סופה 2 במבחן שטח

(צילומים: אסף קציר. סופה סימן 2 הועמדה לבחינתנו באדיבות "ידיעות אחרונות", עורך מדור הרכב אודי עציון, ודרור ברלי)

Jeep, המותג המיתולוגי של קרייזלר, כבר מזמן לא מייצר ג'יפים צבאיים קשוחים. יותר נכון כמעט ולא. לקרייזלר יש מפעלי הרכבה ברחבי העולם, שמרכיבים גרסאות ייצוא צבאיות של הג'יפים הפופולאריים. אחד ממפעלי ההרכבה הקטנים הללו הוא תעשיות רכב נצרת - להלן תע"ר. בעיר שבה גדל ישו, הרכיבו במשך שנים את הג'יפים האהובים עלינו, הסיקסים וה"אייטים" ומאז 1992 את הסופה- עמוד השדרה של צה"ל והמשטרה בכל מה שנוגע לניוד כוחות ומפקדים, ובמיוחד ניוד ממוגן ירי. הסופה, ללא ספק, היא שלב גבוה מאוד באבולוציה של הג'יפ, רכב צבאי שבהתאמות קלות מאוד הוא רכב טיולים יומיומי מוצלח למדי. אבל הגיל נותן את אותותיו, ודברים היו חייבים להשתנות.

מנוע ה4.0 ליטר היה מאז ומתמיד החוליה החזקה ביותר בסופה. מנוע נפלא, מנוע כמו שמנוע בג'יפ צריך להיות. לא שיש לנו משהו נגד מנועי ארבעה צילינדרים בג'יפים. ארבעה צילינדרים בג'יפ יכולים להיות דבר טוב, בתנאי שמחוברים אליהם עוד ארבעה מהצד השני, או שניים בטור. מכל בחינה מעשית, המנוע של הסופה הוא פנינה אמיתית. עם המון כוח בכל נקודה, הזרקה ממוחשבת שנותנת לעלות כל מעלה בלי לגעת בדוושת הגז, תגובה מהירה, ויחד עם זה הרגשה של נינוחות- זה המנוע הנכון לג'יפ. ידוע שהוויכוח בנושא "V8 או 6 טורי" ימיו כימי הג'יפים. אנחנו יודעים שאין תשובה מוחלטת- אבל אנחנו יודעים מה מוצא חן בעינינו. מנוע מאוזן טבעי, לא גדול מדי בנפח, עם כוח בטורים הנמוכים, אבל שאוהב גם את הגבוהים. חזק, אבל רגוע. 6 צילינדרים של ג'יפ.

אבל מנוע זה לא הכול, ובסופה יש הרבה חלקים מלבד המנוע. כשהרנגלר TJ הוצג בשנת 97 והחליף את הYJ (שהסופה היא גרסא צבאית ארוכה שלו), היה ברור שימי הסופה ספורים. העובדה שהמנוע הנפלא נשאר גם בTJ, רמזה שאותו המנוע יישאר גם ברכב שיחליף את הסופה. אז עוד לא ידענו שיקראו לו סופה סימן 2, אבל ידענו שלצד המנוע שצריך להישאר- יש גם דברים שצריך לשנות.

לצד החיוב, ולצד המנוע, הסופה בורכה בפרופורציות מושלמות- בסיס גלגלים לא קצר מדי ולא ארוך מדי- כזה שעם צמיגים בקוטר 31 אינץ' נותן זוויות מרכב מצוינות. המרכב גם צר למדי, חסרון בהיבטים שונים, אבל יתרון בכך שהצמיגים תמיד בולטים מהמרכב, ומגיעים למכשול לפני הפח. תנוחת הנהיגה הקלאסית, גבוהה ושולטת, והילוך הכוח האיטי- תרמו לנהיגת שטח נכונה ומדויקת.

אז מה כן היה צריך לשנות בסופה? לא מעט.

נתחיל במספר הדלתות. 3 דלתות מספיקות בהחלט לג'יפון המיועד לשני מטיילים. לא לג'יפ גבוה שאמור להסיע ארבעה או חמישה נוסעים. בסופה הישנה, על מנת להיכנס למושב האחורי, נדרשו תרגילים מרשימים מאוד (זה שהיא נערת גומי, אומר שלא צריך קונדום?), וגם זה בהנחה שהמושב הקדמי מתרומם כמו שהוא אמור (והוא לא. אולי כשהסופה הייתה חדשה). העדר הדלתות הנוספות גוזר את דינן של רוב הסופות לעבור יד כשהמשפחה הג'יפאית מתחילה להתרחב.  

המרכב, בעיקר בגרסא הסגורה, סבל מאיכות הרכבה נמוכה, כשהשיא הוא בלוח השעונים שמספר חלקיו הלך וגדל בטור גיאומטרי עם חלוף השנים. לוח השעונים הבעייתי התחלף בסביבות שנת 96 בדגמים האזרחיים של הסופה, למקורי של ג'יפ רנגלר YJ, ובכך יש נחמה מסוימת. הדלת האחורית, כשהרכב בהצלבה, הייתה נפתחת באופן ספונטאני, או לא נפתחת כלל. ולא נזכיר דלתות נסדקות וחלודות שהרקיבו כל חלקה טובה.

מכללי העברת הכוח בסופה היו בעייתיים (אנדרסטייטמנט...). הסרן האחורי ברוב הסופות הוא דנה 60 אימתני, מוגזם לחלוטין בשביל רכב של שניים וחצי טון. משקל לא מוקפץ של רבע טון (!) מורגש ובועט בג'יפ וישירות בעמודי השדרה של הנוסעים בכל הזדמנות, והדיפרנציאל הענק מצמצם בס"מ יקרים את מרווח הגחון בשימוש עם צמיגים נורמאליים.  תיבת ההילוכים הידנית, נודעה לשמצה באורך חיים קצר (כ150 אלף ק"מ), ותיבת ההעברה NP231 מראש מיועדת למשקל מקסימאלי קטן משל סופה ומהווה את החוליה החלשה בכל השרשרת הזו.

אבל כל אלו זניחים לעומת המתלים- מספרים שמערכת המתלים אופיינה על ידי כוחות הביטחון כמכשיר עינויים לנוסעים הכפותים במושב האחורי. כנראה אין אמת מאחורי האגדה, והאמת היא, ששיפורים קלים, יחסית, הפכו את המתלה הסטנדרטי לנוח בהרבה. אבל העובדה הבסיסית נשארת- מתלה מקורי של סופה הוא מתלה קצר מהלך, קשה מדי, ולא נוח. יתרה מזאת, קפיצי עלים, המצאה גאונית בפני עצמה, הם דבר שאין לו מקום ברכב מודרני. ההתנהגות הדינאמית של מתלה מבוסס עלים היא אנכרוניזם היסטורי, וכשרכב מוגבה, אפילו מעט- ההתנהגות הרעה מחריפה עוד יותר.

אבל בשקלול היתרונות והחסרונות, הסופה תמיד הייתה ג'יפ אמיתי, בסיסי, קנבס מתוח עליו אפשר לצייר יצירה אישית. וסופה, בגלל היתרונות המובהקים, ולמרות הבעיות הבולטות, בלי השקעה גדולה מדי, היא מכונת טיולים מצוינת ומהנה מאוד - כשבעיית הדלתות היא המכשלה הגדולה ביותר.

רב-סרן שמועתי

לפני מספר שנים התחילו השמועות על הסופה סימן 2. מקורות בצה"ל ידעו לספר על ג'יפ מבוסס רנגלר TJ, עם קפיצי סליל נוחים וארוכי מהלך, מכללים חזקים, צמיגים גדולים, אופציה למנוע בנזין או דיזל, וכמובן, בשורת הבשורות - 5 דלתות. אבי טיפוס שונים גם הראו סימנים מעודדים ורמזים של ג'יפ רוביקון - סרן דנה 44 קדמי, צמד נעילות, תיבת העברה ללא סליפ-יוק, ועוד פריטים שהלהיבו את דמיון הג'יפאים. לא פלא שכולנו ציפינו בכיליון עיניים למה  אמור להיות הג'יפ האולטימטיבי, החלום הרטוב. עם הצגת גראנד-צ'רוקי חדש ב2005, חברת ג'יפ העולמית זנחה בכל הדגמים פרט לרנגלר הקטנטן את המבנה הקלאסי של שני סרנים,  היה נראה לנו שלתע"ר יש הזדמנות לבנות את "הג'יפ האמיתי האחרון" בעולם- שני סרנים, חמש דלתות, קפיצי סליל... מי צריך יותר מזה.

אבל כנראה שהתכנית לג'יפ תפור לגולשי ג'יפולוג עלתה יותר מדי (או שבעצם, אולי זו לא הייתה התוכנית? יכול להיות שהעולם לא מסתובב סביב הג'יפים שלנו?) ובסוף אנחנו מקבלים את דגם הייצוא הצבאי של הTJ הארוך, בלי התוספות ה"אקזוטיות" עליהן דובר. עדיין לא ברור אם הדגם הצבאי שקיבלנו למבחן יהיה הסופה2 האזרחית, ובכל זאת- למרות שמדובר "רק" בדגם- נראה שהדגם הזה קרוב מאוד לגרסת הייצור הסדרתית הצבאית/ משטרתית- ולכן גם לג'יפים שנוכל לקנות בעוד מספר שנים ממכרז, אם לא תצא לשוק גרסה אזרחית קודם לכן.

המפגש

 "התרגשות. אנחנו בדרך לפגוש אותה. שמענו עליה סיפורים. מההוא שראה אותה עוברת כשהוא עשה קפה באימון בצאלים... וההוא שהיא עברה מולו בכביש החוף... שלא לדבר על ההוא שאח'שלו, זה מהסיירת, עשה עליה סיבוב... אנחנו מחכים לראות אותה מקרוב כבר כמה? שלוש שנים? מעניין איך זה הולך להיות. בהחלט מרגש. הנה היא... "

מרחוק, במבט ראשון, הצללית של הסופה2 נראית כמו צללית של סופה ארוכה רגילה. ואז משהו לא מובן מכה בתודעה- דלתות. יש יותר מדי דלתות בשביל סופה. חמש דלתות, אם לדייק. עוד דבר מוזר- בסיס הגלגלים הארוך, משנה את הפרופורציות המושלמות של הסופה הישנה. זה נראה מוזר. השלוחה האחורית של הג'יפ החדש קצרה מאוד, כמעט לא קיימת, אבל בסיס הגלגלים הארוך מאוד (115" במקום 104" בסופה הישנה - ארוך יותר מדפנדר 110, קרוב לזה של טנדרים) הופך את הבטן לארוכה ופגיעה. סגירת הפיברגלס המקורית גבוהה מאוד, ומוסיפה לפרופורציות הגמלוניות של הסופה2.

החזית, חזית רנגלר TJ מוכרת ויפה, אך נטולת ניקלים לחלוטין, נראית קצת "לא שייכת" למרכב הגבוה והארוך. על מכסה המנוע מתנוססת המדבקה שאומרת לנו "כן... זה קורה. חיכיתם, קיוויתם, קטני האמונה שבכם נשברו, המאמינים התחזקו והתפללו...

קבלו אותה, סופה סימן-2

סופה-שתיים משתמשת בדבר הכי טוב בסופה הישנה -  מנוע 4.0 ליטר המצוין של ג'יפ. למנוע משודכת תיבת 5 הילוכים ידנית, ותיבת העברה 231 המוכרת מהסופה, עם שינוי משמעותי- גל מחוזק וביטול סליפ-יוק. השינויים הללו אמורים להקטין משמעותית את כמות השבירות. רוב הכשלים בתיבה המקורית נבעו מגל יציאה בקוטר קטן מדי. בג'יפים מוגבהים זוויות גדולות של גל ההינע וכליבה של הסליפ-יוק גרמו לתיבה להישבר. עדיין, השרשרת בתיבה גבולית למשקל הכולל של הסופה (2.5 טון), ויש לשער שבדומה לסופה, גם כאן יידרשו שיפוצים תכופים בג'יפים שנוסעים בעומסים גבוהים לאורך זמן. הסרן האחורי הוא דנה 44 (הסרן הנכון לאפליקציה) והקדמי דנה 30 של רנגלר TJ, עם פיניון נמוך (ולא Reverse cut כמו בסופה הישנה). דגם המבחן הגיע מצויד בצמיגים 235/85R16, על חישוקי 16 אינץ' ברוחב 6 אינץ'. המידה הזו נותנת בד"כ צמיגים בקוטר חיצוני של 32 אינץ', אבל הצמיגים הספציפיים הללו (גודייר G171 צבאיים קשוחים) הם בקוטר 31. עיון ברישיון הרכב מראה שאכן הוא מתוכנן לצמיגים בקוטר 31 אינץ'  (245/75R16) ולא 32. זה בהחלט שיפור ביחס לצמיג המקורי של הסופה דור ראשון (235/75R15) אבל מי מבעלי הסופה נוסע על פחות מ31?  

על הכביש המהיר עם משקל עצמי של 2 טון + 3 מבוגרים ופק"ל קפה, הקצב טוב יותר משל רוב רכבי השטח הגדולים בשוק. עדיין, תוספת המשקל לעומת הסופה הישנה מורגשת, בעיקר בשיוט. העברות ההילוכים חלקות, וחלוקת ההילוכים נכונה יותר מבסופה הישנה. אם בסופה הישנה היה צורך להוריד להילוך רביעי בעליה של 'עוקף באר שבע', כאן ממשיכים בלי להאט בהילוך חמישי. הסוד הוא פשוט - יחס ההעברה בסרנים הוא 4.10:1 לעומת 3.54:1 בסופה הישנה. מצוין, תודה.

בסיס הגלגלים הארוך מאד, בשילוב קפיצי הסליל והמוטות המייצבים, נותנים הרגשה יציבה מאוד, ופעולה חלקה של המתלים. הרבה יותר נעים, נוח, ונהיג לעומת הסופות.  ההגה אמריקאי טיפוסי, רך מדי וחסר היזון חוזר, הסופה בטוחה ויציבה יותר מבעבר אבל איננה רכב ספורטיבי.

הבלמים ( דיסקים גם מאחור) נותנים הרגשה טובה, אבל העובדה שאין מערכת ABS  תמוהה. קשה לקבל את החוסר בABS במיוחד לאור העובדה שכל מכללי הרכב (הלקוחים מג'יפ רנגלר TJ) יודעים, על הנייר לפחות, להתמודד עם המערכת. קשה לקבל את החוסר במערכת, כיוון שABS היא מערכת שמצילה חיים ויכולה להפוך תאונה ל"כמעט תאונה", גם כשמדובר בנהגים מנוסים, ובמיוחד כשמדובר ברכב בעל הנעה אחורית. ואם כבר בבטיחות נגענו - יש כריות אויר לנהג ולנוסע, יופי -אבל אין ניתוק לכרית הנוסע כמקובל במכוניות של היום. זו נקודה קריטית עבור מי שמטייל עם ילדים.

תא הנוסעים נשאר במימדים הכלליים של התא בסופה ארוכה. שתי הדלתות הנוספות נראות כמו אלתור- הדלתות הקדמיות גדולות מאוד כשל רכב בעל 3 דלתות, והאחוריות נראות כאילו נחתכו מדלתות קדמיות, והוכנסו בכוח למרווח הקטן שנשאר בין הדלתות הקדמיות לכנפיים האחוריות. התא צר, וצפוף  לברך שמאל של הנהג. נכון, גם בסופה הישנה הידית של החלון הכאיבה לברך, אבל כאן דיפון הדלת נפוח יותר, והמרחב מצומצם יותר. במימד האורך, דווקא אין בעיה. אפשר להרחיק את הכיסא מההגה כך שיתאים גם לנהגים גבוהים מאוד, ולקרב אותו כך שיתאים גם לנהגים נמוכי קומה. ההגה מתכוונן לגובה, כדי להשלים את אפשרויות כיוון תנוחת הנהיגה. לוח המכשירים והקונסולה המרכזית מודרניים ונוחים מאוד, ונראים עמידים. הרכב הספציפי שקיבלנו כבר עבר התעללות רבתי (כ30 אלף ק"מ בתור רכב ניסוי צבאי), ולמרות זאת אין קרקושים ואין צקצוקים, פרט לבתי הרמקולים המוזרים המתנדנדים חסרי אונים על הקשת המרכזית.

לנוסעים מאחור גם יש הרבה מקום לרגליים, אבל לא לכתפיים. קשה לראות איך 3 מבוגרים בגודל סביר יצליחו להסתדר במושב האחורי. בנוסף למימד הרוחב המוגבל של התא, כלוב התהפכות מסיבי פנימי מגביל עוד יותר את המרחב, אבל לפחות נותן נקודות אחיזה יציבות למול טלטולי הדרך. המזגנים (כן, יש יחידה אחורית) לא נבחנו (יש גבול למה שאנחנו מוכנים לעשות ביום חורף מדברי), אבל עדויות של משתמשים ברכב הניסוי מאשרות- הם מצוינים. שאפו, לתע"ר, חשוב גם לתפקוד המוחי של מפקדי צה"ל וגם למטיילים בקיץ הישראלי.

תא המטען בקונטרה לנדיבות במרחב הנוסעים, קטן מאוד. קטן יותר מבSUV הנפוצים, וקטן במיוחד בהשוואה לדיפנדר, שהוא המתחרה היחידי בקטגוריה של רכב שטח/ עבודה. אה, כן... והדלת האחורית עדיין לא נפתחת בהצלבות.

סגירת הפיבר לא מבודדת כמו סגירה מתכתית, ובמהירויות כביש, הרבה מרעשי הנסיעה חודרים לתא. נסיעה ארוכה בתא רועש היא דבר מעייף. הסגירה עצמה נראית באיכות סבירה, היא אכן אטומה לגשמים חזקים (בדקנו) מה שלא היה ברור מאליו בסופה הקודמת.

נסיעת שטח לא ארוכה במושב האחורי, מבטיחה לשון בחוץ. הג'יפ מטלטל את הנוסעים במושב האחורי עד למצב של מחלת ים. ההבדל בין הנסיעה במושבים הקדמיים לאחוריים גדול - הבדל שנובע אולי מהקרבה של המושבים האחוריים למתלה האחורי. בתחילת המבחן תמהנו למה אין מקום למושבים נוספים ב"זנב"- דבר חיוני למדריכי טיולים, לדוגמה. לאחר נסיעה בשטח במושב האחורי- ברור לנו שעדיף שלא יהיו מושבים ב"זנב"- זה יהיה אפילו יותר גרוע. לדעתנו, שורש הבעיה הוא בקבועי קפיץ נמוכים מדי, ואולי כיול לא נכון של הבולמים (שורש הבעיה הוא בנהג ששקשק אותך כמו שצריך - המערכת).

המתלים, שהיו אמורים להיות הבשורה בהא הידיעה של הסופה2, מאכזבים. במקום מתלה קצר מהלך, קשה מדי, ולא נוח, קיבלנו מתלה קצר מהלך מאוד, רך מדי, ונוח לפעמים.  את המתלה של הסופהTJ יהיה יקר יותר לשפר מאשר מתלה עלים פרימיטיבי. זרועות הרדיוס קצרות מדי, וכל שיפור משמעותי יתחיל בשינוי נקודת החיבור של מוטות הרדיוס לשלדה, ושינוי במוטות עצמם- דבר שהופך שיפורי מתלה רציניים לעסק של קיטים מורכבים ויקרים, בדומה למצב בשוק שיפורי הרנגלר TJ בארה"ב.

עיקר ההבטחה במתלים היא מהמעבר לקפיצי סליל. קפיצי סליל מטפלים טוב יותר בטווח גדול של תדרים, ולכן נוחות הנסיעה עולה באופן משמעותי לעומת עלים. המשקל הלא מוקפץ של מתלה סלילים קטן גם הוא משמעותית לעומת עלים וגם כאן טמון פוטנציאל לשיפור איכות הנסיעה. הבדל חשוב נוסף לטובת איכות הנסיעה והתנהגות הכביש הוא הפעולה הרציפה, האחידה, של מתלה מבוסס סלילים. במתלה עם קפיצי עלים, לעתים קרובות כשהרכב מגלגל, תחילה נסגרים כל החופשים במתלה, ורק אז הקפיץ מתחיל לעבוד. זה יוצר "הלם" על המתלה, שעלול לזרוק את הרכב בזמן פניה. אבל יותר מכל- המתלה הקדמי בסופה, עם שאקל קדמי, הבטיח שכל מהלך סגירה של המתלה, יעבור ישירות לשלדה, ולנוסעים. כיוון שהמתלה בסופה הוא תוצר של אבולוציה, ושינוי לשאקל אחורי היה דורש תכנון מחדש של כל מערכת ההגה והשלדה, היינו צריכים להשלים עם המבנה הארכאי של המתלה הקדמי בסופה הישנה.

מכל הסיבות הללו, המעבר לקפיצי סליל הבטיח רבות. אפשר לקחת בתור דוגמה את המתחרים של ג'יפ מאירופה: מרצדס G ולנדרוברים למיניהם. אפשר גם להעיף מבט מתחת לג'יפ גרנד צ'רוקי עם קפיצי סליל. כל אלה משתמשים כבר שנים ארוכות בסלילים, ולזכותם מתלים עם יכולות שטח מרשימות, לצד נוחות נסיעה בשטח והתנהגות כביש שאפשר להשיג טובות מהן רק עם מתלים נפרדים, וכל זה עם החסינות המוכחת של סרנים חיים. אבל המתלים של הסופה2 הם לא יותר ממתלים של רנגלר TJ שהולבשו בחוסר אלגנטיות  על השלדה הארוכה.

בשביל לקבל פרופורציות- הקפיץ האחורי של הסופה2, במצב סטטי כשהרכב ריק- קצר יותר מקפיץ אחורי של דיפנדר כשהוא סגור לגמרי. פרט לזה, קבוע הקפיץ נמוך מדי, וכשהרכב עמוס בחמישה מבוגרים, אפילו בלי ציוד- המתלה נסגר כמעט לחלוטין, ומרגע זה נוחות הנסיעה בלתי אפשרית.

הסימפטום הבולט ביותר לבעייתיות בהתאמת מתלי TJ לסופה2, הוא אורך מוטות הרדיוס. הם קצרצרים. הסיבה ברורה- ברנגלר TJ, רכב עם בסיס גלגלים של 93" וגיר אוטומטי, נשאר גל הינע אחורי קצר מאוד. מוטות הרדיוס הם בערך באותו האורך כמו גל ההינע. אבל בסיס הגלגלים של הסופה2 הוא 115". וגל ההינע האחורי ארוך משמעותית מזה של הרנגלר. בנוסף, אין את המגבלה הפיזית של גשר הגיר למיקום התושבת הקדמית של מוט הרדיוס האחורי. אבל... אם זה עובד ברנגלר- למה לשנות, לא? אז זהו, שלא. מוטות רדיוס קצרים בשילוב בסיס גלגלים ארוך הם בעיה. כשהרכב מגלגל, המוט מקבל זווית (בצד המתלה שנפתח) יחסית לשלדת הרכב. אם הזווית גדולה מדי,כשהנהג ייתן גז (ביציאה מסיבוב, לדוגמה) המוט ידחוף את השלדה למעלה ולא רק יזיז אותה קדימה. זה אומר שהרכב לא יתיישר ביציאה מהסיבוב.  אבל זה בהנחה שיש למתלים מהלך, ובסופה2 אין להם מהלך. הביטוי "מצליב על מדרכות" מקבל כאן עומק חדש. למה ברנגלר זה לא מפריע ובסופה2 כן? כי הרנגלר קצר בהרבה. אם משתמשים, לדוגמה, במבחן RTI, בסיס הגלגלים משוקלל בתוצאות המבחן, ואותו המהלך בשילוב בסיס גלגלים קצר נותן תוצאה טובה יותר. מעבר לזה, חשוב לשים לב שבכל קיט הגבהה הכי בסיסי לרנגלר, יש חלקים שמטפלים במוטות הרדיוס- מוטות תחליפים (וארוכים מהמקוריים), או שינוי מיקום התושבות. עוד חשוב לזכור שהרנגלר נמכר לשני  קהלי יעד- סטודנטים שמחפשים אוטו מגניב בזול (ולא ממש חשוב להם מה המתלים יודעים או לא יודעים לעשות), והג'יפאים, שבמילא ירכיבו יום אחרי שהם קונים את הג'יפ קיט הגבהה של כמה אינצ'ים טובים (ולכן גם להם לא חשוב מה המתלים המקוריים יודעים לעשות). הסופה2, לעומת זאת, מיועד להיות רכב שטח במדינה שבה הגבהת הרכב היא מעשה פלילי. היה ראוי שמישהו שם בתע"ר יחשוב על זה. אבל בצוות שתכנן את הסופה2, לא מצאו לנכון לתת לרכב גובה שנדרש מרכב שטח כל כך ארוך, ולא מצאו לנכון לתת למתלים מהלך. עושה רושם שלא מצאו לנכון להקדיש למתלים מחשבה.... וכשלוקחים בחשבון שהמתלים הם הם ההבטחה בסופה2... מדובר בפספוס אדיר.

למרות כל אלו הנסיעה בשטח נעימה וזורמת. הדברים שמפריעים הם מהלך המתלה המוגבל מאוד, זווית הקרקע הבעייתית (וגשר הגיר שבולט, כרגיל בג'יפ, מתחת לקו השלדה), ומיכל הדלק שיושב נמוך מתחת לפגוש האחורי. מדרגות סלע קטנות, שלא זוכות להתייחסות בד"כ, חובטות בגשר הגיר, ואז שוב במיכל הדלק. קשה לנהוג בשטח בראש של "ג'יפ", ובו בזמן לחשוב על המכשולים בשטח בראש של SUV. צמיגים בקוטר 33 אינץ' היו נותנים זוויות בטן טובות יותר וגובה נורמאלי לפחות כמו של סופה ישנה.

הנסיעה בהילוך ראשון- נמוך מצוינת. זחילה איטית ונשלטת, רגל אחת על דוושת הבלם, השנייה על הגז, ואנחנו חוצים שדה בולדרים בלי להחסיר פעימה. טיפוס או ירידה בהילוכים הנמוכים גם הם איטיים ונשלטים- ובלימת המנוע של 4 ליטרים מצוינת.

בשבילים המהירים- כל עוד אין בג'יפ יותר משני נוסעים- אפשר לנהוג מהר. יחסי ההעברה המדויקים מאפשרים להאיץ, זוויות הגלגול בעקומות קטנות, תודות למייצבים, הסלילים משככים את המהמורות ואז... בום. מהלך המתלה הקטן וקבוע הקפיץ הנמוך מדי, גורמים למתלים להיסגר בכל פעם שהקצב עולה. כשיש בג'יפ נוסעים במושב האחורי, המתלים מראש סגורים כמעט לגמרי, ואין מה להתחיל להעלות את קצב הנסיעה.

אז איך היא, בסך הכול? חבילה מעניינת.

בתעודת הסיום של המבחן, לסופה2 יש הרבה ציוני "לא מספיק" ועוד כמה "טוב מאוד", אבל בסך הכל מדובר בג'יפ שקל לאהוב וללא ספק "לתלמיד יש פוטנציאל". ההזדמנות לבנות את הג'יפ הטוב ביותר כמו-שהוא -מהמפעל נראה שהתפספסה. במקום זה קיבלנו מה שחששנו שנקבל - ג'יפ TJ שחתכו באמצע והאריכו. זה חבל, אבל כנראה שאת הלקוח העיקרי- מדינת ישראל על כוחותיה השונים- זה מספק. האמת? לא ברור למה. יש בשוק מתחרים מוכשרים יותר. שניים מהם אף נבחנו בצה"ל מול הסופה2- מרצדס G270 ולנדרובר דיפנדר 110. לשניהם מנוע דיזל, בשניהם אפשר להסיע 9 מבוגרים בנוחות, בשניהם אפשר להעמיס פי שלוש מטען מועיל ממה שמותר להעמיס בסופה2. לשניהם מתלים אמיתיים, ושניהם מוצרי מדף מוכרים ומוכחים. התכונות הללו, אולי לא חשובות לג'יפאי המטייל, אבל על פניו- אמורות להיות קריטיות לגופים הממשלתיים. נראה כאילו בתע"ר/ מכשירי תנועה/ קרייזלר לא ממש התאמצו לעשות משהו יותר טוב מהמתחרים. נראה שהם פשוט הסתפקו במה שהכי קל לבנות, גם אם אי אפשר להעמיס עליו משקל של מיגון (או אפילו משקל של חמישה מבוגרים על ציודם), וגם אם אין לו מנוע דיזל (דרישה ראשונית של גוף צבאי). ובכל זאת, אנחנו מתבשרים שמשרד הביטחון, כמו המשטרה, יקנו כמה מאות ג'יפים חדשים מתע"ר. אולי בזכות פלאי הסיוע הצבאי האמריקאי, ואולי גם הם, כמונו, שבויים בקסמו של הג'יפ האמיתי.

לעומת זאת, בשבילינו הג'יפאים המטיילים, הסופה 2 קרובה מאד לחלום. אם אתם רוצים לעשות אותנו שמחים שם במכשירי תנועה או בתע"ר, קחו נשימה עמוקה, תחזרו לשולחן השרטוט, תתאמצו עוד טיפה, ותעשו לנו גרסה מיוחדת לשוק האזרחי. כמו שבארה"ב מוכרים ג'יפ 'רוביקון', אתם יכולים למכור 'סופה 2 זיק' או 'מחמל'  או כל שם אחר שתבחרו. לא קשה לשפר את הסופה2 עוד במפעל כך שתכיל גלגלים 33", סרנים של רוביקון עם שתי נעילות, ומתלים של רכב שטח. אנחנו מבטיחים- זה שווה את המאמץ. רכב שיוצא בתצורה הזו מהמפעל? חלום, אנחנו נעמוד בתור בנצרת.

ואם לא? גם אם לא, וגם אם הסופה2 תישאר כמו שהיא, היא עדיין ג'יפ אמיתי, אבל כזה שחייב מסכת שיפורים, בעיקר בתחום המתלים- ואז היא תהיה ג'יפ מהנה מאוד, ועתיר יכולת בשטח. ג'יפ אמיתי, כבר כתבנו- הוא בד ציור מתוח שמצפה ליצירה אישית. אם מהסופה הישנה היה נדרש מעט כדי להפכה למכונת טיולים, כאן יידרש מאמץ כספי גדול יותר בתחום המתלים, אבל בכל תחום אחר אנחנו מקבלים מה שמעולם לא היה לסופה להציע- 5 דלתות, בסיס גלגלים ארוך מאד, קפיצי סליל (כחוק, ללא שינוי מבני). מכונת טיולים אמרנו? הגבהה של 6" (אפילו מוצר מדף שמיועד לרנגלר, אבל עם קפיצים שונים- קשים יותר), זוג נעילות אוטומטיות וצמיגים 33"- ובשם אלוהים, ג'יפולוג הופך לאתר של זומבים מאושרים...

מתחרה אמיתי, יש רק אחד. לנדרובר דיפנדר. הדיפנדר הנוכחי יהיה בשוק עוד שנתיים לכל היותר. בדיפנדר הנוכחי רוב הבעיות הידועות נפתרו- הדלתות כבר לא מתפרקות, כמעט ואין נזילות, איכות ההרכבה שופרה משמעותית, אפילו יש מקום לרדיו בלוח המחוונים. ועדיין, ההרגשה בדיפנדר היא של משאית קטנה, ובסופה2- ההרגשה היא של ג'יפ. יותר זריז, יותר מגיב, סביבת נהג של רכב מודרני- כל אלו עשויים להכריע את הכף בעיני רבים לטובת הסופה2. מי שחפץ במשקל מועיל גדול, 9 נוסעים או בנפח העמסה- הדיפנדר הוא ברירת מחדל מצוינת. ההבדל במחיר הסולר/ בנזין קיים, אבל כרגע לא ברור לנו מה יהיו המחירים בעוד שנה או יותר- כך שקשה להצביע על יתרון לכאן או לכאן.

 ככה או ככה, כשהסופה2 תתחיל להימכר במכרזים- אנחנו נהיה שם כדי לקנות.  בסופה2 , למרות הבעיות המובנות בה, יש פחות פשרות מברכבי שטח אחרים. מרכב 5 דלתות בלי קרקושים (אבל צפוף ורועש), מנוע 4 ליטר (אבל למה לא בגרסת High output? ), שני סרנים (אבל לא יכולתם להרכיב סרן קדמי דנה 44 ונעילות חשמליות של רוביקון? ), על קפיצי סליל (טוב.. נו... ), והכי חשוב- זה ג'יפ אמיתי. וכזה- יש רק אחד. אז אנחנו מוכנים לסלוח על הכול.

ג'יפ TJ-L סופה סימן2-, גרסת ג'יפ מפקדים , נתונים טכניים:

אורך: 4463 מ"מ
רוחב: 1750 מ"מ
גובה: 1942 מ"מ
בסיס גלגלים: 2931 מ"מ
צמיגים: במבחן גודייר G171 במידה 235/85R16
מרווח גחון: 235 מ"מ (סרן אחורי)  245 מ"מ (סרן קדמי)
משקל יבש: 2000 ק"ג
נוסעים/מטען: 500 ק"ג
משקל כולל: 2500 ק"ג
נפח מיכל דלק: 72 ליטר
קוטר סיבוב: 12.6 מ'
זוית גישה: 44 מעלות
זוית נטישה: 35 מעלות
זוית בטן: 22 מעלות
שיפוע צד: 36 מעלות
כושר טיפוס: 39 מעלות
כושר צליחה: 610 מ"מ
בלמים : 4 דיסקים

מערכת חשמל: 12V/24V
אלטרנטור: 136A
מצבר: 95Ah
היגוי : תיגבור הידראולי, יחס העברה: 14:1
מתלים:
זרועות רדיוס, פנהארד, מייצבים קדימה ואחורה, קפיצי סליל

מנוע :
קרייזלר 4.0 ליטר, 6 בוכנות בטור
3960 סמ"ק
181 כ"ס/4600 סל"ד
30.2 קג"מ/3500 סל"ד
תיבת הילוכים: 5 מהירויות, ידנית  (בגרסת היצור תהיה תיבה ידנית 6 הילוכים עם הילוך ראשון של 5:1 - בונוס רציני!)
תיבת העברה: NVG231 
HIGH - 1.00:1
LOW - 2.72:1
סרן קדמי: דנה 30 - 1136 ק"ג
סרן אחורי: דנה 44 - 1542 ק"ג
יחס העברה סופי: 4.10:1

 אופציות:
-תיבת הילוכים אוטומטית
-חבילת "הבי דיוטי" למשקל כולל מותר 3 טון (רס"ן שמועתי מדווח שהיא כוללת בין היתר סרן דנה 44 קדמי)
-גג ברזנט
-צמיגי RUN-FLAT
-ספציפיקציות ייחודיות על פי דרישות הלקוח

שנת השקה: ראבאק תשיקו כבר!

מחיר: בוא נגיד ככה - ב150 אלף שקלים תחלקו מספרים לתור, ב180 אלף יהיו קונים, מעבר ל200? רק משוגעים. יש כאלו, לא הרבה אבל יש.

סופה מלווה במתחרה הישיר היחיד מטפסים להר לטאה

הדלת הנוספת נראית כמו עבודת פוטושופ חובבנית, אבל היא אמיתית.

מרוב הזוויות סופה סימן2- נראית טוב מאד.

דשבורד, לוח מכוונים, מיזוג, כריות אויר, ואפילו הרדיו - הכל רנגלר-אורגינל.

מזגן אחורי, עובד מצויין. בהחלט נקודת חיובית חשובה מאד לסופה כג'יפ טיולים.

תא מטען ממש לא גדול הוא אחת מנקודות החולשה בתור רכב טיולים משפחתי. לא יהיה מנוס מפתרונות מסגרות חיצוניים.

"סליפ יוק אלימיינטור" מקורי מהמפעל - טיפול מבורך באחת מנקודות התורפה של הסופות הוותיקות.

סופה 2 בעיני הג'יפולוג:

תביאו את האוטו, נקודה. כמו שהוא. עכשיו. הוא לא מושלם, לא מה שהיה יכול להיות, אבל זה הבסיס הטוב ביותר שיש לג'יפ טיולים, ולא רק בישראל. מנוע? יש. גיר 6 הילוכים עם ראשון קצר? יהיה. סרנים עם יחס 4.10:1 ? יש. בסיס גלגלים עצום? יש. כלוב התהפכות בסיסי יש, אפשר לפרק את הפיבר והדלתות בקיץ ולהתקין גג ספארי על הכלוב הקיים. הכי חשוב - יש דלתות אחורית, יש מושב אחורי נורמאלי, אפשר לקחת את המשפחה לטיול.

מה עושים עם האוטו? שלב א' - הגבהה מתונה של 2 אינץ' עם קפיצי הבי-דיוטי ובולמים בלבד, שתי נעילות לוקרייט פשוטות, וצמיגי 33 אינץ'. זהו. נותן בראש כמו כל סיקס-סופה משופרים בארץ ויותר, ונותן איכות חיים, בטיחות, נוחות, בכביש ובשטח ברמה שאנחנו לא רגילים אליה, ועדיין זה ג'יפ שאפשר לשטוף עם צינור מבפנים.  אין שטיחים, הכיסאות ודפנות הדלתות מצופים סקאי צבאי שחור, תענוג.

שלב ב' - קיט הגבהה רציני יותר מארה"ב, כולל התאמות נדרשות, אין מה לעשות. יש אינסוף כיוונים ואפשרויות, ומה שיפה - לא משנים את תצורת המתלים המקורית, כך שלא צפויות בעיות חוקיות.

מערכת ג'יפולוג, פה אחד