מערכות מתלים לטויוטה פראדו קצר - מבחן השוואתי

הערת העורך:  "איך זה שאין בג'יפולוג מדריך למתלים, ובולמי זעזועים בפרט?" - שאלה שאני מקבל באימייל פעם בשבוע לפחות. הנה התשובה: מתלים זה נושא ענק, ובולמים בתוכו זה בור עמוק, חלקו הגדול מדע שחור (= לא נגיש, שמור בכספות היצרנים). גם אין מדדים פשוטים לביצועים של מערכת מתלים. איך משקללים את הדרישות הסותרות בין ביצועי כביש, שטח ונוחות יומיומית? אנחנו מכירים את התסכול של כל ג'יפאי המתלבט איך להגביה את רכב השטח שלו ולשפר את איכות המתלים - הצורך הרי ברור.  אין לנו תשובות כלליות לצערנו. "מדריך ג'יפולוג למתלי רכב שטח" נמצא בשלבי כתיבה כבר כמה שנים, יש בו כבר כעשרת אלפים מילה... והוא עדיין רחוק מפרסום. מה שאפשר לעשות, זה מבחן מעשי, מוגבל בזמן ובמרחב. רכב שטח נפוץ, תצורה מקורית מול שלוש מערכות מתלים תחליפיות מתוך המבחר הקיים בשוק. חסכנו בתיאורים טכניים והסברים מדעיים, והלכנו על השיטה האמפירית - תחושת תחת.  את המשימה קיבל התחת המנוסה של דרור ברלי. קריאה מהנה. 

עם כל הכבוד למבחני דרכים למכוניות חדשות, בסופו של דבר רובנו עדיין רק חולמים על הכניסה לסוכנות מפוארת ברחוב המסגר והחתימה בידיים רועדות מהתרגשות על הזמנה לרכב שטח חדש. המציאות הרבה יותר אפרורית – אחרי שגירדנו מפה ומשם תקציב ודאגנו לשים משהו בצד לטובת יישור הקו ההכרחי, אנחנו חורשים את לוחות המודעות, ובוחרים בג'יפ-פשרה מיד שנייה שייתן לנו את מיטב התמורה לכספנו הדל. יתרה מכך, ההיצע הראוי ההולך ומתמעט באולמות התצוגה של רכב שגם יודע לנסוע בשטח ולא רק לטפס בזהירות על מדרכות, דוחף גם את בעלי היכולת הכלכלית אל שוק היד השנייה.

טויוטה לנדקרוזר 90 "פראדו" שנמכר בארץ עד שנת 2003, הוא אחת הרכישות הנפוצות והנכונות. רכב כביש-שטח שעושה טוב כמעט את הכל: הוא מרווח ונוח, חזק ומסיבי, ועם גלגלים סטנדרטיים בקוטר 31 אינץ' ונעילה אחורית כציוד מקורי מהיצרן, הוא רכב עביר מאד כבר בבסיסו. ושם המשפחה שלו בעל  מוניטין האמינות האגדי תורם לסחירות נאה גם בימי המיתון הקשים.

הדגם הארוך הוא הבחירה ההגיונית והנכונה עבור רוב הרוכשים, אבל דווקא הדגם הקצר שמאוד פופולארי אצלנו (אבל פחות נפוץ בארצות מסוימות בחו"ל – זהו עניין חשוב ומיד נחזור אליו) בנה לעצמו שם של חיית עבירות מכובדת שלא מענישה את בעליה ביומיום. עם מנוע טורבו דיזל חזק וגמיש (163 כ"ס/35 קג"מ) ופחות משקל מהדגם הארוך, תקבלו שפע ביצועים בכל תרחיש נהיגה ממוצע, כולל "לתת בראש" ברמזור לרוב המשפחתומטיות המקובלות. בסיס גלגלים קצר, תיבה אוטומטית 4 מהירויות חלקה, מיזוג חזק וחישמול מלא מקלים את החיים של המפונקת בפולניות בסמטאות הכרך ובחניונים הצפופים.

לכאורה - אחלה אוטו. האם באמת הכל בו רק טוב? כעיקרון כן, אבל המציאות קצת יותר מורכבת...

ראשית, גם כחדש ובמצבו המקורי הפראדו הקצר סובל מאותה מגבלה מובנית של כל רכב שטח בעל בסיס גלגלים מקוצץ –  הוא  פחות יציב מהדגם הארוך, מרגיש עצבני,  וקשה יותר לשליטה במגבלות, שלכשעצמן מגיעות מוקדם יותר. פראדו סובל ממערכת היגוי יפנית אופיינית שאינה מצטיינת וממתלים רכים מדי שתורמים לנוחות הנסיעה כל עוד הנהג מתנהל בשטח עירוני בקצב של צב משועמם, אבל כל העמסה שלו בארבעה אנשים ובציוד לטיול ארוך, או לחילופין קצב תנועה מהיר יותר בשטח, יגרמו למתלים להיכנע מוקדם ולרכב להיטלטל ולקפץ כאותו תיש מוכה שיגעון.

ושנית, בעיית בלאי והזדקנות. רובם המוחלט של הכלים המשומשים בשוק העבירו את זמנם בנעימים על הכביש ולא עבדו קשה מדי, אבל זה לא חדש שגם השם "טויוטה" לא מבטיח חסינות בפני פגעי הזמן. ראשוני הפראדואים נחתו כאן ב1999, האחרונים בשלהי 2003, והשנים שחלפו מאז הן פרק זמן ארוך מספיק על מנת שמערכת המתלים המקורית (גם בכלים שכמעט לא ראו שטח) תנפח את נשמתה, ותידרש החלפה של בולמי הזעזועים לפחות. ואם כבר משקיעים במתלים, עכברי השטח שבינינו תמיד ישמחו גם על ההזדמנות להגביה ולהקשיח קצת, לקבל שיכוך טוב יותר, ואולי גם עוד כמה סנטימטרים למהלך המתלה. יחד עם צמיגי שטח ומיגון הגחון, החלפת מערכת המתלים למשהו קצת יותר רציני מהמקור, היא השיפור הבסיסי והנדרש ביותר כדי להתאים SUV ממוצע לעבודת שטח של ממש.

לארץ מיובאים מספר קיטי מתלים ייעודיים לטויוטה פראדו. לא מדובר כאן במערכות-אקסטרים עם גובה בשמיים ומהלך מוטרף, אלא במערכות שפויות במחיר סביר יחסית, שיתרונן בחוקיות מלאה והתאמה מוחלטת לרכב, ללא צורך בקומבינות למיניהן, ניסיונות, טעויות ותהיות. כל הקיטים הללו מבטיחים – ומקיימים, מי הרבה יותר ומי מעט פחות - שיפור מורגש בהתנהגות הרכב גם בכביש. תוספת הגובה (2 אינץ' המובטחים, לפני שהקפיצים "מתיישבים" במקומם ומאבדים אי-אילו מילימטרים) מינורית במקרה הגרוע, סבירה במקרה הטוב, וכמוה גם התוספת למהלך המתלה. כמובן שחובבי  העבירות הקשה ואוהבי הייחודיות, שמוכנים להסתכן גם בקצת ניסוי וטעייה, יכולים תמיד לבחור באפשרות הלא זולה של עבודות קאסטום למיניהן, אבל אנחנו בודקים כאן היום שלוש ממערכות  המיינסטרים המקובלות בשוק בתנאים זהים ובפרק זמן קצר, בניסיון לקבוע מי מהן עדיפה - בכביש, בשטח, ובכלל.

רכב המבחן שלנו הוא פראדו קצר מודל 2002. רכב כביש-שטח באמצע החיים. כמעט ולא ראה שטח, "יד שנייה מבחורה" שלא העבידה אותו קשה מדי גם בכביש. הרכב מקורי עד העצם, מלבד צמיגי גודייר ATR במידה המקורית. ללא שיפורים ושדרוגים כלשהם, הוא במצב מכני מצוין לגילו. המנוע מרגיש חלק, מגיב היטב, נמרץ וחזק, ומערכת ההנעה (גיר, תיבת העברה, נעילה אחורית) חלקה ונטולת חופשים, רעשים ו/או רעידות. הרכב שקט ונעים ולא מקרקש יותר מדי (מחלה כרונית וידועה בכל הפראדואים) עם 166,500 ק"מ מקוריים ומתועדים על מד המרחק. למרות סימני בלאי קלים, בעיקר קוסמטיים, שמעידים על הגיל, ניכר עליו שתוחזק ונשמר כראוי. יחד עם זאת – מורגש גם שהקפיצים והבולמים המקוריים שלו, שעל פניו נראים תקינים (הרכב לא נמוך באופן מיוחד, עבר טסט בקלות לאחרונה והבולמים לא נוזלים), בפועל קרובים לסוף דרכם ודורשים החלפה מיידית. הרכב הוצע למכירה ולמחרת המבחן היה אמור להימסר לידי בעליו החדשים שהתכוון להחליף את הקפיצים והבולמים וחיכה בקוצר רוח לחוות-דעתנו המלומדת: רכב זה ישמש אותנו לבדיקת שלוש מערכות מתלים שאמורות לתת תוספת גובה של 2 אינץ'.

שלושת המועמדים הפעם, שמייצגים חלק מהמותגים בשוק, הם:

• סט קפיצים ובולמים מתוצרת Old Man Emu האוסטרלית.

• סט קפיצי King אוסטרליים ובולמי Monroe Adventure.

• סט שלישי של קפיצי Outback אוסטרליים עם בולמי RAW מתוצרת דרום-אפריקה.

כל הקיטים הללו מוגדרים על ידי יצרניהם כ-"Light Duty", ומיועדים במקור לפראדו ארוך שהוא כבד משמעותית מהקצר כך שבמושגי הפראדו הקצר, הם בעצם יותר קרובים להגדרה של  "Medium Duty". הטענה היא שהיצרנים האוסטרליים השולטים בתחום, כלל לא מציעים ערכות מתלה לדגמי SUV בעלי בסיס גלגלים קצר פשוט מפני שהם כמעט ולא נמכרים בשוק האוסטרלי שמעדיף חד-משמעית רכבי שטח בעלי בסיס גלגלים ארוך, כאלו שיכולים להכיל את שפע הציוד ההכרחי בגיחת שטח אל מרחבי  היבשת הדרומית.

במקביל לבחינת שלושת מערכות המתלה המשופרות, ערכנו גם סיבוב על פראדו קצר שני, שעבר החלפה של בולמי זעזועים בלבד, לבולמים במידה המקורית, ללא הגבהה או שינוי כלשהו. כל זאת - לצורך התרשמות מהאלטרנטיבה הסטנדרטית והזולה יותר או אם תרצו, סוג של קבוצת ביקורת.

מסלול הבדיקה שלנו יתחיל עם הרכב במצבו המקורי כפי שהגיע לידינו. נצא לטיול ברחבי תל-אביב רבתי, נשתדל מאוד להיכנס ראש בראש בכל חריץ וסדק באספלט התל-אביבי הלוהט, בכל מכסה ביוב בולט ובכל באמפר מזדמן. אחר כך נרד לאיילון צפון ונשייט מעדנות במהירות הבינעירונית המקובלת שבין 90 ל110 קמ"ש , אגב סטיות לא מעודנות בעליל בין הנתיבים (בזהירות כמובן – נשתדל מאוד שלא לסכן את התנועה שמסביב) כדי לחוש בהתנהגות הרכב. נרד במחלף גלילות לכיוון שטחי ה"בור" המפורסם, ושם נערוך נסיעת שביל משובש ב"גלים" קשים הלוך ושוב, נרחף על דיונה חרושה היטב בקוליסים עמוקים, נטפס במדרגות ונצא מהשטח דרך שביל מהמורתי מאוד. לסיום, נחזור לסדנת ההתקנה דרך איילון דרום וננסה לדמות טיפוס על רמפת .RTI באמצעות הרמת אחד מגלגלי הרכב ע"י מלגזה, נמדוד את המרחק בין הגלגל שבאוויר לבין הקרקע. לאחר מכן – תותקן על הרכב מערכת המתלים הראשונה, הוא יעבור כיוון פרונט ויצא לאותו מסלול בדיקה שבסיומו יימדד שוב מהלך המתלה, שוב המערכת תפורק לטובת המערכת הבאה, כיוון פרונט וחוזר חלילה... לוגיסטיקה לא פשוטה, שתבוצע בסדנת "גתוס". מי אמר שבוחני הרכב וכתבי-שטח אצלנו רק עושים חיים?

מערכת מתלים מקורית "עייפה", בת 7 שנים ו166,500 ק"מ

עיר + כביש: ההתנהלות הזחלנית בתנועה הכבדה של תל אביב חושפת פעולה ראשונית רכה מאוד של הקפיצים, כמעט ספוגית, שבתנאים אלה בלבד אפשר לקרוא לה "נוחה" ומבודדת היטב. אבל כל הגברת קצב תחשוף שהרכרוכיות  נמשכת לאורך כל טווח הפעולה ולמעשה אין כאן שום שיכוך. הרכב "מתרסק" על בורות ופסי האטה, מרים חרטום גבוה-גבוה כאותה סירת מרוץ בכל האצה, וצולל בחריפות בכל בלימה. גם בשיוט בקו ישר הרכב מרגיש לא מאוזן בעליל עם חרטום מתנודד ו"מתפלל" כל אימת שהוא עובר בקטע אספלט שאינו מאוזן לחלוטין. בפניות מהירות מסוג הרמפות שנכנסות לנתיבי איילון ויוצאות מהם, הרכב מגלגל בחריפות סביב ציר האורך שלו, וההיגוי שגם בימים כתיקונם אינו מתעלה, מרגיש מנותק לחלוטין. בעליות מהירות על באמפרים הגלגלים מאבדים מגע עם הכביש, בפניות חדות מורגש תת היגוי חריף והרכב לא משרה ביטחון רב.

שטח + מהלך מתלה: איכות הנסיעה בשטח שמספקת מערכת המתלים המקורית העייפה התגלתה כלא נעימה עד מזעזעת. כבר בכניסה הדרומית ל"בור", מכיוון תחנת הדלק, נסיעה בשביל מפותל עם "גלים" שמעמידים במבחן כל מערכת מתלה – סטנדרטית או משופרת בכבדות, לא הצלחנו לעבור את מחסום ה40 קמ"ש מבלי שהפראדו יקפץ ויטלטל כאותו תייש מתחילת הכתבה. הבולמים, בעיקר הקדמיים, נכנעו מיד, המתלים נסגרו עד הסוף בקולות חבטה והטלטלות הפכו כה חזקות עד שאילצו אותנו להרפות לפני שנאבד את השליטה על הרכב. תקיפת שיפוע הדיונה בניצב ל"קוליסים" העמוקים החרושים בו המחישו שוב שהבולמים הללו הגיעו לסוף דרכם – הפראדו קיפץ ללא הרף וגלגליו ניתקו מגע עם החול, מה שגרם להאטה מוחשית בקצב ההתקדמות, וכמעט להתחפרות נואשת בחול הרך. לסיום – יציאה מה"בור" על השביל המהמורתי לכיוון צומת הכניסה לנתחם סי-אנד-סאן חשפה שוב שהבולמים הישנים איבדו כל יכולת ריסון. הפראדו שוב היטלטל בגסות, קיפץ באוויר, סגר מתלים במהירות נמוכה מאוד ובקושי רב היה נשלט. במצבו זה – הרכב בלתי ראוי לנסיעה בשטח. מדידת מהלך המתלה באמצעות הרמת גלגל ימני-קדמי על ידי מלגזה כמה שיותר גבוה כל עוד שלושת הגלגלים האחרים מקיימים מגע עם הקרקע, הניבה גובה של 44 ס"מ.

קבוצת ביקורת - רכב זהה עם בולמים חדשים, תחליפיים למקוריים, תוצרת Monroe

עיר + כביש: שיפור מורגש בנסיעה עירונית. הרכב מרגיש מעט מהודק יותר ומרוסן הרבה יותר טוב, מבלי לפגוע ברכות הנסיעה. השיפור הבולט ביותר הורגש בהיגוי שפשוט חזר לעצמו, גם הבלימה הרבה יותר נשלטת, כניסה ויציאה מנתיבי איילון הרבה יותר מהירים והרבה פחות דרמטיים. עדיין קל לחוש במשקלו של הרכב ובמרכז הכובד הגבוה שלו. עדיין מורגש גלגול גוף נכבד בפניות מהירות.

שטח + מהלך מתלה: ניכר שיפור באיכות הנסיעה. אמנם אלה אינם בולמים "משופרים" אבל הרכב מרגיש הרבה יותר נוח ונשלט ובעיקר – הרבה יותר בטוח. הטיפול ב"גלים" לרוחב השביל נסבל, הרכב הצליח להתמודד לא רע עם הקוליסים העמוקים החרושים בדיונה ודרש הרבה פחות גז כדי להעפיל עד למעלה. גם בשביל היציאה הצלחנו לשמור על מהירות מעט גבוהה יותר ביחד עם תחושת ביטחון ושליטה מתקבלים על הדעת. כך צריך להתנהג טויוטה פראדו סטנדרטי – ובינינו? למי שנוסע רק בכביש ורק מדי פעם טועם מעט שטח בעדינות, זה בכלל לא רע, למען האמת. גם כאן – בולמים במידה סטנדרטית נותנים במבחן המלגזה את אותה תוצאה -  44 ס"מ. לקח מעשי לכל נהג וכל רכב - לא צריך לחכות 7 שנים ו160 אלף קילומטר כדי להחליף בולמים... וגם אל תסמכו על מבחן הרישוי השנתי שיגיד לכם שהגיע הזמן.

קפיצים ובולמים של Old Man Emu

עיר + כביש: קיט המתלה המשופר הראשון שבדקנו מגביה את הרכב באופן מורגש לא רק למראית עין אלא גם במציאות. פעולת המתלים קשיחה באופן מוחשי, ובזמן זחילה במהירויות-עומס-תנועה מקובלות הרכב "קשה" ומיטלטל בגסות ואפילו מעט רועש מכיוון המתלים. אבל כל עלייה במהירות הנסיעה מביאה שיפור ניכר בעבודת המתלים, ומעל 60-70 קמ"ש הפראדו מגהץ היטב כל באמפר וכל חריץ או בור באספלט, והופך לנינוח ונעים, הניהוג הופך לחד ואינפורמטיבי (יחסית ל-SUV...) ומפתה לתת עוד ועוד בגז, כאשר השיפור מורגש ביותר בהתנהגות החרטום שכעת פשוט צמוד לכביש, כמעט ללא תנועה מעלה-מטה, ובבלימה יעילה והחלטית עם צלילת חרטום מינימאלית. גלגול המרכב סביב ציר האורך מינימאלי הן במעברי נתיב מהירים והן בפניות הארוכות. גם כאן ההיגוי חזר לעצמו ותת ההיגוי מינימאלי. קל מאוד להתרגל לאיכות הנסיעה של מתלי האולדמן במהירות הגבוהה, אבל חזרה לכאוס העירוני ולאספלט השבור בדרך חזרה לסדנת "גתוס" חושפת שוב את האופי המסוקס, הנוקשה והלא-מתפשר של הקיט הזה.

שטח + מהלך מתלה: כבר במטרים הראשונים של השביל הגלי, קל להרגיש שאותה נוקשות על האספלט העירוני, היא המפתח ליכולת יוצאת הדופן שמפגינה מערכת המתלה הזו בשטח. היכן שהמתלים המקוריים נכנעו ואיבדו שליטה כבר ב40 קמ"ש, והסטנדרטיים-חדשים הצליחו איכשהו לשמור על מהירות נשלטת של כמה קמ"שים יותר, ריחפנו בזחיחות ב60-70 קמ"ש בלי להרגיש, כאילו היינו על כביש! השיכוך פשוט מעולה, המתלים לא מגיעים לכדי סגירה, וכל זה עם היגוי טוב, בלימה נשלטת היטב, חרטום שאינו מתנודד אלא נשאר אופקי – איזה יופי. תקיפת הדיונה נעשתה כלאחר-יד – כוח ההצמדה של הבולמים היה כל כך טוב, עד הגלגלים חתכו את הקוליסים העמוקים בלי להרגיש והמנוע החזק יכול סוף-סוף להתבטא בחופשיות ולהזרים ערימות של כוח ישירות לגלגלים שאחזו היטב בחול. הפראדו שתה את הדיונה בלגימה אחת ארוכה בלי להתאמץ בכלל. ביציאה, על השביל המהיר לכיוון הצומת הגענו בקלות ל70-80 קמ"ש! כמובן שבחיים האמיתיים אין צורך ללחוץ על הרכב עד כדי כך כדי ליהנות מכושר השיכוך והגיהוץ המצטיין הזה. במבחן המלגזה סיפקה מערכת האולדמן את התוצאה הטובה ביותר במבחן – 47.5 ס"מ.

קפיצי King ובולמי Monroe Adventure

עיר + כביש: ערכת ההגבהה הזו מגביהה את הרכב מעט פחות מאשר קודמתה. כבר ביציאה מ"גתוס" לכיוון דרום תל-אביבי מורגשת פעולה נוחה ורכה יותר ואפילו שקטה יותר של המערכת הזו בהשוואה לקודמתה. ספיגת המהמורות והבאמפרים סבירה מאוד גם במהירויות נמוכות מאוד המקובלות בתנועה עירונית, אבל התרסקויות מכוונות על מהמורות ובאמפרים במהירות גבוהה יותר חושפות עדיין נדנוד של החרטום. מורגש השיפור המתבקש בהיגוי לעומת המתלים המקוריים העייפים ובהחלט גם מול הפראדו השני, זה בעל הבולמים הסטנדרטיים החדשים, אבל הישירות ודיוק ההיגוי לא מידיים והחלטיים כמו עם מערכת המתלה הקודמת. היציבות במהירויות-איילון טובה אם כי מורגש מעט יותר גלגול גוף בפניות.

שטח + מהלך מתלה:

במילה אחת - אכזבה. מערכת המתלים הזו משלמת בשטח את מחיר הרכות והנוחות שהיא מפגינה על הכביש. כמצופה, היא אמנם טובה יותר מסתם החלפה לבולמים סטנדרטיים, אבל זו ממש לא חוכמה. כבר בכניסה לשטחי ה"בור" הפראדו אמנם הצליח לשמור על מהירות סבירה על השביל הגלי, אבל החרטום התנודד קשות, והגענו כמה פעמים לסגירת המתלים. בניגוד לפעולה השקטה והחלקה על הכביש, המערכת הזו, על שלל החבטות שהיא גורמת, רועשת בשטח. טיפוס בדיונה חרושת הקוליסים עבר בשלום, אבל עם הרבה יותר נדנודים מאשר המערכת הקודמת, וכך גם בשביל המוביל החוצה מהשטח – חרטום מתנודד, זנב שמתבדר לצדדים והרבה טלטולים. כאמור – ההתנהגות עדיין טובה, לבטח טובה באופן מורגש מאשר מתלים סטנדרטיים עם בולמים חדשים של רכב הביקורת, אבל ממערכת מתלים תחליפית "משופרת" בהחלט ניתן לצפות להתנהגות טובה הרבה יותר. מבחן המלגזה הניב תוצאה מתונה מאוד: 44.5 ס"מ בלבד – רק חצי ס"מ של שיפור למהלך המתלה לעומת מתלים סטנדרטיים.

קפיצי Outback ובולמי RAW

עיר + כביש: גם כאן הגובה אינו בשמיים. הקיט הזה מתגלה כפשרה טובה בין הנוקשות הלא מתפשרת של הקיט הראשון לבין הרכות היחסית של השני. איכות הנסיעה במהירויות נמוכות בהחלט נוקשה ומהודקת, אבל "מעוגלת" יותר ופחות מטלטלת. גם כאן מורגש שיפור מהותי בעבודת המתלה עם העלייה במהירות הנסיעה – ריסון טוב של החרטום, בלימה החלטית, היגוי טוב ומדויק. מורגש מעט יותר גלגול גוף בפניות המהירות מאשר בקיט הראשון, אבל הרבה פחות מאשר בקיט השני, ותחושת הביטחון בהחלט טובה גם במהירויות גבוהות.

שטח + מהלך מתלה:

כמו במבחן העיר והכביש, גם בשטח מתגלה המערכת הזו כפשרה טובה. בשטח היא מספקת ביצועים קרובים מאוד לאלה של האולדמן – אמנם היא מעט רכה יותר, אבל מדובר בהבדלים סמנטיים. כושר השיכוך על גלים רצופים התגלה כטוב בהחלט, "חיתוך" הקוליסים העמוקים במעלה הדיונה התבצע כיאות עם הצמדה מצוינת של הגלגלים לחול, וגם שתי ריצות מהירות רצופות לאורך שביל היציאה מה"בור" גילו יכולת ספיגה ושיכוך מצוינת – אולי לא כמו מערכת האולדמן, אבל קרוב מאוד – הרבה יותר קרוב מאשר בכביש. סביר מאד להניח שתחת עומס – רכב היוצא לטיול ארוך בדרום כשהוא עמוס באנשים ובציוד – ההבדל בין שתי המערכות יהיה מוחשי יותר, לטובת האולדמן הקשיחה יותר. אבל על רכב ריק, ההבדל בין שתי המערכות קטן מאוד ואין ספק שמדובר בהפתעה לטובה. רק במבחן המלגזה התאכזבנו לקבל 44.5 ס"מ – בדיוק כמו מערכת הקינג/מונרו וחצי ס"מ בלבד יותר מאשר מערכת סטנדרטית.

סיכומים

מהיכרות קרובה עם כל רכבי השטח הנמכרים כיום בישראל, אנו יודעים שרכיבי המתלים ברוב כלי הרכב החדשים הם הזולים ביותר ובאיכות הנמוכה ביותר שהיצרן יכול לספק מבלי לפגוע בבטיחות ו/או להסתבך בתביעות אחריות למיניהן. המתלים נועדו לשימוש אופייני של הלקוח הממוצע של  רכב חדש, זה ש99.9% מזמנו מבלה על כבישים ומטפס על מדרכות, ורק מדי פעם יורד לגיחת שבילים מזדמנת עם המשפחה בקצב מתון עד איטי – ולצרכים האלו, הציוד המקורי מספיק בהחלט. אבל אנחנו, שמטיילים בשטח ודורשים יותר מהרכב, נגיע עד מהרה לקצה מעטפת היכולות של מערכת סטנדרטית, ומכאן ואילך יתחילו הנזקים - כך שמערכת מתלים משופרת (קיט מתלים, הגבהה בלשון העם ועוד כינויים) היא שיפור מתבקש בכל רכב שטח ללא יוצא מן הכלל.

התובנה הראשונה והעיקרית שהסקנו משני ימי המבחן, היא שאין מה לפחד מהגבהה קלה של רכב סטנדרטי – כל שלוש מערכות המתלה הללו מוסיפות 3-5 ס"מ לגובה המרכב מעל לכביש, אבל משפרות מהותית גם את התנהגות הכביש, הבלימה וההיגוי לעומת התצורה המקורית מהיצרן. ולא לשכוח - הסנטימטרים האלו קריטיים בעבירות אמיתית, במעבר מדרגות בשבילי הנגב, עובדה ברורה מאליה ולכן לא התמקדנו בה במבחן הזה.

התובנה השנייה – יש קשר ישיר בין קשיחות המתלים לבין התנהגות הרכב. רוב בעלי רכבי השטח רוצים "נסיעה רכה ונוחה" אבל כפי שגילינו – מתלה "רך" אין פירושו נסיעה נוחה בכל תנאי. נהפוך הוא. פעולה מעט קשיחה יותר של הקפיצים, ריסון ושיכוך משמעותי הרבה יותר מצד הבולמים – יעשו רק טוב לכל רכב כביש-שטח. יש לזה מחיר בדמות איכות נסיעה מעט קופצנית יותר על אספלט שבור במהירויות נמוכות מאוד, אבל הבונוס מגיע בתנועה בקצב בינוני ומעלה – בו מלבד שליטה טובה יותר וניהוג חד ומהנה יותר, מתקבלת גם נוחות נסיעה כוללת הרבה יותר טובה. כעיקרון – זהו שיפור נדרש בכל רכב שטח ואנחנו לא היינו מוותרים עליו.

כמובן שכמו כל דבר טוב בחיים, גם למערכת מתלים תחליפית לרכב השטח שלכם יש תג מחיר... המחירים להלן הן המחירים בסדנת "גתוס" בתל-אביב לערכות המתלים שנבדקו כולל עבודה, אך אינם כוללים מע"מ:

• מערכת Old Man Emu היא היקרה ביותר - 7,740 שקלים.  עלות בולם קדמי 1,180 שקלים, אחורי 845 שקלים, וסט הקפיצים 2,980, לכך יש להוסיף את עלות ההתקנה (600 שקלים, זהה לכל המערכות). זוהי גם  המערכת היחידה שכוללת ספייסרים (טבעות מרווח) שעלותם 110 שקל.

• מערכת קפיצי Outback ובולמי RAW היא הבאה בתור, בהפרש קטן – 7,500 שקלים. עלות בולם קדמי 1,300 שקלים, אחורי 750, סט הקפיצים עולה 2,800.

• מערכת קפיצי King ובולמי Monroe Adventure היא הזולה מבין השלוש בהפרש ניכר – 5,700 שקלים. עלות כל אחד מארבעת הבולמים 575 שקלים בלבד, והקפיצים מוסיפים עוד 2,800 שקלים.

למחירים אלה יש להוסיף כאמור מע"מ, וגם 250 שקל עבור כיוון פרונט ההכרחי לאחר כל פירוק והרכבה של המתלים הקדמיים, בכל רכב שטח.

קל מאוד להצביע על המערכת שמסיימת במקום השלישי. המערכת של קפיצי King ובולמי Monroe Adventure היא הידידותית ביותר למשתמש העירוני ובכל תרחיש שאינו דוחף את הרכב רחוק מדי. גם בשטח המערכת מתפקדת באופן סביר כל עוד לא דורשים ממנה הרבה. אבל הכלל הבסיסי בחיים, "מה יותר יקר - יותר טוב", תופס כאן בגדול. זו בבירור המערכת הפחות  יעילה, בעיקר בשטח, שם שתי האחרות עולות עליה בהפרש ניכר שבעינינו מצדיק את הפער במחיר. נקסט.

על המקום הראשון מתמודדות שתי המערכות היקרות יותר, והקרובות במחירן. הבחירה ביניהן היא במידה רבה עניין של טעם. אוהבי השטח יבחרו בוודאי ובצדק גמור בעסקת החבילה הצהובה של אולדמן. אבל בסופו של דבר החיים מורכבים מפשרות, ומערכת קפיצי Outback ובולמי RAW  התגלתה כפשרה מצויינת. היא נוחה יותר בעיר, וכמעט לא פחות טובה בשטח. היא פחות קשיחה, ואנו נוטים להאמין שתחת עומס מתמשך היא תתפקד מעט פחות טוב ממערכת Old Man Emu הבלתי מתפשרת.  בעליו החדש והמאושר של הפראדו הנבחן, שמבלה את רוב זמנו על כביש עירוני ומטייל רק בחלק מהסופ"שים, בחר לבסוף במערכת הזו וביקש להשאיר אותה על הרכב - ולאו דווקא בגלל שהיא זולה ב240 שקלים זניחים. לדעתנו הוא עשה בחירה הגיונית וטובה, אבל...

דעתי האישית: כמי שנוהג ביום-יום על סופה בעלת מתלים משופרים ובוחן לפרנסתי את כל רכבי השטח שנמכרים כיום בישראל, לא יכולתי שלא להתפעל ולהעריך את תפקודה המרשים של מערכת המתלים מתוצרת Old Man Emu. זו המערכת שמתגלה כבחירה הנכונה ביותר עבור הג'יפאי, זה שנמצא חלק גדול יחסית מזמנו בשטח, מטייל הרבה, נוסע מהר יחסית, מעמיס את הרכב בציוד ודורש ממנו קצב מהיר בנחלים הגדולים מצד אחד, ויתר גמישות במעברים הטכניים מצד שני. עבור מי שמעדיף שלא להסתבך עם מערכות קאסטום יקרות יותר משמעותית, קיט המתלים של האוסטרלי של אולדמן  הוא הבחירה וההמלצה שלי.

תודות: הפקת המבחן התאפשרה בעזרת תמי בקר מקיבוץ אפיקים. תודה לעודד גרוס ועובדיו המסורים מסדנת "גתוס" על היעילות והסבלנות שאפשרו את קיום המבחן בלוחות זמנים קצרים.