רכב-הירח של שנון קמפבל

(צילומים - אריק זמר)

אחת הסיבות הטובות  לנסוע למואב איסטר ג'יפ ספארי (כאילו שחסרות סיבות), היא ההזדמנות הנדירה לפגישה פנים מול פנים עם הstate-of-the-art של עולם ה4X4. כל המי-ומי מגיעים לשם, להציג את סחורתם, להציג את הג'יפים ורכבי התחרות הטובים ביותר בארה"ב. והכל נוסע ברחובות בצורה חופשית... State of the art - מונח שהתרגום שלו הוא משהו כמו: "הכי טוב שקיים בתחום מסויים ברגע מסויים". ונכון לאפריל 2007, ולתחום זחילת הסלעים, זהו המלך רבותי - הכלי מספר אחד: ה-Moon-buggy של חברת Campbell Ent.

המון-באגי המקורי - הרכב שהתחיל את האופנה -  היה  Tiny של ג'ון נלסון (בונה מכוניות מרוץ אגדי) עם מנוע חיפושית מקורר אויר, שהופיע לפני כ6 שנים. הוא היה כל כך מוזר ביחס לתצורה המקובלת של ג'יפים, שהוא זכה לכינוי "רכב ירח".  השלדות של קמפבל הן השלב האחרון והמוצלח ביותר בקו האבולוציוני שהתחיל מאותו Tiny.  איך יודעים שהרכבים האלו  באמת הכי טובים? הבעלים של החברה, אחד שנון קמפבל, הנוהג ברכב מספר 35 המככב בתמונות, הוא  המוביל הבלתי מעורער של תחרויות זחילת הסלעים (ומרוצי הסלעים - Rock Racing) בשנתיים האחרונות בקטגורית unlimited.

אז מה רואים בתמונות?

זהו רכב תחרותי יעודי, חד מושבי. הנהג יושב לא באמצע, אלא מוסט לצד שמאל, ובאלכסון  במבט על.  הוא יושב נמוך-נמוך - על הרצפה. רגליו צמודות ושלוחות קדימה אל דוושות הגז והברקס, שנראות בצילום אם תחפשו אותן, מתחת למשאבה הבלם הראשית ובין שני הבולמים הקדמיים. השלדה מינימלית, מחברת בדיוק את מה שצריך ומגינה על הנהג, לא יותר. חומר הגלם של השלדה הם צינורות פלדה בקוטר 1.75X0.120 אינץ' (45X3 מ"מ).

מאחורי ולימין הנהג, באלכסון, שוכב המנוע - שברולט LS, מנוע V8 מוזרק ומודרני, ענק ביחס לגודל ומשקל הרכב. המנוע מזין גיר  בן שני הילוכים בלבד, של חברת Hughes. הגיר, אוטומטי בשליטה ידנית, מבוסס על המכאניקה של תיבות ההילוכים האוטומטיות העתיקות ביותר, הPowerglide משנות ה50, שחוזרות לאופנה היום. במרוצי סלעים כמו גם דראג, שני הילוכים מספיקים, והתיבות חזקות מאד, פשוטות מאד, קצרצרות וקלות משקל. הטרנספר הוא Atlas של חברת אדוונס אדפטרס, טרנספר גלגלי שיניים חזק קל וקומפקטי, עם יחס קצר של 4.3:1. 

סעפת הפליטה פשוטה וישירה, הרדיאטור תלוי מאחורה,  חשוף לאויר.

המתלה האחורי הוא מתלה 4 חיבורים א-סימטרי. כל החיבורים הם מוטות אלומיניום פשוטים וישרים עם מיסבי קצה הממקמים את הסרן במדויק. שימו לב להתאמה בין מיקומי הזרועות והדרישפט בצד ימין, התאמה שמבטיחה זויות עבודה נכונות לדרישפט גם בהצלבות קיצוניות.

הסרן הקדמי תלוי גם  על  4 חיבורים הניתנים לזיהוי בקלות יתר בתמונות הבנייה שבהמשך הכתבה. הסידור והמרחקים בינהם מאד לא מקובלים - שלושת החיבורים יוצאים ממש ממרכז הרכב, מה שמבטיח מהלך מתלה מדהים אבל נראה מאד מוזר... ומצד שני, זה עובד, ללא ספק, חזק ומוכח בשטח. גם כאן הדרישפט נמצא ממש בין שני לינקים מה שמבטיח זויות עבודה אופטימליות בכל מצב.  

הדיפרנציאלים הם מסוג פורד 9 אינץ', בתוך סרנים של חברת Currie, הכל בנוי כמובן במיוחד למרוצים. נעילות נשלטות ARB, ויחסי העברה בלתי ידועים אך אני יכול לשער ש5.89:1 או בסביבה.   הצמיגים הם צמיגי זחילת הסלעים היעודיים של חברת BFGoodrich, המכונים Krawler, במידה 39/12.5R17, על גלגלי Walker Evans עם בידלוקים (נועלי צמיג).

שימו לב בתמונות העליונה והתחתונה להבדלים במערכת ההיגוי בין שתי הגרסאות - בשתיהן היגוי הידראולי לגמרי כמובן, אבל בעליונה בוכנה דו צדדים מקובעת לסרן, ובתחתונה בוכנה רגילה הדוחפת מוט מקשר במובן הרגיל של המילה. אינני יודע מה משתי השיטות עדיף, או מה הגרסא החדשה יותר - הרכב שבתמונה התחתונה הוא רכב התחרות האישי של שנון קמפבל. מערכות ההגה בשני המקרים הם תוצרת Howe - כל הרכיבים והמכלולים הם אסופה של המוצרים הטובים ביותר שכסף יכול לקנות, מוצרי מדף כולם.

הבולמים אגב הם לא בדיוק בולמים, אלא יחידות קפיצי גז משולבות בבולמים, AirShox של חברת FOX, פופלריים מאד בסוג הזה של תחרויות. הם מתאימים מאד לרכבים הקלילים, מאפשרים לכוון במהירות את קבוע הקפיץ על ידי שינוי לחץ החנקן (וכך לכוון את גובה הרכב), והם חוסכים את המשקל המשמעותי של קפיצי הפלדה המסורתיים. חסרונם בהתחממות יחסית מהירה לבולמי מרוצים רגילים, אבל בתחרויות כאלו  הנסיעה היא איטית ומחושבת מאד עם פרצים של אלימות הנמשכים שניות ספורות בלבד, לא מספיק זמן בשביל לחמם את הבולמים.

עוד פרט מעניין הוא הכננות המותקנות על הסרן הקדמי. כך הן לא לוחצות על המתלים, ומטרתן היא להצמיד את הגלגלים לאדמה בעליות קיצוניות כדי לייצר עוד אחיזה שתאפשר לגלגלים לסחוב את הרכב.  שימו לב גם לשימוש בכננת זעירה, כננת טרקטורון של 2000 ליברות בלבד - מרמז על משקל הנוצה של הרכב יותר מכל דבר אחר.

ועכשיו למי שהתמונות שאריק צילם לא מספקות אותו (ובצדק, היה קשה לזחול קצת מתחת לרכב אריק? אין שם מספיק מקום?) הנה תמונות של תהליך הבנייה מתוך האתר של Campbell Ent, שחושפות את מה שעוד נשאר לחשוף מהכלים הפשוטים והיפים האלו. שימו לב לאי הסימטריות המקסימה של השלדה, לגחון החלק לחלוטין, שום דבר לא בולט מתחת לקו הסרנים, כולל אפילו תושבות הזרועות, כל הקוים פשוטים ונקיים. עבודת הנדסה מבריקה - שגם עובדת יופי בשטח ומנצחת תחרות אחרי תחרות.