PDA

צפייה בגרסה מלאה : התלבטות בנוגע לשירות הצבאי



OFF-RoaD
18-02-08, 20:13
שלום כולם

אני צפוי להתגייס בחודש מרץ הקרוב, כרגע מיועד לחיל השריון. תמיד רציתי להגיע לטנקים, ואני מאוד מרוצה מהשיבוץ שנקבע לי. לאחרונה עלתה אופציה להעביר את השירות כמדריך נהיגה מבצעית על האמר, ואני מתלבט באיזה מסלול "לבחור".

מצד אחד, השירות הקרבי, שיש בו המון לאן להתפתח ולהתקדם, לתחומים שונים ומשונים בצבא, ולהעביר 3-5 שנים (כרגע אני שואף לקצונה) מעניינות ומגוונות. העיסוק הוא משהו חדש לי לחלוטין, ומעניין אותי מאוד.

מצד שני, השירות כמדריך, עם תנאים טובים יותר מן ההתחלה, אני זוכה לעסוק באהבה האמיתית היחידה שלי, ובעצם השירות עובר כטיול גיפים אחד ארוך. אני מפחד שהמסלול הזה יהיה מונוטוני וימאס בשלב מסוים, מה גם שכאן ממש קשה להתקדם.

כרגע, מה שהכי מפריע לי לבחור בהדרכה, שנשמעת לי כהגשמת חלום (בינינו, מי לא מרייר על האמר צבאי), הוא שהשירות שלי לא יהיה קרבי. ובתור נכד למשפחה שכולה חונכתי מגיל צעיר ללכת לקרבי ולהילחם. ואני לא יכול לסבול משתמטים וחבריהם, ואני חושב עכשיו שבמה אני שונה מהם? אני יכול ללכת לקרבי, ואני בוחר לא לעשות זאת...

אשמח לנקודת מבט בוגרת ושקולה יותר, של אנשים שעברו את אחד המסלולים או שירות צבאי בכלל, שיעזרו לי להסתכל על הדברים מזווית אחרת, לא של ילד בן 18, עם רעל ולהט נעורים.

תודה, עודד.

ארז
18-02-08, 20:26
ההדרכה על ההמרים זה בבית ספר לנהיגה מבצעית ליד צאלים?

במידה וכן מדובר על שרות מאוד מעניין מבחינת חוויות ועם ח'ברה ברמה גבוה מאוד, ההתלבטות שלך לגבי מבצעיות נכונה(לפחות בעיני) וקשה לי לראות מישהו שיכול ליעץ לך בעניין הזה, כל אחד לוקח את החוויות המבצעיות למקום אחר ובעניין הזה קשה מאוד להגלח על זקן של אחרים, מבחינת שרות מעניין, חוויות ,חברויות וכו' כנראה שמדריך נהיגה יתעלה על שרות בשריון.

איציק - 4X6ZH
18-02-08, 20:30
שיהיה לך יותר קל תשאל את בני המשפחה
מה דעתם על המטבח על האפסנאות על הרכב
מה לעשות מדריך המר זה מדריך נהגים :roll:
****
ואני מראש מבקש סליחה מכוללם ;)
****
איציק

OFF-RoaD
18-02-08, 20:43
ארז, כן, וזה אחד השיקולים. תהליך הקבלה למדור מאוד קפדני ומסנן חברה מהטובים שבטובים, ואני בטוח שאני אכיר שם חברים ואנשים ברמה גבוהה מאוד, מה שיקרה גם בשריון, רק ששם אצטרך להתמודד עם עוד כל מיני אנשים, כמה מתנשא שזה נשמע.

איציק, המדריכים אינם עושים תורנויות מסוג זה בבסיס (משיחה אישית עם אחד מהם). תנאי השירות לאחר ההכשרה הם ברמה גבוהה מאוד, ואפשר לומר שיש להם "חיים טובים" מבחינה זו.

אין ספק שהשירות (בשני המקומות) הולך להיות טחינה ו"קריעת תחת", ואני מוכן לזה נפשית. אני מתכוון לתת את ה110% שלי בכל מקום אליו אני אגיע. אבל נראה לי ש"לנצל" את הצבא כדי לעסוק בתשוקה שלי ולהרוויח ידע יקר יחד עם המון הנאה וחוויות - זה משהו שלא הרבה אנשים זוכים לו. לכן אני כבר די נעול על ההדרכה, נראה לי שיקח לי קצת זמן להתרגל לרעיון של תפקיד עורפי, אבל בסך הכל זה שווה את זה.

גיא
18-02-08, 20:50
אני רק רציתי להגיד שאני מאד מתרשם מעצם זה שביקשת נקודת מבט נוספת "בוגרת".

יפה מאוד.

kd2
18-02-08, 21:06
לפי מה ששמעתי והבנתי מאנשי המערכת , אם יש לך פרופיל קרבי ואתה מיועד לשיריון , לא יהיה פשוט להוציא אותך מהמערך הלוחם.
אני במצב דומה וכנראה אף אותו הגיוס כמוך ( 23/3 - שיריון , 97, לא יודע איך הגעתי לשם...) ולמרות שהמליצו עלי למקום מסויים , במערך התומך בלחימה הובהר לי חד משמעית שצה"ל ילחם חזק כדי למשוך אותי לתפקיד לוחם.
לתשומת לבך.

נימי
18-02-08, 21:07
לא תמיד כדאי לשלב בין עבודה (או במקרה שלך שירות צבאי) לתחביב, במידה וימאס לך מכל סיבה שהיא (מדריכים אחרים, מיתלמדים, מפקדים וכ"ו) זה עלול ליפגוע לך גם באהבה לתחביב

OFF-RoaD
18-02-08, 21:34
ים - קודם כל אני לא חושב שאתה צריך להתבאס מהשיבוץ שלך. הטנקים הם כנראה הדבר הכי קרוב לגיפים בצבא הקרבי, והשירות שם צפוי לספק אותך מבחינה טכנית, חשיבתית, וחברותית (וזה משירות עם עשרות שריונרים בעבר ובהווה. את זה באמת חקרתי המון). חוץ מזה - אם תגיע עם חשיבה חיובית אתה תהנה ותצליח. אם לא - אין לך סיכוי. (ובלי קשר, לאן אתה רוצה להגיע?)

מבחינת ההגעה למדור זה לא בידיים שלי ולא בטיפולי.

נימי - יכול להיות. אני רק יודע להגיד שעבודה במוסך לשיפורי רכבי שטח בחצי השנה האחרונה לא רק שלא המאיסה עליי את התחביב, אלא רק להיפך - חיזקה את האהבה. נקווה שכך יהיה גם שם...

עודד זנטון
18-02-08, 21:47
עודד ערב טוב.
אני אנסה בכל הכח לא להישמע מטיף או משהו כזה.

א. כמו שכבר נאמר כאן, העובדה שפניתה לשאול אנשים עם נק' ראות בוגרת ושונה משלך, היא מחמאה עצומה לך.

ב. העולם בכלל, ומדינת ישראל בפרט, יכולים להיתחלק (בהכללה כמובן) ל2 סוגי אנשים.
אלה שנותנים ואלה שלוקחים.
בעסקים, כדאי ורצוי להישתייך ללוקחים. זוהי מהותו של קפיטליזם.

צה"ל אינו עולם העסקים. הוא הוקם כדי להגן על עם ישראל מפני אויבים רבים מספור.
על סבא שלי עוד יכלו לירוק ברחוב כשהיה ילד, וזה רק כי היה יהודי במדינה מוסלמית.
כשגדל, הפך ללוחם מחתרת ומאוחר יותר, ללוחם בצבא יהודי, מבחינתו - חלום!
אנחנו כבר גדלנו למציאות שבה יותר קל לחיות. האויבים נימצאים אי שם, הצבא דואג שישארו שם, ואנחנו יוצאים לטייל בכיף.
יכול להיות שבשירות כמדריך תהנה מאוד. אתה תיתן שם את כל מה שיש לך לתת כדי שאחותך תיגדל בשקט?
כדי שהגן של הבת שלי ימשיך להיפתח כל בוקר?
התשובה היא לא!
אתה תדריך שם חבר'ה שילכו לעשות את העבודה.
כשהם ישכבו בבוץ, אתה תשב במועדון בבסיס ותראה יס.
כשהם יגרזו טנק בחושך כשכל הגוף שלהם חתיכת בוץ גדולה, אתה תריץ צחוקים עם בחורות בבסיס.
כשהם יכנסו לעזה בשקט, כדי לצוד את המנייקים שרוצים את ההורים שלך ושלי מתחת לאדמה, אתה תהיה באפטר.
כשאחד מהם יחזור בחתיכות, אתה תקרא על זה בעיתון.


כשהם יאמצו כל שריר ושריר בגוף, כל פיסת כח רצון שיש לבנאדם להציע, כל טיפת אמונה ונחישות, ימצו את עצמם, וילמדו את גבולות נפשם, אתה תדריך נהיגה.....

עד כאן פרק באלטרואיזם. פרק בנתינה למען הכלל.


זכור! הצבא לא נועד כדי שעודד יהנה.
אנו לא משלמים מיסים על מנת לארגן לך או למישהו קייטנה.
יש לך בגיל 18 כמה דברים יותר חשובים מלשחק 3 שנים. אחד מהם זה לשמור על הבית. שישחקו אחרים (רצוי כאלה שלא יכולים לשמור-פרופילניקים).

תפנים שצבא זה חרה של דבר.
יש לנו אחד רק כי אנחנו מוכרחים להגן על עצמנו. רק כי אין לנו ברירה אלא לעשות את זה הכי טוב שאנו מסוגלים. ממש לא כדי להנות.
אל תחפש איפה תהנה בצבא. תחפש איפה אתה הכי יעיל כדי לרסק את הפרצוף של השמוק שהולך לפוצץ ת'קניון שאחיך בדיוק רואה בו סרט.

זה מה שיש לי לומר בנושא.
מצטער אם העמסתי מידי.

עודד זנטון

ארז
18-02-08, 21:59
עודד אני לא ממש מסכים איתך, אני באופן אישי שרתתי שרות קרבי אבל אני מאוד מקורב לבית ספר לנהיגה קרבית והמדריכים שם עובדים קשה מאוד ותורמים לא מעט(מידי פעם גם מבצעיות).
אני מודה שאני באופן אישי עדיין הייתי בוחר בשרות קרבי אבל זה עדיין רחוק מלהגיד שלמדריכים השונים אין תרומה ואפילו תרומה משמעותית.

מבחינת תנאי שרות וחויות כמו שכתבתי,נראה לי(ואני ממש לא מכיר את השרות בשריון) שההדרכה עדיפה(ויש כאלו שגם זה חשוב להם ואני לא חושב שצריך לפסול את החשיבות של סעיף כזה בעיני מישהו)

עודד זנטון
18-02-08, 22:14
כל אחד תורם.
את כל אחד צריך.
את החבר'ה מהניוד בטח ובטח שצריך!

אבל אם לישאול אותי, אני אשמור על אמה שלי יותר טוב מכל אחד אחר.
יותר מכך, לא אתן לאף אחד לקחת לי את הזכות הזו מהידיים!

אני בטוח שיש עוד מוכשרים שילמדו נהיגה איכותית ויכולים ללמד אחרים אבל להיסתער לצערם אינם יכולים מסיבות בריאותיות.

חוץ מזה, עם מה נצעק על החרדים אח"כ אם הלכנו לשרת בשביל הכיף?!

Viper
18-02-08, 22:23
אני לא חושב שמישהו הולך לשרת "בשביל הכיף"...
אבל כפי שארז אמר- את כולם צריכים.
בסוף הצבא הוא ארגון גדול שזקוק לכל הברגים: מהקטן ועד לגדול.
אם מתייחסים לצבא כאל שרשרת מבינים טוב יותר:
כל חוליה תורמת את חלקה ע"מ להגיע למטרה העליונה. נתק אחת מהחוליות- והמטרה כנראה לא תושג.
אז נכון שתמיד "יהיו אחרים" (גם לקרבי וגם לעורף...).
אבל כולם חשובים!
סתם דוגמא מחיל האויר- שמצטייר כחיל של ג'ובניקים:
אם ניקח חמש או מכונאי מטוסים (ויש כאן אחד כזה- Doom)- לדעתי תרומתו חשובה בדיוק כמו של צוות האויר. הרי אם לא החמשים- מה יפילו המטוסים? בקבוקי סודה?!?
בשורה התחתונה- עודד- לך עם הלב ותהיה שלם עם ההחלטה שלך. ובעתיד, תמיד תזכור שברגע ההחלטה- זו ההחלטה הכי טובה שיכלת לקבל.
שיהיה גיוס נעים ו... "שפשוף קל"!

אההה....
נזכרתי בסוף.
גם הגישה של עודד נכונה.
בקיצור- תלוי בבן-אדם.

מלכי
18-02-08, 22:24
סחתיין עודד כל מילה בסלע כל תוספת מיותרת

OFF-RoaD
18-02-08, 22:26
עודד, זו בדיוק ההתלבטות שלי. ואין שום סיכוי שבעולם שיכולתי לנסח את זה טוב יותר.

אני בעל פרופיל 97, נתונים אישיים גבוהים מאוד (הייתי בזימונים שונים ומשונים. מויתור על קורס טיס ועד לתפקידים מסווגים כאלה ואחרים שאין לי מושג עד היום מה רצו ממני), והרבה ציונות ואהבת מולדת. אני פשוט מתלבט אם ואיפה אני יכול לתרום, ברמה האישית, יותר, ולא מצליח להגיע לתשובה.

ברורה לי מעל כל צל של ספק החשיבות של השירות הקרבי, במיוחד בעידן של היום בו אחוזים רבים מהאוכלוסיה משתמטים משירות בכלל ומשירות קרבי בכלל, ובעצם, עכשיו, במה שונה אני מהם? גם אני שוקל יציאה מהמערך הלוחם (עוד לפני שנכנסתי אליו) לטובת חיים מהנים יותר (אם כי לאו דווקא קלים יותר) בהדרכה.

המשפט שכן הצליח איכשהו להכניס בי את מחשבות הכפירה ואת ההתלבטות הקשה הזו, היתה של בוס וחבר קרוב, אדם שמכיר אותי מאז הייתי בן 8 (הוא מתקרב ל40). היום הוא משרת במ"פ במילואים, בפיקוד העורף, לאחר שירות קרבי ביחידת "עילית". הוא אמר לי שפעם הוא חשב כמוני, מה פתאום עורפי? רק קרבי. ללכת ולהילחם כמה שיותר. עד שהגיע לקורס המ"פים, שם שאלו אותו "איזו זרוע יותר חשובה? הפועלת או המזינה?". לו אין תשובה. גם לי אין. אני לא רואה איך כל זרוע פועלת ללא האחרת. אז נכון, ללכת להיות מש"ק ממטרות בקריה - לא. אבל כשדיברתי איתו על הנושא הוא אמר שהוא מאמין ששם אני יכול לתרום הרבה יותר, ולהתבלט ולפרוח הרבה יותר, ולתרום לצבא את כל מה שיש לי. חשוב להדגיש שמדובר פה על שבועות שטח על גבי שבועות שטח (רובו המוחלט בהחלט של השירות שלי יעבור עלי בשטח), בתפקיד קשה ומאתגר לכל הדעות (ממפקד המדור ועד מדריכים בו, איתם דיברתי), ולמיטב הבנתי המדריכים אף נחשבים לוחמים או מבצעיים, לא יודע איך זה הולך.

אבל ההודעה שלך, עודד, טילטלה אותי, שוב, חזק מאוד, והחריפה את התלבטות. הדבר הראשון שאני לוקח משם הוא להוריד את פקטור "ההנאה" והחוויות מהמשוואה. גם כך וגם כך אני מאמין שאני אהנה ואצבור חוויות, וכפי שאמרת, זהו בהחלט לא תפקידו של השירות הצבאי שלי.

רבאק, איזו החלטה נוראית. איפה הימים שהתלבטנו אם ללמוד פיזיקה או ביולוגיה. שם היה רבה יותר קל :evil:

Juv
18-02-08, 23:01
כתבת שאתה בהחלט שוקל קבע וקצונה. במקרה הזה, לדעתי אין לך הרבה מה להתלבט - אין שום דבר שמתקרב לפיקוד קרבי. מכל הבחינות - התרומה, הסיפוק האישי שלך, העניין, ה-"בית-ספר" לחיים והאחריות. בטח בתקופה בה אנחנו נמצאים.
מ"מ/מ"פ בשריון (בהנחה ששם תעצור...) שונה מהותית ומאתגר הרבה יותר מלהיות מד"ר או משהו דומה במדור הדרכה. קח את זה בחשבון.

יונתןמצפה
18-02-08, 23:15
כתבת שיש לך פרופיל 97.
האם האופציה של יחידות חי"ר נוספות לא על הפרק?? (ייתכן ויש סיבות שלא פירטת... לא יודע)
בכל מקרה, קח בחשבון שיש לא מעט יחידות חי"ר לוחמות שבהן תוכל להתעסק ו"לשחק במכוניות".
אלו בין היתר החברה שאתה עשוי להדריך במידה ותלך על זה.
מבין המקומות הללו יש את כל "היחידות החטיבתיות" למיניהן (פלס"רים), נהגים מבצעיים בגדודים לוחמים ויחידות מיוחדות שרמת הנהיגה בהן ייתכן ותעלה על כל מה שתוכל לעשות בהדרכה. אין שום ערבות לכך שבמידה ותגיע ליחידות האלו תתעסק בנהיגה, אבל כל מה שלא תעשה שם ייתרום רבות וייספק אפילו את עודד ;-)

לגבי זה:


הדבר הראשון שאני לוקח משם הוא להוריד את פקטור "ההנאה" והחוויות מהמשוואה.אל תוריד את זה מהמשוואה. אם לא תהנה במקום שבו תיהיה אתה גם לא תתרום כמו שהיית רוצה. זאת עובדה שאסור להתעלם ממנה. אבל זה בהחלט לא צריכה ליהיות נקודת המחשבה היחידה!
רבאק, איזו החלטה נוראית. איפה הימים שהתלבטנו אם ללמוד פיזיקה או ביולוגיה. שם היה רבה יותר קל - הימים האלו לא יחזרו ומכאן והלאה זה רק יהיה יותר גרוע... :grin: :evil:

WildLove
18-02-08, 23:33
לא להאמין שעבר כבר יותר משנה וחצי מאז שהתלבטתי לגבי דרכי בצבא ואני זוכר כאילו זה היה אתמול.
עודד, אני לא יודע איך מרגיש מ"מ בשריון ולא איך מרגיש קצין הדרכה, אני כן יודע שבארגון הגדול הזה שנקרא צבא כל פקיד נחשב וזקוק, גם הגובניק שעושה יומיות או השריונר שלא ראה את הבית חודש. בקשר למשפחה שלך - אני מאמין שהיום לוחם זה לא מה שזה היה פעם, היום שדה הקרב הרבה יותר מתוחכם ויש המון סוגי אמל"ח שמתופעלים ע"י גובניקים שיש להם משקל כבד והשפעה ישירה על הרבה דברים. בסופו של דבר פשוט תנסה להבין לאן אתה רוצה ללכת, לאן הלב שלך שייך, ואיפה יהיה לך מוטיבציה להטחן יותר..כל אחד מאיתנו תורם לצה"ל בדרך שלו.
בהצלחה בהמשך,
אני תמיד כאן אם תכיר עוד משק"ית נפגעים ;)

עודד זנטון
19-02-08, 00:06
הבהרה!
כל אחד תורם (טוב כמעט...).
על כל לוחם יש 8-9 ג'ובניקים, זו הסטטיסטיקה ורק כך צבא יכול להיתקיים.
פקידת מודיעין טובה חוסכת חיים של יותר אזרחים מכל ג'ון וו'יין מסוקס.

אבל, מעט מאוד אנשים יכולים לדחוק את כח הרצון שלהם לקצוות. מעט יותר יעשו זאת ללא רווח אישי.
המעט הזה, כדאי לעם ישראל כי יחזיק נשק ולא עט...

נכון, הצבא הוא מערכת ענקית, מסורבלת ולא יעילה בעליל. זה טבעו.
לכן כולנו מרגישים ברגים קטנים במערכת ומפספסים את מהות העניין.
גדודיונר ערני במחסום, שתופס חגורת נפץ רק כי לא נשחק והקפיד לשים לב לפרטים, הוא בורג קטן.
עם זאת, הוא בורג שהציל חיים של לפחות אשה אחת עם סל קניות בשוק הכרמל.

שריונר שיושב בלילה במארב ארטישוק ולא מרשה לעייפות להכריע, מזהה את בנבלה הבא שמנסה להיתגנב לתוך גוש דן, גם הוא בורג וגם הוא מציל חיים.

מי שיכול להיות לוחם ובוחר להיות פקיד (על שלוחותיהה של המילה ) בוחר לא להיות בנקודה הקריטית.
לא לשבת על הארטישוק.
לא לגלות את חגורת הנפץ.
מי יבטיח שזה שבחר (או שהוכרח)להיות בנקודה הקריטית הזו יהיה עירני באותו היום?

רק אתה תהיה!
זו נק' המוצא.

סבא שלי היה אומר תמיד שכשיש היתלבטות אני צריך לחשוב "אם כולם היו מתנהגים כמוני, היה טוב יותר או רע יותר?"

נמרוד
19-02-08, 00:36
כתבת שאתה בהחלט שוקל קבע וקצונה. במקרה הזה, לדעתי אין לך הרבה מה להתלבט - אין שום דבר שמתקרב לפיקוד קרבי. מכל הבחינות - התרומה, הסיפוק האישי שלך, העניין, ה-"בית-ספר" לחיים והאחריות. בטח בתקופה בה אנחנו נמצאים.
מ"מ/מ"פ בשריון (בהנחה ששם תעצור...) שונה מהותית ומאתגר הרבה יותר מלהיות מד"ר או משהו דומה במדור הדרכה. קח את זה בחשבון.
+1.
אחד מהדברים שהכי יתרמו לך בחיים, זה להיות מפקד קרבי. לא יהיה לך את זה בתור מדריך וגם לא בתור מפקד קורס הדרכה. בתור קצין בגדוד שריון מבצעי גם יהיה לך ג'יפ סופה פלוגתי, לא לדאוג... אתה מוזמן ליצור קשר בה"פ, אוכל לספר לך קצת יותר על השריון (סמ"פ טנקים במילואים).

עוד כמה נקודות - אם שריון, אז כדאי להיות מפקד וכמה שיותר מהר... ההבדל ברמת העניין בין הלוחם החפ"ש לבין מפקד המחלקה ומעלה גדול מאד.

אתה יכול לנסות להתנדב לאחד מפלס"רי השריון, ואם תתקבל, המסלול קשה וארוך ותקבל ג'יפים עד שיצאו לך מהאף.

מבחינת טנקים הרמה הטכנולוגית גבוהה ביותר כיום, ובכלל בעקבות מלחמת לבנון השנייה השריון כמו הצבא עובר שינויים גדולים וזו תקופה מרתקת לדעתי לשרת. אבל קח בחשבון - זה לא משחק. כמו ששלוש השנים הקרובות מסתמנות, יצא לך להלחם. ירו עליך. אמא שלך ללא ספק תעדיף שתשרת בצאלים, ומבחינתה היא צודקת.


אנשים בשריון - מכל השכבות החברתיות. וכאן אל תתנשא ואל תניח הנחות מוקדמות - כמה מהאנשים הטובים ביותר שיצא לי להכיר בסדיר ובמילואים הם לא קיבוצניקים יפי בלורית, רחוק מכך. אני מקווה שהוא לא קורא את הפורום :lol: אבל הרס"פ שלי בפלוגה במילואים נראה כמו קוף סורי, גר בבת-ים, מדבר כמו שנראה עם כל השרשראות והגורמטים - והוא אחד האנשים המדהימים ביותר שאני מכיר, נקודה.

הצפרדע
19-02-08, 00:52
אין לי דיעה לתרום, רק לציין שהלואי וכל הנוער היום היה עסוק בהתלבטויות כאלו.

לצער כולנו זה לא ככה.

סוזי המשתוללת
19-02-08, 01:36
ואפשר גם וגם
אפשר להתחיל במסלול הדרכה ואז להתנדב לאחת היחידות הקרביות וכך התנסית בשניהם
אתה יכול להתחיל בהדרכה ואח"כ להתנדב וגם אי אפשר לעצור אותך ברגע שהחלטת להתנדב והתעקשת בנושא .
בד"כ אם התחלת כתומך לחימה ואח"כ אתה בוחר להתנדב כלוחם הדרך יותר קלה מאשר הפוך
אחרי שהתחלת כלוחם צריך סיבות מאאאאד טובות כדי להפסיק לשרת כלוחם
מצד שני הסיפוק כלוחם גדול עשרות מונים מכל דבר אחר אבל את זה תדע רק בדיעבד

kd2
19-02-08, 02:29
ים - קודם כל אני לא חושב שאתה צריך להתבאס מהשיבוץ שלך. הטנקים הם כנראה הדבר הכי קרוב לגיפים בצבא הקרבי, והשירות שם צפוי לספק אותך מבחינה טכנית, חשיבתית, וחברותית (וזה משירות עם עשרות שריונרים בעבר ובהווה. את זה באמת חקרתי המון). חוץ מזה - אם תגיע עם חשיבה חיובית אתה תהנה ותצליח. אם לא - אין לך סיכוי. (ובלי קשר, לאן אתה רוצה להגיע?)
אני שמעתי על שיריון דברים מאוד פושרים , על גבול הלא טובים - משריונרים לשעבר.
נכון שאולי יש פאן יותר טכני בשירות , אבל הבנתי שהוא די בסיסי , לא משהו שיעניין אותי במיוחד.
הכיוון הוא בעיקרון לא ברור , נגיע , נראה ...נשאר או נלך הרי מבקשים ממני לבסס החלטה על מערכת וחיל שאני לא מכיר , לא יעזור את מי אני אשאל...
אז התשובה שלי למי ששואל זה "לא יודע".
מצד שני נפגשתי עם נציגי יחידה מיוחדת מי ישמע DELTA FORCE , והרושם שקיבלתי הוא של חבורה של ליצנים.
זה משאיר אותך די מבולבל...
מצד שלישי עודד מרביץ בי תורה על מולדת ופטריוטיות כשברגעים אלו אני שומע פיצוצים וצבע אדום ( כבר 7 שנים ) , אז אולי זה לא הכי פוליטיקלי קורקט להגיד , אבל וואלה אם צה"ל הם חבורה של בלרינות אז למה להצטרף למערך הלוחם?
כן, כן , כן צריך להגן צריך לשמור אין בעיה אני מתנדב בכיף , לא באינטרנט, אני מתנדב בכיף תאכלס.
אבל להגיד אני עשיתי אני פה אני שם אני לחמתי כשבעצם כובלים לך את הידיים ומשאירים את הבית ( ואת אמא עודד...) תחת איום של טילים של חבורה של קופים?
אז מה זה שווה?
למה זה טוב? למה זה כדאי?
למה לי להיות תחת פיקוד של גוף כזה דבילי , במסגרת קרבית כשהמשחק הוא על החיים שלי?
ועוד אחרי הבושה של מלחמת לבנון?
למה לא להיות ג'ובניק ולהרוויח מינימום מהצד כל חודש?
למה לא לעשות שבוע שבוע?
למה אני צריך להתגייס להיות לוחם בצבא הזוי?
צריך להגן, צריך פה צריך שם...נכון אבל יש מספיק מורעלים...( חייב להיות כי הם משגעים אותי בטלפון!!! ) יש מי שמוכן להילחם.
זה לא הסוף של צה"ל אם אני לא אהיה קרבי.
ואני בכוונה מציג חזית אגואיסטית.
אז בוא תסביר למי שמתגייס עוד חודש , למה כדאי לו להיות קרבי למרות הכל , אם תצליח לשכנע אותי אני מתגייס לקרבי.
( לשכנע = להסביר לי שלמרות שהמדינה זורקת על *** אחד גדול, אני צריך להגיע , לעלות על מדים ולהצטרף לבדיחה הזאת...)

אני לא רוצה להיות בשיריון , אבל לא יכול להצביע על משהו אחר שהייתי רוצה לעשות.
אבל אולי שיריון זה טוב , אולי תחדשו לי משהו , כי מערך ההסברה של צה"ל הוא בדיחה אחת גדולה.

באינטרנט כולם יפי נפש וצדקנים גדולים - אז זאת וואחד הרמה להנחתה - תנצלו!

AvigdorAharon
19-02-08, 08:28
קצת עלי, וקצת ממני:
שירות סדיר וחצי משרות המילואים ביחידות קרביות (סדיר בהנדסה, מילואים בשריון), קצין.
כיום, בשנותי האחרונות במילואים, מדריך נהיגה (וחבל שלא על האמר).
אם הייתי מתגייס היום, הייתי בוחר בודאות, במסלול שעברתי. נהנתי מאוד, למדתי המון, תרמתי ככול שניתן, ועוד ועוד...
קורס קצינים הינו קורס שבעקבותיו אתה נותן המון, ומקבל גם כן, כך שלדעתי, אם אתה רוצה ויכול, לא כדאי לוותר עליו.
אני מנסה להעמיד את עצמי במקומך, וממש קשה לי להחליט. אמנם לא הייתי חייל בשריון, ולא יצא לי לגרז בוגים מעכשיו ועד עולם, ועדיין אני לא מצליח להחליט.

אם תרצה לשמוע קצת איך מתנהל בית ספר לנהיגה (לא משהו...), אתה מוזמן להתקשר.

ד"א,
אם היינו יכולים, לדעת היום את מה שיקרה מחר, מצבנו היה מעולה!!! אבל, זה לא אפשרי...

בהצלחה!!!
אביגדור

AvigdorAharon
19-02-08, 08:33
מצד שלישי עודד מרביץ בי תורה על מולדת ופטריוטיות כשברגעים אלו אני שומע פיצוצים וצבע אדום ( כבר 7 שנים ) , אז אולי זה לא הכי פוליטיקלי קורקט להגיד , אבל וואלה אם צה"ל הם חבורה של בלרינות אז למה להצטרף למערך הלוחם?
כן, כן , כן צריך להגן צריך לשמור אין בעיה אני מתנדב בכיף , לא באינטרנט, אני מתנדב בכיף תאכלס.
אבל להגיד אני עשיתי אני פה אני שם אני לחמתי כשבעצם כובלים לך את הידיים ומשאירים את הבית ( ואת אמא עודד...) תחת איום של טילים של חבורה של קופים?
אז מה זה שווה?
למה זה טוב? למה זה כדאי?
למה לי להיות תחת פיקוד של גוף כזה דבילי , במסגרת קרבית כשהמשחק הוא על החיים שלי?
ועוד אחרי הבושה של מלחמת לבנון?
למה לא להיות ג'ובניק ולהרוויח מינימום מהצד כל חודש?
למה לא לעשות שבוע שבוע?
למה אני צריך להתגייס להיות לוחם בצבא הזוי?
צריך להגן, צריך פה צריך שם...נכון אבל יש מספיק מורעלים...( חייב להיות כי הם משגעים אותי בטלפון!!! ) יש מי שמוכן להילחם.
זה לא הסוף של צה"ל אם אני לא אהיה קרבי.
ואני בכוונה מציג חזית אגואיסטית.
אז בוא תסביר למי שמתגייס עוד חודש , למה כדאי לו להיות קרבי למרות הכל , אם תצליח לשכנע אותי אני מתגייס לקרבי.
( לשכנע = להסביר לי שלמרות שהמדינה זורקת על *** אחד גדול, אני צריך להגיע , לעלות על מדים ולהצטרף לבדיחה הזאת...)


כי זו המדינה שלנו, ואין עוד אחת כמוה, וכן, לאזרחים במדינה הזו אכפת באלף מונים, יותר מאשר למנהיגים!

כן, אני אומר בריש גלי, למנהיגים כיום, לא אכפת מהמדינה, ובטח לא מהאזרחים!!!

אני נשאר כאן (ולא במרכז ת"א...), לא עוזב לשום מקום, כי כאן חיים היהודים, ועדיף לנו להיות כאן מאשר שם (מנסיון של אנשים קרובים מאוד), ואשלח את הילדים שלי לצה"ל לתפקיד שבו יוכלו וירצו לתרום את המירב.

אביגדור

מלכי
19-02-08, 08:41
KD2-תהיה מי שלא תהיה אין צורך לשכנע, המדינה זה כל פרט ופרט והרוב(טוב לפחות הגברים) כאלה שה** שלם תלוי באותו מקום מיום שנולדו וכניראה יהיה שם עד יום מותם,לא שמתה לב כניראה אבל הדיון פה הוא בס"הכ על אחריות מושג שיש לא מעט שעוברים חיים שלמים בלי להבין מה הוא.
לגבי כל השאר עודד מיצא כבר בתחילת השישור.

נמרוד
19-02-08, 08:48
KD - מנקודת מבט אגואיסטית - למה להיות בקרבי? כי להיות מפקד קרבי (בשריון, בהנדסה, בחי"ר ביחידה מובחרת יותר או פחות...) יתן לך בארבע שנים נסיון חיים שאחרים לא יצברו לעולם, כישורים שלא תלמד בשום מקום, גם דברים קטנים כמו יכולת ניווט וחיבור למפה ולשטח שלא תשלים אחר כך ב20 שנה של טיולים. תהיה לך גם שפה והבנה עם האנשים שעשו שירות קרבי כמוך, לכל החיים.

אתה גם תלמד מה מניע את ה"גוף ההזוי" כמו שאתה קורא לו היום, ותסתכל אחורה ולא תבין על מה חשבת בכלל. אתה תהיה מופתע גם לטובה וגם לרעה, אבל תדע ותעשה. בתור שריונר, אתה תשב לילות ארוכים לא רחוק מהבית שלך, בתצפית דרך מסך ירוק על ציר הוברס, ואולי יום אחד תוריד חוליה של משגרים.

סוזי כתב על המעבר מתומך לחיצה לקרבי - לדעתי הוא טועה. נכון שאפשר להתנדב, אבל זה לא קל. כשתהיה בתפקיד באיזה בסיס, עם תנאים סך הכל נוחים, עם החברה שכבר התחברת איתם - לא יהיה לך קל לעזוב ולהתנדב למקום אחר, קשה יותר. נקודת ההחלטה שלכם חברה היא עכשיו. ברור שאתם לא יודעים כלום, אף אחד לא יודע כלום בגיל 18, אני כמעט הלכתי לעתודה האקדמאית כי זה נראה הרבה יותר מעניין בזמנו, מערך ההסברה הקדם צבאי הוא אכן משעשע. אבל האמת היא שאפשר לספר סיפורים שעות, ועדיין לא תבינו מה זה צבא. למעשה תבינו מה זה צבא רק תקופת מה אחרי סיום הסדיר, כשתתחילו את הצבא האמיתי - המילואים. אבל אם אתם רוצים עצה אמיתית, עכשיו - רק קרבי. השאלה איפה בדיוק - גולני, גבעתי, שריון או תותחנים - היא שאלה משנית.

ד ו ר ו ן
19-02-08, 08:55
כל אחד תורם.
את כל אחד צריך.
את החבר'ה מהניוד בטח ובטח שצריך!
רק נקודה קטנה,
"הח'ברה מהניוד" זה לא "הח'ברה מצאלים"-דברים שונים לגמרי-יחידות שונות משימות שונות וכאן נעצור.
באחד אתה מדריך מההתחלה ועד הסוף(צאלים) ובשני לוחם קודם כל והסיכוי להגיע לשם מצאלים קטן מאד.

עודד,
אם לא יהיו מדריכים מי יתן את הבסיס לכל אלו שצריכים לשרת בפועל בשטח?
תחשוב על התרומה בתמונה הגדולה, היכן הוא יכול לעזור יותר.
"עוד נהג טנק" או לחילופין עוד קנה חד בשדה או מישהו שיכול הכשיר עוד הרבה נהגי האמר לפעילות מבצעית של הצבא הגדול.
אני יודע שזה אולי נשמע לחלק מכם כמו עידוד לג'ובניקיות (כי מה לעשות, ביה"ס לנהיגה זה סוג של ג'ובניק-אולי קצת מלוכלך אבלך ג'ובניק) אבל גם אני לאחר שרות שלם בחוץ בג'יפה בסדיר ובמילואים עיכלתי מזמן את העובדה שיש תפקידים נחוצים וחשובים שלא לוחצים בהם בסוף על ההדק ואם "הילד" מתלבט היכן לתרום ולא האם לתרום אז במקום שהוא יכול לתת הכי הרבה השפעה שם הוא צריך להיות-בלי קשר לאם יורים שם או לא.

KD2,
אני מבין שאתה קצת חבוט וחבול אבל אתה לוקח את זה למקום שלילי ומורמר שלא יעזור לך, לצבא כנראה תגיע ואם תתחיל אותו ממורמר זה יהפך למר מאד.

נמרוד
19-02-08, 09:02
אם מסתכלים נטו "מה טובת המדינה" אז אין כאן בכלל התלבטות. עוצמים עיניים ונותנים לצבא להחליט על סמך הנתונים והסטטיסטיקות שלו למה "אתה מתאים". כמו ברוסיה הקומוניסטית. אם אתה בורג, מי אתה שתתלבט לאיזה חלק של המכונה אתה הולך, ומה זה משנה לך בכלל?

אבל אפשר לקבל מהצבא יותר, ערך מוסף לחיים. אני ממליץ על שירות קרבי, ודגש על כמפקד, לטובתך האישית ולהתקדמות שלך כבן-אדם בחברה הישראלית.

איציק - 4X6ZH
19-02-08, 09:40
ולדעתי מפקד טוב הוא זה שהתחיל מכלום סתם חייל פשוט ובשלב כל שהוא הלך לקצונה.
אלה שמראש מיועדים לקצונה ברובם יהיו קצינים אבל לא יותר .
צבא זה דבר רע ! צריך לאכול חרה בכפות ורק אז אפשר להבין כמה זה רע :!:
ורק אז אפשר להוציא מזה את הטוב .
ויש בצבא הרבה דברים טובים .
****
איציק

מלכי
19-02-08, 09:50
הנחת היסוד קודם כל לוחמים- לצורך העניין לא חשוב כלל איפה, בצבא של היום כל הלוחמים הם סוג של מתנדבים. אחר כך תומכי לחימה ושאר חלקי המערכת שבלעדיהם היא לא שלמה ולא יכולה לתפקד בניגוד לדעה הרווחת, שרות קרבי יתרום לך הרבה יותר מכל מיני "יחידות מקצוע" יהיו נוצצות כמה שהיו. ועוד לא דיברנו אל סוג האישיות הנדרש והליטוש שהיא תעבור "אינשללה" בהכשרות ובאימונים בלבד.

Viper
19-02-08, 09:58
ולדעתי מפקד טוב הוא זה שהתחיל מכלום סתם חייל פשוט ובשלב כל שהוא הלך לקצונה.
אלה שמראש מיועדים לקצונה ברובם יהיו קצינים אבל לא יותר .

****
איציק

+1.
אני חושב שהרעיון להיות מפקד (ובמיוחד קצין), הוא מעבר לאתגר, ליכולות הנרכשות, לכמה אתה נותן וכמה אתה מקבל...
כדי להרגיש את תחושת הסיפוק האדירה הזו, שעשרות עיניים מסתכלות עליך כאילו אתה אבא, אמא, חבר הכי טוב שלהם, להוביל אותם קדימה- זה משהו שלא ניתן לתאר במילים. לא משנה כמה ננסה. ולא ניתן לבצע בשום מקום אחר חוץ מבצבא.
אז כמו שאתה רואה- ההמלצות הן לכאן או לכאן, אבל העיקר שתהיה שלם עם עצמך ותשאף הכי גבוה שאתה רק יכול!

דרור הראל
19-02-08, 10:20
עודד שלום רב

א.עם כל הכבוד למדריכים למינהם,תומכי השרות והלחימה וכדומה-שלא יספרו לך סיפורים,או שאתה לוחם או שאתה לא,ובלי חירטוטים על בוץ ועבודה קשה-גם טבח תורם "הצבא צועד על קיבתו" לא?.

או שאתה נותן את הטוב ביותר שלך והולך להיות קרבי.או שאתה מעדיף לספר לעצמך סיפורים ולשכנע את עצמך שבתור מדריך האמרים תתרום יותר.

ב.בניגוד לדורון-כנהג טנק,אתה חשוב יותר מקצין הדרכה ראשי בצה"ל,אתה בשדה הקרב ומסכן חיים והוא לא.

ג.בתקופה שלי בצבא,מדריכים למינהם או חיילים ביחידות ניוד היו כאלו שהתחילו מסלול קרבי מובחר,ונפלטו מהמסלול בדרך כלל בגלל פציעות או סיבות מהותיות אחרות,אלו שגויסו מלכתחילה לתפקידים כאלו,היו "מקורבים" למינהם ופרוטקציונרים.

ד.דוגמא אישית-כיתום צה"ל הוצעו לי התפקידים הבאים-פקח טיסה,מטיס מזלטים,חובש מוטס-הלכתי לשריון.אם הייתי בוחר אחרת היום היה לי מקצוע מעניין ומבטיח,אבל אני לא מצטער לרגע להיפך אני גאה בכך שהייתי קרבי(שהצלחתי להסתיר מרופאים מחלה מורידת פרופיל).אני רק מצטער שלא נתתי יותר והלכתי לקורס קצינים

ה."חברה טובים"-אין מושג מגעיל יותר בעיניי בהוויה הישראלית מהמושג הזה-הוא זהה למושג "משלנו",ובעבר הלא רחוק הכוונה היתה-אשכנזים מבית טוב.תשרת בשריון ופתאום תגלה את ה"חברה הטובים" באמת אלו שללא הבדלי צבע,מוצא והשכלה החליטו שהם הולכים לתת את הטוב ביותר שלהם.

ו.שריון-כח אש של טנק כולל תותח 105-120 מ"מ,3 מקלעי מא"ג,מרגמה 80 מ"מ,4 רובים אוטמטים,כמה עשרות רימונים ועשרות פגזים מסוגים שונים.הטנק הבודד חזק יותר מרתק גדוד חי"ר,ומייצר כח אש שגם גדוד חי"ר לא מסוגל לייצר.

ז.חיל השריון סובל מהסברה נמוכה,מובילי הדעה בצבא באופן רציף למשך שנים מזניחים את טיפוח תדמית השריון אחרת אין כל הסבר מדוע שרות קרבי ב"גולני" נחשב קרבי יותר משריון,מ"כ בגולני בחיים לא יהיה אחראי על כח אש גדול יותר ויכות פעולה מרוכבת יותר ממפקד טנק בשריון.

ח.עיקר המחבלים והחוליות שחוסלו בזמן שהיית צה"ל בלבנון לפני הנסיגה ובשטחים חוסלו ע"י טנקים.

ט."חשופים בצריח",אני לא מכיר חוויה מענגת יותר מאשר עמידה בצריחון מפקד חצי גוף בחוץ,הטנק שועט במהירות ומשחרר פגז בתנועה.

י.אני ממליץ על ביקור בשבת הקרובה במוזיאון השריון בלטרון.

י"א.מידיעה-מצב ההתנדבות לשרות קרבי בצה"ל(למעט יחידות עילית) הוא הגרוע ביותר מאז קום המדינה,ואם כל הטובים ילכו להדרכה מי יילך להילחם "מוישה זוכמיר"?

י"ב.שתהיה לך הצלחה בכל דרך בה תבחר.

דרור הראל

דרור ברלי
19-02-08, 11:12
אני, את פרק הצבא והשריון בחיי כבר סיימתי, תודה לאל.

אני מסכים עם נמרוד שאם כבר אתה בקרבי אז לך לפיקוד. על אחת כמה וכמה בשריון - לך לקצונה.
אבל מה שנמרוד לא כתב לך, זו הסיבה האמיתית ללכת לקצונה בשריון (אותה הוא מפרט באזנינו במקומות אחרים, בשרשורים אחרים, בנסיבות אחרות ספק בצחוק, ספק ברצינות, לי זה נראה משום מה רציני ביותר כי הייתי שם) אני מרשה לעצמי לגלות לך את הסוד הגדול - כדי להפסיק לשמור כמו כלב ולטחון מטבחים כמו עבד.

אני יודע שיכעסו עלי שאני מקלקל את שטף הפטריוטיות, אבל חיל השריון הוא חיל גדול וטכני שהמכונות חשובות לו הרבה יותר מהאנשים. איש צוות בשריון שאינו מפקד (מט"ק או קצין), הוא סוג של תת-אדם. עבד. בשעו תהיום הוא מכונה לשטיפת כלים, רובוט-סריקת לכלוכים במשטח. בלילות הוא מתלה אנושי לאפוד, כלב שמירה. שריונר-חפ"ש לא רואה את הבית ואת החברה שלו, וגם לא מקבל את ההערכה הראויה כי השריון הוא חיל קרבי "אפור" שמקיז הרבה דם, אבל אין סביבו הילת גיבורים ורמבואים. המונח "בורג קטן במכונה" לא יכול להיות מתאים יותר מאשר לאיש צוות טנק. ככה זה היה לפני 24 שנה כשאני התגייסתי - גם אז שאפנו לפיקוד רק כדי להיחלץ מהחרא הזה של להיות שריונר-חפ"ש. ולפי סיפורי החברים של אחי (הוא בגולני, אין מה לדאוג), ככה זה גם היום.
מה אני אומר לך? אני במקומך לא הייתי מתלבט בכלל. מדריך נהיגה זה לא ג'ובניק, וצאלים זה לא מחנה נופש. אתה תעבוד שם קשה ותתרום את חלקך. אבל אם כבר ללכת מרצון ובעינים פקוחות דווקא לשריון, אז כן, אך ורק לפיקוד ולקצונה! שם אולי תתחיל לחוות גם את הצד הטוב של השריון, אם יש דבר כזה, וגם התרומה שלך תהיה משמעותית יותר.


חוץ מזה ששלוש-ארבע בסדיר הן רק הפרומו לדבר האמיתי - למילואים.

הסדיר זה כיף, זה צפצוף קטן שעובר מהר. רק כשתתחיל לקבל את מבול המעטפות החומות בדואר בדיוק כשאתה באמצע לימודים, במבחנים, מתחיל עבודה חדשה, תקוע עם פרויקט גדול והלקוחות לוחצים, מתכנן להתחתן, אשתך בהריון, אז תבין על מה אני מדבר.
עם כל הפטריוטיות, תגלה שאתה אחד מ-10% של פראיירים שנושאים על גבם את כל בטחון המדינה הזו, ולא מקבלים גרם אחד של התחשבות, הערכה או הכרת תודה. כל היתר - משתמטים, מקבלים פטור כזה או אחר: דוסים, פציפיסטים, אנרכיסטים, הולכים לקב"ן או שסתם סגרו את היחידה שלהם בגלל חוסר תקציב ולא שיבצו אותם מחדש, והם מקבלים את אותן זכויות כמו המילואימניק. בושה. אפשר להתפוצץ מזה. בשנת 89 (שיא האינתיפאדה הראשונה) עשיתי יורת מ-80 יום מילואים. היה לי מג"ד שבמשך שנים עשה למעלה מ-100 ימי מילואים כל שנה. השותף שלו בעסק עזב כי לא יכל יותר לשאת את כל הניהול על גבו. לאישתו נמאס. מה עוד צריך להוסיף? כמה טיפות המדינה יכולה עוד לסחוט מהסמרטוטים האלה?
מצד אחד תוכל להיות גאה בזה שאתה לוחם במילואים, אבל המחיר האישי שתשלם הוא כבד מנשוא, אני מבטיח לך שלאף אחד - לא למרצה באוניברסיטה, לא לבוס בעבודה ובמיוחד לא למנהיגים שלנו - לכולם זה ממש לא אכפת.

כמה טוב שיש לנו נוער כמוך. אבל כל זה חומר למחשבה, ושלא תגיד אחר כך שלא ידעת.

shmil
19-02-08, 11:42
יש בצבא מפקדים גרועים, ויש בצבא מפקדים מצויינים, כמו בכל מקום אחר, לצערי.
יש יחידות טובות ומגובשות, ויש יחידות פחות טובות ומפוררות מבחינה חברתית.
לאן שלא תלך, אין לך כל סיכוי לדעת מראש האם תהנה מהשירות אם לאו.

מידת ההנאה מהשירות, בכל מקום שלא יהיה, בין אם קרבי ובין אם ג'ובניק, תומך לחימה או מה שלא יהיה, תלוייה במידה רבה בזהות המפקדים - המ"מ, המ"פ והמג"ד, (או הרמ"ד והרע"ן) וביכולת שלהם להוביל, לחנך, לפקד ובכריזמה ובאנושיות שנחנו בה.
המפקדים הללו מתחלפים אחת לשנה שנתיים, ואין לך דרך לדעת מראש מי ומה יגיע.

אבל, מידת הרעות (ריעות), חוזק הקשר עם חבריך ליחידה, והבגרות ונסיון החיים שתרכוש עומדת ביחס ישר לרמת הקושי הפיסי והמנטלי שתוטל עליך במהלך השירות.
לכן, הגיבוש ביחידות החי"ר כל כך גבוה, כי מכונת הלחימה היא היחיד עצמו, ומסוגלותו, כושרו, נכונותו לתת מעצמו והלחץ האינטנסיבי בו הוא נמצא - גורמים ל"אחד בעד כולם וכולם בעד אחד". לאחר מכן באים יתר המקצועות הקרביים - החרמ"ש (חטיבת כפיר ודומיה), הנדסה, שריון ותותחנים.
בסדר הזה, לטעמי, גם רמת הבגרות, בשלות ונסיון שתרכוש כתוצאה מן השירות.

לא מסוגל, מבחינת הפרופיל, להיות קרבי? עשה את המירב שביכולתך.

ולא אחזור כאן על מה שאמרו קודמי, רק בגדול - אם כל אחד יחפש רק את נוחותו האישית, כדאי מראש שנחפש אותה אצל הדוד סם, כי הפלסטינאים נחושים לא פחות מאיתנו (ואף הרבה יותר) לחיות בארץ הזו ולמות על אדמתה.

דובר קודם על האפשרות לצאת לקורס פיקודי ולקורס קצינים.
היכולות שניתנות למי שסיים קורס קצינים ופיקד על אנשים, הינן יכולות שלא יירכשו בשום מקום אחר.
היכולות הללו אינן קשורות לסימנים המוזרים על הכתפיים, שגורמים לחלק מהקצינים להתהלך כטווסים. הן קשורות לאפשרות להשפיע, לחנך, לגדל ולטפח דור צעיר יותר, לגרום להם (פרט ל"להיות חיילים טובים יותר") להיות אנשים טובים יותר, ישרים יותר, אזרחים טובים יותר, ולסייע להם בעיצוב וגיבוש אישיותם הבוגרת.

החינוך, שהוא חלק בלתי נפרד המפיקוד, והאושר בלראות אנשים שהצלחת להשפיע עליהם להיות טובים יותר, הוא זה שהשאיר אותי בצבא, למשך קצת יותר משני עשורים, בתנאי שדה, ובתפקידים קרביים משך כמעט כל התקופה.

לך לקרבי, אם הצבא מאפשר לך. הכי קרבי שאפשר, ממניעים פטריוטיים כרגע, אך גם ממניעים "אגואיסטים", שאותם לא תהיה מסוגל להבין עד הרבה אחרי תום השירות הסדיר.

ואם לא? הצבא יסתדר, גם המדינה, אבל חבל על עוד אחד שפרש, וחבל בכלליות על מדינה שלא השכילה לחנך את טובי בניה לנתינה ואכפתיות.


גילוי נאות - אני משוחד. אחרי שירות קבע כה ארוך, ובתפקידים ודרגות בכירות, אני אוהב את הצבא. וכן, אני מאמין ואוהב גם את המדינה הזו, עד כמה שזה לא פופולארי להגיד.

fuksi
19-02-08, 11:45
כחירניק בסדיר (הכי נהנתי בתפקידי הדרכה)
וסייר שריון 18 שנה במילואים

בדיעבד במצבך הייתי הולך להדרכת האמרים!
האנשים כאן כנראה קצת הזדקנו ושכחו את כל הרגעים שהם הרגישו כ"פיונים" נחותים שהצבא לא סופר.

כן אני גם בעד לתרום וכו' וכו' (וגם תרמתי לא מעט) ולכן אני חושב שכמדריך נהיגה (מדובר בבסיס מו"ס?) תתרום לא פחות ותהנה הרבה הרבה יותר.

שיהיה בכל אופן הרבה בהצלחה

MMR
19-02-08, 11:53
קודם כל- נחמד לגלות שכמה וכמה מותיקי הפורום הם שריונרים בעברם...

דבר שני- לדעתי אין תחליף לנסיון פיקודי, גם אם לא כקצין, לנסיון החיים שלך. מפקד בקרבי זאת חויה מחשלת ומעצבת שתתרום לך גם הלאה בחיים. לפי זה שבחרת לשתף את כולנו בדילמה האישית שלך ברמת בגרות כזו- אני גם מנחש שתהיה מפקד מצויין.

אם אתה חושש לגבי הסיפוק שתקבל משירות בשריון- אני רק יכול לספר לך שאחת החויות החזקות שהיו לי עד היום היא המסלול הראשון שעשיתי בקורס מפקדי טנקים. אין הרבה דברים שמשתווים לעוצמת הכוח שאתה מקבל כשאתה מפקד על כלי של 50 טון שדוהר במהירות של 40-50 קמ"ש בשטח עם עוצמת אש כזו.

משום מה קשה לי להאמין שתמשיך להינות מהשירות גם בהדרכת הנהג ה #1459 ....

צה"ל ותקציב הבטחון יכולים לקנות הכל- מכונאים, פקידות, טבחים, מדריכים.... הוא לא יכול לקנות לוחמים.

AvigdorAharon
19-02-08, 12:23
גילוי נאות - אני משוחד. אחרי שירות קבע כה ארוך, ובתפקידים ודרגות בכירות, אני אוהב את הצבא. וכן, אני מאמין ואוהב גם את המדינה הזו, עד כמה שזה לא פופולארי להגיד.

גם אני, כאחד שבקושי השלים שנת קבע אחת, אוהב את המדינה והצבא.
לדעתי, לאהוב את המדינה לא שייך למשך זמן השירות בצבא (וחלילה שמיל שתחשוב, שאני מזלזל בשנים שתרמת, נהפוך הוא), אלא זה משהו שהחדירו בנו (ההורים, החברים, המפקדים, הטיולים בחו"ל...) ואנחנו מנסים להחדיר לצאצאינו.

...My Two Cents

אביגדור

עירא
19-02-08, 12:49
צה"ל ותקציב הבטחון יכולים לקנות הכל- מכונאים, פקידות, טבחים, מדריכים.... הוא לא יכול לקנות לוחמים.

מורן סיכם את זה בצורה הטובה ביותר.
נכון שהצבא צועד על קיבתו אבל בשנים האחרונות אנו רואים הרבה פחות טבחים בצבא והרבה יותר חברות אזרחיות שמספקות מזון (וד.א. איכות המזון השתפרה והעלויות ירדו). אותו דבר נכון לגבי כל מקצוע, אם זה הגנן, המתכנת מחשבים, הטכנאי, או המדריך נהיגה. זה לא נכון לגבי הלוחמים, מה לעשות שקשה למצא היום אנשים שמוכנים להיות שכירי חרב. ולכן במידה ואתה כשיר לשרת כלוחם, עליך לעשות זאת. במידה ואתה הולך להיות לוחם השאיפה שלך צריכה להיות למצות את היכולות שלך, ובכך תסב לעצמך הרבה מאוד סיפוק והנאה מהשירות.

עירא

אוקטבה
19-02-08, 13:40
אני רוצה להאיר את הנושא מנקודה נוספת.
אני מעבר לשירותי הצבאי מגייס עוד מעט את בני הבכור וההתלבטות לא קטנה.

מצד אחד " ילד" (זה קצת מצחיק אותי לקרוא לו ככה עם הגודל שלו) עם כשרון לשפות שלימד את עצמו יפנית כי הוא רצה ומצד שני מתנדב בנוער מג"ב (מעין משמר אזרחי).

אני שרתתי כמפקד ביחידה התנדבותית מובחרת(ועדיין עושה מילואים מידי פעם למרות שהיום אני בפלורוסנטים) ולדעתי בלבד אם הולכים לקרבי אז לשפיץ של השפיץ משיקולים אגואיסטים בלבד.

בגדודים אתה יוצא לא פעם לביצועים או תעסוקות אם לא מספיק מודיעין ו/או הכנה בעוד שביחידות ה"מובחרות" אתה יותר "מוגן" משטויות של מפקדי משנה.
מנסיון של אחיין שלי שהתגייס לצנחנים מלא "רעל" ורצון להיות קצין ועקב מפקדים גרועים רק רוצה לסיים את השרות ולהשתחרר (כאשר הוא גמר מסלול כמצטיין פלוגתי).

ללא שום קשר מה שתעשה בצבא ישפיע לך על כל החיים שלך בהמשך, החל מתפיסת עולמך הידיעה על היכולות שלך, מה שתעשה והחברים שיהיו לך.

אני לא נכנס ללאן להתגייס כי זה אינדידואלי אבל ממליץ ללכת להכי טוב שתוכל ולתפקיד פיקודי כמה שיותר בכיר.

רק נקודה אחת נוספת ציינת שאתה בן למשפחה שכולה אני לא יודע כמה זה משפיע על השיבוץ בצבא.
בכל מקרה בהצלחה במה שתבחר

צחי

kd2
19-02-08, 14:28
אני לא ממורמר , אני אולי פשוט לא נאיבי כמו רוב המגוייסים לצה"ל.
אני בכיוון של לתרום הכי הרבה איפה שאני יכול , בהתאם לרקע ולעניין האישי שלי בתפקיד.
צה"ל בינתיים חושב אחרת...
וחבל...
אבל זאת לא חופשה לבקשתך ואני מבין את זה , רק חבל שמערך הגיוס של צה"ל פוסל אנשים על סעיפים לא רלוונטיים ( 12 שנות לימוד למשל) ולא מגייס גם כאלו עם פרופיל קרבי למערך התומך.
והתגובות שלכם , שאני מעריך מאוד רק מחזקות את התלבטות...
האם ללכת לקרבי כי אני יכול ( ולא מעוניין במיוחד )?
או לנסות להגיע למקום שאני חושב שאתרום בו הכי הרבה?

לפותח הדיון אני מציע דווקא להגיע להדרכה , אם זה מה שהוא אוהב לעשות ואם הוא מרגיש שהוא יכול לייצר לצה"ל נהגים מוכשרים ומבינים יותר , ואולי אף להוסיף מהידע שלו להדרכה הבסיסית של צה"ל ( לפחות כך שמעתי ).
אם הוא יצליח להוציא נהגים שנוהגים מתוך הבנה עמוקה יותר של הדינמיקה של הרכב והשטח , בזכותו.
אז למה לא?

Juv
19-02-08, 14:46
אני עשיתי מסלול די מוזר בצבא שכלל טירונות עתודה אקדמית (ומילואים במסגרת הלימודים...), גולני, הדרכה פיקודית עם הרבה פעילות מבצעית/קרבית, מטה ובמילואים חזרה ליחידה מבצעית. בכל המקומות ראיתי אנשים מרוצים וכאלה שהיו שבוזים מהתחת.

מה למדתי מזה? התנאים האובייקטיבים כמעט חסרי משמעות. מי שרוצה לתרום יעשה את זה בכל מקום ויהנה. ואולי יותר חשוב, מי שרוצה לתרום ולא טוב לו במקום מסויים בד"כ מוצא את הדרכים הלגיטימיות (קצונה, בקשות מסודרות וכו') לשנות את מצבו ע"מ להמשיך ולתרום מתוך רצון אמיתי. דווקא השבוזים והרוטנים למיניהם נשארו תקועים באותם המקומות...

אני חוזר על מה שאמרתי קודם - פיקוד קרבי לא דומה לשום דבר שתעשו בחיים אח"כ. אם ממילא אתם מכוונים לקבע וקצונה ובנוסף רוצים לתרום ולהעשיר את עצמם זה המסלול העדיף ללא תחרות.

ד ו ר ו ן
19-02-08, 21:27
ב.בניגוד לדורון-כנהג טנק,אתה חשוב יותר מקצין הדרכה ראשי בצה"ל,אתה בשדה הקרב ומסכן חיים והוא לא.
דרור הראל
דרור,
יש לי חבר שהתחיל כפרח טיס ומהר מאד (כמו רוב פרחי הטיס) מצא את עצמו עושה משהו אחר-מדריך ואח"כ מפקד בקורס חובשים.
כמה השפעה היתה לו (סוג של ג'ובניק) על חיים של חיילים ו"סתם" אזרחים לאורך השנים עם כמה מאות החובשים שהוא הכשיר ביחס ל"עוד נהג טנק חפ"ש" אבל לוחם?

שלא יובן אחרת,
אני לרגע לא מתחרט על החלק הקרבי או שיש משהו שיכול לדמות את הפרק הזה בחיים כשאתה ת'כלס בקצה אבל מצד שני לא הכל שחור ולבן.
אם יש "פריק מחשבים" שיכול לעזור בצורה שבסופו של דבר יחסוך מישהו שילך ברגל לאנשהו (לוחם אם לא היה ברור) אז מה התועלת שאחד כזה ילך לרוץ על ג'בל זה או אחר?
לא חסרים לוחמים שיש מי שתורם לא פחות מהם-בלי התופרת שתפרה לך את הדגלים לסימון בתרגילים לא היית מתקדמים לשום מקום עם כל החמישים טון של הטנק.

צריך להפריד בדיון את עניין החוויה האישית ובמיוחד לנתק את החוויה (סוג של מזוכיזם?) של להיות בטנק לעומת דיון במה משפיע יותר או פחות בשרות הצבאי.

shmil
19-02-08, 21:49
אם יש "פריק מחשבים" שיכול לעזור בצורה שבסופו של דבר יחסוך מישהו שילך ברגל לאנשהו (לוחם אם לא היה ברור) אז מה התועלת שאחד כזה ילך לרוץ על ג'בל זה או אחר?
לא חסרים לוחמים שיש מי שתורם לא פחות מהם-בלי התופרת שתפרה לך את הדגלים לסימון בתרגילים לא היית מתקדמים לשום מקום עם כל החמישים טון של הטנק.

אף אחד לא אמר שמי שאינו לוחם אינו תורם. נאמר שמי שיכול לתרום כלוחם, שיעשה זאת.

בוא נעשה חשבון פשוט, יהיה לי יותר קל להסביר לך את זה באנשי מילואים:
בוא נעביר את כל החי"רניקים/שריונרים שהם עורכי דין לפרקליטות, כי יש להם מקצוע שהם ישמחו לתרום בו יותר מאשר להיות "כלבי שמירה", בסגנונו של דרור.
נעביר את כל המהנדסים לחיל חימוש/קשר/יחנ"ס - הם בטוח ירצו לתרום שם יותר.
את כל המתכנתים ואנשי המחשב - למודיעין/ממר"ם/ממכ"א ודומיהם.
את הכלכלנים ורואי החשבון ליועכ"ל.
יש גם מה לעשות עם בוגרי מתמטיקה, כימיה, ביולוגיה, ועוד כמה תחומים, מבלי להכנס לפירוט.

ו-אופס, כמעט לא נשארו לנו לוחמי חי"ר/שריון במילואים, וזה עוד לפני שחישבנו בעיות רפואיות שצצות להם כשאנשים מתבגרים.


נתקלתי בה לא פעם לצערי, כשאנשים טענו (מתוך אגואיזם ונוחות אישית טהורים - לטעמי) שהצבא לא משכיל להנות מכישוריהם לפי רצונם, ולכן הם לא מוכנים לתרום יותר וניסו להשתמט.


אם כולם היו כשירים פיסית לכל סוגי המקצועות והשיבוצים, אולי ניתן היה להתחשב יותר ברצונו של פרט מסויים.
לצערנו, שלא כמו ב-48, רבים אלו בעלי המוגבלויות הבריאותיות לשיבוץ כלוחמים, ומכאן - שכל מי שיכול להיות לוחם - גם צריך להיות כזה.

גלשנו מספיק, ואין צורך להביא לי דוגמאות צפונבוניות/סלבריטאיות כאלו ואחרים שמתנהגים אחרת.

ד ו ר ו ן
19-02-08, 22:08
בוא נעשה חשבון פשוט, יהיה לי יותר קל להסביר לך את זה באנשי מילואים:
בוא נעביר את כל החי"רניקים/שריונרים שהם עורכי דין לפרקליטות, כי יש להם מקצוע שהם ישמחו לתרום בו יותר מאשר להיות "כלבי שמירה", בסגנונו של דרור.
נעביר את כל המהנדסים לחיל חימוש/קשר/יחנ"ס - הם בטוח ירצו לתרום שם יותר.
את כל המתכנתים ואנשי המחשב - למודיעין/ממר"ם/ממכ"א ודומיהם.
את הכלכלנים ורואי החשבון ליועכ"ל.
הכוונה ברורה, הדוגמא אפעס לא ממש טובה, אתה מדבר על שלב אחר בחייםוכאן מדברים על שלב של גיל 18 עם מעט שכל (לא להעלב מי שעכשיו נמצא שם-זאת הסיבה שדוקא בגיל הזה מבקשים מכם להסתער קדימה, הרבה מאד עברו את השלב הזה ובגללו סדירים קרביים שהופכים למילואימניקים קרביים פתאום מגלים שגדל להם שכל וכמה אדיוטים הם היו יותר מפעם אחת כשהיו בני 18-21+..) ולכן זה שלב שמציבים בפניך עובדות- "או שריון או מדריך האמר", זה לא שנתנו את חופש הבחירה לכולם ואז באמת יש סיכוי נישאר עם ה**ן ביד בשעת המבחן.

הצבא מראש נותן לו לפותח השרשור אפשרות לבחור מתוך מה שהצבא רוצה\חושב שהוא רוצה שהמועמד הזה יעשה בשרות שלו ולא מוזכר כאן לפי הבנתי עניין פרוטקציות או קומבינות כדי להתחמק משרות קרבי אלא להיפך.


אף אחד לא אמר שמי שאינו לוחם אינו תורם. נאמר שמי שיכול לתרום כלוחם, שיעשה זאת..
בשורה התחתונה מה שיקבע את התוצאה יהיו הלוחמים-כדי להגיע לשם בפחות קשיים צריך גם דברים אחרים.

ארז
19-02-08, 22:15
סיפורי פטריוטיות וגבורה זה יפה מאוד, אבל בסופו של יום מה שיחזיק אותך בצבא שפוי זו רמת ההנאה או המיצוי העצמי שלך בשרות.
אני מכיר עשרות אנשים שהתגיסו עם דעות פטריוטיות עד שפגשו את המכונה הגדולה והמטופשת שנקראת צבא, מהר מאוד כל מה שהם רצו זה לצאת החוצה או לפחות לעבור למקום שיוכלו להתחבא ל3 שנים הקרובות, הצבא מומחה בלשבור את הרוח לאנשים.
אני לא מהשריון(לשמחתי רחוק מזה) אבל נראה לי שקשה מאוד להגיע בחיל מסוג זה למיצוי עצמי,כן עכשיו נראה לך שאתה רוצה להיות קצין, חכה שנה/שנה וחצי, זה כנראה יעבור לך.
כמו שכתבו כאן השריון הוא חיל שהחייל הפשוט הוא עוד בורג במכונה, אני מנסיון החיים שלי הייתי מתרחק ממקום כזה כמה שיותר, מתרחק זה יכול להיות ללכת לקצונה(ויש לך לא מעט זמן להעביר עד אז בתור אחד מההמון) או ללכת למקום עם יותר יחודיות.

מילואים? כמו שנכתב, כאן מתחיל הצבא האמיתי, בתור שריונר אתה תוכל חרא והרבה, גם בסדיר ובטח במילואים הם לא נוגעים כמעט במקצועות שלהם, הם כלבי שמירה,נקודה.
מקום כמו הבית ספר לנהיגה מבצעית יכול להיות מצויין למילואים, מקום קטן,גמיש הרבה יותר ועם הכרות אינטימית של כל שרשרת הפיקוד והחיילים הפשוטים.

היום אני עושה מעל ל50 יום מילואים בשנה(מבצעי),אני אחרי כמעט 10 שנים של קבע ומסגרת מקבילה לאחר מכן ,מצטער על הדעה הלא פופולרית כאן, אבל אחרי המלחמה האחרונה, אני לא יכול להמליץ למישהו לכת לקרבי, בפעם הראשונה בחיי אני בהחלט יכול להבין מי שלא הולך להיות כזה.

rozen
19-02-08, 22:20
כמי שעושה מילואים כשיריונר ראוה במשטמתים שלא בצדק כאלה שאין להם בעיות רפאויות כאנשים שפלים .את אלה שמשטמתים בתור אידיולוגיה פוליטת אני בכלל לא מבין אותם הם יכולים פשוט גם לתרום בלהצחיק ילדים בבתי חולים או לעזור לזקנים ונכים.אותו הדבר גם דתיים חרדיים הם יכולים לשרת בצבא בתור משגיחי כשרות בתור שומרים בבתי חולים בעזרה לקשישים ונכים.אפליו ערבים יכולים ככה לשרת .לנשים זה נקרא שירות לאומי אז למה שגברים לא יעשו שירות לאומי .אבל בכל אופן השירות הצבאי הוא ההוויה הישראלית ואם הגענו למצב שההויה הישראלית מתפרקת אז אולי הגיע הזמן לתקנה למשל שהשירות הצבאי הסדיר יהיה פתוח למי שמוכן לתרום כחייל מהמיניין ולאחר תום שירותו הרגיל המלא של 3 שנים יקבל את כל מה שמגיע למשוחרר ואף יוגדל הפרס על כך . מתוך כל אלה שמשרתים חיילים קרביים שעליהם מוטלת עיקר המעמסה יבחרו חיילים מצתיינים המוכנים להמשיך לשרת במסגרת המתאימה לכאלה למשל גדוד היורכב מצוותי טנקים אנשי חיר אנשי הנדסה קרבית מפקדם יהיה אלוף משנה אשר פיקד על יחידה מיוחדת. חיילים בגדוד כזה ישרתו עד לגיל 30 במהלך שירות זה לחיילים תתאפשר השלמת בגרויות לימוד מקצוע באוניברסיטה מכללה וכדומה ובתום השירות תינתן הלוואה להקמת עסק עזרה בעבודה אצל ספקי המדינה. קבלת דירה בעיירת פיתוח(ולא דירות עמידר ישנות) .גדוד כזה יוכל לחנוך חיילים במהלך מסלולם (טירונות וכולי) יפעל ככוח משולב (מה שכיום נעשה אך עדיין כשני כוחות נפרדים)כוח כזה יבנה את תורת הלחימה עבורו חייליו יקבלו דרגות קצונה(ללא קורס קצינים)ייצוגיות היקנו להם קצת מעבר למה שניתן לכל חייל רגיל .חיילי גדוד כזה יתגוררו למי שיפוץ בכך בשכונה שתותאם עבורם באחת מעיירות הפיתוח (בדומה לעיירות הצבא בארהב). מי ייתן וזה יפול על אוזניים מתאימות אצל חברי הכנסת.

עודד זנטון
19-02-08, 22:28
ולם כאן מדברים על מי תורם יותר, על איפה לומדים יותר על החיים ומתבגרים בריא, על איזו חווית פיקוד משמעותית יותר לחיים.
כל זה נכון, חשוב ואמיתי!

אני מוסיף עוד נידבך.
אולי פרמיטיבי אבל סופר נכון לטעמי.
כמו שכבר אמרתי, אני רוצא להיות בנקודת ההכרעה. איפה שכדור 5.56 פוגש במטורף עם חגורת נפץ וסוגר את הדילמה של ללכת לטייל בקניון או לא, (בשביל אחותי).

אני מזכיר לכול הדנים בשיכולים שלעייל את מה שסבא אמר.

"אם כולם יתנהגו כך, יהיה טוב או רע?!"

בסוף, עדיף אם כולם ירצו קרבי והצבא יצער כמה מהם כשישלח אותם לתפקיד עורפי.
ובהשאלה, עדיף לעצור סוס דוהר מלנסות לדרבן עדר של חמורים .

עודד, אני חוזר ואומר, היה סוס דוהר!!

OFF-RoaD
19-02-08, 22:43
*התגובה האחרונה שלי נמחקה כי היא כבר לא רלוונטית. תודה ארז*

חשבתי על זה עוד (בעצם, אני לא מפסיק לחשוב על זה כבר יומיים. גם בלילה) ובעצם, מבחינה אגואיסטית, אין ספק בכלל ששווה לי ללכת להדרכה. מכל הבחינות. אבל נשאיר את זה בצד.

מבחינת התרומה למדינה, אני אתרום המון ובאופן שווה בשני המקומות. כאן אני אכשיר לוחמים ונהגים צעירים לפעול בקרב, ואעביר תחתיי עזרות ומאות נהגים קרביים פוטנציאליים. וכאן אני אהיה לוחם, ואולי אח"כ מפקד (אין אסמכתא לעניין. לא לי ולא לצבא), שאמלא את רצונותיהם של הפוליטיקלאונים הלא יוצלחים שלנו (וזה, שוב, דיון אחר).

מבחינת מהשפחה? הם לא יעצרו אותי ללכת לקרבי. אבל רואים שזה לא מתעכל אצלהם טוב. אני מניח שזה כמו בכל משפחה ששולחת את בנה לחזית, ואולי אף יותר בגלל הנסיבות המיוחדות לנו.

דורון, חשוב לי להדגיש שעצם ההצעה לא באה מהצבא. היא באה מהיכרות אישית שלי עם מדריך ביחידה, שהמליץ עלי, ואז נערך תחקיר עלי (כולל טלפונים לבוסים והכל) וקיבלתי את ההצעה. למיטב הבנתי זו הדרך להגיע לשם. לא יודע אם זה טהור וחף מכל פרוטקציה, אבל תאמין לי שהייתי יכול להגשים את החלום האמיתי שלי (קורס חובלים) בעזרת פרוטקציות, וסירבתי לכך בכל תוקף. מה שאני אעשה אני רוצה לעשות בזכות עצמי ואני לא אוכל לחיות עם המחשבה שהגעתי למקום מסוים כי מישהו שמכיר מישהו שאני מכיר - לחץ על איזה כפתור במחשב.

שוב, אני לא יודע מה לעשות. קיבלתי כאן עשרות תגובות ודעות, שאם כולן אני מסכים. הטנקיסט חשוב כמו גם הנהג במגלן כמו המדריך שהדריך אותו (ואי אפשר להשוות ביניהם). אין אנשים שמתאימים להיות לוחמים, ומצד שני גם למדריך נדרשות תכונות שונות שאין להרבה אנשים, ואולי מי שיש לו אותן צריך בכלל ללכת להדרכה ולא """לבזבז""" עצמו בשדה הקרב?

עד הצהריים הייתי כבר די נעול על הקרבי. ואז דיברתי עם כמה חיילים, שריונרים, שפגשתי לגמרי במקרה פה בעיר. הם כולם אמרו שחשבו כמוני, היו מורעלי שריון, חיכו לגיוס. ועכשיו? הם יושבים במגדל ושומרים על המתנחלת, בזמן שערבי מטאטא לה את החצר. הם לא נוגעים בטנקים חוץ מבאימונים, במלחמה האחרונה שלחו אותן כצאן לטווח, כולם כאחד (והיו שם שני קצינים) אמרו לי אל תתקרב. אתה לא באמת לוחם בשריון, אם לא תהיה איזו מלחמה ההבדל היחידי בין מה שאתה עושה לבין בוריס (וסליחה על ההכללה) שעומד בקניון - הוא תורנות מבטח. והמשכורת העלובה (יותר) שלך.

מצד שני כל מי שאני מדבר איתו במדור הזה רק אומר לי שזה הדבר הכי קשה שהוא עשה בחיים שלו (כולל אחד שסיים מסלול של לוחם בנחל) ושאני לא אחלום אפילו שאני בא לאיזה פיקניק. והשהאחריות והסיפוק הם אדירים. ושהם לא יושבים במועדון או מתחילים עם בנות, אלא טוחנים שטח כמו שהרבה חיילים קרביים לא טחנו, ושאם אני לא באמת אוהב את זה - שאני לא אתקרב.

בעצם, אני יכול לקחת כל שיקול ולבטל אותו. ברוב ההיבטים שני המקומות שווים.
ההבדל היחיד הוא שבקרבי אני אזכה להרוג מחבלים ולהיות החוליה האחרונה בשרשרת הצבאים, ושבהדרכה אני לא אסבול מתסכול רב כל כך על המערכת וארגיש שאני באמת עושה משהו משמעותי, ולא אהיה הברגה אחת בבורג קטן במערכת.

איך מחליטים????

יונתןמצפה
19-02-08, 22:47
וואי איך סיבכנו את הבחור...

אני רק יוסיף דבר כללי אחד שחשוב שתזכור ע"מ לתת לך קצת פרספקטיבה:

בסופו של דבר, מנקודת המבט שלך היום אתה יודע מאט מאד לגבי מה כדאי לך לעשות בצבא. קח את זה בחשבון. מה שחשוב, זה כמו שאמרו כולם כאן:
לבוא עם מוטיבציה, להבין שמה שלא יהיה, הכי טוב זה לנסות להוציא מזה את המוטב.

בסיכומו של דבר, איך שתקבל את מה שאתה עושה ייקבע במידה רבה כמה תתרום שם ולאן תמשיך משם.

כמו שבשריון אתה יכול למצוא את עצמך תותחן/ טען קשר ולא להתקדם עד ימיך האחרונים במילואים או לחילופין לצאת לפיקוד, ליהיות מ"מ/ מ"פ/ מפתח תורות לחימה וכו'...
כך גם בהדרכת נהיגה אתה יכול ליהיות מדריך פשוט שלא עושה יותר מדי, או ליהיות מדריך של הקורס מדריכים, או לפתח אמצעים חדשים או ליהיות קצין ניוד של חטיבה מסויימת.

בקיצור, השמיים הם הגבול אבל מצד שני גם הש"ג יכול ליהיות הגבול. זה תלוי בך ולא תמיד מה שאתה רואה מכאן אתה תראה גם משם ולהיפך.

בהצלחה!

Viper
19-02-08, 22:55
אבל תאמין לי שהייתי יכול להגשים את החלום האמיתי שלי (קורס חובלים) בעזרת פרוטקציות, וסירבתי לכך בכל תוקף. מה שאני אעשה אני רוצה לעשות בזכות עצמי ואני לא אוכל לחיות עם המחשבה שהגעתי למקום מסוים כי מישהו שמכיר מישהו שאני מכיר - לחץ על איזה כפתור במחשב.



איך מחליטים????

קודם כל- אתה שוב מפגין בגרות יוצאת דופן! שכח מפרוטקציות/ח"ל וכד' ותחיה הרבה יותר מאושר שמה שהשגת - עשית זאת בכוחות עצמך בלבד!

איך מחליטים?!? אם למישהו היתה תשובה חד-משמעית- החיים אצלו היו מאד משעממים. תראה רק כמה תגובות קיבלת, וכמה אתה חושב, טוחן וקודח בראשך בסוגיה הזו.
אין נכון או לא נכון.
לכן הצעתי לך- במקרה כזה- שבו יש לך 50% לכל צד- לך עם הלב. הוא היחידי שיטה את הכף לטובת אחד הצדדים.
והכי חשוב- בהצלחה!

OFF-RoaD
19-02-08, 23:01
הלב? אומר "לך תעשה מה שאתה אוהב! תהנה בשירות! תתן תרומה כמה שיותר גדולה, ותהנה מזה". והוא לוחש, ככה בקטנה "זה החינוך. להגן על המדינה"

הראש? אומר "אתה יכול, ולכן צריך, להיות לוחם. המדינה הזו צריכה מתאבדים משלה, כי לצד השני יש, ובסופו של דבר זה מה שיכריע אם יהיה לך מקום לטייל בו בגיפ עוד 20 שנה". והוא גם לוחש, כמעט בלי שאשמע "מבחינה הגיונית, כשחושבים על המילואים, שזה שיקול מ-א-ו-ד חשוב, ההדרכה טובה פי 1000 מהשריון"

וההורים? הם רוצים שאלך להדרכה. הם חושבים על העתיד. מילואים, מה אני אשיג ואיזה דלתות יפתחו לי מהשירות. וגם חושבים שאני צריך לתרום לצבא ותוך כדי לקבל. שוב, אם מורידים את ההיסטוריה המשפחתית שלנו.

ryanai
19-02-08, 23:04
איך מחליטים ?

תשאל את עצמך מה באמת חשוב לך בחיים...
בקרבי תאכל חרא בדליים כמעט כל הזמן.
בהדרכה יהיה סיפוק ואתגר רוב הזמן.

אבל יגיע הרגע, במלחמה הבאה או במבצע הבא בעזה שתמצא את עצמך על הספסל מחוץ למגרש
(והרגע הזה יגיע, וכנראה עוד במהלך השרות הסדיר שלך)

יש שני סוגים של אנשים - אלו שזה לא משנה להם, ואלו שכל החיים יצטערו על הפספוס
(וזה לא משנה אם זה באמת פספוס או לא, כשתראה בעיתון/טלוויזיה את הלוחמים או שתדריך סמל וותיק שיעיר משהו על זה שאתה "לא היית שם" - זה ירגיש כמו פספוס)

לא פטריוטיות, לא הגשמה עצמית, פשוט שאלה פשוטה - תוכל לחיות עם עצמך אם לא תעשה את זה ?
אם התשובה היא כן, אין לך מה לחפש בקרבי.

בשבילי (ובשביל לא מעט אחרים פה) התשובה היא לא.
בגלל זה שרתנו ואנחנו עדיין משרתים בקרבי (וגם בשביל החברים והמדינה וה 40 ימי חופש מהעבודה..)

אתה מוכן להגדיר את עצמך בתור "תומך לחימה" או שאתה מוכן לאכול הרבה חרא בשביל הזכות להקרא לוחם ?

eran4x4
19-02-08, 23:10
עוד לפני שקראתי את התגובה האחרונה שלך ואת זו שלפניה שדיברה על הלב, מה שעלה אצלי זה ללכת עם הלב, ללכת עם האינטואיציה.

את כל הבדיקות עשיתה, את כל המידע יש לך, שתי הבחירות טובות ואפילו מצוינות, זה הזמן לתת לבטן וללב לבחור.

הם (הלב והבטן) כבר בחרו.

בהצלחה

מצטרף לכבוד ולחיזוקים שנתנו לך בשירשור זה על מי שאתה - כן ירבו!

יונתןמצפה
19-02-08, 23:15
הלב? אומר "לך תעשה מה שאתה אוהב! תהנה בשירות! תתן תרומה כמה שיותר גדולה, ותהנה מזה". והוא לוחש, ככה בקטנה "זה החינוך. להגן על המדינה"

הראש? אומר "אתה יכול, ולכן צריך, להיות לוחם. המדינה הזו צריכה מתאבדים משלה, כי לצד השני יש, ובסופו של דבר זה מה שיכריע אם יהיה לך מקום לטייל בו בגיפ עוד 20 שנה". והוא גם לוחש, כמעט בלי שאשמע "מבחינה הגיונית, כשחושבים על המילואים, שזה שיקול מ-א-ו-ד חשוב, ההדרכה טובה פי 1000 מהשריון"

וההורים? הם רוצים שאלך להדרכה. הם חושבים על העתיד. מילואים, מה אני אשיג ואיזה דלתות יפתחו לי מהשירות. וגם חושבים שאני צריך לתרום לצבא ותוך כדי לקבל. שוב, אם מורידים את ההיסטוריה המשפחתית שלנו.

רק הערה אחת:
המדינה הזו צריכה מתאבדים משלה, כי לצד השני יש
המדינה לא צריכה מתאבדים. אסור לאף חייל להרגיש שהוא "מתאבד". זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו וצריך לשמור על הערך הזה בקנאות!
והמלצה קטנה: אל תפלוט איזו אימרה כזאת בטעות בשום ראיון כזה או אחר בצבא כי אז תבטיח לעצמך עתיד מאד לא מזהיר בהמשך השירות...

מעבר לזה, אני מצטרף לשאר החברה והלוואי וכל הצעירים לפני גיוס היו כמוך!

rozen
19-02-08, 23:23
להדריך זה נחמד ויש גם אם זה בטח הרבה סיפוק שהינה הדרכתי את המגלניסת שהשחיל תטיל לנאסרלה לבית .אבל אין גדול מזה הסיפוק לעבור טירונות קרבי ולעשות כמה שיותר מארבי קרב או סיורים משבהם תגיד לעצמך הינה הרגתי תמחבל תפסתי תמחבל שבא אלי הביתה.או הינה טענית ץתפגז שהרג ארבע מחבלים שיירו על שדרות. וגם אין תסיפוק הזה הינה שמרתי באפרת והגנתי על הילד שהלך לגן.ואין תסיפוק הזה במילואים של הינה יוסי ששירת איתי בעזה והיה הנהג השלי ועכשיו אנחנו ביחד במילואים ב30 שנה הקרובות. בקצרה הסיפוק האישי הוא בעשייה הקשה הפיזית והנפשית לעמוד ולהצליח בזה הוא רב הרבה יותר מסיפוק רגעי כמו שיש בהדרכה שאותה תשאיר למי שהצבא החליט שאינו יכל לתרום בקרבי ועדיף אולי שידריך את הלוחם שצריך ויכל לעמוד באתגר הפיזי והנפשי.

חן צברי
20-02-08, 08:07
לעודד,
לך לאן שהלב מוביל אותך!
לכל תפקיד ישנה חשיבות, משמעות ותרומה. לצבא יש את השיקולים שלו, ואם המערכת תציב אותך במקום מסוים, כנראה ששם גם צריכים אותך.
כן, הרבה יגידו שהכי טוב והכי חשוב להיות קרבי. אבל החייל הקרבי לא צועד לבדו. יש סביבו מערכת תמיכה שלמה שבלעדיה הוא לא יוכל להתקדם הלאה. לא כל כך מרגישים זאת ביומיום, אבל רואים זאת יותר טוב בזמן תרגילים גדולים, כשאתה משווע לאספקה של סולר, תחמושת, מים ומזון, כשאתה מחכה לחימוש שיבואו לתקן כלים או לקשר שיחדש לך את אספקת הסוללות (אני נמנע מלציין כאן איך הן נקראות בצה"ל). תחשוב רק על כל התלונות שהיו במלחמה האחרונה בנושא הלוגיסטיקה וכמה זה עיכב, השפיע והיקשה על הלוחמים.
אני מאמין שתהנה ותנסה להפיק את המיטב בכל מקום שתוצב, אבל אם אפשר להוסיף לזה גם "בונוס" של הגשמת חלום, שנותן הרבה פלפל ומוטיבציה לשירות, מה טוב. גם מדריכים צריך שיהיו טובים ושיתלהבו מתפקידם ושיסחפו בהתלהבותם את המודרכים. כמו ששמעת, יש מפקדים לכאן ולכאן, אבל אותו הדבר גם לגבי מדריכים. לדוגמא, אני עכשיו נזכר בתדריך לקראת החורף שקיבלנו בצבא. אחד היה יבש כמו צנון. שמחתי רק שאני נמצא בתוך אולם סגור וחם. שנה אחרי, את אותה הרצאה בדיוק (לקראת כל חורף), הבדל של שמים וארץ. נוצרה התעניינות, אנשים שאלו שאלות, כמעט ולא נרדמו (תמיד יש מי שנרדם). אפשר לנחש איזו הרצאה הייתה יותר אפקטיבית.
לגבי קרבי, אל תחשוב שכל יום עוצרים פיגועים ומורידים חוליות מחבלים. ישנה הרבה מאוד שגרה ושחיקה. יש גם חישול, חוויות, רעות ועוד, שמוסיפים ותורמים רבות, אבל לא רק.
לכן הכי טוב שתלך עם הלב, כי שם גם תוכל לתרום הכי הרבה.

לים,

מערכת השיווק של צה"ל והמדינה לא משופשפות ומתוחכמות כמו זו של חברה בשוק הפרטי, אז אל תצפה מהן "להרעיל" אותך.
נראה שיש בך הרבה תסכול, זעם ואכזבה מצה"ל. אולי גם בושה להיות חלק מהמערכת שכשלה והתבזתה לעיני כל. אני לא אנסה לשכנע אותך להתגייס, אבל דע לך שצה"ל הוא לא כל יכול.
בימינו אוהבים לספור בעיקר את הכשלונות, אבל לא מתעכבים לרגע לחשוב גם על היתרונות. העבודה היומיומית והסיזיפית של הצבא מצמצמת את כמות האיומים והיכולות של הצד השני. לא תמיד זה מספק, אבל תחשוב לאיפה היינו יכולים להידרדר אחרת. כיום אין מפגעים היוצאים מעזה. לולא פעילות הצבא, כמות הקסאמים הייתה יכולה להיות גבוהה בהרבה, וגם יותר אפקטיבית. יום יום צה"ל פועל בעזה ושומר על הגדר.
הזכרת את המלחמה האחרונה. אז האשם אינו רק בצה"ל אלא בכולנו יחדיו. איך, אתה שואל? הצבא הוא צבא העם ואינו נפרד ממנו, ואפשר לבחון זאת ממספר היבטים.
קו המחשבה שהתחזק והתגבר מאוד בשנים האחרונות היה שאין עוד צורך בצה"ל כצבא העם. מספיק צבא קטן ומקצועי כמו במדינות רבות אחרות. גם אין צורך במערך יבשתי, ניתן להסתפק ביחידות מיוחדות. בכלל, אפשר כבר להספיד את התמרונים היבשתיים במלחמה בעידן החדש. יש פצצות חכמות, נוסיף לכך חיל אויר מפותח ונוכל לפתור כל בעיה מהאויר (האג'נדה הזו אינה רק של דן חלוץ). חדשות לבקרים עלו עוד ועוד קולות כי אין עוד צורך בצבא יבשתי גדול ומסורבל. להגיד לך את האמת, לא הופתעתי מהתוצאות של המלחמה בלבנון. משנה לשנה צפיתי כיצד קוצץ תקציב הבטחון ועימו תקנים, משכורות, אימונים, מילואים, ציוד וכו'. כל הזמן חשבתי לעצמי, האם אנחנו נהיה מוכנים למלחמה בשעת חירום?
האגואיזם שהצגת משקף את קו המחשבה השולט בנו כבר שנים לא מועטות ומחלחל גם לשירות הצבאי. מה יוצא לי מזה שאני משרת בצבא? כבר אין חשיבה על טובת הכלל ותרומה למולדת. הסולידריות נעלמת ואיתה גם הרצון לתרום. אם אתה לא תתגייס הצבא לא יתמוטט מחר, מבטיח לך. אבל משנה לשנה כמות המתגייסים לקרבי קטנה.
לדעתי יש לנו מזל גדול מהתזמון והתנאים של המלחמה האחרונה, כי אם היא הייתה מתרחשת עוד שנתיים, אני לא בטוח שהיינו מצליחים לעמוד על הרגליים. להכשיר לוחמים ומערך לחימה לוקח הרבה מאוד זמן והשקעה. עכשיו עוד קיימת עתודה של מילואים שאפשר לשקם. הצבא מפיק לקחים, מתאמן ומתחזק אבל הכי חשוב, מקבל לכך רוח גבית שלא הייתה לו קודם לכן. אני מקוה שנהיה מוכנים יותר טוב לפעם הבאה, אבל יותר מזה, שתחזור לנו יכולת ההרתעה (זוכר את ההצהרות הלוחמניות של אסד אחרי המלחמה, אתה חושב שהוא יצא עם הצהרות כאלו היום?). החוזק, החוסן והיכולת של צה"ל משפיעה על אויבנו (שלא חסר לנו מהם).
אז בכדי שנהיה מוכנים לשעת חירום, שנוכל להילחם בטרור ולשמור על הגבולות, עם יכולת הרתעה שתמנע מהאויבים לנסות ולאיים עלינו וגם לפעול נגדנו, אנחנו צריכים צבא חזק ואפקטיבי. לשם כך צריך לוחמים ומערך תמיכה ללוחם. אם לא יתגייסו לכך מספיק אנשים, עם רצון לתת ולתרום, כמובן שהצבא לא יוכל לעמוד במשימה זו. אתה רוצה דוגמא? קח את מלחמת יום כיפור. הכנה לקויה וניהול כושל בתחילתה (בעיקר בחזית הדרום), אך בזכות מערך לחימה חזק מספיק, הצלחנו להטות את הכף לטובתנו. ולא מדובר פה רק על לנצח במלחמה או לא, מדובר על להיות או לחדול. איפה הייתה ההרתעה? המצרים והסורים הופתעו בעצמם מהישגיהם ובעצם לא נצלו מספיק את אפקט ההפתעה בכדי להתקדם למרכז הארץ, ונתנו לנו שהות מספקת להתארגן, לבלום ולצאת להתקפת נגד. זה רק בזכות השפעת ההרתעה שהייתה לצה"ל עליהם. מבחינה צבאית טהורה, ניצחנו ניצחון מוחץ במלחמה. מבחינה מורלית...
קשה לשכנע מישהו להסתכל על התמונה הגדולה וליצור ע"י כך מוטיבציה להתגייס. עיקר ההשפעה באה מהחברה, מהחינוך ומהבית, ושלושת הגורמים הללו משפיעים עלינו הפוך בימינו. כל אחד רוצה תוצאות, אבל אף אחד אינו מוכן לשלם את המחיר.

חן

דרור הראל
20-02-08, 08:38
בוקר אור,

עודד,בסופו של דבר,תעשה ותבחר במה שטוב לעודד,הבחירה שלך תהיה תוצאה של האישיות החינוך שקיבלתה והסביבה בא גדלתה,קיבלתה פה מכולם דעות ואמירות שונות,לפחות דבר אחד טוב אני לוקח מהדיון הזה,וזה שעדיין מתקיים דיון כזה בחברה שלנו,בעבר לא התקיים דיון משום שהתשובה היתה ברורה "רק קרבי",כיום ברוב המקומות אפילו לא מתקיים דיון מהסיבות ההפוכות לגמרי,הצבא נתפס כנטל ולא כזכות וצריך במקרה הטוב להעביר 3 שנים בנוחות ובמקרה המכוער לנצל עד כמה שיותר את המערכת.
במקרה שלך מתקיים דיון ויש התלבטות,ואני במיוחד מבין את ההורים שלך שמעדיפים שתבחר הדרכה,אני כבר היום מתלבט כיצד אני אנהג עם בני שבעוד 4-5 שנים יעמוד בפני גיוס.
יש הבדל אחד גדול בין התקופה בא אני שררתי בצבא לבין התקופה בנוכחית,כשאני שרתתי היה לבנון ואינתפאדה ראשונה,כיום יש תחושה של חרדה קיומית של מלחמה על קיומה והמשך חייה של המדינה,אין לנו את הפרבילגיה להפסיד במלחמה,הכשלון המלחמה האחרונה לא הסתיים והתוצאות הקשות של אבדן ההרתעה החולשות שנחשפו מהווים את זרעי המלחמה הבאה.

למזלנו לפחות יש לנו את הציבור הדתי לאומי שממלא את היחידות הקרביות-אני שרחוק מטווחי קשת מהדעות של הציבור הזה,כיום מסיר את הכובע בפניהם ומודה לילדיהם ששומרים על משפחתי ועל ביתי ועל המדינה הזו-כיום אני מבין יותר את צריכהם הפוליטיים גם אם איני מסכים-משום שמי שמשרת מקריב ומגן זכותו להוביל דרך ואידאולוגיה-בעבר היו אלו ההתיישבויות החקלאיות,היום ביחידות הקרביות משרתים הדתיים והפרפריה-ת"א שכחה ללכת לצבא,היא שותה קפה ובמקרה הטוב נמצאת בקריה.

בהצלחה

נ.ב
גם שמירה על ילד בהתנחלות היא ערך עליון,אבא שלו והאחים שלו נמצאים כרגע בלבנון או בעזה.

דרור הראל

fuksi
20-02-08, 11:34
צר לי להרוס את החגיגה אבל נראה לי שהאנשים כאן קצת הזדקנו ובדיעבד הדברים נראים אחרת.
אנשים שכחו את כל שירי השביזות וסימוני הקוביות על החגורה.
אנשים שכחו את כל הטפש"ים המפגרים לתוך הלילה....
ממתי חיל השריון (יסלחו לי השיריונרים) נהיה משהו ששואפים אליו?
ואללה אם יש חיל שבו מרגישים הכי "בורג קטן במכונה" זה השריון...יסלחו לי השיריונרים
אבל בתור חירניק בסדיר וסייר בגדוד שריון במילואים אני עדיין רואה את השביזות גם היום
ואת התעלקות ה"רשויות" על גדודי השיריון.
בחיים שלי לא שמעתי על מישהו מועמד לגיוס ששאיפתו היא להיות שיריונר...אני בכל אופן
ממליץ ללכת על הכי קרבי שיש ו/או מיוחד.
מדריך נהיגה מבצעית זה די מיוחד.

בהצלחה


אגב מתכנת בממר"ם תורם ו"שווה" לצבא הרבה יותר מחירניק או שיריונר.
גם הצבא הרבה יותר משקיע ומטפח אותו.
ויש עוד הרבה דוגמאות

מידבר
20-02-08, 20:07
להיות מדריך נהיגה זה נחמד אבל תמיד תהיה "ראש קטן" ו"גובניק". אם אתה מדמיין את עצמך אשף במכונאות, נווט מומחה או נהג שטח שעושה פליקלקים לאחור זה נחמד אבל כדאי שתתעורר. זה לא יקרה. מה יקרה ? קצת שטח (מהר מאוד יהפוך לבנאלי ,שגרתי ומשעמם) בליווי ת'ש סבירים, פוזה, גישה לבנות באוגדה (לא פחות חשוב).
שירות בשריון-חווית הפיקוד אוטונומית ומשמעותית מתפקיד מ'פ ומעלה. לפני כן ,לטעמי לפחות, אין ענין מיוחד.
מילואים:
שריון: כח אדם זול למגוון משימות צבא ההגנה לישראל.
מדריך נהיגה: אף אחד לא מבטיח לך שום דבר. אתה יכול למצוא את עצמך בשלל שיבוצים. הכל בידי אלת המזל וכאן צריך קשרים.
אם אתה יכול לך על יחידה כמה שיותר מיוחדת. יתרונות: חברה טובים, סיכויים טובים לפעילות מעניינת ומספקת, מסגרת אנטימית, מילואים-ממשיך עם החברה ביחידה, פיקוד-אוטונומי מרמת סג'מ ולפעמים אפילו פחות מכך, מגוון הכשרות שיועילו לך במשך החיים.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה.

דרור הראל
20-02-08, 20:14
בניגוד לקודמי שטוענים שבשריון "שווה" להיות מרמת מ"פ ומעלה,אני טוען אחרת.מט"ק בניגוד למ"כ בחי"ר,יש זכויות סגל מלאות,לא עושים תורניות נהנים מחיי מפקד מלאים וזאת מבלי צורך להתחייב לקבע,מט"ק ותיק וטוב ממלא לעיתים גם תפקידי מ"מ.

דרור,מט"ק גאה

rozen
20-02-08, 20:43
יש פיתגם שאומר מה שרואים משם לא רואים מכאן.כל חייל חשוב ולא משנה אם הוא בקריה ממלא דוחות מודיעין ולא משנה אם הוא ש.ג בצריפין חירניק בעזה שיריונר ברמת הגולן .מה שהכי חשוב אם אתה חושב שבקרבי אתה תוכל לתת מעצמך ולהפיק ממכה מה שצהל מחפש אז לשם אתה צריך להגיע ואם אתה חושב שבהדרכה תוכל לתת יותר לשם אתה צריך לשאוף להגיע.קיבלתה פה את כל המגוון והדעות שיכולות להיות .אני למשל רציתי מאוד להגיע לגבעתי והתאמנתי בכושר לכך וההינו 5 חברים שהלכנו ביחד לגבעתי אבל משום מה ביום הגיוס שהגיע הרגע שלי בדיקות הרפואיות הרופא אמר לי שיהיה לי קשה בגלל עקמת קלה בכתף(משבר שעברתי)והפרופיל שלי נקבע על 85 עדיין גבוה מספיק לחיר והוא אמר לי אולי בהמשך תצליח לשכנע ותועבר לחיר הסכמתי אם דבריו וככה היו תוכניותי לאחר כשבוע שהות בבקום הגעתי לקצין מיון שנתן לי 3 אופציות לשרת ושמשם הוכל אולי לחזור לחיר היו אלה תותחנים נ"מ ושריון אז אמרתי לי רגע בתותחנים סוחבים הרבה תחמושת כבדה ולא ממש נלחמים נ"מ יורים ולא רואים תמטרה ושיריון נראה הכי קרוב לחיר ולשם הגעתי עברתי תמסלול וכל הזמן הזה ניסיתי בכל דרך להגיע לחיר עד שהגעתי למבצעית ושם לאחר כחודש אימונים אם חיר אמרתי זה מקומי וכאן אני רוצה להמשיך ולשרת.אפילו שהיתה לי תהצעה ולעבור קורסים שונים נשארתי עד לסיום השירות כי החוויות שאתה עובר בשיריון לא דומות לחיר ולהפך ואפילו הטיפולים אל תוך הלילה על הטנקים הם סוג של חוויה שלא בכל מקום תעבורכמוה גם עוצמת האש שהטנק יכל לייצר לעומת חירניק אם נשק אישי. ידידי הרצון האישי הוא לפעמים מעוור את המחשבה אז כאן קיבלתה מהכל .אז גיוס נעים ובהצלחה ושמור על עצמך .

RONI
20-02-08, 23:43
"הקשב" לכולם בפורום!
לזה יש דעה כזו לזה יש כזו ,
אבל בסופו של עניין יש כאן שיקולים מאד מאד כבדים.
מהם אישיים מהם ממלכתיים,
עם כל הצער,במדינה שלנו חובה וצריך לעשות צבא.
אז בין אם אתה רוצה להגשים את עצמך,או לתרום למדינה,תעשה שיקול טוב,
מה אתה רוצה, מה רוצים ממך ,הצבא הינו אבן בוחן ליכולות האישיות שלך בשילוב עוד צרכים
של המערכת ,המסובכת, הענקית,האטומה לפעמים,מה לעשות אם לא הולכים לפי הראש,אז מקבלים בראש.
אתה חייב! חוק.
אז תחליט אתה רוצה להיות בורג קטן וחשוב או לא אז תהיה .תעביר 3 שנים ,ים זמן כמו זומבי.
או שתנצל א הזמן והמערכת לטובתך ו"תתרום",בעיקר לך , וגם לסביבה ותגדיל ראש ותוביל.
או קרבי שזה הכי אחי!
או בכל מערך תומך אחר.
רק תוציא את החיובי מכל הדיון החשוב הזה ותחשוב ....
חומר למחשבה.!
פעם טייס תמיד תותחן.

bobsfog
21-02-08, 19:53
אתה יכול גם להתגייס ליחידה קרבית אחרת..לא שריון, אלא לפלוגות החי"ר.

ושם לצאת לקורס של נהיגה מבצעית.

ואז להיות נהג בצוות, ולנהוג בהאמר צבאי, אם זה בשטחים לצוד מסתננים, או אם זה בעזה
ולקחת את הצוות שלך לאן שהוא צריך בשלום.

בתור אחד שמשרת עכשיו בצבא, אני מכיר מישהו שהוא נהג מבצעי בפלחה"ן צנחנים - ועושה גם עבודת קודש וגם נהנה מאוד מהנהיגה.

yuda
26-02-08, 23:23
אהלן אחי!
אני משוחרר טרי מהשריון ( עוד 5 ימים בקו"ם!) שירתתי כמט"ק (מפקד טנק) מזה שנתיים, כמפקד בהכשרה, ומפקד בפל' מבצעית.

אני קורא את התלבטויותך, ורוצה להאיר לך קצת על הנושא שנקרא שריון..
דבר ראשון, בניגוד לדעה הרווחת, חיילי השריון הם לוחמים לכל דבר, שעושים עבודה קשה מאוד כמו כל גדוד חי"ר אחר (סיורים, מעצרים מארבים וכד'..) , ובנוסף לכך, יש לנו את הידע , המקצועיות והכלים להפעיל טנקים בקרב ובשגרה.
עשיתי המון קווים, חלקם קווי חי"ר, וחלקם קווי טנקים, ועם יד על הלב, עם כל השביזות המטורפת בקו כחול חורף, שם אתה מרגיש באמת את הסיבה להיותך שם, את הסיבה לשירות בצה"ל- להגן על מדינת ישראל. ואת האחריות המוטלת על כתפיך.
אני גם בטוח שאם תגיע לחיל תתקדם בתוך זמן קצר, אתה נשמע לי בחור רציני ואין שום סיבה שלא תצא לקמ"ט ואולי מיד אח"כ לקק"ש.. (אם יש בעיות דבר איתי, סביר להניח שהמ"מ שלך היה חייל שלי..)
לא פשוט להיות שריונר, קראתי כמה מהתגובות של אנשים ששירתו בעבר בחיל (אמנם גם אבא שלי היה שריונר..) ומדהים לראות איך כלום לא השתנה..
אל תדאג גם לצד הטכני, אם תהיה נהג או מפקד, תכיר את המנוע הזה מקרוב מאוד.. המון סמ"ק והמון כ"ס אם זה מה שמעניין אותך..
נכון, יש טחינה, יש בוץ, גריז, משמעת, שביזות ועוד..
אבל, שתשב בצאלים או איפה שזה לא יהיה בחדר בערב, ותראה יס, תחשוב לרגע על אותו שריונר שיושב עכשיו בעזה/הר דב במארב, שהדבר היחיד שהוא רואה זה מסך ירוק ומטרטר, ותבין מי באמת מגן על המדינה יותר, עם כל הכבוד והערכה לאותם אנשים, מי שיש לו פרופיל שלא מתאים או בעיות אחרות, חשוב מאוד שילך ויתרום כמה שיותר!
אבל האנשים האיכותיים באמת, מקומם איתנו! להיות לוחם פירושו להחליט שאתה מוכן להקריב את חייך למען המדינה והארץ שלנו!
מקווה שתצליח בכל מה שתעשה!:grin:

יוני5
01-03-08, 01:11
שאלו אותי למה אני לא מגיב - אז הנה, אני מגיב לשרשור.

איפה כדאי להיות? איפה שיותר מתאים לך.

אבל אדגיש שני דברים שלמדתי בזמן השירות שלי:
1. אמרו לך כבר, ואני מחזק: פיקוד קרבי הוא משהו שלא מקבלים במקומות אחרים. קח בחשבון את זה, זה יעשה לך המון כשתהיה שם, ועוד הרבה יותר מכך אחרי שתהיה שם.

2. איך זה שריון? זה שונה מפלוגה לפלוגה. תיפול על פלוגה דפוקה, מ"פ אדיוט וחבר'ה נבלות - השירות שלך יהיה חרה. תיפול על פלוגה טובה (כמו שלי, ולא בגלל שהיא שלי), ולא תבין איך יכולת לרצות משהו אחר.

זה, אגב, נכון בכל מקום. תמיד, בכל יחידה או קבוצה באשר היא, אין מצב שכולם מרוצים. לך למחלקת מדריכי הנהיגה בצאלים, יהיו שם כאלה שיגידו לך שזה שיא התענוג, וכאלה שיסבירו לך ששומר נפשו ירחק. כך גם בשריון, חי"ר, הנדסה... זה הרבה תלוי בחבר'ה שיהיו איתך והמון בגישה שלך.

כל מי שסיפר לך שחיילים הם כלום בשריון, אחת מהשתיים: או שהוא לא מבין איך זה עובד, או שהוא נפל על היוצא מהכלל. בשריון (כמו ברוב המקומות במילואים) אם אתה טוב, אתה במקומות המעניינים, עושה את הדברים היותר טובים וכיו"ב, אם אתה מהבכיינים - תבלה יותר בשמירות מאשר בסיור... חוק החיים.
אצלי בחפ"ק יש תמיד את החיילים הטובים. חיילים בכיינים לא נכנסים אצלי לחפ"ק. והחפ"ק, מטבעו, תמיד מגיע למקומות המעניינים ביותר בגזרה, עושה את הדברים המעניינים ביותר וכיו"ב.

אבל הכל תלוי בגישה שלך. יש כאלה שמתענגים על לוף עם בצל מטוגן על גזיה, ויש כאלה שמתבכיינים על השירות במלון 5 כוכבים. אם אתה שייך לקבוצה הראשונה - כנראה שתהנה איפה שלא תהיה.

בהצלחה בשירות,
יוני5

סער
03-03-08, 20:13
קצת חבל לי שלא כתבתי קודם (גם בגלל שעכשיו לקח לי שעה רק לקרא את כל מה שכתבו כאן לפני) אבל עוד נשאר לי משהו להוסיף -

תקשיב, את כל הסיבות הערכיות של להיות לוחם כבר ציינו כאן, והכל נכון.
אני אתייחס לזה מכיוון שאני לא אוהב (קצת אגואיסטי), אבל חשוב לי לציין לך אותו - מה "תקבל" משירות בשריון -
לפי מה שציינת נשמע שנתוניך גבוהים ואתה מה שקוראים "פוטנציאל קצונה".
כמו שנמרוד ציין, הפיקוד הוא מה שיתן לך את הערך הגדול ביותר בשרות. ולשם תשאף. שלב את הידע והאהבה שיש לך לשטח, למכונות ולכל זה ביחד עם הובלה של קבוצת חיילים במקומות ובמשימות שתידרשו להם ותראה שתצא משם עם הרבה הרבה יותר מהקצת כיף עם ההאמר שהיית מתרגל אליו אחרי חודשיים (שלא לדבר על זה ש- אותו בסיס, כל השרות אותו מקום, אותו דבר.....). כשתמשיך לטפח את התחביב שלך אחרי הצבא (ואולי גם קצת תוך כדי) תראה שאתה אדם אחר. שקיבלת הרבה מאד רק מעצם זה שהובלת את עצמך בדרך הזו לפיקוד ולקצונה, להצטיינות במקצועיות הטכנית, הצטיינות בלחימה והצטיינות בפיקוד וביחס והדאגה לחייליך. כיף עוד יהיה הרבה, לא זה השיקול המוביל בבחירת הדרך.
בכל מקרה - הרבה בהצלחה שיהיה.


ואם שמיל אז גם אני אוסיף לגילוי הנאות - כבר 12 שנים שאני לא מתלבט הרבה מה ללבוש בבוקר....

דרור ברלי
04-03-08, 02:44
בניגוד לקודמי שטוענים שבשריון "שווה" להיות מרמת מ"פ ומעלה,אני טוען אחרת.למט"ק בניגוד למ"כ בחי"ר,יש זכויות סגל מלאות,לא עושים תורניות נהנים מחיי מפקד מלאים וזאת מבלי צורך להתחייב לקבע

דרור,מט"ק גאה



בבקשה.

לפחות דרור מודה בזה בפה מלא ובלי להתבייש - בשריון זהו אחד התמריצים העיקריים, אם לא היחיד, להיות מפקד וכמה שיותר מהר. אם אתה יכול ורוצה, הקידום בשריון הוא המהיר ביותר בצה"ל. תשקיע קצת, ממש קצת, בתקופת ההכשרות (מקצועות, צמ"פ, קמ"ט) ותמצא את עצמך סמל, מפקד-טנק, אדון בלעדי של טרקטור-עם-תותח ושלושה אנשי צוות, 11 חודשים בלבד לאחר יום גיוסך! אין לזה אח ורע בשום חיל קרבי, ולדעתי (האישית בלבד) הילדים-מפקדים הללו גם המקור העיקרי של הרעות החולות הרבות של החיל.

jonesy
04-03-08, 03:19
תשקיע קצת, ממש קצת, בתקופת ההכשרות (מקצועות, צמ"פ, קמ"ט) ותמצא את עצמך סמל, מפקד-טנק, אדון בלעדי של טרקטור-עם-תותח ושלושה אנשי צוות, 11 חודשים בלבד לאחר יום גיוסך! אין לזה אח ורע בשום חיל קרבי

לא מדוייק... גם בתותחנים אחרי 11 חודש אתה סמל, מפקד צוות, אדון בלעדי של קצת-פחות-טרקטור עם הרבה יותר תותח, ושישה אנשי צוות.

מוטי.

fuksi
04-03-08, 14:24
לא מדוייק... גם בתותחנים אחרי 11 חודש אתה סמל, מפקד צוות, אדון בלעדי של קצת-פחות-טרקטור עם הרבה יותר תותח, ושישה אנשי צוות.

מוטי.

אכן וכנראה שיש לזה סיבה....

גיתאי נוה
04-03-08, 16:52
שמע עודד,

ראשית כל ח"ח כמו שאמרו קודמים - לא כולם מעמידים את עצמם, מוסרית, באותה התלבטות שלך. לרבים מדי, לצערנו, התשובה ברורה כשמש, והיא לאו דווקא בכיוון הקרבי.

שנית, ההערה המכוערת שלך על המתנחלת והערבי שמנקה לה איננה במקומה עם ובלי קשר לסוגיה הנדונה. אפילו לא אטרח להכנס לדיון מתנצל אם הסטראוטיפ הארצנהדרתי הזה נכון או מעוות מהיסוד. אני מלמד עליך זכות ומייחס אותה לבורות שלך (אם כי לבנאדם יש אחריות שלא להיות בוּר) ובזה סוגר את הפינה הזאת. מה שבטוח, אם תהיה בקרבי תהיה לך הזדמנות לפגוש רבים ממשפחת ה'מתנחלים' ולהיווכח בעובדות בעצמך; כמדריך הסיכוי לזה נמוך יותר. ולמה? כי לרוב החבר'ה האלה ברור כשמש - ממש כפי שאמרתי בראשית דבריי לגבי חבר'ה רבים אחרים - שטובת הכלל קודמת לטובתם.

לעצם העניין; אם אתה יכול לשרת כחייל קרבי, אין פה ספק בכלל. נקודה. אם תשכיל להבין את הדינמיקה של המערכת על היבטיה החיוביים ולא פחות מכך השליליים, תיתן שירות איכותי ומועיל. ההתלבטות שלך צריכה להתנהל במסגרת היחידות הקרביות.

לי אמנם לא הציעו תפקיד עורפי מפתה כזה, בכל אופן ההתלבטות שלי היתה קצת שונה: תמיד רציתי לשרת כטייס, והתאמנתי לזה (וגם לאלטרנטיבה של סיירות) כמו פסיכי. בסוף, הבנתי שחיל האוויר והסיירות יסתדרו מצויין גם בלעדיי ולא יחסר להם כ"א איכותי, ולעומת זאת, חיילות השדה (שיריון, חה"נ, חי"ר, חת"מ) האפורים אינם מהווים מוקד משיכה למפקדים איכותיים לטווח ארוך (מג"ד וצפונה). ראיתי כל מיני דרעקעס מאופסים שנושאים על כתפיהם דרגות קצונה כאלה ואחרות והזדעזעתי. ישנו משפט נכון: "כל עז שקושרים לעץ בצה"ל 20 שנה, מקבלת אלוף משנה".
אז מה החלטתי בסוף? - ויתרתי על טיס (בשלב הגיבוש. לפני כן אין אפשרות) וסיירות והתנדבתי לשיריון כדי לתרום למערכת ולהשפיע, עם פרופיל 97 וכושר מהפסיכיות ההיא. מבטיח לך שחיל האוויר לא ממש נעלב.

שבוע לפני סוף המסלול, לאחר 8 חודשים, נפצעתי בעת הכנות לתרגיל מסכם. הרגל נכנסה בין תובה לצריח. לא נעים.
אבל לא-פחות לא נעים שבזאת הסתכמה הקריירה הצבאית המפוארת שלי, ונשארתי לשרת עד הסוף - וגם כיום 12 שנים במילואים - כטנקיסט פשוט בתחתית החבית.
סיכום ביניים: החמצה ענקית. אתה רואה מפקדים וקצינים בגילך, מהם בכירים, לא-פעם מתחרפן מהבינוניות והטימטום, ואוכל את עצמך מבפנים בידיעה שהיית יכול למלא את המשבצת שלהם ברמה לא-פחות גבוהה, אבל עם הרבה איכפתיות וראש גדול. נגזר עליך להיות פיון, ראש 'קטן' או 'גדול' מה שתבחר... הקושי הכי גדול הוא לא בשמירות ובסיורים, אלא בידיעה שאתה מבוזבז.
טוב. פרק ב': לפני פחות משנה הציע לי המג"ד אצלנו להוביל את המפקדה בגדוד. הוא עושה צעד חכם: לוקח לוחמים ותיקים, מנוסים ובעלי 'ראש גדול' ושותל אותם במקום קריטי ביותר מצד אחד, ושמאוכלס בבררה מצד שני. זה היה אמור לפתות לכאורה, ואכן קרץ מאד לעוד כמה חבר'ה, הן מבחינת האופציה לקצונה ופיקוד והן מבחינת השדרוג בתנאים/מעמד. לי זה קרץ בהיבט אחד בלבד: התרומה לגדוד והיכולת לחולל שינוי ולהוביל אנשים מאתגרים.
אז מה אמרתי לו? אם זה חשוב לגדוד, אין בעיה, לא מעניין דרגות ולא נעליים. אבל היה לי תנאי אחד בל-יעבור: בחירום אני קופץ לטנק וזה לא נושא לויכוח.
כמובן שנשארתי בפלוגה...
סיכום שלי: אז מה המסר שאני רוצה להעביר בסיפור הזה? שאחרי שנים בשירות מתסכל החלטתי להישאר חפ"ש קרבי ולא-משפיע מבחירה מודעת. מחר יציעו לי לחנוך על האמר במילואים? וואלה, הלוואי. אבל שיהיה ברור: בחירום אני עם החברים שלי על הטנק, נקודה. ושים לב שלא דיברתי על הפיקוד כמילוט מהמשימות השחורות, ויסלחו לי חבריי השריונרים פה. ללמדך, שאם בתוכך לא תסלח לעצמך על שחבריך בשדה ואתה תורם הרבה אבל מאחור, אל תתלבט ולך לקרבי. תתקדם לפיקוד? טוב מאד. תחתום קבע לטווח ארוך? כולנו הרווחנו, עם ישראל ואתה כחלק ממנו.

דרך צלחה.
גיתאי

OFF-RoaD
04-03-08, 20:43
קודם כל, שוב אני רק רוצה לומר הרבה תודה לכל מי שעזר והשקיע וכתב וסיפר וייעץ. ידעתי שאני מפנה את השאלה למקום הנכון :-D .

דבר שני, לא שזה קשור לדילמה הספציפית יותר מדי, אבל גם אני חתמתי ויתור על טיס בשלב הגיבוש (יותר נכון לא הסכמתי להוריד 3 קילו בשבועיים ולחזור שוב לבדיקות הרפואיות), מכל מיני סיבות, והראשית שבהן היא שחלמתי תמיד על חובלים בעקבות סבא והים האהוב שלי. שם הצבא תקע לי זרג ענק. הסיפור די מסובך, אבל בגדול נפלתי בין הכסאות (וזה מפיהם של אנשים ח"י שביררתי איתם את הנושא. ולמי לא הגעתי). הלוואי והייתי יכול להגיע לשם, ואז לשלב את האהבה (טוב נו, הפילגש, אין תחליף לגיפים ;) ) יחד עם שירות קרבי (למרות שלא מסתערים על טרוריסטים), פיקודי, ומרתק.

מכיוון שלא הצלחתי להחליט, וקיבלתי עשרות דעות שונות, ועוד כמה שיקולים כאלה ואחרים, החלטתי לתת לעניינים להתגלגל ולראות מה קורה. אם אני אגיע בסופו של דבר להדרכה - טוב לי שם. אם לשריון - טוב לי גם שם. החלטתי לזרוק את הכדור ולראות באיזה צד של המגרש הוא ינחת, כי אני לא יודע לאיזה סל אני צריך לקלוע. נחיה ונראה :)

ושוב, הרבה תודה לכולם. ואל תראו את זה כסגירה של הדיון. התפתח פה משהו מרתק, עם סיפורים חשובים ומיוחדים, ואתם מוזמנים להמשיך ;)

WildLove
15-03-08, 06:07
אז...........................
אחרי שהילד התלבט כל כך, אחרי שהוא הספיק להתהפך(?), אחרי שצחק עלינו שאנחנו עושים מטבחים, אחרי שהספיק לעלות את עשוש בסופרטאג' שלו.......... הילד מתגייס לשריון! (:
אז עודד,
אין הרבה מה להגיד.. חוץ מ:בהצלחה!
כמה טיפים קטנים ממני, ויגיבו החברה שכבר היו בשריון:
1 והכי חשוב. מש"קיות נראות יותר טוב בלי בגדים, אלא אם הן מש"קיות שלישות
2.אם יש לך הזדנות אחרונה לחרבן \ להשתין \ לאכול \ לישון - תנצל אותה... אתה הולך להתגעגע :)
3.זוכר שאמרת על צמחונות "טרואמת ילדות"? חכה שתפגוש מקרוב את השניצל הצבאי
4.גם אם הרס"ר לא סינג'ר אותך ביומך הראשון הוא יעשה זאת בהקדם האפשרי

בקיצור, שיהיה הרבה בהצלחה..תשמור על עצמך (ועלינו) שם
הייתה אחלה של חגיגה, רק פעם הבאה תשתדל קצת יותר בלונדיניות\גינ'גיות
(אגב, סידרת לי את הלילה עם זאת שזרקת לה משפט, אבל זה לא לכאן :P)
ב-ה-צ-ל-ח-ה
:)

עודד זנטון
16-03-08, 08:33
עודד,
קבל לחיצת יד אמיצה שלי!

החלטה נבונה. שים לב שלא ירוקנו לך את התא טען מכלים, הצבא קונה את הכלים הטובים ביותר...

אה, ותזכור, הגיון לא חודר שריון, אז אל תחפש..

בהצלחה.

ולגבי המשק"יות, רובן לא עוברות את "מבחן הריו" אל תבנה עליהן..

עודד

OFF-RoaD
16-03-08, 10:26
תודה כולם...

אלעד, ראית שהיה שווה לבוא? וכן, התהפכתי. הייתי חייב פעם אחת לפני הצבא. זה היה בטו דו ליסט. העיקר שכולם בריאים ולא נגרם נזק.

עודד, הרבה תודה. מבחן הריו? ספר לי על זה, שאני לא אפול... :-|

ד"א, אם יש פה מישהו בקבע או משהו כזה בשריון, ושיכול "למשוך" אותי לאחת החטיבות (401 או 188), אשמח אם יצור קשר בפרטי...

עודד זנטון
16-03-08, 12:41
אתה לוקח את הפקידה/מש"קית או מה שהיא לא תהיה, ואומר לה לעמוד מאחורי ה"ריו" (משאית קטנה)
אם אתה רואה אותה במראות של שני הצדדים, היא ניכשלה...

rozen
16-03-08, 18:35
בהצלחה רבה וטוב שהחלטתה שיריוןרק שאלונת מה רע בחטיבה שבע (החטיבה הראשונה המשורינת של צהל)לאחר ש401 ו500 אוחדו וקיבלו את מרכבה סימן4 ל188 יש את סימן 3 בז אז בשביל להרגיש תשיריון האמיתי רק חטיבה שבע (וזה מבחור ששירת בגדוד 75 רומח במילואים בחטיבה של יוצאי 188)לא שהחטיבות האלה לא מצוינות אך בשבע יש המון המון מה ללמוד על טנקים(מרכבה סימן 2ב)ואם בוערת בך הרצון ללמוד על שימוש בכלי עבודה אז זה המקום.

עודד זנטון
16-03-08, 19:35
רוזן, כמי שהכיר לעומק את סימן 4 כשעוד לא היו סימן 4, ואני לא אפרט..
הוא מאאאוד רוצא לשרת עליו.
ואני בכלל איש מג"ח 7.

rozen
16-03-08, 19:52
מגח 7 זה אחלה של טנק למרות כל מה שאומרים שזה ציפסר וכולי אך זהו אין כאלה טנקים יותר בסדיר והכי קרוב איליו זה המרכבה סימן 2ב מבחינה טכנולוגית .למשל במרכבה סימן 4 אין פתח טען אין מאג טען הטען בכלל לוחץ על כפתור והפגז יוצא מהמארז מה שלא קיים בטנקים האחרים הפעיולות הפיזית במרכבה 2ב תהיה גבוה יותר ולאחר תרגיל גדול של ירי ונסיעה רבה אין כיף מזה לצאת לשבת על הטנק ולנוח זאתי הרגשה נפלאה של מאץ אישי ציוותי שאין בטנקים האחרים(במילואים אני על מרכבה סימן3 לא בז)בקיצור לכל טנק תיתרונות שלו .אז יאאללה לפלוגה מחץ יאאלה בלאגן יאללה לטנק שהגיע אל השמש (וזה למי שמכיר).

OFF-RoaD
16-03-08, 21:15
שום דבר לא רע. מבחינתי:
7- הרבה מור"ק וכבוד, טנק מיושן (לטוב ולרע. הבנתי שבעיקר לרע), קוים רחוקקקק מהבית (במידה ואני לא בשטחים), "גולני של השריון" (שוב, מאנשים שהיו שם).
188 - אומרים שעושים הכי הרבה פעילות מבצעית, טנק חדיש ומבצעי 100%, שוב, קו בגולן אם לא בשטחים.
401 - הטנק הכי חדש והכי "מפנק" לצוות. עוד כמה חודשים הבנתי שהוא יהפוך מבצעי לחלוטין ואז סביר שיתפוס את כל קוי הטנקים ה"חמים", יושבים הכי קרוב לבית (למרות שגם זה לא בדיוק "קפיצה").

בגדול, אני מעדיף 401, 188 ואז 7. ומאודד רוצה לסגור את זה לפני הגיוס בדרך עקיפה קצת. גם ככה רוב האנשים שאני מדבר איתם "הסתדרו" בנושא הזה, אז כנראה שזה לא כזה קשה (או שהם סתם מדברים).

rozen
17-03-08, 00:21
מי ש אמר לך קישקש לך במוח כולם היום עושים הכל 7 שטחים ככה גם 188 ו401 ככה גם רמת הגולן וקו סגול(לבנון) המרכבות בנויות בעיקר לרמת הגולן .ואם אתה חושב ש7 היא גולני של השריון אז כבוד גדול היה לי לשרת בחטיבה הזאת כי גולני החטיבה הראשונה של צהל וגם 7 היא החטיבה הראשונה המשורינת .7 היא החטיבה הראשונה אם המרכבות 7 היא החטיבה הראשונה שנכנסה ללבנון 78 מבצע ליטני 7 היא החטיבה שבלמה תסורים ברמת הגולן .188 נעלמה 7 תהיה החטיבה הרשונה שתקבל מרכבות חדשות (כבר יש בניסויים )אז אני גאה להיות בגולנ י של השיריון.

kd2
17-03-08, 01:23
לפי מה שהבנתי משיריונרים אין מקום ספציפי לשום חטיבה , היום אתה בעזה , מחר ביהודה ושומרון ומחרתיים ברמת הגולן , אז לא נראה לי שיש לזה חשיבות.
הלוואי והיה , תן לי שריונר בגבול עזה אני חותם לך גם שנה קבע , קרוב לבית ואני מכיר פה את השטחים מעולה.
התאריך שלי יום ראשון , אני מאמין שגם שלך.
אני את ה TO DO LIST שלי לא סיימתי , לכן אני אנסה לדחות את הגיוס שלי למחזור הבא , נקווה שצה"ל יידע להתחשב...כי אם לא, חבל...
עודד , "מבחן הריו" חזק ביותר...

OFF-RoaD
17-03-08, 06:21
רוזן, לא התכוונתי לשום דבר רע. להפך.

בגדול, הגזרות של כל חטיבה, איך מתחלקות? הבנתי ש401 בבקעה ושתי האחרות בצפון הרחוק. לא מדבר על קוים, אלא על יעוד והצבות. כבר כמה שנים זה ככה? זה לא כל כך משנה לי כמו שמשנה לי הטנק. ואני רוצה 4!

ים, יש לך איזה מסנגר או משהו שנוכל לדבר? וגם אני לא סיימתי את הTO DO LIST. אני לא מתכוון לסיים אותה לעולם. אבל צריך עכשיו לעצור הכל לאיזה 3-4 שנים, אז עושים את זה. נמשיך אח"כ.

kd2
17-03-08, 08:42
הרשימה לעולם לא נגמרת , אבל יש התחייבויות מסויימות שצריך לעמוד בהם ודברים חשובים אחרים.
[email protected]

fuksi
17-03-08, 15:13
אני מתחיל להתבאס איך פיספסתי גיוס לשריון...

yuda
17-03-08, 22:01
אני חייב להגיב לפני שיהיה מאוחר..
חטיבה שבע זו החטיבה הכי מפוארת בשריון, החטיבה הראשונה בצה"ל, השתתפה בכל מלחמות ישראל ועוד..

והכי חשוב- בקרוב החטיבה עוברת הסבה לטנק הטוב ביותר בצה"ל ובעולם..

כיום כל החטיבות עושות אותם קווים, בסבב מסוים , כאשר אין שום הבחנה לגבי הטנק או האנשים, אבל המצב הוא שתשעה גדודים עושים סבב על שני קווי טנקים בלבד (כחול ועזה) והשאר עושים בט"ש באיו"ש כמו חירני"קים רגילים, ההבדל הוא שהשריונרים מקבלים את הקווים הפחות חמים לכאורה, אבל תאמינו לי, הם גם לא ממש קרים..
אז הרבה בהצלחה עודד, תעבור את השביזות של ביסל"ש, סיים קמ"ט ואז יתחיל הכיף (?!) האמיתי..

נ.ב: הסתדרנו יופי בשחורת בסוף...

rozen
17-03-08, 23:41
טוב זהו אין לי יותר מה להוסיף.

OFF-RoaD
17-03-08, 23:45
זה נכון בסיסי הקבע של החטיבות הם 401 בקעה 7 188 רמת הגולן אך גם ש500 היתה קיימת וגם 401 עוד שהיו להן מגחים תפסו רמת הגולן כחלק מקו במקום גדוד של 7 או 188 תמיד ישב גדוד מגח והתאמן ברמה שם נראה ההבדל העיקרי בין הטנקים כי המגח לא היה בנוי להתמודד אם הבזלת של רמת הגולן.עוד לא אמרתה למה סימן 4 זה שהוא הכי חדש כרגע זה נכון אבל זה כמו אצלינו בגיפים jk לעומת סיקס זה פחות או יותר ההבדל אבל אם אתה איש של שטח איש של עבודה קשה אז המרכבה סימן 2 תיתן לך הרבה יותר מסימן 4.


אני אומנם איש של שטח ועבודה קשה, אבל אם היו נותנים לי סיקס וJK ואמורים לי לבחור - ההחלטה הייתה קלה. (האמת? יכול להיות אחלה דיון...) אני מעדיף את ה4 ה"מפנק" והחדשני על ה2. לא כי אני מכיר אחד מהם - אלא כי 90% מהחברים שלי שבשריון אמרו לי ללכת על ה4.

kd2
18-03-08, 11:13
yuda במבחן הגדול של דיסקברי , המרכבה הגיע רק למקום ה-4 אם אני לא טועה.
ה"פנתר" הגרמני לקח את המקום הראשון.

לדעתי זה לא עניין של איש שטח אמיתי או לא , כל אחד היה מעדיף את הפינוק של הטנקים היותר מתקדמים.

יוני5
18-03-08, 15:40
yuda במבחן הגדול של דיסקברי , המרכבה הגיע רק למקום ה-4 אם אני לא טועה.
ה"פנתר" הגרמני לקח את המקום הראשון.

לדעתי זה לא עניין של איש שטח אמיתי או לא , כל אחד היה מעדיף את הפינוק של הטנקים היותר מתקדמים.

חברים,

אחרי 21 אי אילו שנים בשריון אני חייב לומר, בחיוך, ש8 התגובות שמעלי הן ברובן שטויות חמודות.

כאיש שיווק ומכירות, אני מעריץ את אלה שהצליחו לחבר טנקים לחוויית משתמש הכוללת בתוכה את המושג "פינוק". אבל שיהיה.

בהצלחה לטנקיסטים שבדרך.

יוני5

kd2
18-03-08, 16:18
הייתי צריך להוסיף "יחסי"... :D

דרור ברלי
18-03-08, 16:30
yuda לדעתי זה לא עניין של איש שטח אמיתי או לא , כל אחד היה מעדיף את הפינוק של הטנקים היותר מתקדמים.

מה פינוק? איזה "פינוק" יש בדיוק בטרקטורים האלה?

באופן טבעי כל אחד רוצה להיות על הטנק החדיש יותר. כשאני התגייסתי והגענו לטירונות שריון בניצנים (היו ימים) חילקו לנו שאלון בו התבקשנו לדרג על איזה טנק היינו רוצים לשרת, כאילו שלמישהו זה יעזור...
בשריון היו אז חוץ מחטיבת ביסל"ש (460) עוד חמש חטיבות סדירות: אחת דרומית - 401 שישבה אז בנגב(מג"ח 6ג',) שתי חטיבות בבקעה: 500(מג"ח 6מ'), ו-211 (מרכבה סימן 1), ושתי החטיבות של רמת הגולן: 7 (מרכבה סימן 2ב' שהיה אז משהו חייזרי לחלוטין, שיא הטכנולוגיה) ו-188 (שוט ד', שלמי שלא מכיר זה טנק צנטוריון בריטי, משהו עתיק מסוף מלחמת העולם ששופר בלי סוף בצה"ל). ברור שכוווולם ביקשו להגיע למרכבות, אף אחד לא רצה בכלל מג"חים ורק קיבוצניק ג'ינג'י אחד בשם גרינגולד ביקש במפורש להגיע לטנק שוט ד' ולחטיבה 188. כמה ימים אחר כך נודע לנו שאחיו הגדול של הג'ינג'י הוא-הוא "כוח צביקה" המפורסם ממלחמת יום כיפור, ושבשל היחוס המשפחתי, הבחור בכל מקרה היה מגיע לחטיבה הזו, אם ירצה ואם לא...

אותי זרקו לחטיבה 500. ישבנו בבקעה בבסיס שנראה כמו כפר-נופש בקריביים, אבל זו היתה רק אחיזת עיניים, כי אכלנו שם חרא מלוא הדלי. הטנק היה ישן ומגעיל (מג"ח 6מ' - שזה M60A1 הישן עם הצריח הקצר, שהושבח באמצעות מערכת בק"ש "נחל עוז" שהיתה המתקדמת ביותר לתקופה ההיא, והיה בו אפילו ארטישוק - חידוש לא נורמלי אז) המזקו"מ שלו היה נשבר ומתפרק סתם ככה בזמן שהטנק עומד במשטח. לא עבר שבוע בלי החלפת אינסופיות של בוגים, דסקיות חיכוך, חוליות זחל, הינעים סופיים, בתי זרועות ומוטות פיתול. כמעט ולא היה מצב שטנק יצא לשטח וחזר ללא טראומה מכנית או נזק כלשהו. יותר גרוע אפילו מלנדרובר. אממה - הטנק הזה היה מדויק ביותר בירי - כל פגז פוגע, משהו שחבל על הזמן.

אני זוכר שאחרי שירדנו מקו ברמת הגולן, בילינו שבועיים בסדנא הגדולה בצומת גולני, בטיפולי ג' או ד' (לא זוכר כבר, איזה טיפול גדול זה שמפרקים בו את כל הטנק לחלקים קטנים ובונים אותו מחדש, כולל החלפת מנועים וממסרות?) והצלחנו "לקחת בהשאלה" (כלומר לגנוב - אבל זה בסדר, הכל נשאר בתוך צה"ל) כמה מאווררים של מרכבות שסידרנו להם חיבור לשקע טכני, אשכרה ונטילטורים קטנים כמו שהיו פעם במכוניות לפני עידן המזגנים. אנחנו, שהיינו רגילים לחום המטורף של הבקעה בשיא הקיץ (היו ימים של יותר מ-50 מעלות) התפעלנו והיינו בטוחים שזה פינוק לא נורמלי... רוצה עוד "פינוקים"? היה אצלנו נהג טנק שהצליח לסדר לעצמו רדיו-טייפ לרכב "רודסטאר 5100" (אז הדגם הזה נחשב סמל מעמד אמיתי) בתא הנהג!

בקיצור - מה זה משנה לאיזה טנק אתה הולך? אין דבר כזה "טנק מפנק". גם היום, 20 ומשהו שנים אחרי, גם בטנק המתקדם ביותר אתה תעבוד כמו חמור, תתלכלך בבוץ, אבק, שמנים וגריז כמו שלא חלמת. תצטרך להשקיע את הנשמה, ובעיקר תצטרך להיזהר ולשמור על עצמך כי בטנקים הכל גדול וכבד וקטלני. אם תהיה בהלם הטנק ינשוך אותך - המשמעות של זה היא פציעות בדרגות קושי שונות, ועד איבודי אצבעות, ידיים, רגליים, אפשר אפילו לאבד את הראש, תרתי משמע... ואני לא צוחק. אם יש דבר אחד חשוב בשריון שצריך להתייחס אליו ברצינות הכי תהומית שאפשר - זה שלט הוראות הבטיחות. כתוב עליו שהוא "נכתב בדם" וזו אשכרה לא מליצה, כי לצערי ראיתי כמה דברים קשים שם.

kd2
18-03-08, 16:58
אתם מתחייסים להערה בתור הרמה להנחתה לסיפורי הקרבות שלכם , שזה בסדר גמור ואף משעשע.
מה שאני שמעתי משריונרים הוא- שנכון , הכל אותו חרא אבל בכלים החדשים יותר קל לחיות.
שזה "פינוק יחסי" לעומת הישנים, לא ציפיתי לחיים קלים ( ורוב הסיכויים שאני בכלל לא יהיה בשיריון...)
מי שיכול לפרט על ההבדלים בין הכלים היותר חדשים ( אחרי 48 אם אפשר... :-D ) כולי אוזן...

עודד זנטון
18-03-08, 17:10
דרור, עם כל מה שאמרת, שכחת את עקרון היחסיות.
כשהייתי טען במג"ח 7, הייתי נצמד לדופן עם פגז ביד תו"כ היסטערות כשהסדן מישתולל 10 ס"מ ממני.
בירי, הייתי קטן כמו אפונה, כדי לא להינזק, אחריו, הייתי מיתפתל כמו ספגטי בזריזות מטורפת ודוחף פגז שני לקנה.
ביקרתי פעם אצל חבר עם מרכבה 2, סלון! הטען עומד זקוף, בנינוחות, יש לו מרחב עבודה.
הוא, לא מטפס על ערימה של תרמילים כדי להיסתדר איכשהו.
זה פינוק והוא חיובי.
מאוחר יותר ניכנסתי לסימן 3.
איך אמרו אצלנו אז, עולם!
עם מיזוג,, מרחב מחיה, ממש אפשר לישון על ריצפת צריח, ולחשוב שאני הייתי מקמבן את המשולש נהג לסוג של מיגלשה לישון עליה...

אה, ומוטות פיטול שנישברים סתם כך, באמצע טפ"ש או יותר גרוע, בסופו.. וזה באמצע מישטח טנקים, חלק כמו מראה כי גירדנו כל שארית בוץ שהיתה עליו במשך לילה שלם.


כן, יש פינוק בטרקטורים האלה.

ועדיין, עם כל הפינוק שהיה לאחרים, וכל הלא פינוק שהיה לנו, כשהייתי יורד בלילה למשטח כמט"ק ע"מ להחליף מילה עם שומר עייף, מצאתי את עצמי לא פעם מדבר עם גוש הפלדה הזה על התרגיל שיש מחר.
על איך אני בונה עליו ועל איך אני אז%%& לו את הצורה אם כנת המקביל תעשה לי מעצורים.

אהבתי את הנבלה ואני עדיין..

נו מיילה עם ההשתפכות, החטיבה פורקה ואני תקוע עם כל הפלוגה בפיקוד העורף, מש"ק חילוץ עאלק...
מתגעגע

עודד זנטון
18-03-08, 17:14
KD2 הקדמת אותי בשניה.
וכן, הרמת להנחתה...

דרור ברלי
18-03-08, 23:44
דרור, עם כל מה שאמרת, שכחת את עקרון היחסיות.
כשהייתי טען במג"ח 7, הייתי נצמד לדופן עם פגז ביד תו"כ היסטערות כשהסדן מישתולל 10 ס"מ ממני.
בירי, הייתי קטן כמו אפונה, כדי לא להינזק, אחריו, הייתי מיתפתל כמו ספגטי בזריזות מטורפת ודוחף פגז שני לקנה.
ביקרתי פעם אצל חבר עם מרכבה 2, סלון! הטען עומד זקוף, בנינוחות, יש לו מרחב עבודה.
הוא, לא מטפס על ערימה של תרמילים כדי להיסתדר איכשהו.
זה פינוק והוא חיובי.
מאוחר יותר ניכנסתי לסימן 3.
איך אמרו אצלנו אז, עולם!
עם מיזוג,, מרחב מחיה, ממש אפשר לישון על ריצפת צריח, ולחשוב שאני הייתי מקמבן את המשולש נהג לסוג של מיגלשה לישון עליה...

אה, ומוטות פיטול שנישברים סתם כך, באמצע טפ"ש או יותר גרוע, בסופו.. וזה באמצע מישטח טנקים, חלק כמו מראה כי גירדנו כל שארית בוץ שהיתה עליו במשך לילה שלם.


כן, יש פינוק בטרקטורים האלה.

ועדיין, עם כל הפינוק שהיה לאחרים, וכל הלא פינוק שהיה לנו, כשהייתי יורד בלילה למשטח כמט"ק ע"מ להחליף מילה עם שומר עייף, מצאתי את עצמי לא פעם מדבר עם גוש הפלדה הזה על התרגיל שיש מחר.
על איך אני בונה עליו ועל איך אני אז%%& לו את הצורה אם כנת המקביל תעשה לי מעצורים.

אהבתי את הנבלה ואני עדיין..

נו מיילה עם ההשתפכות, החטיבה פורקה ואני תקוע עם כל הפלוגה בפיקוד העורף, מש"ק חילוץ עאלק...
מתגעגע


מה יש לומר, אבל אני ממש לא קטן, ומקום בצריח תמיד היה הבעיה האחרונה במערכת היחסים הבעייתית שלי עם הגרוטאה הזו. וגם אני עברתי תקופה כלשהי כטען... בחיים עודד, אבל בחיים, לא העזתי לישון על ריצפת הצריח, ולא הרשיתי שאף אחד מהטמבלים בצוות שלי יישן שם. ראה הפיסקא אחרונה בתגובתי הקודמת - לעולם לא תדע מתי יגיע איזה סג"מ מתלהב שהולך לצודד לך את הראש פתאום - בתקופה ההיא היו המון תאונות מטופשות שנגמרו רע, ואני ראיתי מה קורה למי או למה שהולכים ראש בראש עם הצריח הזה.
רוצה לישון? יש סיפון, יש סל צריח. גשם בחוץ? יורים? שב במושב הטען/מפקד ותישען על משהו (לא על הסדן, בחיאת רבאק), רק אל תשרבב איברים נשירים/רסיקים למקומות שאין מהם חזרה. בתקופה שהייתי טען פיתחתי לדרגת שלמות את אמנות השינה בישיבה על מושב הטען תוך כדי נסיעה, עם רגליים מפוסקות כמו זונה אבל מקובעות בכוח לריצפה, והסדן בהפעל ייצוב, עולה-יורד כמו מטורף ביניהן...




ירדת בלילה למשטח כדי לדבר עם הטנק? תגיד, לי, הקב"ן ידע על זה? השירות חירפן אותך, בנאדם. לגמרי. נזק נפשי בלתי הפיך. תמדי טענתי שמט"קים הם האנשים הכי דפוקים ובעייתיים בשריון, אפילו יותר מהסג"מים.
אני לא ירדתי למשטח בלילה אם לא היה לי משהו דחוף לעשות שם. לי לא היה שום דיבור עם הטרקטור המזוין הזה, אולי בגלל זה אני יצאתי שפוי מהטנקים, ואולי בגלל זה היום אני ממש לא מתגעגע לשום טנק, אפילו לא לרגע. ושזה יהיה חומר למחשבה לכל בני ה-18 המתלהבים.

יוני5
19-03-08, 00:22
דרור,

אתה די קיצוני ביחס לרוב החבר'ה פה, וגם ביחס לרוב החבר'ה שאני מכיר.

לפני חודש הייתי באימון בצאלים. טונות של מא"גים (בכמות שפלוגת חיר ממוצעת לא חולמת במשך שירות שלם) וכבדה... (פגזים) חופשי חודשי. אין אחד שלא התלהב. וגם אני.

אתמול בבוקר אני מקבל שיחת טלפון של אחד עם קול של טירון, מתלהב מהאימון בצאלים.
כן, כן, ידידינו נמרוד מלר (נמרוד, מנהל הפורום לכל מי שלא מכיר) מדבר איתי מאנג'ליק.

(וואלה טמבל, מה הוא מנסה להוכיח שם, לפני חודש השמדתי את כל המטרות שם. :-D )

אז כנראה שלנמרוד ולי זה לא נמאס,

אתה סבלת...
תמיד דופקים את השחורים, לא?

יוני5 (מחכה לאימון הבא)

דרור ברלי
19-03-08, 00:54
מה קרה?

פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!

אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....

פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?

דרור הראל
19-03-08, 01:59
יקירי אין כל הבדל משמעותי מיוחד בין הטנקים,השרות הוא אותו שירות,לפעמים קצת יותר פוזה.

אני התגייסתי ל401 למג"ח 6מ,הייתי מאוהב בטנק הזה,למרות שבקמ"ט כשהמרכבות 2ב היו עוברות ליד המשטח הייתי נעמד ומצדיע להם,לכל הצחוקים של החברים שלי.

באינתפאדה הראשונה לא היה חשוב איזה טנק כולנו היינו בג'בלייה.

למזלי את השנה האחרונה יצא להעביר בפרויקט סודי שבסיומו עברתי ליחדיה בא זכיתי-לנהוג ולבצע מסלולים כמפקד בכל סוגי הטנקים שהיו אז בצה"ל כולל הטנק הראשון של מרכבה 3 וטנקי שלל כמו T62

סה"כ הכרתי את הטנקים הבאים-M48 ,מג"ח 6ב,6ג,6מ,שו"ט ג,מרכבה 1,מרכבה 2ב,מרכבה3,T62

ואת הנגמ"ש-טופז-שלל,BRDM שלל,אכזרית הראשונה בצ"הל-ועוד כל מיני כלים מוזרים.

החוויה בטנק או האהבה לטנק,היא העוצמה וכח האש שקיימים בכולם,יש כאלו מהירים יותר וכאלו "נוחים" יותר,אבל טנק הוא טנק-כמו לאהוב דיפנדר,יש יפים יותר,מהירים יותר,מאובזרים יותר,ואמינים הרבה יותר,אבל אין ג'יפ בעולם שהייתי מוותר בשבילו על הדיפנדר שלי,רק לדינדר חדש יותר.

אני מאחל לך שתאהב טת השריון לפחות כמוני,שתהיה לך גאוות יחידה וגאווה במה שאתה עושה,עם הרבה חברים טובים-והכי חשוב שמור על עצמך ושמור על צלם אנוש.

בהצלחה,הלוואי ויהיו עוד הרבה כמוך

דרור הראל

יוני5
19-03-08, 10:39
מה קרה?

פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!

אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....

פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?

תגיד לי, באיזה צבא היית?

בסדיר בכלל לא היתה הגבלת תחמושת (דוחות שצל מלבנון - זוכר?)
במילואים, נו טוב, היה לנו סמ"פ גנב בן גנב. לפני כמה אימונים, המג"ד תפס את הסמ"פ בסוף תרפ"ל ושאל אותו, איך זה שפל' א' יורה בתרפ"ל יותר מההקצבה של כל הגד' לכל האימון.
הסמ"פ ענה לו שלוקחים שני פגזים, שמים אותם בלילה בארגז 105, הם עושים אהבה, ובבוקר יש 3 פגזים בארגז, ככה מרבים אותם.
תאמין לי, אני יודע, אני הייתי הסמ"פ...
בגלל זה, היום, כשאני מ"פ, יש לי שני סמ"פים בפלוגה. המשוואה פשוטה, יותר סמ"פים ורס"פים שווה יותר תחמושת.
יש לי רס"פ, אלוף העולם, אבל לא גונב באופן עקרוני. מוזר, אבל יש כאלה. מה עושים? מחליפים אותו בגנב? משאירים אותו למרות שהוא אלוף?
לא! חושבים יצירתי, ומצרפים אליו עוד רס"פ...

לך כנראה היה סמ"פ אימפוטנט.

תראה, נמרוד הוא סמ"פ. מה אתה חושב שהוא עושה עכשיו? יורה? מתאמן? מה פתאום, הוא מתצפת על הבונקר או על ההקצבות של פלוגות אחרות ומשיג תחמושת. זה סמ"פ!

יוני5

גיא
19-03-08, 10:48
מה קרה?

פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!

אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....

פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?


אמנם השירשור הזה הוא שיר הלל לשיריון ולאדם שינצח ... אבל אני חושב שיש לציין בתור תותחן, שעבר את שלל תפקידי הצוות ( המון - יותר מבטנק ) והגיע למנוחה על מושב מפקד צוות.

גם אצלינו הוציאו את מויישל'ה של מד שע"מ כדי שלא יעבור את התקציב וירינו ביבש .. באימונים כולל קורס מפקדים ( ולנו היה בתור מא"ג מפקד משהו שנידמה לי קראו לו אפס שלוש, מכשיר שירה ( או היה אמור לירות ) שרשירים של בד, אבל לא הצליח אף פעם לירות יותר משני כדורים ברצף. על שלי היה כתוב שנת ייצור 1927 אם אני זוכר נכון ) - ( במקום קורס תותחן הייתי בקורס חובשים קרביים ) יריתי אולי 10 פגזים .. רק צוות שלוש יורה באמת, בלבנון אולי 3000 אולי יותר.

דרור, הטרקטור שלנו ( M109A4 (http://www.primeportal.net/artillery/daryl_nightingale/m109a4/) )היה הרבה יותר מבאס משלכם. יותר עבודה ופחות כיף. ( חוץ מאימון ירי בכינון ישיר שהיה ממש ממש כיף והצלחתי אפילו לא להוציא לעצמי את העין כשהתעקשתי לראות בכוונת מה קרה למטרה - מצד שני פתחתי את הראש .... ) יותר חלש / קל / מוטות פיתול .. אוייש / לדפוק מחברים ... אוייייייש וכו' .. הרבה פחות מנוע .. זחל מעפאן לגמרי, שביר / צר / חלש, נישבר מלנסוע על בזנ"ט ( אני יודע שזאת המטרה אבל ... )

והחומר האנושי, בעייתי, נפלי טייס מבועסי עולם ששנאו את השרות והתנהגו ככה גם ..

אבל לא עד כדי לשנוא אותו.

אמנם לא הייתי בשריון, אבל הייתי בתותחנים והייתי מפקד, מבחירה אישית ופרטית. היה כיף, מחנך ומוסיף. אני מחזק את ידי הנער.

כל הכבוד לצה"ל

גיא
19-03-08, 10:56
ועכשיו אחרי שהסתכלתי בתמונות שבאתר שצירפתי להודעה הקודמת ... אני פשוט מוצא את עצמי מתגעגע ! לא יאומן ... :?: :oops:

עודד זנטון
19-03-08, 12:17
דרור, באמת באיזה צבא שירתת??
לא היה תרגיל שיצאתי אליו כמפקד, עם פחות מארגז מלא ברוסים. (לא אלה מברית המועצות צ"ל)
יש יותר מפלוגה אחת בגדוד, ולסמג"ד רק נידמה שהוא זה שמחלק בניהן את ההקצאות..
כנ"ל לגבי חטיבות שריון, ותחמושת משורשרת (0.5 נחשב משורשר בחי"ר, אגב), יש יותר מחיל אחד.

למה נראה לך נועדו שתפ"ים?

מט"ק טוב הוא מט"ק מדגם, והלילה הוא שעה נהדרת לדיגומים..

תראה, הבעיה הגדולה של חיל שריון, היא, שהוא מלא בשריונרים!
אני לעומת זאת, הגעתי לשם מגולני לאחר פציעה...

דרור ברלי
19-03-08, 14:41
באיזה צבא שירתתי?
בצה"ל של 1984-1987.
חטיבה 500, גדוד 433.

הסמ"פים שהיו לי אז? צריך להבין את התקופה - צה"ל לא היה אז בשיאו. שיא תקופת הראש הקטן שאחרי מלחמת שלום הגליל. כל אחד שמר על עצמו ועל ד' אמותיו, אף ברזלן סדיר לא היה מוכן לקחת אחריות אפילו על קוצו של בזנ"ט, שלא לדבר על לסחוב השלמות של תחמושת לאימון.
הקצבות השע"מ והתחמושת היו מגוחכות. טנקים היו יורדים מעמדה ומדוממים כדי לחסוך כמה שניות-מנוע. כדי שיהיה משהו לירות בתרפ"ל, שומרי המשטח מהפלוגות המבצעיות הותיקות רוקנו תאי תורן שלמים מהטנקים של פלוגת הצמ"פ, ושומרי בונקר היו גונבים ברוסים של כדורי-מא"ג ממחפורות הכוננות החטיבתיות, לשימוש אישי של הצוות שלהם באימון... עם הפגזים זה היה קצת יותר קשה, כי התנהל רישום מסודר של מספרי הסדרות שלהם.

אחרי שעזבתי את הפלוגה המבצעית שלא סבלתי לטובת הרוגע הנינוח של תפקיד סמב"צ, לקחתי על עצמי את התפקיד המאתגר של אחראי שע"מ גדודי (אז לא היו מחשבים, ופעם בחודש אחראי השע"מ האמיץ היה נוסע בחיפושית שלו לשלישות ברמת גן ביום חמישי בבוקר, כדי להזין את הנתונים במסוף המחשב הבודד שהיה אז במענ"א. משם כבר הייתי ממשיך הביתה לחמשוש...), הכרתי את כל הקומבינות של כל התחמנים - אני זוכר איך ביקשתי מהמ"פים שלא יגזימו עם ניתוק מחווני השע"מ, כדי שלא יהיו פערים מוזרים מדי בקריאות השע"מ לעומת זמני הנסיעה בפועל... במקביל, התקיימה מערכת דומה שלמה של תיחמונים מול הסמב"צ אחראי הבונקר, בנושא התחמושת... זה היה שיתוף פעולה פורה - הם התאמנו ונסעו באו על סיפוקם, אנחנו דאגנו להם והם דאגו לנו, הנתונים שהוזנו למערכת תאמו את ההקצבות, והכל בא על מקומו בשלום.


מילואים? סיפור אחר לגמרי. תאמין לי יוני, כל פגז שהגיע - נורה מיד. לא שמרנו כלום למחר, כי לך תדע מי יגנוב את זה... על משקל אכול ושגול כי מחר תמות. העניין הוא שההקצבות באמת לא היו משמעותיות. היום זה אחרת? אחלה.

יוני5
19-03-08, 15:17
דרור,

אתה מ 84 עד 87 ואני מ 87 עד 91.
כל שנותר לי להסיק הוא שהשינוי הגדול אירע בשל העובדה שאתה הלכת ואני באתי. :-D
(תמיד ידעתי שעשיתי טוב איפשהו, אבל לא ידעתי לשים במדוייק את האצבע... עכשיו אני יודע!).

ואני לא יודע מה אתה כל כך סבלת במילואים. אתה מוזמן לראות את המחסן אצלי בבית. יש פינה מיוחדת הקרוייה מחסן רס"פ. יש שם מנגלים, וקיטבגים עם ציודים שבאלוהים אין לי מושג מה יש שם. אני רק מאחסן ממילואים למילואים...
יש לי גם פילטר נשימה כשאני נכנס לחדרים של הדיוויזיה הסיבירית שלי בפלוגה - יש להם בקבוקים של מים מינרלים מיוחדים שאמא שלהם שולחת להם ממוסקבה - אבל לא רצוי להדליק סיגריה כשהם פותחים אותם...
אצלי יש טיולים, יש מנגלים כל שבוע, החבר'ה עשו חולצות וסווטשרטים של הפלוגה, יש אתר אינטרנט... לא רע לאנשים. (חוץ מלקצינים, שאני דואג שיסבלו - מגיע להם). החיילים תכלס נהנים.

יוני5

דרור ברלי
19-03-08, 15:44
מילואים?

במילואים היה אחלה!!!!
למי אכפת בכלל מהטנקים? למילואים אתה מגיע בגלל החברים.

היה לנו טוב במילואים, עד שבמסגרת הקיצוצים, פירקו לא רק את חטיבה 500 הסדירה, אלא גם את חטיבת המילואים שלנו.
את הטנקים (מג"ח 6ב') מכרו לצ'ילה או השד יודע למי, הביאו את המג"חים-7 מחטיבה 500, ועשו סלקציה - את כל הצעירים אספו, עשו להם הסבה לטנק ה"חדש" ובנו מהם חטיבה חדשה, ואת כל מי שנשארו לו 3 שנים או פחות עד לפטור של גיל 40 (ולכן לא שווה לצבא להשקיע בו בהסבה), העבירו לפיקוד העורף.

אני עוד זוכר את השיחה שהיתה לי ולעוד כמה ומהותיקים עם המג"ד שלנו (שהכרתי אותו עוד כמ"מ מהסדיר, והיינו ממש חברים) הודענו לו שאנחנו רוצים להישאר עם הצעירים בטנקים, לעבור איתם את ההסבה למג"ח-7 ולכבוד זה אנחנו מוכנים אפילו לוותר על הפטור ולהתנדב. הוא הודה שהמח"ט החדש לא רוצה "זקנים" כמונו אצלו. זה כבר פוצץ אותי, כי אנחנו הותיקים, היינו השלד והציר המרכזי סביבו נבנו הפלוגות. גם אתה כמ"פ יודע שבלי האנשים הותיקים הפלוגה פשוט מתפוררת.
הודעתי לו שאם הצבא מתייחס אלינו ככה, אין לי שום כוונה לבזבז את הזמן היקר שלי כמש"ק אחראי על איזה משאבת מים או את חפירה בגדוד חילוץ ששיך לנפת נס-ציונה, ולהתייבש בתעסוקות עם כל מיני מסופחים ממורמרים. זה כבר באמת יותר מדי בשבילי.

הצלחתי להתעלם מהצווים שהם שלחו במשך 3 שנים ולצאת מזה בשלום, עד שהגיע הפטור המיוחל (לפני כמעט שנתיים), והרומן שלי עם צה"ל הסתיים. בפעם הבאה שכל זה יטריד אותי באמת, זה רק בעוד 11 שנים כשעידו יצטרך להתגייס. עם כל הכבוד לצבא ולמדינה, וכל עוד זה יהיה תלוי בי, לשריון הוא לא ילך. מגיע לו משהו טוב יותר.

יוני5
19-03-08, 16:31
טוב, דרור, הדיאגנוזה הולכת ומתבהרת לי.

אתה לא באמת שירתת בשריון, שירתת בפועל במחלקה אורולוגית.
מקודם קבעתי שהסמ"פ היה אימפוטנט, עכשיו ברור לי שהמ"פ, המג"ד והמח"ט שלך גם.
אם בגלל פאקינג הסבה ממגח למגח הם הסכימו לזרוק את הותיקים, אז הם דבילים.
וכל אחד מהם, יכל לעשות מה שהוא רוצה בלי לשאול: להגדיר אותכם כרס"פים, משקי הדרכה, נהגי ב', סרס"פים או משקי תיאום עננים. כל דבר, אבל להשאיר אתכם.
או שהם לא רצו - ואז הם דבילים מוחלטים, או שהם לא יכלו, ואז הם אימפוטנטים.

אני למדתי מדיצינה, לא סיימתי.... אבל אני יכול לקבוע שהם ערימה של אימפוטנטים.

צר לי שככה סיימת את המילואים, אצלי זה לא היה קורה.
בוא נגיד ככה, ברגע שהמח"ט או המג"ד שלי יתערבו לי בסוגיות השבצ"ק הפלוגתי - הם יצטרכו לחפש מ"פ אחר. ועל הדרך גם סמ"פ, כי השניים שיש לי (כן שניים, שאל אותי המח"ט מה זה שני סמ"פים בפלוגה אמרתי לו שככה זה אצלי) ילכו יחד איתי, 3 מטקים ותיקים - כנ"ל וכן הרס"פ ואיתנו בערך 10 מהותיקים שמתנדבים בגללי.

אפרופו הדיון הזה, טוב שהזכרת לי, העפתי איזה מ"מ, ואני צריך לדווח למג"ד שיש לו קצין מיותר, שיעשה איתו מה שהוא רוצה. חבל שהוא יקבל צווים ועוד בטעות יבוא (הקצין) ואני אתעצבן רק מלחשוב שהוא יקבל יום מילואים על הנסיעה הלוך ושוב. נראה לך שיש סיכוי שהמג"ד שלי יתערב בשיקולים שלי מי יהיה בפלוגה ומי לא? - בדיוק כמו שאני לא מתערב למ"מים שלי מי יהיה במחלקה שלהם ובדיוק כמו שאני מתחשב בבקשות חיילים לגבי יציאות, ציוותים (עדיף לי שיהיו חברים ביחד, לא?) וכיו"ב.

יוני5

עודד זנטון
19-03-08, 18:21
אתה מבין דרור, את הפלוגה שלך העבירו הסבה לאותו המג"ח שלי שעזבתי לטובת איפה שזרקו אצלכם את הותיקים.
עם הגיון בריא כזה, לך תבנה מדינה..

עכשיו יש לנפת נס ציונה פלוגת שריונרים ממורמרים שעובדים בבניין (יותר נכון לומר בהריסות) במקום במה שהם יודעים הכי טוב לעשות, טנקים.

ובשיריון, יש פלוגה שלומדת טנק זר לה ולעולם לא תהיה פלוגת מג"ח 7 אמיתית.

מגיוס של 90 ומשהוא אחוז, שתי הפלוגות ירדו ל60% בקושי, וכל הכבוד לצה"ל!

דרור ברלי
20-03-08, 11:57
מבלי להכיר את המג"ח 7 לעומק, לא יודע עד כמה הטנק הזה "זר". גם הוא מבוסס על ה-M60. מג"ח זה מג"ח. מה פה כל כך שונה?
בתכל'ס, מתחת למיגון החיצוני זה אותו טנק. מבחינת הטען והנהג הכל אותו דבר. אולי כמה מערכות ירי שונות במקצת? שום דבר שמט"ק ותותחן לא לומדים תוך כמה ימים מרוכזים בביסל"ש.
ואני יודע, כי כבר עברתי שם הסבה למערכות הבק"ש "גל" במסגרת המילואים, אי שם ב-94' - האמת? היה כיף. שבוע וחצי בסיירים, בלי תורנויות, בלי שמירות. ביום לומדים ומתאמנים (לא ירינו הרבה פגזים, וחבל), בלילה אפטרים באילת. בשישי-שבת היינו חופשיים, ושלא במפתיע - אף אחד לא נסע הביתה. מילאנו כמה מכוניות, נסענו לישון בבית החייל באילת וכייפנו. בשבוע וחצי האלה למדנו הרבה יותר חומר והרבה יותר טוב מאשר בכל תקופת המקצועות והצמ"פ בסדיר, מה שמלמד עד כמה חיל השריון הוא מטומטם, מבזבז לעצמו ולחיילים הסדירים שלו יותר מחצי שנה על טרטורים, עונשים, קאדרים, תורנויות, שמירות, תס"חים , עבודות רס"ר ושאר בלבולי מוח.


צה"ל אכן מצטיין בלקלקל לעצמו כל דבר טוב. וחכמי השריון הם עוד איינשטיינים לעומת מה שקורה בפיקוד העורף:
שלחו אותנו לגדוד חילוץ שיושב בנס ציונה. גדוד חדש שזה עתה הוקם, אויש בערב רב של אנשים שנאספו מכל מיני פלוגות שריון. זה ברור שהמטרה היתה טובה - איכות האנשים בפיקוד העורף איננה מהמעולות בלשון המעטה, ומישהו שהוא או תמים או טיפש או שניהם גם יחד, החליט להעלות את הרמה באמצעות חיילים קרביים איכותיים, בעלי מוטיבציה. מה השיגו? בדיוק תוצאה הפוכה - אנשים קרביים שהצבא משליך אותם ככלי אין חפץ, הופכים לממורמרים, עם תחושה קשה של בגידה. אנשים שהתייצבו כמו שעון לכל המילואים בטנקים, יעשו עכשיו הכל כדי להתחמק.

השיא היה כמה חודשים לאחר מפגש ההקמה בנס ציונה - קיבלתי בדואר מכתב תודה נרגש ממג"ד גדוד החילוץ. במכתב הוא הודה לכל החיילים שהשתתפו ב"אימון ההקמה המוצלח" של הגדוד שהתקיים במתקן של פיקוד העורף בהדסה-נעורים. אימון? מתי?
סתם מתוך סקרנות, התקשרתי אליו ושאלתי למה לא קראו לי לאימון. נחש מה היתה התשובה?

"לא זימנתי את הותיקים, כי לא נותר לכם פרק שירות משמעותי. האימון הזה יקר, אז הצבא לא מעוניין להשקיע באנשים שעוד מעט משתחררים." בוא'נה טמבל, הרבה יותר מחצי מהחיילים בגדוד החילוץ שלך הם שריונרים "ותיקים" מעל גיל 37... אז מי בדיוק הלך להתאמן?

ירד לי האסימון.

אני נמצא ב"גדוד החילוץ" רק כדי לצאת לתעסוקות משמימות ולשמור על קרוואנים נטושים בהתנחלויות הזויות של ברסלבים בדרום גוש-עציון. מסתבר שהצבא חושב שבגיל 37 אני זקן מדי, לא רק כדי לעלות על טנק אלא גם כדי להפעיל קונגו ולפנות הריסות? אני לא נעלב, אני לא כועס, אבל אני לא אגיע לשום תעסוקה. שחררו אותי כבר היום ודי, כדי שלא אצטרך להיות עריק.

הם לא שחררו. שלחו צו. לא עניתי. שלחו שוב. התעלמתי.
טילפנה אלי קצינת הקישור, שאלה למה אני מתעלם מהצווים ולא מגיע לתעסוקה. אמרתי לה שלא הגיעו לי שום צווים. היא אמרה שהיא שלחה. אמרתי לה שלא הגיע כלום, וחוץ מזה הרי אני כבר "זקן", לא?אסור לי להפעיל קונגו, לא מסכימים שאני אעלה על טנק. אני שבר כלי, גרוטאה. מה רוצים ממני? לא שלחו שום אזהרות ולא משטרה צבאית. הניחו לי לנפשי.

שנה אחרי, ושוב הריטואל חזר על עצמו. היא התקשרה שוב לשאול למה אני לא עונה לצו ולא מגיע לתעסוקה. אמרתי לה שהתגרשתי ואני כבר לא גר בבית ולא מקבל שום דואר. וחוץ מזה, נכון לאותו רגע אפילו אין לי איפה לגור, הבגדים והחפצים שלי באוטו, אני מתגלגל אצל חברים וחברות עד שאמצא דירה, ואין לי ראש לבוא עכשיו לשום מילואים, אז שיעזבו אותי ודי.
להפתעתי היא אכלה את הסיפור, אמרה לי שהיא תסדר את העניין ושאני לא אדאג, וזהו.
כנראה התייאשו ממני, כי לא שמעתי מהם יותר.

עברו עוד שנתיים. קצת אחרי יום הולדתי ה-40 זומנתי לטקס חגיגי עם עוגיות ואורנג'דה, וקיבלתי תעודת שחרור בכבוד מצה"ל. תם ונשלם פרק בחיים.

עודד זנטון
20-03-08, 12:43
איכשהו יש לי הרגשה שהיית בגדוד שלי.
המג"ד דווקא בחור נחמד. מבין בטנקים.
232 ?

דרור ברלי
20-03-08, 13:08
אכן.
גדוד החילוץ 232.



המג"ד הזה לא רק מבין בטנקים (שזה יתרון רק אם אתה בשריון) אלא גם בחור טוב.
עובדה שהוא לא התעקש להיכנס ראש בראש בי ובעוד כמה כמוני, שהיו במצב דומה.

עודד זנטון
20-03-08, 16:33
עולם קטן..

kd2
20-03-08, 21:59
דפוק.
http://www.pancher.co.il/forums/showthread.php?t=6245
אבל זה מה יש.
:mrgreen: :-P :grin:

נמרוד
25-03-08, 09:20
מג"חניקים לשעבר שרוצים לחזור להיות מג"חניקים פעילים? ברצינות? שלחו הודעה פרטית.

נמרוד
25-03-08, 09:26
כן, כן, ידידינו נמרוד נמרוד, מנהל הפורום לכל מי שלא מכיר, מדבר איתי מאנג'ליק.

(וואלה טמבל, מה הוא מנסה להוכיח שם, לפני חודש השמדתי את כל המטרות שם. :-D )



זה לא מה שהגננים בצאלים מספרים על הפגיעות שלכם יוני... אבל ציינו את הפויקה שלך לטובה.

יוני5
25-03-08, 10:52
זה לא מה שהגננים בצאלים מספרים על הפגיעות שלכם יוני... אבל ציינו את הפויקה שלך לטובה.

דיסאינפורמציה ברמת גבלס?

נו, נו, יש לי עדיין את תיק האימון, עם רישום כל הסדרות שמוכיחות מעל 90% פגיעה בפגז ראשון.

וחוץ מזה שאני לא מאמין לך, כי כמו שהבנת, הגנן הזה עתיד להגיע אלי לפלוגה, ונראה לך שהוא ירצה להסתבך עם המ"פ שלו עוד לפני שהוא הגיע? כבר להירשם לתורנות מטבח בילתי פוסקת?
לא, זה לא נראה לי, יותר נראה לי שאתה מנסה בדרך הבלתי מתוחכמת (כרגיל, יש לציין) לזרוע שנאת חינם.
או אולי זו תגובה אמוציונלית מובנת לאור ההבדל בין 90% הפגיעות של הפלוגה שלי לבין התוצאות שאתה השגת... :-| :-| :-|

ולמה רק את הפוייקה? מה עם המנגלים והבאגטים? לא סיפרו לך? והנוזלים הסיבירים שאפשר לתדלק איתם רקטות?

אתמול הגיעו צווים לקו המתוכנן במאי-יוני השנה. כבר 3 טלפונים מחבר'ה רוסים שלא הצליחו לקרוא בדיוק איפה המילואים ועד כמה זה רחוק ממקורות אספקה של נוזלים נפיצים... או בשפה שלהם, החומרים ל"תה מחוזק" :-P

באהבת שריונאים,
יוני5

נמרוד
25-03-08, 11:00
נו, נו, יש לי עדיין את תיק האימון, עם רישום כל הסדרות שמוכיחות מעל 90% פגיעה בפגז ראשון.


בכתב ידך האמין בעליל, כמובן?
:grin:

יוני5
25-03-08, 11:25
בכתב ידך האמין בעליל, כמובן?
:grin:

מה אני? פקידת רישום סדרות?
בכתב ידו של שניר הגנן! באמת, אני יכול להוכיח שזה לא אני כתבתי:
זה כתוב בצורה אינטלגנטית וללא טעויות כתיב - אתה לא חושד שיש לי את היכולות הללו, נכון?

יוני5

דרור הראל
25-03-08, 17:21
נמרוד בהתחלה האמנתי לך,מאחר ואני מכיר את הנטייה של חברי יוני להגזמות בנושא היכולות השיריוניות שלו-ולאחר שביקרתי אצלו במילואים ולקחתי הביתה את הס"מפ שכל הדרך בכה לי וביקש שאעשה הכל להסייע לו להשתחרר מיוני שמעיק עליהם וגורר אותם לפעיליות יזומות שאפילו הצבא לא חשב שצריך אותם-פתאום באתה עם הדיווח על הפויקה המצויין,שזה בהחלט לא יכול להיות,הפעמים היחידות שיוני הכין פוייקה מצויין זה כשאני הכנתי אותו,ומאחר ואני כבר זמן ארוך החו"ל ומזמן לא עברתי אצלו למטרת "מסדר" על הרכב-בפעם, הראשונה שערכתי אצלו "מסדר",נמצאו פגרי עופות מהמילואים הקודמים בהיילקס.
אין סיכוי שיוני הוציא תחת ידיו משהו טעים,מה שבטוח זה שהוא הכין משהו,ואחר כך הכריח את כולם לאכול ולהגיד שהיה טעים.

חוץ מזה להזכיר לשניכם,שכל מטרה שאתם חושבים שהשמדתם בצאלים,זו מטרה שאני השמדתי קודם לכם נשארו השאריות.

דרור הראל

asafk
25-03-08, 22:52
אההם... בנות... לא נעים. פאתטי.
וחוץ מזה, הילדים התגייסו ביום ראשון. (כולל אחינו הקטן), והולכים להיות שריונרים כולם. תנחומי. (ואגב, העצה שלי- לא משנה לאיזה חטיבה מגיעים, לפחות תבקשו להיות בפלס"ר ותסעו בהאמרים עם גלגלים, ולא ביצירי השטן עם הזחלים, ואני יודע שנמרוד, יוני ("אני לא יוצא לקורס מ"פים בחיים..." ... "יוני, איפה אתה?" "בקורס מ"פים"), דרור (ההוא, לא הזה) ושאר אלו שנהנים לזחול כמו עכברים בכלי רכב שתופסים חצי דונם יחלקו עלי (ואם אלוהים היה רוצה שניסע על זחלים הוא לא היה נותן לנו גלגלים), אבל זה מה יש, וזה לא ממש איכפת לי, אז תחסכו לעצמכם את המאמץ)

אסף.

החובב
25-03-08, 23:44
רק אכשו עליתי על השרשור הארוך הזה ואני ממש שמח להיות חבר באתר שיש בו אנשים כאלו .
שמדברים על הצבא באהבה ועל לתרום למדינה.
הצבא שלי 68-71 פלסר שריון 7 ו401 ובמילואים פלסר 500 גם כפלוגת סיור מילואים בחטיבה סדירה
ולא הצטערתי לרגע על מסלול זה.

יוני5
26-03-08, 11:03
נמצאו פגרי עופות מהמילואים הקודמים בהיילקס.

אלה עדות מוצקה לתרבות העל האש בפלוגה שלי. אלא אם כן אתה חושב שהם היו מטרות לירי בתנועה

אין סיכוי שיוני הוציא תחת ידיו משהו טעים,מה שבטוח זה שהוא הכין משהו,ואחר כך הכריח את כולם לאכול ולהגיד שהיה טעים.
אם אני לא אגיד להם מה לחשוב, איך הם ידעו מה להגיד? :?

חוץ מזה להזכיר לשניכם,שכל מטרה שאתם חושבים שהשמדתם בצאלים,זו מטרה שאני השמדתי קודם לכם נשארו השאריות.
סיפרתי את המשפט הזה לשלושה גנבי מטרות בדואים. שניים קיבלו שבץ אחרי ההתקף צחוק, השלישי עדיין מתפתל מצחוק באיזור חורשת מרכוף.
לטענתם, המקום הכי בטוח מבחינתם בזמן ירי שלך היה בתוך המטרות. אני לא רוצה ללכלך, אבל זה מה שהם אמרו.

דרור הראל

ואסף ידידי,

אם אלוהים היה רוצה שנשתמש רק במה שהוא סיפק לנו מלכתחילה, היינו כולנו חירניקים שהולכים מכות. תפסיק להוציא את התיסכולים שלך כאן.

יוני5

ד ו ר ו ן
27-03-08, 09:26
ואסף ידידי,

אם אלוהים היה רוצה שנשתמש רק במה שהוא סיפק לנו מלכתחילה, היינו כולנו חירניקים שהולכים מכות. תפסיק להוציא את התיסכולים שלך כאן.

יוני5
בינתיים יוצא שאתם חבורת שריונרים שמשווים של מי יותר גדול ואת מי גירזו יותר..:mrgreen:

דורון,
(שיהיה מאד קשה לשכנע אותו שעדיף לשבת חצי עיוור בתוך קופסא מסריחה משמן מאשר לשבת בשיחים).

יוני5
27-03-08, 10:59
בינתיים יוצא שאתם חבורת שריונרים שמשווים של מי יותר גדול ואת מי גירזו יותר..:mrgreen:

אין ויכוח למי יש יותר גדול. נורא פשוט: מג"ח, מרכבה 1 ו 2 זה 105 מ"מ ומרכבה 3 ו 4 זה 120 מ"מ

דורון,
(שיהיה מאד קשה לשכנע אותו שעדיף לשבת חצי עיוור בתוך קופסא מסריחה משמן מאשר לשבת בשיחים).
אופס! גם אנחנו יורדים מהטנק לשיחים הללו ע"מ לעשות צרכים. אתה רוצה לומר לי שאתה מעדיף לרבוץ בשיחים הללו ולא בטנק? עוד מעט תגיד לי שאתה משתמש בניר הטואלט שאתה מוצא בשטח בתור הסוואה?
אנשים מוזרים יש בעולם אני אומר לכם...:-|



אם כן, מה שלמדתי הוא שברגע שיש לי קילקול קיבה, אני צריך להזהיר אותך.
ואין מה להגיד, זה הפך להיות חרה של דיון :razz:

יוני5

גיא
27-03-08, 11:06
למרות שזה דיון סגור של שיריונרים ... לנו היה 155 מ"מ והרבה יותר גריז ...
אז שלנו יותר גדול.

זה כבר לא שייך לדיון.

OFF-RoaD
28-03-08, 09:15
חזרתי הביתה עכשיו אחרי השבוע הראשון בטירונות, חטיבה שבע, פלוגה פ'(רשי המדבר), מחלקה 1. מיועדים לגדוד עוז-77.

חברה, אני לא מצטער לשניה. אולי עוד לא התחלנו לעשות יותר מדי, אבל אני נהנה בכל שניה במקום הזה. אנשים מדהימים, מפקדים אחלה, לא יאומן איך תוך יומיים אתה יודע איך קוראים לתוכי של ההוא במיטה מעליך. תחושת שייכות, אחריות וחשיבות שאין כמותה. אני מתחיל לגרד את קצה המזלג של ההבנה של כל העסק של משפחת השריון ואחוות שריונאים. פשוט מדהים!

מחכה כבר למקצועות ולצמ"פ!!!!

ושוב תודה לכל אלוט שעזרו להגיע להחלטה הנכונה...

דרור הראל
29-03-08, 01:44
אני שמח בשבילך-ורוצה לתת לך מספר הצעות,"שאני מקווה שלא אבד עליהן הקלח" ונובעות מנסיון אישי.

א.כשאתה עלוה על סיפון הטנק ומסתכל למטה,לפני שאתה קופץ למטה זכור שעם השנים במילואים הטנק הופך באורח פלא להיות גבוהה יותר.

ב.סיוע בהחלטה לבחירת מקצוע מועדף בטנק:

נהג-סתלבטן הצוות,הדבר היחידי שהוא מתמחה בו,זה מילוי מגרזת באופן מקצועי,ישמש אותך רבות בעתידך הג'פאי,ואולי הדבר המשמעותי ביותר שתלמד בצבא-אלא אם תקשיב ליוני 5 שיספר לך שהדבר הכי חשוב שלומדים בצבא זה "לא להתקלח" שבועיים. הטפ"ש שעורך הנהג הוא הקל ביותר המעניין ביותר,המאפשר שימוש בכלי עבודה,גדולים פשוטים ומובנים בניגוד למגל"ר שעליו אחראי הטען.

נהג מקצועי-הוא נהג שמצליח תוך כדי שינה לשמוע הוראות המפקד ומתחתית ריצפת תא נהג לכוון את ההגה ולהמשיך לישון.

תותחן-האינטלגנט עאלק של הצוות,יושב במקום הנח ביותר בטנק,אין כמו שינה בתנועה,כשהתותח מצד שמאל שלך עולה ויורד ביצוב ומלטף לך ענוגות את הכתף,נרדמים עם זה יופי.משחק קצת באלקטרוניקה ומיחשוב למרות שהמערכות יראו בעינך פרמיטביות לאחר נסיונך הרב "ב סוני פלייסטיישן3".
איש הצוות היחידי שישן טוב בתרגילים ואימונים,תוכל לזהות תותחן על פי העיגול השחור מסביב לעין ימין המעיד על הירדמות תוך כדי מעבר סוללת נ"ט.

טען-החמור וסוס העבודה של הצוות,עושה את הטפ"ש הכי מסריח ומעיק,רק מי שניקה מא"ג מימיו מבין ולטען יש שלושה כאלו,האתגר המרכזי של התפקיד,להצליח להירדם בעמידה על דום טען מבלי ליפול לתוך הצריח בשעת תרגיל-לי כטען היה יתרון בתרגילי לילה בגלי "גוון" עורי המפקד לא הצליח לזהות אם אני בתוך או מחוץ לצריח(בעקר שלמדתי שאם אני לא מחייך,אני דני דין),עד שלבסוף חיבר לי סטיקלייט לג'נטקס.

הערות:

א.מדריכת שריון שפונה אליך בהפסקה ואומרת לך שאתה חמוד,אין צורך לברוח בריצה אפשר להשאיר מספר טלפון.(אך איזה טמבל הייתי פעם)

ב.אם אתה רוצה להמם את המפקדים שלך במידע שאפילו קצין שריון ראשי לא יודע,ואפילו האלוף במיל ישראל טל "אבי טנק המרכבה" לא יודע,מצא את השרשור בו מצא נמרוד את התשובה לשאלה שהעסיקה דורות רבים של שריונרים-"מהו וויורס טען/נהג" .

ג.תורנות מטבח-לכל טבח שמתעמר בך והם יתעמרו בך,יש טווח חיים קצר כשתחזור לבסיס כמפקד או קצין,הם ימשיכו להשתין עליך-אז חביבי "תעביר סחבה בקשת".

ד.מתכון ללוף-קוצצים דק דק,ראש בצל ושלוש שיני שום מטגנים ומוסיפים קוביות של לוף עד להשחמה,מוספים עגבניה גדולה מקוצצת,כף כמון,כפית כרכום,מלח,פלפל שחור ויצאתה מלך.

ה.הדרך הטבה ביותר לנקות חבית גריז,היא להיכנס פנימה עם המדים ולהסתובב-בסוף להזליף קצת "אקווה וולווה" ואתה מוכן למסדר.

ו.אם אתה שומע רעש של פתיחת מימיה בלילה בחדר,זה לא בגלל שהחבר שלך צמא,זה בגלל שבן זונה "מחריש" וופלים-יוני 5 חטף על זה שמיכה יותר מפעם אחת.

ז.בורסייד-זה משהו שלפני הירי כדאי להוציא מהתותח-אבל לא חייבים,אפשר פשוט לתת תיקון "קצר הוסף" בפגז השני.

ח.מיסוך עשן-בתרגילים בהם אחינו החי"רנקים רצים ליד הטנק מזיעים ומלאים באבק,נהוג באקט חברי להפעיל מיסוך על מנת לרענן אותם.

ט.טלפון חי"ר-זה המכשיר שבאמצעותו הם מודים לך על הרענון.

בהצלחה
דרור הראל

OFF-RoaD
28-06-08, 03:30
ב.אם אתה רוצה להמם את המפקדים שלך במידע שאפילו קצין שריון ראשי לא יודע,ואפילו האלוף במיל ישראל טל "אבי טנק המרכבה" לא יודע,מצא את השרשור בו מצא נמרוד את התשובה לשאלה שהעסיקה דורות רבים של שריונרים-"מהו וויורס טען/נהג" .


חיפשתי, לא מצאתי. ואני צריך את זה (שאלה של אחד המפקדים...)
יש מצב שמישהו יודע איפה זה?
תודה.

eran4x4
28-06-08, 08:00
חיפשתי, לא מצאתי. ואני צריך את זה (שאלה של אחד המפקדים...)
יש מצב שמישהו יודע איפה זה?
תודה.
http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?p=168018

-->