קרוס-קאונטרי טרופי 2010, מחזור שלישי - סיכום ותמונות

נתחיל בכמה עובדות שכדאי להכיר על אזור השרון בחורף: איפה שיש איקליפטוסים – יש ביצה; איפה שיש ערמות חמרה – יש ביצה. איפה שיש ירק – יש ביצה. איפה שרואים מרשלים – יש ביצה. ועוד איזה.

אחרי אירוע ראשון ביבנאל ושני בחגור, מתחרי עונת 2010 של ליגת מסעות העבירות קרוס-קאונטרי טרופי ביקשו ממיקי יוחאי תחרויות קשות יותר. אז מיקי ארגן אירוע ביום קיצי בשרון. מה כבר יכול להיות קשה במרכז הארץ? ועוד אחרי שבועיים בלי גשם? אז כנראה שיכול. תחרויות ברמת קושי כזו לא היו הרבה למיטב זכרונם של זקני העבירות. המתחרים – כמה שיותר קשה, יותר טוב מבחינתם, שלא לדבר על הקהל הגדול, מאות אנשים שעמדו מעל כל מכשול, מעודדים ומתלהבים, נשרפים בשמש ונרטבים בבוץ - ונהנים מכל רגע.

לפני שנסכם את התחרות הכללית, תרשו לי להפנות את הזרקאור על ברנש אחד, קובי שמו. גולשי ג'יפולוג העוקבים אחרי הפרויקט שלו, מכירים אותו בכינוי "קומבינה", וקובי-קומבינה הוא סיפור התחרות של היום, ואולי גם סיפור העונה. זהו סיפור נפלא על ספורט מוטורי עממי, "חזרה למקורות". לא סוד שכל המתחרים באירועי העבירות עושים את זה בשביל הכיף. אף אחד לא מרוויח מזה כלום, בטח לא המתחרים, ובכל זאת, הם באים פעם אחרי פעם, מחריבים מכוניות שבנו במיטב כספם - שלרוב הוא לא רב כמו שנדמה - ובעזרתם של אנשים טובים, ספונסרים. וקובי-קומבינה, אשר בנה בעמל רב ומתועד בפורום ג'יפולוג את הסמוראי-קומבינה שלו, עשה בתחילת העונה מעשה, וקפץ עם הסמוראי שזה עתה סיים את בנייתו, למים הצוננים של ליגת העבירות. אירוע ראשון שלח אותו למקצה שיפורים במסגרתו נחתך ורותך מחדש חצי רכב, בדיוק בזמן כדי להגיע למקצה השני, ואז סבב שיפורים נוסף, ולמקצה השלישי של הליגה. כאן הסיפור משתנה, והשורה התחתונה של סוף היום, היא קובי-קומבינה עומד על המדרגה העליונה של הפודיום. חכו, זה עוד לא הכל. הפרש הזמנים בינו לבין צוותים אחרים, מנוסים וותיקים – מרשים ומראה שלפעמים, צריך רק לחלום, להעז, ולעשות, לא לדפוק חשבון לכלום, ולנצח!

ונחזור להתחלה. המקצה השלישי היה מתוכנן להיות בן שני סטייג'ים. אבל כרגיל, תכנון לחוד ומציאות לחוד, וזמני ההגעה של הצוותים הכתיבו סטייג' בודד. האירוע העביר את הצוותים במעברי מים שהלכו והעמיקו, ביצות קטנות שנשארו בבורות כרויים ובתעלות ניקוז שפעם היו ביצות. בתדריך הבוקר, קיבלו הנווטים עצה – לבדוק את גובה המים. אבל איך אפשר לבדוק את גובה המים כשאי אפשר לעמוד בהם וצריך לשחות? לפי הברווזים? חבורת החוד של האדוונצ'ר היו הראשונים לגלות את עומק המים, ועברו את המכשולים תודות לעזרה הדדית. הנווטים שחו בצוותא, חיברו עיגונים ומשכו כבלים ורצועות זה של זה. נדמה שאם לא היו נעזרים אחד בשני, היו נשארים בביצה עד היום. מי שכמעט נשאר בביצה השנייה במספר, הוא צוות יוסי במות  – שי משה האילתי והנווט חזי בצלאל בסופתם הכתומה. הביצה אירחה את הג'יפ הכתום למספר שעות, במהלכן הספיקו שי וחזי, כל אחד בתורו, לעשות כמה סבבי שחיה. בלהט התחרות, הם חוו מספר ניסיונות חילוץ בעזרת המתחרים האחרים, ניסיונות שהחלו ברוח טובה והסתיימו בהרמת ידיים, ולבסוף חולצו על ידי צוות הסיוע שיחד עם צוות המעודדים האילתי בנוכחות מלאה ובתלבושת אחידה, דאג כי רוחם לא תיפול. שאר קטגוריית האדוונצ'ר עברה בביצות בזו אחר זו, בלי לטבוע, ראשונים הסופות הלבנה והירוקה של הצוותים אספיר ורדיאטור מודיעין, בשיתוף פעולה, ואחריהם צוות גתוס-כל גדר בדיסקברי וצוות ינוביץ' בסופה הצהובה. בעבודת צוות קשה, מאמצים את הג'יפים ואת הכננות עד הקצה, זו הייתה הפגנה מרהיבה של כל כישורי הנהיגה והחילוץ של הצוותים. מאחורי חבורת החוד, צוות ניר, אלי שחר ורן סיטון, שהתקדמו לאט יותר מהאחרים, אך בנחישות ובקור רוח יכלו למכשולים.  עוד, בערך באמצע המסלול, פרשו צוות לנדרובר גבע וכן גילי בשטח, שניהם אחרי הביצה הראשונה שהייתה הראשונה לגבות חללים, וממנה קיבלה קטגוריית הסטנדרט שחרור.

הקרב על ראשות קטגוריית האדוונצ'ר נמשך לעוד מספר ביצות, ולקראת סופו הגיעו צוות אספיר, מובילים בבירור לפני השאר לתעלת ניקוז, שני ג'יפים עומקה, ורוחבה כאורכו של ג'יפ. לאחר ניסיון חציה ראשון, נתקלו הדר זוהר ו"קיד" אופיר בבעיית מנוע שלא אפשרה לכננת ההידראולית לעבוד. הבחירה בנקודת החצייה הייתה במקום בו גדות התעלה קרובות לאנכיות לחלוטין, במקום לעבור בנקודת חציה שנראתה פחות תלולה, אך חייבה מעבר במים עמוקים מאוד. ושוב, בסיוע הדדי, רדיאטור מודיעין עוזרים לצוות אספיר לכנן, מחלצים מהתעלה ואז הכננת ההידראולית של אספיר מחזירה טובה תחת טובה, מושכת את הג'יפ הירוק של ירון ואמנון ומוציאה אותו מהתעלה. ממש לצידם, בתרגיל דומה, שי שמעוני (גתוס-כל-גדר) נעזר ואז עוזר לשמעון ראובן (ינוביץ'), הנווטים עולים ויורדים, קושרים וקושרים שוב, עד שהלנדרובר והג'יפ גם הם – בדרך לסיום. ובתחרויות עבירות, הסיום הוא רק בסוף, בו הזמן שלא עצר להדר וקיד עבד לטובתם של שי ויואב, המנצחים בקטגוריית האדוונצ'ר המרתקת, מובילים בדקות בודדות על צוות רדיאטור מודיעין, צוות ינוביץ' וצוות אספיר. במקום החמישי צוות ניר שלו חסרים 3 מרשלים בכרטיס ההחתמות.

בדו-קרב של קטגורית האקסטרים, מצד אחד צוות המתלם – רפי ויובל, בצפרדהונדה, ומהצד השני אילן קרט ודודי ברוך, צוות מסגריית ברוך. את הביצה הראשונה דודי ואילן עוברים ורצים לביצה השנייה, שם הכניסה זהירה ואיטית, לשמור על הרכב, וברוח ספורטיבית ראויה לציון, ניסיונות לעזור לצוללת הכתומה מאילת. סופה של הביצה הוא מפח נפש ונזק לרכב המוביל לפרישה. רפי ויובל דווקא נתקעו בביצה הראשונה, תקועים בין שני ג'יפים מקטגוריות לא להם, בלי אפשרות תזוזה וגם עם קושי בהנעה. לבסוף, כשנחלצו, החליטו לוותר על הביצה השנייה שכבר הפילה חללים, על מנת לסיים את האירוע "על הגלגלים", ולזכות בנקודות ליגה יקרות. ב"תעלת הנ.ט." הוכיחה הצפרדהונדה למה יש לה גלגלים גדולים כל כך, ועברה את המכשול ב12 דקות בלבד, בכוחות עצמה, באותו מקום שאירח דרמה ארוכה ומותחת, רק כמה דקות קודם לכן. ואכן, בסוף האירוע לא עמד איש על הפודיום של קטגוריית האקסטרים, אך צוות המתלם הבטיח לעצמו את אליפות הליגה, אם לא יהיה שינוי מאוד דרמטי בתחרות הבאה בה יהיה ניקוד ליגה כפול.

ובחזרה לסטנדרטיים, גם שם הסיוע ההדדי היה הכרח – אם לא תעזור למי שתקוע לפניך, לא תוכל להיכנס למכשול בעצמך – זו הייתה המציאות ברוב המקומות. הגדילו לעשות אבי ואור גולן, צוות ביטחה-שומרה, בחסות חדשה של "המתלם", ועם קפיצים חדשים מתחת לג'יפ שהפעם עבד כמו שצריך, אשר כמעט בכל מכשול הושיטו עזרה ועבדו קשה גם בשביל מתחרים אחרים. קובי-קומבינה, כאמור, לא חיכה לעזרה של אף אחד כמעט, ונסע בלי לעצור, בלי לנשום, והגיע בזמן של שעה ורבע לפני השאר. במקום השני צוות DBM, בריינג'ר שהתחפש לסמוראי, והסופה הכחולה של הטיגריסים במקום השלישי.

קטגוריית הRZR  כוללת רק צוות אחד, יובל שרון מאחורי ההגה, שריחף על המכשולים והגיע בערך במחצית הזמן מרוב המתחרים, שעה וחצי מהמתחרה הכי מהיר אחריו, שהוא קובי-קומבינה. אני חושד שזה לא הRZR שעושה פלאים, זה מי שמאחורי ההגה, אחרת אין לזה הסבר. ממה ששמעתי בקהל, צפויה קבוצת RZRים להצטרף לליגה, אולי אפילו בעונה הנוכחית... אני מחכה.

קהל גדול במיוחד – מאות צופים בכל מכשול – הייתה מלחיצה מעט, אבל לא נרשמו מקרים חריגים. אנחנו מפרגנים למפיקי האירוע ששלחו קבצי קהל למי שביקש, ומפרגנים גם לרוב הקהל שחוץ מלהתקהל במרחק מסוכן מכבלי הכננות, כרגיל, שמר באופן כללי על הסדר.

אז איך מסכמים את המסע השלישי בעונת 2010 של קרוס קאונטרי? יש מי שאמר שזו הייתה תחרות העונה. אני אסכם ואומר שעם העלייה ברמה מאירוע לאירוע, אני מחכה בכיליון עיניים לאירוע הרביעי והאחרון!

קריאה נוספת:

טבלת הזמנים והתוצאות הרשמית

טבלת ליגת קרוס-קאונטרי טרופי 2010 אחרי המחזור השלישי

שרשור הארוע בפורום - חוויות המתחרים, הצופים, גלריות וקטעי וידאו רבים.