Close
  • סוזוקי גראנד ויטארה קצר 2009 במבחן שטח

    גראנד ויטארה ה"חדש" כבר לא חדש, אבל במרכב קצר וקל הוא חדש יחסית אצלנו. עם מנוע גדול וחזק יותר נרשמו ציפיות להרבה כיף. לא התאכזבנו. (Photographs: )

    (תצלומים: אסף קציר)

    גראנד ויטארה הקצר עם מנוע 2.4 ליטר מזכיר לי את הג'יפ הראשון שלי, גם הוא קצר. מה זה קצר? קצרצר. אמנם לא ויטארה אלא CJ-5, לא סגור ולא ממוזג אלא פתוח למהדרין. מהסדרה המאוחרת של 78' שניבנו במתמ"ר בחיפה ובחרטומם פעם בנחת מנוע שש-בוכנות בטור. העיקרון דומה – קצר-קצר, אבל כזה עבה... המון כוח על משקל קליל ובסיס גלגלים קצרצר הניב תגובות ברוטאליות והתנהגות כביש "מאתגרת", וכמובן שבשטח הוא היה כוכב אמיתי. אמנם מחסור אקוטי במקום לאכסון ציוד חרץ את גורלו ככלי טיולים לא ממש אידיאלי, אבל כפלטפורמה לשעשועי עבירות וקריעת דיונות בימי שישי לא היה מתאים ממנו - כמו גם לשיוטים נונשלנטיים לאורך הטיילת, עם שימשה קדמית מקופלת ומבטי השרלילות המצועפים שליוו אותי בקיץ 1990, הרבה לפני שרכבי כמו-שטח חדישים ונוצצים ממנו, מכל המינים והסוגים, הציפו את הרחובות...

    להבדיל מהדגם הארוך הסולידי (מבחן דרכים סוזוקי גראנד ויטארה ארוך 2008), גראנד ויטארה הקצר חוזר למקורותיו הסוזוקיים, ולמרות מבנה שילדה ומתלים שונה לגמרי, הוא הרבה יותר קרוב באופיו לדור הראשון, המקורי והקלאסי של הויטארה (שיוצרה מ89' ועד 97'), מאשר לאחיו הארוך בעל חמש הדלתות, ובוודאי יותר מאשר קודמו מהדור השני (שגם הוא נקרא אצלנו "גרנד-ויטארה") שהיה מעוגל, שמנמן, כבד ובעיקר - חסר אופי.

    לדגמי גראנד ויטארה מהדור השלישי חזר האופי, בטונות, ובדגם הקצר הוא מודגש עוד יותר. הפרופורציות כמעט מושלמות, וניכרת תשומת לב לקורה B המתרחבת כלפי מטה, מחווה של ממש לדגם הפתוח שלמרבה הצער לא מגיע כרגע לישראל. להבדיל מהגרסה הארוכה, העיצוב המחודד והשרירי של הדגם הקצר הולם להפליא את הצהרת הכוונות של המנוע החדש – עם 2.4 ליטר, 166 כ"ס ומימדים קומפקטיים למראה יש למה לצפות. אוטו שעוד לפני שהתיישבתי מאחורי גלגל ההגה שלו, כבר עושה לי הרבה חשק.

    המראה הכללי הוא כמו שצריך להיות בכל ג'יפ קצר (ולחלוטין לא היה בויטארה דור קודם האפרורית) – ספורטיבי, שרירי, מדליק. פשוט אוטו יפה. וכן, מסובב ראשים בטיילת. סוג של כוסית – ואולי "כוסון", ג'יפ שבנות יאהבו. כיאה לדוגמניות, הפרופורציות מושלמות: גלגלים גדולים למראה הממוקמים בפינות המרכב, מחופים בבתי גלגל תפוחים ומבטיחים, לפחות על הנייר, זוויות גישה ונטישה טובות. "קו כתפיים" שרירי וגבוה עם חלונות המתכנסים פנימה לכיוון גג צר יחסית. ולטובת המראה ה"ג'יפי", הגלגל הרזרבי תלוי על הדלת האחורית – אבל ככה זה גם בראב-4 האפרורי ובטריוס הצנוע, ולא על זה תתבסס יכולת שטח... אהבנו לגלות שהויטארה הקצר מגיע רק ברמת גימור אחת,  JLX-E הצנועה יחסית, וזה אומר לא רק מחיר סביר אלא גם גלגלים בגודל נכון – חישוקי אלומיניום בקוטר 16' שנועלים צמיגים בחתך 70 שפוי. אמנם צמיגי כביש, אבל עם דופן בגובה נורמאלי שמאפשרת כבר הקזת אוויר בכמות מספקת שתאפשר נהיגת שטח של ממש.

    תא הנוסעים הוא נקודה חזקה, וזה משהו שקשה לומר על ג'יפים קצרים: נכון שהעיצוב אינו המילה האחרונה, והצבע השולט הוא שחור, עם נגיעות באפור-דמוי אלומיניום פה ושם. אבל בולטת מאוד העובדה שאין כאן שיגעונות וטעויות. במושב האחורי יש מספיק מקום גם לשני מבוגרים במידות אמיתיות. למעשה, מדובר ברכב גדול ממה שהעיצוב החיצוני משדר – גראנד ויטרה הקצר מעט ארוך ורחב יותר מדיפנדר 90, למשל. המושבים הקדמיים נוחים למדי ותנוחת הנהיגה טובה מאוד, גבוהה ושולטת כמו שצריך להיות ברכב שטח. איכות החומרים טובה וההרכבה איכותית כמקובל בסוזוקי. כל מתג וכפתור נמצאים בדיוק היכן שתצפו למצוא אותם, לוח המחוונים מספק, ומצויד אפילו במחוון חום מנוע. תצחקו, תצחקו, זה ממש לא טריוויאלי במכוניות של ימינו. בקרת האקלים מזרימה אוויר קר בעוצמה רבה, נפח תא הנוסעים הקטן מגביר את יעילות הקירור, וגם הבטיחות הפסיבית טובה עם שש כריות אוויר ועיגוני איזופיקס למושב תינוק. בקיצור – כל המאפיינים החיוביים של פרייבט יפני מודרני.

    מתחת למכסה נמצא את מנוע ארבע הבוכנות שכבר פגשנו בגרסא הארוכה: נפח של 2.4 ליטר עם תזמון שסתומים משתנה VVT, אך מסיבה פלאית כלשהי, הנתונים שעל הנייר אינם זהים: לקצר יש 166 כ"ס "בלבד" (168.5 בארוך) ושתי עשיריות-קג"מ פחות (22.9 מול 23.1). למה? שאלות וקושיות נא לשלוח בתרגום ליפנית ובשלושה העתקים למחלקת פניות הציבור בסוזוקי יפן.דיברנו על המאפיינים החיוביים של פרייבט יפאני מודרני – יש גם שליליים: גראנד-ויטארה קצר מוגש ללקוח הישראלי עם תיבת הילוכים אוטומטית בלבד. במקרה של סוזוקי – זו תיבה מיושנת בתכלית עם ארבעה הילוכים בלבד ויחסי העברה ארוכים ללא טיפטרוניק.

    פעם, בימי הג'יפים האמיתיים, אף אחד לא היה מתפעל מהילוך כוח. גברים אמיתיים היו קשוחים, משופמים ושעירים, ולג'יפים אמיתיים היה טרנספר – טרנספר, שמעתם, לא "תיבת-העברה-בבקשה"! עם הילוך כוח קצרצר שהפעלתו דרשה זרוע נטויה וטכניקה. היום, בעידן ההתלפלפות הכללית המחייב כל גבר אמיתי להיות מטרוסקסואל מטופח, מגולח-חזה ורגשן, ג'יפון שעדיין מצויד בהילוך כוח, אפילו סמלי, הוא לא פחות מאטרקציה. נכון שבחירת הLOW הנדון מתבצעת באמצעות מתג סיבובי חשמלי ולא ידית מכאנית כראוי, ונכון שיחס ההעברה ה"נמוך" שלו חלבי בתכלית (1.97:1 ) ולא מרטיט לנו שום דבר סביב האשכים, אבל כשהמתחרים בקטגורית הג'יפים הקטנים לא מציעים לנו אפילו את זה,- מה לנו כי נלין על זוטות?...  לפחות יחס העברה הסופי בדיפרנציאלים נמוך למדי -  5.125:1.

    לטובת התנהגות הכביש, עברה הויטארה משילדת סולם ליוניבודי – מרכב אחוד, והסרן החי האחורי פינה מקום למתלים נפרדים. קיבלנו ג'יפון שמתנהג כמעט כמו פרייבט, אבל גם בעל מהלך מתלים ומרווח גחון שמזכירים פרייבט, וזה כבר לא מעודד. חששותיי גברו לאחר הצצה מתחת לגחון: האיברים הרגישים (טרנספר, דיפרנציאלים וצינור פליטה) תלויים שם בצורה שרק ממתינה לאבן בינונית שתנפץ ותחריב את הכל. מגדיל לעשות דוד הפליטה האחורי עצום המימדים, שקשה להבין איך מישהו בסוזוקי – יצרן בעל מסורת שטח לא קטנה – אישר להעתיק אותו בבוטות כזו מטויוטה RAV4 ולתלות אותו ברישול שכזה בקצה האחורי של הויטארה, חשוף לכל אבן שתמעך אותו למוות בתמרון רוורס לא זהיר. כיאה לפולני נרגן יכולתי להמשיך ולהעלות עוד ועוד טענות קטנות, אבל היי – אנחנו לא ב-1990 אלא ב-2009, וזה לא דיפנדר או סופה, אפילו לא ויטארה קלאסית, אלא ג'יפון עיר אופנתי. וככזה, למרות הפזילה הבולטת לכיוון הכביש, היכולות שלו על הנייר הן עדיין הגבוהות בקטגוריה. אז בבקשה לתת לו קצת כבוד!

    האדמונית יורדת לכביש

    הרמזור ביציאה מחולון. אנחנו על קו העצירה, לידנו שני מקומיים עטורי זיפים, עונדי שרשרים וחבושים בקסקטים לבנים, במשפחתומטית 1600 יפנית שחורה-מטאלית מאמצע שנות ה-90. ערס-מוביל אופייני, שכאילו יצא מהבדיחות של סטנדאפיסטים על ה"חי-בר" (חולון-יפו-בת-ים-ראשון): מונמך, גלגלי מגנזיום נוצצים, על קצה הבאגאז'' מודבק ספוילר  שנגנב מאימפרזה-טורבו אומללה, אגזוז פתוח גדול רועם, חלונות כהים, מוזיקה ים-תיכונית רעשנית... אני מעלה טורים, מנסה לפתות אותם ל"פתיחה". הם מביטים בי – האשכנזי הלבנבן שישוב בג'יפ אדום של כוסיות, בזלזול מהול ברחמים. האם גם הם יודעים שכל ההבדל בין הויטארה הארוך והכבד לאחיו הקצר וה"קל" מתבטא ב-130 ק"ג זניחים  בלבד? האם גם הם סבורים כמוני שנתון התאוצה הרשמי של הכוסית מעמידה ל-100 קמ"ש, 11.5 שניות, לא מספיק מרשים? שתי מכות גז מכיוונם מאשרות לי שהם בעניין. אחלה. עכשיו נראה מה הכוסית יודעת לעשות.

    ירוק, גז ברצפה. המשפחתומטית מעשנת גלגלים קדמיים. לגראנד-ויטארה יש הנעה כפולה קבועה שעם מנוע 2 הליטר הקודם קצת הכבידה על העניינים, אבל עם המנוע החדש, היא רק מסייעת לגלגלים לתרגם את 166 הסוסים לאחיזה ולדחף קדימה. הכוסית האדמונית פורצת קדימה וצוברת יתרון מיידי של שני אורכי מרכב על הערס-מוביל. עד לרמזור הבא נותרו רק 200 מטרים לערך, כבר אין ספק מי נתן בראש למי, ואפשר להרפות ולהתגלגל בנונשלנטיות... אז היא לא פראיירית, הכוסית.

    אבל עזבו את הרייסים הדביליים. גראנד-ויטארה הקצר מקיים את מה שהקונספט שלו מבטיח. עם מנוע שאוהב סל"ד גבוה וגיר אוטומטי פשוט וטיפש במובן החיובי – אין כאן השתהויות מיותרות, הגיר לא מתפלסף כמו כמה גירים אירופאים, לא מנסה "ללמוד" את הנהג, "להכיר אותו" או סתם לשגע אותו. סעו בעדינות כמו סבתא מתה, ובדרך כלל הגיר יעלה חיש-קל להילוך רביעי ויישאר בו כל היום. אבל האם אדוני רוצה כוח? פשוט מאוד - תן לו בגז. עוד כוח? תלחץ עוד, עד הפח, תקבל עוד ביצועים. קיקדאונים מתקבלים כמו פעם – לחיצה בריאה וזהו. עם סלידתי העקרונית מתיבות אוטומטיות, אין מנוס מלהצהיר שדווקא הגיר הזה, ה"מיושן" לכאורה, יעיל ועושה את העבודה.

    נוחות הנסיעה מפתיעה לטובה. אולי כי אני כבר מכיר את הדגם הארוך, מוכן מראש למתלים נוקשים ומהודקים וציפיתי מהמרכב הקצר לקפץ הרבה יותר מאחיו הארוך. אז נכון, על סדרת באמפרים הוא מזדעזע ומקפץ באורח לא ממש נימוסי, וזה קטע שאופייני מימים-ימימה למכוניות עם בסיס גלגלים קצר. אבל צמיגים בחתך 70 מתון, אולי אוחזים בכביש מעט פחות מהגומי הספורטיבי של הויטארה הארוך, אך מסייעים בספיגת מהמורות וזעזועים. האחיזה שלהם באספלט עדיין מספיקה לכל צורך מעשי, וההגה שאהבנו בדגם הארוך מהנה הרבה יותר כאן. עם בסיס גלגלים קצר יותר, תגובותיו נחושות וחדות, על גבול העצבנות. מזל שיש מערכת בקרת יציבות שפוקחת עין על העניינים ולא הולכת לישון גם כאשר מנתקים אותה בכוונה תחילה. קל מאוד לנהוג בויטארה הקצר מהר יחסית גם בכביש מפותל – הגה מהיר וחי, אחיזה טובה, ומנוע חזק וערני שמושך קדימה בכוח הם מתכון לקצב מהיר יחסית. פה ושם אפילו לחיוכים. לא, זו לא ספורטיבית קטנה ומושחזת, וגם לא משפחתית-דינאמית לנהג כמו מאזדה 3 או פוקוס, אבל האמת? גם לא רע בכלל, סחתין  לכיפה האדומה!

    הכוסית מתלכלכת

    כבר לאחר פרק כביש קצר הבנתי שאני אוהב את האוטו הזה. מה זה אוהב? מת עליו, ושלא צריך להסס לקחת אותו לסיבוב הצפוני הסטנדרטי שאני אוהב: נחל ציפורי על מהמורותיו ומעברי המים שלו מחוואלד דרך ראס-עלי, טחנת הנזירים וכעביה עד צומת המוביל, טיפוס מאובק לתל חנתון, ריצה מהירה בצירים של עמק בית נטופה, טיפוס תלול מעוזייר לראש הר טורען, גלישה בנחל ארבל וטיפוס לכיוון קרני חיטין. מספיק ליום אחד בכיף. במקרה של הכוסית הנמרצת שלנו, נוסיף גם פרק דיונות קצר.

    גראנד ויטארה קצר מטלטל ונוקשה במהירויות נמוכות, משדר לגב הנוסעים את טופוגרפית השביל בדיוק נמרץ, אבל ככל שעולה המהירות הוא הופך למגהץ ומדויק יותר, וממש מהנה לנהיגה. חבל רק שמערכת ה-ESP מתערבת באלימות מופגנת וגם במצב מנותק אינה מאפשרת משחקי נהיגה. אחרי שהתערבבנו כהוגן בשבילי נחל ציפורי הגענו לתל חנתון. שביל תלול ודרדרתי אבל קצרצר, שלא באמת עושה רושם על אף רכב שטח אמיתי, אבל עבור ג'יפונים נטולי הילוך כוח מדובר באתגר שמצריך תנופה ורגל נחושה על הגז. גם לגראנד ויטארה יש Low שהופך הכל לקל יותר. מערכת בקרת המשיכה עובדת היטב, ואנחנו מעפילים לראש התל בזחילה נונשלנטית, בלי בעיה מיוחדת.

    העלייה הארוכה והמצולקת המטפסת מהכפר עוזייר לראש הר טורען כבר מהווה אתגר גדול יותר. לכאורה שוב אין בעיה. הילוך ראשון Low, והכוסית מטפסת בשקט ובנחת. אמנם מהלך המתלים קצר ויחס ההעברה הכללי מהיר מדי, אין כאן זחילה מבוקרת בנוסח ג'יפי שטח טהורים, אבל גם אין בעיה מיוחדת. גם אם תעצרו מדי פעם במקומכם כדי להתפעל מהנוף, מערכת בקרת המשיכה תסייע לזנק מהמקום בקלות ולהמשיך בטיפוס, לפחות עד לשליש האחרון של העלייה, היכן שגובהן של המדרגות כבר גדול ממרווח הגחון בפועל, והעדפנו לוותר מחשש לפגיעות בגחון הרכב. גם במקומות בהם נכנעה הויטארה,היה לנו קל ובטוח יותר לסגת לאחור בצורה מבוקרת, בלי לעמוד על הבלמים – ככה זה כשיש הילוך כוח...

    כחולוני מלידה אני לא מסתפק ברייסים ובטח שלא בזחילה, אני חייב לטעום קצת מהחול הזהוב באזור פלמחים. דיונה היא שטח טבעי לג'יפ קצר עם מנוע חזק וגיר ערני ומגיב – גם כאן הויטארה הקצרה ענתה על כל הציפיות. היא פיזזה בכיף גם בשבילים הטובעניים ביותר שסביב נבי-רובין, ולא נרתעה מטיפוסים וגלישות מעל סכיני חול תלולות. כל מה שהייתי צריך זה להוציא קצת אוויר – בכל זאת מדובר בדיונת קיץ יבשה שמקשה מאוד על ההתקדמות ורק מחכה להזדמנות ללכוד אל תוכה ג'יפים שנהגיהם לא זהירים או מנוסים דיים... מי שבאמת רוצה לרחף מעל לסכיני הדיונות בסגנון המקובל בקרב טיגריסים, בולדוגים ושאר נציגי הפאונה המקומית, יוציא עוד אוויר מהצמיגים.  עם דופן בחתך 70 הכוסית האדמונית יכולה להעיז קצת יותר מהמקובל בז'אנר הג'יפונים, אבל חשוב לא להגזים בפניות חדות כדי לא לפרוק צמיג מהחישוק.

    עלויות

    לאחר עליית מיסי הקניה במסגרת תרגיל ה"מיסוי הירוק", סוזוקי גראנד ויטארה קצר בדגם JLX-E  הנבחן עולה 159,990 שקל, (162,368 שקל "על הכביש"). אין רמות גימור נוספות, אבל הרכב מאובזר דיו לטעמי הג'יפאי – 6 כריות אוויר, פנסי ערפל, מחשב דרך, רדיו-דיסק MP3 נשלט מההגה, בקרת אקלים, חלונות ומראות חשמליים, שקעי שירות V12 מלפנים ומאחור וחישוקי סגסוגת. את תקציב השיפורים הייתי מייעד למיגון גחון, צמיגים עם פרופיל בריא יותר ואם ממש רוצים ליהנות גם בטיולי מדבר - הגבהה קלה שתרחיק את הגחון מצרות. זהו. לא צריך יותר כדי לייצר רכב טיולים לזוג, מודרני אבל עם טעם של פעם.

    סיכום

    מאז ביקוריהם החטופים של הסופה 3, הרנגלר והדיפנדר 90, לא התארח כאן בג'יפולוג רכב שהעלה אצלנו כל כך הרבה חיוכים. נכון שגראנד-ויטארה הקצר הוא בסך הכל ג'יפון, וגם הילוך הכוח שלו בוודאי לא הופך אותו לבריון קשוח מליגת העל, אבל הוא מה שנקרא "אוטו שמח" – נמרץ, ערני, מגיב, נראה טוב ונוסע מצוין ביומיום על הכביש, בעיר ומחוצה לה, וגם ממש לא מפחד להתלכלך בשטח. יש לו כמה מגרעות כמו תא מטען קטן ואיכות נסיעה לא מושלמת במהירויות נמוכות, ואם זה היה תלוי בנו, היינו מתכננים אחרת את הגחון ואת מערכת הפליטה. למרות שהגיר האוטומטי הספציפי הוא מצוין, היינו שמחים אם היבואן היה מאפשר לבחור גם בגרסא הידנית עם מרכב פתוח וגג ברזנט. אבל גם ככה, בקטגוריית הג'יפונים אין היום לגראנד ויטארה הקצר תחרות של ממש והוא מתמקם בתת-נישה משל עצמו: ג'יפון-כיף. בשורה התחתונה: יופי של רכב, שבהחלט ראוי להצלחה גדולה יותר מזו שהוא זוכה לה בפועל.

    סוזוקי גראנד ויטארה קצר, 3 דלתות, JLX-E, מודל 2009 – נתונים טכניים:

    מנוע: בנזין, אורכי, 4 בוכנות בטור, 2,393 סמ"ק

    הספק: 165.8 כ"ס/6,000 סל"ד

    מומנט:  22.9 קג"מ/3,800 סל"ד

    תיבת הילוכים: אוטומטית 4 מהירויות

    הנעה: 4X4 קבוע, High + Low, נעילת דיפ' מרכזי

    יחס העברה קצר:  1.97:1

    יחס העברה סופי: 5.125:1

    מתלה קדמי: נפרד, מקפרסון, קפיצי סליל, מוט מייצב

    מתלה אחורי: נפרד, רב חיבורי, קפיצי סליל, מוט מייצב

    צמיגים: R16225/70

    בלמים קדמי: דיסק מאוורר

    בלמים אחורי: דיסק מאוורר

    אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,060  מ"מ/1,810 מ"מ/1,695 מ"מ/2,440 מ"מ

    משקל עצמי: 1,539 ק"ג

    נפח מיכל דלק: 55 ליטר

    בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, EBD, ESP

    מרווח גחון: 20 ס"מ

    זווית גישה: 29 מעלות

    זווית נטישה: 36 מעלות

    עזרי אחיזה/עבירות: בקרת אחיזה אלקטרונית

    תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 11.5 שניות

    מהירות מרבית: 170 קמ"ש

    צריכת דלק (יצרן): 10.6 ק"מ/ליטר

    צריכת דלק (מבחן): 7.8 ק"מ/ליטר

    פליטת CO2 (גרם לק"מ): 219 גר'

    מחיר: 159,990 שקל.

    Untitled Document