פורום ג'יפולוג 4X4 - רשמים מתחרות פורמולה סטודנטים, איטליה 2013

מכוניות המירוץ הטהורות ביותר שיוצרו בישראל לא נבנו בידי המסגרים המשוגעים החביבים עלינו פה בג'יפולוג - שכבודם במקומם לעד מונח - אלא על ידי צוותים של סטודנטים חנונים בחולצות כחולות ואדומות, משלוש מוסדות ההשכלה הגבוהה המובילים בישראל. גולשינו הוותיקים מכירים את הסיפורים מנבכי הפורום, בו מתעדים הסטודנטים את פרויקטי הבנייה המדהימים האלו. אחרי שעקבנו אחריהם בהתרגשות בתחרות הפורמולה האיטלקית לפני שבוע, מצאתי לנכון לסכם בכמה מילים אישיות בעמוד הראשי.

צילום משותף לפנות ערב בAutodromo Riccardo Palleti, ואראנו, איטליה. ספטמבר 2013

רקע - מה זה פורמולה SAE?

פורמולה SAE, או פורמולה סטודנט, הינה תחרות בין קבוצות סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בעולם, המדמה פרויקט תכנון של מכונית קטנה עבור לקוח פיקטיבי. הפרויקט מסתיים בשלב העמדת אבטיפוס נוסע ל"בחינת הלקוח" - בפועל, אירוע התחרות. בתחרות נמדד האבטיפוס בדומה לדרך שבה נבחן אבטיפוס על ידי לקוח צבאי או מסחרי גדול - בשקלול נקודות על איכות התכנון והביצוע, המחיר, החסכון בדלק, וכמובן ביצועים. היומיים הדינמיים של התחרות, הם השיא, ובהם נהגים מקרב הסטודנטים עצמם מתחרים, אמנם לא ראש בראש (wheel to wheel) משיקולי בטיחות, אבל על זמנים מצטברים ב22 קילומטרים של הקפות.

התחרות התחילה בארה"ב בשנת 1978 תחת השם SAE Mini Indy (למי שלא יודע SAE - Society of Automotive Engineers, ארגון העל של מהנדסי הרכב בעולם), ובמשך עשרים שנה הייתה אירוע צפון אמריקאי בעיקרו. מאז שנת 2000 הפרויקט הפך גלובלי, וכיום התחרויות מתקיימות ברחבי אירופה והעולם. התחרות החשובה והקשה ביותר באירופה נערכת בקיץ במסלול הוקנהיים בגרמניה, והתחרות האיטלקית שנערכת כל ספטמבר משנת 2005 היא השנייה בחשיבותה. תחרויות נערכות גם ביפאן, אוסטרליה, ברזיל, אנגליה, הונגריה, וספרד, כאשר בדומה לענפי ספורט אחרים, המצב בשטח הוא שהאמריקאים בעולם נפרד משלהם... אנחנו שייכים לאירופה, שם דומיננטיות גרמנית נמשכת כבר שנים רבות.

דרור חזן, ראש קבוצת BGR 2013, קובע זמנים ומוביל את הטבלה למשך דקות ארוכות בארוע האנדורנס

מה שיפה בתחרות הזאת, הוא שיש אינספור דרכים להגיע למטרה - זה לא ספורט מוטורי טהור שבו נכונה האמרה הידועה, "רק השעון ידבר". לרוב הקבוצה המנצחת אינה דווקא המהירה ביותר אלא זו שהייתה מהירה מספיק, חסכונית בדלק, יעילה בשימוש בתקציב, הכינה מצגות כמו שצריך ושרכבה לא התפרק באמצע היום האחרון, כמו שקרה השנה למכונית קבוצת HAWKS מהמבורג שהייתה המהירה ביותר עד לאותו רגע... דוגמא נוספת מאיטליה - בעוד רוב הקבוצות משתמשות במנועי 600 סמ"ק מרובעי בוכנות מאופנועי ספורט יפאניים, בחרו הסטונדטים מגראץ, אוסטריה, להשתמש במנוע סינגל 550 סמ"ק מאופנוע KTM. בכך הם בנו את הרכב הקל ביותר בתחרות (156 קילוגרם לעומת סדר גודל של 200+ ברוב הקבוצות) ושאמור להיות גם חסכוני ביותר בדלק. מה שהם יצרו הוא הרכב עם צליל הבס הייחודי ביותר בתחרות!

יש עוד "טוויסט" בעלילה שהתווסף בשנים האחרונות - מכוניות חשמליות. אלו משתתפות כשוות בן שוות החל מהשנה. הן מאיצות טוב יותר, דופקות זמני הקפה לא פחות טובים, קלות הרבה יותר לנהיגה (גז-ברקס, בלי הילוכים וקלאץ' ותירוצים על רצועת כוח...) המשקל שלהן יורד, והן מתחרות בעצם על שקלול תוצאות מקצה הסיבולת מול משקל מצברים.

טבילת האש של קבוצת TAU מחוץ לישראל היא טבילת מים, תרתי משמע

הנקודה הישראלית

איך התחיל הסיפור הישראלי? לשמחתי זכיתי להכיר את נקודת ההתחלה. בכתבתי בעיתון הארץ על הקבוצה הראשונה, פורצת הדרך של אוניברסיטת בן גוריון, בראשות גידי גולדווין (הפורמולה העברית הראשונה,2006). הייתה זו יוזמה של סטודנטים עקשנים, שמצאו פרצה בחומת מגדל השן אקדמי בדמותו של פרופסור ערן שר. מאז ועד שנת 2011, בה השתתפה המכונית הראשונה של בן גוריון בתחרות ועד בכלל, עוסקים דורות של סטודנטים בהרחבת הפרצה לכדי מעבדת פורמולה SAE של ממש באוניברסיטת בן גוריון, ובשנה האחרונה הצטרפו אליהם החברים מהטכניון ואוניברסיטת תל אביב. שתי הקבוצות החדשות ביוזמת סטודנטים להנדסת מכונות, ושתי היוזמות הצליחו, ללא ספק, בזכות פריצת הדרך הדרומית.

כאן המקום לגילוי נאות - מאז אותו מפגש ראשוני בשנת 2006, המשיכו דיוני פורמולה בפורום הבונים בג'יפולוג, שהיה והינו אבן שואבת לחובבי הנדסת רכב בשפה העברית, וכך המשכנו לעקוב אחרי הקבוצה והקבוצות. הח"מ ושותפו לאתר ג'יפולוג, מהנדס הרכב אסף קציר, סייענו בעצה והנחייה לקבוצת BGR במשך השנים, ובשנה האחרונה שותפים כמנחים אקדמיים בקבוצות הטכניון ותל-אביב, בהתאמה (ויש תחרות לא סמויה בננו...). הקשר בין אתר הג'יפים וה4X4 הכבד והאיטי בו אתם קוראים את השורות האלו לנושא פורמולה SAE בארץ הוא רב שכבות מאד, וכולל בין היתר גיוס בעלי מלאכה (כמו עידו לוריה, מסגר העל שבסדנתו רותכו והורכבו מכוניות BGR וחלקים קריטיים ממכונית הטכניון), גיוס חסויות במפגש ג'יפולוג האחרון, ועוד - ועל כל זה אנחנו מאד גאים ומודים לכם הגולשים שמגלים עניין ותמיכה מכל הסוגים בפורום! לפני התחרות ריכזנו את שרשורי הפורמולה SAE לתת-פורום יעודי לנושא שיהווה מאגר מידע בשפה העברית ומי ייתן וירבה עוד ועוד קבוצות, פעילות ומכוניות.

גאים להיות חלק מקבוצת הטכניון - ג'יפולוג

פורמולה SAE איטליה 2013

את עיקרי התחרות עדכננו מאיטליה בשידור "ישיר" עד כמה שהאינטרנט מאפשר, אז אפשר לחזור בקיצור על ההישגים: מתוך 72 קבוצות שהופיעו לתחרות, ו48 שדורגו (24 קבוצות נשרו מהדרוג מסיבות שונות), עומדת קבוצת בן גוריון במקום הכללי הפנטסטי 12 - ממש בתוך גוב האריות של קבוצות הגרמנים, עוזריהם, ואלו שעמדו בצד (אוסטרים ושוויצרים). קבוצת הטכניון השלימה את כל התחרות כולל כל הקפות האנדורנס במקום ה20 הנהדר עבור "מכונית ראשונה", וקבוצת תל-אביב אף שלא הצליחה לזנק ליום האחרון והגורלי, בכל זאת דורגה במקום 31, וקצרה תשואות מהשופטים על התכנון הלא-קונבנציונלי, התעוזה והנחישות.

אז מעבר לסיכום ולמחמאות, ומעבר לתענוג האישי של ליווי החברים הצעירים באיטליה, יש לי כמה תובנות לחלוק אתכם מהאירוע.

קודם כל - המכוניות האלו - מטורפות! הרבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה. הן בנויות מנייר אורז וחלקי טיסנים, כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים מרכב שטח, אבל הן נוסעות בצורה פסיכית לגמרי. כמעט 100 כ"ס על 200 וקצת ק"ג בממוצע (יותר ממאה ופחות ממאתיים אצל הקבוצות החזקות), ארבע צמיגי סליקס והתחת של הנהג עשרות מילימטרים מהרצפה - האחיזה מטורפת, התאוצה ברמה של מכוניות על-על, ההיגוי מדויק וחד ברמת המיקרון. כדי לשמור על חיי הסטודנטים, ארוע האנדורנס הוא סוג של ג'ימקנה הדוקה עם מאות פילונים, והמהירות המירבית לא הרבה יותר מ100 קמ"ש, אבל על מסלול פתוח... מכונית BGR 2013 מציעה לכם את הסיבוב המגניב ביותר שאפשר לקבל היום בישראל. המכונית של הטכניון צמודה מאחוריה.

ככה שמי ממכם שמתחיל ללמוד באחד המוסדות האלו, ולא מצטרף לפרויקט FSAE - כן, כבר בשנה הראשונה, ולעזאזל הניקוד האקדמי... שלא יקרא לעצמו חובב מוטורי!

סטודנטים להנדסה - אתם יכולים להיות בתמונה הזאת בשנים הבאות!

עוד תובנה משמעותית - הפרויקט פשוט תפור על המנטליות הישראלית. ישמע אולי מוזר, הרי תרבות מוטורית בישראל היא עדיין עניין מחתרתי ושנוי במחלוקת, אבל בהרבה מובנים, יש לנו כך מה שצריך להצליח בFSAE. למה? כי זו תחרות שכל מהותה יעילות בתכנון בתקציב ובזמנים מוגבלים והתוצר שלה הוא אבטיפוס אחד ובודד, שחייב להיות חדש בכל שנה. ובזה, אנחנו אלופים. בפתרונות יצירתיים, בפרשנות יצירתית של תקנונים, באלתור ובלקיחת סיכונים, במצגות ראוותניות, ביפוי המציאות, בביטחון עצמי מוגזם אך לא מנותק מהמציאות - כל מה שנדרש מקבוצת FSAE.

באירופה הגשם יורד על כולם. אין הנחות מזג אויר.

המשפט הקודם לא נכתב בציניות - אלו בדיוק התכונות שנדרשות בהקמת סטרט-אפ, והן שהביאו את הקבוצות להישגים שלהן, ולעוד קפיצות מדרגה בשנים הבאות. איפה הבעייה? למי שעוקב ואפילו ברפרוף אחרי פורום FSAE, נקודת התורפה שלנו בישראל ברורה - נהיגה ונהגים. לקבוצות הגרמניות נהגים שגם אם אינם מקצוענים בהגדרה, זהו תפקידם בקבוצה, הם עושים את התפקיד במשך כמה שנים ברציפות (גם אם זה אומר להרשם לעוד סמסטר, ועוד סמסטר...) ובעיקר, הם מתאמנים, ומתאמנים, ומתאמנים...

אצלנו, בעיית המסלול - או העדרו - מעיבה על כל הסיפור. החברה מבן גוריון מצאו את המנחת הנטוש בערד כברירת מחדל שלפחות קרובה יחסית. החברה מהטכניון התאמנו קצת במנחת במגידו ועוד קצת במנחת סגור של חברה גדולה בצפון, אבל על כל אימון כזה מעיבה שאלת החוקיות והביטוח. חוק הספורט המוטורי היחודי של מדינת ישראל דופק את הסיפור. מכונית צריכה לעבור תהליך רישוי ולקבל מספר אפור, אבל בשביל זה היא צריכה להיות מושלמת, בעוד שכאן מדובר על תהליך פיתוח המכונית שפשוט בלתי אפשרי מעבר לרמה הבסיסית בלי טסטינג על מסלול והרבה, וכל הזמן. וכדי להתאמן צריך את כל ההפקה של אירוע ספורט מוטורי, על פי החוק היבש - גזירה שברור שהעם לא יכול לעמוד בה. מה יהיה? יהיה טוב...

מיכאל קוצנקו, מהפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון, זוכה לכבוד של ההקפות האחרונות בארוע. מגיע לבחור - הוא אחראי לא רק על האווירודינמיקה, אלא גם על העיצוב המדליק.

לסיכום:

פורמולה סטודנט זה אמנם לא ספורט מוטורי טהור, אבל במיוחד לחובבי הטכנולגיה שמאחורי מכוניות מרוץ - מדובר על ענף מלהיב בצורה בלתי רגילה, שבו הכל גלוי, הכל אפשרי והחדשנות לא יודעת גבולות. נכון למצב הכללי העגום של הספורט המוטורי הישראלי, הפורמולה היא קרן אור, חבל הצלה שיש להיאחז בו. האצטלה האקדמאית מאפשרת לגייס ספונסרים ותקציבים, והידע והמומחיות מצטברים בארץ בקצב אקספוננציאלי - עשרות מהנדסים צעירים וטריים שיודעים ומנוסים ברמה שלא הייתה מוכרת בישראל.

ובלי קשר לספורט ותרבות מוטורית בכלל - סטודנטים שמשתתפים בפרויקט FSAE הם מהנדסים טובים יותר. נקודה. הם משקיעים את הנשמה, הם מלכלכים את הידיים, הם מרתכים ומשייפים ואוכלים סיבי קרבון ימים ולילות עד התחרות המסכמת באיטליה, וזה שווה לכל מעסיק פוטנציאלי יותר מעוד כמה נקודות ציון בממוצע, ובטח יותר מרוב פרויקטי הגמר התאורטיים הקלאסיים. לא סתם בגרמניה יש מאה קבוצות פורמולה סטודנטים, פרויקט דגל בכל אוניברסיטה טכנית. במקרה זה כמו ברבים אחרים, יש לנו המון ללמוד מהם.

הקסדה של נהג המרוצים הישראלי אלון דאי על חיפוי הפיבר של מכונית TAU. אלון, משפחת גמליאל, ניר בן ארי ודובי מילר שלנו התגייס בדקה ה90 ותרמו את ציוד הנהיגה האישי שלהם לקבוצה. הקסדה מייצגת את שפע הספונסרים שנרתמו לעזור באינספור דרכים לכל שלושת הקבוצות.

אלבומי תמונות מהארוע:

FSAE איטליה 2013 - היום הראשון - בדיקות טכניות
FSAE איטליה 2013 - היום השני - מקצים סטטיים
FSAE איטליה 2013 - היום השלישי - תאוצה, Skidpad, אוטוקרוס
FSAE איטליה 2013 - היום הרביעי - תחרות ההקפות, Endurance