Close
  • סודות הנהיגה בשטח: "גז נסוג"

    במאמר הקודם של סודות הנהיגה בשטח דיברנו על "גז קבוע". הטענה הייתה שאין דבר כזה "גז קבוע". יש שאיפה להשיג מומנטום רציף של הרכב, אבל הלחיצה של כף רגל ימין על דוושת התאוצה איננה קבועה אלא משתנה – בהתאם לשיפוע, תנאי האחיזה וכדומה. אני מבקש להכניס לדיון מושג חדש – "גז נסוג". קחו לדוגמה את המעלה הידוע בדרך למשלט 21 בהרי ירושלים - דרך באורך של קילומטר, רצופה בסלעים, בורות, מעברים טכניים. אפשר לעשות אותה ברבע שעה, אפשר בשלוש שעות ואפשר לא לעשות אותה בכלל...


    (צילום: אמיר שר)

    מגיעים עם הרכב לאחד הבורות במשלט ונתקעים: גלגל ימני אחורי מסתחרר במקום, גלגל שמאל קדמי מסתחרר במקום (או להפך). הצלבה קלסית, קללת הדיפרנציאלים הפתוחים (ע"ע מדריך ג'יפולוג לנעילות דיפרנציאל) עכשיו מה? נניח שאין לנו נעילה אחורית ובוודאי לא נעילה קדמית. וגם אם יש לי, אנחנו לא חייבים להשתמש בהן - שימוש מוגזם בנעילות מיותר ועלול להיות מסוכן.

    אז מה עכשיו? משלבים רוורס, זזים קצת לאחור, לוקחים תנופה ו/או בוחרים קו טיפוס מדויק יותר. זאת התשובה המתבקשת. העניין הוא שאנחנו לא רוצים לסגת הרבה לאחור. למעשה, אנחנו לא יכולים לסגת הרבה לאחור, כי בדיוק חצי מטר מאחורינו יש מדרגה ואנחנו לא רוצה להתמודד אתה שוב.
    המצב בשטח הוא כזה: אנחנו יכולים לסגת לאחור למרחק של 40-30 ס"מ. זה הכל.

    משטח ההמראה שעומד לרשותנו כרגע במשלט 21 הוא קצר וגם חלקלק. אם נזנק בהרבה גז, כנראה שסתם נפרפר במקום. הצמיגים לא אוהבים את זה. הבלאי הוא גבוה.

    הכוח שאנחנו יכולים להעביר לצמיגים תלוי ברמת האחיזה שעומדת לרשותנו. אם יש אחיזה טובה, אפשר יותר גז. נכון שזה תלוי גם בצמיגים, בלחץ הניפוח וגם בדגם ברכב. יש רכבי שטח שמורידים טוב יותר את הכוח לקרקע, שנותנים Traction טוב יותר. למשל טויוטה לנדקרוזר עדיף בהקשר זה על פני מיצובישי פאג'רו.

    אתם בטח מכירים את הכפתור SNOW או ND2 שנמצא סמוך למוט ההילוכים במכוניות אוטומטיות רבות. לחיצה על הכפתור פירושה זינוק בהילוך שני ולא בראשון. זה אמור לפתור בעיה של נהיגה בשלג או ליתר בדיוק ביציאה מהמקום בכביש מושלג. בשלג עומדת לרשותי אחיזה מועטה. אם אעביר לצמיגים כמות גדולה של מומנט, אסחרר את הצמיגים סביב עצמם. אי אפשר להעביר דרך הצמיגים יותר כוח מהחיכוך שעומד לרשותנו. לכן מזנקים בהילוך שני – עם פחות מומנט. אז האם לזנק בשטח בהילוך LOW שני? לא בהכרח. במצבים מסוימים זה עלול להטיל עומס על הגיר ולגרום נזק.


    (צילום: גיא רוסו)

    בחזרה למשלט 21... לרשותנו משטח המראה של 40-50 ס"מ, מיד אחריו סלע חלק או בור הצלבה.
    העניין הוא כזה: ההצלחה לטפס את הסלע או לעבור את המכשול נקבעת עוד לפני שהגלגלים הגיעו למכשול עצמו.

    ההצלחה נקבעת לפי היכולת של הנהג ושל הרכב לנצל את האחיזה במשטח ההמראה. אם האחיזה במשטח ההמראה היא בינונית, צריך לזנק עם כמות גז בינונית. כמה זה בינוני? שאלה טובה. יותר מדי גז יביא כאמור לסחרור ונזק לצמיגים. פחות מדי גז ואני נופל כמו אפרסמון בשל לתוך בור ההצלבה ונתקע או לא מצליח לטפס את מדרגת הסלע.

    נניח שזינקנו במינון מדויק של גז והרכב יצא מהמקום בשלום, בלי לפרפר, או כמעט בלי לפרפר. הוא מתקרב למכשול, נניח מדרגת אבן גבוהה וחלקה. הגלגלים הקדמיים כבר נוגעים במכשול, הרכב אפילו מתחיל לטפס. עכשיו מגיע השלב השני. זה השלב הנפשי. זה השלב בו נהגים רבים נבהלים ועוזבים את הגז. עוזבים לגמרי. הרכב ייתקע וייעצר, לפעמים בתחילת הסלע, לפעמים כשהגלגלים הקדמיים כבר טיפסו והאחוריים למטה.

    עכשיו צריך נחישות ואולי גם סוג של אמונה. מבט קדימה יעזור. מכוון מקצועי שיודע להשרות ביטחון ולסמן בתנועות יד ברורות - מאוד יעזור. ובכל זאת, כמה גז לתת מעל הבור או על הסלע החלקלק עצמו? כאמור האחיזה שעומדת עכשיו לרשותי שואפת לאפס. אם אני אגביר את ה"גז", אפרפר שוב את הצמיגים ואתקע.

    אז מה לעשות? "גז נסוג". מתחילים עם מקסימום הגז האפשרי בתנאי האחיזה הנתונים – ניצול משטח ההמראה שלי להשגת מקסימום מומנטום, או אינרציה. ברגע שמגיעים מעל הבור או על גבי הסלע החלקלק, צריך להקטין את הגז. כמה להקטין? לפעמים קצת, לפעמים הרבה. שוב, זה תלוי בשטח, ברכב וברגש.

    בכל מקרה, אם ניתן יותר מדי גז מעל בור הצלבה אנחנו מסכנים את הרכב – הגלגלים יאיצו במהירות גבוהה סביב עצמם וברגע שהם יפגשו משטח עם חיכוך, עלול להיגרם נזק לציריות או לדיפרנציאל. אם נותנים יותר מדי גז על הסלע החלקלק אז בקצה המדרגה הרכב עלול לקפוץ, להיחבט וגרוע מזה, לקפוץ הצידה.

    הנוסחה היא כאמור "גז נסוג": מתחילים בהרבה גז (יחסית) ואז משחררים את הלחץ על הדוושה. זה דורש שליטה טובה בדוושה, קור רוח ואולי גם אמונה. צריך להאמין שזה עובד. צריך להאמין שאפשר לטפס את הסלע כמעט בלי גז ובעיקר על סמך תנופה שהתקבלה עוד קודם. ובוודאי לא על סמך ניסיון (נואש!) לתת גז במקום, על הסלע החלקלק עצמו או מעל בור ההצלבה.

    להרשמה לניוזלטר של יואב קווה בנושא טיפים לנהיגה, מסלולים והדרכות >> איגרת שבילים.
    תגובות 6 תגובות
    1. GodsFather's Avatar
      GodsFather -
      הזכרת נשכחות עם התמונה הזו...

      ממליץ להתאמן על גז נסוג במקום מבטחים, התחושה של הרכב והחיבור אליו הופכת אח"כ כל אתגר להרבה יותר מעניין ורגוע.
    1. קטאנה-גיא's Avatar
      קטאנה-גיא -
      מסכים ביותר. לא צריך ללכת לאקסטרים כדי להתאמן על טכניקות, כל זה צריך להיות טבע שני של הנהג.
      אפשר להצליב גם בירידה משביל משפחות ביער.
      איפוא האופוזיציה?
    1. סוזי המשתוללת's Avatar
      בהחלט נשכחות - הגגון על הסוזוקי מוכר לי...
    1. דרור ברלי's Avatar
      דרור ברלי -
      אין אופוזיציה, כי זה נכון. מילה במילה. פשוט כי אין נוסחה קבועה - לא רק כי התנאים משתנים מרכב לרכב ומסט-אפים שונים של מתלים ושל צמיגים ושל לחצי אוויר ושל הימצאות נעילה או שתי נעילות או אי הימצאות נעילה בכלל - פשוט השטח משתנה כל כמה מטרים/עשרות סנטימטרים ולרגש, לתחושות ולנסיון יש משקל עצום. זה כל היופי בנהיגת שטח טכנית - כמה אדרנלין אפשר להפיק ממהירות של כמעט אפס. תענוג.
    1. tallevi's Avatar
      tallevi -
      נכון שזה תלוי גם בצמיגים, בלחץ הניפוח וגם בדגם ברכב. יש רכבי שטח שמורידים טוב יותר את הכוח לקרקע, שנותנים Traction טוב יותר. למשל טויוטה לנדקרוזר עדיף בהקשר זה על פני מיצובישי פאג'רו.
      למה הכוונה בדיוק ?
      האם זה תלוי במבנה הרכב וסוג המתלים שמאפשרים חלוקת משקל יעילה יותר לגלגלים? או יחסי העברה טובים יותר או פחות ואולי נניח עקומת מומנט מתונה יותר בהאצה ???
      בקיצור, אפשר לפרט יותר למה, למשל בדוגמה המוזכרת, רכב א' טוב יותר מהרכב השני ?

      תודה,

      טל.
    1. ד ו ר ו ן's Avatar
      ד ו ר ו ן -
      טנדרים לדוג׳.
      טנדר לא עמוס בהרבה מקרים מתקשה להעביר את הכוח לקרקע.
      זה בא לידי ביטוי בזנב פחות יציב מרכב עמוס/עם חלוקת משקל קבועה טובה יותר.

      זה מאד בולט שטנדר עמוס מתנהג יציב יותר מטנדר ריק (כמובן במגבלות הגיוניות, לא משקל מירבי גבוה).
      זה נכון גם לעבירות, כשהמשקל מפעיל את המתלה בצורה מיטבית, ביחס לפעולה מוגבלת ללא משקל.
    Untitled Document