hadtomer
22-12-19, 15:09
חברים - היום, 22.12 אני חוגג שנה שלמה של גמילה מפייסבוק. אני לא צוחק. תגידו שאני משוגע, תגידו שזה לא מעניין לכם את התחת, תגידו שמלכתחילה אין לכם פייסבוק, אשריכם. אני? אני חוגג גמילה - וזו אשכרה גמילה. מגיע לי מזל טוב וזה.
חשוב לי לציין - יש אנשים שמסוגלים לחיות בלי זה ויש אנשים שמסוגלים לעשות את זה במידה נסבלת. כמו שיש אנשים שמסוגלים לשתות כוס בירה אחת בחודש (תנחומי) וכמו שיש אצלנו אנשים שפעם בחודש מביאים לטיול קופסת סיגריות, ובכל הזדמנות אחרת בכלל לא נוגעים. אני? אני שייך לקבוצה הבעייתית והמסוכנת, של המתמכרים. ולכן עבורי זה הישג מאוד משמעותי.
פייר? זה התחיל כמו כולם, לפני אנא עארף, איזה עשר שנים כשפתחתי חשבון פייסבוק. בקטע של נשתף תמונות מטיולים וכל מיני שטויות כאלה. אבל מהר מאוד זה התחיל להיות הרבה יותר מזה. לג'יפולוג נגיד אני נכנס פעם ביום - אם אני כאן מעל חצי שעה נטו- זה כי ממש ממש משעמם לי בחיים. עכשיו יותר כי יש לי חופשה. לפייסבוק? זה כבר משהו אחר לחלוטין. אני נכנסתי בממוצע מעל עשר פעמים ביום כי אני כל הזמן חיפשתי את החיזוקים. תחשבו על זה. בעבודה זה קיים. בסמארטפון זה קיים. נטו כמה זמן אתם שם? נטו!!!! תגידו את האמת. אני יותר משעה וחצי שעתיים ביום. תחברו דקה פה ודקה שם ובעבודה כשמשעמם לי. ובחירבון. וכשאשתי ישנה. כתבתי משהו מצחיק? אני חייב לבדוק איך אנשים הגיבו. העליתי תמונה מטיול? חובה לבדוק מי מפרגן לי. חובה. חובה חובה חובה. כל בן אדם - כל אחד, הוא כוכב. לכל מטומטם יש מה לומר על ביבי. על המצב. על הטלויזיה. על כל אירוע אקטואליה קטנטן כי אידיוט אנונימי נהיה לי רביב דרוקר. מעניין לי את קצה הזין מה מישהו מאור יהודה חושב על תאונות הדרכים. תכלס, אתה מהר מאוד הופך לעבד - וכנראה שהפייסבוק מאוד מלמד על האופי הפרטי שלך. אם אתה אדם שדי טוב לו עם עצמו, סביר להניח שאתה לא צריך פייסבוק. זה נורא פשוט, כי אתה לא צריך חיזוקים מאנשים אחרים, אתה לא צריך כל מיני תגובות מפרגנות אידיוטיות לחלוטין מאנשים שפגשת לפני 19 שנה בכנס סוכני ביטוח.
ומעבר לזה, אתה לא חייב לעדכן את כל העולם מה אתה עושה. זה לא נחוץ. קודם כל, זה מכניס לצרות צרורות לפעמים, ומעבר לזה, תכלס, המוח האנושי כנראה בנוי לאינטראקציה עם איקס אנשים. האיקס הזה הוא איקס נורא קטן ומצומצם. נגיד, אתה בנוי לדבר ובאמת להתרועע עם 20 איש ביום. אני יענו דמות ציבורית או משהו כזה, יאללה, 30 איש ביום בלחץ. לא 1600 איש ביום שצריך להיות אכפת לי מה הם אומרים עלי, מה הם חושבים עלי. ויותר מזה - לא צריך להיות אכפת לי מה הם עושים. אבל כן אכפת לי. כי הפייסבוק חושף אותי למה הם עושים.
ועוד נקודה חשובה: אתה לפתע מבין שאנשים משתמשים בפייסבוק כדי לתעד את החיים שלהם ולקבל חיזוקים לפעולות יום יומיות כל כך משעממות ועלובות, שבא לך לחנוק אותם. יש אנשים שחושבים שבאמת מעניין אותך שהם נסעו לאיטליה. אבל זה לא, כי זו נסיעה שעולה 150 דולר. יש אנשים שחשוב להם לעדכן את סובביהם שיורד גשם בחוץ, כשניתן בהחלט לפתוח חלון ולראות לבד שיורד גשם. יש אנשים שצריכים לעדכן שהם נורא אוהבים את הילדים שלהם. כי בלי אנשים שיתנו להם לייקים, הם עוד עלולים לגלות שכשהם לבד עם הילדים, אף אחד לא מוחא להם כפיים על זה שהם פשוט הורים. זו תחרות בלתי פוסקת של מי עושה יותר, מי מגניב יותר, החיים של מי יותר שווים. והכל הרי מזויף לחלוטין, ברור לכם שהחיים של חברים שלכם לא בנויים מחופשות בדולומיטים, ולמען האמת זה מעניין לכם את קצה הזין שהם ערכו שולחן לחג. כאילו, למה מישהו צריך לפרגן לכם על ששמתם את הצלחות יפה על השולחן כדי שהדודה שלכם תבוא לראש השנה?
תכלס? זה יוצר נזק אדיר. אנשים לא צריכים לדעת עליכם הכל. אנשים לא צריכים לדעת איך הילדים שלכם נראים. הם לא צריכים לדעת כמה אתם שנונים. מעניינים. מרתקים. תכל'ס? אולי זו רק דפיקות אישית שלי שחשתי את הצורך הזה...לדעת. לדווח, להיות כל הזמן שנון, מבריק, מצחיק. מה שבטוח - זה פגע במי שקרוב אלי. כלומר אשתי והבנות. אבא קם - ובחירבון של שש בבוקר יושב עם הטלפון. על הפייסבוק. לך תדע מי אמר לי בשעה אחת בלילה שאני אידיוט. או שאני גאון וקורע ומבריק. מכירים את התנוחה הזאת של ילדה ששמה לכם את הראש על הכתף בקטע של "אבא אני אוהבת אותך" ואתם רק מנסים להשיג קו ראיה ישיר לטלפון? לא? אשריכם. אני כן. וואלה איזה חרא של אבא זה עשה ממני. וגם גיליתי כמה פעמים אגב שסרטוני ג'יפאים מהפייסבוק מגיעים לידיים מאוד לא טובות. למשרד התחורה וכיוצא בזאת. יש אנשים שזה הפאן שלהם, לשבת על הסרטים היענו פרטיים האלה ולמשוך משם מספרי רישוי. ראיתי במו עיני.
תכלס? האנשים האלה שמוגדרים כחברים שלך הם בכלל לא חברים שלך. איזה חברים ואיזה מעליים. עם 99.9 % מה"חברים" שלי לא חלקתי בירה.
אני לא יודע, אולי אני מוקף באנשים נורא בנאליים ומשעממים, אולי לי זה נמאס. אבל אני שמתי לב שבשנים האחרונות התחלתי לכתוב לאנשים את האמת. "מעניין לי את הזין שנסעת לים המלח, מה את וועדי עובדים?". הצביעות הרגה אותי. איזה מישהי שהכרתי (עבר, לשון עבר) נורא התגאתה בזה שהבנות שלה נבחרו לפרסומת של חומוס של שטראוס. היא התמוגגה מנחת כשאנשים מטומטמים נתנו לה לייקים ורק אני כתבתי שבטח אחרי שהפרסומת הסתיימה היא אמרה להן לירוק מהר מהפה את הצואה הזאת ומי יודע מה יהיה כשעוד 20 שנה הן יהיו שמנות ויזכרו אותן בתור הילדות מהבליסה של החומוס. ההיא כמובן ניתקה קשר, ובינינו כאילו מה אכפת לי? זו לא חברה שלי, זו מישהו שרוצה שאתלהב מזה שהבנות שלה אוכלות חומוס.
בקיצור - אני כל שנה בדצמבר לוקח לי שבוע ניקוי ראש, וזה מה שעשיתי גם לפני שנה. ובניקוי ראש אני לא פותח פייסבוק. כאילו תבינו....צריך חופש (!!!) מהפייסבוק. וחזרתי וגיליתי עובדה מעניינת: הכל אותו דבר. אנשים מאוד מנסים לחדש לך משהו - אבל הם לא. זה שמספר בדיחות - עם אותן בדיחות. זאת שמצלמת אוכל, עם אותו אוכל. זה שחשוב לו לצלם את השמיים - עדיין יש לו מעל הראש שמיים. השארתי קבוצה אחת של ג'יפים שמוכרים בה חלקים ויצאתי משם, עם כוונה לבדוק ככה פה ושם אם יש איזה מנוע למכירה. פייר? אני לא מתגעגע. ולמעשה החיים שלי כיום הרבה יותר פשוטים. יש לי יותר זמן, יש לי פחות אויבים, אני רב פחות עם אנשים, המחשב שלי פתוח ב 11 בלילה רק אם יש איזה סרט דוקומנטארי בפורנהאב. אבל ככה? כוס אומו איזו רעה חולה. אתה לא צריך לשבת בנופש ובמקום לזיין את האישה לספור מי פירגן לך על זה שמצאת וילה ביוון. באמת שלא.
אני יודע שלא כולם כמוני, יש אנשים שיודעים לעשות דברים במידה ואני מקנא בהם. אבל אני לא כזה, אני אחד שמתמכר. והיום על אמת אני שנה נקי. הגמילה - וזו גמילה אמיתית - כוללת שבוע ראשון קשה. אחרי זה גם חודש קשה. ואז אתם קולטים שאתם לא הפסדתם כלום. כלום. כלום. יש שלב שבו אתם כמובן אומרים לעצמכם "אבל איך אני אקדם את העבודה שלי???" כאילו שאתם עובדים אצל מארק צוקרברג. אצלי זה היה "מי יקרא כתבות שלי???" זובי, אנשים עדיין קוראים, מי ישמע, קבוצת ידיעות חייבת את תומר הדר בשביל עוד 30 קוראים. אחרי זה מגיע שלב של אנשים ששואלים "איפה נעלמת??" מה נעלמתי? אני פה. כל העולם שלך בפייסבוק, שמבחינתך חדלתי מלהתקיים? אז לך תזדיין אתה בכלל לא חבר שלי. אתם קולטים שהם בכלל לא חברים שלכם ומה הם מעניינים לכם את קצה הזין אם הם לא חברים שלכם אלא סתם אנשים שמצפים שתתלהבו מזה שהם נסעו באוגוסט ליוון.
תכל'ס? אם הגעתם לרמות שלי מבחינת התמכרות, נאמר מעל 3 פעמים ביום, אני ממליץ לכם בחום על גמילה. סעו לשלום ותהיו טובים.
חשוב לי לציין - יש אנשים שמסוגלים לחיות בלי זה ויש אנשים שמסוגלים לעשות את זה במידה נסבלת. כמו שיש אנשים שמסוגלים לשתות כוס בירה אחת בחודש (תנחומי) וכמו שיש אצלנו אנשים שפעם בחודש מביאים לטיול קופסת סיגריות, ובכל הזדמנות אחרת בכלל לא נוגעים. אני? אני שייך לקבוצה הבעייתית והמסוכנת, של המתמכרים. ולכן עבורי זה הישג מאוד משמעותי.
פייר? זה התחיל כמו כולם, לפני אנא עארף, איזה עשר שנים כשפתחתי חשבון פייסבוק. בקטע של נשתף תמונות מטיולים וכל מיני שטויות כאלה. אבל מהר מאוד זה התחיל להיות הרבה יותר מזה. לג'יפולוג נגיד אני נכנס פעם ביום - אם אני כאן מעל חצי שעה נטו- זה כי ממש ממש משעמם לי בחיים. עכשיו יותר כי יש לי חופשה. לפייסבוק? זה כבר משהו אחר לחלוטין. אני נכנסתי בממוצע מעל עשר פעמים ביום כי אני כל הזמן חיפשתי את החיזוקים. תחשבו על זה. בעבודה זה קיים. בסמארטפון זה קיים. נטו כמה זמן אתם שם? נטו!!!! תגידו את האמת. אני יותר משעה וחצי שעתיים ביום. תחברו דקה פה ודקה שם ובעבודה כשמשעמם לי. ובחירבון. וכשאשתי ישנה. כתבתי משהו מצחיק? אני חייב לבדוק איך אנשים הגיבו. העליתי תמונה מטיול? חובה לבדוק מי מפרגן לי. חובה. חובה חובה חובה. כל בן אדם - כל אחד, הוא כוכב. לכל מטומטם יש מה לומר על ביבי. על המצב. על הטלויזיה. על כל אירוע אקטואליה קטנטן כי אידיוט אנונימי נהיה לי רביב דרוקר. מעניין לי את קצה הזין מה מישהו מאור יהודה חושב על תאונות הדרכים. תכלס, אתה מהר מאוד הופך לעבד - וכנראה שהפייסבוק מאוד מלמד על האופי הפרטי שלך. אם אתה אדם שדי טוב לו עם עצמו, סביר להניח שאתה לא צריך פייסבוק. זה נורא פשוט, כי אתה לא צריך חיזוקים מאנשים אחרים, אתה לא צריך כל מיני תגובות מפרגנות אידיוטיות לחלוטין מאנשים שפגשת לפני 19 שנה בכנס סוכני ביטוח.
ומעבר לזה, אתה לא חייב לעדכן את כל העולם מה אתה עושה. זה לא נחוץ. קודם כל, זה מכניס לצרות צרורות לפעמים, ומעבר לזה, תכלס, המוח האנושי כנראה בנוי לאינטראקציה עם איקס אנשים. האיקס הזה הוא איקס נורא קטן ומצומצם. נגיד, אתה בנוי לדבר ובאמת להתרועע עם 20 איש ביום. אני יענו דמות ציבורית או משהו כזה, יאללה, 30 איש ביום בלחץ. לא 1600 איש ביום שצריך להיות אכפת לי מה הם אומרים עלי, מה הם חושבים עלי. ויותר מזה - לא צריך להיות אכפת לי מה הם עושים. אבל כן אכפת לי. כי הפייסבוק חושף אותי למה הם עושים.
ועוד נקודה חשובה: אתה לפתע מבין שאנשים משתמשים בפייסבוק כדי לתעד את החיים שלהם ולקבל חיזוקים לפעולות יום יומיות כל כך משעממות ועלובות, שבא לך לחנוק אותם. יש אנשים שחושבים שבאמת מעניין אותך שהם נסעו לאיטליה. אבל זה לא, כי זו נסיעה שעולה 150 דולר. יש אנשים שחשוב להם לעדכן את סובביהם שיורד גשם בחוץ, כשניתן בהחלט לפתוח חלון ולראות לבד שיורד גשם. יש אנשים שצריכים לעדכן שהם נורא אוהבים את הילדים שלהם. כי בלי אנשים שיתנו להם לייקים, הם עוד עלולים לגלות שכשהם לבד עם הילדים, אף אחד לא מוחא להם כפיים על זה שהם פשוט הורים. זו תחרות בלתי פוסקת של מי עושה יותר, מי מגניב יותר, החיים של מי יותר שווים. והכל הרי מזויף לחלוטין, ברור לכם שהחיים של חברים שלכם לא בנויים מחופשות בדולומיטים, ולמען האמת זה מעניין לכם את קצה הזין שהם ערכו שולחן לחג. כאילו, למה מישהו צריך לפרגן לכם על ששמתם את הצלחות יפה על השולחן כדי שהדודה שלכם תבוא לראש השנה?
תכלס? זה יוצר נזק אדיר. אנשים לא צריכים לדעת עליכם הכל. אנשים לא צריכים לדעת איך הילדים שלכם נראים. הם לא צריכים לדעת כמה אתם שנונים. מעניינים. מרתקים. תכל'ס? אולי זו רק דפיקות אישית שלי שחשתי את הצורך הזה...לדעת. לדווח, להיות כל הזמן שנון, מבריק, מצחיק. מה שבטוח - זה פגע במי שקרוב אלי. כלומר אשתי והבנות. אבא קם - ובחירבון של שש בבוקר יושב עם הטלפון. על הפייסבוק. לך תדע מי אמר לי בשעה אחת בלילה שאני אידיוט. או שאני גאון וקורע ומבריק. מכירים את התנוחה הזאת של ילדה ששמה לכם את הראש על הכתף בקטע של "אבא אני אוהבת אותך" ואתם רק מנסים להשיג קו ראיה ישיר לטלפון? לא? אשריכם. אני כן. וואלה איזה חרא של אבא זה עשה ממני. וגם גיליתי כמה פעמים אגב שסרטוני ג'יפאים מהפייסבוק מגיעים לידיים מאוד לא טובות. למשרד התחורה וכיוצא בזאת. יש אנשים שזה הפאן שלהם, לשבת על הסרטים היענו פרטיים האלה ולמשוך משם מספרי רישוי. ראיתי במו עיני.
תכלס? האנשים האלה שמוגדרים כחברים שלך הם בכלל לא חברים שלך. איזה חברים ואיזה מעליים. עם 99.9 % מה"חברים" שלי לא חלקתי בירה.
אני לא יודע, אולי אני מוקף באנשים נורא בנאליים ומשעממים, אולי לי זה נמאס. אבל אני שמתי לב שבשנים האחרונות התחלתי לכתוב לאנשים את האמת. "מעניין לי את הזין שנסעת לים המלח, מה את וועדי עובדים?". הצביעות הרגה אותי. איזה מישהי שהכרתי (עבר, לשון עבר) נורא התגאתה בזה שהבנות שלה נבחרו לפרסומת של חומוס של שטראוס. היא התמוגגה מנחת כשאנשים מטומטמים נתנו לה לייקים ורק אני כתבתי שבטח אחרי שהפרסומת הסתיימה היא אמרה להן לירוק מהר מהפה את הצואה הזאת ומי יודע מה יהיה כשעוד 20 שנה הן יהיו שמנות ויזכרו אותן בתור הילדות מהבליסה של החומוס. ההיא כמובן ניתקה קשר, ובינינו כאילו מה אכפת לי? זו לא חברה שלי, זו מישהו שרוצה שאתלהב מזה שהבנות שלה אוכלות חומוס.
בקיצור - אני כל שנה בדצמבר לוקח לי שבוע ניקוי ראש, וזה מה שעשיתי גם לפני שנה. ובניקוי ראש אני לא פותח פייסבוק. כאילו תבינו....צריך חופש (!!!) מהפייסבוק. וחזרתי וגיליתי עובדה מעניינת: הכל אותו דבר. אנשים מאוד מנסים לחדש לך משהו - אבל הם לא. זה שמספר בדיחות - עם אותן בדיחות. זאת שמצלמת אוכל, עם אותו אוכל. זה שחשוב לו לצלם את השמיים - עדיין יש לו מעל הראש שמיים. השארתי קבוצה אחת של ג'יפים שמוכרים בה חלקים ויצאתי משם, עם כוונה לבדוק ככה פה ושם אם יש איזה מנוע למכירה. פייר? אני לא מתגעגע. ולמעשה החיים שלי כיום הרבה יותר פשוטים. יש לי יותר זמן, יש לי פחות אויבים, אני רב פחות עם אנשים, המחשב שלי פתוח ב 11 בלילה רק אם יש איזה סרט דוקומנטארי בפורנהאב. אבל ככה? כוס אומו איזו רעה חולה. אתה לא צריך לשבת בנופש ובמקום לזיין את האישה לספור מי פירגן לך על זה שמצאת וילה ביוון. באמת שלא.
אני יודע שלא כולם כמוני, יש אנשים שיודעים לעשות דברים במידה ואני מקנא בהם. אבל אני לא כזה, אני אחד שמתמכר. והיום על אמת אני שנה נקי. הגמילה - וזו גמילה אמיתית - כוללת שבוע ראשון קשה. אחרי זה גם חודש קשה. ואז אתם קולטים שאתם לא הפסדתם כלום. כלום. כלום. יש שלב שבו אתם כמובן אומרים לעצמכם "אבל איך אני אקדם את העבודה שלי???" כאילו שאתם עובדים אצל מארק צוקרברג. אצלי זה היה "מי יקרא כתבות שלי???" זובי, אנשים עדיין קוראים, מי ישמע, קבוצת ידיעות חייבת את תומר הדר בשביל עוד 30 קוראים. אחרי זה מגיע שלב של אנשים ששואלים "איפה נעלמת??" מה נעלמתי? אני פה. כל העולם שלך בפייסבוק, שמבחינתך חדלתי מלהתקיים? אז לך תזדיין אתה בכלל לא חבר שלי. אתם קולטים שהם בכלל לא חברים שלכם ומה הם מעניינים לכם את קצה הזין אם הם לא חברים שלכם אלא סתם אנשים שמצפים שתתלהבו מזה שהם נסעו באוגוסט ליוון.
תכל'ס? אם הגעתם לרמות שלי מבחינת התמכרות, נאמר מעל 3 פעמים ביום, אני ממליץ לכם בחום על גמילה. סעו לשלום ותהיו טובים.