ג'יפולוג 4X4 - טויוטה לנדקרוזר 150 LUXURY במבחן שטח

כמה שנים צריך לייצר רכב כדי להפכו לאגדה? המותג "לנדקרוזר" ותיק כמעט כמו מדינת ישראל - אגדה שהתגשמה - ואנחנו לוקחים את הגרסא האחרונה למבחן דרכים כדי לבדוק אם טויוטה לא שכחו איך בונים רכב שטח אמיתי, כזה שגם מסוגל לרדת מהדרך הסלולה. הצטרפו אלינו לסיפורי בדים...(תצלומים: אבנר ברוך, אסף קציר).

רות קפוצ'אן, הלא היא כיפה אדומה, פילסה את דרכה ביער. הקוצים העבותים לא אפשרו לראות את הדרך העוקפת. מכשיר הניווט אומנם התעקש שזו הדרך אולם הקוצים שאפפו את השביל הסתירו אותו מעיניה הקטנות. כיפה מחתה את זיעתה תחת הגלימה האדומה וקיללה את וילהלם ויעקוב גרים, אלו שתקעו אותה עם הלבוש המגוחך הזה מאתיים שנה. "אני אראה להם מה זה כיפה אדומה..." היא מלמלה, נכנסה והתיישבה במושב הנהג של טויוטה לנדקרוזר חדש. "יש לך מושג איפה הדרך?" היא פנתה אל הזאב שישב לצידה ונראה מבועת. "אני, אני לא יודע כלום!" הוא גמגם בחוסר אונים. מאחור, בספסל האחורי, ישבה כפותה ובוכייה הנסיכה.

כיפה אדומה התעצבנה. היא שילבה את הגיר לרוורס והחלה לדרוס את הדרדרים הגבוהים שחסמו את דרכה, אין ברירה, הם ייסעו בדרך הראשית. בעלייה לכביש רות לוחצת ומאשרת לשלושת הליטרים של מנוע הדיזל להוציא את הטויוטה לדרך. 190 כוחות סוס זה מספר שהיה פעם אגדי, אבל משקל המציאות, שתי טונות ומעלה, מכביד על האצה ויוצר תחושה כאילו הלנדקרוזר אכל יותר מדי שוקולד מהבית של המכשפה.

הדרך עולה בכביש מפותל. רות לא מרפה מדוושת הגז, מרגישה את משקל הלנדקרוזר נזרק מצד לצד. למרות שלרכב הנעה לכל ארבעת הגלגלים דרך דיפרנציאל מרכזי, ההתנהגות לא אתלטית - לנדקרוזר נותן במקרים קיצוניים תחושה מעט מלחיצה רגע לפני שמערכות הבקרה האלקטרוניות נכנסות לפעולה. אולם יחסית לגודל, למשקל ולמרכז הכובד - כלומר, בתור SUV מגודל - מרגיש לא רע בכלל, ובטוח לחלוטין. ההגה מתקשר באופן סביר ומתקשה מספיק כדי להעביר את תחושת הגלגלים הקדמיים לידיים. בקטעים הישרים שבין סיבובי האימה בעלייה כיפה לוחצת עוד קצת ומכריחה את 42 הקג"מ שרשומים בקטלוג לתת עבודה. עגלה תועה שעולה לאיטה בשביל נעקפת במהירות, רכב שמפריע לה בדרכה מעלה, נעלם גם הוא במראה. לקראת סוף העלייה נגמר תקציב האספלט והדרך מתחילה להיות מהמורתית ושבורה. הטויוטה עומד בזה בגבורה ורות נאלצת להאט רק קצת בזמן שארבע קפיצי הסליל בפינות הרכב מתחילים לעבוד קצת יותר קשה.

מצידה השני של הגבעה יש תמיד ירידה. כיפה אדומה משחקת עם תיבת ההילוכים הטיפטרוניקית ומגלה בלימת מנוע סבירה והירידה מתבצעת תוך שימוש מינימלי בבלמים. בסוף הירידה היא מבחינה באלדין שעומד בצד הדרך. "אני לא יכולה לעצור לו!" היא מודיעה. "תעצרי, בחייאת, " פקד הזאב ונבהל מעצמו - "אני חייב לו טובה". כיפה בלמה בפתאומיות והטויוטה הפגין את כישורי רביעיית הדיסקים המאווררים לעצור. יחד עם מערכת למניעת נעילת גלגלים ומערכת לחלוקת כוח בלימה, הלנדקרוזר נותן תחושת ביטחון. "מה קורה?" הזאב פותח את החלון. "השטיח הפסיק לעוף" אלדין מגלגל את מחצלת הניילון הקרועה שלו, פותח את הדלת האחורית ומשליך פנימה את "מרבד הקסמים". "נראה לי ששוב נגמרה הבטרייה" הוא נכנס פנימה "המרבדים ההיברידיים האלו..." הוא מסנן קללה "אתם יכולים לקחת אותי לג'יני? הוא יטען לי את זה בשנייה". זאביק מסתובב אליו "אתה יכול לחבר את המטען לשקע שנמצא בתא המטען". אלדין מסתובב לאחור ומביט לתוך תא מטען גדול. אפילו כששורת הספסלים השלישית פתוחה, הבגאז' יאפשר העמסה של צידנית בינונית ועוד קצת. קיפול השורה האחורית יאפשר להעמיס מספיק ציוד למסע משפחתי רב לילות. קיפול השורה האמצעית כבר משאיר חלל ענק. מבט נוסף לאחור, קשר עין עם הנסיכה הקשורה ושתיקה. הוא יודע שאת כיפה אדומה לא שואלים שאלות מיותרות.

הם עולים על האוטוסטראדה בדרך לג'יני. בכביש המהיר הלנדקרוזר מרגיש כמו בבית. במהירות שיוט חוקית ואף מעבר, כלי הרכב נותן הרגשה טובה ובטוחה. רות מאיצה, בוחנת את מראות הצד ויוצאת לעקיפה. היא מאותתת חזרה ימינה, מביטה במראה הפנימית ומופתעת לגלות שבספסל האחורי ישוב שוטר. "מי אתה?" הזאב פונה אליו "מה אתה עושה כאן?". "אני" הוא משיב "אני שוטר, כזה שנלחם בתאונות דרכים, נותן דו"חות לנהגים שמשתוללים בכביש, אוסר עבריינים אמיתיים, מרחיק שיכורים ולא נותן סתם קנסות על מהירות מינורית למען ניפוח קופת המדינה, מי את?" הוא פונה לנסיכה הכפותה וחסומת הפה "אאאננ בבעעערו" היא מנסה לענות לו ללא הצלחה והוא מגיב באדישות אופיינית. הוא בדיוק לקראת סוף המשמרת ואין לו כוח למלא טפסים "אתה אמיתי?" הזאב משתומם "יש דבר כזה?". "לא אמרתם שמדובר באגדות ילדים?" השוטר שואל, אוסף את אלדין ושניהם מתפוגגים דרך חלון השמש הרחב בגג הטויוטה. זאביק מביט על כיפה אדומה ומושך בכתפיו "אגדות" הוא ממלמל.

במראה היא מבחינה ברכב חשוד, היא בולמת בפתאומיות ומעלה לזאב את כל האוכל, הוא חייב להפסיק עם שווארמת התנים הזאת! רות מפנה את חרטום הטויוטה ימינה לשטח במגמה להיעלם מהכביש. כאשר הם עולים על השביל הכבוש היא לוחצת על דוושת הגז, הלנדקרוזר מצידו הגיב בחיוב, כיפה ממשיכה להאיץ ומגלה להפתעתה שלמרות המשקל הרב, הסרן החי מאחור והזנב הקל למדי, הטויוטה יודע לשמור על קצב שבילים טוב וכאשר רגלה הימנית לחצה עוד קצת ועוד קצת היא אפילו החלה ליהנות ממשחקי הזנב בסיבובים. רגע לפני שפרצה מגרונה קריאת אושר, מערכת בקרת האחיזה התערבה והרסה לה את הכיף. זאביק, במושב האחורי, לא נהנה ממהירות השיוט על גבי שבילי העפר וטפריו ננעצו עמוק לתוך ריפודי העור בפחד.

כיפה האטה והביטה הצידה, לעבר שביל המטפס בזוית תלולה. "זו דרך טובה!" היא מלמלה ופנתה בחדות, מצמיחה על פרוותו של זאביק עוד כמה שערות לבנות. הדרך הכבושה נגמרה והתחלפה בעלייה אימתנית וטרשית. כיפה נעצרה לבחון את העלייה וזאביק ניצל את ההזדמנות וברח החוצה באמתלה של יש-צורך-במכוון-חיצוני. כיפה אדומה הסכימה: אפילו באגדות צריך להחזיר את הרכב שלם הביתה.

זאביק נעמד על המדרגה, מוודא שהוא לא בקו הנסיעה שלה. בכל זאת יש בינו ובין כיפה משקעים מהעבר והוא חשש מיצר נקם נשי שעלול להתעורר פתאום. כיפה אדומה התעכבה משום מה והזאב ניצל את הזמן האבוד כדי לעשות סיבוב ולהביט על הלנדקרוזר באור הרך של ערב שצלמים כל כך אוהבים. בחזית בולט הגריל המשפחתי, בעל נוכחות מרשימה, מבליט את הסמל הידוע ובעיקר עמוס בניקל. הוא השתלב היטב בעיצוב הכללי והטמיע את פנסי הערפל בתוכו בשקט מופתי. כאשר הזאב עבר לצד הרכב, גם שם נהנו עיניו להביט על השתלבות כל החלקים יחד. הצמיגים, יחד עם כנפיהם, פרופורציונאליים למראה, מראות הצד נטמעות היטב בקווים הכללים וה-150, כמו כל אחיו בשנים האחרונות מרשים באופן מאופק, בולט אבל לא צעקני, אלגנטי. מאחור הוא הופתע לגלות שאין גלגל רזרבי על הדלת. חיפוש קצר, מגלה שהוא נדד ממקומו המסורתי, אל מתחת זנבה של הטויוטה. דבר שאולי יטיב עם צירי הדלת, אולם מפריע לזווית הנטישה, וזאת יודע כל זאב שסוחב חבילה מתחת לזנב.

זאביק התקרב לחלון בזהירות "תגידי..." הוא שואל, "מה אילו הבליטות המוזרות בפנסי החזית ובאורות האחוריים?". "זה עיצוב..." כיפה מלמלה בפה קפוץ תוך כדי מישוש הדש-בורד "זה נקרא שפת עיצוב אחידה כלל-מותגית." זאביק שם לב שהיא מוטרדת, מחפשת משהו מסביבה בכפייתיות. "איך נועלים כאן את הדיפרנציאל האחורי לעזאזל?". "הדיפרנציאל האחורי איננו זקוק לכפתור" הסביר הזאב - הוא יודע, בתור חנון האינטרנט של עולם האגדות. "איך זה ייתכן?" היא החלה להאדים מעבר לאדום - "אני ביקשתי את הרכב הכי עביר! אין לו נעילה אחורית?" הוא גייס את סבלנותו, בכל זאת, אחרי שנים ארוכות של חיים משותפים לא קלים, הוא התרגל למצבי הרוח של הפסיכית האדומה, כפי שנהג לקרוא לה בקרב חבריו הקרובים בלבד. "אין צורך" הוא המשיך לקרוא בסבלנות "ברכב הזה מותקנת מערכת בקרת אחיזה והיא אמונה על מעשה הקסמים". היא סובבה את הכפתור החשמלי לשילוב הילוך הכוח ביחס העברה של 1:2.566, לפחות כאן מדובר על רכב שטח אמיתי!

צמיגי ה-265/65R17 הגדולים כוונו אל המדרגה והרכב החל להתקדם לאיטו. היא נזהרה על הפלסטיקים המיותרים. 25 המעלות בזווית הגישה הם אמנם מספר צנוע לרכב שטח אמיתי אבל כאן זה היה מספיק חלל לגשת לסלע בבטחה. הלנדקרוזר נגע עם גלגליו במדרגה והחל לטפס בנחישות איטית. מהלך המתלה הצנוע מלפנים הצטרף למהלך סביר מאחור ויחד עם מערכת ה-A-TRC הרכב החל לתקוף את המדרגה. בניגוד לכלים אחרים אותם הכירה כיפה משירותה הצבאי, כלים בהם מערכת בקרת המשיכה מחייבת צבירת מהירות לפני שהיא נכנסת לפעולה, בלנדקרוזר היא חשה את פעילות המערכת גם ממהירות כמעט אפס ורכב השטח עבר ללא כל בעיה את המדרגה. זאביק מחא טלפיים בהתלהבות ונכנס פנימה להירגע במזגן. המעבר הקשה נגמר והדרך לסבתא נראתה אפשרית לרגע.

הרגע לא נמשך הרבה והמעבר הבא כלל שיפוע צד חד. בניגוד גמור ליושבים ברכב, הלנדקרוזר לא התרגש מהזווית הקשה אליו הפנו אותו ולאחר שהנוסעים התגברו על החשש, הם גילו ששיפועי צד כבר לא מרגישים כל כך מפחיד. במעבר הבא, הקשה ביותר שהם עברו, מדרגות הצד גרדו בעדינות את הסלע, התכופפו קלות והוכיחו שיצרן שמפרסם 22 מעלות בזוית הגחון לא תמיד סופר את הפח המיותר.

הירידה הבאה נראתה לכיפה אדומה מתכון לצרות. ירידה ארוכה, חדה ודרדרתית חייבה שימוש בהילוך נמוך, רק שלרוב רכב אוטומטי ובלימת מנוע הם לא החברים הכי טובים. הזאב שלח טלף חד ולחץ על כפתור ה-DAC, מערכת למניעת דרדור הרכב לפנים. בשנייה הראשונה לא קרה כלום, הטויוטה החלה עושה דרכה מטה בחסות הגרוויטציה, אפילו כיפה אדומה הלבינה. למרות שברכב יש כריות אוויר בכל מקום אפשרי כולל וילונות צד, זה עדיין הפחיד אותם. לפתע המערכת נכנסה לפעולה, הרכב נבלם והחל לרדת את הירידה לאט. אמנם הרעידות שליוו את בלימת הרכב לא ערבו כל כך לזאב אולם יכולתה של הגברת לשלוט ברכב בזמן שזה יורד במתינות הרגיעו אותו.

הם החלו להתקרב לעיירה. כיפה נעצרת בצד ודוממה את המנוע. "את!" היא פנתה לאחור, נוהמת לעבר הנסיכה. "עכשיו את נוהגת!". הזאב התיר את חבליה והנסיכה עשתה את דרכה מקצה הרכב, מ"כיסא החותנת" שנמצא בשורת המושבים השלישית. היא הופתעה לגלות שהספסל השלישי נוח למדי אולם הכניסה והיציאה לא קלים כלל. כיפה עברה לספסל האחורי, מתרווחת ומגלה ספסל נוח מאוד.

כיפה רכנה לפנים את כל הדרך הארוכה ולחשה קרוב אל אוזנה של הנסיכה: "חסר לך אם את עושה שטויות!". הנסיכה התיישבה בכיסא הנהג מרופד העור. היא ניסתה לזוז קדימה וגילתה להפתעתה שהכפתור החשמלי רק מנפח את כרית הגב, כדי לזוז קדימה ואחורה היא נאלצה להשתמש בידית ולדחוף את הכיסא בעזרת רגליה, לא כמו שנסיכה רגילה. היא החלה לחפש את חור המפתח. הזאב מיהר להראות לה את כפתור התנעה והסביר שמפתח הרכב צריך רק להיות נוכח בתוך הרכב כדי שזה יניע ושאת ההגה מצופה העור ניתן לכוון לגובה ולעומק. ההגה, מגובה במערכת זרימה משתנה (VFC) מתרכך ומקל את הסיבובים התכופים ולמרות גודלו, הלנדקרוזר מתמרן את דרכו באופן סביר והמראות הגדולות מאפשרות את החנייה הקלה סמוך לדואר. כיפה אדומה מבקשת מהזאב לשמור וניגשת פנימה כדי לטלפן.

הנסיכה הביטה בלוח השעונים ומצאה שם את כל המידע הדרוש לה בלי יותר מדי התחכמויות. לוח השעונים, כמו כל הרכב, אלגנטי אך מרגיש רגיל לחלוטין, בעיקר לטובה. הכול מסודר הגיוני על גבול המשעמם. הנסיכה הביטה סביב והופתעה לגלות שכפתורי החלונות החשמליים אינם נוחים ויש ממש צורך לחפשם עד שמתרגלים למיקומם הנמוך והאנכי. הוד רוממותה גם לא כל כך אהבה את פיזור המתגים ברכב. במקום לרכז את כל מכלולי השליטה במקום אחד הוא הרגיש כאילו "מילאו חורים" על גבי הדש-בורד. כפתור אחד תחת הרדיו, השני מצידו הימני של ההגה ועוד כמה כפתורים נמצאים תחת יד שמאל.

"תגבירי את המוזיקה ותתחילי לזוז!" הזאב פקד. הנסיכה הביטה במערכת השמע המותקנת ברכב ההדגמה ומעט התאכזבה, היא מכירה כלי רכב יוקרתיים, בכל זאת אבא שלה מלך. בלנדקרוזר נכונה לה אכזבה. מערכת השמע פשוטה ומיושנת, לא רדיו של רודסטאר, כזה שהיה מורכב בפז'ו 504 דאנג'ל אספנות של המלך, אבל לא מאוד רחוק מזה. אמנם כפתורי השליטה של הרדיו נמצאו על ההגה ולא חייבו אותה להוריד את ידיה אבל חסרונה של מצלמת רוורס או מסך מידע צבעוני, גרמו לה לחשוב שהכול קצת יותר מדי פונקציונאלי, פחות מדי מעוצב.

הנסיכה יצאה בזהירות מהרובע הצפוף ונכנסה לתחנת הדלק של האמפתי-דמפטי. כיפה אדומה פקדה עליה לצאת לתדלק. היא מוציאה את פיית התדלוק ומתחילה את הזרמת הסולר. הקטלוג מצהיר על כ-11 ק"מ לליטר אבל בפועל, נסיעה משולבת של עיר, שטח, כביש מהיר ולא מעט משחקי גז וברקס והלנדקרוזר הגדול מגרד את שמונת הק"מ לליטר מלמטה. הנסיכה שקעה במחשבות על הנסיך שיבוא להציל אותה מידיהם של שני היושבים ברכב...

"גברת!, גברת!" המתדלק הגוץ צועק אליה. "נשפך לך הדלק, לא חראם?". רותי בן-מלך, מוכרת תחפושות, מפסיקה לבהות בלנדקרוזר הלבן שעומד לידה וחוזרת למציאות, הרנו אקספרס שלה, מחסן התחפושות ומרכז המכירות, מתודלק יתר על המידה וכמה שקלים של סולר מקשטים את נעליה החדשות ואת האספלט השחור של תחנת הדלק...עוד 5,000 תחפושות של כיפה אדומה למכור החודש, להחזיר את ההלוואה ולסגור את המשכנתא וגם היא תוכל להרגיש פחות כפותה ולהוציא כמעט 385 אלף שקל על לנדקרוזר חדש.

האם האגדה עוד חיה? האם טויוטה לנדקרוזר 150 הנוכחי יצטרף לכיפה אדומה, אלדין, השוטר הטוב, הנסיכה על העדשה? התשובה כבר לא חדש משמעית. אחרי 60 שנים של שטח קשה, בטויוטה לא שכחו את העקרונות הבסיסיים של רכב 4X4. לנדרקרוזר של היום, למרות התקופה בה אנחנו נמצאים בה שולטים בשוק רכבי כאילו-שטח, הוא בשורה התחתונה רכב שטח. אבל יכולת העבירות לא מבוססת ברזלים, כמו "הטויוטה של פעם". היום היא מגובה בכמות של טכנולוגיה, מחשבים וחיישנים שלא יכולה שלא להטריד את הג'יפאי. ועל גבי האספלט, ביום יום, אפילו אני, פולני בכל רמ"ח אברי (הכואבים, תודה שהתעניינתם) לא מצליח להתלונן. מדובר על SUV משובח שעושה הכל בצורה טובה. המחיר לעומת זאת, נשאר גבוה: 385,000 שקלים. ישנם אלטרנטיבות שעולות פחות ואפילו הרבה פחות. אבל אף אחת מהן לא נושאת את השם האגדי, לנדקרוזר.

טויוטה לנדקרוזר 150 LUXURY, מפרט טכני

מנוע: דיזל, נפח 2,982 סמ"ק
הספק:190 כ"ס/3,400 סל"ד
מומנט: 42 קג"מ/1,600 - 2,800 סל"ד
תיבת הילוכים: טיפטרוניק 5 הילוכים
הנעה: מלאה קבועה, High + Low
מתלה קדמי: עצמות עצה כפולות
מתלה אחורי: מתלה רב חיבורי וקורות רוחב
צמיגים: 265/70R17
אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,760 מ"מ/1,885 מ"מ/1,854 מ"מ/2,790 מ"מ
משקל עצמי: 2,080 ק"ג
נפח מיכל דלק: 87 ליטר
בטיחות: 7 כריות אוויר ABS, EBD, VSC, A-TRC,
מרווח גחון: 22 ס"מ
זווית גישה: 32 מעלות
זווית נטישה: 25 מעלות
עזרי עבירות: מערכת בקרת משיכה, בקרת בלימה במורד
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 11 שניות
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 12.3 ק"מ/ליטר
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 8 ק"מ/ליטר
מחיר דגם נבחן: 385,000 ₪.

34 תגובות

מידבר - 09-07-11, 20:31
- תגובה
יפה לל'ק 150 אבל מישהו יכול להסביר מדוע היבואן לא מייבא פורנר חדשים או אפילו, רחמנא לצלן, היילקס סרף ?שני דגמים נהדרים שמאוד מתאימים לשוק הישראלי אבל משום מה נמנעים ממנו.

יואב פולס - 09-07-11, 22:34
- תגובה
חברים, צר לי אבל - "מבחן" הזוי. עייפתם אותי איפשהו בהתחלה. חייבים להתחכם? אי אפשר לתת מבחן "נורמלי"? אתם בכח הופכים את המבחנים שלכם ללא רלוונטיים, ולא בפעם הראשונה.

רון נחמן - 09-07-11, 23:04
- תגובה
<הודעה כפולה - אפשר למחוק>

רון נחמן - 09-07-11, 23:06
- תגובה
נכתב במקור על ידי יואב

חברים, צר לי אבל - "מבחן" הזוי. עייפתם אותי איפשהו בהתחלה. חייבים להתחכם? אי אפשר לתת מבחן "נורמלי"? אתם בכח הופכים את המבחנים שלכם ללא רלוונטיים, ולא בפעם הראשונה.

יואב, אני איתך לגמרי.
כנראה שרשמית נטשתם את התיאור הקודם שהיה לאתר, שהיווה פלטפורמה ל"גרעין הקשה של ג'יפאי ישראל".

לי אישית זה חבל מאוד, אבל אני מקווה שזה יעזור להרחיב את מעגל החובבים.

A r i - 09-07-11, 23:23
- תגובה
נכתב במקור על ידי יואב

חברים, צר לי אבל - "מבחן" הזוי. עייפתם אותי איפשהו בהתחלה. חייבים להתחכם? אי אפשר לתת מבחן "נורמלי"? אתם בכח הופכים את המבחנים שלכם ללא רלוונטיים, ולא בפעם הראשונה.

1+
אכן מעייף...

לביא - 09-07-11, 23:47
- תגובה
אני בטוח שהכוונה היתה טובה. התוצאה לא מוצלחת. באי פורום ג'יפולוג (ברובם המכריע) מתעניינים במהלכי מתלה, יכולת עבירות, זויות נטישה... פרטים טכניים. נראה לי שסיפור המסגרת מיותר. היה מקצר ומתמצת את המבחן והיינו משכילים מהנתונים החשובים לנו. לי לא היתה סבלנות. בציפיה למבחנים הבאים.

לביא - 10-07-11, 00:00
- תגובה
נתון נוסף... כניראה לא ניתן ללמוד ממנו הרבה, אבל בכל זאת. בשישי האחרון עלינו את הדרך לבני יהודה הישנה. אחד הרכבים היה טויוטה 150. היה חם... ברכב ישבו 4 בחורים חסונים. במהלך העליה נדלקה נורית חום של הגיר. הרכב חדש לחלוטין. בנוסף, במעבר אבן גדולה, זו החליקה וקפצה אל מתחת לרכב. תוצאה כואבת של דוד אגזוז מעוך היטב. יאמר לזכותו של היצרן, תפרי הריתוכים בדוד לא נפתחו כלל.

liontamer84 - 10-07-11, 00:07
- תגובה
נכתב במקור על ידי יואב

חברים, צר לי אבל - "מבחן" הזוי. עייפתם אותי איפשהו בהתחלה. חייבים להתחכם? אי אפשר לתת מבחן "נורמלי"? אתם בכח הופכים את המבחנים שלכם ללא רלוונטיים, ולא בפעם הראשונה.

+1

חבל שעל רכב כזה קלקלתם עם חפירה ארוכה ובלתי קריאה

ori abr - 10-07-11, 01:51
- תגובה
בתור בעלים של 2 מכונות ,ברזל" ( פראדו ארוך שנת 2000 ועכשיו הצטרף גרנד 98 6 צילנדר...)חבל לי על כל האלקטרוניקה הזו...לגבי המבחן חבר"ה בואו נחזור לכתבות קצת יותר קונבנציליות....היום כבר לא צריך להיות נהג...וחבל.

alal - 10-07-11, 08:19
- תגובה
נכתב במקור על ידי יואב

חברים, צר לי אבל - "מבחן" הזוי. עייפתם אותי איפשהו בהתחלה. חייבים להתחכם? אי אפשר לתת מבחן "נורמלי"? אתם בכח הופכים את המבחנים שלכם ללא רלוונטיים, ולא בפעם הראשונה.

+++++1

alal - 10-07-11, 08:26
- תגובה
נכתב במקור על ידי לביא

נתון נוסף... כניראה לא ניתן ללמוד ממנו הרבה, אבל בכל זאת. בשישי האחרון עלינו את הדרך לבני יהודה הישנה. אחד הרכבים היה טויוטה 150. היה חם... ברכב ישבו 4 בחורים חסונים. במהלך העליה נדלקה נורית חום של הגיר. הרכב חדש לחלוטין. בנוסף, במעבר אבן גדולה, זו החליקה וקפצה אל מתחת לרכב. תוצאה כואבת של דוד אגזוז מעוך היטב. יאמר לזכותו של היצרן, תפרי הריתוכים בדוד לא נפתחו כלל.

סיפור דומה בעליית המוחרקה , הצטרף אלינו בעל רכב כזה , חום כבד של 42C , הוא כנראה גם עבד עם מזגן , המון ציוד על הרכב ו 4 נוסעים (כולנו היינו כך), הרכבים עמדו זמן רב בתור בקו הישר .
מתקבלת קריאה בקשר על בעיה בגיר - בעיית התחממות . הטיול שלו נגמר חילוץ לאחור לא לפני ששעה נתנו לרכב להתקרר וחזרה הביתה (הבחור פחד להמשיך,רצה להתייעץ עם המוסך).

אבנר ברוך - 10-07-11, 09:44
- תגובה
כיפה אדומה? זאביק? חבילה מתחת לזנב? "לוח שעונים" של נסיכה בודדה ????מוחרקה? התחממות "גיר" כביכול...??? !!!אני רוצה לקרוא עוד ! !!

itayt - 10-07-11, 11:21
- תגובה
עייפתם אותי כבר בפסקה הראשונה, חבל, האמת שמעניין מבחן שטח על הרכב הזה, אבל סיפורי ילדים אני מקריא כל ערב, אין לי כח לקרוא.

יואב פולס - 10-07-11, 12:29
- תגובה
חשבתי לא מעט על הסיבות לכך שלא קראתי את המבחן אחרי הפסקה השניה. אני מקווה שלא תכעסו, אבל זו לא פעם ראשונה בה "סיפורי פוגי" משתלבים במבחן דרכים באתר שאמור להיות הכי "הרד-קור" לשטח. גם במבחן על הקאיין וגם במבחן של הרקסטון, ששניהם רחוקים מהישג ידי בערך כמו בר רפאלי, היה המבחן מלא ברעשי רקע. סיפורי הרקע נועדו להיות תבלין, לא תבשיל. עודף מהתבלין הופך את התבשיל לבלתי ניתן לאכילה.

amikeren - 10-07-11, 18:20
- תגובה
אין לי עניין לקרוא סיפורי כפה אדומה אשמח למבחני שטח בלבד בתודה עמי

zivo - 10-07-11, 20:17
- תגובה
נכתב במקור על ידי יואב

חברים, צר לי אבל - "מבחן" הזוי. עייפתם אותי איפשהו בהתחלה. חייבים להתחכם? אי אפשר לתת מבחן "נורמלי"? אתם בכח הופכים את המבחנים שלכם ללא רלוונטיים, ולא בפעם הראשונה.

+++1

cgp - 10-07-11, 20:48
- תגובה
באמת מעייף ביותר, בסדר, כיפה אדומה שמדומה בהתחלת הכתבה אבל ראבק מה נהיה?חבל כי זה מבחן חשוב מאד להרבה אנשים, לא שאני אקנה כזה אי פעם, בעיקר כי אני חושב שמי שמשלם כזה סכום לרכב הזה נדפק בגדול, הייתי מצפה ליותר. בכל מקרה כתבה מבאסת

ד ו ר ו ן - 10-07-11, 22:12
- תגובה
נכתב במקור על ידי לביא

נתון נוסף... כניראה לא ניתן ללמוד ממנו הרבה, אבל בכל זאת. בשישי האחרון עלינו את הדרך לבני יהודה הישנה. אחד הרכבים היה טויוטה 150. היה חם... ברכב ישבו 4 בחורים חסונים. במהלך העליה נדלקה נורית חום של הגיר. הרכב חדש לחלוטין. בנוסף, במעבר אבן גדולה, זו החליקה וקפצה אל מתחת לרכב. תוצאה כואבת של דוד אגזוז מעוך היטב. יאמר לזכותו של היצרן, תפרי הריתוכים בדוד לא נפתחו כלל.

יש מצב שהם נסעו בשטח במצב HIGH בתיבת העברה?
ברכבים האלו, בגלל כוח מנוע רב, הרבה מאד אנשים חושבים שאם יש למנוע כוח, והמנועים האלו לא נחנקים גם במצב HIGH, אז לא חייבים להוריד למצב LOW בעליות בשטח ווהתוצאה היא טיגון של הגיר האוטומטי.

חנן גולומבק - 10-07-11, 22:29
- תגובה
כבעליו המאושר של פראדו 99 רציתי מאד לקרווא את המבחן והפסקתי לאחר הפסקה הראשונה . רפרפתי הלאה להמשך ראיתי שזה באותו סגנון ועזבתי.אייל כוונה טובה אבל לא מתאים לג'יפולוג. צר לי .

erezgur - 10-07-11, 22:51
- תגובה
יוצא שכולנו כנראה חשים דומה - קצת יותר מדי פנטזיה וקצת פחות מדי נתונים ותאור של מבחן רכב.מצד שני - כל כך הרבה תגובות כמעט זהות.... אני מקווה שהמסר הועבר והסקירה הבאה תהיה מעט עניינית יותר (חוש הומור וקריצה מתקבלים תמיד בשמחה - אבל מצפים גם לקרוא בצורה קולחת את המבחן עצמו).ארז גור