מיקרו-באגי בוי 50 במבחן שטח

הכל מתחיל בחינוך.

 עם ישראל בדרכים. כאוס על הכביש. מלחמה, בלגן, עדר חיות טרף שנלחמות זו בזו עד זוב דם על כל פיסת אספלט. את האופי הישראלי הלחוץ והאגרסיבי אנו באמת קטנים וצנועים מלהתיימר לתקן, אבל מצידנו - אם כבר משתוללים, שלפחות יעשו את זה נכון... אבל לא. והתוצאות ידועות, מונצחות בסטטיסטיקה עקובה מדם. זה לא סוד שחינוך נאות נותן דיבידנדים בעתיד, ובעינינו חינוך מוטורי ראוי לשמו אינו רק השתתפות כפויה במשמרות הזה"ב, שינון חוקי תנועה ארכאיים ואינסוף תמרורים בנוסח תוכי מסומם, ושמירה היסטרית על מהירות מותרת. לטעמנו חינוך מוטורי הוא גם התנסות וטעימת הגה-הילוכים-דוושות כבר מגיל צעיר. בלא מעט מדינות מתוקנות לימודי נהיגה מעשיים הם חלק מתוכנית הלימודים הרשמית בבית הספר. ילדים ובני נוער שלומדים נהיגה מעשית נכונה וגם נוהגים מגיל צעיר הם החומר הנכון ממנו עשויים אלופי עולם בהמשך, אבל גם ובעיקר – נהגים מיומנים יותר, שקולים יותר, רגועים יותר, שמתנגשים ומתהפכים ונהרגים פחות. הרבה פחות.

תסתכלו על פינלנד כדוגמה.  מדינה בה יש יותר שבילי עפר מאשר כבישים סלולים, שנהיגה מעשית היא חלק מתוכנית הלימודים שלה, ותראו כמה אלופי ראלי צמחו ממנה. אבל למה לנו להרחיק עד צפון סקנדינביה? קחו את עמק יזרעאל שלנו כדוגמה מקומית טובה לבית גידול לאלופים מוטוריים – רוב כוכבי הראלי והמוטוקרוס כאן בארץ הם מלח הארץ, בני המושבים והקיבוצים שדוהרים בשדות העמק מגיל ביה"ס היסודי על טרקטורים וטוסטוסים. אם זה חוקי? לא, אבל התוצאות והמיומנות מדברים בעד עצמם. ליגות ילדים בקרטינג, אופנועי מוטוקרוס ומיני-באגים הם חלק מהספורט המוטורי בכל מדינה מתוקנת. אפילו אצלנו ברפובליקת הבנו ההזויה, חוק הספורט המוטורי המתמהמה מתייחס ברצינות גמורה גם לתחרויות של ילדים.

ילדים הם מועמדים טבעיים להצטיינות בספורט מוטורי. גובהם ומשקלם לא מעיקים על מנועים קטנים, הם זריזים כברק, הם לומדים מהר, הרבה יותר מהר וטוב מכל מבוגר. והעיקר - הם לא "מקולקלים" ע"י מערכת לימודי הנהיגה הרשמית האנכרוניסטית (שמלמדת אנשים רק איך לעבור טסט ושולחת אותם למות על הכביש - ואני עדין בניסוח), ואין להם הרגלים רעים שנרכשים ומוטמעים בשנים על שנים של נהיגה שגויה. ברור שגם לילדים המוכשרים ביותר עדיין אין שיקול דעת מתאים כדי לנהוג על כביש ציבורי. אבל בשטח? במתחמים מוגדרים וסגורים? אנחנו בעד. תמיד היינו בעד. זה בוודאי פחות מסוכן מלרכוב על אופניים.

תרבות הפנאי שהולידה את הבאגים המקובלים ואת המיני-באגים, לא מזניחה גם את הדור הצעיר. בסין מייצרים היום כל דבר על פי דרישה. רוצה דיון-באגי היסטרית לאבא? תקבל. מיני-באגי לילד בן 5? גם את זה אין שום בעיה לייצר. והמחירים – מצחיקים. וכשאני מביט בבאגי ייעודית לילדים כמו הבוי 50 אני יכול רק לקנא. כשאני הייתי קטן, קיבלתי במתנה אוטו-פדאלים, עשוי מפח אדום ונוצץ, בן דמותה של  שברולט בל-אייר 57' הקלאסית, וחרשתי איתו את מדרכות השכונה. כמה שנים אחרי כבר בניתי "מכוניות" מכמה קרשים, חיברתי "גלגלים" עשויים ממסבי כדורים שהרעישו עולמות ואחר כך גלגלי עגלות תינוק ישנות, ונסעתי במורדות ובגנים ציבוריים. מערכת ההיגוי הייתה בסיסית שבבסיסיות – סתם יצול קדמי מסתובב על מסמר 10 או בורג, כמו בעגלת סוסים. מתלים ובלמים? ידעתי מה זה, אבל לא ידעתי איך לבנות את זה... אבל למי היה אכפת? העיקר שזה נסע. כמובן שגם התהפכתי ונפצעתי לא מעט... ועדיין זה היה כיף, גם אם לא בדיוק הדבר האמיתי.

הילדים המפונקים של היום כבר לא משחקים ברחובות ובוודאי לא מלכלכים ידיים בבנייה עצמית מקרשים. הם לומדים לנהוג מסרטים כמו "מהיר ועצבני", מתאמנים בפלייסטיישן, מתוודעים למושגים כמו טורבו, נייטרוס, דונאטים, דריפטים ושיקיינים. לומדים לבלום ולהאיץ בתזמון מדויק, לנגן על בלם יד כדי לבצע "צלחת" או לאלץ את המכונית לבצע דריפט. הכל וירטואלי, אבל העקרונות אמיתיים ונכונים ונטמעים מיד. ואז כשהם מתיישבים מול הגה אמיתי של קארט או באגי, תהליך הלימוד קצר ומהיר.

נא להכיר, ילד חדש בכיתה

אחרי ההקדמה הארוכה אנחנו מתייצבים בבוקרו של יום שישי בשבילים פנימיים נידחים של יער בן שמן. צמד נהגי המבחן שלנו, הדור הבא של בוחני רכבי שטח בג'יפולוג, עידו ברלי, בן כמעט 9, ויותם קציר בן 5 וחצי, ממתינים בקוצר רוח מופגן. אלדד ושמעון מחברת פרדי PS מגיעים בצמד רנו קנגו תמימות ואנו תוהים היכן הבאגים המובטחים. כן, בדיוק מה שאתם חושבים – לא מוכרחים לגרור אותם על עגלה. עם אורך כללי של קצת מעל מטר וחצי, רוחב וגובה של פחות ממטר ומשקל כולל של 70 ק"ג, הבוי 50 מספיק קטן וקל כדי להשתחל בלי בעיה לכל ואן מסחרי, גם למסחרית קטנה כמו קנגו או ברלינגו הפופולאריות, ובעזרת שפאלות, קרשים או ארבע ידיים חסונות, הוא יועמס בנחת גם בסיפונו האחורי של ג'יפ סופה ארוך פתוח.

אלדד פורק את שני הבאגים במהירות, ואנחנו בוחנים את הצד הטכני. מכל הבחינות מדובר בכלי ספרטני, בסיסי ביותר. שילדת צינורות עם כלוב התהפכות  מינימאלי ניתן לפירוק, מושב זוגי שיכול לאכלס שני ילדים רזים, בעיצוב אה-לה-באקט, עם חגורות בטיחות אלכסוניות בסיסיות מאוד (ניתן וכדאי להחליף אותן לרתמות-מרוץ אמיתיות עם 4 או 5 נקודות עיגון). המושב הזוגי קבוע לשלדה וכדי להתאים את תנוחת הנהיגה יש לכוונן את מרחק הדוושות – תהליך שנאלצנו לבצע באמצעות מפתח ברגים בכל פעם שעידו ויותם התחלפו בנהיגה – נקודה לשיפור (נועל מהיר בנוסח מושב אופניים יפתור את הבעיה). מול הנהג יש "לוח מכשירים" בסיסי שכולל מתג התנעה, מתג אורות, וזהו. דוושה אחת לגז בצד ימין, דוושת בלם בשמאל, וידית בורר הילוכים שמזדקרת מצד שמאל. גלגל הגה ספורטיבי קטן, פחוס בחלקו התחתון, מפנה את הגלגלים הקדמיים הזעירים דרך מסרק-היגוי אמיתי (זעיר...) בעל יחס העברה קצרצר. הגלגלים הדרדסיים מחוברים לשלדה באמצעות זרועות A אצבעוניות, ובולם קויל-אובר קט-קטי אחד לכל גלגל.

מאחור נמצא את יחידת ההנעה – מנוע ארבע פעימות בנפח 49 סמ"ק, מקורר אויר, המבוסס על מנוע הונדה המיתולוגי, שהניע בזמנו את אופנועי ה"הונדה חצי" המפורסמים. ה"שחורה", ה"כחולה" וה"צהובה" של תחילת שנות ה70', אופנועים שהפכו לסמל סטאטוס הכרחי שכל פושטק צעיר שלקח את עצמו ברצינות, היה מוכרח להצטייד בו כדי להפוך מושא להערצת הבנות ולקנאת הבנים בימי נערותנו העליזים. כיום תמצאו את המנוע הנצחי הזה במיליוני הטוסטוסים מדגם "קאב 50" שגודשים את כבישי ושבילי אסיה. ב"בוי 50" המנוע ניזון ממאייד בודד זעיר שגודלו מזכיר מאיידים של מנועי טיסנים, והספקו המשוער עומד על כ3.5 כוחות סוס אופטימיים. בתצורתו זו ברור שהוא חלוש ומוגבל מאוד ביחס לפוטנציאל שניתן להפיק ממנו. הוא מחובר לתיבת הילוכים חצי אוטומטית בעלת שני הילוכים קדמיים ואחד אחורי, ההינע הסופי מתבצע באמצעות שרשרת לציר קשיח שמסובב את הגלגלים האחוריים. מישהו שאל על בלמים? דיסק בודד על הציר האחורי. אין בלמים קדמיים. כל חטיבת המכאניקה הזו, כולל מיכל הדלק, מותקנת על תת-שילדה, מעין עריסה שמהווה גם "מתלה" אחורי, שמחוברת לכלוב באמצעות צירים ונתמכת בשתי יחידות קפיץ-בולם נוספות. נתוני הביצועים הרשמיים מדברים על מהירות מרבית מוגבלת ל25 קמ"ש, כאשר ניתן "לפתוח" את ההגבלה ולקבל כמעט 40 קמ"ש. לטעמנו האישי, כל עוד הילד לא צבר ניסיון ומיומנות מספיקים, אין מה למהר.

אבזור מיוחד? כמעט כלום, למעט זוג פנסים קדמיים קטנים והתנעה וכיבוי באמצעות שלט רחוק – אבזר רב ערך להורה העצלן או מודאג. למי שמודאג מהאיכות הסינית - כל החבילה בנויה, צבועה ומגומרת באורח סביר למדי – אין כאן הקפדה בנוסח יצרני רכב.. איך נגדיר אותם, "לא סיניים"...  ובינינו, כבר ראינו גם כמה בוני באגים חובבים שמרתכים נקי וחלק יותר... אבל ביחס לייעודו הצנוע, הכלי עושה רושם חסון. כמובן שכרגיל בתוצרת סין, אי אפשר בלי פרטי עיצוב מקושקשים בדמות שני סנפירי מתכת משולשים מלפנים וכיתובי GOOD-LUCK (...) שמוטבעים מעל ללוח המכשירים... סינים, לך תבין. לצמד הבוחנים שלנו, בכל מקרה – זה עדיין לא מפריע, והם כבר להוטים להתיישב מאחורי ההגה ולתת בגז.

הטיול השנתי

הקזנו מעט בנזין מהסופה למיכל הדלק הקטן. בורר הילוכים בניוטרל והתנעה באמצעות סוויץ' רגיל או באמצעות השלט, והמנוע מבמבם בנחת. הילדים נחגרים, מקבלים תדרוך סבלני מאלדד, ויוצאים לדרך. לאט. מאוד לאט. עם מאייד כה קטן ועם הגבלה "סגורה", ממילא אין מה לדבר על תגובה חדה או מהירה. אלדד הולך לצד הבאגי ומסביר מה לעשות, והילדים מתרגלים לתגובות הדוושה, לתגובות הבלמים, לומדים לפנות ולעצור, ובעיקר – להתגבר על הפחד וההתרגשות. את קטעי הנהיגה הראשוניים עדיף להשאיר בהילוך ראשון, שהוא כמובן קצר וחזק יותר אבל גם איטי למדי. עבור יותם, הצעיר מהשניים, זו נהיגת הסולו הראשונה בחייו והוא קצת מתרגש, זה טבעי לגמרי, ולאחר כמה דקות הוא כבר מסתדר לא רע לבד. עידו, גדול יותר ובעל ותק רציני בטיולי שטח, שכבר צבר אי-אילו עשרות ק"מ של נהיגת שטח בסופה (על הברכיים של אבא חסר אחריות), וכבר יודע תיאורטית ומעשית לתפעל הגה, הילוכים ובלמים, מתאקלם יותר מהר. אחרי כמה דקות, לאחר שהילדים מוכיחים שליטה בכלי, אפשר לתת להם לצאת מהמקום בהילוך שני. ה"זינוק" כצפוי עצל ואיטי יותר, אבל המנוע מתעשת מהר והבאגי מתגלגל על השביל במהירות סבירה למדי. לעידו אין סבלנות. 25 קמ"ש לא מספקים את תאוותו להגה והוא בועט ובוטש בגז עד הסוף, סוחט מהבאגי עוד חלקי קמ"שים, בינתיים הכל בקו ישר. כצפוי משבילי יער, פני הקרקע אינם מפולסים לגמרי, ומהצד ניתן לראות שהמתלים בהחלט עובדים איכשהו. גם אם אינם מדהימים, ספיגת מהמורות בסיסית יש, וממילא עם כלי כל כך קל ו"נהג" ששוקל 20 ק"ג בערך, אין שום טעם לנפח את הצמיגים ללחץ גבוה מדי, כך שהצמיגים יכולים בהחלט לשאת בחלק מנטל ספיגת המהמורות. ביקורת נוספת נוגעת למיקומו של קליפר הבלם האחורי, שמותקן נמוך מדי ועלול לחטוף פה ושם זפטות מאבנים – זפטות שעלולות להסתיים בנזק ולהותיר את הכלי ללא יכולת נסיעה או חמור מזה- ללא יכולת עצירה... ומכיוון שהכלי מיועד עבור הנאתם של היקרים לנו מכל, זו נקודה קריטית לשיפור.

לאחר שעידו הראה שליטה טובה גם במהירות גבוהה יותר, אלדד רוצה להסביר לו איך להחליף הילוכים. וכאן הג'וניור שלי מפתיע, לוקח יוזמה ומזנק בנחישות בהילוך ראשון, מחליף לשני בלי לשאול שאלות, מוריד הילוך בזמן כשהוא מטפס בעליה תלולה... גם בכמה סיטואציות בהן הבאגי לא יכול להמשיך עוד קדימה, עידו לא התרגש, שילב לרוורס וחילץ לאחור. כנראה שהנהיגות בסופה והמשחק האינסופי בפלייסטיישן תרמו משהו...

בתצורתו המוגבלת, אין ל"בוי 50" די עוצמה כדי לייצר החלקות כוח. ולא שעידו לא ניסה. הוא נכנס לפניות במהירות, בחר קו נכון, העביר משקל היטב, אבל הכלי לא שיתף פעולה. מכיוון שנראה כי הוא שולט היטב בבאגי, התקבלה ההחלטה (עם לא מעט חששות) לפתוח את ההגבלה... ואז קיבלנו את ההצגה של היום. עידו דהר עם הבאגי במעלה השביל לראש גבעה קטנה, ביצע "דונאטים" פוטוגניים סביב עצמו וירד במדרון בהילוך הגבוה בפול גז. הבאגי האיץ חיש קל למהירותו המרבית והתקרב לעיקול חד ימינה. עידו העביר משקל "לפי הספר", ותפר את הפנייה בדריפט מרהיב! לזה לא היינו מוכנים, אפילו לא הספקנו לצלם... אלדד כבר היה מופתע לחלוטין – מה הילד הזה אוכל לארוחת בוקר? קורנפלקס עם בנזין 98? כדי לוודא שלא מדובר במקרה, ביקשנו מעידו לחזור על התרגיל – ושוב, קיבלנו תצוגת בלימה מתוזמנת היטב עם דריפט מהוקצע, יפה ונשלט, ויציאה חזקה בפול גז מהפנייה. עידו, עם בוסט-מוטיבציה רציני ממראה פרצופינו המשתאים, התחיל ליהנות ונכנס לקצב. מאיץ, מחליק, מסתחרר בדונאטים סביב עצמו, מתרגל בלימות מאוחרות, העברות משקל והחלקות מצמררות, והעיקר – נהנה עד השמיים ולומד להרגיש את המכונה, לשלוט בה. לומד לנהוג כמו שצריך. אם זו לא הכנה טובה לנהיגה בעתיד – אני לא מכיר הכנה טובה יותר.

כמה זה עולה?

לא מעט, אבל האמת? גם לא הרבה. "בוי 50" חדש שכזה מתומחר בסכום של ארבע ספרות בלבד – 9,900 שקלים והנה לכם מתנה מגניבה לילד שכבר יש לו הכל. אני מכיר לא מעט ילדים, לאו דווקא מבתים עשירים במיוחד, שמקבלים מתנות יקרות יותר.

במקרה של ילד בגיל 10-11 שגובהו ומשקלו כבר גבוליים ו/או שנוהג ממש טוב, יש מצב שהוא ימצה מהר מאוד את ביצועי ה"בוי 50" הצנועים, אז כמו בבאגי אמיתית, גם כאן אפשר להיכנס למסכת שיפורים ושדרוגים לא קטנה. המנוע המדובר מסוגל לנפק עוד כמה סוסונים, הן באמצעות הגדלת המאייד, הן באמצעות אגזוזים יעילים יותר ולמרחיקי הלכת – קיימים בעולם  גם קיטים של בוכנות וצילינדרים גדולים יותר, ראשים יעילים יותר, מה לא... כעומק הכיס כך גם מבחר האפשרויות.

מילים אחרונות נוגעות לבטיחות. ראשית, כפי שבוודאי שמתם לב בתמונות, צמד האבאים (אסף ואני) פישלו קשות ולא ציידו את הג'וניורים בקסדות. זה אמנם לא חובה אפילו בבאגים גדולים ורציניים כמוRZR  וטומקאר, אבל מכיוון שבג'וניורים הפרטיים שלנו מדובר, זהו בהחלט פאק חמור ואנחנו קוראים את עצמנו לסדר עליו. אמנם כלוב ההתהפכות של הבאגי עושה רושם חסון דיו, אבל קסדה על הראש, אפילו קסדת אופניים, בוודאי לא תזיק. רשמנו לפעם הבאה. שנית, את עניין חגורות הבטיחות כבר הזכרתי – מומלץ להחליף מיד ברתמת 4-5 נקודות נורמאלית. לא, לא מוכרחים בתקן FIA, אבל העיקר שתחזיק את הילד בתוך המושב ולא תאפשר לו להתנפנף כאותו עלה נידף ברוח.

ולסיום – באגי זה יופי, אבל איפה נוסעים? אין לכלי שום סוג של רישוי וזה הרי לא ממש חוקי, יש בעיה ביטוחית במקרה פגיעה בצד שלישי וכו'. למכור כלים כאלה מותר, אבל להשתמש בהם? נו, טוב...ממש כמו כמה וכמה סוגי באגי לגדולים, כך גם כאן. זה לא צעצוע להשוויץ בו בחצר או ברחוב או במגרש החניה של בניין משותף בעיר... דיר בלקום! השליטו על הילדים משמעת. ועד שתיפתח ליגת באגי מסודרת לילדים (כן, לאור כמות המכירות כבר מדברים על זה) אל תתביישו להרחיק למגרשים סגורים, קרחות יער נידחות ו/או לשבילים מרוחקים ומבודדים שהסיכוי שעובר אורח, רוכב אופניים אלמוני או אופנוע וכו', (שלא לדבר על שוטר) ישוטט בהם, שואף לאפס. ושם, רק שם ותחת פיקוח מלא, להתחיל ללמד את הילד היטב-היטב את רזי תפעול הבאגי לפני שאתם משחררים את הרסן. שלא תבינו לא נכון, אנחנו אוהבים את הבאגי הקטן ומאוד בעד, אבל מדובר בילדים שלכם והאחריות, חברים יקרים, לא רק שאינה קטנה – אלא שהיא שלכם בלבד.

קישורים נלווים:

אתר חברת פרדי פי.אס

מבחני דרכים נוספים לרכבי פנאי/שעשועים

באגי-בוי 50, נתונים טכניים

מנוע: הונדה, צילינדר אחד, בנזין, 4 פעימות, קירור אוויר, נפח 49 סמ"ק

הספק משוער: 3.5 כ"ס

תיבת הילוכים: חצי אוטומטית, 2 מהירויות + רוורס

הנעה: אחורית, סרן קשיח

מושבים: 2

מתלה קדמי: זרועות A, קפיצי סליל.

מתלה אחורי: תת שילדה אחורית, קפיצי סליל.

בלמים: דיסק אחורי בודד

אורך/רוחב/גובה:  1,570 מ"מ/970מ"מ/980 מ"מ

משקל עצמי: כ70 ק"ג

מהירות מרבית: 25 קמ"ש (עם הגבלה)  40 קמ"ש (ללא הגבלה)