צפייה בגרסה מלאה : איפה קונים צינור כרום מולי ?
אני רוצה לבנות מוטות רדיוס מצינור כרום מולי אך יש בעיית המצאות צינורות כאלה בארץ
לפי מה שהבנתי...
תרים טלפון לסקופ, זה האתר. יש להם או שאפשר להזמין זה בטוח, אם בכמויות קטנות ואם זה ישתלם לך - לא בטוח.
http://www.scope-metal.co.il/Index.asp?ArticleID=162&CategoryID=185&Page=1
למה דווקא כרום מולי?
כלכך חשוב לך לחסוך במשקל?
למה דווקא כרום מולי?
כלכך חשוב לך לחסוך במשקל?
הבנתי שההבדל מחירים בין כרום מולי ל st52 לא רציני.
אם כבר אז כבר לא ?
ולמה ST-52 ??
לא מספיק סקדיואל 40 מחוזק עם זוית??
ואולי סקדיואל 80, עובי דופן 5.7 מ"מ ??
לא חבל על הכסף?
אתה חושב שצינורות ה"מתוחכמים" לא מתכופפים? תאמין לי שכן.....
נ.ב.
על ארבעה מוטות רדיוס תחסוך 10 ק"ג..........:-(
ולמה ST-52 ??
לא מספיק סקדיואל 40 מחוזק עם זוית??
ואולי סקדיואל 80, עובי דופן 5.7 מ"מ ??
לא חבל על הכסף?
אתה חושב שצינורות ה"מתוחכמים" לא מתכופפים? תאמין לי שכן.....
סקדיואל 40 עם זוית לדעתי נראה רע מבחינה וויזואלית.
ובשביל סקדיואל 80 אני צריך להחליף מנוע...
בנוגע לכסף אני לא מתכוון לחסוך. אני בונה פעם אחת וטוב (כמו שאבא אומר)!
אגב אני לא בונה שלדת צינורות כך שאין הרבה צנרת, אז הסכום לא נורא כל כך...
אתה לא באמת תחסוך משקל אגב. אתה הרי לא יודע בדיוק מה העומסים, זה לא שאתה תשתמש בצינור כרומולי בעובי מ"מ - אתה לא תיקח סיכון כזה. אתה מדבר על רכב עם זוג סרנים חיים, משקל בלתי מוקפץ ענק, חסכון של קילוגרמים בודדים (אם בכלל) במוטות רדיוס הוא שולי לחלוטין ולא שווה את ההתעסקות והחסרונות. ועוד נקודה שאני לא יודע אם חשבת עליה - לינקים למתלה הם חלקים מתחלפים בקלות, תבנה את הלינקים הראשונים מחומר הגלם הזמין והזול ביותר, פשוט בשביל להעמיד את האוטו על הרגליים ובשביל לעשות נסיונות באורכים - ויהיו כמה נסיונות - חבל להשתמש בחומר גלם יקר. אם וכאשר תגיע למערכת מתלים משביעת רצון, תעשה מקצה שיפורים לטובת חוזק ותחליף את הלינקים לחזקים יותר.
לירן סברוב
16-03-06, 09:21
הסיבה העיקרית לבחירת צינור כרומולי ע"פ צינורות אחרים זה לא המשקל של הצינור.
הסיבה לבחירת כרומולי בעיקר זה הגמישות שלו ורק אחרי כן המשקל.
אם אתה לא בונה שלידת צינורות, ואתה לא צירך לספוג אנרגיה חבל על הכסף.
מוט רדיוס לא סופג אנרגיה.
הסיבה לבחירת ST52 זה גם המשקל אבל גם הרצון להשתמש בצינור ללא תפר ולעמוד בחוקים כגון ה FIA. בנוסף חשוב לדעת ST52 עם לא עובדים איתו נכון הוא נשבר.
אין שום צורך לבחור צינור מיוחד למטרה שלך.
נ.ב
מחירים רגילים לצינורות, לפי קניה שביצעתי לפני שנה :
צינור כרומולי 150 ש"ח למטר
צינור ST52 כ 120 ש"ח למטר
צינור ST37 כ 30 ש"ח למטר
צינור סטנדרתי כ 9 ש"ח למטר.
הסיבה העיקרית לבחירת צינור כרומולי ע"פ צינורות אחרים זה לא המשקל של הצינור.
הסיבה לבחירת כרומולי בעיקר זה הגמישות שלו ורק אחרי כן המשקל.
אם אתה לא בונה שלידת צינורות, ואתה לא צירך לספוג אנרגיה חבל על הכסף.
מוט רדיוס לא סופג אנרגיה.
הסיבה לבחירת ST52 זה גם המשקל אבל גם הרצון להשתמש בצינור ללא תפר ולעמוד בחוקים כגון ה FIA. בנוסף חשוב לדעת ST52 עם לא עובדים איתו נכון הוא נשבר.
אין שום צורך לבחור צינור מיוחד למטרה שלך.
נ.ב
מחירים רגילים לצינורות, לפי קניה שביצעתי לפני שנה :
צינור כרומולי 150 ש"ח למטר
צינור ST52 כ 120 ש"ח למטר
צינור ST37 כ 30 ש"ח למטר
צינור סטנדרתי כ 9 ש"ח למטר.
כמה הערות , ברשותך:-
1. כרומולי לא יותר גמיש אלא יותר קשיח. החוזק שלו נובע דוקא מהקשיחות והקשיות,
והסיבה העיקרית לשימוש בו, היא דוקא כן חסכון במשקל במתקנים בהם דרושה הקפדה על משקל
נמוך ככל שניתן(כמו למשל בשילדה בה משתמשים בהרבה צנרת), או כאשר דרוש חוזק מבני גדול יותר, כגון בתת שילדות של מנועים במטוסים מסויימים, ובכלל במבנים תעופתיים.
2. ST-52 לא נשבר....הצינור עשוי מפלדה יותר איכותית והוא נותן תוצאה דומה לכרומולי - יותר חוזק בפחות עובי דופן. כפלדה עם "תוספים", היא יותר קשה וקשיחה ולכן קצת פחות גמישה מלמשל ST-37. כמו שכבר דשנו בענין בשרשורים ישנים, 37 עם עובי דופן של 3.6 מ"מ לא יהיה פחות טוב מ 52 בעובי דופן 2.9 מ"מ. ה 52 יהיה יותר מעט יותר קשיח וה 37 מעט יותר גמיש, וזהו.
אני אישית, מעדיף צינור יותר גמיש עם דופן יותר עבה ומשקל מעט יותר גבוה, מאשר הצינורות הדקים והמתוחכמים הללו, אשר יותר קשה לרתכם והם בפירוש יותר שבירים בנקודות הריתוך.
חומרים מתוחכמים כמו 4340, 4130, 300M וכו', אמנם יותר חזקים אבל בהחלט דורשים ריתוך מקצועי, לרבות הכנה מוקדמת (כמו חימום) וטיפול לאחר הריתוך, שאם לא כן מקבלים מבנה הבנוי ממרכיבים חזקים עם חיבורים מפוקפקים, ובשורה התחתונה, מבנה חלש יותר!!
דוקא הכרומולי מבחינה זאת יותר שביר מה 52, ותוספות הכרום, מוליבדן, ניקל, סיליקון ואחרות, לא עושות את החיים קלים יותר מבחינת בניית המבנה השלם.
3. ה 37, או מה שנקרא סקדיואל או ASTM- 106 במספר וריאציות, גם הוא צינור ללא תפר, וככל שידוע לי תקני ה- FIA מזכירים דוקא את ה 37(או שווה ערך) ולא את ה 52, אבל אולי אני טועה כאן. צינור עם תפר איננו בתקן והוא לא בתרכובת הפלדה הנכונה ולא בחוזק הדרוש, ולכן הוא בכלל לא בא בחשבון למבנה שילדתי כלשהו, לצרכים שלנו. לכן אין מה להזכיר אותו משום בחינה - גם אם תקבל אותו בחינם, אל תשתמש בו.
4. מה שסופג אנרגיה, הוא לא החומר(למעט גורם הגמישות של הפלדה עצמה), אלא המבנה - צריך לדעת לבנות מבנה סופג הלם, כמו שמתכננים במכוניות נוסעים עם איזורי קריסה וספיגה וכו'.
מה שאנחנו בונים לבד בכלי הרכב שלנו כגון באגים, רכבי עבירות וכו', לא מביא -ככל שידוע לי -גורם זה בחשבון. נהפוך הוא, המבנים שלנו קשיחים והשילדות עשויות במכוון לחוזק מאכסימאלי ללא גמישות כלשהי, וזה כולל כמובן את מוטות הרדיוס, האמורים להיות הרמכיב הכי חזק ברכב..
5. אם יש מקום בו כן כדאי לשקול חומר חזק יותר מהסוגים המתוחכמים, הרי שהוא אכן במוטות הרדיוס, אבל - כפי שכבר הוזכר לא אחת - אפשר להשיג את המטרה באמצעים קצת יותר כבדים והרבה הרבה יותר זולים. כשנבנה את הרכב שיעלה עם הקולומביה לנסיעת שטח על הירח, נביא כרומ-אמו-מולי בריבוע, וניתן להם בראש....:mrgreen:
לירן סברוב
16-03-06, 14:53
ברוך, מה שלומך.
אני לא מתיימר להיות מומחה לברזלים למינהם אבל:
למיטב ידעתי, שבאה גם משיחות עם חברות גדולות מאוד לבניית רכבי מרוץ וכן מתחום האופניים היתרון של כרומולי על הסגסוגות האחרות הוא היכולת ספיגה שלו (אולי המונח גמישות אינו נכון).
השימוש בכרומולי בא כאשר אתה מעוניין מבנה קשיח מאוד כמו שציינת, אבל בעל יכולת ספיגה.
אופני הרים מקצועיות רבות משתמשות ב כרומולי למרות המשקל על פני סגסוגות אחרות, ע"מ לשפר את הספיגה בנחיתות מקפיצות (במיוחד עם אין בולם אחורי).
מנסיון רכבי ה 4X4 לראלי רייד שבנויים משילדת צינורות, לרוב לא מגיעים למשקל המינימום, מה שמאפשר מגוון רחב של צינורות ועדיין רובם משתמשים בכרומולי.
לא אמרתי שה ST52 נשבר. (אני משתמש בחומר הנ"ל במתלי הרכב שלנו ). ציינתי שצריך לדעת לעבוד עם החומר - הוא לא יתכופף במכופפת רגילה וכמו כן אסור לחמם אותו ולכופף........
ה 37 תיקני ל FIA.
לירן
לא אמרתי שה ST52 נשבר. (אני משתמש בחומר הנ"ל במתלי הרכב שלנו ). ציינתי שצריך לדעת לעבוד עם החומר - הוא לא יתכופף במכופפת רגילה וכמו כן אסור לחמם אותו ולכופף........
ה 37 תיקני ל FIA.
לירן
אהלאן לירן,
ה - 52 מתכופף בכל מכופפת ללא שום בעיה, כמו גם הכרומולי, כמו גם הולו בר עם עובי דופן הרבה יותר גדול. אתה צריך לזכור שכשמדברים על חוזק, הכוונה היא כמובן לחוזק יחסי, כגון היכולת לספוג מכה שבאופן טבעי מוגבלת ע"י המסה של אותו חלק רלבנטי ברכב(או אפילו כל הרכב), והמהירות שמקבלת אותה מסה. המכפלה הזאת ברכבים שלנו איננה כה גדולה, יחסית, ואי אפשר להשוות אותה ללחץ שמפעילה למשל מכופפת היכולה להפעיל על צינור בין 10 לבין 30 טון, תלוי במכופפת. אני הצלחתי לכופף במכופפת ההידרוחשמלית שלי, גם צינור מלא של 4140 ו 4340, ופרס בינוני של 25-30 טון, לא מתקשה להתמודד איתם בכלל.
כל חומרי הפלא הללו אינם אלא פלדה עם "ויטמינים", ושום ויטמין לא יוכל למנוע ממכופפת הידראולית לכופף צינור בעובי דופן מעורר רחמים של 2, 3, 4, 5 מ"מ ואף הרבה יותר.
אסור לחמם?? ממש לא נכון. החומרים שאסור לחמם אותם, הם חומרים שעברו טיפול טרמי מסוג כלשהו, אשר גורם להקשייתם או מקנה להם תכונה דומה אחרת. ההקשיה מוסיפה חוזק אך מגבירה שבירות, כלומר כשהחומר כבר נכנע, הוא נשבר ולא סתם מתכופף, אבל עד שהוא נשבר, השם ירחם.
חומר כזה שטופל טרמית, ושוב חומם, יאבד את התכונות שהוקנו לו, ויהפוך יותר חלש מאשר במצבו הטבעי, טרם הטיפול.
4130, 4140, 4340, סדרת ה8xxx, פלדות כלים מסוימות וכו', באות במצב טבעי עם מידת קושי נתונה או עם הקשיה המעלה את מידת הקושי משמעותית. עדיף להשאר עם המצב הטבעי(שאף הוא קשה למדי) ולא להתעסק עם מתכת שהוקשתה, ולחמם אותה. כך למשל, לא מרתכים את המתכות הנ"ל לאחר טיפולים טרמיים, ואם כן, צריך לחדש את הטיפול.
מסיבה זאת לא מרתכים אף פעם ציריה, אקס, כלים מוקשים וכו' - ציריה בקוטר של 19 מ"מ למשל, שרותכה, הפכה להיות לאחר מכן ממוט פלדה קשה וחזק ביותר, לחתיכת פלדה פשוטה ורכה יחסית בקוטר 19 מ"מ, אשר לא תחזיק מעמד ולא תעמוד בעומס.
ה - 52 איננו בא במצב מוקשה כלשהו ואיננו עובר תהליכי חיסום או הקשיה, ולכן אין שום מניעה לחממו, לרתכו ולכופפו, ואף אין שום בעיה לעשות זאת. אחד היתרונות של ה 52 וה 37, הוא הרתיכות(כן כן, יש כזה מושג) הנוחה והגבוהה שלו, בניגוד למשל ל4140 ול4340, שאינם חיים טוב עם ריתוכים, ועדיף להשתמש בהם כיחידות, כמו למשל במוטות רדיוס....
אגלה לך עוד סוד קטן - מי שראה את ההשתוללות של הצפרדע על הסלעים בצור יגאל, יתפלא איך לא קרה לרכב שום נזק, בעקר אחרי מסלול מספר 5. הסיבה לכך היא החיזוק המאסיבי של מוטות הרדיוס, בעקר התחתונים. האחוריים עשויים ממוטות מלאים של 4340 במצב טבעי(לא זוכר את מספר הרוקוול כרגע) שנשארו לי מימי הנסיונות השונים והלימוד(היקר...) של הנושא, ואילו הקדמיים, אחרי שכבר נגמר לי החומר הפלצני......, עשויים מסקדיואל 80(עובי דופן 5.7 מ"מ) +זוית למטה + פלאח 10 מ"מ למעלה. שום עיקום ושום נזק.
והמסקנה?
כפולה:
1. אפשר לעשות מוטות רדיוס מעולים במשקל סביר מחומר נורמלי וזול, ואפשר גם מחומר יקר ואקסקלוסיבי, שיתרונו הגדול הוא שאפשר לומר עליו בנון שאלאנטיות כך:- 4340 ?? אה כן, בטח, מוטות הרדיוס ברכב שלי עשויים כולם רק מהחומר המצויין הזה.......:evil:
2. אני מדבר וכותב יותר מידי...........:lol:
אני מתנצל - הבחור רצה בסה"כ לדעת היכן קונים צינורות כרומו, ואנחנו זיבלנו ועדרנו לו במוח....:shock:
המקום בו אני קונה(אם בכלל), הוא
פלדום פלדות
טלפון - 03-5361021
אני מתנצל - הבחור רצה בסה"כ לדעת היכן קונים צינורות כרומו, ואנחנו זיבלנו ועדרנו לו במוח....:shock:
המקום בו אני קונה(אם בכלל), הוא
פלדום פלדות
טלפון - 03-5361021
תודה.
אין מה להתנצל, הרווח כולו שלי .
החכמתי !!!
אם אני הולך על ST37 עובי דופן 3.6 מ"מ באיזה קוטר צינור מומלץ ?
תתחיל מהדברים החשובים - מה הולך להיות בקצוות הצינור? מיסבי קצה? בוקסות? מה גודלן? מה שיתחבר בקצוות הוא בהחלט שיקול בבחירת הצינור. מה אורך הלינקים? האורך מאד רלוונטי לעובי הצינור וזה די ברור מאליו... תשאיר את בחירת הצינור לסוף התכנון. יש לך סקיצות שאתה יכול להעלות?
מאיר רוטברג
20-03-06, 14:24
לירן,וברוך
נהנתי מרמת הדיון ובהחלט למדתי רבות ,
לאחר שיפור ובהחלט הרמת הרמה במוטות האם אין חשיבות מרובה ל "מחברים"??
כלומר מוט סופר איכותי חרא של מחבר כל העיסק לא שווה את המאמץ
תתחיל מהדברים החשובים - מה הולך להיות בקצוות הצינור? מיסבי קצה? בוקסות? מה גודלן? מה שיתחבר בקצוות הוא בהחלט שיקול בבחירת הצינור. מה אורך הלינקים? האורך מאד רלוונטי לעובי הצינור וזה די ברור מאליו... תשאיר את בחירת הצינור לסוף התכנון. יש לך סקיצות שאתה יכול להעלות?
בקצוות הצינור יחוברו מיסבי קצה 14מ"מ (הברגה)
והאורך יהיה סביב 100 ס"מ
השאלה הראשונה היא כמובן סוג הרכב. אני מבין שיש לך סוזוקי סמוראי שמשקלו פחות מ- 1 טון.
זה רכב קל מאד, ולכן הבחירה ב ST-37 סבירה. להבא אולי נקרא לחומר הזה "אסתי", יותר קל להקליד(אני כבר זקן) וגם יותר סימפטי ונותן טאצ' נשי...:grin:
אני עובד בעקר עם צול ורבע(42 מ"מ חיצוני), אך יש שיאמרו שזה קוטר גבולי. מכל מקום, ואם הויזואליות חשובה לך, צול וחצי ויותר מכך, ייראו בומבסטיים ולא פרופורציונאליים.
אין בעיה עם הקוטר הזה, מכיון שאם תעשה ברכב שימוש אגרסיבי, חובה עליך לחזק את המוטות, בין עם זוית, בין עם פלאח למעלה(הרבה יותר יפה ונעים לעין) ובין עם שניהם.
לרכב כמו שלך הייתי מתחיל עם אסתי 37 בקוטר צול ורבע, ואם יש צורך מחזק במהירות ובקלות. החיזוק מצריך חיתוך אחד וריתוך על מוט הרדיוס, אפילו ללא פירוקו, והוא פשוט מאד.
על מנת לזכור את הפרופורציות - מטר אחד של אסתי 37 בקוטר צול ורבע, שוקל 3.5 ק"ג. כך שמוט רדיוס שלם באורך מטר(וזה הרבה מאד לסמוראי), ישקול ללא קצות המוט בסה"כ 3.5 ק"ג, ועם קצות המוט והברגים שלהם, כ - 4 ק"ג, שזה ממש כלום. 8 מוטות רדיוס של מתלה פור לינק קדימה ואחורה, ישקלו בסה"כ כ - 35 ק"ג, כולל אפילו התושבות שתייצר. הלואי עלי....
אם תרצה לחזק את המוטות, תוכל להוסיף פלאח 10x4 מ"מ מעל המוט(מרותך בניצב, כמובן), וזה "יעלה" עוד אי אילו ק"ג לכל המוטות, אם כי סביר שלעליונים לא תצטרך בכלל חיזוק.
באשר לקצות המוט - כאן אכן אסור לחסוך. בד"כ קצות המוט באים בקוטר עין והברגה זהים, כלומר קוטר הקדח בקצה המוט (או הבורג, אם זה זכר ולא נקבה) וקוטר העין, זהים.
אני מעדיף תמיד לקחת קצה מוט מאסיבי, למשל 19 או 20 מ"מ, ולעין להשתמש בבורג 12 מ"מ בערך, עם קונוסים שיקטינו את הקדח ל - 12 מ"מ. כך אתה מקבל מוט חזק עם מחבר(כלשון מורנו ורבנו, מאיר הגדול) חזק מאד. אסור להתפשר כאן, כי אחד המראות הדוחים והמעציבים ביותר, הוא מראה של קצה מוט שהעין נעקרה מתוכו והמסגרת נשברה ורוסקה. זה גם מסוכן מאד מכיון שמוט רדיוס משוחרר, עלול לגרום לרכב לאבד שליטה וכוון, וזה לא בא בחשבון בכלל ברכב הנוסע בכביש.
אם תשאל את דעתי, אל תרד בקוטר העין והבורג מתחת ל - 3/4 אינץ(19 מ"מ), אפילו שזה רכב קל וקטן- אנחנו מתקשרים כאן גם לנושא של שינויים ברכב, וכאמור צריך ללכת על הכי בטוח גם אם זה מעט אובר קיל.
משום מה לא נראה לי שאורך מוטות הרדיוס הוא 1 מטר. זה נראה לי מעט ארוך מידי, ואולי כדאי שתבדוק זאת שוב. אורך כזה כבר עלול להיות גבולי, שכן ככל שהמוט ארוך יותר, הוא מתכופף כמובן יותר בקלות.
לגבי קצות המוט - יש שתי אפשרויות עקרוניות - קצה מוט זכר או נקבה. הזכר מתברג לתוך אום שאתה מרתך לתוך הצינור והנקבה מתברגת על בורג שאתה מרתך לתוך הצינור. מכיון שיש קושי לרתך שני אומים לתוך קצה צינור (בלי בעיות של הברגה בעתיד), המנוף הפועל על קצה הצינור במקרה של זכר, גדול יותר והמוט עלול לקרוס או להתעקם מהר יותר מאשר קצה מוט נקבה, שאותו מרתכים לתוך הצינור הן עם ראש הבורג והן עם אום נוסף המוברג עליו עד בערך לאמצעיתו. במקרה זה המנוף השלילי, דהיינו ההתנגדות לכיפוף וקריעה של קצה הצינור, טובה הרבה יותר.
המלצתי לך היא ללכת על קצות מוט נקבה, וההמלצה למינימום 19 מ"מ קשורה גם לעובי ה"בשר" של החלק הנקבי של קצה המוט, אשר צריך גם הוא להיות מספיק.
זהו. אם משהו לא מובן מהנ"ל או שאתה צריך איזה הסבר, אל תתביש8-) .
נ.ב.
ואם תבחר(כמו שאני הייתי עושה במקומך), באסתי 37 צול ורבע עובי דופן 5.7 מ"מ, דהיינו סקדיואל 80 היה כל מוט רדיוס שוקל כ - 5.5 ק"ג, ובסה"כ ל - 8 מוטות, כ - 45 ק"ג.
ממש יופי טופי:grin:
לך על זה.
ברוך, במקום לרתך אומים אי אפשר להבריז הברגה? לא יהיה חזק יותר?
בהנחה שהקוטר הפנימי מתאים.
מיכאל,
אתה בחור אינטליגנטי שלא חושב...
דיברנו על צול ורבע, כלומר 42 מ"מ חיצוני בעובי דופן של 3.6 מ"מ.
3.6 כפול 2 = 7.2 מ"מ.
42 פחות 7.2 מ"מ = 34.8 מ"מ = קוטר החור בצינור.
מאידך, דיברנו על קצה מוט עם קדח עין וקוטר בורג/נקבה של 19-20 מ"מ.
אז איך הברזה????
ובלי קשר לחישובון הנ"ל - מדברים על עובי דופן 3.6 מ"מ. הברזה תוריד
לפחות 1 מ"מ משני הצדדים, וישאר לנו עובי דופן של בערך 3 מ"מ.
כלומר - יותר חלש מקודם, בהנחה שהיית עושה הברזה לבורג מפלצתי
בקוטר 34.8 מ"מ.
דרך אגב, אם היית עושה דבר מטורף כזה, הוא היה חלש יותר משמעותית.
נו, אז מה דעתך?:roll:?
נ.ב.
ואם תבחר(כמו שאני הייתי עושה במקומך), באסתי 37 צול ורבע עובי דופן 5.7 מ"מ, דהיינו סקדיואל 80 היה כל מוט רדיוס שוקל כ - 5.5 ק"ג, ובסה"כ ל - 8 מוטות, כ - 45 ק"ג.
ממש יופי טופי:grin:
לך על זה.
אם אני בונה מצינור כרומולי אני יכול לרדת בקוטר לא !?
לאיזה קוטר אני יכול לרדת עם כרומולי?
אגב אני רוצה כרומולי בגלל הקוטר (וויזואלית) ועל הדרך גם המשקל...
מאיר רוטברג
21-03-06, 09:32
אנצל בימה זו כדי "לשאוב" יידע מהמומחים ,
אני מתכנן בעתיד להחילף בסופה את המוטות הרוחביים(מוטת הגה) למחוזקים,
ראשית האם ברזל מלא?? כמדומני כן אולם השאלה החשובה איזה(רק בשבילך ברוך)
מחברים להשתמש??,
האייכותיים יקרים רצח אבל לכבוד היבוא מארה"ב המתקרב ובא חשבתי ללכת על הטוב ביותר (כרגיל)
עצתכם דרושה
ברוך ישר כוח על ההסברים המעולים - חוסך לי הקלדה בתור מנהל פורום הבונים (זמני תפוס כרגע על ידי בדיוק מה שאתה מדבר עליו - אבל בגדול... אתה תראה בעיניים בקרוב, אני מבטיח :wink: ). בעצם מגיע לי המחמאה - זה אומר שאני מנהל טוב אם אני יושב בצד, שותה קפה ונהנה? :-P
תודה לצפרדע בשם כולם, באמת :grin:
אני כן מבקש, בתור המנהל - קחו את נושא הכלוב לCJ הצידה, זה דיון נפרד מנושא הלינקים, וחבל שהסברים כל כך טובים מתערבבים. נדמה לי שאני יכול לפצל דיון - תנו לי לעשות את זה מסודר. הדיון הזה ימשיך על הסמוראי והלינקים, וכלוב ההתהפכות של אמנון יפרד מכאן.
ציטוט של הצפרדע:
לגבי קצות המוט - יש שתי אפשרויות עקרוניות - קצה מוט זכר או נקבה. הזכר מתברג לתוך אום שאתה מרתך לתוך הצינור והנקבה מתברגת על בורג שאתה מרתך לתוך הצינור. מכיון שיש קושי לרתך שני אומים לתוך קצה צינור (בלי בעיות של הברגה בעתיד), המנוף הפועל על קצה הצינור במקרה של זכר, גדול יותר והמוט עלול לקרוס או להתעקם מהר יותר מאשר קצה מוט נקבה, שאותו מרתכים לתוך הצינור הן עם ראש הבורג והן עם אום נוסף המוברג עליו עד בערך לאמצעיתו. במקרה זה המנוף השלילי, דהיינו ההתנגדות לכיפוף וקריעה של קצה הצינור, טובה הרבה יותר.
ברוך לא ברור לי לגמרי מה אתה עושה בקטע של שימוש במיסב קצה נקבה. מרתך בורג לתוך הצינור, עדיין צריך שרוול חרוט כלשהו בין הקוטר הפנימי של הצינור לבורג, לא? ואם כבר אתה חורט, אז למה אתה לא משתמש בשיטה הקלאסית שבתחום נקראת Bung - שרוול עם מדרגה שנכנס בלחץ לקוטר הפנימי של הצינור, מרותך אליו היקפית, ובתוכו חרוטה ההברזה הנכונה? או שזה בדיוק מה שאתה עושה ואני לא הבנתי נכון...
תמונה להמחשה:
http://www.kartek.com/prod-windows/all/heims/race-series-bungs.jpg
http://www.kartek.com/prod-windows/all/heims/race-1inch-heimkit.jpg
נמרוד בוקר טוב,
מה שהראית בתמונות הוא דוקא מקרה של קצה מוט זכר עם אינסרט שנכנס לתוך הצינור בלחץ מה, לאחר שנחרט למידה המדוייקת.
לא לכך התכוונתי, ולמרות שאני לא יכול לשרטט לך כאן את שני המצבים, אנסה לתאר אותם מילולית.
עקרונית, אפשר לבנות את קצות המוט בתוך הצינורות בצורה ה"מתוחכמת" והיפה, כמו שהאמריקאים(אשר מהם לקחת את התמונות) עושים...:-P עם אינסרטים חרוטים וכו', ואפשר לייצר אותם לבד באמצעים פשוטים, הנראים טוב למדי וחזקים לא פחות, אם לא יותר.
קצה מוט זכר-
לקחים את הההברגה של הזכר עם האום המתאים לה, ומשחיזים את הפינות באום עד שיתאים לקוטר הצינור במעט לחץ. (אם הצינור רחב יותר מנסים למצוא אום רחב יותר, או שבונים בתוך הצינור הצרה עם צינור בקוטר צר יותר, אבל זה לא המקרה הרגיל וזה לא סיפור לעכשיו).
דרך אגב, בכל מקרה כשמרתכים אום צריך לבצע השחזה קלה על מנת להסיר את הגילוון, משום שריתוך חומר מגולוון יוצר אדים מסוכנים הגורמים במקרה הטוב לכאבי ראש עזים וצרבת, ובמקרה הרע להרעלה ממש.
מכניסים את האום לצינור כאשר חלק קטן ממנו בולט החוצה, ומרתכים ריתוך בריא מסביב. החלק שתופס אז את הבורג-הזכר, הוא רוחבו של האום אשר איננו מספיק בד"כ לחוזק סביר. אפשר לקחת שני אומים ולהבריגם על הזכר, ולהכניסם למוט, ואז לרתך למעלה כנזכר לעיל וכן לקדוח חורים בצינור במקום בו נמצא האום השני, הפנימי, ולמלא את הריתוך בחורים. אני אישית לא אוהב את השיטה מכיון שהדבר יכול לגרום לעיוות בין האומים או באומים עצמם, וההברגה פנימה והחוצה איננה חלקה.
קצה מוט נקבה-
לוקחים את הבורג הנכנס לנקבה בקצה המוט, אשר אורכו צריך להיות כ - 15 ס"מ עם הברגה לפחות עד אמצעיתו, ומבריגים עליו בכוח עד סוף ההברגה, אום מתאים, אשר קוטרו בד"כ כקוטר ראש הבורג.
משחיזים את ראש הבורג ואתת האום כמפורט לעיל, עד שששני המקומות נכנסים במעט לחץ לתוך הצינור.
מוציאים, מסמנים על גוף הצינור בטוש 3 או 4 נקודות במקום בו נופל ראש הבורג, קודחים בצינור חורים בקוטר של לפחות 10 מ"מ, משחיזים את החלודה מסביב:grin: , ומכניסים את הבורג עם האום המוברג עליו לתוך הצינור, עד שראש הבורג נופל בדיוק על החורים והאום המוברג נכנס ברובו לתוך הצינור. אז נותנים ריתוך בריא מסביב לאום וקצה הצינור וכן ריתוך בחום הגבוה ביותר האפשרי בתוך החורים על מנת למזג את ראש הבורג עם הצינור, ובבקשה - יש לך קצה מוט הכי חזק שאפשר בלי אינסרטים ותחכומים נוצצים של היי טק.....:twisted:
המנוף השלילי במקרה זה הרבה יותר גדול, מכיון שהבורג ארוך והוא נכנס לתוך הצינור בערך 7-10 ס"מ, לפי אורך הבורג שאתה בוחר.
לדעתי צורה זאת עדיפה ויותר חזקה, למרות שבקטע שבין ראש הבורג לבין האום בקצה הצינור, אין מגע
בין הבורג ובין הדופן הפנימית של הצינור, הואיל והבורג צר יותר.
השיטה היפה והמבריקה המצוטטת מעלה על ידך, מחייבת מדידה, חריטה של הרבה אינסרטים, דבר המצריך זמן וכסף, וחוץ מיופי(המתלכלך ונעכר אחרי הנסיעה הראשונה..), אין בה שום יתרון על השיטה הנ"ל.
אז אחרי ההסבר הזה, אני חולק עליך בצורה הנחרצת ביותר. שתי השיטות שתיארת הן מזרח תיכוניות. החוזק בהן אינו מספיק, מתבסס רק על הריתוך ההיקפי כי הרי אתה לא יכול להשחיז ידנית את האום להתאמה מלאה לקוטר הפנימי של הצינור, מגע של אום אחד זה בוודאי מעט מדי וגם שניים זה לא הרבה, וכל אותם החסרונות שמנית עבור ריתוך אום לתוך הצינור עבור מיסב קצה זכר נכונים גם עבור נקבה. מה גם שזה שיטה מאד בזבזנית בזמן, אתה צריך לקחת אום-אום להשחיז ולהתאים...
לחרוט אינסרטים כמו בתמונה עם הברזה פנימית, בפלדה שחורה רגילה, זה עבודת חרטות הטריביאלית ביותר שיש. עד כדי כך שאני יכול לעשות אותה בצורה סבירה עם מעט מאד הנסיון שיש לי. עבור חרט חצי מקצועי זו עבודה קלילה. בוא נראה, עבור רכב שלם 4 לינק מאחורה, 4 לינק מקדימה, זה כבר 16, אולי עוד למוט שפור + ספייר - 20 חתיכות. העבודה לא תעלה מנסיוני (הרב מאד בתור מזמין עבודות עיבוד שבבי) יותר מ500-600 שקל. אחרי זה דופקים אותם פנימה לתוך הצינורות, ריתוך היקפי, והתוצאה בסדר גודל יותר חזקה, בטוחה ונכונה משיטת האומים, מה גם שזה הרבה-הרבה פחות זמן שלך. חוץ מזה שנדמה לי או שכבר יש לך מחרטה, ואם לא, אז אני בטוח שזה הכישור הבא שאתה צריך ללמוד, ואז גם תהיה העורך דין הטוב ביותר בין החרטים והחרט הטוב ביותר בין עורכי הדין :grin:
נו טוב יא דראעק שכמוך, הרי לא ציפיתי שתסכים איתי על משהו...
דבריך כמובן נסתרים מתוכם - אינסרט עם ריתוך היקפי בלבד, יהיה יותר חזק משיטת "הבורג והאום"
שלי??!?? אתה ממש לא רציני, ואני מניח שאתה יודע זאת היטב וגם יודע שאפשר להוכיח זאת על נקלה בניסוי מתאים. הבורג הוא בורג עבה וקשיח והאורך שלו נותן חוזק מצויין. כמובן, יכולת להשיג אותה תוצאה עם אינסרט ארוך אשר גם אותו יהיה צורך לרתך הן בשפה והן בחורים שייקדחו בצינור.
כלומר - אותה תוצאה, אלא שהמחיר שלה שונה וכמו גם ההשתקפות שניתן יהיה לראות באינסרטים, לפני שאתה מרתך אותם....:-P
חוץ מזה, אני מבין שטייקון כמוך מזלזל ב - 600 ש"ח עיל אינסרטים והברזות; קשה יום כמוני לא יכול להרשות לעצמו כזה בזבוז. ובזבוז, ידידי, מוגדר על ידי כהוצאה לא הכרחית להשגת מטרה שניתן להשיגה באמצעים אחרים, פשוטים יותר.
זה מביא אותנו לשאלה, מה באמת חשוב? bling, כמו שהאמריקאים מתבטאים, או חוזק אמיתי וטיב אמיתי בלי קשר לנצנוצים ולרשפים הנובעים מן המוצר. אני בטוח שאתה לא יכול לטעון עם יד על הלב, ששיטת הבורג והאום שלי חלשה יותר, ואילו אני מוכן להעמיד אותה למבחן ולהוכיח כי איננה חלשה יותר.
לצידי, לפחות, עומד הנסיון המוכח עם הצפרדעים, אשר מעולם לא סבלו נזק בלינקים, על אף כל ההתעללויות שעברו.
לזכותך, לעומת זאת, עומד הנסיון העשיר מהבאגי הוירטואלית, אשר ייחודה העיקרי הינו בוירטואליות הנצחית שלה:twisted: :twisted: :twisted: :twisted: :twisted: :twisted: :twisted: :twisted: :twisted: :twisted:
לענין הזמן - כשאני נמצא בסדנא בשבת למשל, ועובד על הרכב, ההספק שלי עצום ואני יכול לייצר 8 מוטות רדיוס כאלה(בלי לחכות ליום ראשון לחרט...), בכמה שעות ועוד לגמור עוד כמה דברים.
חוץ מזה, וזה דבר(בלי סרקזם!) שמי שלא עובד ממש בידיים ומייצר לא יבין אותו - הכיף שביכולת לעשות ולהשלים לבד ובאופן עצמאי לגמרי עבודות בלי להיות תלוי באחרים, גדול יותר מכל נהיגה
במכשול כזה או אחר, והסיפוק עצום; עד שבא מניאק כמוך ומנסה לקלקל אותו...:-P :lol: :mrgreen:
אפשר לקבל בבקשה תמונה של מוט רדיוס מחוזק?
אני חושב שהבנתי את העניין של החיזוק האורכי אבל לא הבנתי למה הכוונה במשולשים.
תודה :-)
ברוך, האם הקוטר הפנימי של סקדיואל 80 אינץ' ורבע עדיין גדול מידי בכדי להבריז אותו?
כן, אלא אם אתה מעונין להכניס שם בורג בקוטר 30 מ"מ....
לענין הזמן - כשאני נמצא בסדנא בשבת למשל, ועובד על הרכב, ההספק שלי עצום ואני יכול לייצר 8 מוטות רדיוס כאלה(בלי לחכות ליום ראשון לחרט...), בכמה שעות ועוד לגמור עוד כמה דברים.
חוץ מזה, וזה דבר(בלי סרקזם!) שמי שלא עובד ממש בידיים ומייצר לא יבין אותו - הכיף שביכולת לעשות ולהשלים לבד ובאופן עצמאי לגמרי עבודות בלי להיות תלוי באחרים, גדול יותר מכל נהיגה
במכשול כזה או אחר, והסיפוק עצום; עד שבא מניאק כמוך ומנסה לקלקל אותו...:-P :lol: :mrgreen:
במקרה הזה אני לא צריך לחכות לחרט. יש לי מחרטה! סבלנות ומברז.מה שצריך זה רק חומר גלם. שגם זאת לא בעיה...
ושוב אני שואל עם אני משתמש בצינור כרומולי לאיזה קוטר אני יכול לרדת בהנחה שאני בונה מוט רדיוס באורך75 ס"מ , חיבור לשלדה:מיסב קצה. וחיבור לסרן:תותב גומי. ?
התבלבלתי קצת ומשום מה דילגתי על כמה הודעות, שרק עכשיו אני רואה אותן.
אז כמה התייחסויות במענה:-
1. לנמרוד - תודה על המחמאות ועל התודה. אני מחזיר מחמאות על פורום מקצועי (היחיד שאני מכיר בארץ) ברמה גבוהה, שנותן במה טובה לדיונים עניניים(חוץ מההפרעות שלך, מידי פעם...:-P סתאאאם, סתאאם).
2. מאיר - ללינקים של הסופה, אכן אפשר להשתמש במוט מלא אך לא חובה. מכיון שזה חלק רגיש שמתעקם בקלות בשל מיקומו לפני הסרן, רציתי להחליף את כל המערכת אצלי בסופה למוט מלא מוקשה עם קצות מוט חזקים, אבל נרתעתי בשל הבעיות הצפויות בטסט. תראה את האבסורד - במקום לבנות מערכת מוטות היגוי מעולה כולל קצות מוט ברמה גבוהה תוצרת גרמניה(אני משתדל להשתמש רק בגרמני - תסמכו עלי ותעשו כמוני), אני משתמש במערכת הקיימת המקורית, אשר לא היתה הטובה ביותר מלכתחילה וכבר התעיפה קצת בודאי ב -12 שנות חיי הרכב, ולמה? כי אני פוחד שלא יעבירו אותי טסט! כלומר מעדיפים לחיות עם מתקן פחות טוב בלי שיפור,מכיון שלא יהיה כאן מישהו שיאשר את זה או יבין בכלל שהוא אכן יותר טוב....
3. לאריק - אתה לא יכול לרדת בקוטר! פחות מצול ורבע למוט רדיוס יהיה מוגזם לגמרי, אפילו בכרומולי. אם תעשה זאת, תצטרך כרומולי בעובי דופן של לפחות 3.6-4 מ"מ, ואז שוב, לא חסכת כלום.
נדמה שאתה מתעסק בשאלה הזאת קצת יותר מידי, בלי ליחס את המשמעות המתאימה לסוג החומר.
מה כבר יש בכרומולי הזה, חוץ מהשם המצלצל שלו?? הוא יותר חזק קצת וזהו. זה לא מותג ולא
בושם אקזוטי, סתם חתיכת פלדה יותר חזקה שקושרים לה כתרים מיותרים.
המציאו אותה בעקר בשביל מבנים מיוחדים, ביחוד בתעופה, שם נדרש חוזק מבני גדול, כלומר מבנה במשקל קצת מופחת אשר יעמוד בעומסים יותר גבוהים.במוטות רדיוס אין מבנה, אם כי אפשר לנצל את החוזק של החומר גם לצורך כזה, אבל לא זה העקר.
אתה בסמוראי החמוד שלך, ולמעשה כולנו ברכבים שלנו, לא טסים בשמיים, לא נוסעים במכוניות מירוץ במהירויות של 200 קמ"ש ומעלה, ולא אמורים לעמוד בעומסים מהסוג הנ"ל, ובטח שלא צריכים לזרוק כסף על חומר שמלכתחילה לא יועד לשימושנו.
כמו שכבר אמרנו קודם, לחומר הזה יש גם חסרונות, בעניני ריתוך, שבירות וכו', ולא צריך להתעסק איתו היכן שאין הכרח או צורך אמיתי בכך.
צא מהשטות הזאת של כרומולי ותעבוד עם פלדה "נורמאלית" וזהו. כמה כבר הבדל יהיה לך במשקל?? ממש שולי ולא שווה התייחסות.
אבל, אם אתה חייב להתעקש על כך, אל תרד בקוטר או בעובי הדופן - תשתמש בצול ורבע בעובי 3.5-4 מ"מ, ואז לפחות יהיו לך מוטות באמת חזקים ועמידים, במשקל סביר(בהנחה שתרתך טוב את קצות המוט והמחברים למוטות, והם לא יהיו נקודות תורפה...).
מאיר רוטברג
22-03-06, 09:38
אני לא יודע מה איתכם
אבל שאלה תמימה על צינור כרומולי הובילה לדיון מעניין ביותר
בהחלט (מבחינתי לפחות) מלמד,
במילה אחת
תענוג
ברוך, תבדיל בין מוצרים לקוסמטיקה לדברים פשוטים ונכונים. כשאתה רוצה להכניס בורג לתוך צינור עם קוטר גדול, הדרך הפשוטה והנכונה, היא לחרוט בוקסה = אום ארוך עם שטח חיצוני חלק ואחיד שנכנס בצינור בלחץ.
מה שאתה עושה בשיטות שלך של שתילת אומים, זה אותו דבר, עם שלושה חסרונות:
האום הוא קצר בהגדרה, תופס רק חלק קטן מההברגה של המיסב (הזכר לצורך הדיון, תיכף אדבר על הנקבה), בעוד שהבוקסה שתהיה באורך גדול מספיק תתפוס את כל ההברגות שאפשר. תזכור שמוט כזה עובד במתיחה/לחיצה בלבד בעיקר, ומה שחשוב זה כמה מההברגות אתה תופס - במתיחה.
לינק עובד גם בכפיפה - הוא לא אמור, אבל זה קורה שמתישבים על מדרגת בטון כמו מכשול 5 בכוכב יאיר :wink: . בכפיפה, האורך של הבוקסה ביחס לאום הקצר הופך להיות עוד יותר חשוב.
וכשאתה משחיז אום ידנית ומנסה לעשות ממנו גליל, למה לעזאזל לא לעשות את זה במחרטה? כשזה לא גליל, המגע בתוך הצינור רחוק ממושלם, וזה יכול לגרום לריכוזי מאמצים, במיוחד יחד עם הריתוך שמתחתיו יש/אין חומר.
עכשיו אני אדבר על השיטה השנייה שלך, שבה אתה מכניס בורג ואום, בצורה כזאת שבולט עכשיו בורג זכר מתוך המוט ואתה מחבר אליו מיסב נקבה. הטענה שלי - שיטה זו זהה לשיטה הראשונה מבחינת חוזק. למה אני אומר את זה?
במתיחה - רק הסלילים שנמצאים בתוך האום, הקרוב לקצה המוט, עובדים! שאר הבורג, שנמצא בפנים עד הראש, לא עובד כלל, אין עליו מתיחה, ולהיפך, בגלל שדפקת אותו פנימה, הוא כנאה בכלל נמצא בלחיצה. הוא פשוט לא במשחק. בכפיפה אני מוכן לקבל שיש לזה משמעות ועדיפות על פני אום בודד ומיסב זכר.
אז אני לא אומר שזה לא עובד - זה עובד, זה הגיוני, כמו שאמרת גם עובדה שזה לא נשבר. זה פתרון מספיק טוב - סבבא. אבל אל תשכנע את עצמך שזה פתרון נכון, זה אלתור, נקודה. אני לא מבין למה אתה מפחד מחריטה - למעשה אני מוכן לשים כסף שתוך פחות משנה מהיום, יש לך בסדנא מחרטה קטנה ואתה חורט כאלו דברים כדבר שבשגרה.
ברוך, תבדיל בין מוצרים לקוסמטיקה לדברים פשוטים ונכונים. כשאתה רוצה להכניס בורג לתוך צינור עם קוטר גדול, הדרך הפשוטה והנכונה, היא לחרוט בוקסה = אום ארוך עם שטח חיצוני חלק ואחיד שנכנס בצינור בלחץ.
מה שאתה עושה בשיטות שלך של שתילת אומים, זה אותו דבר, עם שלושה חסרונות:
האום הוא קצר בהגדרה, תופס רק חלק קטן מההברגה של המיסב (הזכר לצורך הדיון, תיכף אדבר על הנקבה), בעוד שהבוקסה שתהיה באורך גדול מספיק תתפוס את כל ההברגות שאפשר. תזכור שמוט כזה עובד במתיחה/לחיצה בלבד בעיקר, ומה שחשוב זה כמה מההברגות אתה תופס - במתיחה.
לינק עובד גם בכפיפה - הוא לא אמור, אבל זה קורה שמתישבים על מדרגת בטון כמו מכשול 5 בכוכב יאיר :wink: . בכפיפה, האורך של הבוקסה ביחס לאום הקצר הופך להיות עוד יותר חשוב.
וכשאתה משחיז אום ידנית ומנסה לעשות ממנו גליל, למה לעזאזל לא לעשות את זה במחרטה? כשזה לא גליל, המגע בתוך הצינור רחוק ממושלם, וזה יכול לגרום לריכוזי מאמצים, במיוחד יחד עם הריתוך שמתחתיו יש/אין חומר.
עכשיו אני אדבר על השיטה השנייה שלך, שבה אתה מכניס בורג ואום, בצורה כזאת שבולט עכשיו בורג זכר מתוך המוט ואתה מחבר אליו מיסב נקבה. הטענה שלי - שיטה זו זהה לשיטה הראשונה מבחינת חוזק. למה אני אומר את זה?
במתיחה - רק הסלילים שנמצאים בתוך האום, הקרוב לקצה המוט, עובדים! שאר הבורג, שנמצא בפנים עד הראש, לא עובד כלל, אין עליו מתיחה, ולהיפך, בגלל שדפקת אותו פנימה, הוא כנאה בכלל נמצא בלחיצה. הוא פשוט לא במשחק. בכפיפה אני מוכן לקבל שיש לזה משמעות ועדיפות על פני אום בודד ומיסב זכר.
אז אני לא אומר שזה לא עובד - זה עובד, זה הגיוני, כמו שאמרת גם עובדה שזה לא נשבר. זה פתרון מספיק טוב - סבבא. אבל אל תשכנע את עצמך שזה פתרון נכון, זה אלתור, נקודה. אני לא מבין למה אתה מפחד מחריטה - למעשה אני מוכן לשים כסף שתוך פחות משנה מהיום, יש לך בסדנא מחרטה קטנה ואתה חורט כאלו דברים כדבר שבשגרה.
כמו בבימ"ש, הבה נערוך רשימת פלוגתות ורשימת מוסכמות(ולמי שלא מצוי בטרמינולוגיה המשפטית, רשימה של דברים עליהם אנו מסכימים ורשימה של דברים עליהם אנו חלקים בדיעותינו), בלי סדר מסויים:-
מוסכמות:
1. אתה יפה ואני מכוער.
2. בוקסות הן דבר רצוי וטוב, אבל הן מצריכות מחרטה ו/או השקעה כספית.
3. בוקסות שרותכו רק היקפית חלשות מבוקסות שרותכו גם בהמשך בחורים שנקדחו בצינור.
4. בוקסות הן דבר יפה ומבריק...
5. נמרוד ואני מסכימים אחד עם השני רק לעיתים רחוקות.
6. חיבור עם בוקסות הוא חיבור לנקבה.
7. חיבור זכר אפשרי עם בוקסה, אלא שאז צריך חריטה יותר מסובכת של בורג חרוט מתוך הבוקסה, ואז צריך לחרוט בוקסה מחומר מוקשה, בדומה לבורג 10.9, 12.9, או לפחות 8.8, אחרת הבורג לא יחזיק מעמד שעה (על זה לא חשבת, הא?:-P ?)
8. השיטה שלי עובדת(בעקר שיטת הזכר. את שיטת הנקבה אני מעדיף לא ליישם, מן הטעמים שפורטו בהרחבה).
9. שיטת הנקבה עם אום אחד(ואפילו שניים) פחות טובה משיטת הזכר של בורג ארוך + אום.
10. בתוך פחות משנה תהיה לי בסדנא מחרטה(למען הוספת דיוק וקונקרטיות - בתוך יומיים יהיו לי בסדנא גם מחרטה מקצועית וגם כרסום חבל"ז, עם כל הסכינים ואביזרי הלוואי. איך אני???)
11. מי שעובד לבד עם כלים בסיסיים ורוצה להיות מסוגל לבנות מוטות רדיוס בלי חרטים ובוקסות, יכול להשתמש בשיטה שלי ולהיות סמוך ובטוח שהיא תעבוד, מזה"תי או לא מזה"תי(גזען שכמוך...;-) )
רשימת פלוגתות:
1. אתה מניאק .
2. אני תותח.
3. "במתיחה - רק הסלילים שנמצאים בתוך האום, הקרוב לקצה המוט, עובדים!" (לגבי שיטת הזכר)
4. עומס המתיחה/משיכה שרכב בסדרי הגודל שלנו יכול להפעיל על מוט רדיוס כזה, מעורר גיחוך אצל קצה המוט ומצחיק את מוט הרדיוס, אשר בכלל לא מתרגש מעוצמתו.
5. "לינק עובד גם בכפיפה" - לא אומרים בכפיפה אלא בכיפוף ("בכפיפה אחת", למשל, הכוונה
היא ל -ביחד)
6. מיצינו את הנושא.
7. אילתור הוא לא בהכרח דבר רע.
8. לא כל מה שמלמדים בפקולטה להנדסה, הוא נכון במאה אחוזים. חשוב לשמור על ראש פתוח ולחשוב על דברים ואפשרויות חדשות, ואז בבוא היום יכתבו דוקא על מה שאתה חשבת בתור תורה למשה מסיני...:grin:
ברוך, עובדתית מסתבר שאתה אינטיליגנט. מה שאומר שלא צריכה להיות לך בעיה ממשית לצלם במצלמה דיגיטלית. וספציפית, את הסנדא שלך, להוסיף על כך שאתה גם יכול להרשות לך מצלמה איכותית ביותר.
וכן מכיוון שאתה יכול להרשות לעצמך, אפשר לומר שהסדנא שלך מאובזרת בכל טוב (עוד יומיים בכלל..) מכל פבריקטור כאן בפורום (שלא עוסק בכך למחייתו).
לכן אני חושב שזו חרפה לשמה, שאין אף תמונה אחת של הסדנא שלך כאן.
אני אישית מאוד נהנה לראות בארץ, סדנאות קטנות מאובזרות מכל הבא ליד, שיהיה על מה לפנטז (ראה דוגמאת הסדנא של ארנון שושני ידידך (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=9277&highlight=%E0%F8%F0%E5%EF+%F9%E5%F9%F0%E 9)).
אז בבקשה, אם זו לא בקשה גדולה מדיי, מס' תמונות (כמה שיותר כמובן) של הסדנא, יעזרו מאוד.
- כן אני בוטא אבל לא איכפת לי, סליחה רבה.
אם זה היה בית משפט, השופט היה קורא לך בשלב זה ומזהיר אותך שאתה הולך ומסתבך... :-P
בוא נעבור על הפלוגתות והמוסכמות (שכמובן אינני מסכים או מפולג על כולן)
כמו בבימ"ש, הבה נערוך רשימת פלוגתות ורשימת מוסכמות(ולמי שלא מצוי בטרמינולוגיה המשפטית, רשימה של דברים עליהם אנו מסכימים ורשימה של דברים עליהם אנו חלקים בדיעותינו), בלי סדר מסויים:-
מוסכמות:
1. אתה יפה ואני מכוער. מגיע שופט אמריקאי מיוחד עוד שבוע, ניתן לו להחליט
2. בוקסות הן דבר רצוי וטוב, אבל הן מצריכות מחרטה ו/או השקעה כספית. אכן
3. בוקסות שרותכו רק היקפית חלשות מבוקסות שרותכו גם בהמשך בחורים שנקדחו בצינור. לא הבוקסות חלשות, אלא האיכות הכוללת של החיבור, אכן.
4. בוקסות הן דבר יפה ומבריק... רק עם הם עשויות מחומר יפה ומבריק. אם הם חרוטות מפלדה רגילה הן יחלידו.
5. נמרוד ואני מסכימים אחד עם השני רק לעיתים רחוקות. דווקא לא, אם תסכם אנחנו כמעט תמיד מסכימים. אבל הכיף הוא הרי ב10% של אי הסכמה ולא ב90% של הסכמה משעממת.
6. חיבור עם בוקסות הוא חיבור לנקבה. בוקסה נקבה, מיסב קצה זכר. בוודאי, לזה התכוונתי.
7. חיבור זכר אפשרי עם בוקסה, אלא שאז צריך חריטה יותר מסובכת של בורג חרוט מתוך הבוקסה, ואז צריך לחרוט בוקסה מחומר מוקשה, בדומה לבורג 10.9, 12.9, או לפחות 8.8, אחרת הבורג לא יחזיק מעמד שעה (על זה לא חשבת, הא?:-P ?) לא הזכרתי את האפשרות כלל כי היא פסולה מראש. לא חורטים ברגים מבניים, נקודה. חורטים אומים, אין בעייה, אבל בורג חרוט זה רשלנות. אגב יש ברגים שכן חורטים, אני אפילו מתעסק בהם במקום עבודתי... אם חלילה וחס לא נגיע להסכמה בדרכים נעימות ואאלץ לשלוח לסדנתך סוכני-שכנוע אישיים, את רגליך השבורות יתקנו בבית חולים בברגים, מבריקים, שעשויים בחריטה.
8. השיטה שלי עובדת(בעקר שיטת הזכר. את שיטת הנקבה אני מעדיף לא ליישם, מן הטעמים שפורטו בהרחבה). עובדת, בוודאי.
9. שיטת הנקבה עם אום אחד(ואפילו שניים) פחות טובה משיטת הזכר של בורג ארוך + אום. לטענתי שתיהן כאמור זהות בעיקרון בחוזק הבלתי מספק שלהם במתיחה, וזה העיקר.
10. בתוך פחות משנה תהיה לי בסדנא מחרטה(למען הוספת דיוק וקונקרטיות - בתוך יומיים יהיו לי בסדנא גם מחרטה מקצועית וגם כרסום חבל"ז, עם כל הסכינים ואביזרי הלוואי. איך אני???) אז כבר יצא לך משהו מהויכוח הזה. מה יוצא לי?
11. מי שעובד לבד עם כלים בסיסיים ורוצה להיות מסוגל לבנות מוטות רדיוס בלי חרטים ובוקסות, יכול להשתמש בשיטה שלי ולהיות סמוך ובטוח שהיא תעבוד, מזה"תי או לא מזה"תי(גזען שכמוך...;-) ) להיות סמוך ובטוח הוא לא יכול להיות.
רשימת פלוגתות:
1. אתה מניאק . אשתי מסכימה
2. אני תותח. אשתך חולקת
3. "במתיחה - רק הסלילים שנמצאים בתוך האום, הקרוב לקצה המוט, עובדים!" (לגבי שיטת הזכר) אכן פלוגתה. תסביר בפרוט איך אתה רואה את הנקודה הזאת.
4. עומס המתיחה/משיכה שרכב בסדרי הגודל שלנו יכול להפעיל על מוט רדיוס כזה, מעורר גיחוך אצל קצה המוט ומצחיק את מוט הרדיוס, אשר בכלל לא מתרגש מעוצמתו. ללא ספק נקודת החולשה במבנה הזה שנקרא לינק מתלה היא בדיוק בממשק של מיסב הקצה עם הצינור - ועל זה בדיוק אנחנו מדברים, לא? להגיד "שהעומס מעורר גיחוך" על המבנה שלך, זו לא טענה רצינית. אם היא רצינית, זה אומר שהמבנה שלך כבד מדי. אבל היא לא רצינית כי אתה לא יודע מה העומסים, אתה לא יודע למה הם יכולים להגיע. כל מה שאתה עושה זה מחכה לשבירה. לא נשבר? טוב. נשבר? לא טוב. זו לא הדרך להתקדם בפיתוח. זאת אומרת זו דרך, אבל היא איטית ועולה יותר כסף.
5. "לינק עובד גם בכפיפה" - לא אומרים בכפיפה אלא בכיפוף ("בכפיפה אחת", למשל, הכוונה
היא ל -ביחד) אם אתה מתעקש על דקדוק, אז חד משמעית המונח הנכון בעברית לbending stress הוא "מאמץ כפיפה". המילה כיפוף משמשת בדרך כלל לתאר כיפוף רצוני של משהו, וכפיפה משמשת לתיאור מאמצים מסוג bending.
6. מיצינו את הנושא.
7. אילתור הוא לא בהכרח דבר רע. בוודאי שלא
8. לא כל מה שמלמדים בפקולטה להנדסה, הוא נכון במאה אחוזים. חשוב לשמור על ראש פתוח ולחשוב על דברים ואפשרויות חדשות, ואז בבוא היום יכתבו דוקא על מה שאתה חשבת בתור תורה למשה מסיני...:grin: את הדברים האלו לא מלמדים בשום פקולטה להנדסה, למעשה אם אתה חייב לדעת, בתואר שלם של הנדסת מכונות יש קורס חובה אחד או שניים בלבד שעוסקים ב"תכן וייצור" כמו שזה נקרא שם. כלומר כל מה שאנחנו דנים כאן בפורום, 100% ממה שאתה מכיר כהנדסה, הם למעשה נושא אחד, שולי יחסית (לצערי) שמהנדס מכונות ממוצע לא מבין בו כלום. אני היוצא מן הכלל כי זה כן התחום שלי.
מאיר רוטברג
23-03-06, 23:28
הרמה להנחתה
אני מציע סיור בסדנא של ברוך תוך הסברים על צפרדעים במתיחה /בכפיפה
הארגז בירה עלי,
נו????????????
נ.ב
יש דבר גזה מנייאק תותחי??
איפה אני מוצא נתונים על מתכות כמו כרומילי? גרפים של מודול האלסטיות, קבועי האלסטיות, גרפים שלמים של אלסטיות/פלסטיות/כניעה, כדי שיהיה לי איזשהו בסיס לקבל סד"ג של ההבדלים בין המתכות?
תגידו לי מזל טוב. המחרטה והכרסום כבר אצלי, מוצבים, מפולסים ומחוברים לחשמל.
מה שצריך עכשיו, זה מישהו שיודע לעבוד עליהן....:-P :-P
באשר לסיור בסדנא - בשמחה רבה. אני נמצא בד"כ במקום בימי שישי, ולפעמים בשבתות כשהבוס(האכזרית) שלי, נותן היתר. מחר, יש היתר חלקי :grin:
באמצע השבוע אני מגיע פעם או פעמיים בשעות אחר העבודה(כאילו שאני עובד - אני בוא לעבודה, לא בא לעבוד..), דהיינו בערך משעה 1800 ועד 2100 לערך, שאז הבוס מסיים את השיעורים שהיא נותנת ואני מחוייב להתייצב לספירה:-?
באשר לכרומולי, אנא פנה למידענו מר גוגל ותנסה למצוא מבין אינסוף ההפניות את אלו היותר אקדמיות ופחות את אלו המסחריות, של כל המחסנים המוכרים חומר זה. מעייף, אבל בסופו של דבר כדאי - בעקר לנו העצלנים, הואיל ובהחלט יש לנו כוונה להנות מפרי עמלך:mrgreen:
הבה נמשיך את הפינג פונג הזה - הוא מענין ויכול רק להועיל(למרות שחוץ מהתועלת, אני גם בטח אצא צודק תמיד:mrgreen: :mrgreen: . נו טוב, לא תמיד, כמעט תמיד...)
אם זה היה בית משפט, השופט היה קורא לך בשלב זה ומזהיר אותך שאתה הולך ומסתבך... :-P
בוא נעבור על הפלוגתות והמוסכמות (שכמובן אינני מסכים או מפולג על כולן)
מוסכמות:
1. אתה יפה ואני מכוער. מגיע שופט אמריקאי מיוחד עוד שבוע, ניתן לו להחליט- אני פורש
3. בוקסות שרותכו רק היקפית חלשות מבוקסות שרותכו גם בהמשך בחורים שנקדחו בצינור. לא הבוקסות חלשות, אלא האיכות הכוללת של החיבור, אכן. מסכים
7. חיבור זכר אפשרי עם בוקסה, אלא שאז צריך חריטה יותר מסובכת של בורג חרוט מתוך הבוקסה, ואז צריך לחרוט בוקסה מחומר מוקשה, בדומה לבורג 10.9, 12.9, או לפחות 8.8, אחרת הבורג לא יחזיק מעמד שעה (על זה לא חשבת, הא?:p ?) לא הזכרתי את האפשרות כלל כי היא פסולה מראש. לא חורטים ברגים מבניים, נקודה. חורטים אומים, אין בעייה, אבל בורג חרוט זה רשלנות. אגב יש ברגים שכן חורטים, אני אפילו מתעסק בהם במקום עבודתי... אם חלילה וחס לא נגיע להסכמה בדרכים נעימות ואאלץ לשלוח לסדנתך סוכני-שכנוע אישיים, את רגליך השבורות יתקנו בבית חולים בברגים, מבריקים, שעשויים בחריטה. כאן אני באמת חושש שאתה טועה - עשיתי וראיתי עשרות מקרים של חריטת ברגים ו/או חלקים עם ברגים חרוטים, ממתכות מתאימות(כמו 4340 למשל), לרבות במערכות היגוי הידראולי, מוטות רדיוס וכו'. אני לא רואה מה ההבדל בין בורג קנוי(שגם הוא נחרט כך או אחרת) לבין בורג חרוט "בבית", אם הוא עשוי ממתכת מתאימה. בלי לציין שמות, רבים וטובים עושים זאת, לרבות בעלי מקצוע יעודי כמו יצרני בוכנות הידראוליות ועוד, וכמובן גם כמה ממשפרינו הידועים, אם כי כאמור אינני נוקב בשמות. ייתכן שכל כך הרבה בעלי מקצוע טועים??
אולי תסביר את פשר טענתך לגבי אי חריטת ברגים מבניים.
10. בתוך פחות משנה תהיה לי בסדנא מחרטה(למען הוספת דיוק וקונקרטיות - בתוך יומיים יהיו לי בסדנא גם מחרטה מקצועית וגם כרסום חבל"ז, עם כל הסכינים ואביזרי הלוואי. איך אני???) אז כבר יצא לך משהו מהויכוח הזה. מה יוצא לי? קפה, עוגיות, קרקרים, שתיה קלה למיניה, וגם - אם זה מענין אותך - אפשרות לעבוד על כל הכלים בסדנא, מתי שתרצה.
11. מי שעובד לבד עם כלים בסיסיים ורוצה להיות מסוגל לבנות מוטות רדיוס בלי חרטים ובוקסות, יכול להשתמש בשיטה שלי ולהיות סמוך ובטוח שהיא תעבוד, מזה"תי או לא מזה"תי(גזען שכמוך...;) ) להיות סמוך ובטוח הוא לא יכול להיות. כוס אוח'תכ.
רשימת פלוגתות:
3. "במתיחה - רק הסלילים שנמצאים בתוך האום, הקרוב לקצה המוט, עובדים!" (לגבי שיטת הזכר) אכן פלוגתה. תסביר בפרוט איך אתה רואה את הנקודה הזאת. הבה ונניח כי יש סליל אחד באום או אפילו אפס קצהו של סליל הברגה. האם לשיטתך הבורג ייעקר?? לא, מכיון שהריתוך של ראש הבורג לצינור נושא אז בעומס, ולא סלילי ההברגה באום. אינך יכול לטעון את מה שטענת, ובאותה נשימה להסכים איתי(ראה לעיל), כי בוקסות שרותכו רק היקפית, חלשות מאלו שרותכו גם בחורים שנקדחו בבסיסן(איכות המחבר, לא הבוקסות, אני מקבל).
4. עומס המתיחה/משיכה שרכב בסדרי הגודל שלנו יכול להפעיל על מוט רדיוס כזה, מעורר גיחוך אצל קצה המוט ומצחיק את מוט הרדיוס, אשר בכלל לא מתרגש מעוצמתו. ללא ספק נקודת החולשה במבנה הזה שנקרא לינק מתלה היא בדיוק בממשק של מיסב הקצה עם הצינור - ועל זה בדיוק אנחנו מדברים, לא? להגיד "שהעומס מעורר גיחוך" על המבנה שלך, זו לא טענה רצינית. אם היא רצינית, זה אומר שהמבנה שלך כבד מדי. אבל היא לא רצינית כי אתה לא יודע מה העומסים, אתה לא יודע למה הם יכולים להגיע. כל מה שאתה עושה זה מחכה לשבירה. לא נשבר? טוב. נשבר? לא טוב. זו לא הדרך להתקדם בפיתוח. זאת אומרת זו דרך, אבל היא איטית ועולה יותר כסף.
לא נכון, אני יכול לחשב את העומסים(אם כי אתה תעשה זאת בודאי יותר מהר ויותר טוב). מספיק לבדוק מה הוא הכוח הנדרש לקריעת קצה מוט כזה ו/או בורג כזה ו/או הריתוך הממזג את חלקי המחבר. תראה בודאי שהכח שיידרש על מנת לקרוע את אחד מחלקי המחבר הזה במשיכה, יהיה מעל מעבר למה שעומס כלשהו שהרכב יכול להציב במקרה קיצוני.
אולי באמת תתן לנו כאן דוגמת חישוב כזה?
הבה נמשיך את הפינג פונג הזה - הוא מענין ויכול רק להועיל(למרות שחוץ מהתועלת, אני גם בטח אצא צודק תמיד:mrgreen: :mrgreen: . נו טוב, לא תמיד, כמעט תמיד...)
מוסכמות:
1. אתה יפה ואני מכוער. מגיע שופט אמריקאי מיוחד עוד שבוע, ניתן לו להחליט- אני פורש
3. בוקסות שרותכו רק היקפית חלשות מבוקסות שרותכו גם בהמשך בחורים שנקדחו בצינור. לא הבוקסות חלשות, אלא האיכות הכוללת של החיבור, אכן. מסכים
7. חיבור זכר אפשרי עם בוקסה, אלא שאז צריך חריטה יותר מסובכת של בורג חרוט מתוך הבוקסה, ואז צריך לחרוט בוקסה מחומר מוקשה, בדומה לבורג 10.9, 12.9, או לפחות 8.8, אחרת הבורג לא יחזיק מעמד שעה (על זה לא חשבת, הא?:p ?) לא הזכרתי את האפשרות כלל כי היא פסולה מראש. לא חורטים ברגים מבניים, נקודה. חורטים אומים, אין בעייה, אבל בורג חרוט זה רשלנות. אגב יש ברגים שכן חורטים, אני אפילו מתעסק בהם במקום עבודתי... אם חלילה וחס לא נגיע להסכמה בדרכים נעימות ואאלץ לשלוח לסדנתך סוכני-שכנוע אישיים, את רגליך השבורות יתקנו בבית חולים בברגים, מבריקים, שעשויים בחריטה. כאן אני באמת חושש שאתה טועה - עשיתי וראיתי עשרות מקרים של חריטת ברגים ו/או חלקים עם ברגים חרוטים, ממתכות מתאימות(כמו 4340 למשל), לרבות במערכות היגוי הידראולי, מוטות רדיוס וכו'. אני לא רואה מה ההבדל בין בורג קנוי(שגם הוא נחרט כך או אחרת) לבין בורג חרוט "בבית", אם הוא עשוי ממתכת מתאימה. בלי לציין שמות, רבים וטובים עושים זאת, לרבות בעלי מקצוע יעודי כמו יצרני בוכנות הידראוליות ועוד, וכמובן גם כמה ממשפרינו הידועים, אם כי כאמור אינני נוקב בשמות. ייתכן שכל כך הרבה בעלי מקצוע טועים??
אולי תסביר את פשר טענתך לגבי אי חריטת ברגים מבניים. ברגים לא מיוצרים בחריטה, אלא בתהליך של עיבוד בקר שנקרא thread rolling, עיבוד שבו החומר נדחס ונוצרים פני שטח קשים יותר. חריטה היא עיבוד שבבי שבו חומר נחתך. זה הבדל ענק, ובהברגות זכר הוא קריטי (בנקבה זה לא משנה, ולכן אין שום חסרון לחריטת בוקסה/אום). איפה כן חורטים הברגה זכר? כשאין ברירה. בסדרות קטנות, כשנדרשת הברגה מיוחדת במינה, ביצור של אבי טיפוס. כאן תסמוך עלי, אני חייתי את התחום הזה במשך שנתיים, יש לי ערימות של חלקים שמשולבים בהם הברגות זכר מסוגים שונים - הרבה מהם נכשלו - במידה רבה פרויקט שלם שעסקתי בו נכשל על הנקודה הזאת. ברוך, כאן באמת יש פער ידע גדול ביננו - אני ממליץ לך על הספר המצויין Nuts,Bolts,Fasteners&Plumbing Handbook של הכותב המוכשר ביותר בתחום שמעניין אותנו, Carrol Smith.
10. בתוך פחות משנה תהיה לי בסדנא מחרטה(למען הוספת דיוק וקונקרטיות - בתוך יומיים יהיו לי בסדנא גם מחרטה מקצועית וגם כרסום חבל"ז, עם כל הסכינים ואביזרי הלוואי. איך אני???) אז כבר יצא לך משהו מהויכוח הזה. מה יוצא לי? קפה, עוגיות, קרקרים, שתיה קלה למיניה, וגם - אם זה מענין אותך - אפשרות לעבוד על כל הכלים בסדנא, מתי שתרצה. תודה! :-)
11. מי שעובד לבד עם כלים בסיסיים ורוצה להיות מסוגל לבנות מוטות רדיוס בלי חרטים ובוקסות, יכול להשתמש בשיטה שלי ולהיות סמוך ובטוח שהיא תעבוד, מזה"תי או לא מזה"תי(גזען שכמוך...;) ) להיות סמוך ובטוח הוא לא יכול להיות. כוס אוח'תכ. אל תיקח אישית - בהנדסה אי אפשר להיות סמוך ובטוח. זה שמשהו לא נשבר עד היום לא אומר שום דבר בפני עצמו, ובאותה מידה זה שמשהו ישבר לא אומר שהשיטה לא טובה - צריך לחקור כל נקודה לעומקה.
רשימת פלוגתות:
3. "במתיחה - רק הסלילים שנמצאים בתוך האום, הקרוב לקצה המוט, עובדים!" (לגבי שיטת הזכר) אכן פלוגתה. תסביר בפרוט איך אתה רואה את הנקודה הזאת. הבה ונניח כי יש סליל אחד באום או אפילו אפס קצהו של סליל הברגה. האם לשיטתך הבורג ייעקר?? לא, מכיון שהריתוך של ראש הבורג לצינור נושא אז בעומס, ולא סלילי ההברגה באום. אינך יכול לטעון את מה שטענת, ובאותה נשימה להסכים איתי(ראה לעיל), כי בוקסות שרותכו רק היקפית, חלשות מאלו שרותכו גם בחורים שנקדחו בבסיסן(איכות המחבר, לא הבוקסות, אני מקבל). סדר בבית המשפט! הכוחות צריכים לעבור ממיסב הקצה, למוט. זה נעשה בשני שלבים - ממיסב הקצה, דרך סלילי ההברגה, לאום/בוקסה, ובשלב שני מהבוקסה לצינור. אלו שני נושאים שונים, והכשל יכול להיות בכל אחד מהם בלי קשר לשני. אני מדבר בנקודה הזאת על מעבר הכוח בין הברגת זכר לנקבה, וכאן יש חשיבות ברורה למספר הסלילים, או לאורך ההברגה שמשתתפת במשחק - אני בטוח שהנקודה הזאת ברורה. בדיוק מהסיבה הזאת יש אומים רגילים (שהם באורך דומה לקוטר ההברגה), אומי חצי קצרים - שמשתמשים בהם כשהכוחות קטנים או כשאין ברירה, ואומים כפולים - שמשתמשים בהם כשכוחות המתיחה גדולים - דוגמא קלאסית היא אומי היובולטים הפשוטים שלנו בג'יפים עם קפיצי עלים - בעלי מקצוע רציניים משתמשים באומים כפולים. אז זו נקודה אחת. הנקודה השנייה והיא מעניינת יותר, ואני לא בטוח שהבנת אותה - בשיטה שלך שבה אתה שותל בורג עם הראש בתוך הצינור, ואום נוסף במרכז ההברגה, למעשה רק ההברגות של האום משתתפות במשחק, שאר הבורג לא משתתף במשחק!!! כן, אני טוען שראש הבורג שריתכת דרך חורים בהיקף הצינור, לא מעביר כוחות לצינור, ולכן הריתוך הזה חסר משמעות! תחשוב טוב על מה שאני אומר, תצייר לעצמך, ותבין שסביר להניח שחלק הבורג שבין האום לראש, מה שבתוך הצינור - בכלל נתון בלחיצה קלה כי אתה דפקת אותו פנימה!
4. עומס המתיחה/משיכה שרכב בסדרי הגודל שלנו יכול להפעיל על מוט רדיוס כזה, מעורר גיחוך אצל קצה המוט ומצחיק את מוט הרדיוס, אשר בכלל לא מתרגש מעוצמתו. ללא ספק נקודת החולשה במבנה הזה שנקרא לינק מתלה היא בדיוק בממשק של מיסב הקצה עם הצינור - ועל זה בדיוק אנחנו מדברים, לא? להגיד "שהעומס מעורר גיחוך" על המבנה שלך, זו לא טענה רצינית. אם היא רצינית, זה אומר שהמבנה שלך כבד מדי. אבל היא לא רצינית כי אתה לא יודע מה העומסים, אתה לא יודע למה הם יכולים להגיע. כל מה שאתה עושה זה מחכה לשבירה. לא נשבר? טוב. נשבר? לא טוב. זו לא הדרך להתקדם בפיתוח. זאת אומרת זו דרך, אבל היא איטית ועולה יותר כסף.
לא נכון, אני יכול לחשב את העומסים(אם כי אתה תעשה זאת בודאי יותר מהר ויותר טוב). מספיק לבדוק מה הוא הכוח הנדרש לקריעת קצה מוט כזה ו/או בורג כזה ו/או הריתוך הממזג את חלקי המחבר. תראה בודאי שהכח שיידרש על מנת לקרוע את אחד מחלקי המחבר הזה במשיכה (את זה אפשר לחשב) יהיה מעל מעבר למה שעומס כלשהו שהרכב יכול להציב במקרה קיצוני (את העומס הזה, אין לי מושג איך לקבוע, וזו הבעייה)
אולי באמת תתן לנו כאן דוגמת חישוב כזה? אפשר לחשב בקלות את הכוח המקסימלי המותר למתיחת הצינור, ולמתיחת מיסב הקצה (זה אפילו לא צריך לחשב, זה נתון בקטלוג המיסבים). מה העומסים האמיתיים שעלולים לפעול? את זה קשה מאד, מאד, לחשב ואפילו להעריך. לרכב שטח הייתי אומר שזה כמעט בלתי אפשרי. ולכן אנחנו בונים הכל בניית-יתר, מסתמכים על נסיון עבר של מה עובד ומה לא, ותמיד מוסיפים עוד ועוד חוזק, כמובן תוך התחשבות במשקל.
תמונות של ה"צעצועים" החדשים של ברוך :-)
קנית מכונות טובות ברוך... שתיהן מוכרות עד כדי כך שאני הולך לברר עם מישהו שעבדתי איתו תקופה ארוכה אם הוא שידרג בשעה טובה (או סגר את הבסטה חלילה :???: ). אם אפשר לשאול, כמה עלה, עם/בלי כלים, איזה כלים כבר יש לך?
איפה אני מוצא נתונים על מתכות כמו כרומילי? גרפים של מודול האלסטיות, קבועי האלסטיות, גרפים שלמים של אלסטיות/פלסטיות/כניעה, כדי שיהיה לי איזשהו בסיס לקבל סד"ג של ההבדלים בין המתכות?
אלון, מודול האלסטיות לא שונה משמעותית בין כל הפלדות, כולל כרום מולי! ולכן האמירה הנפוצה שפלדה X גמישה יותר מפלדה Y היא טעות. בתחום האלסטי, כל הפלדות מתנהגות אותו דבר, אותו שיפוע. ההבדל הוא בחוזק הכניעה ובחוזק הUTS. התחום האלסטי בכרומולי לצורך העניין ארוך יותר משמעותית מאשר בפלדה ST37 לדוגמא. כלומר תחת מאמץ נתון שהוא מעבר לחוזק הכניעה של ה37 אבל קטן מחוזק הכניעה של הכרומולי, הצינור שעשוי מ37 כבר היה עובר לדפורמציה פלסטית ומתעקם, ואותו המוט עשוי מכרומולי עדיין בתחום האלסטי ולצורך העניין לא קורא לו כלום.
במילים אחרות, גרף מאמץ(Y)/מעוות(X) של הכרומולי הוא גבוה יותר מאשר פלדה רגילה. אבל הגרף הזה גם צר יותר. כלומר אם כן עברת את מאמץ הכניעה של הכרומולי, הדרך שלך עד לקריעה קצרה יותר.
הדרך הנכונה ביותר להסתכל על זה היא דרך האנרגיה שהחומר יכול לספוג עד נקודת הקריעה. האנרגיה היא השטח שמתחת לגרף מאמץ/מעוות. סך השטח קטן יותר בכרומולי מאשר פלדות פחמן טובות אך נחותות בחוזק, וזה אומר דבר מאד פשוט - כמות מסוימת של אנרגיה יכולה לגרום לכרומולי להשבר בעוד שפלדה נחותה יותר לא תשבר. הכרומולי ספגה חלק גדול יותר של האנרגיה בצורה אלסטית וחלק קטן יותר פלסטית, בעוד שהפלדה הרגילה ספגה חלק קטן יותר בתחום האלסטי ויותר בתחום הפלסטי. המשמעות הפיזית היא למשל שכלוב הגנה עשוי מפלדה התעקם יותר, נעשה קטן יותר אבל לא נשבר, בעוד שכלוב כרומולי תחת אותם תנאים התעקם פחות, אבל כן נשבר! זה המקור לאמירה שהכרומולי פחות גמיש.
הבנת משהו? :)
אז למה משתמשים בכרומולי לרכבי תחרויות בכלל? לפי מה שכתבת זו פלדה כלל לא בטיחותית.
נכון, יכולה לספוג יותר מאמצים מבלי להתעקם, אבל ברגע שהיא ספגה יותר ממה שהיא יכולה היא נשברת ולא מתעקמת.
אם הבנתי נכון יש 4 מצבים/אפשרויות
1. הכוח המופעל על הפלדה מתחת לשינוי אלסטי.
2. הכוח המופעל על הפלדה מעל השינוי האלסטי אבל פחות מהפלסטי.
3. הכוח המופעל על הפלדה מעל השינוי הפלאסטי אבל מתחת לקריעה/שבירה.
4. הכוח המופעל על הפלדה שובר/קורע אותה.
זה נכון מה שכתבתי?
קנית מכונות טובות ברוך... שתיהן מוכרות עד כדי כך שאני הולך לברר עם מישהו שעבדתי איתו תקופה ארוכה אם הוא שידרג בשעה טובה (או סגר את הבסטה חלילה :???: ). אם אפשר לשאול, כמה עלה, עם/בלי כלים, איזה כלים כבר יש לך?
אני לא חושב שאתה מכיר אותו, או יותר נכון הכרת:( :(
חרט ותיק ואיש יקר שעבדתי איתו בכל מה שהייתי צריך בכרסום וחריטה.
האיש נפטר ומשפחתו מכרה לי את כל מה שהיה בחרטיה - המחרטה והכרסומת הנ"ל(במצב מצויין) + כל הכלים והאביזרים של המחרטה והכרסומת + כלים אחרים+מכשירי מדידה דיגיטאליים ורגילים + מקדחים וראשים שונים ומשונים, ועוד מלנ'תלפים דברים שאני בקושי יודע(עדיין) מה עושים איתם.
קניתי הכל כחבילה תמורת 16,000 ש"ח במספר תשלומים.
נראה לך סביר??
אני לא חושב שאתה מכיר אותו, או יותר נכון הכרת:( :(
חרט ותיק ואיש יקר שעבדתי איתו בכל מה שהייתי צריך בכרסום וחריטה.
האיש נפטר ומשפחתו מכרה לי את כל מה שהיה בחרטיה - המחרטה והכרסומת הנ"ל(במצב מצויין) + כל הכלים והאביזרים של המחרטה והכרסומת + כלים אחרים+מכשירי מדידה דיגיטאליים ורגילים + מקדחים וראשים שונים ומשונים, ועוד מלנ'תלפים דברים שאני בקושי יודע(עדיין) מה עושים איתם.
קניתי הכל כחבילה תמורת 16,000 ש"ח במספר תשלומים.
נראה לך סביר??
המכונות מכונות טובות, כולל כל הכלים, תופסנים, פוטרים - זה מחיר מדהים.
אז למה משתמשים בכרומולי לרכבי תחרויות בכלל? לפי מה שכתבת זו פלדה כלל לא בטיחותית.
נכון, יכולה לספוג יותר מאמצים מבלי להתעקם, אבל ברגע שהיא ספגה יותר ממה שהיא יכולה היא נשברת ולא מתעקמת.
אם הבנתי נכון יש 4 מצבים/אפשרויות
1. הכוח המופעל על הפלדה מתחת לשינוי אלסטי.
2. הכוח המופעל על הפלדה מעל השינוי האלסטי אבל פחות מהפלסטי.
3. הכוח המופעל על הפלדה מעל השינוי הפלאסטי אבל מתחת לקריעה/שבירה.
4. הכוח המופעל על הפלדה שובר/קורע אותה.
זה נכון מה שכתבתי?
לא, לא הבנת נכון בכלל. "פלדה לא בטיחותית" - לא כתבתי כזה דבר וזה שטות להגיד את שתי המילים במשפט אחד, אין לחומר תכונות בטיחותיות. התשובה היתה מכוונת לאלון שמבין את השפה שכתבתי, עדיף שתתעלם ממנה מאשר שתבין משהו לחלוטין לא נכון ועוד תצטט אותי בפני אחרים.
מאיר רוטברג
26-03-06, 12:39
ברוך , מהכרות בענף ה cnc
מלקוחותי כמובן הם אמרו לי כך כי אם המכונות המצב תקין המחיר בסדר גמור , פלוס פלוס
אם קיבלת את כל הציוד הנילווה אז זה ממש "חיני חינם"
לא תאמין אבל שהייתי נער פוחח בן 16 למדתי חרטות באורט חולון
תראה מה יצא ממני:razz: :razz:
הבנתי, תודה. תודה לאל על הספרים שהטכניון הוציא בנושא - אפשר ממש ללמוד את כל נושא חומרים (על קצה המזלג, מה שנדרש לקורס) מהם. היום ברכבת עברתי בדיוק על נושא האנרגיה (השטח מתחת לגרף), לכן כן - הבהרת את עצמך מצויין בשבילי. גם ענית על שתי השאלות הבאות שלי... :grin:
עכשיו יש לי שאלה אחרת שההסבר שלך העלה, אבל אותה אני אשמור לפגישה איתך - לא קשור לכרומולי ספציפית...
נמרוד, כתבת למעלה(כבר אי אפשר לצטט מהציטוט של הציטוט...) כך:-
"אולי תסביר את פשר טענתך לגבי אי חריטת ברגים מבניים. ברגים לא מיוצרים בחריטה, אלא בתהליך של עיבוד בקר שנקרא thread rolling, עיבוד שבו החומר נדחס ונוצרים פני שטח קשים יותר. חריטה היא עיבוד שבבי שבו חומר נחתך. זה הבדל ענק, ובהברגות זכר הוא קריטי (בנקבה זה לא משנה, ולכן אין שום חסרון לחריטת בוקסה/אום). איפה כן חורטים הברגה זכר? כשאין ברירה. בסדרות קטנות, כשנדרשת הברגה מיוחדת במינה, ביצור של אבי טיפוס. כאן תסמוך עלי, אני חייתי את התחום הזה במשך שנתיים, יש לי ערימות של חלקים שמשולבים בהם הברגות זכר מסוגים שונים - הרבה מהם נכשלו - במידה רבה פרויקט שלם שעסקתי בו נכשל על הנקודה הזאת. ברוך, כאן באמת יש פער ידע גדול ביננו "
אני חושב שהדברים יותר מורכבים קצת, ובהקשר זה צריך לציין מספר דברים:
1. thread rolling (להלן - השיטה), איננה שיטה שנועדה מלכתחילה לתת חוזק לברגים אלא בעקר
לזרז את הייצור. הזמן שלוקח למחרטה ליצר בורג, מאפשר לשיטה ליצר אולי 10 ברגים, וזה
יותר ענין של יעילות בייצור.
2. קיימים מושגים של "חיסום" קר או "משיכה בקור" וכיו"ב כינויים לתהליך מסויים ששבו הפלדה נמתחת או נלחצת באופן מיכאני ושלא בחום רב. התהליך הזה של הפעלת לחץ מיכאני (מעין "כבישה") על הפלדה מוסיף לה חוזק וגורם לה למעין חיסום, אף שאין כאן תהליכים של חימום לטמפרטורות גבוהות ואז קירור מהיר במים, שמן וכו'.
3. השיטה עושה שני דברים - יוצרת את ההברגה; לוחצת את סלילי ההברגה וע"י כך יוצרת את אותו חיסום מיכאני.
4. אין זה הופך את הפלדה בה משתמשים לפלדה מיוחדת, אלא מוסיף לה חוזק יחסי. כך למשל, אם תייצר בורג מפלדת פחמן רגילה בשיטה, הוא יהיה חזק יותר מאשר בורג מאותה פלדה, אשר נחרט במחרטה.
5. אבל, אם תקח פלדה "רגילה" ותייצר ממנה בורג בשיטה, הוא יכולח להיות חלש משמעותית מבורג שסתם נחרט במחרטה מפלדה "מיוחדת".
6. נכון שבורג שיוצר מפלדה א' בשיטה, יהיה יותר חזק מבורג שנחרט מפלדה א' במחרטה, אבל זה לא אומר שכל בורג שיוצר בשיטה יהיה יותר חזק מכל בורג שנחרט.
7. לכן, לא נכון לומר שלא משתמשים ב"ברגים חרוטים, נקודה". פעם, כשהשיטה לא היתה ידועה, יצרו ברגים בחריטה, וכלום לא קרה. זה שמצאו שיטה ליצור ברגים ואגב כך לשיפור עמידות הפלדה, לא פוסל ברגים שנחרטו, אם הם עשויים מפלדה מתאימה.
8. נדמה לי שתסכים איתי שבורג שנחרט מ- 4340, יהיה יותר חזק מבורג שיוצר בשיטה מפלדת 1020או דומותיה, ואני מבין עכשיו מדוע בעלי מקצוע מסויימים אכן משתמשים ברגים חרוטים מפלדות מיוחדות.
מה שהייתי שמח לשמוע, הוא למה אום פחות חשוב מבורג, בכל מה שקשור לחריטה וליצור בשיטה. עד כמה שאני מבין אינטואיטיבית את הדברים, סלילי הברגה קורסים ע"י קריעתם מן הגוף עליו הם "מוטבעים" בין בחריטה ובין ע"י השיטה. מה גורם לסלילי אום להיות פחות רגישים מסלילי בורג??
האם מכיון שניתן לייצר בשיטה רק ברגים ולא אומים?
מה שהייתי שמח לשמוע, הוא למה אום פחות חשוב מבורג, בכל מה שקשור לחריטה וליצור בשיטה. עד כמה שאני מבין אינטואיטיבית את הדברים, סלילי הברגה קורסים ע"י קריעתם מן הגוף עליו הם "מוטבעים" בין בחריטה ובין ע"י השיטה. מה גורם לסלילי אום להיות פחות רגישים מסלילי בורג??
האם מכיון שניתן לייצר בשיטה רק ברגים ולא אומים?
הכשל האופייני בהברגות הוא לא קריסה של הסלילים. הוא פשוט מאד שבר של הבורג, הזכר. הכשל הזה תמיד מתחיל מסדק בחריץ שבין ההברגות, האזור בעל הקוטר הקטן ביותר שבו ריכוז המאמצים הגדול ביותר. החריץ שבין ההברגות על הזכר הוא נקודת התורפה. בגלל שהוא נקודת התורפה, ריכוז מאמצים טבעי ובלתי נמנע, הטיפול של האזור הזה הוא קריטי. הפרופיל המדוייק, הרדיוס של החריץ הוא לא מקרי, וההקשיה שנוצרת בתהליך הרולינג היא קריטית לחוזק של הבורג הזכר. בתהליך של עיבוד שבבי לא רק שאין הקשייה של פני השטח, אלא שהחריטה עצמה יוצרת פני שטח לא אחידים, מחורצים ברמה מיקרוסקופית, לא משנה מה איכות הכלים והעבודה.
תדמיין את ההבדל ככה - אתה צריך ליצור חריץ, או תעלה עם רדיוס, זה העמק שבין ההברגות - כמו תעלת נ.ט. אתה יכול ליצור אותו על ידי סכין צורתית של דחפור, שפשוט חותכת ודוחפת את האדמה - מה שהיא משאירה מאחוריה זה אדמה רופפת ולא יציבה. או שאתה יכול לקחת גלגל מכבש צורתי ענק שלא חותך אלא דוחף ודוחס את האדמה בלחץ עצום ויוצר גם את הצורה וגם פני שטח דחוסים וקשים.
קושי פני השטח באזור הנמוך ביותר, בתוך "התעלה", הוא האזור הקריטי שבו המאמצים הגדולים ביותר בכל המבנה של בורג+אום, ולכן שם תמיד יהיה הכשל, ואי אפשר להגזים בחשיבות של פני השטח באזור הזה.
בנקבה, אין בעייה - תחשוב על זה - מקל יכול להשבר, אבל בור יכול להשבר :wink: ? באום, ההברגות הן לא האזור הקריטי, והעמק שבזכר הוא בקוטר הכי קטן, בנקבה הוא לא בקוטר הכי קטן. להיפך, הקרסט, הרכס של ההברגה הוא בקוטר הכי קטן. אבל גם אם נוצר נניח סדק או משהו ברכס הזה, בנקבה, אין לזה שום משמעות, אין לו לאן להתפתח. לכן אומים אין בעייה לחרוט.
עכשיו לשאלה האחרונה שלך -
. נדמה לי שתסכים איתי שבורג שנחרט מ- 4340, יהיה יותר חזק מבורג שיוצר בשיטה מפלדת 1020או דומותיה, ואני מבין עכשיו מדוע בעלי מקצוע מסויימים אכן משתמשים ברגים חרוטים מפלדות מיוחדות.
כן, אבל אתה הרי לא משתמש בברגי פח שקנית בהומסנטר! אתה משתמש בברגים איכותיים, שעשויים כבר מהחומרים הכי קשים ומתאימים לברגים שיכולים להיות - וזה לאו דווקא 4340. כנ"ל מיסבי הקצה, אתה לא משתמש בזבלה של הטרקטורים. שים לב מה האלטרנטיבה -
או מיסב קצה זכר איכותי שכולל הברגה זכר איכותית, מוכנס לתוך בוקסה שאין כאמור בעייה לחרוט.
או מיסב קצה נקבה איכותי, אבל אז אתה חייב לדאוג לזכר שיהיה חזק באותה מידה - וזכר חרוט פשוט לא יתן לך את אותו חוזק, לא משנה מאיזה חומר הוא עשוי.
בקיצור, לא חורטים הברגות זכר אלא אם ממש, ממש אין אלטרנטיבה. ובמקרה של חיבור מיסב קצה לתוך צינור, בוודאי שיש אלטרנטיבה - הדבר הטבעי והנכון ביותר לעשות הוא להכניס מיסב קצה זכר לתוך בוקסה חרוטה שמתאמת בינו לבין הצינור.
בכל מקרה, עכשיו שיש לך מחרטה הויכוח באמת תיאורטי...:grin: , לכל חברי הפורום - ברוך צריך להתאמן בחריטה כמה שיותר, הבו לו בוקסות!!!
אני מתנצל - הבחור רצה בסה"כ לדעת היכן קונים צינורות כרומו, ואנחנו זיבלנו ועדרנו לו במוח....:shock:
המקום בו אני קונה(אם בכלל), הוא
פלדום פלדות
טלפון - 03-5361021
בפלדום מוכרים צינורות ST57 וצפונה .אגב במחיר 60 ש"ח למטר!!!(קוטר חיצוני45 מ"מ ופנימי 39מ"מ)
לאחר שהבנתי מה אני באמת צריך השאלה הבאה היא
היכן אני יכול לקנות ST37?
סקדיואל 40 ודומיו אכן עשויים מ ST-37.
תוכל לקנות צינורות באיכות טובה אזור התעשיה ראשל"צ
אצל טכנו-בר(פנה ליעקב, הוא נחמד מאד)
טלפון - 03-9632333
אני כמובן נתקלתי באותה דילמה והחלטתי ללכת על מיסב קצה זכר שמוברג לתוך הברגה מתאימה בפרופיל.
כאשר הייתי בשלב עמוק בתכנון הבנתי שהשופט בתחרות קרול סמית מאוד לא אוהב את השיטה הזו מכיוון שההברגה על המיסב נמצאת בכפיפה (roend in bending), וכמו שציינתם זו נקודת התורפה.
הפתרון שחלק מהקבוצות נתנו הוא לרתך מעין גליל אשר בתוכו בעזרת לוקטייט או פתרון אחר ימוקם מיסב ספרי.
אני לא יודע אם תצורה זו חזקה יותר, הרי גם פה יש הסתמכות על ריתוך היקפי.
חסרון נוסף שאתה מאבד יכולת כיוונון.
אין ספק שהתצורה החזקה ביותר היא על בסיס מה שנקרא ג'וני ג'וינט(בלי צחוק).
לוקחים רק את ה"עין" הפנימית שניתן לקנות בלי הבית של קצה המוט וחורטים לה בית.
הבית פתוח י מצד אחד באופן שמאפשר להכניס לתוכו את העין כאשר הסגירה שלה על מנת שלא
תברח החוצה, היא בד"כ ע"י snap ring.
היתרונות בתצורה זאת ברורים:
- העין איננה צרה כמו שיש בד"כ בקצות מוט והבית החרוט רחב לפי הצרכים. זה נותן חוזק גדול יותר.
- הבית החרוט מרותך לצינור הרדיוס או מה שלא יהיה שימושו של הצינור, והחיבור אף הוא חזק הרבה
יותר. הבית גם יותר רחב והצינור מרותך בד"כ לבית במלוא היקפו בלי שיהיה צריך להצר אותו או למעוך אותו.
הבעיה היא שהמחבר הזה מיועד באמת לעומסים כבדים והעינים שניתן למצוא הן ברוב המקרים גדולות ממה שדרוש לנו ליישומים שלנו, מה שיחייב קונוסים להקטנת קוטר הבורג או שימוש בבורג גדול, מעבר למה שחוזק המחבר מצריך ומצדיק.
עין כזאת תהיה ברוב המקרים עשויה מחומרים יקרים(סגסוגות למיניהן) ומחירה יהיה בהתאם.
גם החריטה והחומר ממנו עשוי הבית יעלו לא מעט כסף. בסה"כ מחבר כזה יהיה מצויין ויחזיק לנצח
אלא שהוא יהיה יקר.
מי שאין לו בעיית חריטה, כסף וזמן יצור, זה הפתרון בשבילו.
ברוך - צריך להתאים את המיסב למשימה.
עבור מוטות מתלה שעובדים במתיחה/לחיצה בלבד - ובמתלים שממקמים סרנים חיים מסוג 4 לינק, כל 4 המוטות הם כאלו, מיסבי קצה הם פתרון נכון (הערה - ברכב עבירות יש מצב שהמוט כן יעבוד בכפיפה - אם אתה נוחת על מדרגה עם המוט. מדובר כמובן על התחתונים, ואתה כן יכול לראות כלי רכב קיצוניים עם צד אחד של הזרוע שלתוכה יש יוניבול או ג'וני גו'ינט (אותו דבר בעיקרון) וצד שני עם מיסב קצה רגיל בשביל יכולת הכוונון, שהיא הכרחית) ואם לדייק - מיסבי קצה זכר הם הפתרון הנכון. מיסבי קצה נקבה בכל מקרה לא שייכים לסיפור שלנו, הם נועדו לאפליקציות אחרות. כשהכוחות מתחילים להיות גדולים מאד, הדבר הנכון הוא לקחת מיסב יותר גדול.
עומר מדבר, אני מנחש, על המיסוב שאנחנו מכנים בולג'וינטים, או שני הקצוות של ציר הקינגפין, ושם באמת מיסב קצה רגיל הוא לא הפתרון הנכון, אם כי לפחות בכלים קטנים הוא מקובל מאד - ולמען האמת קרול סמית' בכבודו ובעצמו מצולם עם מיסב קצה בתור בולג'וינט עליון על השער של ספרו Nuts bolts fasteners & plumbing handbook שמונח במקרה על השולחן שלי... פדיחה שלו :wink:
במתלה הקדמי של רכב שטח 2X4 מהיר יוניבול הוא כנראה הפתרון הנכון, אני אמור לקבל אחד כזה בימים הקרובים ואני מבטיח לכתוב קצת יותר על הנושא.
בנקבה, אין בעייה - תחשוב על זה - מקל יכול להשבר, אבל בור יכול להשבר ;) ?
זה הולך להיות המוטו שלי, אם כמובן אין בעיה של זכויות יוצרים..
ארז
סוף, סוף משהו מוכר.
http://www.jeepolog.com/forums/attachment.php?attachmentid=759
השרשרת : מה זה DID O-RING ? תוודא שנועל השרשרת בכיוון הנכון, ז"א שהצד הסגור פונה לכיוון התנועה של השרשרת, (נראה לי שכן) אחרת זה עלול לפגוע במשהו ולעוף. עדיף להרכיב לוחית שרשרת חיצונית ולרקע את הפינים, בתנאי ,כמובן, שאפשר להזיז את הציר לכיוון המנוע כדי להחליף שרשרת.
ארז
תודה על העצה אך זה איננו הרכב שלנו אלא של קבוצה אחרת מחו"ל.
אז ככה:
צינור יש ( סקדיואל 40 צול ורבע שחור )
מיסב קצה יש ( 20 מ"מ זכר )
חומר גלם לייצור אינסרט יש
מחרטה יש
מסור שורף יש
רתכת יש
מקום עבודה יש
מה שנשאר זה רק לפנות זמן וקדימה לעבודה...
אז ככה:
צינור יש ( סקדיואל 40 צול ורבע שחור )
מיסב קצה יש ( 20 מ"מ זכר )
חומר גלם לייצור אינסרט יש
מחרטה יש
מסור שורף יש
רתכת יש
מקום עבודה יש
מה שנשאר זה רק לפנות זמן וקדימה לעבודה...
נו....
איפה העבודה ואיפה התמונות??
אתה לא רציני:-P
-->
vBulletin® v4.2.4, זכויות יוצרים ©2000-2024, Jelsoft Enterprises Ltd, תורגם על ידי vBHeb.