ג'יפ MK פטריוט 2009 במבחן שטח

זוכרים את סרט האקשן-קאלט "שומר הברים" מסוף שנות ה80'? השחקן הטקסני פטריק סווייזי, היום גוסס מסרטן הלבלב ואז כוכב-קולנוע עולה, חתיך ושרירי, מגלם בו את מה שהפך לתפקיד-חייו: דורמן נחוש,  מומחה באומנויות הלחימה, אבל בו זמנית גם משכיל וגם רגיש (תיאור מדויק של הח"מ. באמת. - המערכת)  שלוקח על עצמו משימה נכבדה הנראית גדולה אפילו עליו – להחזיר את הסדר לבר אלים ופרוע בשם DOUBLE-DEUCE הממוקם בעיירה קטנה איפה שהוא בלב-ליבה החקלאי של אמריקה האמיתית.

בסצנת הפתיחה, מגיע ידידנו במרצדס-קופה SEC כסופה ונוצצת ומחנה אותה מול הכניסה לאותו בר, בין הפיק-אפים, אופנועי ההרלי-דיווידסון וכמה ג'אנק-קארס מקומיות. מתוך חבורה של רד-נקס הלומי-בירה שמתגודדת בכניסה לבר ומחפשת צרות, צועק לו מישהו בהפגנתיות: "What is wrong with Detroit cars?...".

והשאלה מהדהדת עד היום. מה באמת הבעיה עם המכוניות מדטרויט? מי שזוכר את האמריקניות של שנות ה80 יודע שבהחלט הייתה בעיה. בעיה קשה אפילו. היום, 20 ומשהו שנים אחרי, המכוניות האמריקניות יותר טובות אולי, אבל עדיין לא טובות מספיק - כל האחרים התקדמו הרבה יותר. היצרנים האמריקאים נמצאים קרוב יותר לפי פחת מאשר אי פעם.

אותם רד-נקס שבסרט מייצגים את האווירה הרווחת באמריקה העממית, זו שניו יורק היאפית וקליפורניה המודעת-לסביבה לא ייצגו אז וגם היום. בימים ההם, פטריוט אמריקאי עממי אמיתי לא רק נעל מגפי בוקרים, לבש ג'ינס מזוהם וחולצה משובצת, חבש קסקט וגמע SIX-PACKS של באדווייזר, אלא גם הגיע אל הבר המקומי בפיק-אפ גדול וחבוט מתוצרת פורד, שבי או דודג', או לחילופין, ב"מכונית קומפקטית" באורך של חמישה וחצי מטרים, עם V8 מגרגר שצורך דלק כמו מעבורת חלל, ומרכב שמתנדנד על הכביש כמו ספינה בים-סוער. הצופה המרותק מבין מיד שלהגיע למקום כמו ה- DOUBLE-DEUCE במכונית יוקרה גרמנית, זו קריאת תיגר של ממש שעוד רגע קט תוביל ליופי של סרט אקשן...

בדיוק עשרים שנה אחרי יציאת "שומר הבארים" לאקרנים, נראה שאחרוני הרד-נקס  של ארקנסו ואוקלהומה כבר לא מתביישים לנסוע לבר המקומי בטויוטה קאמרי או הונדה אקורד. הפטריוטיות, "מפלטו האחרון של הנבל", היא התירוץ היחידי שנשאר לענקי תעשיית הרכב האמריקנית  כדי לשכנע את הנשיא אובמה להזרים את המזומנים שיתנו להם עוד חודשי חיים. אותה פטריוטיות כנראה שכבר לא מאפיינת רבים מבכירי הממשל האמריקני, לפחות בכל הקשור למכוניות שלהם עצמם – לאחרונה נחשפה העובדה המשעשעת שאותם אנשי מקצוע בכירים שמונו על ידי הנשיא החדש והנמרץ כדי לטפל במשבר תעשיית הרכב, נוהגים בעצמם במכוניות יפניות מתוצרת טויוטה והונדה... אובמה (שבעצמו החזיק בטויוטה היברידית לפני שנבחר לתפקיד המפקד העליון של העולם וקיבל טנק-קדילק על חשבון העבודה) לא היסס והורה להם להוות דוגמא ומופת ולהתחדש במכוניות מתוצרת מקומית...

נכון שהמיתון העולמי הוא לא צרה אמריקנית בלעדית - המשבר הכלכלי מכה ללא רחם בתעשיית הרכב בעולם כולו. אבל אם אפילו טויוטה הגדולה מפסידה מיליארדים ומתחננת לעזרת ממשלת יפן, מה יגידו GM, פורד וקרייזלר? הירידה במכירות סוגרת מפעלים, מבטלת  מותגים שלמים ומוחקת מהשוק דגמים שעד שלשום היו רבי מכר. המשבר מכה במיוחד ב-GM, אבל גם בפורד ובקרייזלר המצב בכי רע -  אחרי הפרידה ממרצדס, ואחרי שכמעט כל קו המכוניות שלה מתגלה כבינוני עד מבוכה, נראה שהאור היחיד באפילת קרייזלר היא חטיבת Jeep – מותג בעל מסורת וערכים מובהקים ומוצרים טובים, שגם מכניס כסף לקופה המדולדלת. אבל זה לא ממש מספיק. לצד ג'יפ רנגלר וגרנד צ'רוקי הנהדרים, יש גם מבוכות, הקומנדר והקומפאס למשל.

שנת 2005. מתקפת הקרוס-אוברים בשיאה

בחטיבת Jeep לא מסתירים את רצונם לנגוס נתח מעוגת הקרוס-אוברים והכאילו ג'יפים ההולכת ותופחת - שהרי עד אז ג'יפ ייצרה רק ג'יפים ראויים, תודה לאל. עדיין תחת כנפי דיימלר, מוצגים בתערוכת פרנקפורט שני התאומים הלא-זהים, קומפאס ופטריוט. פלטפורמת ה-GS (במקור של מיצובישי) המשותפת גם לדודג' קליבר, מאכלסת את מנועי הבנזין מסדרת-GEMA שפותחו על ידי יונדאי, גיר אוטומטי רציף ומערכת הנעה קדמית או כפולה קבועה עם נעילה לדיפרנציאל המרכזי – רמז ליכולת שטח מסוימת, כיאה למותג Jeep. העיצוב החיצוני לוקח את הרכב החדש לשני כיוונים שונים: קומפאס הוא קרוס-אובר לכל דבר. מין סטיישן משפחתי עגלגל ושמנמן שנראה מכוון לטעם אירופאי מובהק ורק חזית ה"מיקי-מאוס" החיננית שהועתקה מהליברטי מבהירה עם מי יש לנו עסק. לעומתו פטריוט הוא המשך טבעי לשפה העיצובית של Jeep. רבוע וקשוח למראה, פטריוט-אמריקאי בכל רמ"ח ברגיו. מתחת למרכבים המעוצבים מתחבא הבדל קטן אבל מהותי במפרט הטכני – בפטריוט יכול הלקוח חובב השטח לבחור במערכת הנעה כפולה Freedom-II המצוידת בהילוך ראשון קצר במיוחד המשמש בתור הילוך הכוח שמעניק לרכב יכולת תנועה וזחילה איטית בשטח של ממש (במגבלות מרווח הגחון הנמוך וכו'). בארה"ב מוצעים שני האחים עם מנועי בנזין 2 ליטר (155 כ"ס) או 2.4 ליטר (172 כ"ס), גיר ידני 5 הילוכים או אוטומטי רציף 6 הילוכים והנעה קדמית או כפולה. עבור השוק האירופאי מוצע גם מנוע 2 ליטרים טורבו דיזל מפיתוח של פולקסוואגן. בתרגום לשפת המזומנים - פטריוט בעל מנוע 2 ליטרים בנזין, גיר ידני והנעה קדמית הוא הדגם הזול ביותר בהיצע של Jeep, ממש מכונית ליסינג עממית.

לישראל הגיע בתחילה רק הקומפאס, בתצורת מנוע בנזין 2.4 ליטר, תיבה אוטומטית רציפה והנעה כפולה. במבחני דרכים ראשונים, חלקם השוואתיים ראש בראש מול מובילי הסגמנט בישראל, הקומפאס יצא כשידיו על ראשו... הקרוס-אובר המיועד ל"טעם אירופאי" התגלה כמי שמבוצע ומתנהג באופן אמריקני למהדרין – עם תא נוסעים ש"מצטיין" במושב אחורי איום, איכות גימור בינונית מינוס, התנהגות כביש סמרטוטית שכוללת הרבה מאוד גלגול מרכב והגה לא מרנין. גם העיצוב, נאה לכשעצמו במבט ראשון, אינו מגובש ובעיקר נעדר אופי – אלמלא החרטום, אף אחד לא היה מזהה אותו כ- Jeep ואולי טוב שכך... גם היכולת בשטח שהתגלתה כטובה יחסית לקטגוריה, מוגבלת מאוד בסופו של דבר על ידי מרווח גחון מצומצם וגיר רציף, ובעיקר מוגבלת ביחס לשם המשפחה המחייב.

לאחר כשנה מגיע גם הפטריוט. לכאורה ועל הנייר – אותה גברת לא מוכשרת במיוחד, באדרת של רכב שטח. אבל שמועות עקשניות על כיול שונה שמשנה במשהו את התמונה שכנעו אותנו לנקות את הראש, ולקחת אותו לסיבוב של יומיים בו יישפט בזכות עצמו.

מהחוץ פנימה

הרושם הראשוני מהעיצוב החיצוני חיובי ביותר -בניגוד לאח התאום, כאן יש אופי מגובש בטונות, ואי אפשר לטעות במוצא העדתי של ה- Jeep הזה: המראה ריבועי ומזוות, כאילו נחצב בגרזן, והוא "ג'יפי" מסורתי ברוח הצ'רוקי XJ והגרנד ZJ של שנות ה90'. אם תפעילו עוד מעט דמיון אולי תגלו בו השראה מההאמר H3, אבל נטול הצטעצעויות. הפטריוט מתאפיין במראה נקי, ללא שימוש בפרטים קטנים המקובלים בעיצוב האירופאי, והחרטום שלו ממש פשוט, אבל  מצטיין ב"פרצוף" אופייני עם גריל בעל שבעת הפתחים של  Jeep והפנסים העגולים, שמשלימים הופעה תכליתית מאוד שמקולקלת רק על ידי פגוש קדמי גדול ונמוך מדי – מישהו בצוות המעצבים פינטז כנראה על "מהיר ועצבני" ושכח שזה Jeep שאמור גם לרדת לשטח קל מדי פעם...

הרושם החיובי ממשיך פנימה – גוונים נאים, אבזור לא רע, מרווח למדי מלפנים ומאחור סביר, במראה הכללי שולטים מלבנים גדולים והרבה זוויות חדות ומאצ'ואיסטיות. אבל מהר מאד מגלים שזהו בכל זאת אחיו התאום של קומפאס: חומרים והרכבה באותה איכות לא ממש מרשימה, מושבים לא הכי נוחים בעולם מלפנים, ואיומים ממש מאחור – זהו בדיוק אותו דרגש שטוח ונוקשה שאנחנו מכירים מהקומפאס, ושאי אפשר לסבול ליותר מכמה דקות – שלא תטעו ושלא תחשבו חלילה ש"לילדים זה מספיק טוב" כי זה ממש לא. כל מושב אחורי ממוצע של טנדרים יפניים מסוף שנות ה90 נוח יותר מהדבר הזה. בחיי... היתרון היחיד של המושב הזה – נפח תא מטען מכובד של 1277 ליטר כשהוא מקופל,  וזה בהחלט המצב המועדף מבחינתנו...

זה אולי יישמע מפתיע כשמדובר ברכב שמגיע מארצם של האנשים הגדולים והשמנים, אבל בניגוד למה שהתרגלנו במכוניות מאמריקה, דווקא נהג גבוה יתקשה למצוא תנוחת נהיגה טובה – המושב לא תומך בירכיים, רגל ימין סובלת ממפגש תדיר ולבסוף גם מכאיב עם הקונסולה המרכזית וגלגל ההגה מתכוונן רק לגובה - כמקובל במכוניות אמריקאיות, יפניות וקוריאניות מהצד העממי של פנקס הצ'קים.

הביצועים מפתיעים לטובה: 172 כוחות הסוס מספיקים כדי למשוך היטב את הפטריוט ל100 קמ"ש תוך 11.3 שניות רשמיות שנראות פסימיות-משהו ביחס למציאות הזריזה מאוד, ולטפס גבוה עד ל180 קמ"ש על הנייר. במבחנים השוואתיים הוא גובר בכל בדיקות התאוצה על מנועי ה-V6 של הטוסון והספורטאז' - הסוד נעוץ בתיבות ארבעת ההילוכים העצלות של המתחרים, ובתיבה הרציפה הנמרצת של הפטריוט/קומפאס שלא מתביישת לשלוח את מחט מד הסל"ד גבוה-גבוה במעלה הטורים, ולהשאיר אותה שם למשך פרקי זמן רצופים וארוכים בכל עקיפה או האצה, ולעזאזל הרעש וצריכת הדלק. שהיא אגב 7 ק"מ לליטר על פי המדידה שלנו, נתון שאינו חריג בקטגוריה, למי שמתעניין... ומכיוון שמחיר הנפט חוזר וזוחל כלפי מעלה, כדאי לכם להתעניין.

את הקומפאס לא אהבתי בכל מצב שהכביש לא ישר כמו סרגל, וגם מהפטריוט לא ציפיתי שיתנהג בפיתולי סדום-ערד כמו מיאטה ואפילו לא כמו סובארו פורסטר המתחרה. מדובר עדיין במתלים רכים שאמנם אחראים לנוחות נסיעה טובה, אבל גם הופכים את התנהגות הכביש של הפטריוט לפחות מדויקת ומזמינה משל המתחרים מיפן וקוריאה. יש קצת גלגול מרכב והתמרחות קלילה לצדדים, אבל – וזה אבל גדול - לעומת הקומפאס מורגש שינוי לטובה. הפטריוט מכוון יותר לשטח ועל כן חש מעט קשיח יותר, רוכן פחות, אוחז טיפה יותר, זה אולי נדמה רק לי שההגה פחות מתדלדל בידיים? אני לא מדבר על מהפך כולל בכיוון של דייקנות אירופאית, אלא על נגיעה קטנה שמשפרת במשהו את העניינים והופכת את הפטריוט לפרטנר יותר נעים לנהיגה ממה שאני זוכר מהקומפאס.

טיול קליל בצפון הקרוב

הגבעות הירוקות של רמות מנשה הם שטח טבעי יותר עבור הפטריוט, והם קידמו אותנו בשבילי שדות פתוחים ומזמינים, בהם המתלים דווקא עובדים בכלל לא רע ומאפשרים לאמריקאי הקטן לשמור על קצב סביר ביותר לאורך זמן רב. אלמלא הפגוש הקדמי עצום המימדים לא הייתי מהסס לתת בגז ולתפור את השבילים במהירות גבוהה בהרבה, אלא שבכל פעם שה"קוליס" הפכו מעט עמוקים יותר, גברה הדאגה לשלומו של פגוש העוועים הזה, שאיים לנגוח במרכז השביל ולהתנפץ אל אבותיו באלף ואחד רסיסי פלסטיק לבנים וקטנים.

היכן שהפטריוט כן עושה טוב את העבודה זה בשטח סו-קולד "טכני" (במובן שפטריק סוויזי הוא סו-קולד "שחקן"). אנחנו ממש לא מדברים על צליחת ציר המצלעות או שוטטות זחוחה במעלות ובמורדות סכיני דימונה... בשביל זה יש Jeepים מתאימים יותר (בקרוב בג'יפולוג!) . אנחנו מתכוונים לחריצים, הצלבות קטנות ושבילי יער ומדבר משובשים המחייבים כל ג'יפון לעצירה לצורך הערכת מצב, ואז לזחילה איטית ומחושבת כדי לחצות בשלום. אלה מכשולים מהסוג שג'יפים אמיתיים וגם רוב ה-SUV  צולחים בהיסח הדעת – אבל חריץ מהסוג הזה יכול לאתגר מאוד את נהג הקרוס-אובר להעסיק אותו במשך דקות חרדה ארוכות. אז נכון שמהלך המתלים המוגבל והפגוש הקדמי הגדול מדי נשארו שתי המגבלות העיקריות של הפטריוט בהתמודדות שכזו, אבל מערכת בקרת האחיזה שלו (כמו של הקומפאס) היא מהטובות שבעולם הג'יפונים. אותו מתג כרום מוזר בצורת T נועל את הדיפרנציאל המרכזי, ואנחנו גולשים מעדנות לחריץ, המתלים נפתחים מיד למלוא מהלכם הפעוט, גלגלים מתנופפים באוויר ואנחנו מוצלבים כהלכה, אבל הכוח מועבר באופן מיידי לגלגל האוחז ומתורגם לתנועה רציפה קדימה. אין כאן השתהות מיותרת וגלגלים מסתחררים בנוסח יונדאי טוסון למשל, או גרוע ממנו – ניסאן קשקאי שבאמת מתבלבל לחלוטין במצבים כאלה. הפטריוט מסתדר כאן עם מינימום של דרמה, ואחרי שמפנימים שהעסק עובד ואין צורך במשחקי מודולציה גז-ברקס למיניהם, אפשר להתמודד בהצלחה מול שבילים משובשים למדי, במגבלות הפגוש הקדמי ומרווח הגחון, ולהצטער שהדגם עם תיבת ההעברה FREEDOM II בעלת הילוך כוח הקצר לא מגיע לכאן.

אבל לא הכל ורוד כמובן. זה לא סוד שאנחנו לא משתגעים על תיבות הילוכים רציפות בשטח. קצת קשה לנו להבין מה לפטנט המוזר הזה ולרכבי שטח – כמו בקומפאס (ובניסאן קשקאי ומוראנו, במיצובישי אאוטלנדר וסיטרואן סי-קרוסר...) גם בפטריוט התיבה עובדת היטב עד שהיא מתחילה להתחמם, וזה קורה מהר מאוד בחולות, ורק קצת פחות מהר בזחילה איטית בשבילים טרשיים ארוכים. איך תדעו שזה קורה? אתם כבר תריחו... ואז צריך לעצור, לפתוח ערכת קפה ולהתפנן על הנוף והאוויר, עד שהוד מעלת הגיר הרציף יואיל בטובו להתקרר. קחו לכם את הזמן לקפה ורוגלך בניחותא.

פטריוט עומד בזכות עצמו

סוף היום. הפטריוט שלנו כבר לא כל כך לבן. מעוטר בנתזי בוץ מכל צדדיו, הוא חוזר לכביש, השטח שלו. נסיעת הכביש בדרך הביתה ממחישה טוב יותר מכל את  זכות הקיום העיקרית של הג'יפונים – הם מעודנים ונעימים לנהיגה ופשוט הדבר הכי קרוב לפרייבט שתוכלו למצוא בכנופיית ה4X4. אבל גם בין הג'יפונים יש ויש, ולמזלו של הפטריוט, הוא במבחן סולו היום, ויוצא ממנו בסדר גמור. לא מעולה, לא מבריק, אבל בהחלט טוב.

מבחן השוואתי מול מתחרים חזקים כמו הטוסון/ספורטאז' או הניסאן קשקאי היה מדגיש יותר את המגרעות והצדדים החלשים שלו, שקל לשכוח אותם או להתעלם מהם כשנוסעים ברכב יחיד. מה כל כך מציק לי? כן, אני יודע שמושב אחורי בדרך כלל לא מעניין במיוחד – מי שקונה את האוטו לא יושב בו. אבל המושב האחורי ברוב המכוניות הנוכחיות של קרייזלר הוא מחדל שלא עובר. זה נכון לרנגלר, למיניוואן החדש דודג' ג'רני וכן - גם לקומפאס ולפטריוט. עם כל אהבתי והערצתי הכנה למותג Jeep, אני חושב שלילדים שלי מגיע מקום קצת יותר נוח לבלות בו. גם איכות הגימור יכלה להיות טובה יותר, והייתי שמח לקצת פחות רכינת מרכב בפניות, לפגוש קדמי צנוע יותר במימדיו וגם לתיבת העברה FREEDOM II  שיאפשרו לפטריוט להדגיש את יתרונו המובנה במקום שעדיין הכי חשוב לנו בג'יפולוג – בשטח. איננו יודעים כמה שקלים יותר אם בכלל יעלה כאן הדגם עם תיבת ההילוכים המשופרת, אבל אנו מבקשים מהיבואן מכשירי תנועה - בשמכם, הקונים הפוטנציאלים - לשקול את העניין בחיוב.

מהצד נדמה שכל הטענות על מושב אחורי, גימור והתנהגות כביש הן קטנוניות, אבל הפטריוט כבר די ותיק בשוק וניתן היה לפתור אותן במקצה ליטושים קליל ולהפוך את הפטריוט לאחד הטובים שבג'יפונים. הבסיס של הפטריוט דווקא חביב ביותר, כל כך חבל שמהנדסי Jeep התרשלו דווקא בשלב הפינישים הכל כך קריטי! זה חבל עוד יותר מכיוון שהפטריוט אולי לא מהיקרים שבג'יפונים, אבל גם לא ממש זול. כדי להשוויץ במפתחות שלו תצטרכו לשאוב מהעו"ש שלכם 174,900 (דגם "ספורט") עד 194,900 שקלים (לדגם "לימיטד" המאובזר), ולא נראה לי מוגזם לצפות לאיכות ונוחות ברמה שתיתן פייט לפחות לכלים הקוריאניים.

ואם נחזור לסצנה הקולנועית שבתחילת המבחן ונבחן אותה מול המצב בימינו אנו – גם היום, 20 שנה אחרי שפטריק סוויזי הפליא את אגרופיו ובעיטותיו בפרחחים של ה- DOUBLE-DEUCE, עדיין צריך לגלות מעט פטריוטיות אמריקאית כדי להעדיף את תוצרת ארה"ב בסגמנט כל כך לא אמריקאי כמו ג'יפונים עממיים.

אולי רק כאשר הנשיא אובמה ינפנף את בכירי תעשיית הרכב מכורסאותיהם וממטוסי המנהלים שלהם, הם יתעוררו מהסרט שהם מעופפים בו, יתחילו להתייעל ואולי גם יישרו קו עם שאר העולם. הניסיונות להבריא את קרייזלר נמשכים שנים ועברו כבר דרך מרצדס שויתרה על התענוג המפוקפק. היום הסיכוי היחיד להרים את קרייזלר מהקרשים  מותנה במיזוג עם – רחמנא ליצלן - פיאט האיטלקית. פיאט היא פרטנרית גדולה וחזקה אבל בעלת הסטוריה ניהולית בעייתית משל עצמה... אתם מדמיינים את הלוגו של פיאט על חרטום הפטריוט, הקומפאס, הצ'רוקי והרנגלר? לנו לפחות, זה מעביר צמרמורת בגב...

עד שזה יקרה,  אם בכלל, הפטריוט הוא ג'יפון נחמד - נראה טוב מאד, נוסע לא רע בכביש ומפתיע לטובה בשטח, אבל משאיר תחושה מרושלת-משהו של מוצר לא גמור עד הסוף. וחבל. באולם התצוגה הוא ניצב לצד הקומפאס - מדובר באחים כמעט תאומים, פטריוט מעט יותר זול והרבה יותר יפה - ומבחינתנו, כל עוד נשארים במשפחה, זה מספיק כדי להעדיף אותו חד משמעית. אבל כשמביאים בחשבון את הקונקורנציה החזקה מהמזרח עדיין צריך להיות פטריוט אמריקאי  כדי לבחור דווקא בו.

ג'יפ פטריוט 2009, מפרט טכני

מנוע: בנזין, 4 בוכנות בטור, רוחבי

נפח: 2,360 סמ"ק

הספק: 172 כ"ס/6,000 סל"ד

מומנט:  22.4 קג"מ/4,400 סל"ד

תיבת הילוכים: אוטומטית רציפה CVT, 6 הילוכים

הנעה: כפולה קבועה + נעילת דיפרנציאל מרכזי.

תיבת העברה: אין

יחס העברה ב- Low: לצערנו לא הסתייע...

מתלה קדמי:  נפרד, תמוכות מקפרסון, מוט מייצב

מתלה אחורי: נפרד, רב חיבורי, מוט מייצב

צמיגים: 215/60R17

בלמים קדמיים: דיסק מאוורר

בלמים אחוריים: דיסק

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,408 מ"מ/1,785 מ"מ/1,667 מ"מ/2,635 מ"מ

משקל עצמי: 1,570 ק"ג

נפח תא מטען: 334 ליטר (1277 ליטר עם מושב אחורי מקופל)

נפח מיכל דלק: 51 ליטר

תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 11.3 שניות

מהירות מרבית (יצרן): 180 קמ"ש

צריכת דלק (מבחן): 7 ק"מ/ליטר