ראלי השלום 2008 - סיכום

צוות גדול של צלמים נפרש לאורך המסלול והימים ותפס את הרגעים הגדולים של כל הצוותים. הצלמים בפרויקט המשותף: טל זוהר, פולגז. אסף קציר ואייל גונן, ג'יפולוג. ערן שלמה, נזימה. שמוליק לודוויג ואמנון שקדי גולשי ג'יפולוג הוותיקים, ואוריאל כהן, משלימים את הרשימה. תודה לכולם.

לגלריות  משלבי הארוע השונים (מאות תמונות להנאתכם)

"אתה על הסוזוקי הצהוב - עצור בצד!"

ראלי השלום 2008 הסתיים ונכנס לדפי ההיסטוריה של הספורט המוטורי בישראל. לא בגלל הדרוגים והפודיומים, לא בגלל הדרמות הספורטיביות והאנושיות. הסיום של הראלי היה החשוב. כל רכבי המשתתפים, כולל באגים T1 מבניה עצמית, אופנועים ממינים שונים, ומכוניות משונות-מבנה, רובם ללא מספרי רישוי צהובים,  נכנסו לאילת בשיירה ארוכה מלווים בניידות משטרת התנועה.  ולא, אני לא מתכוון לזה שהם ברחו מהשוטרים, או שהובלו לבית המעצר ולמחסן ההחרמה. משטרת ישראל אשכרה ליוותה אותנו לתוך העיר, בתהלוכה ססגונית שעברה דרך בתי המלון של אילת עד לחניון למרגלות מלון הרודס. נורמלי לגמרי, טבעי, סוף סוף.

יומיים לפני, מעל הכנרת

בשעות הצהרים המאוחרות התכנסו כל הצוותים בחוות תל הצל סמוך למושבה יבנאל. צוות ניהול האירוע כינס את הצוותים ולאחר הצגת המארגנים ג'רום בוזביב (מנהל האירוע) ונועם היימן (מארגן התחרות) הונחו הצוותים להגיע לפרולוג. ההנחיה נשמעה פשוטה "סעו ישר על השביל הראשי על לתחילת המסלול". לרוב זה עבד אולם לא כל הצוותים הבינו שמדובר בקטע קישור של ממש ולא כל המתחרים הבינו שיש להם נסיעה ארוכה עד לתחילתו של הפרולוג ולא חישבו נכון את זמן ההגעה.

הפרולוג עצמו נראה כמו טיול פנסיונרים בשבילי ישראל. חוץ משני כידונאים שבדקו את הגרוויטציה באופן מעשי לא נרשמו דרמות מיוחדות ובעצם להחזיק מעמד לאורך הפרולוג מבלי להירדם הייתה האטרקציה היחידה מבחינתי (אם אף אחד לא שבר שום דבר, אייל נרדם. לפי התמונות,  בהחלט היה אקשן - המערכת).

בערב הצוותים התכנסו באודיטוריום של מלון המלך שלמה בטבריה. ג'רום, מנהל האירוע, סיפר על הצלחת הראלי/טיול של השנה שעברה ותיאר את שאיפתו הצנועה להפוך את האירוע לאזורי, להעביר את הראלי דרך מדינות הסביבה וכמובן קרא לשלום עולמי דרך ההגה ולרגע נתן לנו להרגיש כמו בתחרות מלכת היופי. אחריו עלה לדבר דיסן דיסנבל, מנכ"ל הערוץ Guysen TV שבעברו חצה את מדבריות אפריקה במסגרת הדקאר. גם הוא בירך את המשתתפים וסיפר שאירוע זה מסוקר ומתוקשר בעולם הגדול וכולם כולל כולם מחזיקים אצבעות שאחרי שיוני לוי יעבור ביעף את גבול ישראל אילת גם השלום יגיע רגע אחריו.

נועם היימן נתן את תדריך הנהגים המקצועי, המשתתפים תרמו צעקות (במינון רגיל-פלוס) ורק קולו העבה של יפתח גלעדי, יד ימינו של נועם,  נטול מיקרופון, סיימו את הויכוחים והמתחרים יכלו סוף-סוף להתפנות להכנת המסלול. אחרי שעות שינה ספורות עבור רוב הצוותים, זינק ביום רביעי עם שחר ראלי חוצה ישראל במתכונת 2008. היה חם, היה כיף, היה קשה. לפניכם הסיכום, לפי קטגוריות.

קטגורית T1 4x4

את המדרגה הגבוהה של הפודיום שוב אכלס צוות פוינטר, רז היימן והלל סגל. נסיעה חלקה יותר מכולם, ניווט מבריק וכמעט אפס תקלות הביאו את צוות הספורטאים המוטוריים הוותיקים לאן שצריך הכי מהר.  שי שמעוני, המזדנב המסורתי יחד עם אביב ספקטור, שוב הוכיח שלא מספיק נהג ונווט מעולים, וגם לא מנוע חדש.  לעזאזל, צריך גם מזל בסיפור הזה. את הלילה שבין רביעי לחמישי בילה הצוות בטיול מחניון הלילה בעבדת למוסך בתל אביב ובחזרה,  רכב המירוץ על גבי הנגרר. גיר שהוקפץ מעידו כהן בצו8 החליף את הגיר של ההאנטר שסבל ממחסור של כמה שיניים על ההילוך השלישי. שני פאנצ'רים בסיום הסטייג' הרביעי עיכבו את הצוות עוד קצת, אולם הפנצ'ר השלישי, זה שגמר את מכסת הספיירים, עיכב את הצוות 40 דקות יקרות מפז והשאיר להם את המקום השני.

את המקום השלישי לקח הרכב השלישי בקטגוריה - דרור כהן על גבי השברולט T1 המרשים יחד עם יונתן לוינסטון. דרור הגיע חמוש במוטיבציה, ומפלצת עם מנוע ומפרט הגדולים ביותר בהפרש גדול, אבל בפועל דרור לא נראה עדיין כאיום על ההגמוניה של מיצובישי. אנחנו מקווים לראות את דרור והשברולט באופן קבוע בארועים הליגה, ואין ספק שבמגמת שיפור.

קטגורית T1 2x4

את המקום הראשון כבשו בסערה צוות אליאנס-ורד, גלעד מוניקנדם, שי יחיאלי ושילה שפיגל, שנתנו את הופעת הבכורה בדיוק לפני שנה.  הם נהנו מכשלים טכניים קשים של המתחרים בקטגוריה וזה לא שהשלישייה שמכוונת את הכלי לא סבלה מתקלות, אבל על זה נדבר עוד כמה שורות, התאזרו בסבלנות. בסוף הסטייג' הראשון צוות הסיוע של אליאנס-ורד עסק בחיזוק הנאבה האחורית שמאלית לאחר שהאחרונה איימה להתפרק. מפתח צינורות ואיש צוות חזק החזירו את האום הגדול למקומו. כבל הגז של מנוע הסובארו החליט לעשות בעיות ואלתור זריז החזיר את הצוות למסלול אחרי עיכוב של יותר מחצי שעה. בסוף הסטייג' הרביעי החליט אחד הבולמים ללכת בדרך כל בולם. בחינה קצרה של המצב והצוות ממשיך תוך שהוא מטיל את מלוא כובד האחריות על הבולם השני שנשאר להלחם לבד מול תוואי השטח.

צוות עידן הגז המחודש והמורחב, דודי פרץ, לירן דיכטר ואורי גולדשטיין, הגיע לסיבוב הרצה על הבאגי החדש . אל הבאגי הצטרף המנוע "הצנוע" מהכלי הקודם, ביג-בלוק בנפח 7300 סמ"ק. הצוות סבל מבעיית חום עקב רדיאטור קטן מדי ופריקה קבועה של מים ועקב כך נאלץ להוסיף מים בכל הזדמנות. במהלך המרוץ עלה הבאגי על גדר וזו התלפפה על הגלגל האחורי,  הברקס הפסיק לתפקד בצד הזה והצוות הסתפק בברקס אחד פחות ובמקום השני.

ניר שני ועומרי רשף מצוות כפר מסריק נפרדו מהגיר שלהם לקראת סוף הסטייג' השלישי, הם נאלצו לפרוש באמצעו. גיר חדש הוקפץ מעפולה, ולאחר ערב ארוך של החלפת התמסורת הסוררת הצוות עמד על קו הזינוק והסתפק במקום השלישי.

רונן הרן וכרמל חרות מקבוצת Tomtime, רכובים על תומקאר אדום הצליחו לסיים את התחרות ולמרות נחיתות הכלי וקשיי הדרך הם הגיעו לאילת. את הכלי הססגוני ביותר בקטגוריה ואולי במרוץ כולו סיפק יגאל ביטון. רכוב על באגי  מבוסס תומקאר מוגדל שנבנה על ידי ליאור גולדברג מסדנת תומקאר ומונע על ידי מנוע של ZX10  נאלץ לפרוש עקב קלאץ'' שהלך לעולמו והמסקנה שעל כזה מנוע צריך משהו מחוזק.

קטגורית T2

גל שחם ובן לאוטרבך, צוות מוטורוני, לקחו את תואר הנווט עם שם המשפחה המסובך ביותר. על הדרך גם הביאו את המקום הראשון בקטגוריה בתצוגה מרשימה באמת של נהיגה וניווט. את היום הראשון הם סיימו עם הפרש של שעה שלמה מהמקום השני. אחרי בדיקת ה-GPS הם קיבלו קנס של חצי שעה עקב דילוג על נקודת ציון. ביום השני הם פשוט ריחפו על המסלול תוך נסיעה בטוחה ושמירה על הפאג'רו האדום. ההישג המרשים באמת הוא בזמנים - מקום שני כללי, אחרי רז והלל.

צוות "משק כרמי אקספורט" עם איציק כרמי ואייל חטואל בתוך הקוקפיט של הפאג'רו שנראה כמו קופסת שימורי תירס, לקחו את המקום השני והצרות היחידות שהם חוו באו דווקא מצוות הסיוע... רכוב על H2 ומתודלק בטעות בסולר מהול במים מצא עצמו הצוות עסוק בניקוזים עד לשעות הקטנות של הלילה.

צוות טלפארמה איבד את האינטרקולר בתחילת הסטייג' השני.  צינור המעקף שהותקן התנתק מספר פעמים וגרם עיכובים רבים לצוות. בלילה הוחלף האינטרקולר והצוות זינק ליום השני תקין.

צוות מוטורוני השני, יפתח שובל וצחי הרצוג על פאג'רו Q בנזין בשונה משאר חברי הקטגוריה, סבלו מבעיות GPS ביום הראשון, בתחילת היום השני החליט צינור הברקס של הגלגל הקדמי ימני להיקרע. הצוות עצר בצד המסלול וצוות הסיוע שחש לעזור ביצע ניתוח מהיר, סתם את הצינור ההולל ואפשר לצוות להמשיך עם בלם  אחד פחות. עקב הקצב האיטי התמהמה הצוות להגיע לסיום והופתע לגלות שהמרשל שמבשר על סיום הסטייג' נעדר ממקומו. אחרי חיפוש נמצאה האבדה והתברר שהוא "קופל" ממקומו. אותו דבר קרה גם בתחילתו של הסטייג' האחרון,  גם שם, כנראה עקב החום הכבד, "התאדה" המרשל שאמור להזניק. תקלת המרשלים הזאת שאילצה את הצוות המאוכזב לפרוש,  מהווה דוגמא לחזרה לאחור מבחינת איכות הארגון של הראלי. עוד על כך בסיכום.

אצל איציק בריל וחזי בצלאל מצוות רמות-פטרוטק הצרות צצו כבר מהתחלה. ה-GPS קרס וחזי עבר לניווט מפות בלבד. עקב בעיה בברקס ושבירת בולם ביום השני הצוות החליט שזה די והותר ופרש.

קטגורית T2S

דווקא מכיוון הקטגוריה הסטנדרטית, הנמוכה מבין קטגוריות הרכב,  הגיעו הדרמות. צוות סובארו מנווט על ידי מיקי יוחאי החל את המרוץ עם התחושה השאננה והסטנדרטית ששמירה על האוטו ונסיעה בקצב שיובל מלמד הנהג יודע לתת תספיק להם כדי לסיים את האירוע במקום הראשון. צוות אלקנה דווקא חשב אחרת וערן גנה, חמוש באריה סבן על מושב הנווט, עקפו את צוות סובארו ופתחו פער של כשבע דקות בתום היום הראשון.  יובל מלמד לא מרגיש נוח במקום השני,  פתח את מבערי הפורסטר וניצל את כל המהירות שהסובארו והנווט מסוגלים לספוג - היישר למקום הראשון.

עופר קוקוס מצוות אבסולוט, מתחרה ותיק מהעבר שב מהמחשכים חמוש בפאג'רו קינג ארוך. הוא הוכיח שכוחו במותניו וההפסקה הכפויה לא השפיעה. יחד עם שאול צוק במושב הימני הם הלכו על כל הקופה אבל הפאג'רו חשב אחרת. מתברר שבאופן סטנדרטי קיים מנגנון השבתה ברכב המתוחכם שמשבית את המנוע במקרה של מכה חזקה וכאלו לא חסרו במהלך היומיים. כל השבתה כזאת גרמה לצוות עיכוב של דקות יקרות וההיגיון שגרם לצוות לבצע אתחול למחשב על ידי ניתוק מתח גרם לאיתורן לנעול את המשבת של הסולר מתוך חשש לגניבה. זה היה הרה אסון בסיום הראלי... להלן הסיפור: ויקו אסולין ממוסך אוטוויק, מצויד בנווט צוות סרטינה-אוטו אייל אפרתי ורכוב על מיצובישי מגנום האדום התחרו עם צוות אבסולוט ראש בראש על המקום הנוסף שנותר על הפודיום. הדרמה התחוללה באזור תמנע, לקראת סוף הסטייג' האחרון כאשר אוטוויק נעקפו על ידי אבסולוט בנקודת התדלוק ומצאו את האחרונים עם פנצ'ר בצד הדרך אחרי כמה קילומטרים. שמחים וטובי לבב המשיכו צוות אוטוויק לכיוון קו הסיום כשפאנצ'ר בדקה ה90 הפתיע אותם. בהחלטה רגעית ויקו המשיך בלי לעצור ורק אחרי שהג'אנט התעקם הם עצרו בצד להחליף את הגלגל ואפשרו לעופר לעקוף וליפול שוב למלכודת של אותו משבת המכות הכואבות, גם הפעם ניתוק המצבר גרם להשבתת האיתורן ויש לי הרגשה שכמה רכיבי אלקטרוניקה יעופו מהפאג'רו בפעם הבאה. אוטוויק עקפו בפעם האחרונה לאותו היום ועלו על המקום השלישי בפודיום.

צוות חולון מוטורס שכולל את איתי מולדבסקי וזיו נושרי סיימו את המסלול עם בולם אחד שהחזיר את נשמתו לבורא עולם ביום הראשון. בולם חדש שהוזנק מ"אספיר" החזיר אותם לכשירות ולמקום השישי. את המקום החמישי אכלס  צוות ג'יפולוג, כשבמושב הנווט מוניק אורבי שאיבדה את קולה בתחילת המרוץ ופיתחה כישורי פנטומימה עד סופו. יחד עם סביון עזר והסופה האדומה הם הצליחו לסיים למרות שני פנצ'רים ומשאבת דלק שהלכה לעולמה ועיכבה את הצוות כשעה עד להגעת צוות הסיוע (עבדכם הנאמן) והחלפתה. הרדיאטור גם חטף צינון והחל לנזול ודרש תיקון פלסטלינה שעלה גם זמן יקר.

צוות "קוני-קקטוס" - רון גל וגיא גוטליב החלו את המרוץ בסערה עד לסוף הסטייג' השלישי, שם התפוצצה להם צינורית שמן.  ריצה מהירה למוסך של ארנון מלאכי בפרדס חנה שהיה בסמוך לסיום הסטייג' ועבודה זריזה של ארנון אפשרו להם לחזור לתחרות בזמן. הצוות הגיע בחמש דקות איחור לתחילת הסטייג' השלישי והוזנק לדרך. כמה קילומטרים מאוחר יותר משאבת המים הכריזה על פרישה. משאבה חדשה הוזנקה מתל אביב ולמרות הזמן הרב הצוות הצליח להדביק את הפער ואפילו לעקוף מספר כלים. כ40 ק"מ לסיום הסטייג' הייתה זאת תושבת מוט הרדיוס האחורית ימנית שלא עמדה בעומס ובעול השנים ונשברה. רון וגיא הבינו שהגורל לא זימן להם גם הפעם את הגביע ופרשו.

טרקטורונים

בדירוג לא היו דרמות, יובל שרון מקום ראשון נצחי, תומר וולף מקום שני ואלי אוחיון סוגר את הרשימה במקום השלישי. אך שלוותו הרגילה  של יובל הופרה בסוף היום הראשון. לאחר סיום ביעף של המסלול נסעו יובל והצוות לכיוון החאן. שמש שסנוורה את רוכב הטרקטורון המנהלתי גרמה לו להתעלם מסלע תמים שעמד לצד השביל. תמימותו של הסלע עלתה לצוות בג'אנט וציר אחורי עקומים. צוות הסיוע הוזנק ולקח את הכלי הפצוע לרוטשילד אופנועים שבבאר טוביה. דותן, הבעלים של המוסך, פתח את המוסך במיוחד בשבילם, החליף את הציר, הידק את הברגים ושילח את הטרקטורון הפצוע חזרה כמו חדש.

את הקטגוריה הכללית לקח גיל אלמדאווי מטריפ-רמגל רכוב על DS650. למרות התהפכות בסטייג' הרביעי, עיקום ג'אנט ושבירת GPS אחד ולמרות שכמה קילומטרים לפני סיום האירוע נסתם פילטר הדלק ורק ניעורו החזיר את ה-Can-Am לחיים גיל לקח את המקום הראשון. במקום השני הסתפק גיא ורבר מדגש טרקטורונים ואת המקום השלישי אכלס תימור גיל מקבוצת כתום.

אופנועים

מישהו אמר יוני לוי מקבוצת סוזוקי? אלוף האלופים? מפתיע, אה? אז כן, גם השנה אין שום סיפור מעניין מהצד הזה של הכידון, ובהפרש זמנים גדול, כשאחריו  ערן וולנברג  על KTM525. במקום השלישי זיו כרמי גם הוא מקבוצת סוזוקי  רכוב על DRZ400 כמו יוני.

בקטגוריה הכללית זכה צליל ונדרהורן מקבוצת ארזים הידראוליקה רכוב על KTM525. אחריו הגיע גיא גרשון על כלי זהה. במקום השלישי זכה אלעד קוטון מקבוצת מוסך דפנה רכוב על HONDA XR600. בקטגוריה החדשה של כלים עד 250 סמ"ק זכה אייל בר'לה, מייסד הקטגוריה רכוב על YAMAHA 250. במקום השני זכה ארז ביבי ואת השלישייה חתם דור העתיד בתחום, רום בן אליהו הצעיר, הבחור הגיע לאירוע בדקות האחרונות רגע אחרי שסיים בחינת בגרות.

קטגוריית רייד

קטגוריות הרייד היא קטגורית חובבים שאמורה לעקוב אחרי המתחרים המקצועיים ולמלא את הפער שבין ספורט מוטורי מלא לעממי. אורי גרוס שמוכר יותר מעולם הניווט הגיע יחד עם עומר היימן, לא מהשבט המוכר. הם ניווטו את דרכו של הטראנו הוותיק למקום הראשון ללא תקלות בכלל, אפילו לא פאנצ'ר. את המקום השני על הפודיום אכלסו צוות ראלינור עם מאיר דודאי על ההגה ושלומי אשכנזי במושב הנווט ולמרות שהחבר'ה האלו הגיעו על דיהטסו טריוס, הג'יפון הקטן לקח את המקום השני. במקום השלישי זכו מאיר דן וקובי גל-אור.

התהלוכה טכס הסיום

ונסיים במה שהתחלנו. בסיום האירוע נאספו כל הצוותים בנחל רודד בשיירה ארוכה ומסודרת. המשטרה חסמה את הכניסה לאילת בכביש 90 והשיירה יצאה לדרך. כלבים לא נבחו - היה חם מדי. הכידונאים התחילו את הטור המרשים, כלי הרכב אחריהם ואת השיירה הארוכה חתמו צוותי הסיוע. בסוף התהלוכה נעצרו הצוותים סמוך למלון הרודס וטכס הסיום התחיל.

כמו כל טכס נאלצנו גם אנחנו, אחרי יום ארוך ומייגע, לשמוע נואמים שונים ביניהם את ראש העיר אילת ולהתלהב מהעובדה שקציני משטרה רמי דרג יושבים על הבמה ולא בתור שופטי תעבורה כמו שאנחנו רגילים. גולת הכותרת של האירוע אכזבה מעט כאשר שר התחבורה שאול מופז היה אמור להיות נוכח באירוע אולם באופן מפתיע נבצר ממנו להגיע. הוא דיבר איתנו בטלפון דרך מערכת ההגברה והיו לחישות בקהל שאולי מדובר בחיקוי של אלי יצפאן... גם הוא דיבר על השלום דרך הספורט וגם הוא הזכיר את הצורך בספורט מוטורי בטוח.

את הטקס חתמה הענקת הגביעים המסורתית, והבטחה של ג'רום שב19 ליוני שנה הבאה ראלי השלום ימשיך את המסורת.

סיכום וביקורת

התהלוכה בכניסה לאילת והליווי המשטרתי משאירים טעם מצויין, אבל משיחות עם כלל הצוותים עולה תמונה של ירידה ברמת הארגון בהיבטים רבים - וזאת לעומת מגמת השיפור מארוע לארוע של נועם היימן בשנים האחרונות, שהפכה אותו למארגן/אמרגן הספורט המוטורי המוביל בארץ.  להלן כמה נקודות עיקריות שהעלו הצוותים...

• הקבצים שהגיעו בדואר אלקטרוני למתחרים היו בעייתיים והכילו נקודות ריקות. הקבצים שהורדו מהאתר היו מסודרים באופן לא ברור.

• הדרך לפרולוג הייתה לא ברורה ואף אחד מהמשתתפים לא תאר לעצמו שעד הזינוק יהיו יותר משישה קילומטרים, דבר שגרם לתכנון זמן לקוי של הנווטים וגם להתברברויות. בפעם הבאה, אם יש כזה קטע ארוך, הוא צריך להיות מוגדר.

• ההשתתפות בפרולוג הייתה חובה ונכללה בזמן הכללי, גם הקפת ההיכרות הייתה חובה. לא כל הצוותים היו מודעים לשתי העובדות הכואבות שפגמו בסיכויים שלהם לזנק מוקדם.

• מרשלים קופלו מבלי לוודא שכל הצוותים עברו דרכם או הודיעו על פרישה - בעייה בטיחותית אך גם ספורטיבית, כמו שקרה במקרה של צוות מוטורוני השני.

• הצוות המארגן לא ממש דאג לוודא שכולם תקינים. מתחרים שנאלצו לפרוש מהמסלול אפילו לא קיבלו טלפון לוודא אם הם בחיים. זה אמנם אחריות אישית של כל מתחרה להודיע על פרישה אולם יש אחריות כוללת בארגון אירוע כזה לוודא שלא נשאר אף אחד נטול יכולת לצור קשר בדרך.

•  בדיקות טכניות למרות שתוכננו בלוח הזמנים של הראלי לא בוצעו למעשה. החלוקה לקטגוריות הטכניות עדיין לא  ברורה וחדה. הנושא טעון, והמשך התעלמות של הגורמים השונים - המארגנים ועמותת הראלי רייד בינהם - עלול להוביל בסוף לפיצוץ.

הביקורת באה בסוף כי זה המקום הטבעי - אתם בטח שמים לב שאני אוהב לכתוב מסודר, תמיד הצטיינתי בשיעורי חיבור והבעה ביסודי. זו באמת ביקורת בונה, והיא באה בגלל שהציפיות מנועם גבוהות מאד, ולכן האכזבה של חלק מהמשתתפים. בנימה חיובית: אינשאללה ובשנה הבאה החזון של ג'רום יתממש, השלום יפציע ואולי נאסר-אל-עטייה הוא זה שסוף-סוף יתן בראש ויסיר את רז והלל מהמקום הראשון על פודיום הT1!