תערוכת Offroad und Abentuer 2010 בגרמניה

מה עושה גרמני שרוצה למרוד בעם ומולדת? קונה דיפנדר!

הרי אין דבר רחוק יותר מהתרבות, מהאופי הגרמני, מאשר אותה קובייה אנגלית נוזלת ובלתי יעילה מתוצרת. משום שגם אם גרמני היה מתעלה על עצמו ומתאמץ להימנע מלהיות דייקן, יעיל ומצויין בכל עמל ידיו, ומנסה בכל מאודו להעתיק דיפנדר תמיד בסוף יוצא לו משהו ברמה - סוג של מרצדס G. גרמנים וגרמניות אקולוגיים או ילדותיים שרוצים לבעוט בממסד, קונים דיפנדר ויוצאים למסעות הרפתקאות מסביב לעולם. זו כנראה הסיבה שתערוכת השטח הגדולה באירופה מתקיימת במדינה שאין בא מטר אחד של שביל טבעי שמותר לטייל בו רכב שטח.

לשמחתי גילתי שהתערוכה מתקיימת ממש ליד הבית. שבת בבוקר, שמש נעימה (ונדירה) וכל המשפחה המורחבת עולה על חולצות ג'יפולוג אדומות (מה שאילץ אותי להבהיר בכל מקום שאני בכלל מהצד של לנד-רובר!). ה"מנהיג" עם כובע אוסטרלי ומגפי בוקרים (לטשטש קצת את הפיגמנטציה והכשל הגנטי), נכנסים לאוטו וקדימה לבאד קיסנגן, העיר המארחת מידי שנה את תערוכת "שטח והרפתקה" (זה המשמעות של הקללות בכותרת).

בכניסה לאזור התערוכה מתנופף לו בגאון דגל ישראל ענק

לא יכול להיות,  חשבתי לעצמי, זו פאטה מורגנה, בטח כשאתקרב אראה שזה דגל יווני...  אבל גם זה לא הגיוני, המחשבה המשיכה לנקר, היום בארופה אם יש עם פחות אהוד מהישראלים, אלו היוונים... אין דבר שגרמנים מתעבים יותר מלשלם מיסים עבור "עמים עצלנים", מאותגרי "שלאפשטונדה" מהאוריינט. אז עשיתי עוד סיבוב, שפשפתי שוב עיניים, ואכן זה שלנו, כחול לבן מתנופף יחד עם עוד כמה דגלים הרבה פחות חשובים. בהזדמנות זו הילדים עברו מבחן מודעות ציונית. שאלתי אותם למילות ההמנון שלנו ומיה הקטנה התחילה במילים "דויטשלאנד דויטשלאנד אובר...". הבנתי שיש לנו בעיה רצינית. עד שהיא לא דקלמה את התקווה בעל פה לא עזבתי אותה בשקט.

לאחר השיעור בציונות, סוציאליזם ואחוות עמים, הגענו למה שחשבנו שהיא התערוכה. עשרות משאיות "ראלי" ורכבי מסעות כבדים מכל המודלים והשנתונים והכי מעניין, כאלו שהוסבו לקאמפרים, כולם עם הנעה כפולה או משולשת. מחזה מרהיב של טאטרות, יונימוגים,    MAN, מרצדס וכל מותג שאתם מכירים. הכל עם שלטי "למכירה", במחירים שווים לכל נפש. החל ב25,000 יורו ברף התחתון ועד 100,000 יורו להגשמת חלום. ואז נפל האסימון, עדיין לא נכנסנו לתערוכה! מתברר שרחבת הכניסה משמשת  נקודת מפגש לכל מועדוני השטח באירופה, הם מגיעים, מתארגנים באזורי חנייה וחוגגים כמה ימים בשתייה מקצועית ועמוקה, בחינת החידושים האחרונים והערכות למסעות. חלקם מציע את המשאיות למכירה ולמעשה כל מי שרוצה לקנות משאית לראלי או לכל שימוש הרפתקני אחר, זהו המקום והזמן לבוא ללמוד, להתרשם, ולסגור עסקה.

בסופו של דבר הצלחנו להגיע לחנייה. בין מאות דיפנדרים סופר מדוגמים, חנינו בצנעה את ה"שארן" המשפחתי (האוטו הכי משעמם בעולם), יצאנו כפופים, ואחרי שהתרחקנו מספיק, עטינו על עצמנו את המבט המאובק של אנשי שטח שהרגע הגיעו ממסע בסהרה. בגרמניה כמו בגרמניה, אין קשר בין החנייה לתערוכה, וצריך לעלות על הסעה מאורגנת שמובילה את המבקרים מרחק עשר דקות נסיעה אל התערוכה עצמה. הסדר מופתי, ולמרות התורים הארוכים תוך מספר דקות היינו בפנים, נרגשים ומוכנים להתחיל את המסע המרתק אל חווית השטח האירופית.

די מהר גילינו את הסיבה לדגל ישראל בכניסה: חברת אספיר מציגה כאן! איזה תענוג ללוקאל-פטריוט כמוני לראות דוכן ישראלי, עם מוצרים כחול-לבן! אנשי אספיר היו מופתעים לא פחות לפגוש עוד דוברי עברית. אספיר פועלת כבר כמה שנים באירופה, ובעזרת מפיץ גרמני גדול משווקת את מערכות המתלים והמיגונים מתוצרתה. משיחות עם כמה וכמה ג'יפאים גרמנים, למדתי שבקרב המקצוענים, המותג אספיר מוכר מאד ונחשב איכותי במיוחד. כמובן שכמו בכל מקום וזמן שבו נפגשים ישראלים טובים, ישר מצאנו חברים משותפים מימי הצבא, הקבוץ והטיול לדרום אמריקה, הילדים קיבלו כובעים ייצוגיים, וקבענו להיפגש שוב בשנה הבאה.

הבו לנו דפנדרים!

עזבנו את הדוכן הישראלי, והמשכנו הלאה. הרכב ראשון בו נתקלנו הוא דיפנדר שעבר הטרדה מינית למטרת שיווק הוא הוכלא יחד דיפנדר אחר מאותו מין והם נשארו מחוברים כמו שני כלבים מיוחמים, ישבן אל ישבן. לידם חנה דיפנדר 110 שקיבל הורמונים וגדל ל 160 אינץ'. מגוון הדיפנדרים נמשך עם 110 מדוגם למסעות עם צמיגים "איסלנדיים" במידה 37 אינץ' של סדנה אוסטרית שטוענת שהצמיגים מאושרים לתנועה בכביש ואין שום בעיה באירופה לאשר צמיגים 35 או 37 לדיפנדרים. הדיפנדר הכי מעניין שראינו בין עשרות הדגמים והדיגומים, הוא דיפנדר 90 כתום שנבנה למרוצי ראלי והמיוחד בו הוא שהוא מיועד לנהג נכה  מהמותניים ומטה. הדיפנדר הנ"ל השתתף בראלי "פאריז דאקר" 2008, והוא מוצע למכירה ב 29,000 יורו וכולל מנוע 4 ליטר, תיבת הילוכים אוטומטית וכמובן כל שאר התוספות הנדרשות. פרק הדיפנדר נמשך ב140 שהוארך והותקן בו היגוי כפול, הוא הוטס במיוחד לתערוכה מאוסטרליה ע"י חברה שמארגנת מסעות. מכל כיוון עמדו דיפנדרים ברמות דיגום שונות מ"הפנינה השחורה" שרק בודדים ממנו הוצאו למכירה ע"י לנד רובר במחיר שמתחיל מ55,000 יורו ועד רכבי ראלי ומסעות ברמות הגימור שמאכלסות חלומות של כל חובב אנגלים נוזלים.

שיא המפגש שלנו עם הדיפנדר היה כשפתאום באחד העיקולים אני שם לב שיונתן בני פוער את פיו לרווחה ואגלי זיעה קרה צצים לו מעל הגבות, מיד הסתכלתי מסביב אולי הילד הנער חזה באיזו אקולוגית יוצאת דופן, אבל לא, הוא הצביע בהתרגשות על הסרן הקדמי של דיפנדר 120. בעוד אני שובר את הראש איך לגרום לנער בן 16 למקד את עצמו בדברים החשובים והמעניינים באמת ולא רק לחלום על דיפנדרים אני שם לב מדוע נעתקה נשמתו של הנער. מולנו ניצב בגאון 120 בגובה לא מוסבר למרות צמיגי ה35 שלו ועוד יותר היה מוזר שהציריות סירבו להופיע במרכז הגלגל, עכשיו גם אני התחלתי להתרגש, את ההתרגשות שלי אני אחלוק עימכם בכתבה נפרדת, מבטיח...

לאחר שנרגענו מהדיפנדרים, הגענו לאגף הטויוטות. יש כמה סדנאות שמתעקשות להפוך היילקסים לרכבי מסעות נוחים והן מציעות וואריאציות שונות למתלים ושיפורים שונים למנועים. כמובן שלנד-קרוזר המיתולוגי לא קופח וגם הוא יוצג בגאון (תמונות 10 א,ב,ג) ואחרי הדיפנדרים הוא בהחלט רכב השטח המוביל בין ההרפתקנים.

בין עשרות הרכבים והדגמים שקצרה היריעה מלספר על כולם (אבל צלום צולמו, הגלריה בסוף הכתבה), היו לא מעט ענתיקות משופצות "יד ראשונה מרופא" ורכבי צבא. מוולוו  אחד שמערכת ההגוי המוזרה שלו העידה שקודם בנו את הרכב ואחר כך נזכרו להוסיף תיבת הגה (תמונה 13), PINZGAUER  לסוגיהם ועד FJ ולנד רובר 1 ו2.

במחלקת המשאיות יוצגו כל החלומות "הכבדים" שלנו שכוללים יונימוג מסעות, יוניקאט שחור יפיפה, Bermach שהיא משאית מסעות שמיוצרת בברשיה שבאיטליה ומשום מה יש לה פרצוף של TREX ועוד. האופנה הירוקה לא פסחה על התערוכה, והיא מיוצגת על ידי משאית איסוף זבל שעברה "מיחזור" והפכה לקמפר מסעות מפואר!

מכל פינה בולטת הרוח של התערוכה,  שהיא דומה מאד לזו שנושבת בפורומים בג'יפולוג.  שילוב בין היבטים מקצועיים ותעשייתיים לבין חובבים וסדנאות עצמאיות בשלל צבעים. התערוכה מתמקדת ברכבי שטח אמיתיים בלבד, בלי חארטה. לא נראה שום ייצוג משמעותי לשוק הSUV,  וכל מיני מותגי שטח שעברו ריכוך ואונס קבוצתי. לא תמצאו כאן טוסון,  סנטה-פה ואפילו לא פאג'רו - רכבי שטח מאובקים בלבד.  היה אודי Q בודד שהעז להופיע, וגם הוא היה נעול בצמיגי שטח מלא והיה שייך לצלב האדום. שני המציגים הגדולים היו לנד-רובר וג'יפ, שהציגו רכבי שטח בלבד. לנדרובר התמקדו בעיקר בדיפנדרים - פרילנדר אחד לא נראה באופק. חברת Jeep הופיעה אך ורק עם גרסאות שונות של רנגלר, רק שטח אמיתי, Hard-core. באמצעות מתקן המאפשר טיפוס ונסיעה בשיפוע צד (די אגרסיבי) הם הסיעו לקוחות למטרת התרשמות, ואלו אכן התרשמו. גם אני מודה שהתרשמתי... אבל כמה שיותר מהר חזרתי למתחם לנד-רובר, פן יעלו לי בטעות הרהורי כפירה...

הדבר המרשים בתערוכה הוא המשתתפים. בניגוד לתערוכות רכב נוצצות ומרוחקות פה היו אנשי שטח אמיתיים, כאלו שמלכלכים את הידיים, והרבה פחות אנשי שיווק. סדנאות קטנות ומקצועיות כמו זו בבעלות בחור צעיר, מאובק וחביב שהציגה שיפורים מרתקים לסמוראים, כולל סמוראי למרוצים על שלדת SJ 413  עם מנוע V8.

קבוצות מרוצים קטנות שמשתתפות במרוצים ראלי ועבירות ברחבי הגלובוס כמו הקבוצה שהציגה את החיפושית מרוצים מרתקת שנבנתה על שלדה של ריינג רובר רייזר עם זחלים ועוד כל מיני יצירות מוטוריות ביזאריות יותר או פחות שנבנו ע"י חובבים עצמאיים. כמו כן היה ייצוג נכבד לחברות שעוסקות במכירה ושיווק של אביזרי שיפור, דיגום, קמפינג וחלקי חילוף (למשל מנוע לדפנדר  ב1,800 יורו). למעשה ניתן היה לרכוש במקום כל דבר מיונימוג, דיפנדר חדש ועד מתקן מופרע לבישול באמצעות קרני השמש...

לסיום חברים,תערוכת Off Road und Abentuer הינה תערוכה מהנה, מרתקת ונעימה, מקצועית ומסודרת כמו שגרמנים אוהבים להיות, רגועה כמו אירופה וחפה מרעשנות מתישה ומעיקה. המסקנה העיקרית שלי היא שבפעם הבאה אני מגיע ליומיים לפחות.