Close
  • מיכל מים בנוי לניסאן פטרול

    מערכת המים האולטימטיבית, כראוי לרכב השטח שרבים רואים בו את הפסגה. 52 ליטר במיכל נירוסטה מדוגם וחבוי, פרויקט יוצא דופן באיכותו של חבר הפורום ערן. (Photographs: )

       הפרויקט  של מערכת  המים האולטימטיבית לג'יפ יושב לי בראש מאז שקניתי את הסיקס הראשון שלי (שהיה בעצם פייב) לפני כ13 שנים. למה צריך בכלל מערכת מים מסובכת כזאת בג'יפ, תשאלו?  הגיע הזמן להודות באמת, פעם אחת ולתמיד - אני עצלן!


       תמיד היה לי ברכב ג'ריקן עם צינור וברז, כל מה שצריך לעשות זה לשים את הג'ריקן במקום גבוה וליהנות ממים זורמים. אבל אני עצלן ולהוציא את הג'ריקן רק כדי לשטוף איזה סיר אחרי ארוחה או ידיים אחרי שגומרים להעמיס את הרכב בגמר עצירה בשטח, זה לא היה בשבילי.  אז בדרך כלל הג'ריקן היה נשאר ברכב, ואני הייתי רוחץ ידיים ב
    בקבוק של מים מינרלים ואת הסירים שוטף במים של מישהו אחר...


       כשהייתה לי ויטרה הכנתי גגון עם מקום לשני מיכלים של 10 ליטר, אבל להרים את מרכז הכובד אף פעם לא היה דבר חיובי. בהיילקס הכנתי מיכל נירוסטה שישב בארגז הטנדר המרווח  ובעזרת משאבה חשמלית, עם ספיקה של 4 ליטר/דקה הכנתי משהו שעבד, אבל עדיין היה על חשבון המקום בארגז, ובכל מקרה הבדואי שבסופו של דבר "לקח" את ההילקס לא נתן לי זמן לסיים את הפרויקט. הפטרול הוא הרכב שזכה לראות את הגשמת הפרויקט סוף-סוף. מ
    ערכת המים הייתה צריכה לעמוד בתנאים הבאים:

    • להיות מתחת לרכב אבל לא לרדת מתחת לקו השילדה.

    • מחוברת למשאבה חזקה (4 ליטר דקה היה זרזיפי מדי).

    • ניתנת להפעלה ושימוש מבלי לפתוח את הרכב.

    • זמינה בכל עת, כך שלא צריך לעבוד קשה מדי כדי להגיע למים.

    • נותנת אפשרות לדעת את מפלס המים.

    • מספקת מים חמים וקרים


       אחרי שלושה מודלים תלת מימדים בגודל מלא מקרטון ביצוע, הגעתי לצורה הרצויה של המיכל. המקום הנבחר הוא שקע בין קורות השלדה בצמוד לגל ההינע. בצד אחד של גל ההינע יש את האגזוז, והצד השני היה ריק. הצלחתי לדחוס למקום מיכל בנפח של 52 ליטר. הייתי מעדיף יותר, אבל כל הגדלה נוספת הייתה מורידה את המיכל מתחת לקו השילדה ואת זה לא הייתי מוכן לעשות. את המיכל עצמו חילקתי לשלושה חלקים בעזרת מחיצות פנימיות, ובראש המיכל הכנתי חור עם שלושה אומים מרותכים מבפנים על מנת לחבר מצוף של מיכל דלק.



       שלוש מופות נירוסטה רותכו בצד המיכל: נשם, מילוי, ריקון (משאבה). כל המופות רותכו בחלקו העליון של המיכל כאשר המופה שמובילה אל המשאבה מחוברת בתוך המיכל לצינור שמגיע עד לתחתית המיכל.  
    חומר הגלם הוא פלדת אל-חלד (נירוסטה) 304. את המיכל חיברתי בעזרת 3 שלות לשילדה, לא היה צורך באף ריתוך של המיכל לשילדה. הערה לפעם הבאה – להוסיף גם חור לניקוז המים, כרגע על מנת לנקז חייבים להשתמש במשאבה וחבל.  

       את הכל  ריתכתי ביום חמישי בערב בעזרת רתכת MIG, והרכבתי במקום הרבה אחרי שהחושך ירד. יום שישי בבוקר הילדים בגן ואני מבלה מתחת לרכב, מחפש מקום לתקוע את המשאבה ומריץ צינורות מים. כל זה על מנת להספיק להגיע לטיול שמתחיל בעוד 3 שעות במכתש רמון...

       ...השעה 12:00 הילדים כבר חזרו מהגן, העצבים מתחילים, העייפות גוברת, ואני מזיע ממקומות שלא ידעתי שיכולים להזיע (ועוד באמצע דצמבר). בסופו של דבר מעמיס את הציוד, ממלא מים במיכל, פיתה לילד כדי שלא יהיה רעב מאחורה ונוסעים באיחור אלגנטי של שעה ומשהו. בחניה הראשונה במצפה רמון אני מגלה שלולית מתחת לרכב. בתור אחד שנסע על דיסקו בשנים האחרונות ישר התחלתי לחשוב איזה חלק במנוע עף בדרך... בהיסוס וחרדה אני יורד מתחת לרכב ומגלה שהמיכל החדש אומנם יפה אבל היחיד שאטום כאן זה הרתך שהכין מיכל אבל לא בדק אם אין חורים......

       נגמר הטיול, שבוע חדש, המיכל פורק, רותך הפעם בTIG, נבדק והורכב בשנית. על הדרך נוספו שני צינורות מים וחוט חשמל (מהמצוף)  לאורך השילדה עד למקום בו נמצאת המשאבה. את המשאבה ופנל ההפעלה הכנסתי במקום בו מיועדת לשבת הכננת (אין לי כוונת לשים כננת), על מנת למנוע כניסה של מי גשם למשאבה ולכל החשמל הכנתי מברזל "בית" קטן שיושב במקום הכננת ומגן מפני הגשם, את התושבת של מספר הרכב החלפתי בכזו שמתחברת עם שני צירים ונסגרת עם שני פרפרים, ככה שגם העצל הגדול ביותר (אני) יוכל להשתמש.


       את כל החשמל הכנסתי לתוך תא בבית המשאבה וניצלתי את ההזדמנות להוסיף גם שקע מצית ושני טוגלים, אחד למשאבה ולמד המפלס והשני לשקע המצית. תוך כדי חיבור המשאבה למצבר ניתקלתי בערמות חוטים שמתחברים למצבר מכל קצווי הרכב (שאריות מהידיים הקודמות) ועל הדרך הוספתי בית פיוזים של דיפנדר בצמוד למצבר על מנת לעשות סדר. גם שקע המצית וגם מד המפלס מוארים כאשר מרימים את הטוגל.

       השתמשתי במשאבה של FLOJET בספיקה של 8 ליטר דקה (סוף סוף מרגישים שיש זרם). המשאבה מחוברת קבוע לצינור מים באורך של כמטר עם ידית של בידה, בצורה כזו גם הזרם חזק בגלל החורים הקטנים וגם השליטה על הכיבוי וההפעלה נמצאים על הידית. למשאבה יש פרשוסטת שניתן לכיוון וסוגר את המשאבה ברגע שהידית לא לחוצה.
    על מנת למלא את המיכל חיברתי לצינור המילוי מחבר גינה זכר עם חיבור מהיר וברז קטן כמו של טפטפות, כל עוד שלא ממלאים את המיכל הברז סגור ואין דליפות, כאשר רוצים למלא את המיכל אפשר לחבר אותו ישירות לברז של הגינה.

       נשאר עדיין דבר אחד פתוח בפרויקט: מים חמים. הרעיון הכללי הוא להשתמש באיזה מחליף חום, אולי ליפוף של צינור על האגזוז, בינתיים בכל מקרה המים החמים "מוקפאים" - הפרויקט הבא הוא מגירות  תא מטען.  עם שני ילדים קטנים בבית, וממוצע של ארבע דקות פנויות ביום זה אף פעם לא מהיר או קל , אבל בסופו של דבר רואים את המים זורמים!.

    תגובות 1 תגובה
    1. shahav's Avatar
      shahav -
      אך לעבודה, בכל זאת שקלתה להפוך את המיכל למיכל סולר??
      רבין
    Untitled Document