Close
  • הקרב הצהוב - באחה חוצה ישראל 2009 מבפנים

    צור ליסבונה, הנווט של אלון שחף בבאחה חוצה ישראל 2009, הסדיר את נשימתו, ניקז את האדרנלין, ישן 24 שעות, ותיעד את החוויה - המרוץ הארוך והקשה בישראל, מנקודת מבט אישית. (Photographs: )

    יום שישי, ה- 19 ליוני 2009, בית ספר שדה שניר, רמת הגולן. שלוש דקות לפני השעה חמש בבוקר אני מתעורר. מביט בתקרה, נושם עמוק, חושב על ניצחון היום, וניגש להעיר את החבר'ה. בחמש וחצי הכל מועמס, אנחנו אחרי הקפה. השעה 05:56 , "קליבר" מצוין לזנק בו -  ואנחנו יוצאים מתל פאחר לראלי באחה חוצה ישראל 2009, מייד אחרי מקצה האופנועים, ראשונים בקטגוריה שלנו, רכבי באגי מבנייה עצמית והנעה אחורית בלבד, בסיווג הרשמי  T1 2X4.

    בראלי השנה מספר שיא של 117 צוותים, ב- 12 קטגוריות, מהם 97 יתחרו מראשיתו והשאר ייסעו מאמצעו, כנספחים. בקטגוריה שלנו מתחרים חמישה רכבים. הרכב שלנו - אלון שחף וצור ליסבונה: בנוי על בסיס סופה,  עם שני סרנים חיים, מנוע ג'יפ 4.0L סטנדרטי למדי, הגה סופה מקורי (...) וגיר סופה ידני. דקה אחרינו יזנקו עידן הגז, בעלי מנוע V8 אימתני בן 7,300 סמ"ק, שהשתתפו כבר בתחרויות רבות: דקה אחריהם - הבאגי של צוות כפר מסריק-ליוגב, יריבים מכובדים וראויים עם וותק רב ומסורת ניצחונות: אחריהם צביקה כהן וערן לוי, בכלי יפהפה עם מנוע סובארו טורבו ותמסורת כוח מעניינת ויעילה:  ולבסוף אלי זוהר ועופר בר כוכבא, עם באגי חזק ונאה של "פרימיטיבי". כולם טובים, כולם ראויים. התחרות תהייה קשה.

    אני מדליק ומאפס את ציוד הניווט. נחגרים, לובשים כפפות וקסדות, בדיקת קשר. מגיעים לזינוק. דקה לפני. ממתינים על הקו. הלב דופק. עוצם עיניים, נושם עמוק, נרגע, עובר על ציר הניווט בראש. אצבעות המזניק נפרשות מולנו: שלוש, שתיים, אחת...ואלון משחרר את הקלאצ'...

    כבר בנקודת ציון 2 משהו לא בסדר. אלון מודיע שאיבדנו  ברקס קדמי. מעשית, עברנו ל- 40% כוח עצירה בערך, מה שהאט אותנו משמעותית. משם עד אילת, עשינו את כל הדרך "ללא ברקסים". באותו זמן, הקשר בקסדה – למרות שנרכש חדש לגמרי לאחרונה - מפסיק פתאום לעבוד והופך חד צדדי, ובסוף הראלי אני מאבד את הקול. סיכון מקצועי...

    בנ.צ. 5 הראות בעייתית. ערפילי הבוקר של הרמה, מעורבים באבק האופנועים ואור הזריחה בעיניים, מקשים מאוד על ראיית הדרך ועוזרים לנו להגיע להחלטה לעמוד רגע בצד לתיקון דרך לברקסים. מייד עוקפים אותנו מתחרינו בקטגוריה, כשכפר מסריק מקדימים את עידן הגז. מסריק פונים שמאלה וטועים לרגע בניווט, ועד שחזרו מאפשרים לעידן הגז לעקוף כשהם בטוחים בעצמם על הציר. אנחנו עושים הערכת מצב טכנית מהירה וממשיכים בלי בלמים  – ומייד, קילומטר אחר כך, רואים את שניהם תקועים זה בצד זה:  מסריק משמאל לציר, כמה עשרות מטרים עידן הגז אחריהם מימין לציר, כל אחד עם תקלה אחרת... הפעם הבאה שראינו את אחד מהם הייתה אחרי חצבה.

    ציר המפלים הופך קשה. שרשראות הטנקים המתאמנים כאן טוחנות את הדרך ויצרו חריצי ענק עמוקים וקשים, דמויי אמבטיות, לרוחב הציר. למרות שאין ברקסים הרכב מפתיע לטובה, וצולח אותן בקלות במהירות לא רעה בכלל. לפעמים נהייה קשה לראות – סנוור חזק מהשמש העולה מולנו, ערפילי בוקר, אבק. בצד שמאל תל גבוה: בראשו, דרך האבק האדום והערפילי, על רקע כדור השמש האדום העולה לזריחה מאחוריו, מסתמנת צללית שחורה וברורה - אופנוע בודד עומד על הפסגה. למטה ממנו, למרגלות התל, דמות כהה: טל זוהר, בווסט צלם, יורד לכריעה לתפוס זווית צילום. התמונה הכללית מהממת.

    ממשיכים, לוחצים. מידי פעם רואים מתחרה מוכר מקטגוריות אחרות עוקף אותנו, נעקף בידינו, או טועה בניווט מאחורינו. על הגדר בדרך לאל חמה, רואים את איציק מיני בטרופי טראק האימתני, תקוע בעיקול, מסמן לנו שהכל בסדר. ממשיכים. הירידה מהרמה בסיבובים החדים בלי ברקסים קשה, אלון נוהג בהרבה כשרון, ולבסוף מסיימים את הסטייג' בזמן הגיוני, ובפער הובלה של שעה בקטגוריה,  תוך עקיפות של טרקטורונים ואופנוענים. עדיין, ללא הבלמים החמצנו פניות ונאלצנו לחזור קצת כל פעם, והאטנו משמעותית.

    בנוסף, בסיום הסטייג' מתגלה שאיבדנו בולם 3" קדמי אחד, ולמעשה המשכנו על בולם 2.5" יחיד מימין קדימה. למרבה ההפתעה, זה לא השפיע הרבה, למרות המהמורות החזקות אליהן נכנסנו במהירות גבוהה (כי אי אפשר היה לבלום). מרפי לא אכזב - משום מה, במהלך כל הראלי, כל החריצים המשמעותיים נכנסו "דווקא" רק על הבולם הגיבור הזה, בלבד...שעמד היטב בעומס.

    תומר דהן ואיגור זבולדה, אנשי הסיוע הענקיים שלנו, מטפלים ברכב, מתקנים את הברקסים הקדמיים ומסירים את הבולם התקול. מזנקים בסירין. לאחר קילומטר, מאבדים שוב ברקסים – הפעם את האחוריים... ממשיכים עם ברקסים קדמיים חלקיים, אלון נוהג יוצא מהכלל אבל ללא יכולת למצות יותר מ- 60% מהמהירות של הרכב. מאוד מתסכל. בכל זאת, הנהיגה מצוינת והניווט מדויק - ממשיכים להשיג אופנוענים וטרקטורונים, חלקם מעכבים אותנו לפעמים, ורצים קדימה. לא רואים אף מתחרה בקטגוריה שלנו. מגיעים לתל יוסף, נוסעים את קטע הקישור ומזנקים מהשדה שליד "אביב סוכנויות" בפאתי עפולה. רצים קדימה בשדות העמק. טעות ניווט שלי והסתבכות קלה במנשה עולה לנו בקילומטר וחצי של עיקוף, כדי לקחת את הנקודה, שנמצאת בקו ראייה  נגד כוון הראלי 500 מטר מולנו בהמשך הדרך,  מהכיוון החוקי. לקראת סיום הסטייג' מתגלה הסובארו T2S  של יובל מלמד מאחורינו, וטרקטורון איטי נתקע למשך 2.5 ק"מ לפנינו. למרות הסירנה ומיטב המאמצים לעקפו - לא מוכן, משום מה, לזוז מהדרך.

    בדרך לתל צפיתף נקודת הזינוק לחלקו הדרומי של הראלי, עובדים על הברקסים. מצליחים להחזיר לחיים את הקדמיים. מזנקים מצפית ואחרי 6 ק"מ, מאבדים קדמי אחד. מכאן עד אילת ממשיכים על ברקס יחיד, מה שמגביל כל הזמן את המהירות השוטפת ופוגע קשות בזמני הסטייג'ים ובזמן הכללי.

    40 ק"מ מצפית, הולכת גם  משאבת ההגה. ההיגוי בסופה, שגם ככה לא מבריק, נהייה קשה הרבה יותר. אלון נאבק עם ההגה וממשיך לתת בגז, הרכב אוכל את הבאמפים של הדרום, אחד ממכשירי הGPS מפסיק לעבוד אך עדיין הניווט לא רע, רק המהירות מתסכלת אותנו קשות.

    לפני נחל באר שבע עומד אופנוען מוכה יגון, מחזיק בכלי, סמוק כולו מחום ועצבים. עוצרים לידו רגע, מאבחנים כמעט מכת חום ולב שבור, מעבירים אליו בקבוק מים.  ממשיכים, רצים על הציר כמיטב יכולתנו, בהובלה טובה על המתחרים ובפער יפה. מבאר שבע, חצרים ודרומה החריצים עמוקים והציר לא קל. אין לנו יכולת בלימה ואלון, בנהיגה מצוינת,  מרתך הדוושה לרצפה אפוא שאפשר, ונזהר אפוא שאי אפשר. עדיין, בסיום הסטייג' אנחנו מאוד מתוסכלים מהמהירות הנמוכה יחסית, יודעים שהיינו יכולים להגיע להרבה יותר.

    שדה בוקר, סוף הסטייג' הרביעי. לשמחתנו, הסיוע המדהים שלנו - איגור ותומר, מקדמים אותנו בחיוכים ושתייה קפואה מהצידנית.  הם ניחנו כנראה בכישרון נבואי, ובדרך קנו על דעת עצמם עוד שמן ברקס והגה. הם מזנקים מייד על הרכב, ומצליחים להחזיר ברקס קדמי אחד וקצת היגוי: בינתיים מסתבר שתומר סייע לעוד שני צוותים, ואיגור ניסה לסייע גם לצוות אוטוויק, ששברו שילדה, בריתוכה בשטח. תומר תוהה אם הוא הסיוע שלנו, או רכב מטאטא...

    נוסעים מנהלתית לחצבה, ומזנקים קצת לפני שש בערב. על הגדר אחרי היישוב אנחנו מתחפרים בגבעת חול ויושבים במשך 20 דקות. חופרים, קוראים לסיוע (שרץ כבר קדימה) לחזור, מחפשים חילוץ אבל חוץ מאופנוענים וטרקטורון אף אחד לא עובר. לבסוף מופיעים איציק ואורי מאוטוויק, משיכה מהם ואנחנו בחוץ.

    אחרי 500 מטר, אופנוען תקוע מאותת לעזרה: תייל הסתבך בגלגל האחורי והוא לא יכול לזוז. רואים סיוע של מישהו חונה קרוב, ומבטיחים לשלוח אותו אליו. כשמגיעים, רואים שאלה... עידן הגז מתחרינו, מעמיסים צמיגים חדשים...לא הבנו מהיכן הגיעו – לא ראינו אותם עוברים אותנו קודם, והיינו תקועים על מעבר חיוני לנקודה. עוצרים לידם רגע, מבקשים מהסיוע שלהם, כשיסיימו, לעזור לאופנוען התקוע וממשיכים בכוח, בהבנה שאיבדנו הובלה ופני המרוץ השתנו.

    אלון נותן בגז, אבל מנוע הביג-בלוק של עידן הגז "קצת" יותר חזק משלנו והם עוקפים אותנו... אנחנו לוחצים, נותנים פייט.  שנינו עייפים, קשה להתרכז. אין בלמים, חייבים להאט הרבה לפני כל סיבוב בדרך,  ההיגוי הלך שוב. המדחום מתחיל לעלות - מושכים עד הרגע האחרון וכשהמחט נוגעת באדום, עוצרים לבדיקה. נהייה חור ברדיאטור ונוזל הקירור אזל. באותו רגע נראה שהכל נגדנו, אבל אנחנו לא מוכנים להפסיק או לוותר. ממלאים עוד מים במיכל והלאה.

    זוכרים את מילות 'באב אל ואד'? "בצידי הדרך מוטלים מתינו..." ככה זה נראה. עוברים כמה וכמה רכבים, אופנוענים, וטרקטורונים תקועים בצד, הבעת אבל כזו או אחרת שפוכה על פני כל אחד מהם. פתאום אנחנו רואים את הטנדר של אוטוויק, ששלפו אותנו מהתקיעה בחצבה קודם, עומדים גם הם בצד הדרך.  ידענו שהם ריתכו את השלדה לפני הזינוק לסטייג' הזה, ותיארנו שחטפו שוב משהו רציני. כבר מרחוק סימנו לנו לא לעצור אלא להמשיך אחרי עידן הגז בכל המהירות.  באותו רגע הרגשתי צביטה חזקה  בלב, לדעת שאי אפשר לעצור ולעזור.  מה שבטוח, הם הרוויחו סיוע אישי מאיתנו, בכל מצב או תחרות בשנים הבאות...

    לוחצים אחרי נר האבק של עידן הגז, ואחרי זמן קצר  עוקפים אותם שוב, כשעמדו עם פנצ'ר נוסף. מאז, ועד סוף הסטייג', לא ראינו אותם יותר. אנחנו לוחצים על ציר המערכת כמיטב היכולת, 25% ברקסים בלבד. הGPS רושם 139 קמ"ש. הסיוע, עם העגלה,  רודף אחרינו על הערבה. במגבלות הטכניות הקשות, אלון נוהג בצורה מדהימה, פשוט מתעלה על עצמו. תומר סיפר שהם ראו "נקודה צהובה קטנה עפה קדימה, עם המון אבק מאחוריה".

    מטרים ספורים אחרי פנייה של 90 מעלות למטע תמרים בלי שדה ראייה, בקטע חולי,  שמונה טרקטורונים שטעו בניווט ונסעו נגד כיוון הראלי מתיישבים "על הכוונת " - אמצע מכסה המנוע . אלון מגיב מייד. מחמיצים אותם בקצת, בלי לגרד הרבה מידי מהצבע בכנפיים.... קצת חול ניתז לעיניים, כמה תמרוני הגה פראיים, וממשיכים כרגיל.

    ב- 20:00 ירדנו מהמערכת לציר החלופי. הפיתוי להמשיך ישר גדול, אנחנו רק 13 ק"מ מהפנייה החוצה לסיום, ומאחורינו כמה רכבים עוד ממשיכים לרוץ עליה אחרי השעה, להרוויח זמן. אבל אנחנו ילדים טובים ונשמעים לכללי הראלי. מודיעים למנהלת שירדנו. עידן הגז לא נראים בשום כיוון. מתחילים לנסוע – רק  כדי לגלות שגם בלילה, מרפי לא הולך לישון: האורות , שעד אז עבדו היטב, עכשיו לא עובדים. ממשיכים בניווט מכשירים בלי תאורה בכלל על הציר החלופי, תוך זמן קצר נהייה פיץ'-בלאק. הקצב מואט לזחילה. עוברים  בהתגנבות שקטה את כביש הערבה, 150 מטר מהניידת שאורבת שם. ב- 21:00 חוברים לסיוע בלב השטח, ומחזירים לחיים פנס אחד איתו הגענו,חצי שעה אחר כך, לסיום.

    רואים את עידן הגז על הגרר ומגלים שהגיעו 17 דקות לפנינו. תומר האליל דאג לבירה קפואה בתחתית הצידנית. אין לכם מושג כמה פנטזתי על הבירה הקרה הזו, בסיום הראלי... למחרת בטקס מגלים שהגענו במקום השני, בהפרש כללי של 5 דקות מעידן הגז.

    סיכום טכני קצר: איני איש טכני, ואיני מבין יותר מידי בתצורות שלדה ומתלה. אך לפני המרוץ נתקלנו בדעות שוללות רבות לגבי תחרות עם רכב  על בסיס סופה, בתצורת 2*4. בסופו של דבר, עם שני סרנים מחוזקים ובולמים טובים - הרכב הוכיח עצמו כמוצלח ועם תקלות בתחומים מסוימים בלבד. הלקח שלי: לא משנה מה יש לכם ומה יגידו לכם כל המבינים- צאו לראלי, תכינו את הרכב טוב, נווטו כמו שצריך, ותאמינו בעצמכם- זה ישתלם. ניצחון בראלי ארוך נעשה לא דרך דוושת הגז, אלא בראש ובכוח הרצון. כפי שנאמר - זה לא הרכב, זה הנהג...

    תודות:

    לאלון שחף, על השקעה ענקית מכל הבחינות, סבלנות לטעויות, ונהיגה יוצאת מהכלל במגבלות מכאניות קשות.

    לאנשי הסיוע הנהדרים שלנו, איגור זבולדה המצוין ותומר דהן, שהתגלה כלא פחות מאליל, מכל הבחינות. תומר כנראה יתחרה בראלי השלום על אופנוע, ואולי אז, אוכל להחזיר לו כגמולו בסיוע.

    לאיציק אסולין ואורי יעקובוביץ' מאוטוויק, עזרתם בענק!!!!

    לצדי מלר מרסטה ולאייל שפי "שפי שיפורים", על הסיוע לחבר'ה בדרך.

    לנועם הימן וירון פרסלני, שהרימו ראלי מדהים ומקצועי, ולכל צוותם הגדול:  למרשלים שהשקיעו הרבה זמן ויזע, נשרפו בחום ובקור וקמו בכל מיני שעות מוזרות להתייבש בשטח, וספגו את כל התלונות, הצעקות והלחץ מכולנו המתחרים. לדני ואדמונד: לצלמים ולכתבים, שהתייבשו ורכבו ועשו ורצו:  ולכל מי ששכחתי – אנשים, עבודה מצוינת. היה טוב.

    קריאה נוספת

    לסיכום באחה חוצה ישראל 2009 בג'יפולוג

    לשרשור סיכומים ותגובות לראלי בפורום

    הצילומים בכתבה נלקחו מתוך פול הצילומים המיוחד של הראלי, שיתוף פעולה של האתרים פולגז, נזימה וג'יפולוג. הצלמים שלקחו חלק בפרויקט הם טל זוהר, שלו ליטמן, ניר עמוס, ושימי בר חברי פולגז, ערן שלמה מנזימה, בר מרגוליס וערן נדם מאתגרים הפקות,  אסף קציר, אייל וגלי גונן מג'יפולוג.

    Untitled Document