Close
  • וידאו - קבוצת סובארו בראלי תדהר

    וידאו מתוך תא הנהג של צוות קבוצת סובארו הישראלית בראלי תדהר, שנערך בשבת האחרונה בהפקת מועדון מירוצי ישראל. (Photographs: )

    היום שלנו התחיל מוקדם. בשעה שש ושלושים כבר צפצף נהג עצבני בחצר ביתי ובמקום בוקר טוב הוא פותח את הבוקר בתלונות: "הייתי צריך לקום מוקדם יותר, ליסע עד חגור, .... בלה בלה בלה..." ואני, על הבוקר, תשובה קצרה ואולי מרגיזה זה המקסימום שאני מצליח לייצר: "רוצה נווט טוב, אז תעבוד בשביל זה".

    בשעה שמונה בדיוק, לפי לוח הזמנים המוכתב מראש ע"י מ.מ.י,  יובל מלמד (נהג צוות סובארו) ואנוכי (הנווט)  התייצבנו בשטח הכינוס ליד מושב תדהר, אך ללא חברתנו "אסתי", היא הסובארו STI, מכונית המירוץ שלנו שנשארה לנמנם עוד שעה בסדנה בהרצליה.

    אני , כנווט ממושמע , ניגש לאוהל השיפוט לצורך מילוי טפסים, תזמון שעונים ולקיחת לוח זמנים. בעודי עסוק במילוי הטפסים והרישום אני קולט בזוית העין את יובל מארגן שולחן וכיסא ומתחיל לבלוס להנאתו את הגחנון המסורתי אותו הוא מכין לפני כל אירוע. נכנסתי ללחץ, וואלה, הבן אדם יחסל את כל הסיר ואני תקוע עם הניירת. (ואני לתומי חשבתי שהנהג צריך לפנק את הנווט....)

    בשעה שמונה ושלושים החלו הצוותים לגלוש לכוון הסטיג' הראשון, מבין שני הסטייג'ים של אותו היום לטובת רישום NOTES. הסטיג' הראשון, כ- 15 ק"מ אורכו, התיש אותנו מבחינת הכתיבה. סיבוב לתוך סבוב ועוד פניה,  יאללה,  תן איזה 100 מ' רצופים, שאפשר יהיה להרים את הראש וקצת לנוח.

    תדהר - האזור בו התקיים האירוע, מתאפיין בנוף חד גוני,  שמקשה מאוד על הנווט. אני קורא לזה סטיג' "ללא נקודות היאחזות". ברגע שהנווט יוצא מה – NOTES , קשה למצוא עוגן – נקודה בה אפשר להיאחז על מנת לחזור חזרה לתוך ה – NOTES. נוסיף לזה מסלול טכני ארוך מאוד ואנו מקבלים סטיג' קשה בכל רמה. "אם עושים את הסטייג' הזה נקי,  אפשר להתגבר על כל סטייג' בעולם" אומר לי יובל.

    רק המחשבה שעוד צריך לעבור על הסטיג' השני (עוד15  ק"מ ) ולהקריא ארבעה סטייג'ים תחרותים... אני כבר מרגיש עייף. הכנת ה – NOTES (שפת הראלי המתואמת בין הנהג לנווט) וכתיבתם הם החלק הסיזיפי בכל מרוצי הראלי. כשיובל ואני הכנו את ה – NOTES בראלי ירדן ( 5X2 ביום הראשון ועד 4X 2 ביום השני ) חשבתי לעצמי, מה זה הדבר הזה ? זה לא נגמר, ועוד צריך להקריא את כל זה?

    למרות ואף על פי הקשיים אשר בתהליך רישום ה – NOTES, כתיבה נכונה, סבלנית ומדויקת מאפשרת נסיעה חלקה ומהירה, ובסטייג' התחרותי עצמו, במהלך האירוע, כשההקראה זורמת והכול מתאים ומתוזמן, כמו תזמורת שמנגנת יחד,  התחושה היא עילאית  והאדרנלין מחסל את כל עייפות,  עצבנות, או תסכול. פשוט תענוג אמיתי.

    לקראת סיום כתיבת ה – NOTES, מגיע טלפון מדאיג משי פרח – מנהל צוות הסיוע, אשר מוביל את "אסתי" על נגרר (כדי שלא תתעייף), לכיוון נקודת הכינוס. "הנגרר עם פנצ'ר, אין לי גלגל ספייר ואני מתגלגל לאיטי עם וונדי הקשיש (רכב הסרוויס של הקבוצה) לכיוון נקודת הכינוס. יש מצב לקבל דחייה בהזנקה לסטייג'ים התחרותיים ?". ההזנקה הראשונה נקבעה לשעה 12:00 , ואנחנו אמורים לזנק ראשונים. (סדר ההזנקה נקבע על פי תוצאות אירועים קודמים).

    מיד עם סיום ה – NOTES , על מנת לאפשר לי כמה דקות של מעבר עליהם, ובכדי לחסוך בזמן לו אזדקק ברגע שהרכב יגיע (לטובת התקנת ציוד הצילום ברכב והפעלתו), ניגש יובל לאוהל השיפוט כדי לנסות ולקבל דחייה. אומנם, מתפקידו של הנווט לטפל במנהלות, אבל, לאור לחץ הזמנים, ריבוי העיסוקים והעובדה שבורכתי בנהג מתחשב, לקח הפעם יובל את המשימה על עצמו. מנהל הראלי, אסף שדמה, גילה התחשבות נדירה, (יוצא דופן שמשנים זמני זינוק בראלי) ואף הגדיל לעשות כאשר פרט לעובדה שאפשר לנו לזנק אחרונים, הגדיל את רווח זמן ההזנקה בייננו לרכב שלפנינו לארבע דקות. (בראלי מזנקים בהפרש של שתי דקות אחד מהשני ואין מצב של עקיפות. כל אחד מתחרה לבד על המסלול ומול השעון). תוך שהוא לוקח בחשבון את  קצב הנסיעה שלנו (אומנם זה לא עזר ונאלצנו לעקוף כמו שתראו בסרט, מצב נדיר בראלי)

    אבל בינתיים השעון דופק ושי לא מגיע. הלחץ והמתח מתחילים לתת את אותותיהם. אומנם זה אימון וכאלה עשינו לא מעט, אך לנו כספורטאים, חשוב לנצח ולבצע את המשימה אותה באנו לעשות . ההזנקות החלו כבר - רעם האגזוזים הפתוחים כל שתי דקות מוסיף ללחץ.

    מתחרים החלו לשאול שאלות, מה קורה ? איפה "אסתי" ? כולם עם כוונה טובה, אבל למי יש סבלנות בשלב הזה?! כששי מגיע, כמה אהבה ושנאה (למרות שהוא אינו אשם בפשלה) חשתי כלפיו באותם רגעים. צמיג העגלה קרוע ובג'יעג'וע  איטי הוא מחנה את הרכב והנגרר, מותש מהנסיעה, רוצה להגיד משהוא אבל אין זמן. תוך שניות כולנו מתנפלים על ה"פרינססה". אני, יחד עם דן הבן שלי, מתחילים להרכיב מצלמות (בדרך כלל לוקח שעה ולנו יש רק כמה דקות), שי גיורא ויונתן, (צוות הסרוויס הכי מקצועי בארץ) מתנפלים על הרכב. אחד בודק לחץ אויר בצמיגים, האחר כבר מתחת למכסה המנוע בודק את מצב המים, האינטרקולר וכל שאר הפרמטרים הדורשים בדיקה לפני הזינוק. שי (המומחה היחיד בארץ למחשבי Motec) בודק את הכיול של המנוע והגיר, בקיצור פעילות קדחנית. הנהג יושב ברכב עם החליפה החדשה, קסדה על הראש  ומחכה ללחוץ.

    הזמן נגמר,  אנחנו צרכים לזנק  בעוד שתי דקות. אני מתחיל להתלבש, שי עוזר לי עם הנעלים והצוות מזדרז ל"הכניס" אותי לכיסא הנווט. אחד חוגר אותי, השני מחבר אותי לאינטרקום ובינתיים, תוך כדי כל זה, אני עובר על מחברת הנוטס, לוודא שאני בדף הנכון. דן עוד עסוק בקשירה אחרונה של תיק המצלמות והדלתות נטרקות. נסיעה מהירה מביאה אותנו לנקודת ההזנקה (מזיעים ,לחוצים ,לא מרוכזים, אבל ללא קנס על איחור).

    הקול של יובל במערכת האינטרקום גורם לי להרים את הראש ממחברת ה – NOTES.  "יאללה מיקי, יש לנו שתי דקות להתפקס, תנשום עמוק ותכנס לריכוז" .ואכן, בעוד הוא מדבר בקול רגוע,  אני נושם ומנסה להתרכז בביצוע המשימה שלפנינו. (זוכרים את הקושי עליו כתבתי בהתחלה ? תוואי השטח, המסלול הטכני שלפנינו...)

    "שלושים שניות!", נשמע קולו של המרשל המזניק. סגירת חלונות, ריכוז, הקראה של ארבעת הפניות הראשונות,

    "עשר, תשע..."

    זינוק!  " 2 שמאל, 30 במפ, 0.1 שמאל נגטיב ו – 3 ימין," זה מה שישמע יובל במהלך הדקות הקרובות. הנהג צריך להקשיב ולבצע. תפקיד הנווט להקריאה בקצב הנכון . את הסטיג' הזה אנו מסיימים,  למרות כל הקשיים, בזמן הטוב ביותר בקטגוריה. קצת מסוחררים, קצת מותשים, אבל האדרנלין מתחיל לבעבע ולחפות על הכול. ההרגשה המיוחדת הזו של התזמורת משתלטת,  ואז אתה בעצם מבין בשביל מה הייתי צריך את כל זה...

    ועכשיו צפו בוידאו - צוות סובארו בראלי תדהר

    (צילום וידאו: דן יוחאי. סטילס: אביתר מילר)

     

    Untitled Document