Close
  • צוות ג'יפולוג בבאחה חוצה ישראל

    סופה אחת אדומה, נהג, נווט, צוות סיוע וחוויה שמתחילה ברמת הגולן ומסתיימת, למרבה האכזבה, קצת לפני אילת. (Photographs: אתר פולגז, ארכיון ג"יפולוג)

    את הסיפור של סופת המרוצים האדומה ניתן לקרא לאורך כל ההיסטוריה של צוות ג'יפולוג עוד מהימים שהייתה לבנה, חבוטה ובנויה טלאי טלאים. מאז ועד היום הסופה התקדמה, שינתה צבעה, שדרגה את בולמיה, החליפה קפיציה, הוסיפה כמה סוסים למנוע ובעיקר, שיפרה את יכולות הצוות שלה.

    לפני מספר חודשים חדרה ההבנה שאין ביכולתנו להתמודד עם ההוצאות הכספיות של מרוצי הראלי על גבי הסופה, צוות ג'יפולוג יתפרק (בתקווה שבאופן זמני) והסופה תעמוד למכירה. אבל למכור אותה ככה סתם, בלי מרוץ פרידה? משהו בשביל הנשמה? ברור שאי אפשר, אז באחה צאלים (ראלי במתכונת הקפות) וחוצה ישראל שמגיע כחודש וחצי לאחריו יהיו מרוצי הפרידה. שני מרוצים קשים שבהם אין לסופה כל יתרון ממשי על שאר מתחרי הקטגוריה. הרי מערכות המתלה של כל אחד מהרכבים המתחרים בקטגוריה עדיפות פי כמה, כולם עם קפיצי סליל, קוייל אובר, חלקם עם מתלים נפרדים, נוחים, נעימים ושקטים. מה שמאפשר להם לנסוע בצורה שקולה, רגועה, ומבוקרת יותר, יכולת ריכוז עדיפה והימנעות מתקלות מיותרות (כך לפחות זה נראה כשאתה רכוב על גבי הסופה), אז מה עושים ואיך מתמודדים מולם?

    מה זה משנה? העיקר שמתחרים...ואם כבר מתחרים בחוצה ישראל, לא נספר לחבר'ה?

    סביון עזר- באחה צאלים

    באחה צאלים. הרכב מוכן, מתארגנים על חבר, רותם דרור, שישמש כמשקולת בצד ימין, האמת שזה חבר שתמך בקבוצה ורציתי להעניק לו חוויה של פעם בחיים (ובסופה, כשאומרים פעם בחיים באמת מתכוונים, הרי כל בנאדם הגיוני לא יחזור לשבת בסופה פעם נוספת). בחירת המשקולת הייתה מוצלחת, רותם לא הקיא, הדבר הכי חשוב שנווט יכול לא לעשות ובנוסף הוא גם תפקד ונתן הוראות, אזהרות והכוונה בזמן, הצליח לו.

    תחילת המרוץ הייתה מעולה, עקפנו את רוב הקטגוריה שלנו. אחרי בערך 15 עד 20 ק"מ מהזינוק צמצמנו את הפער מול הראשון בקטגוריה, צוות אוטוויק. נשארנו במרחק של 5 עד 10 שניות מהם, מה שאומר שנכון להרגע אנחנו ראשונים, לעקוף פיזית לא הצלחנו בשל תנאי הדרך וגם בשל היתרון של לנסוע כל כך קרוב למוביל הקטגוריה,  הוא משמש כמורה דרך נהדר, איפה שהוא קופץ, עף, מתעופף, מתנפץ אנחנו צריכים להוריד טיפה רגל מהגז. זינבנו במגנום של אוטוויק מתוך ידיעה שבפועל המדרגה הגבוהה של הפודיום החלה להכין עצמה לסוליות נעלנו. קצת לפני קו הסיום הגלגל האחורי שמאלי החליט שנשבר לו, ממש ככה, נשברו לו הגוז'ונים שחיברו את הגלגל לסרן. התוף נשתל לרצפה יחד עם רוחנו הנכאה, עוד מרוץ בלי תוצאות.

    צחי הרצוג – נווט

    צוות מוטורוני שכלל את יפתח, אותי ופאג'רו Q מותאם למרוצים היו כל חלקי הפאזל של צוות מוטורוני. אחרי שהחלטנו שכלכלית כרגע הסיפור גדול עלינו הפאג'רו הוצא למכירה ופירקנו את החבילה, לא עוד מרוצים. הטלפון שהגיע מסביון העלה בי געגועים לישיבה בכיסא הימני, בכל זאת העברתי לא מעט מרוצים בניווט הפאג'רו הלבן. בהתחלה, כמו כל פולניה טובה, שיחקתי את הקשה להשגה, אותי לא דופקים בקלות. סביון הגדיר את הקריטריונים שהוא דורש "רק אל תקיא, בסדר?" ואחרי מכבש לחצים מצידו נעתרתי, בקוקפיט של הסופה אפשר לסבול מספיק כדי למלא את מכסת הקיטורים לשנה הקרובה.

    סביון

    כשבוע אחרי ההקפות, כשכבר הצלחתי להרים את הראש, נפגשתי עם חזי בצלאל מסדנת רמות- חזי הציע להכין את הרכב למרוץ כחסות לצוות ג'יפולוג ועל כן הוחלט שבחוצה ישראל הצוות יקרא ג'יפולוג רמות. כחלק מההכנות לחוצה פירקתי את הגיר לגורמים בשל גניחות וחריקות שנשמעו ממנו במהלך ההקפות בצאלים. זה הזמן להודות לכל העוזרים, לכתבה של קובי ערבה, נחום לסקי- מוסך רמות וספר הרכב. החלפתי סינכרונים, נועלים ומיסבים. כל חלקי המצמד, טס הלחץ, דיסקה ומיסב נבחנו, נמצאו תקינים והושארו. הסרן הקדמי פורק שוב מהרכב והפעם תוקנו ושופרו כל הליקויים שהיו, כל הצלבים בסופה הוחלפו, חיזוק של כלוב הבטיחות, טיפול מלא הכולל את כל סוגי השמנים, תוספים ונוזלים בחסותה האדיבה של חברת פטרוטק, פילטרים, כיוון בלמים וכל מה שנדרש לטיפול והחלפה בסיועו האדיב של איציק הבעלים של חנות החלפים ינוביץ שתומך בצוות זו השנה הרביעית. גם כל הבילשטיינים 7100 שאכלסו את ארבעת פינות הסופה הוחלפו בפוקסים "2, שיפור משמעותי מאוד באיכות הנסיעה והשיכוך. קצת קשה להאמין שהסופה שלנו, בעלת קפיצי עלים מתנהגת ככה אחרי שפוקססנו אותה.

    צחי – מתחילים את החוצה

    תדרוך בקיבוץ מרום גולן. סביון מצא לנו מקום קצת יותר קרוב מהבית בתל אביב אבל מי אני שאתלונן (והתלוננתי). אנחנו מגיעים בטרמפים מהבית לרמת הגולן בדרך סביון ממלמל משהו על זה שהוא שכח להעמיס את הציריות הרזרביות אבל אני לא ממש מתייחס. נרשמים לתחרות, אני מקבל את הספר ומתחיל לעבוד על המסלול, עובר על הנקודות, מסמן דברים בעיתיים והגלמים בבטן מתחילים לייצר פרפרים. התדרוך לפני הזינוק מיועד בעיקר לנווטים ואני מסמן בקדחתנות את כל הנקודות הבעייתיות שהמארגנים מזהירים מפניהם. אחרי התדריך אנחנו מדלגים לקיבוץ שניר, שם נעביר את הלילה שבמהלכו אני אגיע לאילת, לפחות באופן תיאורטי. קצת לפני השמש סביון מעיר אותי, סידורים אחרונים ואנחנו שמים פעמינו לנקודת ההתחלה של המסלול.

    סביון – "בוקר, כולם ישנים. רק שני השובבים שלנו..."

    בוקר ההזנקה, הכול מוכן, לפחות ככה אנו מאמינים. אנחנו עולים לנקודת ההזנקה ושוב אני חש את אותם הדגדוגים באצבעות. בעוד מספר דקות נעמוד על קו הזינוק ונקבל את האות לצאת למסע הכי מאתגר בביצה המקומית. המארשל מניף את ידו סופר חמש שניות ואנחנו נורים לדרך, עוד כ-650 ק"מ ננפוש על החוף באילת. הנסיעה ברמת הגולן מפרקת לנו את הצורה, דיצ'ים, באמפים וקפלי קרקע עוברים ישר לשלדה, הכוונה ישר לעמוד השדרה. בסיום האירוע אנחנו נגלה ששני הקפיצים האחוריים של הסופה, גם הימני וגם השמאלי היו חסרים עלה אחד שנשבר, לא ברור מתי זה קרה אבל זו עובדה שצריך להתמודד איתה. הרכב נמוך הרבה יותר ממה שהוא אמור להיות ובעל יכולת פחותה להחזיק את עצמו. כתוצאה מאותה שבירה, חלק נכבד ממהלך הסגירה של הבולם בוטל ערב שקיעת זנבה של הסופה. כל מהמורה, דיץ' או קפיצה מורגשים הרבה יותר חזק ומאלצים אותי ללחוץ קצת פחות על הדוושה הימנית.

    צחי – "זהו שיר לצפון..."

    "ימינה" אני מורה לסביון בקשר הפנים "שמאלה אחרי הגדר" הוא אפילו מקשיב לי שלא לדבר על הסופה שפשוט מגהצת. הניווט מתקדם מעולה ואנחנו עוסקים באופן פעיל בצמצום מרחקים משאר המתחרים בקטגוריה. הצלחנו לצמצם 58 שניות מראשון המזנקים, 18 שניות מהשני ו-8 שנית מהשלישי שהוזנק. את הסטייג' הראשון הקשה והבעייתי הצלחנו לסיים ראשונים כשאנחנו יושבים לצוות טרמודן בירידה האחרונה על הזנב ופשוט נוסעים על עיוור בתוך האבק שלו. בהחלטה אסטרטגית אנחנו בוחרים להוריד קצב נותנים לו להתרחק ולא שוברים את הרכב בנסיעה על עיוור בתוך אבק. קטע הקישור לסטייג השני מתעכב ואנו ממתינים יחד עם שאר הקטגוריה שלנו לאישור המרשלים להמשיך. באופן מפתיע אנחנו ממשיכים להוביל את הקטגוריה שלנו לכל אורך החלק הצפוני של המרוץ על אף כמה טעויות ניווט קטנות ואחת קצת יותר רצינית שעלתה לנו בלפחות 3 דקות כואבות ומיותרות בסטייג השלישי- ימינה לפני הגדר ולא אחריה, בשישי הבא אני בכפר נעלין, לא רוצה גדר!

    סביון – "שיר הציריות"

    לקראת סוף הסטייג' השלישי גזרנו ציריה קדמית שמאלית והגענו עד לכפר קרע ברעשי דפיקה של נפחיה. סיבוב קצר סביב הסופה מגלה את מה שחששתי ממנו, ציריה קדמית שמאלית  נפרדה לשני חלקים שבורים. תוך כדי פריקת ה-GPS על ידי צחי אני מתפנה לשליפת הציריה השבורה מתוך הדיפרנציאל בתרגולת רגילה, ככה זה כשמתעללים בדנה 30. נכנסים לאוטו ומתחילים לרוץ על כביש 6 דרומה לתל צפית, הנקודה הבאה להזנקה.

    צחי – עוד שני סטייג'ים לסיום"

    אנחנו על כביש 6 - חם, נורא חם! אני ממש מתגעגע למזגן ב-Q אבל מוכן להסתפק במאוורר שהיה לאבא שלי בקורטינה שנת 87 שלו, אין ספק שכאן לראשונה במרוץ באמת מורגשת האנדרדוגיות שלנו, האנרגיה שאנחנו מבזבזים בקטעי קישור בכלל ובקטע הזה בפרט הם ההבדל בין מקום ראשון לשני. מהצד השני במושב הנהג סביון שרגיל לתנאי השרות של הסופה מרוכז במצב וחושש להמשך דרכינו בהנעה אחורית בלבד. אני מתחיל לטלפן ולחפש מישהו אשר יכול להביא ציריה חלופית מביתו של סביון במודיעין לתל צפית, נקודת ההזנקה לסטייג' הרביעי, ובנקודה זו יש כחצי שעה זמן סרוויס.  צוות הסיוע העלה הודעה לפורום וזה המקום להודות מקרב לב לכל מי שהציע עזרה. אריק זמר (2) היה הראשון שחשבתי עליו. כמו שאני יודע, כשצריך את אריק הוא תמיד שם. מיד כשהגענו לתל צפית פירקנו את הציריה וחיכינו למשיח או לאריק, מי שיגיע קודם. המשיח לא בא וכמאמר השיר גם לא טלפון מצד שני אריק הגיע ממש ברגע האחרון כדי שנוכל להרכיב, לסגור הכול ולהתייצב בדיוק בזמן לזינוק מבלי לקבל עונש.

    סביון – "סטייג' רביעי"

    ידו של המארשל מונפת בפעם הרביעית היום ואנחנו מוזנקים לסטייג' הרביעי, אותות העייפות כבר מתחילים להופיע. העבודה בשמש הקופחת על החלפת הציריה גובה את המחיר ואנחנו לא בפוקוס מלא. חום, עייפות, אבק ותחילתו של כאב ראש מוציאים אותנו מריכוז וגורמים לנו ללא מעט טעויות ניווט. נוסיף לזה את העובדה שהוזנקנו אחרונים בשל פריקת ה-GPS עובדה שבגינה לא ראינו אף מתחרה נוסע במהלך כל הסטייג' (מה שבדרך כלל מוסיף אדרנלין ומפקס אותך על המטרה), למעט כמה "פגרים" של רכבי מתחרים, שעולות לנו בזמן רב, מספיק זמן כדי לרדת למקום השלישי בסיום הסטייג' הרביעי אבל עדיין בסה"כ במרחק של 5 דקות מהמקום הראשון.

    צחי – "סטייג' אחרון ודי!"

    מושב חצבה, זינוק לסטייג' החמישי והאחרון של המרוץ. על קו הזינוק קיבלנו הוראה מהמרשל שסתרה את מה שנאמר על ידי המארגן בהדרכה ערב קודם, בכל מצב אחר היינו מתעלמים מהמרשל אבל הנתיב לאורך גדר המערכת הוא בעייתי ומניסיון העבר תמיד בסוף יום יש בו שינויים. הוזנקנו ובכל זאת משהו בהוראת המרשל לא היה הגיוני, אני מטלפן למארגן, תוך כדי מרוץ. מתברר שאכן הוראת המרשל הייתה שגויה, חוזרים על עקבותינו, מתחברים לציר המקורי ושועטים קדימה בניסיון לצמצם את הזמן היקר שהתבזבז. "אתה רואה את הגדר לשמאלך?" אני מברר עם סביון "תשמור שהיא תהייה תמיד בצד הזה". ה-GPS  מראה מהירויות תלת ספרתיות, אנחנו מתקדמים בקצב מצוין ואני מתחיל לפנטז על הארוחה בעיר הדרומית, המבורגר עסיסי, מידיום רייר.

    סביון – "יש סליל הצתה בארגז הספייר?"

    "למה הקשבנו למארשל?" המחשבה מקננת בראשי, סתם בזבזנו זמן יקר על טעות שאפילו לא שלנו. אני מפנה את המחשבה המיותרת מראשי ומתרכז כולי בחלק הכי כייף במרוץ. ציר המערכת, נסיעה מהירה מאוד  ההיי-לייט של המרוץ. שביל פתוח, רחב ונוח מאפשר לי ללחוץ את הדוושה הימנית עד הסוף, הסוף המר. סליל ההצתה של הסופה החליט שזמנו הגיע. פתאום המנוע כבה ואין תגובה. מזיזים את הסופה הצידה ומתחילים לחשוב בקול רם. החום של הערבה לא עוזר ואנחנו מזניקים את רכב הסיוע, פעם ראשונה במרוץ. עד הגעת רכב הסיוע אני מתקשר לארנון, מתעלם מההצעה שלו לבדוק הצתה ומחליף את משאבת הדלק. למה משאבת דלק? אתם לבטח שואלים. כי זה הרכיב שהיה לי בארגז החלפים. אם אתם ממשיכים להקשות אז סליל הצתה חליפי לא הבנו. למה? ככה! אל תשאלו שאלות מיותרות! אף פעם אצלי הוא לא התקלקל אז למה דווקא עכשיו?

    צחי – "מזגן, מזגן, מזגן"

    צוות הסיוע מתקרב אלינו ובתוכי מתקיים ריב פנימי. מצד אחד, רכב הסיוע מציע כיסא נוח, מזגן ופחות קפיצות. מצד שני, ניווטתי מצוין עד עכשיו ובעצם תפקידי ברובו הסתיים, סביון נתן את הכול, אז למה לא להגיע לאילת? למה? את שאר המחשבות שלי הזנחתי בצד ובזמן ההמתנה לגרר ישנתי כמו תינוק, נדמה לי שחלמתי על אילת, אולי היה שם גם המבורגר או משהו דומה. אם לדלג כמה שעות קדימה, אז גם את הקציצה המיוחלת לא זכיתי לראות ביום הזה.

    סביון – מה הלאה?"

    טוב, בהתחלה אמרתי שהסופה למכירה, עכשיו, כשכבר מדברים על הראלי הבא בצאלים יש הרהורי חרטה אבל עדיין הסופה למכירה. אלא אם יופיע יום בהיר אחד ספונסר שאפשר לרוץ איתו עונה שלמה כמו שצריך, או שיגיע באחה צאלים הבא לפני הקונה לסופה...או אולי סתם כי החיידק הזה לא מרפה ממני.

     

    לבסוף ברצוני לומר תודה לכל מי שעשה והיה שותף:

    גלי ואייל גונן- גרפיקאית וכתב האתר שהיו צוות הסיוע שלנו, ליוו ודאגו לנו לכל אורכו של החוצה.

    סדנת רמות- חזי בצלאל, בנו ותומר על המקום, העבודה, השירות והאיכות ולנחום לסקי בעל מוסך רמות על  עצות והכוונה כשהיה צריך.

    ינוביץ - יבואן כל חלקי החילוף ושיפורים למותג JEEP ולנד רובר.

    פטרוטק- יבואן שמני ותוספי האיכות מבית BG

    חמילבסקי קפיצים לרכב- שכבר טיפלו והחליפו  את הטעון טיפול והחלפה.

    אאוטבק טכנולוגיות- יבואני בולמי פוקס

    ג'יפולוג- מגזין שטח ישראלי עם קהילת השטח הגדולה בישראל.

    באחה ישראל- מארגן ומפיק אירועי ראלי ברמה בינלאומית.

     

    Untitled Document