Printable View
מצד אחד לא הבנתי אם מדובר בפארודיה או בתסריט שנכשל בנסיון להיות רציני, יש לא מעט וותיקי המלחמה שנעלבים מאמינותו ואופן הצגת חיילי צה"ל.
מצד שני הסדרה מושכת קהל גדול שלא היה מגלה עניין בסדרה או סרט דוקומנטרי והיו כאלה ברמה גבוהה בעשור האחרון, זה קהל שנחשף בפעם הראשונה לחלק מהמאורעות החשובים שבאופן תמוה ולא מפתיע לא נלמדים במערכת החינוך.
אני לא צפתי באף פרק , ולא אצפה !!!
לא יכול לראות (מהפרומו האין סופי שדוחפים לנו בערוץ כאן 11 שאגב אני אוהב לצפות בו),
איך החייל הישראלי מוצג ונשמע כאחוז חרדה .
נכון, יש גם פחד , אבל לא חרדה שפושה בכלל החיילים.
רענן
שמלחמת יום כיפור הייתה בעיצומה לא הייתי בתכנון ככה שאין לי מושג מה היה אז באמת אבל... אני כן אוהב היסטוריה וכן מתעניין ומבין שהקשר בין הסדרה למציאות רופף במיוחד. מצד שני, זו סדרה עלילתית שאני לא חושב שמעולם הייתה אמורה להיות נאמנה למציאות ברמת הדוקו וכנראה שדברים בה מוצגים באופן מוגזם שמתאים לסדרה עלילתית מה שהופך אותה בעיני לסדרה טובה ומרתקת לצפייה.
כמה סרטים יש על מלחמת וייאטנם או מלחמת העולם השנייה שאינם קשורים למציאות (ממזרים חסרי כבוד למשל שהוא סרט נהדר) או הסדרה פאודה שהיא סדרה פשוט מצויינת ולא נראה לי שככה מתנהלות יחידות המסתערבים בצה"ל.
קחו בפרופורציות, בסוף מדובר בבידור טלוויזיוני ולא הכל צריך לקחת ברצינות.
התפרצת לדלת פתוחה.
אני לא הצלחתי להתחבר לסדרה בכלל.
פנו אלי מספר חברים שדווקא כן התחברו לשאול אותי לגבי האוטנטיות של המקומות. למשל המוצב הישראלי בחרמון.
שרתי בחרמון הרבה שנים אחרי המלחמה ההיא (15-16 שנים) . בטח יש דברים שהשתנו ויש דברים שאי אפשר לשנות שם.
חלק באמת מזכיר אבל המון חלקים ביחד עם רמת משחק ירודה לדעתי וסוג צילום שנראה לי כמו מאולפון ולא כל כך כמו השטח עצמו.
כמי שקרא בשקיקה לא מעט ספרים על יום הכיפורים ושמע לא מעט לוחמים על הארועים עצמם אז פרקים 1-3 של שעת נעילה לא הרגישו לי בעניין בכלל.
משם לא המשכתי לראות.
גם הפחדנות ורמת החיילות של השריונרים נראית מאוד לא משכנעת ואף פוגעת בתדמית הלוחם הישראלי.
לדעתי הסדרה הזו עושה נזק תדמיתי לא הוגן לצבא. לא ככה נראינו וניצחנו.
להבנתי הסדרה מנסה למצוא את הקו החמקמק שבין אותנתיות ל״צהוב״ שמוכר.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ניר ל
בסדרה יש לא מעט קריקטורות, נו מילא...
למי שבאמת מתעניין, ממליץ מאוד על 2 ספרים של אבירם ברקאי בנושא (״על הבלימה״ ו-״בשם שמים״).
מצד אחד, מעבירים באופן מאוד ראלי את התחושות שחווים בקרב ומצד שני מתארים את אוזלת היד של הדרגים הפוליטיים והצבאיים.
Sent from my iPhone using Tapatalk
מהצד השני,
ואני הייתי בן 3, כך שגם לא זוכר כלום,
הקשבתי וקראתי ראיונות עם הכותבים.
כל דמות בסדרה מורכבת מסיפורים של הרבה דמויות אמיתיות.
לכן גם עבודו על הסדרה כ10 (!) שנים
אי אפשר לקחת לוחם (גיבור) אחד שנעלב, לומר שעליו מבוססת הדמות של XX ומכאן שהאמינות בעייתית.
במלחמה היו לא מעט אירועים בעייתיים, היו חיילים שפחדו, היו שראו את הפחד/מוות בעיניים והיו המון המון המון נפגעים.
כמובן, בסוף בסוף זו סידרה שצריכה למכור ולכן יש את התוספות/קישותים/אי דיוקים או במילים אחרות הפן העלילתי.
ועדין, אני חושב שהיא עושה טוב ונכון. מלמדת שעור חשוב בהיסטוריה לדור שלא מכיר ודי שנסתכל על מוכנות צה"ל ללבנון 2 או ההתנהלות של הנהלת המדינה במשבר הנוכחי ונבין שצריך לדעת, ללמוד ולהפיק לקחים - כי אנחנו במידה מסויימת מתנהגים באופן דומה.
אני עצמי צעיר יותר ובזמן מלחמת יום כיפור הייתי פעוט אך כיוצא חטיבה 188 (ברק) אני חבר בקבוצות שבהם יש את גיבורי ישראל האמיתיים - אנשים כמו יאיר נפשי, צביקה גרינגולד, עודד בקמן, ניר עטיר, יצחק נגרקר ועוד. אלה האנשים המועטים שבשעה שתיים של יום שבת באותו יום כיפור עמדו על הרמפות בטנקי השוט וראו את טורי השריון הסורי זורמים לכיוונם ביחסי כוחות של פי 10 ופי 20.
בתור חובב הסטוריה צבאית ובעיקר של חטיבה 188 עצבנו אותי חוסרי הדיוק אך בקרב הוותיקים הסדרה עוררה הרבה אמוציות ולמעשה לרובם אין טענות כנגדה ודווקא אומרים שהיא מעבירה בדרכה הלא מדוייקת ובחופש העלילתי שלה את רוח המלחמה.
מחלקת הטנקים שמופיע בסדרה מבוססת בצורה מאוד חופשית על סיפור המחלקה של יואב יקיר ז״ל (מחלקה 3, פל׳ ו׳, גד׳ 74 של חטיבה 188). מחלקה של 3 טנקים בלבד שמוקמו ליד מוצב 116 והיו הכח היחיד שהיה צריך להגן על כל מרחב דרום רמת הגולן עד הכנרת מול חטיבות טנקים שלמות שעלו מולם. יואב יקיר לאחר שנגמרה בטן התחמושת שלו לפנות ערב נהרג וסמל המחלקה ניר עטיר לקח פיקוד. ניר הוא דמות מרשימה. שונה מאוד מהדמות ההזויה של כספי ותפקד בגבורה. בשלב מסויים המחלקה הגיעה לתל סאקי שם הטנקים יצאו מכלל פעולה וחברו לכח חי״ר שהיה במקום. כולם נכנסו לחדרון בונקר קטן כפי שמופיע בסדרה כשכוחות סוריים גדולים מכתרים אותם. היה גם שלב שאחד הפצועים התחיל לצעוק וכתבו לו על כף יד שהסורים בחוץ ושהוא צריך לשתוק (אחרת היו הורגים אותו). כפי שהיה בפרק אתמול יצחק נגרקר יצא החוצה ואמר לסורים שרק הוא בחיים והסורים לא נכנסו לבונקר. בתור צ׳ופר על השמדת טנקים סוריים בימי קרב כל צוות הטנק של נגרקר קיבל סרבלים כמו של טייסים מה שהציל את חייו כי הסורים חשבו שהוא טייס ולקחו אותו בשבי.
אז הסדרה בנוייה באופן מאוד חופשי מעל ארועים אמיתיים. יש הרבה חופש דרמטי, בפועל הלחימה גם הייתה הרבה יותר אינטנסיבית, ארטילריה כל הזמן ירדה והאנשים תפקדו בגבורה. גם כל סיפור הפנתרים השחורים לא היה באמת רלוונטי ללוחמים שם.
בתור טנקיסט אני יכול להגיד שאנשי הסדרה כן עשו שיעורי בית ופקודות האש והתרגולות היו מדוייקות.
גם חברים מהמחזור שלי היו מעורבים בהשמשת הטנקים. השמישו שוט ד׳ פעיל שהפשיטו אותו מכל הדברים החיצוניים שלא היו בזמן המלחמה כמו בלטנים, עמט״ר, מדוכות עשן וכו׳.
מציע לכם לראות את החלק הנוסף שמשודר אחרי הפרק העלילתי.
״אחרי נעילה״ בו מראיינים לוחמים שהיו בשטח וחוויות שלהם מהלחימה בארועים שהיוו בסיס לחלק מהסצינות בסדרה.
Sent from my iPhone using Tapatalk Pro
גם אני היתי פעוט בן 4 כשפרצה המלחמה.
אבל אני כן זוכר את המלחמה, ועוד איך!
איך באמצע יום כיפור שקט מוחלט, ואז פתאום הצופרים..
והכי גרוע אני זוכר את שירות הטנקים שיצאו מהימחים.
ואנחנו רואים אותם שורה ארוכה ארוכה על כביש החוף בדרך למלחמה.
לי בתור ילד בן 4 היתה הרגשה שהתהפך העולם.
תחושה שכל מה שהכרת בבת אחת מתפרק.
הם עשו לנו מספר מספר ביום הארור ההוא ...
הסידרה ממש לא מדויקת (בלשון המעטה) ובסצנות מסוימות אפילו הזויה.
כמו לדוגמא שמני יוצא לחפש את הבן שלו בשדה הקרב.
אבל לעניות דעתי היא כן מצליחה להביא את הרוח שהיתה שם.
את הפחד אבל גם את הגבורה.
לדוגמא הדמות של יואב מזוז ואפילו של אבינועם (שהוא ללא ספק דמות הזויה לגמרי).
יתר על כן יש לא מעט סצנות שלגמרי מאבדות את המומנט בגלל תסריט גרוע.
וחבל, כי אלו סצנות מאוד חזקות.
נכון מראים שם חילים פוחדים וחילים בהלם קרב, מה ציפיתם זו מלחמה, במציאות הרוב לא ממש רמבואים.
אבל גם מראים חילים וחילות שמתגברים על הפחד וההלם ועושים את מה שצריך.
לא מוותרים, מבינים שגורל המדינה על הכתפים שלהם וממשיכים הלאה, למרות יאוש מוחלט, והבנה שהמוות כמעת וודאי.
מה רציתם, עוד סידרת רמבו שבה כולם חזקים וגיבורים אבל האויב הסורי השפל הפתיע את מיטב גיבורנו.
אני רואה במלחמת יום כיפור כאות שבח והצטינות לנו כעם ולחילים שלנו כגיבורים.
למרות שחטפנו את הפתעת חיינו, למרות שהאויב היה פי כמה וכמה רב מאיתנו, למרות הכול!
לא נשברנו, המשכנו הלאה להילחם ובסוף גם ניצחנו.
וזה בדיוק מה שהסידרה מציגה, אנשים פשוטים שנמצאים בסיטואציה מחרידה, מצליחים בסוף, כל אחד בדרכו להתגבר.
זו המציאות, ולא כל סרטי הרמבו שהאמרקאים כל כך אוהבים לייצר.
אבי נלחם בסיני, לפי התיאורים שלו הבלגן היה ככ גדול כולל אזרחים שהסתובבו בשולי הקרבות, בהמשך הלחימה בנסיונות איתור קרובי משפחה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מוני אורבך
למשל הסיפור המדהים של יורי, עולה חדש שנכנס עם הפרייבט לאזורי הקרבות לפנות פצועים.
https://youtu.be/xgb9yjncht0