ג'יפ MK קומפאס 2008 במבחן שטח

החלטנו לעבור לצפון. די, נשבר לנו שכולם, כל הזמן, מציעים בדאגה "אז למה לא תעברו לצפון? "– ואם זה לא מספיק, גם חולדאי נבחר לקדנציה נוספת. וזה לא שלא גרנו בצפון. כבר חיינו כמה שנים בנאות אפקה, ועוד כמה שנים בצהלה, אבל כשאומרים "הצפון" לא מתכוונים לזה.  מדברים על ארץ חוסר האפשרויות המוחלט, איפה שהאורות כבים כאילו מאליהם בשעה עשר, והיחידים שנשארים ערים אחרי כן הם הסוטים שגולשים באתרי פורנו או  באתרי ג'יפים. היישובים הקהילתיים שהם הכל, חוץ מקהילה. נו... אתם יודעים – "הצפון".

אחד העניינים המשמחים כשגרים בעיר הוא שלא צריך מכונית. אפילו רצוי שלא תהיה מכונית, ואם יש, אז אחת למשפחה מספקת בהחלט. אבל מי שעובר לצפון צריך להתארגן עם מכונית, ולא סתם אחת. צריך משהו גדול, עם מקום לשלושה מושבי בטיחות לפחות, תא מטען שיכיל עגלת תינוק וגגון. כי מי שגר בצפון ינצל כל הזדמנות לבוא לבקר בעיר, וזה אומר לארוז משפחה שלמה על טפיה ומיטלטליה. הבחירה ההגיונית, אם תשאלו אותי, היא מכונית סטיישן מרווחת. אבל בעידן בו מכוניות סטיישן מרווחות אם כי צנועות עולות יותר מ180 אלף שקלים, זו בעיה. יקר לי.

 ואז גילינו משהו מוזר- קטגוריה שלמה של ג'יפונים שעולים פחות מהסטיישנים הרגילים. למה? לא יודע, אבל ככה זה. אז נלך על משפחתית מרווחת, כמעט כמו סטיישן, ועוד עם הנעה לכל הגלגלים ומנועים עתירי נפח (בהשוואה לפרייבט, לא לג'יפ אמיתי). פעם היינו ג'יפאים אמיתיים, אז דווקא אחלה להרגיש שיש לנו "ג'יפ" למרות שזה לא, וממש אפשר להרגיש שאנחנו מרחק החלטה בלבד מלצאת למסע חוצה מדבריות, למרות שאנחנו לא. זה לא סוד שאני חושב שהסגמנט הזה, של ג'יפונים נטולי הילוך כוח המבוססים על מכוניות משפחתיות הוא מיותר לחלוטין. בכביש הם מציעים פחות מרוב המכוניות באותו מחיר, ובשטח הם מציעים  פחות מכל רכב שטח. וכאן נכנס שיקול המחיר שהפך בשנים האחרונות כמה מהכלים בסגמנט הזה, יונדאי טוסון בראשם – ללהיטי מכירות.

זה ג'יפ. בטוח. תסתכלו, כתוב עליו!

לג'יפ קומפאס שייקח אותנו לצפון יש משהו שאין לאף מתחרה שלו בסגמנט הנידון. השם המפורש. גם המותג האגדי קיים בשביל למכור מכוניות ולייצר רווחים עבור בעלי המניות, ואם מכוניות שמתחזות לרכבי שטח הם משהו שאפשר לייצר בזול ולמכור, אין לי טענות כאשר קרייזלר מייצרים מכוניות כאלו תחת השם ג'יפ.

ארבעת האותיות הללו, J-e-e-p עם J גדולה, כתובות על כל כך הרבה מקומות בג'יפ כאילו כדי לוודא שלא נשכח לרגע שמדובר בג'יפ החולק את אותו הDNA עם כמה מאגדות השטח של ימים עברו. ואם זה לא מספיק, בא היבואן והדביק מדבקות שחורות ומכוערות על הדפנות... האמת, בצדק. קל לשכוח. אם תסתכלו עליו כמעט מכל כיוון, הוא נראה כמו מיניוואןן אסייתי ממוצע, עיצוב אנונימי כמעט. על העיצוב האלמוני הזה הדביקו חזית מעוצבת, ברוח הג'יפ המקורי- עם שבעה חריצים אנכיים ופנסים עגולים, שדווקא  מוצאת חן בעיני. אחיו התאום הלא זהה באולם התצוגה של ג'יפ, הפטריוט, הוא אותו ג'יפ בדיוק, עם עיצוב שונה. אולי המנהלים של המותג לא יכלו להחליט איזה עיצוב עדיף, אז ייצרו את שניהם. ברוח האופנה יש לקומפאס ידיות נסתרות לפתיחת הדלתות האחוריות. די מעצבן, אם תשאלו אותי, כי ילדים קטנים לא מסוגלים לפתוח את הדלת בלי סולם. ואם כבר מדברים על זאטוטים, אני שמח לגלות שיש נקודות חיבור ISO-FIX  במושבים האחוריים, אבל לעומת זאת גם חיפוש ארוך אחר ניתוק כרית האוויר הקדמית העלה חרס.

בשלב ההעמסה אנחנו מגלים שיש פחות מקום מאשר בסטיישן קומפקטי נפוץ כמו פיז'ו 307SW, אבל עדיין המקום מספיק לכל מה שצריך, וסך הנפח גדול יותר מבכל משפחתית בתצורת סדאן. יצוין שבקומפאס תא המטען מרווח יחסית לאחיו הקוריאנים לסגמנט, בזכות שמשה אחורית ניצבת יותר. בנוסף לכך, המושבים האחוריים מתקפלים, וגם גב מושב הנוסע הקדמי נשכב על מנת להעמיס מטענים ארוכים במיוחד. המושבים הקדמיים נוחים ונעימים, והאחוריים מינימליסטיים, לא נוחים במיוחד אך עם מרווח רגליים מכובד. דבר שלא ממש מתאים לתנאי החום והזיעה בארץ הקודש הוא ריפוד עור נעים ורך, שנוטה להידבק לאנשים שהעור הפרטי שלהם מזיע, אבל הפעלת המזגן פותרת את העניין הזה. סביבת הנהג פשוטה ונעימה, כל הבקרים והמחוונים ברורים ובמקום, ויש עוד כל מיני פיצ'רים כמו מקום ייעודי לiPOD או פנס יד בתא המטען. רק דבר אחד גורם להרמת גבה – רק שני מחזיקי כוסות? זה באמת רכב אמריקאי?

יצאנו לדרך. ביציאה מהשכונה נופפנו למכרינו לשלום, נפרדים מהם. חלקם נופפו לנו בחזרה, חלקם נשפו בבוז כשראו אותנו ב"ג'יפ", קנאים. שימשיכו ללכת ברגל בעיר המזוהמת שלהם, שימשיכו לחפש חניה לאופניים ולקבל דו"ח כל פעם שהכלב מחרבן. אנחנו נוסעים לעתיד טוב יותר, לצפון. מערכת הקול של הקומפאס השמיעה חדשות, סיפרו שהחמאס משפר את יכולותיו מדי יום. אז כשהקסאמים יגיעו לקינג-ג'ורג', אנחנו כבר נהיה רחוק מכאן, ואם לפני הקסאמים יגיעו המפגינים משדרות לכיכר רבין, גם אז אנחנו כבר לא נהיה כאן כדי לסבול מהצעקות במגאפונים ומהעיכובים בתנועה. וזה לא שאנחנו לא סובלים את סבלם של תושבי שדרות, אנחנו כן, אפילו אמרתי למישהי שפגשתי בקפה בשדרה לפני כמה ימים שאי אפשר להמשיך ככה, ושחייבים לעשות משהו, אבל באמת... שיפגינו בירושלים- למה להפריע לאספרסו של אחר הצהריים, רק קמנו מהשינה וכבר בלאגן?

עד היציאה לאיילון אני מתרגל לשדה הראיה המוגבל, האופייני לג'יפים גדולים יותר, במיוחד באזור הפינה הימנית-קדמית, וכמובן מאחור. מתרגל גם להגה הכה-אמריקאי, בעל משקל נוצה שעוזר מאוד בחניות, אבל מעלה תהיות על התנהגותו בנסיעת כביש מהירה יותר. בכביש המהיר הקומפאס מאיץ בנחישות, בזכות המנוע החזק למדי והגיר הרציף בעל ששת ההילוכים (שזו סתירה לוגית. אבל ההיגיון לא חבר באתר הזה, ראו את השלט הצהוב בתחתית הדף). פעולת הגיר מעט מוזרה בהתחלה. כשלוחצים על דוושת ההאצה הסל"ד עולה מייד, ובמקביל הג'יפ מתחיל להאיץ, כאילו לא קשור לעליה בסיבובי המנוע. בשורה התחתונה הגיר הרציף עובד, ועובד טוב. ההאצות רצופות בכל טווח המהירויות, ולחיצה חדה על הדוושה מספקת תאוצה נמרצת, אבל לא אלימה. מדובר בהבדל בולט מול הג'יפונים הקוריאניים המתחרים, עם מנוע דומה מאוד המשודך לגיר אוטומטי מיושן ומסרס. הם לא יודעים להאיץ כהלכה.

באופן כללי בכביש המהיר מתגלה התנהגות ששמורה לג'יפים בגודל מלא. ג'יפ קומפאס רך ונוח בנסיעה ישרה, ומתנדנד/מגלגל בפניות כמו בהמות השטח הגדולות. אם הוא מתנהג בכביש כמו רכב שטח, איך הוא יתנהג בשטח? כשג'יפ רוצים לייצר רכבי שטח יוצאים מהכלל, הם יודעים את העבודה, גם היום, על כך מעידים הרנגלר JK הנהדר והגראנד- צ'רוקי WK המוצלח בסוגו. אבל מה קורה כשבונים ג'יפ ללא יומרות שטח?

אנחנו כבר מתרגשים, יצאנו את גבולות הכרך ואנחנו בדרך צפונה. הגה הקומפאס מכוון צפונה ואז האיילון נגמר- ככה סתם בלי שום הכנה מראש, במין שכונה מוזרה של הרצלייה שבסוף שלה יש שדות חקלאיים. ובין השדות שבילים. נלך על זה? בהחלט. יש לנו ג'יפ, ואנחנו ניסע בשטח. ידעתי שהבחירה בג'יפ היא בחירה נכונה, והנה ההוכחה, הגורל זימן לנו שבילים בדרך לצפון. בשבילים הללו, בהם מכוניות משפחתיות יכולות להתגלגל רק לאט ובזהירות, הקומפאס מוכיח את גדולתו. נתחיל בזה שלא מדובר ברכב שטח של ממש, וזה ברור. מבחינת היצרן, ובכלל בשוק הרכב העולמי היום, מילים כמו SUV, רכב שטח, ואפילו קרוס-אובר הפכו למילים מגונות. הקומפאס מתואר על ידי יוצריו כ"מכונית משפחתית מרווחת". מבחינתם, זה לא רכב שטח, ואפילו לא רכב-לשטח. זוהי הפרשנות של ג'יפ למוצר שנקרא "מכונית משפחתית". אם אתם זקוקים לעוד הוכחה לגבי כוונות השטח של הקומפאס, מערכת ההנעה לכל הגלגלים תספק את ההוכחה. הקומפאס מבלה את רוב זמנו בהנעה קדמית. כשמערכת ההנעה מזהה החלקת גלגלים, היא משלבת אוטומטית את ההנעה האחורית. זה קורה בכביש מושלג, בוצי, או במטרים האחרונים של הדרך בירידה לאתר הדיג החביב עליך על שפת האגם.

למי שמתעקש לבקר בשטח, יש כפתור שנועל את ההנעה לכל הגלגלים ואת הדיפרנציאל הארכי, לשימוש בשטח בלבד. על הילוך נמוך, כמובן, אין מה לדבר, ובכך הסתיימו התהיות, אם היו. ובכל זאת, מבט מתחת לחצאית מגלה שמהנדסי ג'יפ חשבו עליו במונחים של רכב שכן מבקר בשטח מדי פעם. לאחר שהתרגלנו לעדר ג'יפונים שבנויים כמו מכונית פרטית בתוספת הנעה לכל הגלגלים, הרי כאן המבנה כולו מעט מאסיבי יותר- זה עדין לא ג'יפ בגודל מלא, אבל הגחון מישורי כמעט לחלוטין, עם כל המכללים (כולל האגזוז!) מעל גובה קורות השלדה. המיגון המקומי שהיבואן התקין מגן על האיברים הרגישים, ויוצר גחון חלק ואחיד. מבט על זרועות המתלה מגלה זרועות חסונות יחסית, עם מתלה אחורי מעניין- תמוכות מקפרסון שבהן המשולש התחתון בנוי למעשה משתי זרועות, כמתלה רב- חיבורי. הפרט המעניין ביותר הוא הזרוע התחתונה של המתלה האחורי, שמתחילה ממש מאמצע הג'יפ, מה שאמור לספק שיכוך טוב בשבילים. ואכן, נסיעה בשבילים החקלאיים של השרון מאפשרת לג'יפ להתקדם בביטחון רב, במהירויות סבירות, וגם מהמורות מזדמנות וחריצים שג'יפונים אחרים מתרסקים עליהם, לא מזעזעים את נוסעי הקומפאס יותר מדי. באחד השבילים אנחנו נוסעים במקביל לטנדר יפני עם מדבקות גדולות של פיקוח זה או אחר. השביל לא משובש מאוד, אבל עדיין הטנדר נאלץ להאט, מיטלטל ללא רחמים, כאשר אנחנו נוסעים בנינוחות במהירות גבוהה בהרבה. חשוב לא להגזים, כי כשהמהירות עולה ומגיעה למהירויות שעדיין שמורות רק לרכבי שטח בגודל מלא, הוא מתחיל להתנדנד, חסר ריסון.

כשנגמרו השבילים כבר היה מאוחר. השמש התחילה לשקוע והבנו שהיום לא נגיע צפונה. אולי נחזור לעיר? הצפון רחוק, והעיר לא כל כך, ומחר אפשר לנסות שוב. גם בסך הכל נחמד לנו בעיר, התרגלנו. ואפשר לשתות קפה של ערב ליד הבית. אם נמצא חניה לג'יפ... סובבנו את ההגה, מערבה, לפחות נספיק לראות את שקיעת השמש על יד חוף הים לפני הנסיעה חזרה. בדיונות הגיר הרציף שכל כך הרשים בכביש, מתגלה כאכזבה. כמה דקות של מאמץ רצוף, וזהו, לא רוצה יותר. הגיר מתחיל להתחמם ולא נותן לכוח לעבור מהמנוע לגלגלים. יכול להיות שגיר רציף בשטח זה טוב לטרקטורון, אבל אני מתחיל לתהות לגבי היעילות שלו ברכב אמיתי. תחת מאמץ יש לרצועה נטייה להתחמם ולהחליק, וזה בדיוק מה שקורה לנו. גם ניסיון לטפס עליה תלולה דרדרתית וארוכה נגמר באותו מפח נפש, אם כי חייבים לציין שאף אחד ממתארי השטח הללו לא נמצא בשימוש היומיומי אליו הקומפאס מיועד. הוא תוכנן להיות מכונית משפחתית במשך השבוע, ובסוף השבוע לקחת את המשפחה להרים, או לאגם, או לכל מקום בו יש שלג או בוץ או דרכי עפר ולא יותר מזה. הבעיה היא שכאשר רכב בעל הנעה לכל הגלגלים מגיע לישראל, הרוכש הישראלי מצפה ממנו להיות רכב שטח, והוא לא. קחו אותו לשבילים- אפילו חוליים, בוציים, או חלקים- מערכת בקרת האחיזה המצוינת תתמודד בכבוד. אבל כמו שסלעים גדולים יאיימו על שלמותו, כך גם אתגרים שיאמצו את הגיר הרציף לפרקי זמן ארוכים הם לא בשבילו, וזה, אם תרצו, היתרון של תיבות ההילוכים האוטומטיות של המתחרים. כמעט כתבתי כאן על זוויות גישה ועזיבה, ועל מרווחים ומהלכי מתלה, אך הקומפאס הצליב מתלים על תלולית לא גבוהה במיוחד (באותו מקום בדיוק כמו הטוסון שליווה אותנו לצילומים, דרך אגב) וזה שיכנע אותי, סופית, שהנתונים הללו לא רלוונטיים.

ג'יפ הצליחו ליצור מכונית מרווחת ו"אמריקאית" במובן הישראלי של המילה, במחיר כמעט עממי, זה בטוח. אבל כמו בהרבה מהמתחרים בקטגוריה, יש לי תחושה של רכב מוחמץ. רכב שאמור להיות "גם זה (כביש) וגם זה (שטח)" אבל צריך להיות זול, נידון מראש להיות "לא זה ולא זה". עבור מי שיומרות השטח שלו מתמצות בשבילי השדות והיערות בשביל פיקניק מזדמן או גיחת שטח של אחרי העבודה, ואולי בשביל לזרוק חכה ולשתות קפה על חוף הים, ועדיין רוצה מכונית משפחתית נוחה, הג'יפונים הזולים יעשו את העבודה. חייבים להיות מודעים לכך שאין מה לצפות להתנהגות כביש של מכונית רגילה, וגם להיות מודעים לקנס שטומן בחובו המשקל הגדול והגובה. צריכת הדלק שנמדדה במבחן הייתה כ 7 ק"מ לליטר בנזין (שוב, נתון אופייני לקטגוריה). הקומפאס בולט לטובה מהקבוצה בתחושה היוקרתית שמעניקה לו הזהות המשפחתית ובעיצוב הייחודי, כשמסתכלים מהכיוון הנכון. אך הרושם נשאר רושם חיצוני בעיקר לאור אפרוריות עיצוב הפנים. העיצוב והרושם אינם דבר של מה בכך, כיוון שלדעתי הבחירה בין כלי הרכב בסגמנט הג'יפונים נטולי הילוך הכוח,  דומים מאוד בתכונותיהם, ובמיוחד למי שלא מתעתד לבלות בשטח, היא בעיקר עניין של טעם.

הלילה הגיע, חזרנו לעיר ומצאנו חניה. הצפון זה לא בשבילנו, אנחנו נשארים כאן. כבר יש לנו ג'יפ, אז אולי בשבת ניסע עם חברים לפיקניק. הפעם דרומה.

ג'יפ קומפאס לימיטד 2008, מפרט טכני

מנוע: בנזין, ארבע בוכנות, נפח 2360 סמ"ק, 16 שסתומים עם תזמון משתנה (VVT) הספק מרבי 175 כ"ס, מומנט מרבי 22.8 קג"מ.

תאוצה 0-100 קמ"ש (נתוני יצרן): 11.3 שניות.

תצרוכת דלק (נתוני יצרן, משולב): 10.5 ק"מ לליטר.

תצרוכת דלק (מבחן): 7 ק"מ לליטר.

תיבת הילוכים: רציפה (CVT2 &nbsp עם 6 מהירויות, הנעה לכל הגלגלים. מערכת ההנעה זכתה לכינוי   Freedom-drive I בשפת השיווק הJeepאית, והיא מצויידת בנעילת דיפרנציאל אורכית.

מידות: אורך כולל 440 ס"מ, רוחב 181 ס"מ, גובה  174 ס"מ, בסיס גלגלים 2635 ס"מ

משקלים: משקל עצמי 1650 ק"ג, משקל כולל 1980 ק"ג

מרווח גחון: 200 מ"מ

זווית גישה: 31.4 מעלות

זווית עזיבה: 20.1 מעלות

צמיגים: 215/55R18 (בדגם "ספורט" 215/60R17)

מתלים:  קדמי תמוכות מקפרסון, אחורי רב חיבורי.

בטיחות:  4 כריות אוויר, ABS, מערכת Brake Assist, בקרת יציבות ESP, בקרת אחיזה TCS, התראה על לחץ אוויר נמוך בצמיגים.