מועדון החיוכים - טיול עם מועדון בעלי פולאריס RZR

יום שישי אחד, שיגרתי למהדרין, הגעתי לעבודה בבוקר לעוד יום רגיל, לא חשבתי שמיום סטנדרטי אוכל להוציא כל כך הרבה חיוכים. "שמע" סביון מתקשר אליי באמצע היום "מתאים לך לצאת עוד שעתיים לטיול רייזרים במסגרת מועדון פולאריס?" לא נדרש מאמץ רב בשביל לשכנע אותי לצאת לטיול שטח על כלי מלהיב כמו הרייזר. אני מודיע לבוס שלקחתי חופש עד סוף היום, עולה על הרכב ונוסע לבארותיים, נקודת היציאה של הטיול.

אני מתוודע לצחי כפרי, הבעלים של חברת IDRIVE, חברה להדרכות נהיגה והובלת טיולים, שמוביל הפעם טיול רייזרים של מועדון פולאריס.יחד עם שאר החבורה אנחנו מארגנים את הכלים ומתכוננים לטיול:

 צחי מרביץ בנו תורה במסגרת הרצאת בטיחות קצרה ואז פותחים את היום בזריקת אדרנלין מרוכזת במסלול עפר שצחי הכין ליד הבית. ארבעה ק"מ של סיבובים הדוקים, מקפצות בודדות כפולות ומשולשות ועוד מטעמים מהירים. הפרצופים שנראים בתוך הקסדות בסוף המסלול גורמים לחבורה העליזה להכתיר את הרייזר בשם "מכונת החיוכים".

 אחרי החימום המדובר אנחנו ממשיכים. הגענו למאגר מים מלאכותי ועצרנו על חופו להפסקה. הבוץ בשולי המאגר טובעני מאוד. הרגליים שוקעות בכל צעד כעשרה ס"מ, וצחי מזהיר לא להתקרב עם הכלים. אבל, כללים נועדו כדי שיהיה על מה לעבור:

מחזירים את הכלי אל הקרקע המוצקה:

 ארוחת צהריים קלה, שהמועדון ארגן מראש ואנחנו מתכוננים להמשיך. לפני שאנחנו עולים לכלים מתפתח דיון בחסות השעמום: האם ניתן לעבור עם הרייזר את תעלת המים שביציאה מהמאגר?צחי בודק עומק. הבחור גדול, המים מגיעים לו לבי@$ים. ונקודת שאיבת האוויר ברייזר נמוכה למדי: בין הכיסאות של הנהג והנוסע, קרוב מדי לרצפת המרכב. כניסה של הרייזר לתעלה עלולה לגרום לנעילה הידרוסטטית ולנזק סופני למנוע ה-800 סמ"ק של הפולאריס, המשימה נראית בלתי אפשרית.

האומנם? צחי חושב שונה מהרוב השפוי ועובר את התעלה באיגוף אנכי:

ממשיכים מכאן לדיונות של חדרה ולהר חורשן. בשבילי החול עם הבאמפים הענקיים אנחנו צוברים זמן אוויר. הנחיתות כבר פחות נחמדות, גם לנוסעים ובעיקר לכלים. עד סוף היום הם יפגינו את חוסר שביעות הרצון מהקצב המזורז בצורה של תושבת קפיץ שבורה, בולם נוזל ושילדה עקומה. גובה התשלום במוסך הוא פונקציה ישירה לרמת הכיף שנחוותה בטיול הקודם.

צחי "במקרה הכינותי מראש" מנצח על החלפת תושבת הקפיץ השבורה בתושבת חדשה שהייתה מוכנה לו בתיק הכלים, ביחד עם קפיצים רזרביים:

טובלים בבריכה טבעית מקסימה ליד עמיקם, עפים במורדות שבילי החורשן, מטפסים בעליות טכניות מעניינות, ולקינוח עולים בקלילות לנ.ג. 186, “הצריף השרוף". קפה אחרון על הגבעה. בציר המוביל המהיר אנחנו סוגרים סקאלה וממשיכים במסגרת יום החיוכים הבלתי נגמרים, עוד קפה אחרון בתחנת הדלק של להבות חביבה והביתה.