החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

[grand]

ענק!!!
אתה כישרון מבוזבז,
היתכן שאתה הפולני הענק שדפק לי מכות רצח ברמלה?

[Bernard]

אני לא ענק (ענקים לא צריכים ללכת כ"כ הרבה מכות ובטח שלא חוטפים.. כמוני) ואני לא ברמלה מגיל 18 - מיד אחרי טקס סיום סידרת ההשרדות וקבלת התעודת "בוגר רמלה", עזבתי לסביבה מרגיע יותר - חירניק בצבא.
אז... כנראה שזה לא אני

[grand]

זה בסדר, אני מגיל 13 לא שם..
בכלל.. כל השכונה שלי שם היו אשכנזים (בהרצל, בין השעון לבית החרושת לקרח)
אבל נשארו אחלה זיכרונות מתקופה אחרת ויפה.

[יוש]

ברנרד,
כבר מאי אילו הודעותייך בשרשורים כאלו ואחרים, אפשר היה לזהות יכולת ביטוי ויכולת הבחנה השמורים בד"כ לעוסקים בכתיבה לפרנסתם.
מכיוון שהחיים בניכר מעניינים את דרי הביצה המקומית, לא כל שכן באמריקה, ידעתי ולכן הצעתי שזה יהיה רעיון מצוין שתפתח ב"טור" אישי ותתאר דברים שכישראלים, נבין שלעולם לא נבין.
החוויות הג'יפאיות שאתה מתאר על הדרך הן בונוס אקסטרא.
אגב, ישר כוח על הציניות והסארקזם המושחזים. אתה וג'ו יכולים
להחזיק פה פינה לתפארת,
לטובת כל הממורמרים, ישראלים, בעיקר מעל גיל 40.
נסו לתזמן עדכון קולע לקראת הסופ"שים ואפשר לוותר על העיתון לשבת.
נראה לי שקלטת את הקטע,
כל נושא חברתי-כלכלי-תרבותי שתגעו בו,
מציף במחשבות.
גם קצת ג'יפאות של הניכר תשמח ( למרות שתמונת הפער בין שם לביצתנו הכה לוקאלית, כבר די ברור)
בראוו.

[boaz avrahami]

ועכשיו צריך מעשהו מישראל שיתן קונטרה עם טור שיקרא החיים בגולאג

[Bernard]

לא הייתי בהאזנה היום.
קפצתי, עם החבר שבא לבקר, למדינה קרובה - דלאוור.
שעה נסיעה למרכז קניות ע נ ק. כמה קניונים (סגורים) וכמה מרכזי קניות פתוחים והכי חשוב... אין מס.
כן. בלי מיסים ותחשבו על זה שבכל קנייה של מסטיק, חוסכים 7-7.25 אחוז - לא הייתי נוסע עבור מסטיק אבל החור הזה מושך המוני פיק-אפים שמעמיסים סטים של מקרר-תנור-מיקרו-מדיח... חיסכון די גדול לכל המדינות הגובלות..

אנחנו חשבנו לקנות איזה מחשב או שניים... בסופו של דבר החבר קנה SSD 128GB בפחות משבעים דולר... אבל חוויה.


בכל מקרה..
רמי.
אני גרתי בנווה דוד (הישנה), במרחק יריקה ממגרש הכדורסל (שיחקתי באליצור נווה דוד מכיתה ד' עד הצבא). והיינו מתפלחים לבית החרושת לקרח על בסיס יומי, בקיץ (להתרחץ במפל, אם אתה זוכר על מה אני מדבר) שבט הצופים שלי (אחוה) היה ממש מאחורי ביה"ח לקרח, עד שנשרף. היינו יוצאים לטיולים במטע הזיתים שמצפון לצומת.. עד שמתישהו השתלטו על כל האיזור בני הדודים מלוד..
בריכת החורף שמעבר לפסי הרכבת (איפה שהיום יש את השכונה הענקית והמכוערת) היתה פרוייקט הביוטופ שלי בתיכון (מוצגת בגאווה באוניברסיטת ת"א.) וכללה גילויי "בינלאומי" של צפרדעי עצים (אילניות) אלבינו..
שם גם היינו, אני וחבר, צדים נחשים וארנבות (ומשחררים!!).
אכן זכרונות נהדרים - כלום לא נשאר מהדברים האלה... כלום.

יוש.
אני לפרנסתי פנסיונר של המדינה. לא עוסק ולא עסקתי ולא מתפרנס מכתיבה.
מזה כמעט ארבע שנים, אחרי 21 שנים "אינטינסיבות" ואינטנסיביות (+ שש שנים בצבא), אני מנסה להינות מהפרישה שלי.
לאט לאט ובקצב מתגבר לאללה, אני עולה ל-SHMBO על העצבים אבל אלוהים (השם, כמו שקוראת לזה הגמדה הקטנה) כנראה אוהב אותי והציל אותי מעריפה נוסך דאעש - העיף אותה ליפן והודו, עם הג'וב החדש..

ג'יפאות.
נראה לי שאין פה אפילו רכב 4X4 אחד שלא מוגבה ומדוגם ו.. "בחיים לא ראה שטח", כמו שאמרתי לחבר שלי, שבא לבקר לפני שנה (נסענו לארבע ימים במואב). הכל, כמו שג'ו הבהיר לי מזמן, "פוזה"..
הרכבים המדוגמים ביותר הם של ה... גננים פה (או כמו שהם קוראים לעצמם פה Landscape specialist - מזכיר לי את "בוטיק התחת" של הגששים).
אבל זה שווה סיפור נפרד.



אם עדיין לא נמאס לכם, מחר אני אעלה את סיפור הטיול שלנו בקיץ. בגדול: ניו ג'רזי - אילנוי (שיקגו) - קולורדו (אספן, בקיץ... וואי, וואי, וואי. כואב הלב היופי והעושר. כל עיקול בכביש/שביל... גלויה) - יוטה/מונטנה (יילוסטון) וחזרה דרך מיזורי (סט. לואיס.. איפה שהורגים "חפים מפשע") וכל המדינות שבדרך - סה"כ כמעט 6500 מייל בארבעה שבועות.. ברכב הנאמן, ששפך מנוע חודשיים אחרי..

לפי התגובות של החברים שקראו את זה בזמן אמת..יהיו קטעים -מבטיח.

[יוש]

יאללה, לכל איפה שאתה זורק אבן,
יש סיפור.
תמשיך.

[Saar]

ממתינים

[Tomer Gal]

ואני חשבתי שאתה הולך להרגיע את לחוצי ברלין שלא הכל דבש...

[אוקטבה]

תמשיך
אתה כותב מצוין
צחי

[Bernard]

מצטער על העיכוב.
כאמור, חבר מהארץ עצר לביקור (בדרך ממקסיקו - עבודה) לכמה ימים והזמן היה קצר והקניות מרובות, ובין זה למנהלות עם הגמדים (SHMBO ביפן), לא היה יותר מידי זמן לכתוב ולהעלות.
ננסה להשלים את הפער..

- - - Updated - - -

יש לי בעייה להיכנס לבלוג של SHMBO, שם העלנו את חוויות הטיול, ולהעתיק לפה...
בנתיים אספר לכם על השירות הרפואי פה בארה"ב. יש הרבה מה לכתוב ואני מקליד די מהר (ממר"מ) אז החלטתי להעלות את זה בחלקים.
אני מתבל את זה ב"חוויות" אישיות, אז למי שאין סבלנות לשטף המלל...
הרשימה הזו מוקדשת לתומר גל – דוגמא ל"לא הכל דבש" בגולה.

רקע.
ביטוח רפואי פה הוא אחד הדברים החשובים ביותר ולפחות במזרח,אחד המרכיבים היקרים ביותר והמעיקים ביותר בתקציב המשפחתי האמריקאי.
אחד הדברים הראשונים שהאמריקאים (ברי המזל שבניהם) בודקים במקום עבודה פוטנציאלי, הוא הביטוח הרפואי שהוא מספק לעובדיו ומה הוא מכסה.
"מה הוא מכסה" זו תעלומה שאיש, אבל איש, לא הצליח לפתור – אתה אף פעם לא יודע מה מכוסה ושיטת "המצליח" פה הגיעה לדרגת אומנות ממש, כשאיש מהצדדים (אתה ונציגת הביטוח) לא ממש יודע מה המצב לאשורו ומי עובד על מי ומי "זוכה" בסופו של דבר.
הכל נתון למו"מ ונקודות הפתיחה נמדדות בעשרות ומאות אלפי דולרים – וזה לא צחוק, כפי שתבינו מהדוגמאות הבאות..

אצלנו, למזלנו, הביטוח הרפואי שולם ע"י החברה בה עבדה SHMBO. העלות היא יותר מאלף דולר לחודש, כשאנחנו משלמים פחות ממאתיים (ויש גם השתתפות עצמית לכל ביקור/טיפול/שיהוק).
עכשיו תחשבו מה עושה עצמאי, בעל משפחה.

בשנים האחרונות הבחור הזה, אובמה, מנסה להחדיר לסדר היום הלאומי את העובדה שלא לכל אמריקאי יש כסף לביטוח רפואי ושאלה שיש להם (או יותר נכון המדינה, אבל צריך מימון.. כמובן) חייבים לדאוג לאלה שאין להם... סוציאליסט כזה..

עכשיו, סטייה קלה להסבר כמה הדבר הטריוואלי הזה לא... טרויאלי בכלל.
אם תזכרו בשנים אחורה, בבחירות של קלינטון לנשיאות, היו כאלה שהאשימו אותו שהוא "ליברל".. שומו שמיים!!!
בכל מקום אחר הדבר היה נחשב למחמאה אבל פה... במדינה השמרנית הזו... אפילו קלינטון השרמנטי מיהר להעלב ולהבהיר שלמרות "הקללות" שהוא סופג (= ליברל), הוא יתגבר ויוכיח שאין לו אמא ערבייה או מניות בתדיראן (הזקנים בנינו יודעים על מה אני מדבר) והוא יהיה נשיא.
אז.. סוציאליסט זו קללה חמורה יותר... עילה לתביעת דיבה ונצחון בטוח, אלא אם אתה לא אזרח אמיתי – ושיהיה ברור , חלק גדול מהאמריקאים בטוחים שאובמה לא אזרח.. והם גם מוכיחים את זה.
שלא תבינו לא נכון – הרוח הנוצרית, שהיא הרוב פה, עוסקת הרבה בעזרה לזולת וסיוע למסכנים ו"חסרי האוצר", כמו שהם קוראים לזה כאן ((misfortiune.
דוגמאות:

• כמעט בכל סופרמרקט, כניסה לבניין ציבורי/ממשלתי/מוניציפאלי/ביה"ס/ביה"ח וכו', שינן עמדות לתרומת מצרכים/בגדים/כסף לנזקקים.
• כל גוף (משטרה/מכבאי אש/חברות גדולות(וואלמארט, קוסטקו וכו')/בתי ספר גבוהים ונמוכים וכל מה שאתם רק מסוגלים לחשוב עליו) מקיים לפחות פעמיים בשנה פעילות התנדבותית למען "הקהילה" (=למסכנים) וכולם לוקחים את זה ברצינות שאין שנייה לה.
• לאחר כל אסון (שיטפון/הוריקן/בחירת נשיא שחור..) כולם מתארגנים לעזור בכסף, תרומות, עבודה... הכל ושוב, ברצינות והשקעה מעוררי הערצה.
• כשעולה סיפור של טיפול רפואי למישהו נזקק, מיד נפתחים מספר חשבונות בנק וכולם... כולם תורמים.
• כש..בקיצור הבנתם את הרעיון..

האמריקאים גדולים באירגון מאסיבי של דברים והם "מעודדים את עצמם תוך כדי העשייה" והדברים תופסים תאוצה בצורה מעוררת הערצה (תראו את סיפור דליי מי הקרח לסיוע למחלת ניוון השרירים) וכולם נרתמים.

הכל טוב ויפה אבל...
אבל "אל תכריח אותי" – אני אתרום ואשקיע המון.. כשאני ארצה ואחליט ומתאים לי. אל תכריח אותי!

כך הביטוח הרפואי של אובמה.
מה שהוא אומר, שכל אחד ישלם "משהו", לפי הכנסתו, והתשלום הזה יכסה את ההוצאה לכיסויי רפואי ל.. כולם.
המצאה גאונית שהשחרחר הזה די העתיק ממשהו שנקרא בישראל "מס בריאות"..
אבל פה זה לא ישראל – פה יש "חופש החלטה".
למה אני צריך לשלם עבור מישהו שבכלל לא עובד?
אם ההוא צריך תרומה.. תפאדל. אבל בכוח? בלי לשאול? מה פתאום!
הפטנט הזה גם לא מוצא חן בעיני המעמד הנמוך העובד – קודם הם יכלו להחליט כמה ואם בכלל, הם מפרישים לביטוח בריאות ו... מה שיהיה יהיה (האמת, הם לא חולים..) – עכשיו מכריחים אותם להוציא כסף (לא הרבה, יחסית, אבל למי שמרוויח 30-40 אלף בשנה, כל דולר חשוב. כל דולר) על משהו שהם לא רוצים.
יותר מזה, רוב בעלי עסקים מחוייבים להפריש כסף לביטוח רפואי לעובדים וזו כבר הוצאה לא מתוכננת ולא פשוטה לעסקים קטנים שמנסים לשרוד. יש דרכים לעקוף את זה אבל.. עדיין.
למעשה רוב רובם של התומכים ברעיון הגאוני, שדווקא עובד יפה והמון זמן בכל העולם, הזה הם מובטלים ונתמכי סעד ו.. ליברלים/סוציאליסטים...

זה בגדול.. הרקע –יש עוד כל מיני "פנים" לגישעפט הזה שנקרא ביטוח רפואי אבל גם כך הסיפור התארך..
בגדול, מה שצריך להבין שהפטנט הזה, של ביטוח רפואי, מסובך ואיש לא יודע מה הוא מכסה וכמה..

[lizard]

רק שתדע, הילדים שלנו נולדו בבולטימור, כמובן שלא היה לנו ביטוח כי אף אחד לא מוכן לבטח תאומים (ביטוח לתינוק אחד זה בסביבות המליון דולר, לא צוחק). בבית חולים קיבלו פחות או יותר שבץ כשנודע להם שאין לנו ביטוח.
אחרי שבועיים וחצי, שבועיים בפגיה וחצי שבוע במחלקת ילדים, הילדים שוחררו. (אחרי שהם שוחררו כן היה להם ביטוח) על השבועיים האלה קיבלנו חשבון של בערך 70 אלף דולר. יצאנו בזול כי הערכות בארץ היו גם של חצי מליון דולר.
בכל מקרה, הבית חולים הסביר לנו שיש להם תוכנית מימון לאנשים שאין להם כסף. אחרי שחזרנו לארץ העברנו להם את כל המידע שהם רצו והם החליטו שאנחנו עומדים בקריטריונים. לא רק שוויתרו לנו על 70 אלף דולר, גם החזירו לנו את ה5000 דולר ששמנו מקדמה. יצאו מדהימים. אז מצד אחד, כן אם אין לך ביטוח בריאות אתה די נדפקת (לדעתי זו אחת הסיבות שהתרופות ללא מרשם רופא די חזקות. לא מדעי אבל הרגשה שלי שבארה"ב כל התרופות נגד צינון וכדומה חזקות יותר) אבל מצד שני, אם אתה מראה להם שבאמת אין לך, אני חושב שהם מוכנים לבוא לקראתך. בסה"כ, כמו שהעורכת דין שלנו אמרה, הם יודעים שאף אחד לא יכול לשלם לכן הם מתפשרים ומוכנים לבוא לקראתך.
משהו נוסף, הילדים הלכו לבדיקת אקו לב בבית חולים אחר (בית חולים יהודי עם הקפיטריה הכי מדהימה שראיתי בחיים, משהו מטורף -לא כשר- ביותר, היה גם חדר אוכל כשר) בדיקה של 6000 דולר בערך. היה לנו ביטוח אז לא היינו מודאגים. אחרי שהרופאה (יהודיה דוברת עברית חלקית, בגלל זה בחרנו בבית חולים הזה) בדקה אותם הסברתי לה שאנחנו טסים חזרה לארץ עוד חודש ואם הם יוכלו לתת את החשבון עד אז כדי שנשנלם/נפעיל ביטוח. היא צחקה עלי ואמרה שאחותה שילדה בבית חולים הזה, עדיין לא קיבלה חשבון עבור הלידה - שש שנים אחרי. זה אומר שכנראה ממש לא דחוף להם לקבל את הכסף. לך תבין למה.

[Bernard]

טוב.
עשיתי טעות שחילקתי את הפוסט - כך דברים מתנתקים וההקשר אובד.

כן מיכה.
מה שאתה מתאר דווקא ממחיש את מה שאני כותב בפוסט (שרק החלק הראשון שלו עלה, בנתיים).
בגדול הסיפור שלך מהווה שילוב של שני הנושאים שהעלתי פה העזרה ההדדית והביטוח רפואי.. בגדול.

זה מה שמעצבן את האמריקאים פה.
הכניסה לכיס שלהם וזאת משום שכשמבקשים מהם או מעלים נושא, הם נרתמים ברצון ובגדול.
למי שאין איך לממן טיפול רפואי - יעזרו. ויעזרו בגדול (במיוחד יהודים וליהודים).
יש פה המוני עמותות והתארגנויות שמסייעות לנזקקים - ונזקקים זה לאו דווקא עניים. יש המון מילגות (על זה "נדון" בפרק "ההשכלה" - עוד משהו ל"טובת תומר גל") ותרומות, שמשלמות את החשבונות "שלך", אם אין ידך משגת.
אני אוציא לבד כסף מהכיס.. אפילו יותר ממה שאתה התכוונת.. רק אל תכניס את היד שלך (הממשל) לכיס שלי.

זו גם אחת הטענות הגדולות נגד ה"אובמה קייר".
וזה גם מה שהיה איתך - הסבר.
כמו שהזכרתי במה שאני כותב.. בהמשך (שעדיין לא העלתי - - שמתם לב לעבר-הווה-עתיד במשפט אחד) טיפול רפואי תקבל ובלי קיצורי דרך, בניגוד לאגדו, שהטיפול מופסק ברגע שמתברר שאין לך ביטוח/כיסוי. תקבל את הטיפול הטוב ביותר שהם מסוגלים לספק.
אבל עדיין מישהו צריך לשלם.

אם אין לך ביטוח (ואין לך רכוש או שאתה לא "מפה"), הסיכויי של ביה"ח לגבות את הכסף הוא אפסי וגם אין את מי לתבוע (ולקחת רכוש במקום כסף) ולכן ביה"ח עצמו (יש מחלקה מיוחדת בכל מוסד שכזה) פונה, בשימך, לכל מיני עמותות ואירגונים ומנסה לאסוף כמה שיותר כסף לכיסוי עלות הטיפול.

אם יש לך ביטוח - ביה"ח שולח את החשבונות לשניכם, לך ולביטוח, אבל מי שאחראי זה אתה ו... תקרא בהמשך.

כמו שהזכרתי, עובדת פה חזק שיטת "מצליח" - נותנים חשבון מלא והוא למעשה... נקודת הפתיחה למו"מ. אם אתה פראייר ומשלם - הצליח!!
אם לא, הם יגבו כמה שיותר.
והרוב פה לא פראיירים.. בכלל לא - לאמרקאים יש תחושה מאוד חזה ועקשנות מולדת להפיק ולקבל את המקסימום עבור כל דולר שהם משלמים. ובצדק!!

כך יוצא שמי שאין לו, מקבל טיפול כמו מי שיש לו (טוב, זה תלוי מאוד באיזור שבו אתה חי/מקבל טיפול... בשכונות עוני , בביה"ח ציבורי (יש פה כאלה) לא בדיוק יהיה לך חדר פרטי ולא סוגי הטיפול כמו שתארתי בהמשך(שוב מוטיבים של פלאש-בק עתידי ) שאני קיבלתי..) אבל הוא לא משלם.. בכלל. בגלל שאין איך לגבות ממנו.
יוצא שמערכת הבריאות נמצאת בהפסד (לצורך ההסבר כמובן...) וצריכה להשלים את ההפסד הזה מ... מי שיש לו. והיא עושה את זה ברגע שאותו "מי שיש לו" מגיע לטיפול ומקבל חשבונות.

עכשיו.
מה עשתה האובמה קייר - אמרה, למעשה, אני אתחיל "לכסות את ההפסד" מראש. לא אחכה ש"מי שיש לו" יגיע לטיפול ואגבה ממנו כסף, אני אקח מראש כסף מכולם (=מי שמקבל משכורת/מרוויח כסף) - אני אגבה "מס במקור".
ועל זה מתעצבנים רבים.
גם כל אלה שעד עכשיו לא עשו ביטוח (זה הרי לא חובה) ומרוויחים משכורת (ומקפידים שלא יהיה רכוש על שמם, רכוש שאפשר לעקל לטובת חובות), צריכים עכשיו להפריש כסף לביטוח בריאות.. מכריחים אותם.. והם לא מרוצים מזה..


אבל את כל זה אני מסביר בהמשך, בצורה קצת יותר ציורית...

[Bernard]

שממחישים את הנושא..



הניתוח(ון) שלי.
במהלך טיול הג'יפים במואב, התחלתי להרגיש משהו מוזר שם... למטה.. בבטן התחתונה..
כחודש אחרי, החלטתי ללכת לרופא (יהודי נחמד בשם בלומנטל) שמיד אמר לי "בקע" והפנה אותי למומחה - אני, כמובן כבר עשיתי עבודת מחקר לפני הביקור והבנתי לבד במה מדובר.
המומחה התחיל להסביר לי (כמו לדביל... אני מקווה שהוא עושה את זה לכולם ולא חרג ממנהגו בגלל הרושם שעשיתי..) מה מקור הבעייה, למה היא נוצרת ושטוב מאוד שפניתי לרופא בזמן.
עכשיו, שתבינו.. לא היה לי כלום.. ממש. בארץ הרופא שלי היה מעיף לי סטירה ואומר שאחזור אם יחמיר... ושאין לי מה לחזור בכלל..

חאסלו..
אמרתי לרופא שאני מבין בדיוק מה קורה ושזה לא חמור (בכלל לא חמור.. על גבול ההתפנקות ממש) ולא כואב ולא רואים כלום אבל אני מעדיף לטפל בזה עכשיו "ולהרוג את הנבלה כשהיא קטנה".. כמובן שההוא היה בהלם ולא הבין מה צריך להרוג פה אבל שמח שלא צריך לשכנע אותי ואמר לי בחיוך "חסכת לי חצי שעה של הסבר ועכשיו אני יכול לקבל את הפציינט הבא".
התלהבתי מעצמי ואמרתי לו שהבנתי שיש שתי שיטות – לאפרוסקופיה (חור קטן ועבודה דרך צינורית) או השיטה ה"רגילה" של חיתוך ועבודה "מלוכלכת" עם החלמה קשה יותר.
ההוא הרגיע אותי ואמר שלפרוסקופיה זה נחמד אבל לא כ"כ יעיל ושהוא (ציטוט, נשבע לכם) "אוהב לעבוד עם הידיים ולהרגיש עם האצבעות שהכל יושב במקום וכמו שצריך"... החיוך נמחק לי מהפנים וכל השרירים הטבעתיים התכווצו לי – כולל האישונים..
בכל מקרה, כך אמר המומחה, השבר קורה ממאמץ יתר ושאני צריך להשגיח..
הסברתי לו שמאמץ היתר היחיד שלי, בארבע השנים האחרונות, הוא להתאמץ לא להתאמץ אבל זה לא הצחיק אותו..

לאחר אזהרה של בעלי נסיון (מר) הקפדנו לבדוק שהכל מכוסה וכל הוצאות הניתוח מוכרות בביטוח ושכל הרופאים ב-NETWORK וביה"ח "עובד" עם הביטוח והכל.. מכוסה.
יש ראיון שאתה צריך לעבור לפני הניחוח (הפרוצדורה, כמו שהם קוראים לזה... בכלל. אין פה ניתוחים.. בכלל. יש פרוצדורות) ושברור לך מה עושים לך ושאם יקרה משהו... הם לא קשורים לזה..

יום הניתוח (שבוע אחרי הראיון.. כשנוח לך – אין תור לשנה הבאה וכאלה, כמו בארץ).
אתה מגיע לחדר הקבלה בביה"ח (מטר מהבית) שנראה ומרגיש כמו לאונג' של מחלקה ראשונה בחברת תעופה סינגפורית והכל שקט ונקי וכולם חביבים מאוד.
בדיוק (בדיוק!!) בשעה שנקבעה קוראים לך לחדר ומתחילים טופסיאדה – כל הזמן כולם מתנצלים.. על משהו. לא ברור מה.
אח"כ עוברים לחדר אחר ומסבירים לך מה עומד לקרות – טפסים (אה, כבר עשית.. WELL DONE.. כאילו שהייתי עובר לשלב הבא, בלי למלא טפסים ולחתום על ויתורים) – החלפת בגדים (קטעים..) – הכרת הצוות (באמת חושבים שאני אזכור את כל השמות?) – פגישה עם המרדים (פגישה???) – כניסה לחדר ניתוח – ניתוח (סליחה.. פרוצדרוה. משום מה, החדר הוא חדר ניתוח ולא חדר פרוצדורות) – התאוששות (בדיחה.. ראו בהמשך) – והחלמה..
הכל מסבירים בנועם ובלי לחץ ואתה מקבל את ההרגשה שאתה היחיד שמנותח היום וכל תשומת הלב שלהם מופנית אליך – מלך העולם..

אח"כ אתה עובר לחדר ההתארגנות.
נותנים לך שני חלוקים (שניים!!!) – אחד רגיל כזה, שפתוח לגמרי מאחור (עם הטוסיק חשוף לרוח, לגמרי - כאלה שבבתי החולים, הרבה מסתובבים איתם בחדר האוכל... גועל נפש) והשני.. זהה ללבוש הפוך.. יענו, שמכסה את הטוסיק (!!!), שלא תרגיש חשוף.
נותנים לך גם גרביים (עד אמצע הירך) כמו של טייסים (אשכרה!!), שמתחברים למערכת לחץ איור ללוחמה בכוחות ה-G בתימרונים מסובכים ב-15F , שלא יהיו חלילה קרישי דם ותסחיפים (כולה ניתוח שבר.. שבארץ עושים עם סכין קצבים "12 וקצת צמר גפן) וכפפות (שלא יהיה קר בחדר הניתוח.
כל הזמן יש איתך משהי בחדר (משגיחה שלא תיפול או משהו כזה) שמקפידה, בנימוס, להסתכל לכיוון האחר, שלא תחוש מבוכה (או שאולי התחת הנפול שלי הגעיל אותה.. לא יודע..).
לאחר סיפורים מחברים שעברו את הפרוצדורה בארץ (ספורטאים, לא נמושות כמוני) חיכיתי במתח לשלב הגילוח... איזו מבוכה!!!
אז זהו שלא – את השלב הזה חוסכים ממך פה וזה נעשה כשאתה תחת הרדמה כללית (וקר שם... אתה אפילו לא יכול להסביר ש.."זה" בגלל שקר מאוד ו"זה" לא הגודל הרגיל... איזו השפלה (ולמי שלא מבין על מה אני מדבר, שיחפש ביוטיוב את קטע הבריכה של ג'ורג' מסיינפלד. מזל שישנתי).

הקטע האדיר הוא, שכל אותו זמן, בחדר ההלבשה/הפשטה אתה עומד למבחן – אשכרה מבחן.
כל שתי דקות נכנס מישהו/משהי, מציגה את עצמו ואת תפקידו ב"פרוצדורה" ובוחן אותך:

• מה שימך המלא?
• למה אתה פה?
• האם אתה מבין מה עומדים לנתח?
• איפה בגופך הניתוח?
• באיזה צד?
• תצביע על המקום.
• ועוד שאלה, שעוד רגע אספר לכם...

כל אחד כזה מסמן על הטופס שהוא מחזיק V במקום הנכון ומסמן לי על הרגל, בטוש, קו עם חץ (שמצביע על "המקום" המיועד) וחותם בסימן שלו.

הבעייה התחילה עם הגיל שלי...
הזיכרון לא כ"כ משהו וממילא לא חשבתי שזה כ"כ חשוב אבל על השאלה האחרונה.. לא יכולתי לענות..
"מה שם הרופא שמנתח אותך"...
באימש'לי שלא זכרתי (וגם עכשיו אני לא זוכר..).
כשהרופא המרדים שאל את השאלה האחרונה הזו ולא ידעתי לענות... העולם עמד מלכת. פשוט כך.
זו שמסתכלת לכיוון האחר עזבה הכל והסתכלה עלי במבט נדהם. המרדים הרים את הראש מרגל שלי (בדיוק סימן בטוש) ועוד שתי אחיות נכנסו לחדר לראות "בעיניים" את זה שלא יודע מי הרופא "שלו"(בטח האזינו מאחורי הדלת).
אחרי שווידאו ששמעו נכון את התשובה שלי התחילה מהומה...
הוציאו את הרופא שלי מניתוח אחר (עם המסכה והחלוק והכפפות) ועשו לי מסדר זיהוי לפי כל דיני הראיות – נכנסו כמה לחדר ושאלו אותי אם אני מזהה "מישהו" כשהצבעתי עליו, הקשו אם אני בטוח ושאלו אם השם XXXX מוכר לי ולא נרגעו עד שגם הרופא אמר שהוא מכיר אותי ושאני ברנרד (לא הראו לו את השם שלי..).

אח"כ אתה נכנס לחדר הניתוח ונשכב על המיטה (מוריד עת החלוק שמכסה את התחת), מחברים אותך ללחץ אויר (הגרביים) ובודקים שהכל עובד (הרגשתי כמו על הסט של TOP GUN) איפוזיה ואומרים לספור אחורה מ-7 (אלוהים יודע למה דווקא שבע) ו.. הגעתי ל-6 וזהו...

אפרופו אינפוזיה – קטעים שלא מהעולם הזה..
קוקיות האמריקאים, שזה לא להאמין, אני אומר לכם.
מה הפלא שנותנים להם בראש בכל העולם – הם כאלה לאפלאפים שבא לך להעיף להם סטירה ולהעיר אותם.. לא שיכאב, רק שיתעוררו מהפינוק...
כמו שאמרתי, בכל ההליך הזה, כל אחד/ת מסביר לך מה השלבים ומה עומד לקרות לך ואיתך ומה עושים ולמה (וכל הזמן מבקשים סליחה על "אי הנוחות" – יאללה!!!! די גבר (על משקל די כבר וזו לא טעות כתיב..)!!! באתי לניתוח לא לספא ומסאז'!!! סליחה וסליחה וסליחה... קדימה, תתגברו כבר).
הקיביצר, האחות החמודה (ממש!!) מפשילה לי שרוול ומורחת לי משחה כזו ואומרת שתכף, אחרי שארגיש NUMB, היא תחטא ותחדיר לי מחט.
שאלתי מה NUMB? ואז היא הסבירה לי ששמה משחה מאלחשת, על מנת שלא ארגיש את המחט של האיפוזיה?!?!?!?!?
שאלתי אם היא מתלוצצת איתי ושזה לא יפה, שאני לפני ניתוח... אה, סליחה - אופרציה.
ההיא (חמודה חמודה אבל חסרת חוש הומור, בכל הנוגע לעבודה) לא הבינה ושאלה אם מאיפה שבאתי (אמרתי שמישראל) לא עושים את זה..
אמרתי שבישראל לא עושים את זה ושהמחטים עבות יותר ושגם החיטוי הוא אופציה... היא לא צחקה.
היא אמרה שהיא לא מבינה למה להגביר את הסבל (discomfort, בלשון האנדרסטייטמנט האמריקאית) ושזה נראה לה מאוד ברברי... טוב עניין של פרופורציות – אז עדיין לא עלו סרטוני העריפה של דאעש, עם סכיני סטייקים.
בטח, אחרי שנרדמתי, גם עשו לי עיסויי ידני בבייצים, על מנת שהעור יהיה "רך וטעים" (גשש..) ולא יהיה למר ברנרד discomfort, בגלל העור המכווץ מהקור ועל מנת שלמנתח יהיה נחמד בידיים (טוב, האמת שהבקע היה הרבה הרבה יותר למעלה מהבייצים אבל זה נשמע טוב, עיסויי בביצים..תודו).
קוקיות מפונקות שזה פשוט לא להאמין.
אה, היא גם ביקשה סליחה שהמשחה המאלחשת קרה... קוקיות!

עכשיו,
למה אני מספר לכם בפירוט כזה את כל הסיפור (חוץ מזה שאני צריך להעביר זמן, בזמן שחבר שלי פה (שבא מהארץ לבקר) מסיר לי את כל הוירוסים מהמחשבים של הגמדים)?
משום שאם נדמה לכם שהטיפול פה הוא של 5 כוכבים והיחס הוא נהדר ואישי וכולם רק מלקקים לך ונותנים לך להרגיש שהכל כ"כ אישי וורוד – אתם צודקים לגמרי... כמעט עושה חשק לעבור "פרוצדורה" כל יום.
אבל קל לשכוח שפה הכל כסף....
כל הזמן הזה והאנשים האלה עולים כסף.
בארץ, ארי ניתוח בהרדמה מלאה, נשארים להשגחה ללילה, ליתר ביטחון..
פה.. איך SHMBO אמרה, ברגע שהאישונים שלי הגיבו לאור של הפנס (של הבנזונה שהאיר לי ישר לעין), הלבישו אותי (לא הסכמתי. התלבשתי לבד), העלו אותי על כיסא גלגלים (אסור ללכת לבד.. רק אחרי היציאה) וגילגלו אותי ליציאה (האחורית. מיוחדת לאחרי ניתוחים) לתוך האוטו של SHMBO.
מאותו רגע, שעברת את קו הדלת, לא מכירים אותך – יש לקוח, סליחה חולה אחר לטפל בו.
אתה לא רואה כלום (האישונים בגודל כמו של נרקומן, שנייה אחרי ההרצה), אתה לא יכול לעמוד ולא ברור לך למה הגראנד, שאני בטוח שהיה שחור, צבוע כמו רכב שיצא הרגע מוודסטוק – אבל אתה בחוץ.
אמריקה!

אחרי עשרה ימים מוצאים תפרים (צחקו עלי כולם שהיה תפר אחד – לא מבינים ששאר התפרים פנימיים...) ואז מתחיל באמת הסיפור של הביטוח הרפואי..

כשלושה שבועות אחרי הפרוצדורה, אתה מתחיל לקבל חשבונות. המון. כל הדברים שלא מכוסים, כמו רופא מרדים ואחות משגיחה בחדר (זו שלא מתסכלת אפילו..) והחומרים של ההרדמה וה..כושילאמאש'להם...
אלפי דולרים.
וכל החשבונות על שימך – לא שולחים לביטוח.. אליך. תתקשר אתה לביטוח ותפתור את הבעייה. לא איכפת להם מי ישלם אבל שהכסף יכנס לחשבון..
ואז אתה מתחיל, שבועות, לעשות טלפונים לביטוח, לנסות להבין מה קורה שם ולמה מתברר לך שבצד השני של הקו גם לא בדיוק מבינים ומתחיל פינג פונג ו... זה לא נגמר...

בסופו של דבר, ניתוח שבארץ לא היה עולה לך גרוש ושמכוסה במלואו בביטוח הבריאות עלה לנו רק כמה אלפי דולרים...


הגמד של החברים.
יום אחד, לפני כחודש, חוזר הגמד של החברים, שגרים בשכונה – חמש דקות מאיתנו – עם כאבים בבטן. כשרכב עם האופניים, נפל הגמד וקיבל מכה מהכידון בבטן.
היה לו שטף דם קטנטן כזה ושלחו אותו למיטה לנוח.
אחרי כשעתיים, כשהמצב לא הוטב, לקחו אותו לחדר המיון (ביה"ח נמצא מול השכונה – מאוד איכותי. יופי של עבודה בניתוחי בקע) ומיד איבחנו שיש בעייה חמורה.
תוך דקות הגמד (בן 10) ואמא שלו היו על מסוק (מסוק!!) וטסו לביה"ח בפילדלפיה (אחד הטובים בארה"ב).
במנחת חיכה כבר צוות רפואי מלא שהריץ את הגמד לניתוח (זה כבר נקרא ניתוח, לא פרוצדורה) לאיחויי קרעים במעי הדק ובמעי הגס.
אני כבר לא נכנס לזה, שבארץ (לפחות ברמלה, שם פציעות "בטן חודרניות" הן דבר שבשיגרה) היו אומרים לו לקחת אקמול, לשתות מים ולהפסיק לעשות הצגות – פה המערכת עבדה כמו מכונה משומנת להצלת חיים – שילוב מסונכרן בין M.A.S.H ל-E.R מעורר הערצה ממש.
אחרי הניתוח, הגמד שכב כמה ימים במחלקה בחדר בגודל של דירה קטנה בארץ, מחובר למכשירים כאילו היה סטיב אוסטין אחרי ההשתלה (האיש השווה מליונים).
כל כמה זמן נכנסה אחות לברר אם היו "יציאות" ואח"כ גם את איכות הקקי – כשהיא מעודד את הגמד ב-Good Job הסטנדרטי.
טיפול... 10 כוכבים.
כמה ימים אח"כ שוחרר הגיבור (באמת – התנהג כמו גדול!) הביתה ואחרי כמה ימים נוספים, אחרי ביקורת סופית, הוכרז ככשיר לפעילות (נגמרו התירוצים של "כואב לי בניתוח").
כמה ימים אח"כ החלו להגיע החשבונות...

כעיקרון, כל טיפול מציל חיים מכוסה בביטוח...
עכשיו רק נישאר לברר ולהחליט מה לא נחשב טיפול "מציל חיים" – רמז.. מסוק.

עכשיו, לפני שנמשיך, צריך להבין משהו.
בניגוד לאגדות שאם אין לך ביטוח (טוב) יפסיקו לך טיפול רפואי ויזקרו אותך החוצה, מרגע שאתה "מתקבל" לטיפול ולמוסד/ביה"ח יש את האמצעים והיכולת לטפל בך, הם מחוייבים לעשות הכל ו.. הם גם עושים את זה.
את החשבון תקבל ואם לא תשלם, יפשטו ממך את העור.. בלי שום רחמים.
אבל את הטיפול הטוב ביותר שהם יכולים לספק... תקבל... ביחד עם האלמנט.
זה לא ששואלים אותך אם אתה רוצה מסוק או אמבולנס או מונית – אתה על המסוק ונוחת, לפני שאתה בכלל מספיק לחשוב.

בקיצור.
חשבון של K30$ רק על ההטסה לפילי (10 דקות, עד המנחת) + עוד כמה הרבה עשרות אלפים ליתר האופרציה.
עכשיו מתחילה ההתדיינות עם חברת הביטוח.


החברה היתה צריכה לעבור ניתוח בגב.. טיפול למופת.
חודשיים אחרי התחילו להגיע החשבונות – כל רופא או אחות או מנקה שאמרה לה "בוקר טוב" (גם כשהיתה חסרת הכרה, מסתבר.. משום שלא זכרה כ"כ הרבה מבקרים/מטפלים) הגיש לה חשבון... למעלה מ-K100$, שאחרי מספר חודשים מתישים של התדיינות הסתכמו "רק" בכמה אלפים.

ואת החשבונות לא שולחים (רק) לחברת הביטוח. החשבונות מגיעים על שימך, לכתובת שלך ואתה ורק אתה אחראי על התשלום.
לבי"ח ולרופאים (ואתה מקבל חשבונות נפרדים משניהם) לא מעניין מה העסקים שלך עם חברת הביטוח – יש חשבון ו"מישהו" צריך לשלם אותו – ואותו "מישהו" זה אתה.
אין פה "טופס 17", שאתה מגיש ו.. זהו.
אם חברת הביטוח לא משלמת מיד.. התביעה/ות לא יאחרו להגיע ואם אין לך איך לשלם.. מהר מאוד תמצא את עצמך בלי בית...פשוט מאוד.

ועוד לא סיפרתי לכם על התרופות ש"מכוסות" או לא – "סל התרופות" שמכוסה על ידי חברות הביטוח, משתנה פה על בסיס שבועי ואתה לא מקבל על כך הודעה.
אתה מגיע לקחת את התרופה "הרגילה" שלך (הגמדה שלי מקבלת סוג של רטלין – כשאני הייתי קטן היו קוראים לזה "קוצים בישבן" או "אם היה רוצה, היה יכול"... היום לכל עצלנות ושיהוק יש ראשי תיבות ו.. תרופה) ופתום הרוקח מגיש לך חשבון של 220$, במקום ה-12$ הרגילים – התרופה הוצאה מה"סל".
אז אתה אומר לו שייתן לך את התחליף שנכנס במקום (תמיד נכנס משהו במקום – בטח תלוי ב"שימון" שקיבל הקניין שבוע קודם..) אבל הוא מתעקש לקבל מרשם חדש ואז אתה חייב לחזור לרופא והוא צריך.. "לבדוק את הנושא"...
ובנתיים הרי הגמדה לא יכולה להכין שיעורים "בלי" אז אתה משלם ומגיש לביטוח ומתחיל התדיינות...

אם לא היה לנו (ולחברים) ביטוח... לא היה עולה לנו גרוש – משום שאין מאיפה לקחת (אם לא היינו קונים בית).
בגלל שיש ביטוח (וביטוח טוב = אתה אמיד ויכול להרשות לעצמיך ביטוח.. טוב) – תוקעים לך .. את כל האלמנט.


אז הנה לכם דוגמא שלא הכל טוב פה ולפעמים עדיף לשלם עוד שלושה שקלים על מילקי ועוד ארבעה על פסק-זמן אבל ש"טופס 17" יכסה הכל וגם אם לא כל התרופות נכנסות "לסל" אתה לפחות יודע מה כן בסל ומה התנאים ו.. מה מצפה לך – גם אם מה שמצפה זו מיטה במסדרון ואחות טרוטת עיניים מעומס יתר... לפחות אתה לא נזרק מביה"ח, עוד לפני שההרדמה פגה ולא צריך למכור כלייה למימון סיור במסוק (שלא ביקשת) ולא פושט רגל (ויד) בגלל איזה ניתוח בקע קטנטן...


וההשכלה הגבוהה היא עוד דוגמא למקור לפשיטות רגל.. בהמשך.

[Bernard]

אני מתנצל על טעויות ההקלדה (לא כתיב.. אני יודע מה צריך להיות) והפיסוק החסר... אני מקליד מהר ואין לי זמן להגהה - הגמדות הולכות מכות למטה..

[Bernard]

כמה דברים שבלהט הכתיבה, שכחתי להזכיר.
בגדול:

• כל ביקור אצל רופא/מרפאה כרוך בתשלום "השתתפות עצמית" של $20 ויותר (תלוי ברופא) וכן. גם אם "אני.. רק שאלה"... התשלום הוא לפני הכניסה לרופא. חדר ההמתנה מופרד לחלוטין מחדרי הטיפול/בדיקה ואין אפשרות "לדפוק בדלת ולהכניס ראש".
• לכל פרוצדורה (ניתוח או סתם בדיקה) יש השתתפות עצמית.
• לכל דבר אחר יש השתתפות עצמית, עד גבול מסויים לשנה למשפחה - לדוגמא, שימוש באמבולנס. יש השתתפות של עד כ-$500 לשנה (נדמה לי שזה מכסה 2 נסיעות באמבולנס) שאחריה... הכל כלול. יענו אמבולנס שלישי והילך בשנה.. עליהם.
• לתרופות יש השתתפות עצמית.
• ביטוח שיניים (למי שיש וכדאי שיהיה - המחירים פה גבוהים הרבה יותר מאשר בארץ.. הרבה יותר) מכסה כמעט הכל אבל ההשתתפות העצמית גבוהה - עד למחיר רגיל בארץ (מחיר ההשתתפות העצמית בסתימה הוא כמו מחיר של סתימה בארץ, למי שאין ביטוח (לגמדה הקטנה שלי דפקו 8 סתימות בביקור אחד...).
• ביטוח הראייה (נפרד, למי שתהה) דווקא משתלם ונותנים לך לבחור מסגרות עד מחיר של כמעט אלף ש"ח, ללא השתתפות עצמית - משתלם להיות קסוקר פה. נראה לי שאני אנצל את זה בקרוב.. אם הראייה לא תשתפר..
• בהחלט עושה רושם שהתרופות פה משפיעות יותר - אני מתחיל לחשוב שבארץ נותנים לנו פלסבו... פה - כל תרופה נגד צינוף/שפעת/נזלת/כאב ראש עובדת פה מצויין ואתה מרגיש בריא לחלוטין, בטווח השפעת התרופה.
• אם חשבתם/תהיתם שבסרטים , איפה שכל הכדורים באים מאותה קופסה כתומה (תבדקו - כולם), זה בגלל שהיצרנים לא רצו לשלם למפיקים עבור הפרסומת - טעיתם. בבית המרקחת, לפני שנותנים לכם את התרופות (תרופות מרשם), מכניסים את כל התרופות לקופסאות זהות ומדביקים מדבקה עם שם התרופה ופרטי החולה והמינון - בקלות אפשר לקחת גלולות נגד הריון במקום אקמול... הכל באותן קופסאות.

יש פה קטע גם כזה, של קבלת תרופות בלי לצאת מהאוטו drive thru אבל זה נושא נפרד... הזוי שאתם לא מאמינים.
למרות הקושי להעלות פה תמונות את זה אני אצלם מחר והעלה איזו רשימה קצרה בנושא ה-drive thru של האמריקאים... הזוי.. מבטיח.

[גיל אסרף]

לפי מה שאתה מספר, היה יותר משתלם להטיס את הקטנה לארץ, לעשות לה 8 סתימות ולהחזיר אותה..

ובלי קשר, פשוט כיף לקרוא!

[lizard]

רגעעעע אין לכם ביטוח בריאות מהארץ? אתם הרי אזרחי המדינה.

[Redoren]

אוי ברנרד ברנרד. כשהתחילה סדרת הכתבות הייתי באיזה פרוייקט מהעבודה שאפשר לי לקום מאוחר, הייתי יושב בכיף עם הקפה והחביתה ומתמוגג. עכשיו שחזרתי לכלא (=למשרד) פתאום אין לי זמן. מצאתי את עצמי עכשיו יושב 20 דק׳ ומשלים..
אתה גאון.
עוד משהו טוב שיצא מרמלה (חוץ מאמא שלי..)

תמשיך!!!!!

[Bernard]

לפי מה שאתה מספר, היה יותר משתלם להטיס את הקטנה לארץ, לעשות לה 8 סתימות ולהחזיר אותה..

ובלי קשר, פשוט כיף לקרוא!

ותאמין לי שהיא היתה מאמצת את הרעיון בין רגע - הגיעה לפה בגיל 4, עכשיו היא "אמריקאית" יותר מכולם (המבטא הטוב במשפחה..החצופה הזו אומרת לי "אבא you talk funny"...כאפה.. על המקום, באמאש'לי) אבל מתגעגעת לארץ יותר מכולם ורוצה כל הזמן לחזור..

רגעעעע אין לכם ביטוח בריאות מהארץ? אתם הרי אזרחי המדינה.

כשאתה יוצא מהארץ לזמן מוגבל, הכי הטוב לעשות ביטוח בארץ.
כשחבר שלי למד בניו יורק ובקריית מלאכי (בקליפורניה), סה"כ שנתיים ומשהו בשני אינטרוולים, חידשתי לו את ביטוח הבריאות בכל כמה חודשים.. מהארץ - אז היה שקל ליום!!!.

כשאתה עובר לגור בחו"ל, רילוקיישן, ומרוויח כסף (עבודה), נכנסים (לכיס שלך..) כל מיני גורמים, כמו מס ההכנסה וביטוח לאומי וכו' (תריצו חיפוש, מדי פעם יש כל מיני כתבות על זה). אז צריך/רצוי לעשות מין הליך כזה של "ניתוק תושבות". כשאתה חוזר (וגם תוך כדי החיים בגולה) אתה צריך לשלם מיסים ו/או לעשות תיאום מס ואז נבדקת הזיקה שלך לארץ, בתקופת המגורים/עבודה בחו"ל. אם אתה מבוטח בארץ, קשה יהיה לך לטעון שבזמן העבודה בגולה, "מרכז החיים" לא היה בארץ... ומתחיל "סיפור" עם הרשויות בארץ..

לי, כפנסיונר של המדינה ופיסח של הצבא, ביטוח לאומי שלי (וביטוח הבריאות) משולמים ישירות ובגלל שאני ראש המשפחה (אעלק..), בארץ שניהם תופסים לכל המשפחה..
בנוסף, אני ממשיך לשלם ללשכת עורכי הדין, על מנת לשמור בתוקף את החברות בלישכה (מתכנן להיות חבר בלישכה בארה"ב.. גם כן "סיפור".. ולכן צריך רשיון בתוקף אחרת לא ניתן להוציא פה) ואני מקווה שלא יעשו לנו בעיות, כשנחזור - ויכוח עם הרש(ע)ויות אם היה או לא ניתוק תושבות ומה היה מרכז החיים.

אלה כל מיני גורמים שצריך לקחת בחשבון לפני שיוצאים לגור ולעבוד בגולה... לא להקל ראש!!

בקיצור, מיכה.
צריך ביטוח בריאות מקומי.. פה.

ובלי סיפור (רלוונטי, פחות או יותר), הרי אי אפשר..
חם מהתנור.
סבתא של חבר הגיעה לביקור אצל הבן שלה (דוד של החבר) בניו יורק. יומיים אחרי שנחתה הצעירה הזו (בת תשעים בערך) נפלה ושברה חוליה בצוואר ו"פתחה" את הראש.
ברור שהופעל הביטוח הרפואי הישראלי והיא קיבלה טיפול מצויין.
אמממה... יש סעיף בביטוח, שמאפשר לו, אחרי שמצב המבוטח התייצב, להמשיך את הטיפול בארץ.
הרי עלויות הטיפול פה, כמו שאמרנו, גבוהות מאוד (מאוד) יחסית לארץ וחב' הביטוח הרי רוצה לחסוך כמה שניתן, ולכן היא יכולה לחייב את המבוטח להמשיך טיפול בארץ (הטסה בתנאים המתאימים, היינו אמבולנס אוירי או מחלקה ראשונה וכו'), אחרת .. אין כיסויי/תשלום.
היינו, אם היה קורה (חו"ח) משהו, יכלו לחייב אותך/משפחה לחזור לארץ להמשך טיפול או ..שתסתדר לבד.
לתשומת לב כל מי שלא ידע/מתחכם..



ולכל מי שנהנה לקרוא ומגיב - תודה.



עכשיו כמעט שמונה בבוקר.
נגמרו ההסעות של הגמד לתיכון (שעת האפס המח#@%&ת הזו) והגמדות נבעטו להסעה... קצת שקט.
תכף ניסע לדואר ושם, ליד הדואר, יש את הדבר ההוא שהבטחתי לצלם, לטובת הרשימה הבאה - שיגעון ה- drive thru...
משוגעים האמריקאים האלה... אשכרה משוגעים