מה דעתכם על סדרת הטלויזיה "שעת נעילה" ?

[דרור ברלי]

אז מה זה הג'אנטקס ?

דווקא בסדרה כל הטנקיסטים עם כובעי VRC הישנים. המקלעים על הטנקים הם 0.3. זה בסדר גמור. זה אותנטי.

והפרטים האלה כן חשובים. אפילו מאוד חשובים. שוט ד' או א' אולי קצת פחות משנה, אבל שיהיה שוט ושייראה כמו ביום-כיפור, בלי שרוול תרמי על הקנה וכו' - אנשים נלחמו ומתו בטנקים האלה. חיו בתוכם ימים ושבועות, נקשרו אליהם. לא תזייף להם עם לוחות דיקט על טנק אחר או עם מרכבה ששייכת לעידן אחר, לפחות 7-8 שנים קדימה.
גם ה-BTR152 מהפרק השני, הושאל עבור הסדרה ממוזיאון השריון בלטרון (שם עמד שנים רבות ללא תזוזה) והושמש על ידי שני מומחים עקשנים שהביאו אותו למצב של מניע ונוסע, אחד מהם זה מישהו מהפורום הזה, שכולם כאן מכירים.

[nirs]

ה-BTR152 מהפרק השני, הושאל עבור הסדרה ממוזיאון השריון בלטרון (שם עמד שנים רבות ללא תזוזה) והושמש על ידי שני מומחים עקשנים שהביאו אותו למצב של מניע ונוסע, אחד מהם זה מישהו מהפורום הזה, שכולם כאן מכירים.

נראה לי שיעניין רבים מגולשי האתר.
אשמח אם אותו חבר יוכל לשתף ולפרט.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[ניר ל]

דרור, תאמין לי שאם תחפש אז תמצא גם ג'אנטקס ושוב, הפוינט שלי הוא שכשמתיימרים לדייק אז זה צריך להיות עקבי.
אם חשוב להביא את סוג הרק"מ הנכון אז למה כל השאר נראה כמו גבעת חלפון ?
הסיפור של לקיחת הסורים את החרמון על כל הציוד ואנשי המודיעין ובעיקר לוינברג, ההתעמרות בנמלטים ובפדויי השבי, הלומי הקרב והPTSD, קרבות הבלימה של חט' 188 בדרום הרמה, תל סאקי - המציאות הייתה עוצמתית והזויה מעבר לכל דמיון ומה שערבבו מזה בתסריט מוצג באור מגוחך , מה גם שהוסיפו תכנים לא קשורים והפכו אותם מרכזיים - ע"ע נושא הפנתרים.

אם זאת התוצאה - אז עדיף היה לא לנסות והמסרים החשובים שהסדרה מעבירה היו עוברים באותה מידה.

אני שמח שהצפת הנושא הביאה לוחמים חשובים להעלות שוב את חוויותיהם לאחרונה, נכנסתי למפגשי זום מרתקים עם חלקם . בתור מי שקצת הכיר טנקים ותפס כוננות על אותן רמפות לפני 30 שנה, ריתק אותי לשמוע על ההכנה של צוותי 188 ועל הרמה המקצועית הגבוהה שהייתה להם, השליטה בשטח ובתוד"א , רמת התותחנות, לא במקרה הם הצליחו לבלום זרימה של שריון סורי למשך זמן כה רב ולהשמיד בכזה יחס מטורף.
לי השמיעו כל ערב את הדרך לרמפות ועד היום לא מבין על מה מדובר למרות ששנים אח"כ עוד יכולתי לדקלם את זה, אין מצב שבתור חפ"ש הייתי יודע לאן לנסוע אם המפקדים היו נהרגים...
אם השבת הקרובה לא תהיה סוערת אז נעלה לרמה, נעבור דרך תל סאקי ונחפש את המכתש של הרימון על רצפת הבונקר.

[ערן CJ]

אני מאוד נהנה מהסדרה.
הסדרה מנסה לדעתי לתאר תקופה, אוירה ותחושות מטלטלות של שברון האופוריה.
כמו אז, גם היום הצבא אינו חבורת גיבורים הומוגנית. האירועים המתוארים מתכתבים עם אירועי כיבוש החרמון, תל א-סאקי, קרבות השריון.
זו לא סדרת תעודה שמחוייבת לדייק בפרטים. זו סידרה שאמורה להעניק את חוויית האירועים מבלי לבנות מיתוסים הירואיים. יש אחרים שעשו זאת ועשו זאת טוב מאוד בעבר.

הטיפול בתקופה נעשה לדעתי במינון הנכון. אלו היו ימי אווירת "מציצים" מצד חד ומאידך פנתרים שחורים רוויי תחושות קיפוח. גיוסים איכותיים וגיוסי "מאו-מאו". ניצולי שואה שקיבלו שילומים כמשכורת שניה, שהשכלתם האירופאית אפשרה להם לעסוק במקצועות חופשיים יותר. לצידם היו עולים מזרחיים שהתקשו לצאת מתחושת עלבון המעברה. ההיררכיה המשפחתית שלהם נפגעה והם התקשו להתמודד עם קשיי היום-יום. תגובתה של גולדה: "הם לא נחמדים" הייתה עבורם מהלומה.

באותם ימים גם כור ההיתוך הצה"לי עמד למבחן.

תחושתי היא שמי שמדבר היום על "פערים עדתיים" עסוק בלשמרם תוך שימוש במילים גבוהות כמו הגמוניה/פריווילגים וכו' (פרשנים ופוליטיקאים כאחד). מי שעסקו אז בפערים חשו בהם ושאפו לשינוי.

במלחמה ההיא הייתי ילד בן 3 וקצת. גרתי במושב בסיני שזה מקרוב אוכלס. תחושת הורי הייתה - "חלוציות". הימי המלחמה לא נשארו במושב גברים. כולם גויסו. אינני זוכר דבר פרט לתמונה מבולבלת של אימהות המושב בוכות ומלטפות אותנו, בתוך מקלט. אספקת החשמל הגיעה מגנרטור. בכל פעם שהיתה הפסקת חשמל האימהות הדליקו נרות ופניהן נראו לי כואבות.
בסוף המלחמה אבי חזר ושתק הרבה זמן. אבל חלק מהגברים לא שבו. באותם ימים לא היו משפחות חד הוריות במושבים. האימהות האלמנות נאלצו לעזוב את המושב כעבור תקופה מסויימת. חלק מהחברים שלי בגן התחלפו. האופוריה של ששת הימים פגה!

ערן CJ

[asafk]

א. זה בידור. סדרה עלילתית. לא דוקו.
ב. ובכל זאת גורמת לצופים רבים לשאול 'מה - ככה היה ביום כיפור? ' בהתייחס לבלאגן ולכאוס של המלחמה - וגם לגבורה וגם לפחד. אז הנה עוד אנשים יתחברו ויתעניינו ואולי ילמדו משהו.
ג. מלחמה זה חרא. אין דרך לעשות מזה סדרה עלילתית שתביא רייטינג.
ד. ובתור סדרה עלילתית - בידור - היא עשויה טוב לדעתי.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

[alto]

א. זה בידור. סדרה עלילתית. לא דוקו.
נכון, אבל חומרים דרמטיים אמיתיים לא חסרים, למה להמציא ועוד לשכתב את ההיסטוריה?
ב. ובכל זאת גורמת לצופים רבים לשאול 'מה - ככה היה ביום כיפור? ' בהתייחס לבלאגן ולכאוס של המלחמה - וגם לגבורה וגם לפחד. אז הנה עוד אנשים יתחברו ויתעניינו ואולי ילמדו משהו.
מסכים, אבל שוב, אם להתחבר אז לדברים אמיתיים, למה להתחבר לקיפוד? או לקיבוצניקים עלובים? בשביל קצת רייטינג ללכלך על לוחמים שנפלו שם אחרי שעצרו טורי שריון או להציג אותם כמגוחכים למרות שבמציאות זכו בצל"ש?
ג. מלחמה זה חרא. אין דרך לעשות מזה סדרה עלילתית שתביא רייטינג.
1. ה'חרא' לא מועבר טוב לדעתי, לי יש הרגשה של הכל סטרילי שם, לא מזכיר בכלום מצבי אמת
2. אפשר לעשות סרטים/סדרות עלילתיות שיביאו רייטינג, ראה אחים לנשק, להציל את טוראי ריאן ואפילו בופור שלנ
ד. ובתור סדרה עלילתית - בידור - היא עשויה טוב לדעתי.
דעתי שונה, לא מעבירה את ההרגשה במלחמה, לא מקצועית, משחק מגוחך לפעמים, עלילות אינפנטיליות (הקיפוד הוזכר פה כבר?)

[Gilad]

א. זה בידור. סדרה עלילתית. לא דוקו.
ב. ובכל זאת גורמת לצופים רבים לשאול 'מה - ככה היה ביום כיפור? ' בהתייחס לבלאגן ולכאוס של המלחמה - וגם לגבורה וגם לפחד. אז הנה עוד אנשים יתחברו ויתעניינו ואולי ילמדו משהו.
ג. מלחמה זה חרא. אין דרך לעשות מזה סדרה עלילתית שתביא רייטינג.
ד. ובתור סדרה עלילתית - בידור - היא עשויה טוב לדעתי.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

מסכים לגמרי

בתור מישהו שלא היה במלחמה ולא היה מעולם בטנק - אני חושב שהפרטים הקטנים הם לא החשובים. לרב הציבור לא באמת משנה איך מכשיר קשר קולט בחדר עם אנטנה מקופלת או איך נראה הטנק בדיוק.
חשוב הרבה יותר להעביר את אווירת המלחמה ולהעלות את הסיפור לדיבור הציבורי וזה נעשה לדעתי בצורה מצוינת.

[דרור ברלי]

אל תפלו בפח סיפורי הפנתרים, הרומן של אלוש עם אחותו של מרקו, או העיתונאי עם התסרוקת ההזויה שמחפש את הבן שלו.
אלה רק סיפורי רקע שמביאים צבע לדרמה של המלחמה.

ב-6 לאוקטובר 73' הייתי בן 7 וקצת. גרנו בשיכון שהתגוררו בו הרבה קציני קבע, ברח' רמב"ם בבאר-שבע. האבות של הרבה ילדים בשיכון היו קצינים קרביים ששירתו בסיני (חלקם עלו מסיני לפני המלחמה ישר לרמת הגולן) ונראו בעינינו כענקים. בני אלוהים, גיבורים בלתי-מנוצחים העשויים ללא חת, עם אקדח הוובלי על המותן ומשקפי השמש על פנים צרובות, יורדים מהג'יפ או ה-D200 המאובקים בחנייה של השיכון ביום שישי אחר הצהריים, כשבאו לחופשת שבת.
ופתאום,מוקדם בבוקר יום כיפור, הטלפון צילצל. אבא עלה על המדים וממש רץ ל-D200 ונסע לסיני. אמא אמרה שאבא אמר לה שבצהריים תפרוץ מלחמה. אחר הצהרים כבר היו אזעקות ואחר כך האפלות. צבענו פנסים של מכוניות בצבע גואש שחור וכחול כהה. ואחרי יום-יומיים-שלושה-שבוע, מודעות אבל שמודבקות בכניסות לבניינים ולכמה ילדים מהשיכון וגם מכיתה ב'2 שלי, כבר לא היה יותר אבא. כי הוא מת במלחמה.
אבא שלי בא לאפטר קצרצר רק אחרי 10 ימים או יותר, עם רובה צלפים רוסי מוסין-נגאן וג'יפ גאז 69 שנלקחו שלל מהמצרים. בא, התקלח, התגלח, ישן כמה שעות, לבש מדים נקיים וחזר לסיני. הסיפורים מהמלחמה באו אחר כך. הרבה גבורה, הרבה מזל, גם הרבה טעויות וגם בזיונות. כי בסוף כולם רק בני אדם.

ולכן אוירת האימה והכאוס מומחשת היטב. גופות מתגוללות, פצועים שזועקים. אולי יש פה ושם טעויות בפרטים, אבל זה נראה מספיק אמין ובגלל שאלה מדי צה"ל על הגופות, זה מצמרר. סצינות קרבות הטנקים בהחלט מציאותיות. הפקודות בקשר, העליה לעמדה, הירי. זה מרגיש אמיתי. זה אמין. כשריונר, לא הספקתי לשים טנק אויב אמיתי בכוונות שלי (החבר'ה מהפלוגה שלי שהתגייסו מחזור אחד או שניים לפני עוד הספיקו, לפני הנסיגה מהגזרה המזרחית בלבנון לרצועת הבטחון) - אבל עדיין אני מרותק לסצינה הזו ומריץ אותה שוב ושוב.

אבל מלחמות הן לא חוויה הירואית ולא סרט הוליוודי. הפחד, האימה, תחושת חוסר האונים, כל מה שמציג את חיילי צה"ל לא כגיבורי-חיל אלא כבני אדם רגילים שגם מפחדים ומתמוטטים - זו לא תבוסתנות. זה אמיתי.
כי כן היה כאוס, כי אכן יחידות שלמות נמחקו, כי חיילים באמת ננטשו בשטח ונחשבו לנעדרים, חלקם עד סוף המלחמה. היו גם כאלה שברחו משדה הקרב. לא מעט. לא כולם היו גיבורים ורמבואים.

אבל לו רק למען איזון התמונה והחתירה להציג את האמת, בהחלט היה מקום להקדיש סצינות גם להצלחות ולנצחונות ולגיבורים האמיתיים. כי היו גם כאלה והרבה מאוד. אביגדור קהלני, צביקה גרינגולד ועוד רבים שבזכותם צה"ל ניצח. וזו עובדה מוגמרת - מלחמת יום הכיפורים היתה ניצחון צבאי מזהיר, הניצחון המוחלט האחרון של צה"ל. כי אם לא - כנראה שהדיון הזה לא היה מתקיים כאן.
מאז השתנו סדרי עולם, השתנו דיני המלחמות (הם חלים רק עלינו, לא על אף אחד אחר) והשתנתה האווירה במדינה - היום חד-משמעית אסור לצה"ל לנצח.... והאמת העירומה היא שהוא גם לא יכול.



לעניין הרמפות והדרכים ברמה - הרמה המקצועית של הטנקיסטים ב-73' היתה מאוד-מאוד גבוהה (וכהוכחה, יחסי הפגיעות/השמדות המרשימים לטובתם. כל צוות שוט בודד שכזה באמת היה שקול כנגד פלוגת T55/T62 סורית ולעתים אפילו יותר. לצערנו לא בכל גזרה או רמפה זה הספיק).
אישית, אני זוכר עד היום את כל הצירים בדרך לרמפות שלנו בבקעה ואפילו מהמוצב בדרום לבנון למיקומי מארבי הארטישוק מ-85'... אני מרשה לעצמי לנחש שגם הצוותים של 188 ו-7 ידעו אז את כל הצירים שלהם בעל פה. צוות טנק אמור לדעת לתפקד ברמת הפרט/צוות גם אם המטק/מ"מ שלו נפגע. מצד שני, כשטנק נפגע והחברים שלך נהרגים מול עיניך ואתה מקבל את החפפה כמו פטיש 5 למוח, לעולם לא תדע איך תתפקד באותו רגע.
PTSD זה משהו שאין ולא תהיה לך שליטה עליו. כשזה מכה - אז זה מכה. ואם לא באותו רגע כמו אצל "כספי" או "יוני בן-דרור", זה בא אחר כך. אלפי "כספים" ו"יונים" אחרים לא ישנים טוב בלילות עשרות שנים רבות אחרי המלחמה הזו.

[erby]

דווקא הסצינות במוצב החרמון צולמו בתל סאקי https://www.ynet.co.il/vacation/isra...DYF5w#autoplay

ממליץ לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של המדינה ובמלחמת יו"כ לצפות בסדרה "לא תשקוט הארץ" ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=hUhIIRSJZZo&t=5s
הסדרה פשוט מרתקת. חוץ מתיאורי הקרבות היא משלבת את המהלכים הפוליטיים לפני ותוך כדי המלחמה.
ראיתי את ארבעת הפרקים בסופ"ש אחד, פשוט אי אפשר להפסיק (ואפרופו פוליטיקה למדתי שאף אחד לא המציא את הגלגל בזמן האחרון)

ליאור

מה שרשמת בסוגריים זה בדיוק מה שעבר לי בראש תוך כדי צפייה.

הסיור של אבירם ברקאי ברמת הגולן מומלץ מאוד.
קראתי ספרים על מלחמת יום כיפור, אבל להיות שם ולשמוע, זו חוויה אחרת. הסיור אינטנסיבי מאוד ומרתק בעיניי.



Sent from my MI MAX 3 using Tapatalk

[ניר ל]

לא יודע לגבי הרמה המקצועית של הטנקיסטים אז בכללי, כן יודע וזה בזכות החפירות האחרונות שחט' 188 שהחזיקה את כל רמת הגולן באותן שנים הייתה הסיירת מטכ"ל של חיל השריון מבחינה מקצועית והשתתפה במספר רב של "ימי קרב" מול הסורים (7 הועלתה מסיני ערב המלחמה כעתודה ויאנוש בחר להציב אותה בצפון הרמה כנראה על דעתו). החברה האלה תפקדו בצורה מדהימה עד שנשחקו, היו שם גיבורי על אמיתיים והם עמדו ביחס כוחות נחות מחט' 7 ומול שני מאמצים עיקריים של הסורים. אז עם כבר בוחרים להציג חלקית דווקא את סיפורי הקרבות שלהם ולתקן אולי בהזדמנות זאת עוול הסטורי - ניתן היה לחסוך את כל השיט העדתי, בעיות המשמעת, ההופעה המרושלת ואיבוד השליטה העצמית - זה לא קרה שם, להיפך, הם לחמו באומץ לא רגיל גם זמן רב לאחר שאזלה התחמושת הכבדה ולעיתים מתוך טנקים ללא יכולת תנועה וללא צידוד חשמלי (למי ששאל כאן באיזה פוסט על ייעודו של מנוע עזר בשוט מטאור) .

ב 91 רציתי רק שריון ורק חטיבה 7, למרות ש 188 קיבלו בדיוק אז את המרכבה סימן 3, מן הסתם בזכות סיפורי הצלת המדינה בעמק הבכא, מי שמע אז על חט' 188 ...

[דור אריאל]

דבר אחד בטוח הסדרה עשתה

היא העלתה את נושא מלחמת יום כיפור על סדר היטום כולל אצל הדור הצעיר

אני יודע מחברים שמדריכים ברמת הגולן שיש המון פניות של משפחות לסיורים האתרי הקרבות הרמת הגולן

[דרור ברלי]

לא יודע לגבי הרמה המקצועית של הטנקיסטים אז בכללי, כן יודע וזה בזכות החפירות האחרונות שחט' 188 שהחזיקה את כל רמת הגולן באותן שנים הייתה הסיירת מטכ"ל של חיל השריון מבחינה מקצועית והשתתפה במספר רב של "ימי קרב" מול הסורים (7 הועלתה מסיני ערב המלחמה כעתודה ויאנוש בחר להציב אותה בצפון הרמה כנראה על דעתו). החברה האלה תפקדו בצורה מדהימה עד שנשחקו, היו שם גיבורי על אמיתיים והם עמדו ביחס כוחות נחות מחט' 7 ומול שני מאמצים עיקריים של הסורים. אז עם כבר בוחרים להציג חלקית דווקא את סיפורי הקרבות שלהם ולתקן אולי בהזדמנות זאת עוול הסטורי - ניתן היה לחסוך את כל השיט העדתי, בעיות המשמעת, ההופעה המרושלת ואיבוד השליטה העצמית - זה לא קרה שם, להיפך, הם לחמו באומץ לא רגיל גם זמן רב לאחר שאזלה התחמושת הכבדה ולעיתים מתוך טנקים ללא יכולת תנועה וללא צידוד חשמלי (למי ששאל כאן באיזה פוסט על ייעודו של מנוע עזר בשוט מטאור) .

ב 91 רציתי רק שריון ורק חטיבה 7, למרות ש 188 קיבלו בדיוק אז את המרכבה סימן 3, מן הסתם בזכות סיפורי הצלת המדינה בעמק הבכא, מי שמע אז על חט' 188 ...

לחטיבה 7 היה יח"צ טוב יותר, ללא ספק.
מג"ד בעל עיטור גיבור-ישראל וכשרון כתיבה מרשים, שכתב על זה ספר שהפך לחומר קריאה חובה לכל מתגייס לשריון.
ב-188 פשוט לא נשאר מי שיכתוב זכרונות. צביקה גרינגולד, אולי הסמל של חט' 188 במלחמה ההיא - לא גנרל, לא מג"ד, לא דמות צבעונית או עטורת תהילה כמו יאנוש או קהלני או יוסי בן-חנן. הוא היה צנוע מכדי שיעשה סימפוזיונים ממעלליו.
רק אחרי שנים רבות, אבירם ברקאי, איש יקר, תיקן את העוול הזה.


כשאני התגייסתי ב-84', הייתי תחת הרושם החזק של עוז 77. "רק שריון".
כשהגענו לניצנים להתחיל טירונות, כולם כמובן רצו ללכת ל-7, לגדוד 77.
בדיוק אז החטיבה עמדה לקבל את המרכבה סימן 2ב' שנראה לנו כמו חללית מכוכב אחר.
ההילה של "עוז 77" עוד ריחפה מעל לחטיבה 7. כל החטיבות האחרות נדחקו הצידה.

היום כולם יודעים שלחטיבה 188 אכן נגרם עוול הסטורי, אבל יהיה גם קצת לא הוגן להמעיט בערך הנצחונות וההישגים של חט' 7.

עוול הסטורי נגרם גם לכל חטיבות השריון האחרות שלחמו בסיני. גם הן היו ביחסי כוחות בלתי נסבלים, גם הן סבלו אבידות כבדות, גם שם היו מעללי גבורה, גם הן ניצחו נצחון ענק. חטיבות 14, 500, 600 ועוד הרבה מאוד - אבל אף אחד לא מתייחס ולא מעלה על נס את גבורתם. בדיוק כפי שמתייחסים היום לכלל לוחמי השריון - הם הכי קרביים, הם נטחנים בשירות קרבי-טכני-מקצועי קשה וסיזיפי, אבל הם שקופים ואפרוריים. אין מסביבם שום הילת גיבורים. הם עולים לכותרות רק אם טנק נופל ממוביל מול מצלמה או ששוב מתחיל הפיילוט המי-יודע-כמה לבחינת שירות בנות בטנקים.... (טעות קשה לדעתי, אבל שייך לדיון אחר)


למי שעוד לא קרא, אם יש כאלה - מומלצים: "על בלימה"/אבירם ברקאי, "עוז 77"/אביגדור קהלני.

[boaz avrahami]

188

צביקה גרינוולד , יוסי בן חנן, יאיר נפשי ובטח עוד ששכחתי.

קהלני הצליח להשיג הישג מדהים בכל קנה מידה והיו שם המון גיבורים שבפני כולם אני מסיר את הכובע.

צריך לזכור שלישראל היו 177 טנקים מול 1400 סוריים ועוד כמות קני ארטילריה מטורפת.
לא יאומן מה שהגיבורים האלו עשו.

[danob]

סליחה שאני מקלקל, אבל לכל מי שהזכיר את 'כח צביקה' תקראו קצת חומר על הנושא. יש כתבה מעניינת ביוטיוב.
וכל זאת, מבלי להוריד כהוא זה מגבורתם של לוחמי חט' 188

ליאור

[ניר ל]

סליחה שאני מקלקל, אבל לכל מי שהזכיר את 'כח צביקה' תקראו קצת חומר על הנושא. יש כתבה מעניינת ביוטיוב.
וכל זאת, מבלי להוריד כהוא זה מגבורתם של לוחמי חט' 188

ליאור

הסיפור על כוח צביקה הוא מיתוס, כל מיתוס שתבדוק עובדתית יתברר כבדיה או במקרה הטוב הגזמה פרועה...
לא מעט קצינים בכירים קודמו על סמך מיתוסים ומעשיות, לעומתם ישנם גם כאלה שעשו ושתקו. גיבורים אמיתיים לא מחפשים תהילה ועל רובם לא תשמע, אבל המיתוסים האלו חשובים לצורך בניית סולם ערכים ולצורכי שיווק של יחידות צבאיות. אתה לא מצפה שיספרו לך איך ברוב המקרים אנשים פשוט מפחדים ולעיתים בורחים מהקרב...

[DavidL]

הסיפור על כוח צביקה הוא מיתוס, כל מיתוס שתבדוק עובדתית יתברר כבדיה או במקרה הטוב הגזמה פרועה...
לא מעט קצינים בכירים קודמו על סמך מיתוסים ומעשיות, לעומתם ישנם גם כאלה שעשו ושתקו. גיבורים אמיתיים לא מחפשים תהילה ועל רובם לא תשמע, אבל המיתוסים האלו חשובים לצורך בניית סולם ערכים ולצורכי שיווק של יחידות צבאיות. אתה לא מצפה שיספרו לך איך ברוב המקרים אנשים פשוט מפחדים ולעיתים בורחים מהקרב...

כיצד אתה קובע זאת? הייתה שם? להזכירך צביקה גרינוולד עוטר בעיטור הגבורה!! לאחר תחקיר וקבלת מידע אמין סמוך להתרחשות האירועים.

[ניר ל]

כיצד אתה קובע זאת? הייתה שם? להזכירך צביקה גרינוולד עוטר בעיטור הגבורה!! לאחר תחקיר וקבלת מידע אמין סמוך להתרחשות האירועים.

מותר לשאול בן כמה אתה ?

[רמי גלבוע]

היי חברים! כל הכבוד ולא מפתיע אותי, שדווקא כאן עולה כזה דיון חשוב.

כמה מילים אישיות - ב-1973 נלחמתי ברמת הגולן בגדוד סיור 134, מילואים. עלינו לרמה ב-7 לחודש, הגדוד נלחם בקו הראשון ולאחר כמה ניסיונות הבקעה נכנסנו לסוריה, ב-11 לאוקטובר בערב. לא הייתי טנקיסט אבל כמפקד נגמ"ש מג"ד ביליתי את כל ימי הלחימה בקו הקדמי, מחלץ פצועים, מכניס תחמושת, לא היה רגע דל. ב-9 לחודש הייתי מטרים ספורים מ"נגמש השמונה" שחטף פגיעה ישירה, ונהרגו בו שמונה לוחמים - זו טראומה שתלווה אותי עד יומי האחרון.

בערב הפריצה נכנסנו, שני נגמשים + טנק המגד לחילוץ טנקיסטים פצועים, כ-400 מטרים אל תוך שטח סוריה. נתקענו בלילה בשדה מוקשים ונקלענו לקרב יריות עם קומנדו סורי, בסופו של דבר חטפתי כדור בבית השחי, וחולצתי לבי"ח פורייה. בסיום הקרבות נמנו בגדוד 36 הרוגים ועשרות פצועים – גדוד סיור 134 נמחק, ואיתו מורשת הקרב שלנו.

מפוזיציה זו אני לא מסוגל שלא לצפות בסדרה, למרות שיש בה קטעים שמעיפים לי את הפיוזים – עם כל ההבנה לשיקולי הפקה ורייטינג, קשה לי לראות ולשמוע את הקלישאות ההוליוודיות, הטיפוסים ההזויים, והגחכה מקוממת של אחיי, גיבורי התהילה. כבוגר מלחמת ההתשה בתעלה + כיפורים ברמה, אני יודע שמרבית הלוחמים היו רציניים, ממוקדים, ענייניים וגיבורים. לא היינו חפים מטעויות, והיו גם שלא עמדו בעומס – אבל הרוב המכריע עשה את העבודה בצורה מדהימה.

למרות זאת – אני גם רואה את הטוב שבהעלאת הסדרה. חבל שלא מציגים בה גם את הצד הרציני יותר.

אני מצרף כמה תמונות שצילמתי, קצת יותר מעניינות ממבחני הדרכים שאני מצלם היום...

הטנק הבוער צולם על קו הגבול לסוריה, שעתיים לאחר מכן כבר הייתי על האלונקה




- - - Updated - - -

[nirs]

בספר של אבירם, יש תיאור (כנראה, די קרוב למציאות) של הלחימה של ״כוח צביקה״.

דעתי שזה לא ממש משנה כמה טנקים הכוח השמיד בפועל. עצם העמידה והחזקת הציר היא הגדולה.

שווה להציץ בסרטון של ״מצפן מורשת״ על הנדון (אגב, גם בסרטונים נוספים מהסדרה)

https://youtu.be/LVncsjNI4iA


Sent from my iPhone using Tapatalk

[assafy]

כיצד אתה קובע זאת? הייתה שם? להזכירך צביקה גרינוולד עוטר בעיטור הגבורה!! לאחר תחקיר וקבלת מידע אמין סמוך להתרחשות האירועים.

1+

זה שאחרי המלחמה היו צריכים מיתוסים וניפחו את המספרים לכאילו 60 טנקים שהושמדו מה שצביקה מעולם לא טען זה לא מוריד מכהו זה של מעשי הגבורה האמיתיים. מה זה משנה אם ניפחו את זה ל60 או שזה היה באמת באיזור ה10? העיניין שהגיע מישהו שהיה בין תפקידים והיה יכול להשאר בבית, שטף עם ג׳ריקנים דם וחלקי גופות מהטנקים ובנה צוותים חדשים ויצא לקרב שוב ושוב. לא מדובר כאן ברמבו הוליוודי אלא באדם רגיל אך אמיץ מאוד שלאחר מכן היה צריך להתמודד עם תסמיני הלם קרב. אגב שירת במשך שנים במילואים כמג״ד.
אני מאמין שסיפור המעשה כפי שנכתב ב״על בלימה״ מדוייק.
תקראו גם בערך הוויקיפדיה את הפרק הדן באמינות סיפור הגבורה וההתמודדות עם הטענות.