צ'ולו
28-08-15, 21:51
שלום לקוראים,
אפתח ואכתוב שלפני שנים הייתי פעיל בפורום האינדיאנים, היה נחמד וטוב, האינדיאני נמכר, הבורגנות ניצחה, ושנים רבות מידי רעיתי בתוצרים קוראניים, משפחתיים ומדכאים. הזמן עבר, והגעתי לאפריקה (בנושאי חקלאות), והתחלתי לנהוג בטויוטה לנד קרוזר שנת 2008, ארוכה, דיזל, ללא דיגומים או שיפורים, רק מה שהגיע מהמפעל, כלומר, הנעה אחורית קבועה, שילוב לקדמית מהיר, ושילוב נוסף להילוך כוח, אפשרות אלקטרונית לנעילת דיפרנציאל, מיגון גחון, ובזה זה נגמר.
עכשיו, יש לחזור ולציין שעד היום אני אוהד של ג'יפ, ורק מטעמי פרקטיות, נבחרה הטויוטה ולא הג'יפ (נושא של זמינות חלקי חילוף),
באפריקה (קניה), כידוע לא שמעו על האוטובאן, וגם האספלט שם לפעמים הוא רק שמועה. אבל... וזה אבל גדול,,,,הטויוטה הזאת, הרכב הזה פשוט חיה רעה (וטובה), הנסיעות שאני טוחן עם הרכב הזה, בשטחים לא שטחים, בסוואנות ובדרכים ללא סוף הן נסיעות בלתי רגילות ! גם מבחינת הטווחים, וגם מבחינת תוואי הקרקע, הדרכים המשובשות, האבנים, החולות, הקורדרוי לאורך קילומטרים, כמויות האבק הבלתי נגמרות, קילומטרים של בוץ דליל וסמיך, רק תבחר, והאוטו הזה נוסע ונוסע ונוסע, ולא איכפת לו כלום, לא חום, לא אבק פודרה (מחליף מסנן אוויר כל 5000 ק''מ), הוא פשוט נוסע, והכי יפה זה שברגע שמגיעים לכביש פחות או יותר נורמאלי, כלומר ללא המון חורים או תיקוני אספלט, הוא ממשיך לנסוע שקט כאילו בילה את כל ימיו באולם התצוגה הממוזג.
קשה לי לכתוב את המשפט הבא, אבל אני ממש לא בטוח שגראנד שירוקי מהשנה המקבילה לו היה עומד בכל תלאות הדרכים האפריקאיות האילה. בכל הסיורים והטיולים שלי לא יצא לי לפגוש ולו רכב אמריקאי אחד ! פאג'רו מידי פעם, איסוזו ממש נדיר, וטויוטות הרבה. מה לעשות, כנראה שהלנד קרוזר באמת רכב מצויין, יכולות הסיבולת שלו כנראה קרובה לאין סוף, וכל פעם אני נדהם ממנו מחדש. לפני מספר ימים חזרתי מטיול 3 ימים במסאי מארה, שמורת טבע ענקית, שהדרך אליה לא פחות מאתגרת מהטיול בתוכה. קילומטרים של דרכי קורדרוי שמפרקות כל רכב רגיל, כמויות מסחריות של אבק, אבנים, מהמורות, דרדרות אבנים, שלוליות מים ובוץ, כל מה שג'יפאי היה אוהב. ריחפתי על הקורדרוי במהירות של 85 -90 קמ''ש, הרכב בלע את הכל. הרעישות לא הורגשו, וכל תוואי הדרך פשוט נבלעו והומרו לנידנוד קל שלא החריד את מנוחתי. הגעתי לכביש, וכאמור, שקט ושלווה, אין קירקוש ולו אחד. רכב מדהים. כשאחזור לארץ בטוח שאקנה גראד שירוקי.
חן חן עבור הסבלנות, פשוט הייתי מוכרח לחלוק את החוויה הזאת עם אנשים שמבינים בזה.
שבת שלום,
צ'ולו.
אפתח ואכתוב שלפני שנים הייתי פעיל בפורום האינדיאנים, היה נחמד וטוב, האינדיאני נמכר, הבורגנות ניצחה, ושנים רבות מידי רעיתי בתוצרים קוראניים, משפחתיים ומדכאים. הזמן עבר, והגעתי לאפריקה (בנושאי חקלאות), והתחלתי לנהוג בטויוטה לנד קרוזר שנת 2008, ארוכה, דיזל, ללא דיגומים או שיפורים, רק מה שהגיע מהמפעל, כלומר, הנעה אחורית קבועה, שילוב לקדמית מהיר, ושילוב נוסף להילוך כוח, אפשרות אלקטרונית לנעילת דיפרנציאל, מיגון גחון, ובזה זה נגמר.
עכשיו, יש לחזור ולציין שעד היום אני אוהד של ג'יפ, ורק מטעמי פרקטיות, נבחרה הטויוטה ולא הג'יפ (נושא של זמינות חלקי חילוף),
באפריקה (קניה), כידוע לא שמעו על האוטובאן, וגם האספלט שם לפעמים הוא רק שמועה. אבל... וזה אבל גדול,,,,הטויוטה הזאת, הרכב הזה פשוט חיה רעה (וטובה), הנסיעות שאני טוחן עם הרכב הזה, בשטחים לא שטחים, בסוואנות ובדרכים ללא סוף הן נסיעות בלתי רגילות ! גם מבחינת הטווחים, וגם מבחינת תוואי הקרקע, הדרכים המשובשות, האבנים, החולות, הקורדרוי לאורך קילומטרים, כמויות האבק הבלתי נגמרות, קילומטרים של בוץ דליל וסמיך, רק תבחר, והאוטו הזה נוסע ונוסע ונוסע, ולא איכפת לו כלום, לא חום, לא אבק פודרה (מחליף מסנן אוויר כל 5000 ק''מ), הוא פשוט נוסע, והכי יפה זה שברגע שמגיעים לכביש פחות או יותר נורמאלי, כלומר ללא המון חורים או תיקוני אספלט, הוא ממשיך לנסוע שקט כאילו בילה את כל ימיו באולם התצוגה הממוזג.
קשה לי לכתוב את המשפט הבא, אבל אני ממש לא בטוח שגראנד שירוקי מהשנה המקבילה לו היה עומד בכל תלאות הדרכים האפריקאיות האילה. בכל הסיורים והטיולים שלי לא יצא לי לפגוש ולו רכב אמריקאי אחד ! פאג'רו מידי פעם, איסוזו ממש נדיר, וטויוטות הרבה. מה לעשות, כנראה שהלנד קרוזר באמת רכב מצויין, יכולות הסיבולת שלו כנראה קרובה לאין סוף, וכל פעם אני נדהם ממנו מחדש. לפני מספר ימים חזרתי מטיול 3 ימים במסאי מארה, שמורת טבע ענקית, שהדרך אליה לא פחות מאתגרת מהטיול בתוכה. קילומטרים של דרכי קורדרוי שמפרקות כל רכב רגיל, כמויות מסחריות של אבק, אבנים, מהמורות, דרדרות אבנים, שלוליות מים ובוץ, כל מה שג'יפאי היה אוהב. ריחפתי על הקורדרוי במהירות של 85 -90 קמ''ש, הרכב בלע את הכל. הרעישות לא הורגשו, וכל תוואי הדרך פשוט נבלעו והומרו לנידנוד קל שלא החריד את מנוחתי. הגעתי לכביש, וכאמור, שקט ושלווה, אין קירקוש ולו אחד. רכב מדהים. כשאחזור לארץ בטוח שאקנה גראד שירוקי.
חן חן עבור הסבלנות, פשוט הייתי מוכרח לחלוק את החוויה הזאת עם אנשים שמבינים בזה.
שבת שלום,
צ'ולו.