מואב איסטר ג'יפ ספארי 2002

השיירה יורדת מ"סנפיר" - Fin . השלוחות הצרות והארוכות של אבן חול אדומה הם שנתנו למסלול היום הראשון שלנו את שמו, "Fins & Things".

 עלינו על כביש I70 חוצה הרי הרוקי, ואחרי 7 שעות נסיעה מצאנו את עצמנו במקום (אולי) הכי יפה בעולם...

השנה התקיים הספארי בשבוע שבין ה23 ל31 למרץ. אנחנו ביקרנו את המשפחה של יעל בקולורדו השכנה בחג הפסח, וניצלנו את ה"קרבה" כדי לקפוץ לארבעה ימים ליוטה.

שימו לב לכתם הצבע הלבן על הסלע מאחורי הסבן. בירידות התלולות לעיתים קרובות לא רואים את המשך הסלע. לכן ה"קו" הנכון, שיא הגובה של השלוחה, מסומן בכתמי צבע זעירים. כל עוד שומרים את הכתמים במרכז הרכב, נמנעים משיפועי הצד קטלניים.

זה הרכב השכור שזכה בזכותנו לחוויה של פעם בחיים....מיצובישי מונטרו ספורט דנדש. חזר לחברת ההשכרה בלי נזקים בולטים לעין. האמת? סך הכל בסדר.הגחון שלו סופג הכל.

תבליט השטח מסביב למואב פראי בצורה קיצונית. קניונים אדירים, סלעים, דיונות אדומות, קשתות ועמודים - הנוף של המערבונים (שרבים מהם צולמו פה). השטח שממזרח לעיר מאופין בשלוחות הדקות שמכונות סנפירים, שנאכלות על ידי הזמן והופכות לכל מיני דברים מוזרים - הThings. זהו פארק מסודר, שמסומנים בו המון שבילים להולכי רגל, רוכבי אופניים, וג'יפאים.

עוד תמונה של המונטרו שלנו. מדגים את העובדה שעל הסליקרוק לא צריך נעילות ולא שיפורים, רק לשמור על הקו הנכון....

הרנגלר של מוביל הטיול, ג'ים קול. מצויד במערכת מתלים אולדמן ובנעילות ARB בין היתר - ג'ים הוא הסוכן המקומי של החברות האוסטרליות. הצמיגים הם Xterrain במידה 35 אינץ'. הצמיגים האגרסיביים ביותר של פרוקומפ.

הג'יפ של ביל, שקיבל את תפקיד הwaist gunner, זה שנמצא באמצע השיירה ודואג שהעניינים יזוזו, לצד הTail gunner, המאסף, והמוביל, Trail Leader.

את זה אין בארץ.... כל הזמן ברקע,  ההר האדיר לה-סאל (Mt. LaSall) נסתר מאחורי העננים.

אחת העליות. כמו בארץ, חלק עלו באלגנטיות, וחלק באטרף עם כל הגלגלים באוויר.

הפסקת הצהריים. הג'יפאים האמריקאים חסרי תרבות קפה כלשהי. עשרים ג'יפים ואף לא פינג'אן אחד באוויר. האוכל? סנדוויצ'ים מלופלפים...

בכל מסלול שהשתתפנו בו, בסביבות תשעים אחוז מהרכבים הם ג'יפים אורגינלים. מאלו שלא,  בולטים הסמוראים. כאן אחד עם גלגלים בקוטר 35 אינץ', אחרי כל שיפורי המתלים הנדרשים.

הסלע הנפוץ נקרא"אבן חול נבהו" Navajo Sandstone, ובשמו העממי Slickrock - "אבן חלקה". אבל למעשה הסלע הוא יותר כמו נייר זכוכית, אחיזה יותר טובה מאספלט. מסתבר שמי שכן החליק על הסלעים הם המורמונים שהגיעו ליוטה באמצע המאה ה19. לעגלות שלהם היו גלגלי עץ עם חישוקי פלדה ואלו באמת לא הסתדרו היטב עם הסלעים.

עלייה די דרמטית עם שיפוע צד מפחיד שלא כל כך בולט בתמונה. אנחנו לא התאמצנו ועקפנו מימין על שיא הגובה של הסלע.

ג'יפאים

טויוטה לנד-קרוזר ישן הווה מחצית מהרכבים-שאינם-ג'יפ בטיול, יחד עם המונטרו שלנו. פה מקבל כיוון מדוקדק באחת הירידות הקשות.

ביום השני יצאנו למסלול בשם Behind the Rocks. זהו אזור שנמצא דרום מערבית לעיירה, מאחורי הצוקים, ומכאן שמו. מסלול פראי וקשה, שאנחנו הצטרפנו לגרסא "מרוככת" שלו, כלומר את המכשולים הקשים עשינו בירידה. עדיין זה היה ללא ספק אחד השבילים האתגריים ביותר שנהגתי בו, והמונטרו העלוב הפך את היום לסוג של השרדות...

קשת זו נקראת Pritchett Arch. טיפסנו אליה במסלול רגלי קצר במהלך הטיול. מוביל הטיול הרגלי היה בר נייט, זקן חברי המועדון ומתעד המסלולים הרשמי. הוא בן 80 בערך, מעוך כמו יודה, אבל שד. התאמצנו לעמוד בקצב שלו. רוב הסיפורים שלו היו על אנשים שהלכו לאיבוד ומתו במדבר לפני שהספיקו להגיע אליהם...  מאחורי הקשת Pritchett Canyon , אחד המסלולים הידועים לשמצה של מואב.

TJ מדוגם של לארי וסנדי. שתי נעילות OX , מתלים, צמיגי 35 אינץ' והדובדבן - קיט סופרצ'רגר למנוע. כאן בירידה הקשה ביותר במסלול, משהו שמזכיר בשיפוע את מעלה וורדית, רק ארוך יותר, עם הרבה מדרגות ולא  רק אחת, והסלעים "טריים" וחדים, לא טחונים לאבק דק.

המורדות האלו "מאחורי הסלעים" היו קשים לכולם, והיו מטורפים עבור המונטרו השכור שלנו. אבל בזכות כיוון מילימטרי של יעל והרבה ידיים עוזרות שהזיזו סלעים, עברנו ואפילו סחטנו מחיאות כפיים. מובילי המסלול חשבו בהתחלה שאנחנו צריכים עזרה מיוחדת, אבל ברגע שעברנו לסימוני ידיים שריונאים ולנביחות קצרות בעברית, כולם השתתקו ועשו מה שיעל אמרה להם.

אלוהים יברך אותם, אמריקאים!

הSUV היחיד שהופיע בכמויות מכובדות  ברחובות מואב הוא הג'יפ XJ צ'רוקי. הצ'רוקי נחשב פלטפורמה מכובדת לשיפורים, וראינו כמה וכמה אינדיאנים שכאלו, מוגבהים, נעולים, ומבורזלים.

עוד חניית צהריים. שימו לב למשמעת הפרוסית - המוביל מסתובב וכולם אחריו, מסתדרים במעגל עם הפנים להמשך. Circle the wagons כמו שג'ון ווין היה אומר.

השביל היורד לקניון היה בעבר דרך מסודרת למשאיות שהובילו את עפרות האורניום.

.

ביום האחרון שלנו הצטרפנו למסלול בשם Hey Joe Canyon. מסלול שונה מהימים הקודמים. התרחקנו צפונה ממואב וירדנו במסלול מתפתל לקניון של הנהר Green River ומשם המשכנו לתוך אחד היובלים, לשרידים של מכרה אורניום נטוש.

צילום אמנותי ליד שרידי המכרה הנטוש .

פתחי מכרות. המנהרות נמשכות לאורך קילומטרים בתוך הסלע. לקחנו את הסיכון שבנשימת האבק הרדיואקטיבי (מכרה אורניום או לא?) וטיילנו בפנים עד שהפחד החזיר אותנו חזרה. המקומיים מספרים שאפשר בהחלט ללכת לאיבוד ברשת המכרות המנקבת את ההר.

אנחנו!

נסיעה לאורך הנהר הירוק, Green River, יובל של נהר הקולורדו שעל גדותיו יושבת מואב. הנהר אכן ירוק, והולך נהדר עם האדום של המצוקים

קיר סלע אדום מדהים, בגדה הנגדית של הנהר Green River, שאל הקניון שלו אנחנו מתחברים...

CJ10 של קריס דורהם, מתחרה קבוע בתחרויות ARCA. מכונה מדהימה.

עוד תמונה נהדרת שמסכמת את מסלול היום השלישי שלנו, השירה מטפסת חזרה מ Hey Joe Canyon .

המתלה הקדמי של ווקר אוונס צד את עיני: אני לא ראיתי כזה דבר בחיים. זרועות רדיוס מובילות מתלה קדמי של רכב עבירות טהור. לא יכול להיות קוריוז, כי מדובר פה במכונית סופר תחרותית...

רוק-קרולר תחרותי של ווקר אוונס. האיש למי שלא מכיר הוא אגדת באחה מהלכת, שאחרי אינסוף נצחונות ואליפויות במירוצי מדבר החליט לנסות ספורט חדש, ובהצלחה יתרה...

חידה. מה זה בדיוק (כן זה אונימוג, אבל איזה?)

Park Avenue

התמונות האחרונות לא קשורות לג'יפים... כמה קילומטרים צפונית למואב שוכן הגן הלאומי Arches National Park. הנסיעה וההליכה בפארק אך ורק על כבישים ושבילים מסומנים. כל יום אחרי שנפרדנו מהג'יפאים קפצנו לשעתיים שלוש לפארק המדהים הזה. חובה!

רכב המסעות המושלם. בשבילך ארז.

"גינת השטן" Devil's Garden

"הכבשן הלוהט" Fiery Furnace בשעת שקיעה.

South Window

Turret Arch

מידע שימושי

הספארי נערך כאמור כל שנה, בשבוע הפסחה, שיוצא פחות או יותר על חג הפסח שלנו. הפורמט הוא של עשרה עד עשרים מסלולים שיוצאים בכל יום במשך תשעה ימים, החל משבת וכלה בראשון שאחריו. כל שיירה היא בסביבות 20 ג'יפים, כאשר הרישום מתבצע מראש! עוד על הרישום בהמשך... המסלולים מדורגים לפי דרגת קושי, כאשר 3 הוא מסלול שמתאים גם לSUV לא משופרים, 3.5 הוא גבולי עבור רכבים לא משופרים,  4 ו 5 דורשים רכבים משופרים ברמת נעילות וכננות. כמעט כל המסלולים הם 3.5 ומעלה, ואני יכול להגיד ש3.5 עבור האמריקאים זה מה שאנחנו בארץ קוראים עבירות "קשה".  4 זה דברים כמו מעלה זיק, ורמה 5 בארץ יש רק מקום מפורסם אחד - מעלה מחמל. הספארי פתוח לבעלי כל הרכבים, אבל בפועל 90 אחוז מכלי הרכב ברחובות מואב במהלך השבוע הם Jeep אורגינל, CJ, YJ, TJ ופחות צ'רוקים XJ. רכבים נפוצים אחרים - טויוטות, סמוראים, ברונקו ישנים, סקאוטים, טנדרים אמריקאים פולסייז. אין כמעט בכלל רכבים עם 4 דלתות, למעט צ'רוקי כאמור. יש כמובן המון רכבים בנויים ביד - Rock Buggies, זה האופנה השלטת היום. למעט הטויוטות והסמוראים, אין כלי רכב יפאנים כמעט בכלל. המיצובישי השכור שלנו בהחלט היה אטרקציה יותר מכל המפלצות...

את המסלולים מובילים חברי מועדון הג'יפים Red Rock 4-Wheelers. כל הארגון וההרשמה מתבצעת על ידם, בהתנדבות, אבל למעשה העיר כולה נרתמת לארוע, והופכת לעיר הג'יפים למשך שבוע. עכשיו הקטע החשוב... איך נרשמים? אז ככה, אין למועדון אתר אינטרנט ולא כתובת אימייל, במוצהר. מה שצריך לעשות זה ליצור קשר בטלפון או בדואר, 3-4 חודשים לפני האירוע, ולבקש ערכת הרשמה. הערכה מגיעה בדואר, וכוללת "עיתון" עבה, שמכיל שפע של אינפורמציה, על כל המסלולים, על כללי התנהגות והרשמה, מפות, הגרלות ועוד ועוד, לא אלאה אתכם בפרטים, רק נאמר שאי אפשר לפספס, ברגע שהערכה אצלכם, אין יותר שאלות... שולחים תופס הרשמה עם העדפות מסלולים בדואר, בצירוף כסף - 45$ ליום הראשון, 25$ לכל יום נוסף. וזהו בעצם, מגיעים למואב, מקבלים עוד חומר במרכז המידע, ובכל בוקר בשמונה וחצי אפס-אפס מגיעים לאחת מנקודות המפגש הפזורות בתחילת המסלולים ויוצאים לדרך... הכול מסודר ומאורגם ברמה הגבוהה ביותר, אפס תקלות.

פיסת המידע היחידה שאתם בעצם צריכים ממני היא הכתובת: http://www.rr4w.com

שכירת רכב

טוב, קודם כל צריך רכב. כאן אנחנו בבעיה - רכב שכור עולה כסף, רב. אפשר לשכור במואב ג'יפים, TJ חדשים בעיקר, ויש בהחלט גם CJ משופרים, אבל לא בזול - TJ רגיל עולה בשבוע הספארי בערך 100 דולר ליום. ג'יפים משופרים יותר, וכמובן שחובה להזמין מראש. מאה דולר ליום היה יותר מדי בשבילנו, ולכן הסתפקנו ברכב שטח שכור רגיל, שעלה לנו 340$ לשבוע. את הרכב שכרנו דרך סוכן הנסיעות בארץ מחברת Alamo  בדנבר (הגענו מקולורדו כאמור). קיבלנו מיצובישי מונטרו ספורט, כאשר רכבים מקבילים באותו מחיר יכולים להיות איסוזו רודאו, שברולט בלייזר וכולי. עצה שלי בדיעבד, לנסות להשיג מראש ג'יפ TJ רגיל מאחת מחברות ההשכרה הרגילות. יש לחלקן כמויות קטנות, ואם סוכן הנסיעות שלכם תופס מעצמו, תנו לו את האתגר הזה.

לינה במואב

לינה בר בשטח כמקובל בישראל לא באה בחשבון. אפשר לישון בשטח, אבל אך ורק בחניוני קמפינג מסודרים ומוכרזים, ובדרך כלל בתיאום מראש. האמריקאים מגיעים ברובם לכל השבוע עם הקראוון הגדול שלהם, שגורר את הג'יפ בכלל, וישנים בחניונים המיוחדים לכך. התשובה היא לכן מלונות. מואב היא עיר תיירות, ויש בה עשרות מלונות. המחיר ללינה בשבוע הספארי כמובן גבוה יחסית לעונות המתות, ועומד סביב ה60$ ללילה, די אחיד. אנחנו ישנו בBest Inn, ברמה בהחלט טובה. כן מומלץ מאד להזמין מקומות מראש. אם אתם מגיעים בשבת הראשונה יש עדיין חדרים פנויים, אבל לקראת סוף השבוע השני המלונות מתמלאים אחד אחד והעיר מפוצצת!

אוכל

יש מקדונלדס, בורגר קינג, פיצות וכולי, אבל ברור שבמקום כמו מואב אוכלים אוכל של גברים, סטייקים בעיקר, והרבה שעועית. הסגנון השולט הוא גריל ווסטרן ואוכל מקסיקאי. המלצה חמה: Buck's Grill House, אחד הסטייקים הטובים, אבל באמת, שאכלתי. לא תצטערו... בכל המסעדות המכובדות יוצאים ב20-25$ לאדם. המחייה לא זולה באמריקה.

סיכום

להשתתף באירוע הענק הזה חובה פעם בחיים. אי אפשר לתאר את התחושה של ללכת בערב ברחוב הראשי ולראות את כל, אבל כל מה שראית בפורווילר והרבה יותר שואט ברחובות. החניות של הסופרים משמשות מקומות מפגש ושוויץ של כל הBig Dogs, פשוט ממסטל... המדבר המדהים ביותר שאפשר לדמיים עוטף את מואב מכל הכיוונים, מסלולי הג'יפים היפים והקשים בעולם מסומנים ומשולטים ורק מחכים שתבוא.

מתי הפעם הבאה?