טיילתי ברכב שכור כ2000 ק"מ בנורבגיה. כבישים חד נתיביים אני לא ממש זוכר משם, אבל בהחלט כבישים צרים וחסרי שוליים לחלוטין. היער/תהום/צוק מתחילים כ15 ס"מ מהקו הצהוב.
אממה, אני לא משוכנע שהפרשנות נכונה. הטופוגרפיה שם כל כך תלולה ומשוגעת שנראה לי שעלות סלילת הכביש משפיעה לא פחות על המתכננים מאשר הדאגה לאיכות הסביבה.
בפקקים לא נתקלתי באיזורים הפתוחים, כך שנראה לי שרוחב הכבישים מתאים לכמות התושבים.
באיזור אוסלו, למשל, יש כבישים של עשרה נתיבים ויותר.
Sent from my SAMSUNG-SGH-I537 using Tapatalk
חייתי בנורבגיה כחצי שנה באזור הצפוני ביותר (פינמארק באזור של בודספיורד, בודו וקירקנס).
המקומיים הסבירו לי כי השיקול לא לפתח יותר מדי את הדרכים כי הן נהרסות מדי חורף.
התנאים שם, במיוחד בצפון הרחוק, נחשבים ארקטיים והשילוב של שלג וקרח בכמויות ולאורך תקופות ארוכות על פני השנה פשוט מהווים תנאים הרסניים לדרכים.
בגלל המרחקים הארוכים (נסיעה של 400-500 ק"מ בין ישוב לישוב נחשבת קצרה) פשוט לא כלכלי לשפץ את הדרכים אחרי כל חורף.
הפתרון הוא דרכי עפר כבוש עם סימונים.
כמו כן, כל משפחה מחזיקה לפחות שני סטים של גלגלים (צמיגים וחישוקים): חורף עם מסמרים וקיץ, אחד מותקן על הרכב בהתאם לעונה ואחד תלוי בגראז' הסגור מוכן לשימוש.
התנאים הללו של דרכי עפר, קור, שלג, קרח וערפילים, הם הסיבה לרמת הנהיגה הגבוהה של הנהגים הסקנדינאביים.
באיזורים המאוכלסים יותר והעירוניים הדרכים כמובן באיכות יותר גבוהה בתקן אירופי מקובל.
שיטוט באזור:
<a href="https://www.youtube.com/watch?v=WmRl2rc5n7c" target="_blank">
https://www.youtube.com/watch?v=WmRl2rc5n7c (https://www.youtube.com/watch?v=WmRl2rc5n7c)