טיול קיץ בחו"ל: המסע לרוביקון טרייל, קליפורניה

מאת

פורסם בתאריך 11-09-13 12:00 מספר צפיות: 6797

מסלול הרוביקון בקליפורניה הוא החלום הרטוב של הרבה מאד ג'יפאים בכל העולם. אולי יש קשים ממנו, אבל אין קשים, מעניינים ומיתולוגיים כמוהו. אחרי שכמה וכמה ג'יפאים ישראלים הגשימו את החלום והסיפורים, התמונות והחוויות שלהם הוציאו לנו את הנשמה וגרמו לנו לתגובות בלתי נשלטות, החלטנו שגם אנחנו רוצים. אז חסכנו, התכוננו, חיכינו, טסנו לאמריקה והגשמנו.

צילומים: יואב פולס, שי יצחקי, יקי יצחקי, נאור לוי

בתאריך 8.9.2011 נזרע זרע הפורענות. בג'יפולוג פורסם סיפורו של עמית שלגי על הביקור במסלול הרוביקון. כעבור זמן לא רב קיבלתי את הטלפון מחברי הותיק יקי בעל הדיסקברי. "נו, ראית?" הוא שאל. עניתי שכן. לא היה צריך לשאול מה. דקות אח"כ מתקשר שי (שסובל קשות עם דיפנדר TD5 משופר). אני לא נותן לו להשחיל מילה, "ראיתי. סגור. נוסעים. יקי כבר דיבר איתי (וברור שלפני זה הוא דיבר גם איתו, בכל זאת יקי זה אבא שלו ואת סטיית השטח והלנדרוברים הוא העביר לו ב-DNA). אז תתקשר לנאור ונסגור".

בבור בתל ברוך הסתכלנו אחד על השני, אנחנו באמת עומדים לחצות חצי עולם רק בשביל לעשות את הרוביקון? שאלנו אחד את השני. ברור שכן. כן זו התשובה! על הדרך ניסינו לשכנע עוד כמה מהחברים הג'יפאים שמטיילים איתנו, להצטרף. אז לזה אין זמן, וזה בפרויקט חשוב בעבודה, ואחר עסוק עם הדגים שלו, ולהוא שמשלם מזונות לפלוגה של נשים וילדים אין כרגע כסף נזיל שפנוי "לשטויות כאלה". ברור שהם עוד יתחרטו על זה ויקנאו. (כן, אני עדיין אוכל לעצמי את הראש שלא נעתרתי להצעות שלכם ולא עשיתי את המאמץ – דרור ברלי) לא נורא, גם ארבעה זה טוב.

ההתארגנות היתה מורכבת, ילדים, עבודה, משפחות, וכמובן לא מעט כסף. סגרנו על אוגוסט 2013. שנה וחצי קודם פתחנו הוראות קבע לחסכון... שי שהיה אחראי על התקשורת הבינלאומית יצר קשר עם הרולד, ונרשמנו. ואז התחילה התקופה הקשה ביותר, זו עם טבלאות הייאוש. כל ערב ביצענו טקס הורדת יום, כל שיחה בינינו במשך השנתיים האלו נפתחה בעדכון כמה זמן נותר עד אוגוסט 2013.
כמה שבועות לפני הנסיעה אנחנו מתחילים לקבל מיילים מוזרים מבחורה אמריקאית שקוראים לה נינה בארלו (לא, אין לה שום קשר לדרור ברלי. לצערו.) מי את גברת נינה? מה הסיפור שלך, ולאן חטפת לנו את הרולד המדריך? נינה מבשרת לנו בצער שהרולד נפל מגג ביתו כאשר ניסה לתקן משהו, או לצוד סנאי, או לברוח מסוחרי סמים קולומביאניים, ושבר את שתי רגליו. הוא לא יוכל לעשות את המסלול, "אז אתם שלי עכשיו". התלבטנו, התאכזבנו, בחורות בקושי מסתדרות בחנייה עם פרייבט, אז אחת כזו תוביל אותנו ברוביקון? למה מה?... התמונות בפייסבוק הראו בחורה צנומה, שטנית, עם פוזות בשטח. התייעצות קצרה – לא מבטלים. מקסימום נופתע. ובהמשך נגלה ועוד איך שהופתענו!...
לנינה יש חברה להשכרת ג'יפים באריזונה, ולכל ג'יפים שלה יש שמות של בנות "כי מי עוד יעבוד כל-כך קשה ולא יתלונן?" מסתבר שנינה היא תותחית על בסצינת הג'יפים בארה"ב ומוכרת מאוד ואנחנו עומדים להכיר בחורה יוצאת דופן. שבוע לפני הנסיעה בשורה משמחת. נינה אמנם מנהלת את הטיול אבל הרולד בכל זאת יצטרף! הוא הולך בקושי, נזהר מאוד כאשר הוא דורך על הרגליים, אבל יגיע עם ה-FJ40 האדום שאולי קשיש כמעט כמו בעליו אבל עם כזה...

היום הגדול הגיע. אנחנו בנתב"ג. חיוכים וצחוקים. כרגיל מעדכנים את החברים שלנו בווטסאפ, להוציא להם את הנשמה לאט לאט, בכיף, שייהנו. אחרי טיסות ארוכות הגענו לנמל התעופה בסקרמנטו, קליפורניה, שם היה אמור לחכות לנו השאטל לג'ורג'טאון, העיירה שממנה יוצאים כל הטיולים לרוביקון. השאטל הוא נינה בכבודה ובעצמה, על דודג' ראם עם מנוע HEMI. כמו שצריך... כבר ביציאה מהחניה התברר שהבחורה חולה על צליל המנוע כשלוחצים אותו, והיא מה זה אוהבת ללחוץ... התחלנו להתאהב. מהר מאוד מתברר שמסיבות שונות נינה רכשה את העסק של הרולד, על לקוחותיו וכל הציוד שלו לרבות הג'יפים - ואילו ג'יפים אלו היו! בהמשך מצטרף לקבוצה שלנו טים, בחור אוסטרלי שגר בניו יורק, כבן 30, שכבר חרש את אוסטרליה עם רכב שטח וכעת, בגלל שהותו בניו יורק, שוב מדגדג לו בדם החיידק של סלעים, אבק, LOW ונעילות...

בערב מגיעים הג'יפים, וה G קלאס השחור של הרולד גורר את ה FJ המשופר שלו. ככה זה כאן – אוטו שבנוי פרופר לשטח, נוסע רק בשטח ואפילו שאפשר ומותר לנסוע איתו בכביש - בשביל מה בעצם לבזבז אותו בכביש אם יש G קלאס?.... והנה אנחנו מתחילים לרייר. TJ דוגמים היטב - מערכות מתלים Long-Arm מוגבהות - מה ה וגבהות? מוגבהות!... צמיגי 35', נעילות נשלטות קדימה-אחורה, בכל ג'יפ מקרר מלא בבשר ובבירות. בתא הכפפות יש צ'ופרים כמו עוד בירות, ביף ג'רקי, עוד קצת בירות, פיצוחים, מנגו מיובש, עוד בקבוק בירה רזרבי בהיכון וכיו"ב דברים שירימו מצב רוחו של ג'יפאי עמל שצריך לנשנש משהו בין סטייק ובירה לסטייק ועוד בירה, בזמן שהוא מתנדנד בזוויות משוגעות על סלעים בגודל של בית ממוצע.

היציאה לשטח למחרת בבוקר מרגשת. כן אנחנו ממש מתרגשים. חלום שמתגשם. מסלול הרוביקון הוא ה"מכה" של הג'יפאים, משאת נפש. כל מה שעמית תיאר בסיפור המקורי שלו מהרוביקון עדיין עומד בעינו וקצת מיותר לחזור עליו, רק אציין כי התמונות (של עמית וגם

שלנו) אמיתיות אך חסרות את הרושם במציאות שמשאירות הפרופורציות האדירות של סלעי הגרניט העצומים של הרי הסיירה נבאדה שמשתרעים לכל האופק. גם האתגרים נראים "מאתגרים" בתמונות אבל בשטח, כשנוסעים ב-TJ המשופר על הסלעים המטורפים, מסתכלים ימינה ושמאלה ולא מבינים מאיפה בדיוק הדפוקים האלה רוצים שניסע?... זה משהו מהסוג שאנחנו לא מכירים מישראל.
אנחנו לא עומדים בפיתוי ומצלמים בלי סוף, גם בווטסאפ. שולחים לחבר'ה בארץ, ברור שבשביל להרגיז אותם. מי אמור לזכור שיש פערי שעות? אז מה אם הם מתעצבנים כשהם מקבלים בשעה 05:00 לפנות בוקר תמונות פורנוגרפיות של TJ-ים משופרים שפותחים רגליים ארוכות ושל גושי בשר בגודל ובאיכות מהסוג שאף מסעדה בישראל לא יודעת להגיש... בכיינים, יכולתם לעשות מאמץ ולבוא!!! (כמו בבדיחות על פולניות - שום דבר כאן לא מצחיק. הכל אמת לאמיתה רבותי, אני אחד מאלה שהמנוולים התעללו בהם בלילות עם הווטסאפ – דרור ברלי)

כאן אתם מוזמנים לקרוא שוב את התיאור של עמית. מדוייק, רהוט, קולח ובעיקר אמיתי. בלילה הראשון אנחנו פורסים מאהל וישנים במקום שאליו בדרך כלל לא אמורים להגיע דובים. כך לפחות הרולד ונינה מבטיחים לנו. "רגע" אנחנו מזדעקים. מה זה "בדרך כלל?". הרולד ונינה עונים "אהה. אל תדאגו, הדובים הולכים למקומות בהם יש חניוני לילה. הם אמנם מסתובבים בעיר הסמוכה, אבל רוב הסיכויים שילכו לבאק איילנד". כל אחד באוהל משלו, בלילה שומעים רעשים מבחוץ. משהו הולך לידי. זה סנאי או דב? האם בעוד כמה שניות הדבר הזה, מה שלא יהיה, יחליט להתחיל ללעוס את האוהל ואת תכולתו?... ליתר בטחון אני מפסיק לנשום, אבל הדופק משתולל, אני עושה פרצוף של מת. מרוב פחד, כמובן מיד רוצים להשתין, אבל מי השתגע לצאת להשתין כשבחוץ מחכה לנו דב רעב?... נתאפק עד הבוקר...

בוקר טוב, ארוחת בוקר. שי מכין קפה שחור עלית/לנדוור/ שקר כלשהו (בהתאם להמלצה של עמית), נאור מתפעל שקשוקה, ואני מבקש ללכת לשטוף כלים באגם. לזה נינה לא

מוכנה. כאן לא מלכלכים את הטבע ואנחנו מחטאים את הכלים. כמו שאנחנו רגילים מהארץ, גם כאן במהלך ארוחת בוקר/צהריים/ערב, ג'יפאים מדברים בעיקר על... ג'יפים. נינה שוב מתבררת כתותחית על. מכירה כל שיפור, הגבהה, סטאפים, נעילות וכל מה שאפשר לחושב עליו בתחום, אבל במקצועיות והמון צניעות ששמה בצל את כל הגורואים המקומיים שלנו, שאוהבים בעיקר לדבר ולנפח את החזה בידענות.נאור שכבר הרבה זמן רוצה החליף את טנדר ההאנטר שלו ברנגלר JK ארוך, מספר לה על תנאי השטח בארץ ושואל איזה סטאפ יתאים לו אם הוא מביא רנגלר. היא חושבת קצת ויורה לו תשובה מנומקת למה ככה ולא אחרת. מיותר לציין שאנחנו מתאהבים בה קשות. כמו ילדים שמחפשים תשומת לב מהגננת.

ברוביקון קל מאוד לשבור גם את המדוגם שבג'יפים, אז נינה הביאה איתה מכונאי לגיבוי. ג'סי קוראים לו. בחור בן 24 שבונה בבית ג'יפים ללקוחות עשירים. מבחינתנו הקשישים, בגילוהוא אמנם ילד - אבל כאן זו אמריקה, ומסתבר שהילד בונה בחצר ג'יפים כבר מגיל 3, אז הוא יודע מה הוא מדבר ומבין ג'יפים לעומק של הברזלים ומשאיר אותנו פעורי פה.

שיחות עם הרולד על הירח, על המומנט, על עבודת הדיפרנציאל (כולל עזרים טקטיים), הנעילות ו"מה אתם

עושים אם באמצע הג'ונגל רודפים אחריכם סוחרי סמים קולומביאניים, ואתם עם ג'יפ שכור בלי נעילות דיפרנציאל?..." התשובה הנכונה היא "פותחים את בית הדיפרנציאל, שופכים החוצה את השמן, תוקעים "לוג" או "סקרודרייבר" או מה שאתם מוצאים לתוך הסטליטים בשביל לבטל את הפעולה שלהם וממשיכים לברוח. אתם יכולים לנסוע ככה לפחות 200 מייל ושיזדיין הדיפרנציאל"...

שלושתם ביחד לא מפסיקים לצחוק על הלנדרוברים של שי ושל יקי ועוד יותר על נאור שקיבל את הכינוי "איש המיצובישי", על שם ההאנטר עליו הוא נוסע בארץ... ביום השלישי אנחנו מגיעים ל discopass שזה כנראה על שם הלנדרובר דיסקברי שהצליח להגיע עד לשם ונפח את נשמתו... או שאולי זה היה בגלל ריקוד הדיסקו שעשו הרנגלרים באותו מעבר מרשים?... אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. נינה מציינת בחיוך ערמומי שזה יהיה מכובד מאוד ללנדרובר דיסקברי להגיע עד לשם. אאוץ'.

בכל הימים ארבעתנו חיים כבתוך חלום. נינה וג'סי עובדים קשה מאוד. בכל זאת, אנחנו הלקוחות, וצריך לדאוג לנו, לפנק אותנו ולוודא שאנחנו מרוצים. והם מצליחים, מה זה מצליחים? אנחנו מרוצים עד הגג גם עכשיו, כמה ימים אחרי ששבנו לארץ וקשה למחוק לנו את החיוך הדבילי מהפרצוף, קשה למחוק את החלומות והזכרונות על המקומות, על כל מעבר ומעבר, על כל עליה וכל מדרון וכל סלע שטיפסנו, נעלנו, זחלנו ועברנו. ורק השאלה של אישתי מהדהדת "למה מפגרים שכמוכם חיכו כל-כך הרבה זמן להגשים את החלום שלכם?"...

כן, להגשים את החלום עולה קצת כסף. עלויות: מחיר הטיול כ-1500$ לאדם (זה כולל הכל – ארוחת ערב + לינה במלון/מוטל ברמה סבירה+ ארוחת בוקר בלילה הראשון ובלילה האחרון, לינות באוהלים כולל כל ציוד הקמפינג בשלושת הלילות בשטח, כלכלה מלאה, ג'יפ רנגלר משופר עד העצם, כמובן בנהיגה עצמית (שניים בג'יפ), דלק, מכונאי צמוד בדמות ג'סי שיתקן בשטח כל מה שצריך אם צריך וכמובן הדרכה של נינה) הטיסות הלוך וחזור עוד כ- 1700$ לאדם. הבזבוזים – עליכם (וזו אמריקה חברים, הארץ המובטחת. תמיד יהיה לג'יפאי ישראלי על מה לבזבז כאן, אז תביאו מזומנים או שתכינו גיבוי הולם לכרטיס האשראי שיתגהץ כאן המון, באחריות). לא הרבה בשביל חוויה שתישאר איתי עד יומי האחרון או עד האלצהיימר, מה שיבוא קודם.

_{כתבה זו פורסמה במקור בנושא:
התייעצות / דיון כלכלי רציונל מול אמוליונל- אמיתי
שנכתב ע"י
savyon} _{View original post}

20 תגובות

BlackStar - 11-09-13, 20:00
- תגובה
איפה התמונות ??????????????????
למה לעשות לנו את זה החלפתי מחשב עברתי לפאלפון יצאתי לשכנים אין תמונות ריבונו של עולם !!!

shyy - 11-09-13, 20:29
- תגובה
סאמק האקרים האלו .....

קצת תמונות אפשר לראות בלינק הזה https://www.dropbox.com/sh/ttqcgazlsefegw6/n4gl_xPPOL

דרור ברלי - 11-09-13, 21:16
- תגובה
שיהיה להם סרטן בפי הטבעת, הנבלות.
הם פשוט שתו את כל התמונות מתוך הכתבה והעליתי עכשיו את כולן מחדש. תהנו.

יואב פולס - 11-09-13, 21:31
- תגובה
קצת סרטונים גולמיים ולא ערוכים:

https://www.youtube.com/watch?v=ESNILrKonI4

https://www.youtube.com/watch?v=VzXc5idP1_o

https://www.youtube.com/watch?v=MbdqVKsl66M

https://www.youtube.com/watch?v=ArHZcJWa_6M

https://www.youtube.com/watch?v=McTe-Ea_6ZM

https://www.youtube.com/watch?v=ocMN0bMT9-w

boogie - 11-09-13, 21:49
- תגובה
לאור כתבתו של יואב, ברצוני להתייחס לצד השני של האמור בה:
זה נכון שאנו מפרגנים לכם, אבל לכל מטבע יש שני צדדים !

* ממש מעליב לעזוב אותנו כאן לבד בבור ולדמיין מה אתם עושים שם..
* זה לא נעים לקבל בווטסאפ בשעה 2:00 לפנות בוקר תמונות של כלי רכב מדוגמים מוכנים לקרב..
* לא נחמד לשמוע ש"אתה ממש חסר לנו כאן". באמת, למה ? "כי הקפה לא משהו ואין מי שיכין קפה נורמלי"..
* זה לא פייר שככה משאירים אותך בארץ עם הדגים לחכות לעוד טיולונצ'יק בנגב (אפילו דובים אין כאן).

לסיכום: אוהבים אתכם, תמונות מדהימות וחוויה מטורפת הלוואי עלינו ועל כל בית ישראל !!
שנה טובה

עמית ש - 11-09-13, 22:08
- תגובה
איזה כייף איזה תמונות מחזיר אותי לטיול איזה כייף לדעת שעוד אנשים הגיעו לטיול המדהים הזה
פשוט אי אפשר לסביר במילים את החוויה המטורפת הזו לחזור לארץ לצאת לשטח ולבכות....
כי אומנם יש לנו ארץ נהדרת אבל זה לא הרוביקון טרייל וזה לא לייק טהו
לנסות להסביר לחברים שפשוט נוסעים על בולדרים ומשחקים עם הנעילות כי אחרת לא עוברים והם פשוט לא מבינים את החוויה
שמח לראות שהראולד נשאר אותו דבר עצם הטיול איתו הוא חוויה בפני עצמה
כן ירבו קדימה חברים אל תפספסו את החוויה!!!

ליאור מ - 11-09-13, 22:23
- תגובה
זה לא האקרים, זה אני מהעצבים.

amit1 - 13-09-13, 09:52
- תגובה
כתבה נהדרת, אמריקה במיטבה.... אהבתי את השלט בכניסה.

MR BIG - 13-09-13, 18:53
- תגובה
מעולה. מדהים.
כמה ימים נטו הטיול?

איך יוצרים קשר עם הרולד / נינה ..../ וואט אוור...?

יואב פולס - 13-09-13, 19:29
- תגובה
ארבעה ימים מלאים, שלושה לילות בשטח.
תעשה חיפוש על barlow adventures. תגיע לחברה של נינה. תגיד שקיבלת המלצה מאיתנו.

יניב גולן - 14-09-13, 09:24
- תגובה
קראתי את הכתבה הראשונה של עמית לפני שנתיים, ואני זוכר את תחושת דגדוג הקנאה, הייתי רק בתחילת דרכי הג'יפאית ולא הפנמתי את המשמעות של להיות שם במלואה. היום לאחר שנתיים, ולאחר שעברתי קצת בשטח בכלל ובמעלות בפרט, אני קורא את הכתבה ויודע בוודאות גמורה שזה רק עניין של זמן שאהיה שם. היום זו לא תחושת קנאה קלה, אלא קנאה במלוא עוצמתה. קראתי את הכתבה פעמיים וסביר שאקרא שוב, סחטין על הכתבה נהניתי מאוד מהקריאה. תוך שנתיים אני שם!!!

מאור ש - 15-09-13, 13:37
- תגובה
אכן מקום מדהים ההיתי שם ב 2005 באדיבות חבר קרוב והתמונות לא יכולות להמחיש את עוצמת המקום
פשוט מדהים

KOOKE - 15-09-13, 14:22
- תגובה
מתנצל מראש על תגובתי הפילסופית משהו.

מזה זמן רב מתכנן ומפנטז על טיול כזה בארה"ב וכל כתבה כזו רק מוסיפה שמן לבעירת הרוביקון שבי - אפילו קניתי רנגלר רוביקון כדי להתאמן בינתים...חחח..

אבל פתאום הערה תמימה של עמית הדליקה לי נורה ונתנה לי בום לפנים אולי יש פנטזיות שכדאי להשאיר בגדר פנטזיות :

נכתב במקור על ידי עמית ש

פשוט אי אפשר לסביר במילים את החוויה המטורפת הזו לחזור לארץ לצאת לשטח ולבכות....
כי אומנם יש לנו ארץ נהדרת אבל זה לא הרוביקון טרייל וזה לא לייק טהו
!

למה אני מתכוון - איך אפשר אחרי חווית טיול במסלול הרוביקון להנות ממעלה חווה, זיק ורדית או מה שלא יהיה ??

איך אפשר להתרגש עם איזה ערוד נעמד 50 מ' ממך לרגע וישר בורח אחרי שדובים כמעט ליקקו לך את האוזן בלילה...

אם אסע לשם לא אשבית לעצמי את השמחה מהתחביב ומהטיולים כאן הארץ...?????

יואב פולס - 15-09-13, 15:22
- תגובה
כן. יש עם זה בעיה.
מצד שני, מדובר שם במיילים בודדים ביום, בקצב שקניות בכיכר המדינה יותר מהיר מהם.
כן, גם האגמים שם הם כאלה שאפשר רק לקנא.
והנקיון.
והסבלנות של האנשים שפוגשים. והכיף לדבר איתם "מה, באתם במיוחד מישראל בשביל לעשות את הרוביקון שלנו? כמה חודשים אתם נשארים ב USA? זה? כבר חוזרים? לא נכון! "
והבחור שפגשנו באמצע הרוביקון וישר פנה אלינו בעברית, ואח"כ ביקש שנאאחל "בת מצוה שמח" לבת שלו שהיתה באוטו מאחור, ולראות את המבט ההמום על הפרצוף שלה...

זה ללא ספק אחר, ממלא, מהמם ביופי ובעוצמה.
עדיין יש לנו ארץ נהדרת שכיף לטייל בה, בסה"כ עם המון חופש.

יקי יצחקי - 15-09-13, 16:55
- תגובה
שלמה שלום.
כל הנאמר נכון. - אבל.
אין מסלול בארץ אותו ניתן להשוות לרוביקון. (לא במהות, לא בקצב וגם לא בסוגי הרכבים הנוסעים בו)
הרוביקון הנו חוויה בפני עצמה, ולפיכך למסלולים בארץ יש את הייחוד שלהם. את הקצב והנופים השונים,
את החברה איתם אנו נוסעים, ועוד פרמטרים נוספים.
סע. תהנה. תחזור ותמשיך כאן

ofiredri - 15-09-13, 17:11
- תגובה
נכתב במקור על ידי יקי יצחקי

שלמה שלום.
כל הנאמר נכון. - אבל.
אין מסלול בארץ אותו ניתן להשוות לרוביקון. (לא במהות, לא בקצב וגם לא בסוגי הרכבים הנוסעים בו)
הרוביקון הנו חוויה בפני עצמה, ולפיכך למסלולים בארץ יש את הייחוד שלהם. את הקצב והנופים השונים,
את החברה איתם אנו נוסעים, ועוד פרמטרים נוספים.
סע. תהנה. תחזור ותמשיך כאן

טיילתי ברוביקון למעלה מ 10 פעמים. המסלול בדירוג קושי גבוה אבל לכל מכשול יש מעקף, אפילו ל Gate Keeper. יואב, לא ציינת אם נכנסתם מ Went Worth או מ Loon Lake.
לגבי תוואי הדרך, נכון !, מדובר בתוואי מאוד מיוחד, סלעים מדהימים ביופיים, שלא לדבר על הסלאב שנראה כאילו יצקו סלע נוזלי ויצא משטח סלעי שטוח ואדיר מימדים.
ישנם מסלולים בארץ שמזכירים במעט את הרוביקון, במיוחד בחלק העליון של עמק האלה.

יואב פולס - 15-09-13, 20:04
- תגובה
אופיר,
לבושתי, אין לי מושג מאיפה נכנסנו. זה בוודאות לא היה דרך LOON LAKE - דרכו יצאנו.
נכנסנו. נסענו. בבוקר היום השני, נסענו קצת והגענו לצומת שאם היינו פונים ימינה היינו מגיעים ללון לייק, המשכנו ישר עד רוביקון ספרינגס (דרך באק איילנד), ואז חזרנו את כל הדרך, ופנינו ללון-לייק דרכו יצאנו.

ofiredri - 15-09-13, 23:39
- תגובה
אם התחלתם ב George Town, אני משוכנע שנכנסתם ב Went Worth, הגעתם לפלאק (הסלע שעליו תלוי שלט מנחושת שכתוב עליו Rubicon Trail).
האם נכנסתם למים באחד האגמים ובמעיינות ?
יניב תורג'מן (היקר) חבר משותף ? זה אתה ?

יקי יצחקי - 16-09-13, 19:52
- תגובה
נכתב במקור על ידי ofiredri

אם התחלתם ב George Town, אני משוכנע שנכנסתם ב Went Worth, הגעתם לפלאק (הסלע שעליו תלוי שלט מנחושת שכתוב עליו Rubicon Trail).
האם נכנסתם למים באחד האגמים ובמעיינות ?
יניב תורג'מן (היקר) חבר משותף ? זה אתה ?

שלושה מאיתנו העיזו ונכנסו למים הקרים
הרבעי השתפן.

אורינ - 19-09-13, 19:58
- תגובה
אני מרייר, אתם נוסעים עוד פעם????
אורי

טיול קיץ בחו"ל: המסע לרוביקון טרייל, קליפורניה

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

תגובה: מחפש המלצה לרכב שטח שיהיה שימושי גם ביום-יום, ב120-130 אלף בערך

תגובה: מפגש ואנים וקמפרים 4X4

תגובה: לרקסטון חדש יש יכולות שטח?

תגובה: לרקסטון חדש יש יכולות שטח?

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר