Close
  • ב.מ.וו X5 מול לנדרובר דיסקברי 3 במבחן השוואתי

    מבחן שטח לשתי מפלצות מוצצות - הדור השני של X5 שנחת בימים אלו בארץ, המיטב מגרמניה, מול דיסקו-3, סרגל המידה מאנגליה הכבושה. האם יכול להיות רכב שטח בלי גלגל רזרבי? (Photographs: )

    עמוד דום!

    ב.מ.וו., מכונת הנהיגה המושלמת,  תמיד קצת הפחידה אותי. כן, זה הדימוי הגרמני, הנוקשה, מכונית זקופה עם כובע מצחייה ומדים שחורים – גזע-העל של עולם הרכב.  מי אני היהודון שאבחן ב.מ.וו? אבל יש להם גם דגם כביש-שטח, עכשיו בגלגולו השני, שצריך לבחון וזה כבר תירוץ טוב לרדת דרומה למדבר. בשביל קצת אויר של נגב באמצע השבוע אני מוכן להתעמת עם הפחדים העמוקים שטבועים אצלי בגנים.

    מה מחפשים המהנדסים ממינכן בשטח?

    ההיסטוריה של המותג ב.מ.וו נמצאת בשמיים. בלופטוואפה,  במנועי מטוסים. הם קיסרי האוטובאן, הם מייצרים את המכוניות הטובות ביותר בעולם כבר שנים. בשביל מה להם  ללכלך את הסמל באבק? ושלא יהיה ספק,  מדובר על לכלוך. רכב שטח נבחן אחרת לגמרי מרכב כביש. כמו שנהג חובב כביש אמיתי מתעב רכב שטח טוב, גם ההיפך מתקיים. הג'יפאים סולדים ממתחזים. במיוחד בגלל שהשכנים קוראים לכל מפלצת גרמנית שחורה "ג'יפ" וחושבים שהיא יותר טובה מהג'יפ האמיתי שלנו.  

    למבחן הזה ניגשנו חבורה של ג'יפאים, עם דעה קדומה די שלילית, שכל המלל בפרוספקט של ב.מ.וו רק חיזק. איקס חמש החדש הוא רכב הכביש-שטח הטוב בעולם, כך כתוב,  אבל ברוב התמונות הרכב (היפה מאד אגב, מכל זוית) מצולם על אספלט שחור. אבל כל עוד הוא משווק  ונתפס על ידי הקונה הפוטנציאלי כרכב כביש-שטח, "כג'יפ" בלשון העם, ככזה צריך לבחון אותו, וקנה המידה בפלח של 4X4 מפואר-בחצי-מליון-שקל-מי-סופר הוא הלנדרובר דיסקברי 3. עבור הלקוח ההדיוט המבחן שקול -  שתי המכוניות מאובזרות בשלמות, מגיעות באותו גוון של כסף מטאלי ועם גלגלי 18 אינץ' דומים.

    גמר אנגליה-גרמניה קלאסי

    את הדיסקברי אנחנו מכירים היטב.  בחנו אותו כשהיה חדש, בחנו אותו מול הארכי-יריב שלו, ג'יפ גראנד צ'רוקי. בניגוד לגרמני המאיים, לאנגלי אנחנו מתייחסים כאחד מהחבר'ה בפאב – אפילו בהתנשאות מסוימת. כולה לנדרובר, נוסע ממוסך למוסך. לכן הופתענו לקבל את אותו רכב המבחן המוכר עם 70,000 קילומטרים על השעון. הוא עדיין שלם  ומרגיש מצויין (נו טוב, קצת בעיות עם האזעקה והשלט) – נקודת זכות לאנגלי. הדיסקברי הוא קודם כל גדול. מה זה גדול – ענק. כבד יותר מכל מתחריו, כולל הב.מ.וו, במאתיים קילו לפחות. הוא גבוה, עם שדה ראיה מצויין, מאד נוח לנהג ולנוסעים, תא המטען שלו מרהיב בגודלו – זוהי אחת מהמכוניות הבודדות שבה משפחה באמת יכולה לטייל כמה ימים בלי צורך להתקין גגון לציוד.

    השתחלנו החוצה מהרחובות הצרים של דרום תל-אביב, ויצאנו לכביש הפתוח. בצומת ראם פגשנו את הBMW. כשהתחלפנו במושבי הנהג, ההדר בקבינת הלנדרובר קיבל פרופורציה. כל פרט בסביבת הנהג הגרמנית מאפיל על מיטב התוצרת האנגלית. העיצוב, הגימור, מגע החומרים, בליגה אחת גבוהה יותר.  אפשר להבין בהחלט למה אניני הרכב נשבעים אמון למכוניות של ב.מ.וו.  וזה עוד לפני שנתנו בגז וסובבנו את ההגה...  

    הנסיעה דרומה

    על הכביש המהיר דיסקברי 3 הוא רכב שטח מהמודרניים שיש, עם מתלים נפרדים, כריות אויר נשלטות מחשב, מנוע דיזל חלק וחזק. אבל כשמשווים את הנהיגה בו לאיקס הגרמני, הוא פתאום מזכיר לנדרובר דיפנדר - רופס, עמום, איטי. בפיתולי הירידה לסדום,  ההבדלים מתחדדים. הנוהג בX5 נהנה משלדה ספורטיבית ומנוע דיזל הטוב ביותר שנתקלנו בו. הנוהג בלנדרובר  גם נהנה – מהנוף המקסים.

    אבל כשהגענו למטה ונכנסנו לנחל סדום, התמונה מתהפכת במאה שמונים מעלות. זה מתחיל מתופעות שג'יפאים לא מכירים – מערכת "רדאר"  גם בנסיעה קדימה וגם אחורה משמעותה שכל הזמן הרכב מצפצף, נוריות מהבהבות, המסך מתריע. כולה כמה אבנים, מה לעזאזל עבר להם בראש בגרמניה כשתכנתו את המחשב? נדמה שבצפון ארופה "שטח" שווה דשא קצוץ ומפולס. מערכת בקרת היציבות, המצויינת  בכביש, מפריעה בנהיגת שטח מהירה. הרכב שם לעצמו רגליים בהאצה, בבלימה, בפניות.  היגוי יתר הוא דבר טבעי לגמרי בנסיעת שטח, אבל לא בBMW. כל הבוחנים יצאו עם פרצוף חמוץ מהרכב – הוא לא נותן לזרוק זנב! חיפשנו את הכפתור שמנתק את מערכת הבקרה – חשבנו  שהוא מתחבא בתפריטי מחשב-העל המכונה iDrive.  הלכנו לאיבוד מהר מאד. חסר במערכת הזאת דבר אחד – חיפוש גוגל... בסוף מצאנו את כפתור ניתוק הבקרה איפשהו, אבל השפעתו לא הייתה ברורה.  הוא לא מנתק באמת את כל הבקרות האלקטרוניות, ועד סיום המבחן נותרנו מבולבלים.   

    זוויות המרכב של הרכב הגרמני לא מנסות אפילו להיות טובות, והגחון של הרכב בעל השלדה האחודה בסגנון מכונית נוסעים אינו מתוכנן לעבודת שטח. הצמיגים דקי החתך על חישוקי 18 אינץ' אינם מכילים מספיק אויר כדי לשכך את הנסיעה, והמתלים שהיו מצוינים על הכביש נוקשים מדי על שבילים גליים.  אבל החיסרון הגדול של האיקס-חמש הוא העדר הילוך הכוח. ברור מאליו, הרי זהו המדד שמפריד בין רכב שטח לג'יפון עירוני, אבל בכל זאת שווה להתעכב על הנקודה הזאת. לכאורה הילוך כוח נדרש פחות עם מנוע כל כך חזק, ועם בקרת משיכה אלקטרונית שתעשה הכל כדי להעביר כוח לגלגלים תמיד. ובכן, קיבלנו הדגמה על חשיבות הילוך הכוח.  הרכב מתקדם במגבלות זויות המרכב גם בהצלבות נטולות אחיזה,  אבל לא באלגנטיות, אלא בקפיצות של מטר-שניים. נסיעה על שבילים מעט טכניים, עם סלעים פה ושם שצריך להתחשב בהם, היא חוויה ממש לא נעימה. תוסיפו את צפצופי ההזהרה הבלתי פוסקים, והתחושה היא שכבר עדיף לרדת מהכביש לשבילים הקלים עם מזדה 3. היא לא תגיע יותר רחוק, אבל היא תעשה את זה בלי לחורר לנהג את הראש.

    לנדרובר דיסקברי לעומת זאת הוא רכב שטח ראוי בהחלט. הוא מצויד בכל המפרט הטכני הדרוש – כמעט. שלדת סולם כבדה מסתירה את המכלולים מכל פגע, יש הילוך כוח, הדיפרנציאלים ננעלים באמת, אם כי בבקרת מחשב ללא שליטה ידנית, זויות המרכב ומרווח הגחון טובים בהרבה, המתלים ארוכי מהלך יחסית, בעלי שיכוך ורכות מדויקים לעבודת שטח.  אז למה כמעט?  הצמיגים כמובן. דקי דופן, חלשים, פגיעים. מנסיון של בעלי דיסקברי 3 בשנתיים האחרונות, הצמיגים המקוריים הם אכן נקודה כאובה, וצמיגי שטח מתאימים נדירים ויקרים מאד.  

     

    X5 החדש גדול יותר מהקודם אבל נראה נמוך וקטן יותר. בכל מקרה העיצוב יפה מכל כיוון וגם מבפנים.

    בשטח לעומת זאת... זויות גרועות, גחון חשוף, חישוקים פגיעים וצמיגים ללא בשר.

    לדיסקברי 3 צמיגים גלגלים גרועים באותה מידה, אבל מרווח גחון וזויות מרכב עדיפות בהרבה, עם יכולת הגבהה עצמית של 5 ס"מ משמעותיים.

    אז מה הבעייה שלנו בעצם?

    את המבחן אפשר היה לסכם בפשטות – דיסקברי 3 הוא רכב כביש-שטח מוצלח, ב.מ.וו הוא רכב כביש מצויין ורכב שטח עלוב למדי. הבעייה שלנו איתם, בפרספקטיבה של רכב שטח, היא אחרת. הם שייכים לקבוצה של מכוניות שזכתה זה מכבר לכינוי על ידי אחד מבכירי הפורום – "משפחת המפלצת המוצצת".  מפלצת – ברור. מוצצת - כסף כמובן.  המפלצות המוצצות הם כלי רכב סופר-יקרים, אולטרה-מתוכחמים, בעלי DNA גרמני במקור אבל היום הם מגיעים מכל יצרני הרכב.  באולם התצוגה ובנסיעת המבחן, המפלצת המוצצת מרשימה בכל  היבט. היא נוסעת מהר, היא מפנקת, היא מדהימה. היא סופר-מודל. לקוח היד הראשונה, זה ששם חצי מליון שקל על שולחן הסוכנות, נהנה ממנה בתקופת פריחתה המקבילה, לא במקרה,  לתקופת אחריות הייצרן. אבל  אחר כך – אלוהים גדול. עלות החלפים אסטרונומית, סיבוכיות המערכות מאפילה על מעבורת חלל, מורכבות התיקונים מסתכם בחשבונות מוסך מטורפים – בהנחה שאכן נמצא מישהו במדינת ישראל שמסוגל לאתר את התקלה. אי לכך, ירידת הערך  פנטסטית. אם היא זוכה להגיע  לגיל עשר, היא תאבד למעלה מ90 אחוז מערכה, שכן מעשית, היא בלתי ניתנת לתחזוקה.  

    אפשר לקבל את זה  בסדרה 7,  מרצדס אס-קלאס  או פורשה קררה, אבל כשזה מגיע לכלי רכב שלפחות בתדמיתם הציבורית הם ג'יפים, הדיסוננס גדול מדי. עבורנו חובבי המכוניות, לכל מכונית יש מהות, יש את התסריט הדמיוני שבו היא מככבת. פרארי אדומה אמורה להיות מהירה ולמשוך בחורות. זה לא משנה שהיא מבלה כל השבוע במוסך, כל עוד היא סידרה אותנו ביום שישי בערב.  סדרה 7 של ב.מ.וו אמורה לטחון אוטוסטראדות ב250 קמ"ש, להיות תחליף למטוס עבור איש העסקים הבכיר - וכשיש בעייה, מחשב הרכב בעצמו יודע לכוון אותה לתחנת השירות הקרובה. כל עוד אנחנו בגרמניה והסביבה, זה אמור לעבוד יופי. 

    איך אפשר לטייל ברכב בלי גלגל רזרבי?

    אבל רכב שטח, לא כל שכן לנדרובר,  אמור לחצות בהגדרה את מדבר הגובי. בדמיון אנחנו בורחים עם או בלי המשפחה לשנה שלמה באאוטבק האוסטרלי.  הוא צריך להיות בר תחזוקה עם פלאייר, אזיקונים וסרט בידוד. אמינות מקסימלית ופשטות התיקון , שני צדדים של אותו המטבע, הם ערכי היסוד של אגדות השטח ג'יפ, לנדרובר, לנדקרוזר.

    עם שני כלי הרכב במבחן זה, אין צורך בארגז כלי עבודה – כשמשהו יתקלקל, אין מה לנסות לתקן בשטח. ב.מ.וו הגדילו לעשות -  אין ברכב אפילו גלגל רזרבי. צמיגי runflat טובים אולי בגרמניה, איפה ש80 קילומטר מספיקים כדי למצוא צמיג תחליפי – בטיול בנגב, הפאנצ'ר הראשון יהיה האחרון, כי אין סיכוי להגיע לפאנצ'ריה פתוחה בשבת. הדרומית ביותר נמצאת בבאר שבע – ואין בה צמיגים לחישוק 18 אינץ'. סוף הדרך.

    אז לקונה הראשון והמאושר, שירידת ערך של לפחות חמישים אחוז בסוף תקופת האחריות גם ככה לא מזיזה לו, לא נותר אלא לאחל בהצלחה – אתה תהנה ללא ספק משני הרכבים האלו. לנדרובר דיסקברי 3 ייקח אותך לטיולים, גם בשטח,  עם כל המשפחה, בנוחות מלכותית.  עם הב.מ.וו עשה טובה ותשאר על הכביש, שם תהנה ממכונית הסטיישן הטובה בעולם. זכור רק דבר אחד מהמבחן הזה – מכור את הרכב ומהר, לפני תום האחריות!

     

    הדיסקברי עלה וירד לתל צפית . האיקס עלתה את ההתחלה - ברברס, בשביל התמונה. לא העזנו לסכן את רכב המבחן בעלייה לתל. זו השורה התחתונה בשטח.

     

    ב.מ.וו X5 נתונים טכניים:

    תצורה: כביש-שטח, חמש דלתות

    מידות: אורך 485 ס"מ, רוחב 193 ס"מ, גובה 177 ס"מ, בסיס גלגלים 293 ס"מ, משקל עצמי 2,260 ק"ג, צמיגים 255/55R18

    הנעה ותמסורת: 4X4 קבוע, תיבה אוטומטית 6 הילוכים.

    מתלים: נפרדים קדימה ואחורה.

    מנוע: דיזל, 6 בוכנות, מגדש טורבו,  2,993 סמ"ק, הספק מרבי 235 כ"ס ב4000 סל"ד, מומנט מרבי 53 קג"מ ב2000 סל"ד

    ביצועים: מהירות מרבית 216 קמ"ש (נתוני יצרן), תאוצה 100-0 קמ"ש ב8.3 ש' (נתוני יצרן).

    נתוני שטח: מרווח גחון 21 ס"מ, זווית גישה 25 מעלות, זווית נטישה 23 מעלות

    צריכת דלק: במבחן  7.9 ק"מ לליטר (נתוני יצרן  11.4  ק"מ לליטר)

    בטיחות: 8 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות

    אחריות: שנתיים

    שנת השקה: 2006

    מחיר: 587 אלף שקל

     

    לנדרובר דיסקברי 3  נתונים טכניים:

    תצורה: כביש-שטח, חמש דלתות (שבעה מושבים)

    מידות: אורך 484 ס"מ, רוחב 201 ס"מ, גובה 184 ס"מ, בסיס גלגלים 289 ס"מ, משקל עצמי 2,504 ק"ג, צמיגים 255/60R18

    הנעה ותמסורת: 4X4 קבוע, תיבה אוטומטית 6 הילוכים, תיבת העברה עם שני תחומים, דיפרנציאלים אחורי ומרכזי ננעלים בבקרת מחשב.

    מתלים: נפרדים קדימה ואחורה, כריות אויר.

    מנוע: דיזל, 6 בוכנות, מגדש טורבו,  2,720 סמ"ק, הספק מרבי 190 כ"ס ב4200 סל"ד, מומנט מרבי 44 קג"מ ב1900 סל"ד

    ביצועים: מהירות מרבית 180 קמ"ש (נתוני יצרן), תאוצה 100-0 קמ"ש ב12.8 ש' (נתוני יצרן).

    נתוני שטח: מרווח גחון 18-25 ס"מ, זווית גישה 32-37 מעלות, זווית נטישה 25-30 מעלות  (הנתונים משתנים בהתאם לגובה המתלים)

    צריכת דלק: במבחן 7.2 ק"מ לליטר (נתוני יצרן  9.6  ק"מ לליטר)

    בטיחות: 8 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות

    אחריות: 3 שנים

    שנת השקה: 2005

    מחיר: 384 אלף שקל

    Untitled Document