שאלה לגבי אמינות ואחזקה של סופה ודיפנדר

[ארז ש.]

שלום.
חבר מתלבט בין סופה לדיפנדר קצר שנים 94-99, ורציתי לשאול עבורו איזה רכב הוא האמין ביותר מבחינה מכנית וזול יותר לאחזקה ?, הרכב ישמש עבורו רק לטיולים במדבר ובהרים והוא קצת חושש להיתקע בדרך (בכביש או בשטח) ושהוא יבלה יותר במוסך מאשר בשטח ?
כמובן שהשאלה לגבי האמינות היא באופן יחסי כי לא מדובר ברכב חדש.
תודה.

[דרור ברלי]

אחת השאלות הכי עתיקות בג'יפולוג.

אתה מדבר על מכוניות ישנות עם ותק מכובד ולא תמיד קל. אמינותם תיקבע במידה רבה לפי איכות היחס והתחזוקה שקיבלו. גם במידה ועושים יישור קו מקיף, עמוק ויקר, עדיין כלי עם הסטוריה קשה במיוחד יעניש את בעליו בתקלות מזדמנות ויש להיערך לזה.
בגדול מדובר בשני רכבי שטח חסונים מאוד ואמינים מאוד. לכל אחד מהם יש נקודות תורפה ונקודות חזקות.
לדיפנדר TDI300 יש יתרון יסודי חשוב שהוא מנוע טורבו-דיזל "טיפש" לחלוטין, נטול מחשבים למיניהם, לעומת הסופה שמנוע הבנזין שלה מוזרק רב-נקודתי, מנוהל מחשב ועתיר בחיישנים. כעיקרון - הזרקה וניהול מנוע ממוחשבים הם רק יתרון כי הם מאפשרים למנוע לעבוד נכון ומדוייק, אלא שתקלות במערכת ההזרקה וניהול המנוע יכולות להיות גם תקלות שמשביתות את הרכב. עם השנים חלק מהחיישנים דורשים החלפה. עוד בעיה במערכת ניהול המנוע של הסופה היא הצמה הראשית שמתייבשת ונוצרים נתקים זעירים בחלק מהחוטים - כל אלה הם דברים שאשפר למנוע מראש באמצעות שיפוץ/החלפת הצמה, החלפת חיישנים קריטיים והחזקת חלקים קריטיים (לדוגמה - חיישן גל ארכובה ומשאבת דלק) רזרביים.
בדיפנדר TD5 המנוע כבר ממוחשב עם כל מה שמשתמע מזה - לטוב ולרע.

בדיפנדר תמצא רגישויות כגון ראש מנוע מועד לפורענות במקרה של התחממויות, טורבו וכו' - בסופה עם מערכת קירור תקינה המושג "התחממות" לא קיים בכלל. בשום מצב, כולל תחת עומס בימי החמסין הגרועים ביותר.
הציריות בדיפנדר פריכות ושבירות - קל מאד לשבור ציריה גם בנהיגה לא פרועה. מומלץ להחזיק ציריה ספייר.
בסופה אמינות המכלולים המכניים תלויה בעיקר בנהג - המנוע מאוד חזק ומפתה לתת בגז... הסרן האחורי יסבול פחות או יותר כל דבר, אבל מי שמשתולל במעלות, קופץ וכו' עלול לשבור ציריה קדמית. כמו כן - חוזק ציר היציאה בטרנספר 231 הוא גבולי לעתים. גם הגיר בסופה עלול להתגלות כעדין, עם אורך חיים ממוצע של 100-150K בין החלפות/שיפוצים למרות שהנסיון האישי לי מלמד שגיר של סופה יכול לעשות גם 250K ויותר, הרבה יותר - בלי שום בעיה. הכל טמון בתחזוקה אוהבת ובנהיגה שפויה. מנוע יכול להחזיק 300-400K ק"מ בקלות עד שיפוץ/החלפה. בדיפנדר בלוק המנוע עצמו יכול להחזיק אפילו יותר, אבל מכלולים היקפיים יקרים סביב המנוע כמו ראש, מגדש טורבו, משאבות וכו' ישופצו/יוחלפו כמה פעמים עד אז.

מערכות חשמל לא מזהירות בשניהם - בסופה איכות כללית של כל מערכת החשמל נמוכה מאוד, ויישור קו רציני באמת יכלול בדרך כלל סידור/שיפוץ כללי של כל המערכת. לעתים קרובות לא תהיה ברירה ותהיה חייב להשקיע בזה... בדיפנדר תמצא את הרכיבים המקוללים מתוצרת LUCAS. ולמי שלא מכיר מכוניות אנגליות, אני ארמוז שלא לחינם מכנים את היצרן הזה "The Prince of Darkness"...

מחירי חלקים ומכלולים בסופה זולים לעתים בעשרות אחוזים. אני מדבר על מכלולים שלמים מפירוק/שיפוץ כגון מנוע, גיר, טרנספר, תיבת הגה וכו'. זה עניין שצריך לתת עליו את הדעת.

בשורה התחתונה סופה ודיפנדר הרבה יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה. אני סבור שהסופה אמינה יותר ומין הסתם מגיבים בעלי דיפנדר יגידו שאני מדבר שטויות ושזה בדיוק להיפך... שני הכלים הללו - סופה ודיפנדר (בתנאי שאנחנו מדברים על דיפנדר TDI300 ולא על TD5 והלאה) מתאימים מאוד לתחזוקה עצמית אם כי בסופה תא המנוע מרווח יותר ולכן גם קל הרבה יותר לטפל בה לבד. כדאי מאוד ללמוד לטפל לבד, כי עם שניהם - תחזוקה שוטפת ותיקונים רק במוסכים הם דרך בדוקה להתרוששות מהירה.


אישית נסעתי מעל 10 שנים על אותה סופה במינימום תקלות, על מכלולים מכניים עיקריים מקוריים שמעולם לא נפתחו, תוקנו או שופצו למעט תחזוקה שוטפת. מצד שני - הוא התקיל אותי באינסוף בעיות חשמל קטנות ובעיות שמקורן בגימור מחורבן - חלודות, מנעולי דלתות מתפרקים וכו'. בסופו של דבר אני יכול להצהיר שזה הרכב הכי אמין שנתקלתי בו אי פעם, וסמכתי עליו לחלוטין - כולל יציאות ספונטניות לטיולים ארוכים בעומק השטח ללא שום הכנה מוקדמת. רק דלק (הרבה) ולדרך. אבל האוטו המופלא ההוא נגנב, ואת מקומו תפסה סופה אחרת - אותו מודל, אבל לא בדיוק אותה רמת אמינות. עדיין מדובר באוטו מעולה מהבחינה המכנית, אפילו חזק יותר מקודמו - אבל עם קצת יותר בעיות סביב הצמה הראשית. זה עניין שלא תהיה לי ברירה אלא להשקיע בו.

[omri_t]

דרור סיכם את התשובה לחלוטין.

אוסיף מעט מנסיוני הדל:
אני בעלים של סופה, חבר שמטייל איתי הרבה מצוייד בדיפנדר קצר.
החסרון הבולט היחיד שאני יודע להעיד עליו הוא הרעש בדיפנדר, והמנוע החלש- בא לידי ביטוי בעיקר בכביש.
כשחוזרים בערב מטיול ארוך- הדיפנדר מגיע הרבה אחרי שאני כבר סיימתי לפרוק ציוד.

צריך לעשות חשבון של עלות תחזוקה יקרה יותר בדיפנדר מול צריכת דלק יקרה יותר בסופה- מהמר שזה מתקזז.

מעבר לזה, שיתנסה בשני הרכבים, יתחיל לחפש- ויקנה את רכב שמור וטוב, שיהיה לו "קליק" איתו.

בהצלחה!

[ארז ש.]

העברתי לבחור את תשובתכם המפורטת ובשמי ושמו אני מוסר לכם תודה. נראה לי שהוא ילך על הסופה אבל אני בכלל הצעתי לו למכור את הרכב המשפחתי שלו (הוא רווק) ולקנות מהחברה רנגלר קצר 2011 ואולי רק להחליף לו את הצמיגים לצמיגי שטח ושהג'יפ יהיה לו גם ליומיום (הוא נוסע רק לעבודה ופה ושם) וגם לטיולי שטח וכך הוא יחסוך לעצמו תיקונים וחשש מתקלות בדרך ובכלל, האם מישהו מצטרף לדעתי - רנגלר קצר 2011 ליומיום וגם לשטח או סופה 94-97 בתור רכב שני רק לסופי שבוע בשטח ?

[זרקו]

בנושא רנגלר ליום יום ושטח - תראה את השרשור שלי ב"כללי".
בהצלחה
נועם

[דרור ברלי]

אוטו חדש זה אוטו חדש. לא משנה איזה אוטו, אגב.
יש אחריות, עקרונית אפשר גם לסמוך על האמינות, לא צריך יישורי קו... גם במצבו הסטנדרטי הרנגלר הוא חתיכת מכונת שטח ראויה. תחליף לו צמיגים, תגביה אותו קצת, ואתה כבר יכול לתת בראש בשטח קשה ולהינות באמת.
אוטו חדש תמיד בטוח יותר, נוח הרבה יותר, נעים, שקט, מפנק. לא מקרקש, לא חלוד, לא נוזל... החימום והמיזוג אפקטיביים, אתה חוזר מטיול במצב כמעט רענן, בטח הרבה פחות מותש מאשר בסופה או דיפנדר ישנים.


מצד שני, הפסיליטיס הללו של אוטו חדש לא באים בחינם.
איבוד הערך הוא המחיר העיקרי - אחרי שלוש שנים רכב כזה מאבד 30-40% מערכו. אם רנגלר עולה, נניח 230K שקל? אחרי שלוש שנים הוא יהיה שווה 140-160K. פלוס מינוס. השקעות בשיפורים לא מחזירות את עצמן - במקרה הטוב תוכל לקבל על השיפורים שליש עד מחצית מעלותם.
גם בדלק, הרנגלר די שוחט. רנגלר אוטומטי זולל הרבה יותר דלק מסופה. זה מדוד ובדוק. אין ויכוח. אחרי שיפורים כמו צמיגי שטח גדולים יותר, יחסי העברה וכו', הוא יזלול אפילו עוד יותר.

[ארז ש.]

בנושא רנגלר ליום יום ושטח - תראה את השרשור שלי ב"כללי".
בהצלחה
נועם
לצערי לא מצאתי את השרשור, כנראה שהוא היה מזמן והתייאשתי באמצע החיפוש.

[ארז ש.]

אוטו חדש זה אוטו חדש. לא משנה איזה אוטו, אגב.
יש אחריות, עקרונית אפשר גם לסמוך על האמינות, לא צריך יישורי קו... גם במצבו הסטנדרטי הרנגלר הוא חתיכת מכונת שטח ראויה. תחליף לו צמיגים, תגביה אותו קצת, ואתה כבר יכול לתת בראש בשטח קשה ולהינות באמת.
אוטו חדש תמיד בטוח יותר, נוח הרבה יותר, נעים, שקט, מפנק. לא מקרקש, לא חלוד, לא נוזל... החימום והמיזוג אפקטיביים, אתה חוזר מטיול במצב כמעט רענן, בטח הרבה פחות מותש מאשר בסופה או דיפנדר ישנים.


מצד שני, הפסיליטיס הללו של אוטו חדש לא באים בחינם.
איבוד הערך הוא המחיר העיקרי - אחרי שלוש שנים רכב כזה מאבד 30-40% מערכו. אם רנגלר עולה, נניח 230K שקל? אחרי שלוש שנים הוא יהיה שווה 140-160K. פלוס מינוס. השקעות בשיפורים לא מחזירות את עצמן - במקרה הטוב תוכל לקבל על השיפורים שליש עד מחצית מעלותם.
גם בדלק, הרנגלר די שוחט. רנגלר אוטומטי זולל הרבה יותר דלק מסופה. זה מדוד ובדוק. אין ויכוח. אחרי שיפורים כמו צמיגי שטח גדולים יותר, יחסי העברה וכו', הוא יזלול אפילו עוד יותר.
טוב, אולי המנוע החדש שיהיה בשנה הבאה יזלול פחות דלק, בכל מקרה לגבי הגבהה של ג'יפ חדש הבנתי שזה מבטל את האחריות ויש עם זה בעיות במקרה של חלילה תאונת דרכים מבחינת הביטוח, אז אפשר להחליף צמיגים בקוטר 32 אינץ' ללא צורך בהגבהה ברנגלר - האם אני צודק ?
ואגב גם אני פינטזתי על סופה ופחדתי מתקלות ובעיות של רכב ישן אז קניתי גרנד ויטארה קצרה חדשה ועכשיו הבנתי "שהבעיות" של רכב חדש זה שאני מפחד להיכנס איתו לשטח ו"ללכלך" אותו...