פורום ג'יפולוג 4X4 - יונדאי ix35 במבחן שטח

מלך המכירות מת, יחי המלך החדש! ix35 ינסה לשחזר את הצלחת הטוסון בלהיות הקרוס-אובר של המדינה. יש לו סיכוי טוב להצליח. (Photographs: אסף קציר)

הטלפון מצלצל. הילה על הקו. "החלטנו לקנות ג'יפ", היא אומרת. ואני, כמו שאתם בטח מבינים, אני הוא זה שמתקשרים אליו כשמחליטים לקנות ג'יפ. "מה אתה ממליץ?", זה מלכוד, אתם מבינים, כי הכי בטוח להמליץ על מה שכולם קונים. אבל לא תמיד זו דעתי האמיתית, וללכת על בטוח לא משרת את תדמית כתב הרכב מעקם האף אל מול ההמוניות של כל אלו שלא מבינים כלום. "חשבנו על ג'יפ גראנד צ'רוקי" היא משמחת אותי, אני בעד, כל כך בעד, וזה הדבר הנכון לקנות, אפילו את הלרדו בלי הילוך הכוח – כי מי שרוצה להגשים חלום צריך לקנות את האייקון ולא חיקויים, כן, כן, ג'יפ גראנד-צ'רוקי, איזה מזל שיש לנו חברים עם טעם טוב, ולא צריך להעמיד פנים שהעדר צודק. "אבל זה בזבזני, לא?" ומה אני אגיד, כן, מנוע בנזין אמריקאי זה בזבזני, אבל מה אכפת לך, כמה כבר את נוסעת? אולי תחשבו על סובארו פורסטר? "סובארו?" בנימה מזלזלת של מי שבפעם האחרונה נסע בסובארו זה היה בשנות ה80 המאוחרות, ואני מבין שזה לא הכיוון. אני גם לא מבין מה אכפת לה מהתדמית של האוטו שהיא נוסעת בו, כמו שהיא נראית אף אחד לא מסתכל על האוטו, האמינו לי, אבל סובארו נפסל על הסף משיקולי תדמית. "אז מה אתה אומר על טויוטה או יונדאי?" אלוהים ישמור, לאן העולם הגיע, אנשים מזכירים טויוטה ויונדאי בנשימה אחת – זה אומר דברים רעים על טויוטה או דברים טובים על יונדאי, או אולי גם וגם? ואני ממש לא מת על הראב4, אבל יותר מזה היונדאי טוסון, שעליו הייתי אמור להמליץ עד לפני כמה חודשים בתור "בחירת העדר" הוא ממש, אבל ממש לא משהו שאני יכול להמליץ עליו. נכון שעם מספרים לא מתווכחים, ובמיוחד לא עם מספרים של נתוני מכירות, וזה שהטוסון היה להיט מכירות זו עובדה ידועה. אבל כבר מיומו הראשון לא סבלתי אותו. אופי בעייתי, עיצוב בולבוסי, התנהגות כביש גבולית והתנהגות שטח אפסית, והכל בחבילת גימור לא אפויה עד הסוף, יונדאי של לפני כמה שנים לא היה שיא העידון או איכות ההרכבה- ובכל זאת, בזכות תמחור נכון וחבילת "הכל כלול" שהישראלים כל כך אוהבים, הטוסון היה הלחמניה החמה של השוק הישראלי. אבל הוא כבר לא איתנו, יש מחליף. "יונדאי? המחליף החדש של הטוסון? הix35 ?" אני שואל, מוצא נתיב התחמקות, "עוד לא נסעתי בו, לא מכיר, ועל הטויוטה אני לא משתגע, אז אולי בכל זאת ג'יפ?" אני מנסה לעקוף את המכשול, אבל כבר מבין שזה לא ילך לי בקלות, היא בדרך לנסיעת מבחן ביונדאי ix35, ספרי לי איך היה, טוב?

למחרת עוד טלפון. סביון, שבין שלל תפקידיו הוא גם אחראי על תיאום המבחנים במאגזין, מודיע לי שבסוף השבוע הקרוב הix35 דיזל אצלנו במבחן. "ושיהיה מהר", הוא מפציר. בטח מהר, אני חייב לא רק לך, גם להילה, שאין לה עדיין מושג שאני עומד לצטט את שיחת הטלפון שלי איתה, אבל הנסיון שלי עם המין הנשי מראה שזה שהחמאתי לה לפחות פעמיים במהלך הכתבה יחליק את זה. מצד שני חטפתי על הראש לא מעט מנשים, אז מי יודע

את יונדאי ix35 מקובל להציג בתור המחליף של הטוסון, אבל לי מתאים יותר להתייחס אליו בתור דף חדש. ואם שוכחים את העבר, הבעייתי מבחינתי, העתיד נראה יותר צלול. כשאני מתיישב בו ומתחיל לזוז, אני מבין פתאום למה אנשים מתייחסים אל יונדאי וטויוטה בנשימה אחת. תוך כדי הדקות הראשונות של הנסיעה מתבהרת לי התמונה, ואני מבין שיונדאי הוא הטויוטה החדש, לא טויוטה של עכשיו, אלא של לפני כמה שנים, תדמית של איכות, של אמינות, סחירות, מה שאנשים המכונים על ידי חברות הרכב "לקוחות" אוהבים. לא במקרה יונדאי וקיה הם המותגים היחידים שמראים צמיחה מתמידה בכל העולם גם בשנתיים האחרונות בהן כל השוק היה בירידה. כמובן, אני מקווה שהם לא ימשיכו למקומות של תקלות סדרתיות מביכות ומדיניות יבואן של לא לתת רכבי מבחן למגזיני אינטרנט, שיעצרו כאן. כי הix35 החדש, ממש כמו מוצר אחר מקונצרן יונדאי- קיה סורנטו שבחנתי ממש לא מזמן, מרשים כבר מהדקות הראשונות.

הרכב אותו קיבלנו הוא גרסת הדיזל 4X4 ברמת הגימור הבסיסית, וסביבו יש מטריצה מורכבת של שתי צורות הנעה- הנעה קדמית או הנעה לכל הגלגלים, שתי חטיבות כוח בנזין בנוסף לדיזל, ושלוש רמות גימור. רמת הגימור הנמוכה מספקת בהחלט, עם מושבי בד נעימים וריפודים בגוון חומחומי, בלי גג שמש ובלי מערכת מולטימדיה מיותרים, אבל גם בלי כיוון הגה לעומק – הכרחי לנהגים שלא נופלים בול בממוצע הקוריאני. שדה הראיה מצויין, תנוחת הנהיגה גבוהה ושולטת, המראות גדולות, מושב הנהג מרווח ונוח, אבל לא מאוד תומך, ומערכת השמע המקורית נעימה לאוזן ולעין. גם שאר המושבים נוחים ומרווחים, עם ניתוק כרית אוויר קדמית לטובת הזאטוטים, אך בלי רוחב מספיק לשלושה מושבי בטיחות או בוסטרים במושב האחורי. עיצוב הפנים הדינמי ממשיך את הקווים הזורמים של העיצוב החיצוני – מישהו באמת עיצב את המכונית הזו, השקיעו כאן – המון פרטים קטנים, המון תשומת לב, עולם חדש ליונדאי, ברוכים הבאים. יונדאי ix35 נראה קצת כמו מכונית – והמספרים מראים שהוא אכן מעט ארוך יותר ומעט נמוך יותר מהטוסון אותו הוא מחליף. החרטום אגרסיבי ודינמי, קו המותניים חתוך משלושה חלקים וזורם אחורה, למעלה, נותן את תחושת הזרימה בלי לאבד מרווח ראש יקר מאחור. הקו הדינמי נמשך עד לפנסים האחוריים, והכל מאוד הרמוני, מפתיע קצת יחסית ל"עיצוב" הקוריאני שהורגלנו בו.

הנסיעה בעיר מגלה כי התמרון העירוני קל, בזכות השילוב של שדה הראיה עם הגה ומיקום הגלגלים קרוב לקצוות המכונית. ההאצות ברמזורים של תל אביב, דבר חשוב, מרשימות לא פחות- לדיזל הזה יש מה לתת, כבר מההילוך הראשון. 184 כ"ס ב 4000 סל"ד זה לא מעט, אבל 40 קג"מ בין 1800 ל2500 סל"ד זה המון בשביל מכונית של 1660 ק"ג (משקל עצמי), במיוחד כשמדובר בתיבה אוטומטית בת 6 הילוכים. בלי לבחון מקרוב את גרסאות הבנזין, המספרים לבדם מספרים את הסיפור, והסיפור הוא של עליונות מוחלטת ומוחצת של גרסת הדיזל על פני גרסאות הבנזין בעלות ההספק הנמוך יותר, ובעלות מחצית המומנט בסל"ד כפול.

בכביש המהיר ix35 ממשיך להרשים. בשיוט בכל מהירות מקובלת בכבישי ישראל הוא מרגיש מהיר ונינוח, המתלים מכויילים לצד ה"אירופאי" אם תרצו – לא מדובר בסמרטוטי מתלים המקובלים ברוב המתחרים (ואף מילה על הטוסון), אלא במתלים שנותנים להרגיש שגם כאשר אנחנו בכביש ישראלי מהיר, מדובר בכביש ברמה נמוכה. אני מעדיף את זה ככה, פחות נוח אבל יותר מתקשר, ועם הרגשה של "ג'יפ" קשוח מתלים. רק ההגה החשמלי מקלקל, לא מפתיע, וגם זה כשממש מנסים לאתגר אותו בכבישים שכדאי לנהוג בהם במתינות בסוג כזה של מכוניות. כן, אפשר לשייט הרבה ורחוק ביונדאי ix35, וככל שהדברים אמורים בנו, בסוף הכביש יש שטח, ושם מכוניות כאלו צריכות לדבר, אחרת בשביל מה הן קיימות?

בשבילים המהירים, קשיחות המתלים ממשיכה לעבוד, ויונדאי ix35 אמנם חובט את המתלה הקדמי יותר ממה שהייתי רוצה, אבל משמעותית פחות מאשר רוב המתחרים. קל מאוד לשחק איתו בשבילי הכורכר ובדרכי העפר, אם כי כדאי להדק שיניים לפני חריצים מזדמנים ולשמור על מהירות סבירה. גם ככה, אחרי משהו כמו רבע שעה הבולמים אומרים שחם להם, ובכלל יום שישי היום, ואולי הפסקה, ודי, הים פה קרוב, עזוב אותנו. והולכים לים. או ככה זה מרגיש. הבנתי את הרמז, עכשיו נוסעים רגוע. אולי לים? הדיונות אומרות שלום, וחובקות את יונדאי ix35 באהבה. כל כך הרבה אהבה, כמעט עד הגחון. השקיעה די מביכה, ואין מה לעשות אלא להוציא אוויר. מצד אחד זה אלמנטרי, אך מהצד השני מדובר בצמיגים בחתך 60 על חישוק 17 אינצ', ולחץ האוויר שאיתו אפשר להתקדם בדיונות, משהו באזור ה 20PSI הופך את המשחק הזה לקצת גבולי מבחינתם. ואכן, הוצאת אוויר מוציאה אותי מהדיונה, ואפשר להתחיל לשחק בחול. בזהירות על הצמיגים, ולא לשכוח לנעול את ההנעה לכל הגלגלים ולנתק את בקרת ההחלקה. המומנט הגדול ומבחר ההילוכים עושים את שאר העבודה, כולל זינוקים מהמקום בזהירות לא להתחפר בגלל עודף המומנט. בשורה התחתונה לא מדובר בחיית דיונות, אם כי היכולת הבסיסית קיימת, לחובבי הז'אנר.

אחרי משחקי השבילים והחול מגיע תורם של שבילי היער הסלעיים. לא מדובר במסלולי עבירות, אלא בשבילי קק"ל שבהם קטעים לא קלים, כאלו שרכבי שטח עוברים בהם בלי לשים לב, אבל המשפחתומטית מהעבודה לא, כי חייבים הנעה לכל הגלגלים ומרווח גחון סביר. באחד מספרי הטיולים כתוב שאפשר לנסוע כאן עם מכוניות מהטיפוס הזה "עם נהגים מנוסים ורגועים". נסיון יש, ואני די רגוע בסוף השבוע, והשאלה היא אם יונדאי ix35 קרא גם הוא את הספר. שם המשחק הוא בחירת קו התקדמות נכון ומתאים לשני הדברים שחסרים למכוניות כאלו – הילוך כוח ומתלים. על שני אלו מנסה לחפות מערכת בקרת אחיזה, שלא תמיד מתפקדת באופן שממש עוזר להתקדמות. במקומות בהם המסלע חלק ואחיד, יש את שבריר (אוקיי, כאן מדובר ביותר משבריר) השניה שלוקח למערכת להתעשת ולבלום את הגלגל המסתחרר, וכך להעביר כוח לגלגל חסר האחיזה. אבל במקומות של דרדרות או אבנים זה לא נגמר בהתקדמות אלא בהעפת אבנים לכל עבר, סכנה אמיתית לצמיגי הכביש הרכים. ולמרות זוויות הגישה והעזיבה הלא- רעות (מעט פחות מ30 מעלות), יונדאי ix35 עוצר ביותר מדי מקומות. בחלק מהם שיפור כזה או אחר מציל את המצב, באחרים ברור לי שחבל לנסות. גם העובדה שהגחון המרוחק רק 170 מ"מ מהקרקע לא ממוגן, עוזרת לי בקבלת ההחלטות, ואני מוותר לו. מצד שני, וזה חשוב, מעטים הם הקרוסאוברים שאיתגרנו בעבר בשבילים מסוג זה – לרובם ויתרנו מראש. כדי לעזור לנהג בשטח, שניים מהגיזמואים האלקטרוניים שיונדאי ix35 מצוייד בהם הם מערכת ההאטה במורד, שמתפקדת באופן סביר בלבד, ונדרשת התערבות של לחיצה על הבלמים מדי פעם, ומערכת הסיוע בזינוק בעליה, המפעילה את הבלמים טרם הזינוק, מעט תמוה בהתחשב בכך שהתיבה האוטומטית עם ממיר המומנט אמורה ליצור "זחילה" או לפחות לא לתת למכונית להתדרדר לאחור.

בניגוד לרבים ממתחריו, ליונדאי ix35 יש יכולת שטח טיפה יותר מסמלית, והוא יכול להתקדם מעט מעבר לשבילי קק"ל טובים, וזה כבר משהו.

יונדאי ix35 הצליח להרשים אותי. הפעם אם העדר יבחר בקרוסאובר ה"קטן" של יונדאי, יהיו לו סיבות טובות גם לדעתי. נכון שלא מדובר ברכב שטח של ממש, ונכון באותה מידה שאת הרוב זה פשוט לא מעניין. הוא רחוק מלהיות מושלם, והשיטה היא שוב "הכל כלול". אי אפשר להתעלם מהחבילה. במחיר של 180 אלף שקלים לגירסת הדיזל הבסיסית עם הנעה לכל הגלגלים הלקוח הישראלי מקבל גם מרחב פנימי של מכונית משפחתית גדולה, סליחה, "מכונית מנהלים", גם דאווין של ג'יפ, גם אפשר לשייט איתו מקצה הארץ ועד קצה בלי להתעייף, ואפילו, רחמנא ליצלן, לטייל איתו מעט בשטח, בזהירות. עכשיו רק יש לי התלבטות אם כשהמבחן יעלה, לשלוח לינק להילה...