|
איך מגיעים לנקודת ההתחלה: כביש 40, כקילומטר וחצי דרומית לתחנת הדלק בשדה בוקר. נקודת סיום: כביש 40, כ-10 ק"מ דרומית מזרחית למצפה רמון). נקודות בדרך: מעלה צין, עין עקב, נחל חוה, בקעת צין, נחל נחש צמא, נחל צינים, נחל טרף, בקעת אבו-טריפה, מעלה נוח, בקעת מחמל, דרך הבשמים, עין ארדון, נחל ארדון, מפער נקרות, נחל נקרות, מעלה דקלים, מצד סהרונים, נחל גוונים. עבירות: בינוני-קשה. רוב המסלול נע על גבי שבילים מהודקים. במהלכו מספר מדרגות סלע בירידה וגם עליות מאתגרות. נדרש רכב 4X4 עם הילוך כוח – המסלול לא מתאים לג'יפונים. ניווט: קל, רוב המסלול נע על גבי שבילים מסומנים. הניווט נעשה בעזרת מפות טיולים וסימון שבילים, מכשיר GPS ותוכנת ניווט עמוד ענן. ניתן לראות את המסלול באתר עמוד ענן. אורך המסלול: כ-75 ק"מ. זמן משוער: יום טיול שלם, 9-8 שעות, תלוי במיומנות הנהגים ובאורך ההפסקות. עונה מומלצת: חורף ואביב. בחורף יש להתעדכן בתחזית מזג האוויר בימים בהם יש סכנת שיטפונות. ציוד הכרחי: רכב שטח, ציוד חילוץ בסיסי, עזרה ראשונה, מפות טיולים וסימון שבילים, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים. מגבלות צה"ל: קיים דיון לא פתור על שטחי אש בבקעת אבו-טריפה (נחל טרף). בכל מקרה, למטיילים בימי חול, מומלץ לתאם מול מתא"ם דרום (08-9902926). תדלוק אחרון: תחנת "דלק" בשדה בוקר.
כל מי שמחזיק ג'יפ מספיק שנים בוודאי חווה את סרט האימה "סיוט-ברחובות-בנגב". הסרט הזה, שבו יצא בטעות לטיול עם הפרטנרים הלא נכונים... התסריט מתחיל ביום שישי בערב, אצלך בסלון, עם החברים (זה יכול להיות גם משפחה או חברים של חברים וכיוצא בזאת) שיושבים ושומעים על זה שאתם יוצאים למחרת לטייל בדרום. "מה באמת?" הם מתעניינים. "איזה מגניב!". אתה משלב ידיים מאחורי הראש בחיוך גאה, ומספר על הטיול האחרון שלכם במדבר יהודה, ואיך עליתם את המעלה ועברתם את המכשול והם, הם יסתכלו עליך בעיניים בורקות... "טיול שטח אתגרי כזה? עבירות קשה? כמו שהיה בצבא?". השאלות מתחילות "איזה כיף, להתחבר עם הטבע..." ואז מגיע שלב הרמיזות "איך היית רוצה לצאת גם, הא מאמי?". ואז אתה מבין ששוב הצליח לך... על קצה החכה כבר רוטט הקורבן שיחלוק איתך את הוצאות הדלק למחרת! "אתם רוצים להצטרף?" זו בדרך כלל זוגתך שנופלת בפח רגע לפני שאתה מסביר את התנאים. קורבן או לא, אתה לא רוצה ליפול בשלב תיאום הציפיות. "וואלה," הם עונים בתמימות. "אפשר, בכיף, למה לא." ואז הם מתחילים להבין על מה מדובר... בשלב ראשון הם ינסו בכל כוחם לשכנע שלצאת מהבית בחמש בבוקר זה מיותר וזה לא אנושי לקום כל כך מוקדם. אתה עוד לא קולט את העלילה הצפויה, מסונוור מהמחשבה על כרטיס האשראי של השותף החדש, שאולי יתנדב לשלם טנק דלק שלם... בשלב הבא הם ינסו להתנדב להביא דברים שאין בהם צורך, ורק ביום שאחרי, בשעות הערב המאוחרות, אתם תבינו שאותה הזמנה קלת דעת תהפוך את הטיול למסע בלהות.
את הזוג המאושר אספנו בתחנת הרכבת של ראש העין על כביש שש. היא הופיעה לטיול לבושה בבגדי טבע בדמות חולצה ירוקה וצמודה עם מחשוף עמוק עד גבה גלי, חצאית קצרה ונעלי פלטפורמה, כאלו עם מעקה כדי לא ליפול מהם. מאופרת ומבושמת ככלה ביום חתונתה. הוא הגיע לבוש כמו בובת חלון ראווה של חנות "למטייל". חמוש במשקפי שמש שעלותן מכסה שלושה טיולים במדבר, מכנסי דגמ"ח מרשימים, חולצת "כאמל טרופי" מכופתרת ומגפיים קצרים להשלמת המראה הריינג'רי. לקח לי כמה דקות לשכנע אותו שאנחנו לא צריכים שולחן מתקפל, שמשיה ענקית ובטח לא צריכים אוהל בפתיחה מהירה גם אם הוא עלה שמונה-מאות שקלים. הכניסה לג'יפ לוותה בסבב קיטורים על השעה, על זה שעוד לא שתיתי את ההפוך שלי, כי איזה בית קפה פותח בשעה כזאת, ובכלל, נראה כאילו כל העולם על ראשה והיא על ראשינו. והוא עומד בצד ומגחך... איזו דרך נפלאה לפתוח את היום. לילדים בין קוראינו, שעוד לא קולטים איך נפלנו, זה הזמן להציג את הדמויות. גלי, זוגתי שתחייה, אחראית על הנהיגה בטיול, איסוף החומר קודם לטיול ועל ניקור בלתי פוסק במושב הימני כל הדרך חזרה הביתה תוך התעוררות מבוהלת ושאלה "הכול בסדר?" כל עשר דקות. אביב, החבר, הגבר והבעל בסיפורנו אחראי על להרגיע את מאמי, ששמה בישראל הוא רווית, האחראית להשלים שעות שינה בדיוק בנקודות עם הנוף המרהיב ביותר, לשתות יותר מדי קפה ולקטר, לקטר ולקטר עד שתצא לכולם הנשמה (והמחשבות שלי נודדות לעבר את החפירה המשופצר לדופן הגגון). אני בסיפור הזה, אחראי לנהוג בכביש הלוך וחזור, לכתוב את נקודות הציון ולהעלות אותן לאתר. הצטרפו אלינו...
הטיול שלנו מתחיל בפועל בתחנת הדלק שדה בוקר, מול חניון הרועה. למרות שרובינו קוראים לו בטעות חניון הרוֹעֶה (זכר), מדובר על רוֹעָה (נקבה). החניון קרוי על שמה של ברברה פרופר, מראשוני המתיישבים (או יותר נכון, ראשונות המתיישבות) בקיבוץ שמעבר לכביש. ברברה נרצחה בשנת 1952 סמוך למקום בו נטועים האיקליפטוסים. העצירה מלווה במלמולי חוסר שביעות רצון מהמושב האחורי, כי הגברת גילתה שצריך להתעורר משנת היופי. אנחנו יורדים מהרכב ופוגשים את שותפינו הקבועים לטיולים בג'יפים המדוגמים יותר משלי. ערכת הקפה נשלפת (והרי ידוע שאני וקפה קוים מקבילים שאינם נפגשים לעולם) והסבב הראשון מקבל את כפית הסוכר הגדושה רגע לפני שגלגלינו יתחילו לנוע על שבילי המדבר. יש היענות מצידה של רווית ואנחנו כמעט ושומעים ציוץ חיובי ממנה. מעלה צין נבלע בזריזות תחת צמיגי השטח שלנו ומעט אחרי תחתית המעלה אנו פונים ימינה עם סימון השבילים הכחול והשילוט לכיוון עין עקב (נק' 5). עוד רבע שעה של נסיעה רגועה חולפת, ובקצה השביל אנחנו מעמידים את הג'יפים בחניון מוגבה ומסודר, ומתכוננים להמשך הדרך הרגלית. רווית יוצאת מהרכב, מציצה דרך משקפי השמש ונוגעת קלות בכתפה של גלי. "לאן אתם הולכים?" לגלי עדיין יש סבלנות, מהסוג ששמור לחברות (על חשבון הבעלים) והיא מסבירה לה באריכות על עין עקב, מעיין מופלא הנובע מתוך הסלע ויוצר בריכה טבעית נהדרת לרחצה קצרה של בוקר קיצי וחם. בדיוק המקום שתמונה שלו מתנוססת במילון תחת הערך "נווה מדבר". "זה רחוק?" היא ממשיכה להתעניין ומקטרת תוך כדי שיש לה התכווצות שרירים מהספינינג. מתברר שלפדל מבלי לזוז מהמקום נראה לה הגיוני יותר מהליכה בטבע, לך תבין. גלי מסבירה לה שרק כמה דקות הליכה מפרידות בינה לבין טבילת הבוקר שלה. "ארומה יש שם?" לשאלה הזאת אין לנו תשובה ואנחנו מתעלמים באלגנטיות. מבגד הים של הגברת לא התעלמנו, ממש לא. אני זוכר חלק עליון שחור ותחתון ירוק...או אולי להיפך, זה ממש לא משנה. חלקינו אף קיוו שהעצירה במעיין לא תסתיים ושרצונה לתפוס צבע ימשך לנצח לפחות. כל הצעה לחזור לרכב נדחתה שאולי עדיף לחכות קצת ולהמשיך ליהנות מנופם של הגבעות סביב, מעשה ידם להתפאר של רופא זה או אחר. זה אולי לא ראוי לציין אבל הדיון שהתפתח בזמן שהזוג נעלמו להפסקת פיפי נסב בעיקר על נפלאות הבריאה, והיא ללא ספק בריאה!
אנחנו שבים לכלי הרכב וחוזרים כלעומת שבאנו על השביל הכחול עד לתחתית מעלה צין. חוברים לשביל הירוק ימינה, ונוסעים על שביל נוח ומהיר מלא בעליות ומורדות. משתלבים לאדום וממשיכים לרוץ קדימה תוך קיטורים עדינים מהספסל האחורי. למה זה קופץ? מי סלל את הכביש הזה? למה חם? למה לא סוגרים חלונות ומפעילים מזגן? וכדומה. בשלב מסוים אנחנו יורדים מהשביל האדום ונוסעים על גבי שבילים כבושים קצת פחות וללא צבע. השביל מסתיים למרגלות גבעה צנועה. על פי מאגר נקודות העניין של אתר "עמוד ענן" נמצאת כאן אנדרטה של טייסי מטוסF15 שמצאו את מותם על הגבעה (נק' 12). מאמי נשארת במזגן לקטר, ואביב מנצל את ההזדמנות בתירוץ "אני צריך לצלם" ובורח מעלה אל מעבר לגבעה שם נמצאת אנדרטת ברזל גדולה ובסמוך אליה שתיים קטנות יותר. רסיסי פח אלומיניום ושרידי צמות חשמל פזורים עדיין בשטח.
|
|
|
|
החזרה לג'יפים כוללת גלישה קלה במורד הגבעה ואנחנו ממשיכים בנסיעת הקיטורים הרגילה. חוזרים לשביל הכחול לזמן קצר ולאחר מכן עולים על סימון שבילים אדום. הסימון האדום לוקח אותנו למסלול מדברי קלאסי, לאורך נחל חגור ונחל שרף. באמצע הדרך על האדום (נק' 23) נבחין מדרום בהר אורחות, ג'אבל אל-קטר, שטוח ומוארך. אנחנו עוברים למסלול כחול מעוקל שמצידו הימני נפער נחל טרף שמוכר לג'יפאים בשם בקעת אבו-טריפה. בערבית מדובר על בקעת "אבי האשלים". בשלב הזה של הטיול אנחנו נדרשים למעט נהיגת שטח בריאה לנפש. זה כולל ירידה מדרגתית שגררה כמה קיטורי גחון קלים ועלייה מעניינת שדרשה מאיתנו אפילו לנעול את הדיפרנציאל האחורי. בעת ההכנות לעלייה שכללו לחיצה על כפתור הנעילה והתיישרות למעלה הגברת התעוררה משנת היופי הקצרה מדי ושבה להציק "אפשר לעצור לפיפי? כאן ועכשיו?". היא שואלת-מצווה באמצע העלייה ואנחנו גולשים חזרה לאחור כדי לאפשר לנסיכה לרוקן את השלפוחית על אדמת המדבר.
אנחנו מתקרבים לעבר מעלה נוח ונעצרים לתצפית וארוחת צהריים. אנחנו מוציאים סנדוויצ'ים, מישהו אחר מוציא ג'חנון, השלישי שולף בהתלהבות בורקסים מעשה ידיו של רמי לוי. לפני כשבוע ימים. אבל הנרי, שותפינו לטיול מביט בזלזול ומוציא מאחורי הג'יפ שלו מנגל, גוש אנטריקוט וחתיכה בריאה של פילה מיושן. אחר כבוד הג'חנון מועף לצידנית והסנדוויצ'ים מוצאים את מקומם חזרה בתיק התרמי. הבורקסים הלכו ישר לשקית הזבל. הנרי פועל במיומנות רבה ואחרי רבע שעה, בסיוע הרוח החזקה נושבת על שפת מכתש רמון, הוא מתחיל להזרים את התוצרת. גניחות העונג נבלעות בשריקת הרוח. כן! אלו הם השותפים הראויים לטיול שטח!
אנחנו מצטרפים לסימון שבילים שחור שמוביל אותנו מטה לעבר נחל ארדון. מדובר על פיסת צבע מדהימה באמצע המדבר. אחרי יום שלם שכולו צהוב בגוונים שונים, המקום הזה זורק אותנו לתוך עולם שלם של אדומים, חומים, ירוקים וכל מיני דברים שגלי מכנה "פסטליים". כאן הצלחנו למצוא אפילו מילה חיובית ממאמי שנדהמה לגלות שמישהו צבע את ההר בצבע של השמלה המהממת שהיא קנתה בעזריאלי בשבוע שעבר, מדהים נכון? חוץ מזה לאורך הנחל ניתן למצוא את אחד "משדות הדייקים" היפים ביותר בארץ. מדובר על מספר דייקים הממוקמים במרחקים של מאות מטרים אחד מהשני. מסתבר, על פי עמוד ענן, שיש לחבר'ה האלו שמות, שני הראשונים בחבורה, כך מתברר, הם אב ובנו, אחריהם נמצא את הלב השחור והדייק האחרון, אריכא שמו, חותם את השורה. המשפחתיות הזאת מחממת את הלב הפולני שלי.
|
|
|
|
התחנה האחרונה שלנו בטיול כוללת את מעלה דקלים ואת מאמי בפוזת פאניקה עמוקה. "אתם נורמאליים?!" היא לא מפסיקה לשלוח מסרים סמויים "זה מסוכן!". אני לא בטוח שהיא דאגה לנו או לשלום הפח שמסביב, היא התרכזה יותר בחשש מהליכה על פני החול החם בדרך לכביש אחרי שנאבד אוטו או שניים... היא החליטה לרדת "לתפוס קצת צבע" ולתצפת מרחוק על חבורת גברים מתלהבת מעלייה באמצע המדבר. המדרגה עצמה מחייבת בדיקה רגלית ומחשבה תחילה, ולעיתים אף עבודת מע"צ קלה. אל דאגה, כל SUV חמוש בהילוך כוח יצליח לעלות, בתלות בכישורי הנהג והנכונות שלו להקשיב למכוון הקרקעי. אחרי עוד כמה דקות נסיעה אנחנו עוצרים לקפה של סוף מסלול וסיור קצר בחאן סהרונים.
|
|
מצד סהרונים: מה שנשאר מהמצודה הנבטית בטבורו של מכתש רמון הם שרידים של קירות היקפיים באורך של כ-40 מטר. באמצע המצודה חצר רחבת ידיים מוקפת חדרים, מרחצאות ותנור. הנבטים קבעו את מיקומה של המצודה בסמוך למעיין עין סהרונים. פעילות המצודה מוערכת בין המאות הראשונה והשלישית לספירת הנוצרים. המבנה שימש כ"חאן" (מלון דרכים של פעם) לאורחים שהלכו על דרך הבשמים שעוברת בסמוך, התחנה הרביעית על הדרך. קיים דמיון רב בינו לבין החאן שנמצא במואה, סמוך למושב צופר. כיום המקום מסומן כחניון יום, והגישה אליו אפשרית גם ברכב פרטי.
|
|
שקיעת השמש מקדמת את פנינו בעלייה על כביש 40, צפונה לעבר מצפה רמון. פיתולי האספלט של מעלה העצמאות מאפשרים לנו הצצות חוזרות לעבר המרחב האין סופי של מכתש רמון, באמת אחד הנופים היפים בעולם. עוד שעת נסיעה ונצטרף חזרה לפקקי התנועה של מרכז הארץ, והשקט יתחלף במוסיקת גנרטורים גלגלצ"ית. רק מאמי לא הפסיקה לקטר עד לתחנת הרכבת. כנראה שטיול ג'יפים עם "החבר'ה" כבר לא נראה לה כל כך מגניב... אני את הלקח למדתי, ומעביר אותו אליכם - צאו לטייל, תיהנו עד כמה שאפשר, אבל בזהירות עם ההזמנות האלו של יום שישי בערב. שלמו עוד כמה מאות שקלים על דלק, כי לשקט אין מחיר!
|
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
הודעת מערכת