מסלול לשבת: סובב כרם מהר"ל

 המסלול מעגלי ומתאים לכל רכב 4X4  מצויד בהילוך כוח (וגם לרכבי 2X4 גיבורים כמו הטומקאר). זכרו שאזור הכרמל מלא מטיילים מכל הסוגים, הגילאים והאמצעים. שימרו על  רוכבי אופניים, הולכי הרגל ובעלי החיים. בבקשה אספו את הזבל ובעיקר השאירו את המערות נקיות גם אם לא אתם לכלכתם.

איך מגיעים לנקודת ההתחלה: נוסעים על כביש 4 (בין עתלית לזיכרון יעקב), בכביש 7021 פונים מזרחה לעבר כרם מהר"ל. נקודות ההתחלה והסיום נמצאות מול "משתלת קק"ל" (כ1.5 ק"מ מצומת כביש 4).

נקודות בדרך: אנדרטת רס"ן מוטי שרון, תצפית לבקעת שיר, מצפה מיכל, מצפה עופר, קבר שיח אמיר, יער חוף כרמל, שמורת נחל מערות, עמק מהר"ל, מטווח אליקים, יער נחל תות, שמורת ארבע הכיפות, מערת הפעמון בעופר, מעיין עין ראזל.

עבירות: רוב המסלול נע על גבי שבילים מהודקים. החלק המוגדר כבינוני נמצא בין השדות של מושב כרם מהר"ל לשטח האש של אליקים, שם נדרש שימוש בהילוך כוח והתעלמות מרעשי מיגון הגחון. נקודה 24 מהווה צומת דרכים. מי שיבחר במסלול הקשה יפנה שמאלה ויזחל בין שיחים שורטים ובולדרים תוקפניים. המסלול השני שפונה ימינה יחייב אותנו לזחילה קלה ומעט דרדרתית במעלה הגבעה.

ניווט: קל. כל המסלול נע על גבי שבילים מסומנים היטב ושטחים חקלאיים. הקלטת המסלול בוצעה באמצעות מכשיר ניווט Novogo ותוכנת "עמוד ענן", באדיבות נ.צ. מערכות ניווט.

  קובץ מסלול סובב כרם מהר"ל, אופציה קלה יותר. הצג מסלול בעמוד-ענן

  קובץ מסלול סובב כרם מהר"ל, אופציה אתגרית יותר. הצג מסלול בעמוד ענן

זמן משוער: 6-8 שעות, תלוי במספר ובאורך ההפסקות. את ארוחת הבוקר מומלץ לאכול בקבר שיח אמיר (להשאיר נקי), ארוחת צהריים במערת הפעמון סמוך למושב עופר. כמו כן – לאורך כל המסלול ניתן למצוא פינות חמד מוצלות המתאימות לעצירות קפה.

עונה מומלצת: במשך כל השנה צבעו של המסלול ירוק. בעונת החורף המסלול מתובל בוץ ובאביב הפריחה מסביב צובעת את הכרמל בשלל צבעים.

ציוד הכרחי: רכב שטח עם הנעה כפולה, הילוך כוח וגחון גבוה וממוגן, ציוד חילוץ בסיסי, ציוד עזרה ראשונה, מפות טיולים וסימון שבילים כרמל, מכשיר GPS, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים.

מגבלות צה"ל: חלק מהציר עובר בשטח אש ומוגבל לנסיעה בסופי שבוע בלבד או בתאום מול גורמי הצבא.

תדלוק אחרון: תחנת "אלון" בצומת עופר.

לטיול יצאנו

"קום!" קולה של  זוגתי פוקד עליי.

"תני לישון עוד קצת..." אני מתחבר עמוקות לכרית.

"קום," היא לא מרפה, "נוסעים לטייל!"  אני פוקח את עיניי לכדי סדק צר ומגלה אצבע מאשימה עם ציפורן חדה מצביע לתוך האישון. "חונה בסככה תומקאר והיום שבת," היא עוברת לטון מאיים. "יש לך חמש דקות להתייצב, מדוגם לטיול."

"חמש דקות?" אני מתגרה, "זה אומר שיש לי עוד שלוש דקות לישון."

"אתה יודע שהתחתנתי איתך רק בגלל שאתה כותב בג'יפולוג" היא משנה טקטיקה, "סוף סוף אני גם ארוויח מזה משהו..."

עוברות חמש דקות, ואני גורר עצמי אל התומקאר, מתיישב מאחוריי ההגה.

"סליחה" היא נעמדת לצידי, "תעבור מקום בבקשה."

"מה?" אני נדהם "אני הכתב בבית הזה"

"נכון מאוד," היא משליכה עליי בלוק כתיבה ומכשיר GPS. "אסור לך לכתוב ולנהוג, זה לא בטיחותי." אני גורר עצמי בהכנעה לצד שני ומתחיל להצטער שהתקמצנתי על אותם 20,000 דולר שלא השקעתי בקניית כלה באינטרנט.

"לאן נוסעים?" היא שואלת.

"לאן את רוצה?" אני עונה בשאלה ופותח מפה כדי להראות מתעניין.

"נתחיל מול המשתלה של קק"ל, נעלה לאנדרטה של רס"ן מוטי שרון, משם למצפה עופר, נרד לקבר שיח אמיר" היא עוצרת לנשום "שמורת נחל מערות, עמק מהר"ל, הבולדרים הנחמדים בדרך למטווח באליקים, המערה הקטנה בדרך, המטווח עם כל העליות המגניבות, מערת הפעמון בעופר, המעיין של עין ראזל ואחר כך הביתה." היא שוב עוצרת "יש לך הכול במסלול הזה, יש שבילים מהירים, יש עבירות בינונית בשטח האש, יש קבר שיח לארוחת בוקר ויש  מערות" (שאני יכול להעלים את הגופה שלך באחת מהן, אני חושב). היא כבר ספרה את רוב האצבעות בידה. "תקרא לזה טיול מערות, זה שוס!" היא מחייכת, מרוצה מדי.

"תרשום, תרשום" מסתבר שהיא לא סיימה, "תרשום שזה מסלול עם עבירות בינונית וצריך הילוך כוח ותרשום גם שזה כמעט יום שלם כולל עצירות לארוחות"

"בסדר." אני בוהה בה באדישות "הכול רשום. עוד משהו?" אני לא מתכוון ברצינות.

"כן" יש עוד "תרשום שזה ירוק ממכר."

"מה אתה כותב?" היא שואלת אותי אחרי שהיא מסיימת לריב עם חגורת הבטיחות המתוחכמת.

"את המסלול." אני מרים את הראש מהדף.

"איך אתה כותב?" היא מתעניינת.

"עם עט?!" אני מניף את העט באוויר.

"התכוונתי באיזה סגנון. יש את השיטה של נסיעה על פי אודומטר אבל אי אפשר כי אין לנו כזה בתומקאר. חוץ מזה תמיד יש את הקורבן שצריך לבלות את כל הטיול בקריאה וחיפוש בספר לאן נוסעים." היא משתתקת לשנייה של אוויר "אפשר לעשות סיפור דרך כמו בראלי, כאילו נוטס, אבל זה מסובך מדי בשבילך, אף אחד לא יאמין שאתה כתבת."

"אז מה את מציעה?" אני עובר לשיטה בה אני פסיבי והיא מנהלת אותי. בעצם אני תמיד בשיטה הזאת.

"נראה לי שמה שתעשה זה ככה: תכתוב באופן כללי," היא לא עוצרת, " תוסיף מפה ואולי נציין כמה נקודות בדרך, בסדר?"

"בסדר..." אני ממלמל, "עוד משהו יקירתי?"

"כן." היא משלבת את הידית לH. "תציע להם לקחת מים, אוכל ומחצלת."

"תגידי, אולי את רוצה לכתוב את זה?!" אני סוף סוף מתעצבן.

"לא! אני נוהגת, וחוץ מזה אתה הכתב בג'יפולוג, לא אני."

אנחנו נעצרים מעל מחצבה נטושה המשקיפה על צידו הצפוני של מושב כרם מהר"ל. בקודקוד המחצבה נמצאת אנדרטה לזכר רב סרן מוטי שרון, טייס מסוק יסעור שנהרג בסוף שנת 1988, עת  הניף במסוקו  את אבן גבול מספר 51 בגבול ישראל מצריים. רגע לפני הנחת האבן זנב המסוק ניתק והיסעור התרסק על הקרקע. משפחתו החליטה, בעקבות אהבתו לכרמל, להעמיד את האנדרטה שמורכבת משאריות להבי הרוטור על גבי המחצבה הישנה. בהמשך לשביל ניתן לעצור לתצפית קצרה במצפה מיכל, מצפון נוכל להבחין בשמורת הטבע "טוף מהר"ל" שהיא למעשה הר געש כבוי.

מצפה עופר, התחנה הבאה שלנו, הוא מגדל תצפית של קק"ל לאיתור שריפות בקיץ (והוא אפילו מאויש בעונה החמה). ממרום גובהו ניתן לראות את כל חוף הכרמל והרבה מעבר. בהמשך הדרך אנחנו מגיעים לשמורת נחל מערות. ניתן ליהנות מסיורים מודרכים באתר שכוללים חיזיון אור קולי שממחיש את אורח החיים של האדם הקדמון שחי כאן לפני אלפי שנים (עד היום למען האמת, תגיד לכם אשתי).

עמק מהר"ל מרוצף כולו בשטחים חקלאיים. בנקודה הזאת טרחנו והגדרנו בעזרת נקודות ברורות את הדרך הנכונה. בבקשה הישארו על שביל הכורכר והימנעו מירידה ממנו לתוך השדות.

"תראה איזה יופי" היא נעצרת ומתמוגגת איפשהו בין עמק מהר"ל לאליקים "איזה צבעים צצים לקראת סוף החורף ...תכניס את זה לכתבה!" היא פוקדת.

"נרשם" אני מראה לה.

"ציינת את הכחול של התורמוסים?" היא מתעניינת.

"כן." אני שוב מצביע על הדף.

"ואת האדום-לבן-סגול של הכלניות?" היא לא עוצרת לרגע, " הכנסת גם את ורדרדות הרקפות? "

"תגידי?" (אני אשלם על זה אחר כך) "את רוצה גם להוסיף שיר?" היא עוצרת בחריקה.

"למה עצרת יקירתי?" אני פתאום חושש לחיי.

"למה?" היא חוזרת אחריי, "אתה לא יודע למה עצרתי? כדי שתציין בפני הקוראים שלך את הפיצול במסלול," היא מצביעה "נקודה 24 כאילו! לא זוכר?"

"זוכר, בטח זוכר". מי שימשיך מנקודה 24 שמאלה יכנס לקטע קצר ואתגרי רצוף בולדרים ושיחים שורטים. מי שייקח ימינה יטפס עלייה שמצריכה הילוך כוח ולאחר גשם עשויה לבקש גם נעילה אחורית. "אפשר להמשיך?" היא מפנה את החרטום שמאלה ונכנסת למסלול שלא ממש משאיר רושם על התומקאר.

"תרשום שכדאי לאלו שמוותרים על העבירות לעשות אחורה פנה למערה." אני מוסיף את ההצעה הבאה: כאשר מגיעים לנקודה 28 הזינו את הנ.צ. של נקודה 25 מהמסלול השני (1227074N 152695E) – מערה חביבה ששווה לחזור בשביל טורקי קטן בצילה.

המערה הבאה בדרכינו היא החלק הכי מפתיע בטיול, אולם היא מחייבת מעט חיפוש בשטח. כאשר מגיעים לנקודה 39 מתחילים לטפס ברגל במעלה הנחל (על שביל חוצה ישראל) ומחפשים את המערה על הגדה השמאלית, החיפוש משתלם.

נקודת העניין האחרונה שלנו היא קבר השיח בעין ראזל, אחד השרידים שנותרו מהכפר שהיה הקודקוד הדרומי במה שכונה ה"משולש הקטן". בנקודה הזאת אנחנו יכולים לחנות את הג'יפ ולרדת ברגל על גבי המסלול הירוק  עד לבריכה קטנה ונעימה לשכשוך הרגליים (לא תמיד מלאה).

*** כל הדברים שנכתבו באו מדמיוני בלבד. זוגתי היא נופת צופים ואין שום קשר בינה לבין הביצ'ית הדמיונית גיבורת הסיפור. (נכון, היא אמרה לי לכתוב גם את זה).