מדריך ג'יפולוג לצילום בטיולים

חזרה מסוף שבוע בדרום. הטיול היה נפלא. החבר'ה על הכיפאק, נופים מדהימים, אתגרי עבירות בדיוק ברמה שמאתגרת אבל  לא מסכנת, ואפילו מהנסיעה הביתה נהנית. ואז אתה מתיישב מול המחשב, פורק את התמונות מהמצלמה ו... כלום. זה לא שאין תמונות, יש. ברוך בורא המצלמות, צילמת יותר מ300 תמונות, אבל אין שם כלום. איפה האווירה? איפה הג'יפים? איפה הטיול? הכל נראה כל כך סתמי.

לא קל לצלם בטיולי ג'יפים. התאורה איומה וקונטרסטית בשעות בהם אנחנו בשטח, הג'יפים מאובקים וגם המטיילים לא לבושים במיטב מחלצותיהם. אבל אפשר לצלם תמונות מנצחות גם בטיולי ג'יפים. כמו כל תצלום, גם בשביל תצלום טוב מטיול נדרשים הרבה דברים טובים ביחד, אבל מספיק דבר אחד לא טוב כדי להפוך את התצלום ללא טוב. אז איך עושים את זה? איך חוזרים מהטיול עם תמונות שלא ישכחו בעומק ההארד-דיסק?

מה שלא צריך זה מצלמה כבדה ומשוכללת  ותיק מלא עדשות. מה שכן דרוש הוא להבין כי המצלמה, כל מצלמה, רואה דברים קצת אחרת מהמוח האנושי. המצלמה רואה ומצלמת את הדלת הפתוחה של הג'יפ, שהמוח האנושי לא קולט. המצלמה רואה ושומרת לעד את שקית הניילון הריקה שבקדמת התמונה, את עמוד החשמל שברקע, ואת רבע הדמות החתוכה שבשולי הפריים (המסגרת).

בעידן המצלמות הדיגיטליות הקלות לתפעול, יותר מאי-פעם, אנחנו לא מהססים לרגע לפני רגע הלחיצה. הנטיה הטבעית היא למקם את הנושא אי שם בתמונה, ללחוץ ולקוות לטוב. אבל זה לא מספיק. כדי לקבל תצלומים טובים, צריך לתכנן תצלומים טובים. כדי להנציח את הרגע כמו שאתם רוצים, אסור להתנהג כאילו אתם ממוסמרים במסמרות פלדה למקומכם, ואסור להתעלם מהפרעות. לכו לשם, הזיזו את הניילון. הזיזו את עצמכם ושנו את זווית הצילום, ותתרגלו לצעוק "סגור את הדלת", ו"צא לי מהתמונה".

לפני שלוחצים על כפתור החשיפה, חכו רגע, ונסו לעבור במהירות, בראש, על הרשימה הבאה.

מה הכותרת?

נסו לחשוב מה תהיה הכותרת של התצלום. "הג'יפ של יהויכין במעלה דקלים" היא כותרת טובה, כמו גם "אברום וגדליהו מכינים קפה לניצה שממתינה בצד". כותרת מוצלחת תעזור לכם לעבור לשלב הבא. צילומים מעניינים בטיול ג'יפים הם צילומים שהכותרת שלהם מתארת יחסי גומלין- בין אדם, מכונה וטבע, בכל מיני וריאציות. ג'יפ עובר מכשול כשלעצמו הוא כותרת מעניינת, אבל לעתים אנשים מסתכלים בהשתאות על ג'יפ עובר מכשול עשויה להיות כותרת טובה יותר. מה באמת אתם רוצים לצלם?

מה בתמונה?

לעתים, קשה יותר להחליט מה לא יהיה במסגרת, מאשר להחליט מה כן יהיה בתוך המסגרת. אם הכותרת היא "מחפוד נוהג בג'יפ בשביל", אתם יודעים שבתמונה צריך להיות הפרצוף של מחפוד, הג'יפ (או לפחות חלק ממנו שמראה שהוא שם ומי נוהג בו), ומשהו מהשביל. הגלגל ספייר של הגרוטאה של דנינו לא שייך, גם אם הוא נוסע לפני מחפוד בשיירה. התורה, על רגל אחת, היא לצמצם, ולהשאיר בתמונה רק מה שעוזר לתצלום לומר את מה שרציתם לומר. עודף אובייקטים, במיוחד כאלו שמפריעים ולא תורמים, הוא מה שיכול להרוס תצלום טוב.

זה אומר שאתה, הצלם, צריך לזוז, או לחכות שדנינו יתקדם, או לשנות את אורך המוקד. אבל מה שלא שייך לתצלום לא צריך להיות במסגרת. ואם אתם רואים משהו שכן ראוי להיות במסגרת, זה גם בסדר- אבל הגדירו לעצמכם את תפקידו בתצלום, בכותרת.

מיקוד ועומק שדה

קודם כל, וחשוב מכל – האם הנושא ממוקד? הקומפוזיציה הטובה ביותר לא שווה הרבה אם הנושא לא ממוקד. שימו לב שהמצלמה מחפשת קווים ישרים וקונטרסטיים כדי למקד עליהם, ולפעמים גדר או צינור "גונבים" את המיקוד, הפוקוס, מהנושא. אם אזור המיקוד במצלמה מוגבל למרכז התמונה, זה הזמן להזיז את המצלמה כך שתמקד על הנושא, ללחוץ חצי לחיצה, ואז להחזיר אותה למקום הנכון מבחינת קומפוזיציה.

מיקוד על אובייקט אחד על חשבון אחרים קל להשיג באמצעות מיקוד סלקטיבי, המתקבל על ידי עומק שדה קטן. את עומק השדה אפשר לקבוע רק כאשר יש אפשרות לבחור את מפתח הצמצם, ולשם הפשטות, צמצם פתוח (מספר קטן- למשל f/2.8) ייתן עומק שדה קטן, וצמצם סגור (מספר גדול למשל f/22) ייתן עומק שדה גדול. באופן כללי אפשר גם לומר שעדשות טלסקופיות נותנות עומק שדה קטן יותר מעדשות רחבות. מיקוד סלקטיבי חשוב במיוחד בתנאים של תאורת צהריים רעה, שהופכת את התמונה לחסרת עומק. נכון, לכל עדשה יש מגבלות משלה בבחירת עומק שדה, אבל חשוב להכיר את המגבלות ולהשתמש במיקוד הסלקטיבי ככלי עבודה. כשבחרתי את אחת העדשות שאני הכי אוהב, הביקורות אמרו שהיא מאפשרת לצלם דוגמנית על רקע של תחנת דלק הומה, וזה יראה כאילו היא על רקע של שדה פורח. עומק שדה מקצה האף עד העין, בערך- ולפעמים כשהג'יפ בצבע אבק והרקע בצבע אבק- זה בדיוק מה שצריך.

אורך מוקד

בשביל שהמושגים הבסיסיים יהיו מובנים, "עדשה רחבה" היא עדשה עם אורך מוקד קטן, למשל 28. "עדשה ארוכה", או "טלסקופית" היא עדשה עם אורך מוקד גדול, למשל 85. ברוב המצלמות הקלות אין יותר מדי אפשרות לבחירת אורך המוקד, העדשות הן עדשות זום בעלות טווח מצומצם. טווח הזום ה"רגיל" יכול להיות יעיל מאוד אם יודעים להשתמש בכולו.למשל, כשג'יפ נוסע בעליה, צילום מקרוב, בעדשה רחבה, ימתן את העליה, אבל יאפשר לכם לקלוט את הנוף הרחב מאחור. שימוש בעדשה רחבה מוצלח מאוד לצילומים נינוחים יותר, כאשר הנוף הכללי, או אנשים ברקע הקרוב או הרחוק, חשובים לתמונה. חשוב לזכור בעת שימוש בעדשה רחבה כי רצוי להיות קרובים ככל האפשר לנושא התמונה, כדי שלא יצא קטן מדי- אבל לא להגזים ובעיקר לשים לב לעיוותים בקצות התמונה, כמו גם לכיוון העיוות. כדאי להרים ולהוריד קצת את המצלמה ולראות את השינוי דווקא בקצוות התמונה, היכן שקיים העיוות.

שימוש בעדשה טלסקופית ארוכת מוקד, או בקצה ה"ארוך" של הזום, קצת מרחוק, ועם הטיה קלה של המצלמה, יהפוך עליה קלה לדרמה. העדשה הארוכה, בגלל חוסר הפרספקטיבה שלה, דוחסת זה לזה את העצמים שנמצאים בציר העומק של התמונה, ומדגישה את תנאי השטח. תצלום טלסקופי מלפנים, דוחס עוד יותר את הרקע הקדמי, הרכב שאותו מצלמים, ואת הרקע האחורי, הופכים את הרכב לפרט בולט בשטח.

מסגור

לכל אובייקט יש מקום בתוך המסגרת. אני לא מתכוון ללמד אתכם קומפוזיציות "נכונות" ו"לא נכונות". כאן כל אחד יודע מה הוא אוהב. אבל חשוב להסתכל בעינית ולראות, אחד אחד, את כל האובייקטים ששייכים לתצלום, ולהיות בטוחים שהם במקום בו אתם רוצים אותם בתוך המסגרת. "חוק השלישים", למשל עובד כאן טוב, ובתמונות שבהמשך יש כמה דוגמאות, כמו גם דילמות נפוצות מהסוג של "לרוחב או לגבה". חשוב לא פחות, כאמור לעיל, הוא לוודא שאין אובייקטים לא רצויים במסגרת.

פוזה

לא מספיק המיקום, חשוב גם העמדת האובייקטים בתצלום. ישבן של ג'יפ, לרוב, אינו הצד הטוב שלו. החזית נראית הרבה יותר טוב. תצלום מלפנים, בעדשה ארוכת מוקד, בגבה הג'יפ יתן תמונה מאוד גרפית עם נוכחות של הג'יפ שכמעט יוצא מהתמונה. תצלום של ג'יפ מצד-חזית, כאשר הצלם מעט נמוך מהג'יפ יגרום לו להיראות גדול יותר, מסיבי יותר משהוא באמת, ותמונה שבה רואים את הגג (ולא בגלל התהפכות) גורמת לג'יפ להראות קטן, צנוע יותר ולעתים זו דרך טובה "לשתול" אותו בתוך סצנה של טבע.

רקעים

רקע קדמי כמו גם רקע אחורי הם חלק חשוב מהתמונה. הרקע הקדמי מוביל את העין אל הנושא, והרקע האחורי מבליט אותו. חשוב לשים לב שאין ברקע עמוד חשמל שיראה כאילו הוא בולט מגג הג'יפ, וכדאי לזוז קצת, כדי למקם נכון את קו השמיים יחסית לנושא. נסו לצלם את אותה התמונה כאשר קו השמיים חותך את הג'יפ מעט מתחת למכסה המנוע, ואת אותה התמונה כאשר קו השמיים עובר מעל גג הג'יפ. מה יותר אהבתם? באיזו תמונה הג'יפ יותר בולט? אם יש סלעים ברקע הקדמי, אפשר להתכופף קצת, כך שלא יראו בתמונה את השביל עליו הגלגלים נמצאים. האפקט של ג'יפ נוסע על סלעים הוא מרשים. תצלום מגבה נמוך של ג'יפ על שלוחה, כאשר הרקע כולו הוא השמיים (גם בגבה הגלגלים) יתן גם הוא אפקט מרשים.

אור, צבעים, הבהקים

מה צריך בשביל תצלום? רק דבר אחד. אור. יותר מדי אור? הבהק? הבהק הורס את התצלום, כמעט תמיד. ושוב- חפשו את ההבהקים בתמונה, ואם הם שם, תזוזה קטנה בדרך כלל תעלים אותם. שימו לב לצבעים בתמונה- במיוחד לשוני בין הצבעים, לדוגמה שהם יוצרים אם מסתכלים על התמונה במבט כולל, לניגודיות בין צבע הנושא לרקע. בנוסף, שימו לב לצבע השמיים. בשביל לקבל מהתמונה טיפה יותר עומק וניגודיות, גם כשהשמש גבוהה בקיץ מדברי, זוזו מסביב לנושא, מקמו את השמש לצדכם, לא מאחוריכם. זה גם תורם לעומק ולהדגשה (גם אם קלה) של מתארים שונים בעזרת צל, וגם מוסיף גוונים לפלטת הצבעים של התמונה. נושא שמואר ומוצל באופן חלקי (למשל- חציו מתחת לעץ, או כתמי צל של שיחים) לא ייראה טוב בתצלום, באזורים המוצלים אין פרטים, והאזורים המוארים יהיו בהירים מדי. המוח האנושי מפצה על ההבדל בין האזורים המוארים למוצלים, המצלמה לא.

צילום בתנועה

בשביל צילומי אקשן של ספורט מוטורי כבר כן צריך ציוד יקר- עדשות מהירות, מצלמה מהירה, ועוד כל מיני דברים משוכללים. אבל צילומי רכב בתנועה בטיול, אפשריים גם בלי כל אלו. שתי שיטות עיקריות לצילום בתנועה. באחת, PANNING, המצלמה עוקבת אחרי נושא מהצד, עם מהירות סגר לא גבוהה (1/250 היא מהירות טובה), וחשיפה בלי לעצור את תנועת המצלמה. יתקבל רכב חד, עם רקע מטושטש ועם חלקים נעים (גלגלים) מטושטשים. הטשטוש הוא זה שיוצר את תחושת התנועה והמהירות. בשיטה השניה, הקפאת תנועה, ממתינים לרכב כמה עשרות מטרים בהמשך השביל, לצד השביל, ומצלמים בצמצם פתוח לחלוטין ומהירות סגר גבוהה (2000 ומעלה). המהירות גבוהה דיה כדי להראות רכב קפוא במקום, הרקע יהיה לא חד כתוצאה מהצמצם הפתוח ועומק השדה הקטן, ותחושת התנועה תתקבל בזכות אבק, אבנים קטנות שמותזות מהגלגלים, והרכב עצמו, שלרוב בזמן נסיעה אינו עומד נינוח, אלא מוטה וניכר בו כי המתלים עובדים.

המלצות אחרונות

אם לפני הלחיצה חשבתם על כל מה שכתוב כאן, כנראה שהתצלום יהיה טוב יותר מתצלום שלא חשבתם עליו בכלל. יש המון כללים לצילום "נכון", ואני לא מתכוון ללמד אותם - כי כל אחד יכול לצלם, גם אם הוא לא מקפיד על הכללים. כמובן, ה"ראיה הצילומית" היא דבר שאפשר לטפח על ידי לימוד ובעיקר על ידי התנסות מודרכת, אך לפעמים דווקא שבירת הכללים תיתן את התמונות המרגשות באמת.

ואחרי הטיול, בחרו רק את התמונות הטובות והעלו אותן לאלבום בג'יפולוג. טיפ חשוב למי שנוהג באמת לחלוק את התמונות שלו עם כולם על גבי הרשת: עריכה אכזרית, שבה אתם מעלים רק תמונות טובות,  תעזור לכם להתפתח כצלמים, ותגרום ליותר אנשים להסתכל על התמונות מהטיול. וזה מה שרצינו, לא?

אותם ג'יפים, אותו מקום,  אותה שעה

מסגור

נקודות מבט שונות על עבירות

הג'יפ הוא לא העיקר

שיירות תמיד מצטלמות טוב

היו מוכנים לתפוס את הרגע...