|
דיהטסו טריוס מעולם לא התיימר להיות רכב שטח. כשהוצג הדור הראשון שלו, ב1997, הדינוזאורים בסיקסים עשו במכנסיים מצחוק. הוא היה זעיר כמו סוזוקי ג'ימני שהוצג בערך באותו זמן. אבל הטריוס היה הרבה יותר מוזר למראה, גבוה וצר, עם מתלה קדמי נפרד צמיגים זעירים, וללא הילוך כוח. בתחילה, אף אחד לא ניסה באמת לנהוג בו בשטח. דווקא מבחן דרכים באחד המגזינים, בו תואר הטריוס הזערורי כ"מכונת דיונות", הזניק את ההזמנות באופן מרשים, כפי שהעידו אנשי מכירות של דיהטסו. הדור השני של דיהטסו טריוס, מחזור 2006, היה בוגר יותר. כבר לא היה כל כך זערורי, קצת פחות גמלוני למראה, הוא הציג מרחב פנימי כשל מכוניות סופר-מיני יפניות אחרות, כאשר גובהו היחסי ותחושת השליטה הפך אותו לנחשק יותר כרכב עירוני.
את הטריוס החדש קיבלנו בסוף שבוע מקסים באמצע החורף, הזדמנות מעולה לשחזר את "מבחן הדיונות" ההוא, של הטריוס הראשון. החול רטוב, ולא חייבים הילוכי כוח או צמיגים אימתניים כדי להתמודד איתו. מספיק להפחית את לחץ האוויר ואנחנו נסתדר...
בהיותנו ג'יפאים עירוניים אופייניים, הטיול, כמו תמיד, מתחיל בנסיעה עירונית. בתל-אביב דיהטסו טריוס באמת מרגיש בבית. כמו סיריון, אם תרצו, אבל גבוה יותר וכפועל יוצא מכך בעל שדה ראיה טוב יותר. מצד שני, מתלים נוקשים וריסון מינימאלי משדרים הישר לעמוד השדרה את כל מה שתושבי דרום תל אביב חשים כלפי העירייה. ההגה זריז, הגלגלים קרובים לפינות, ולמרות שדיהטסו טריוס במהדורתו האחרונה גדול משמעותית מהדור הראשון, עדיין העיר היא השטח שלו. קל מאוד להבין עד כמה, כאשר יוצאים לכביש המהיר. כבר במהירות אוטוסטראדה רגילה של 110 קמ"ש, הטריוס מרגיש כמו דג מחוץ למים. רועד, מתנדנד, רועש, בקיצור – לא טוב לו. וגם לנו לא טוב. הוא מגלגל בפניות, מתנדנד על בורות סמליים, בולם ככה-ככה. רוצים להאיץ? הוא נותן בהתחלה, אבל בשביל זה המנוע צריך לצעוק, ומנוע קטן של דיהטסו, כשנותנים לו לצעוק - צועק. 104 כוחות סוס הם מעט, לרכב במשקל של טון ומאתיים בערך. רצועת הכוח צרה למדי, בין 4400 ל6000. המנוע רועש, מחוספס... בקיצור, מחוץ לעיר, לא כיף. סוף-סוף הגענו לשטח. הקזת אוויר מהגלגלים, מסיבית למדי, תבטיח לנו שהטריוס בעל הצמיגים הזעירים במידה 215/65R16 יתקדם על החול בלי לשקוע. תודה לאל, הצמיגים בחתך סביר יחסית למקובל היום, ואפשר להוריד אוויר. הגיר האוטומטי ה"טיפש" של דיהטסו עדיף בעיני על פני תיבות רציפות ושאר תעלולים מתחכמים של המתחרים. בשטח בולע הספק כמו חול, רטוב ככל שיהיה, אני מעדיף תיבה ידנית. אבל אם אין ידנית, אז לפחות גיר אוטומטי כמו פעם, זה שמבזבז אנרגיה בכביש, אבל לא מתחמם ולא מפסיק לעבוד כמו הרציפים המודרניים.
והטריוס, אכן, מתקדם. את הדיפרנציאל המרכזי נועלים, את בקרת האחיזה מבטלים – נוהל רגיל בג'יפוני ה4X4 הקבוע. בהתחלה אני מהסס, נשאר על השבילים הכבושים יותר. השבילים הכבושים, מטבעם, מטלטלים אותנו, מאתגרים את מתלי הטריוס, עם הקפיצים הקשיחים והבולמים חלשים, שלא יכולים להם. אולם, ככל שהיום מתארך, אני מעז יותר, נכנס לשבילי הדיונות הטובעניים, שכעת, כשהחול מספיק רטוב, מקדמים את הטריוס בברכה. הרכב נהנה, וגם אנחנו. עליות תלולות ובהן חול עמוק, מחייבות הכנה, תנופה, ודוושת האצה לחוצה עד הסוף. המנוע נאבק, ממלא את חלל הרכב בשאון, ועומד במשימה. רק תזכרו, שאם החול היה יבש, היינו נשארים בתחילת העלייה... איזה כיף שחורף עכשיו. דווקא שבילי הטרקטורונים, שגלגליהם כבר ייבשו את החול, ויצרו גלים, מהווים את האתגר הגדול ביותר לטריוס. אי אפשר להאיץ, כי המתלים לא יעמדו בקצב ויטלטלו אותנו למוות, אבל גם אי אפשר להאט, כי אז נשקע... מעט מדרגות וחריצים נותנים לטריוס הקטן הזדמנות להראות כי תצורת הסרן החי מצליחה להוציא ממנו מהלך מתלה סביר, יותר משל רוב הג'יפונים האחרים, להם מתלים נפרדים של מכוניות כביש גם מאחור. בקרת הירידה במורד תלול, מאידך, לא עושה כמעט כלום, ובלימת המנוע האפסית לא עוזרת – מחסרונות הגיר האוטומטי "של פעם". יום טיול עם דיהטסו טריוס עשוי להיות מעייף. לא מדובר ברכב שטח של ממש, והצירוף של נהיגה הדורשת ריכוז מתמיד עם מנוע מחוספס ורועש ומתלים מטלטלים – מקשה עלינו לגמור את היום בנינוחות. אבל יכולות השטח של הטריוס, צנועות ככל שיהיו, גבוהות יותר משל רוב הג'יפונים האחרים נטולי הילוכי הכוח. מימדיו הקטנים יחסית ותצורה כללית "של פעם", הופכות אותו לשותף סביר לגיחת שבילים מזדמנת בחורף. בתור מכונית עירונית הטריוס היה יכול להיות בחירה מעניינת, אבל מחירו, סביב 140 אלף שקלים, הופך אותו ליקר משמעותית ממכוניות סופרמיני יפניות אחרות, מרחיק אותו לתחום של המכוניות המשפחתיות הגדולות, מולן התחרות באמת לא הוגנת... אבל מבחינות מסוימות דווקא העובדה שהוא תקוע באמצע, בין הסגמנטים, עוזרת לו. כי איזה עוד רכב עם פוזה של שטח אפשר לקנות במחיר כזה? הוא נראה חמוד, מגניב אפילו, בעיני רבים הוא ג'יפ והגודל כשל מכונית עירונית. האם תוספת המחיר שתידרשו לשלם תמורת הפוזה שווה את זה? האם הוויתורים הגדולים שתעשו בשביל פוזת השטח לעומת מכונית באותו מחיר שווים את זה? האם כל מי שקונה טריוס באמת חושב על האפשרות לגיחת שבילים מזדמנת איתו? לי לא ברור, ואני לא הייתי מצייד את משפחתי בדיהטסו טריוס, אבל אני יכול להבין את מי שעושה את החשבון וקונה דיהטסו טריוס בתור מכונית עירונית, ובמבחן שלנו, אפילו נהנינו איתו מטיול בשטח. דיהטסו טריוס 2010 – מפרט טכני מנוע: בנזין, 1,495 סמ"ק תיבת הילוכים: אוטומטית, 4 מהירויות הנעה: כפולה קבועה, דיפרנציאל מרכזי ננעל הילוך כוח: נעדר הספק/מומנט: 104 כ"ס/6,000 סל"ד, 14קג"מ/4,400 סל"ד. אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,055 מ"מ/1,695 מ"מ/1,740 מ"מ/ 2,580 מ"מ מרווח גחון: 200 מ"מ זווית גישה/נטישה: 37/38 מעלות משקל: 1,170 ק"ג נפח מיכל דלק: 50 ליטר בלמים קדמי/אחורי: דיסק/תוף צמיגים: 215/65R16 מהירות מרבית (יצרן): 150 קמ"ש צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 12.3ק"מ/ליטר מחיר: 130,000 שקלים
|
||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
הודעת מערכת