החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

**גיא** · 30-08-18, 12:16

אני חסום באתר השני מאז 2002 בערך .. זה מעולם לא טרד את מנוחתי .. אפילו לא לשניה.
ואני זוכר שכשהתחילו את ג'יפולוג ב 2002 הניהול פה היה לא פחות מפדאנטי בצד הרע של המילה .. מה שיש פה היום זה לא פחות מבורדל לעומת הימים ההם.
הרבה יותר קשה להחזיק את עצמך קצר כשהגבולות רפויים .. מאשר כשהגבולות ברורים וחדים .. אתה נחתך מהם מיד כשאתה זז מילימטר הצידה.

שכל אחד יעשה לעצמו חושבים אם הוא רואה את הפורום הזה כבית וקהילה .. שיתנהג כמו שהוא מתנהג בבית ובמתנ"ס המקומי ..
ואם רבת עם אב הבית של המתנ"ס .. אכלת אותה .. תתנצל, תבלע את הכבוד שלך ותבוא לשחק עם שאר הילדים .. או תישאר בחוץ ותשחק בחול לבד .. מסתכל על החברים צוהלים מאחורי הגדר ..

ברנרד, שלא הכרתי מעולם פנים מול פנים ולא באמת יודע מה היה שם ( מעבר למה שהדליף לי אחד מחבריו ומעבר למה שקראתי בשירשור הזה )
הוא אחד הילדים שמשחקים .. ולא אב הבית.
לטוב ולרע, אב הבית הוא אב הבית .. ככה זה.

אני קורא לברנרד להפסיק להיות צודק ולבוא לשחק איתנו בחול.

**מכניקה** · 13-09-18, 19:38

חברים,

באתר 'השני' ישנם המון אנשים בעלי סמכות כזו או אחרת אשר ניתנה להם על-ידי מנהל בכיר ולצערי הם קבוצה של חיילים ולא מנהלי פורום.

וויכוח או דיון עם אחראי פורום או 'מוביל דעה' זו קריאת תיגר עליהם וישר כול המנהלים מתגייסים לקרב מול משתמש בודד אם זה בדיון עצמו או במתן התראות אזהרות וגם חסימה.

חבל לבזבז אנרגיה במקומות כאלה.

**Derish** · 07-04-20, 03:02

משעמם לי בקורונה, אז ישבתי ועברתי שוב על השרשור הזה (לא כולו... רק המאה עמודים הראשונים, ברפרוף) כמו שקוראים ספר ישן ואהוב. מעניין לקרוא את כל הכסאח שהיה פה ממרחק חמש שנים ולראות מה השתנה.

יסלחו לי המנהלים וימחקו את הודעתי הנ"ל אם אני עושה למישהו אאוטינג, אשתדל לשמור על בטחון שדה ונימה דיפלומטית.

אז מה השתנה? מסתבר שברנרד ומשפחתו חזרו לארץ לפני מספר שנים, ואשתו המשיכה לעשות חיל מאז שלימדה את היפנים איך למכור משאיות באמריקה. לפני כמה ימים גיליתי שהיא התמנתה לניהול בכיר של אחת החברות המובילות בתעשייה שלי, והבוס הנוכחי שלה נהג לשבת עשרה מטר ממני במשרד הספרדי, עד שגם הוא חזר ארצה למנכ"ל את אותה חברה. אנחנו לא מכירים אישית, אבל עולם קטן.

אני כבר לא גר באנגליה. השתעממתי מהאוניברסיטה אי שם ב-2016, ועם פרסום תוצאות משאל העם הבנתי שזה לא זמן טוב להיות מהגר בממלכה, אז שוב הרמתי עוגן. חזרתי זמנית לישראל (לא כי אני אוהב אותה אלא כי שם רוב התעשייה, והדרכון...) ועברתי ויה דולורוסה בחיפושי עבודה, שהסתיימו בחזרה לאותו מעסיק ספרדי שעזבתי בשלהי 2011. נתתי לברצלונה הזדמנות שניה בספט' 2017 והחווייה כיום חיובית הרבה יותר, גם כי המציאות השתנתה וגם כי אני מבוגר בעשור מהפעם הקודמת שבאתי לגור פה.

בן זנח את סגנון החיים ההולל שלו, עבר כמה הפתקאות כלכליות, מצא נישה חדשה ומכניסה, ועבר לגור בסברביה של סן פרנסיסקו עם בת זוג קבועה וגראז' מתעדכן. לא דיברנו בשנתיים-שלוש האחרונות, אבל ע"פ מקורות זרים הוא חי לא רע היום למרות שהוריד סל"ד. מקווה שיזמין אותנו לברית.

אשמח לשמוע מה נשתנה אצל שאר משתתפי הדיון - מי הלך, מי חזר, התחתן, התגרש וכו'. למרות כל הבלאגן, זה עדיין שרשור לפנתאון וחבל לתת לו למות בגנזך.

**boaz avrahami** · 07-04-20, 07:55

אתה מגרד פצע כואב.
ברנרד איש מוכשר, אהוב.
חבר נהדר (היה) אבל בעיקר ... קשה עורף עד מאוד.

אחרי הפיצוץ הגדול באתר לקח לו עוד חצי יום או יום להתנתק ממני. אחרי תקופת נתק של כחצי שנה המשכתי נסיעת עבודה בארהב וביקרתי אותו בספטמבר האחרון( בחירות 2) בביתו בניו ג׳רזי ואף ישנתי אצלו שניים או שלושה לילות . היה לנו בעיקרון כיף גדול בילנו נהדר.
בערב האחרון חגגנו לי יומהולדת עם ארוחה נפלאה שהוא הכין ושתינו יין. בסוף הערב קיבלתי לפנים כתב אישום מפורט ומאוד חד צדדי בנוגע לתקרית שהיתה באתר.

מפה לשם הכרעת התובע, השופט והמוציא לפועל היא שאני חרא של חבר.
גזר הדין הוא שאין ביננו קשר כיום.

בהכרותי היטב את הפרסונה הבנתי מיד שיהיה מיותר אפילו לנסות לענות ולהתווכח.
ספגתי בשקט.
אין לו היכולת לראות תמונה שונה משלו או לשנות את דעתו ובטח לא לדעת לשים דברים מאחור.

סיטואציה מפגרת שהאינטרנט הקצין בלי פרופורציה.
מצד שני אין מה לבוא בטענות לאינטרנט כי גם החברות הזו כמו גם הרבה קשרים וחברים לאורך השנים נולדו ברחבי האינטרנט וחלק מכובד מהם כאן בג׳יפולוג או בג׳יפטריפ אללא ירחמו.

בקיצור, אני גם אשם וגם חרא של בנאדם ולכן הוא לא יכול להיות חבר שלי...
אני אצטרך לחיות עם זה כנראה.

מקווה שהוא הצליח למצוא לעצמו טיסה וחוגג את הפסח עם המשפחה בארץ בצל משבר הקורונה. ניסיתי לסיע לו בנושא לפני כעשרה ימים אבל הוא גאוותן.

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

**גיא** · 07-04-20, 08:52

המילקי עדיין יקר.

Sent from my iPhone using Tapatalk

**boaz avrahami** · 07-04-20, 11:51

נכתב במקור על ידי גיא

המילקי עדיין יקר.

Sent from my iPhone using Tapatalk

ועדיין הצור בכניסה לארץ גדול בהרבה מהתור של היציאה.
זה נכון גם לטרום משבר הקורונה.
למרות הטרוניות כנראה שהחבילה הכוללת של מה שיש בישראל עדיפה בהרבה על מה שמציע העולם לרוב האזרחים.
זה לא היה כך כל השנים וזה משהו שצריך להעריך גם כשיש ביקורת ולא הכל דבש.

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

**ניר ל** · 07-04-20, 11:54

מהדברים של בועז , קצת מפחיד לחשוב כמה חפים מפשע ישבו/ עדיין יושבים במאסר על לא עוול בכפם ...

**Derish** · 07-04-20, 12:53

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

ועדיין הצור בכניסה לארץ גדול בהרבה מהתור של היציאה.

יש לי תחושה שזה היה מתאזן (ואולי אף מתהפך) אילו ישראל הייתה שייכת לאיחוד האירופי או מכריזה על עצמה קולוניה של מעצמה כלשהי. אמנם לישראלים רבים יש דרכון זר, אבל אחוז גדול מנפולת הנמושות עדיין תלויים בוויזות עבודה/לימודים, מה שעשוי להסביר את התור בכניסה (או בחזרה).

גם הג'ובים בהייטק שמציעים מסלול ברור לרילוקיישן כבר לא נפוצים כמו שהיו פעם, במיוחד כשחברות כמו HP עוברות צמצומים מאסיביים.

**boaz avrahami** · 07-04-20, 13:04

בוא לא נתבלבל...
יש המון חוזרים שכבר היו בעמדות יציבות בחול (לרבות ארהב) כולל פות״ש עצמו שחושבים ממגוון סיבות שכאן עדיף.
כשהיה רע בארץ אנשים היו מאוד יצירתיים לפלס דרכם לניכר.

צריך להסתכל למציאות בעיניים גם אם אתה באופן אישי לא מת על המדינה

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

**ליאור מ** · 11-04-20, 12:15

מנפלאות הקורונה
אני חבר בג'יפולוג משנת 2005 וחשבתי שמכיר טוב את האתר (ואת הכותבים, אפילו היכרות שקטה ופאסיבית).
והנה היום נכנסתי לראשונה לשרשור הענק הזה. מודה, לא הכרתי.
וכמו ספר טוב, מיוחד לימי הקורונה, התחלתי בהתחלה. החיים באמריקה. טיול ראשון. כמו הסדרה "האמריקאים" שנתנה לנו הצצה מקרוב לחיי הכאילו אמריקאים, שהם לא באמת, עם כל הניואנסים.
חייב לאמר, מרתק!
יכולת הכתיבה של בנרנד, מהטובות שקראתי לא רק בג'פולוג, בכלל.
ואז הגעתי לעמודים האחרונים...
איזה סיום עלוב סידרו פה התסריטאים לסדרה הנהדרת.
אז אם יש לכם דיבור עם התסריטאים, תדברו איתם, מגיע לכולם סיום אחר.
ושנהיה בריאים

**גיא** · 11-04-20, 14:25

נכתב במקור על ידי ליאור מ

מנפלאות הקורונה
אני חבר בג'יפולוג משנת 2005 וחשבתי שמכיר טוב את האתר (ואת הכותבים, אפילו היכרות שקטה ופאסיבית).
והנה היום נכנסתי לראשונה לשרשור הענק הזה. מודה, לא הכרתי.
וכמו ספר טוב, מיוחד לימי הקורונה, התחלתי בהתחלה. החיים באמריקה. טיול ראשון. כמו הסדרה "האמריקאים" שנתנה לנו הצצה מקרוב לחיי הכאילו אמריקאים, שהם לא באמת, עם כל הניואנסים.
חייב לאמר, מרתק!
יכולת הכתיבה של בנרנד, מהטובות שקראתי לא רק בג'פולוג, בכלל.
ואז הגעתי לעמודים האחרונים...
איזה סיום עלוב סידרו פה התסריטאים לסדרה הנהדרת.
אז אם יש לכם דיבור עם התסריטאים, תדברו איתם, מגיע לכולם סיום אחר.
ושנהיה בריאים

כבר דברו. סידרו. קלקלו שוב. ונראה שחלק מהשחקנים לא מעוניינים לדבר עם השאר.

Sent from my iPhone using Tapatalk

**Derish** · 11-04-20, 21:26

אני מניח שברנרד לא היה נציגנו היחיד בניכר. אם נבצר ממנו להמשיך לעדכן פה, אולי מישהו אחר רוצה להרים את הכפפה ולספר על חוויותיו?

בנסיבות אחרות אולי הייתי עושה זאת בעצמי, אבל אין לי את הזווית ה'ישראלית' שלו או את החיבור הפיזי לקהילה כאן מעבר למקלדת.

**tallevi** · 11-04-20, 21:32

נכתב במקור על ידי Derish

אני מניח שברנרד לא היה נציגנו היחיד בניכר. אם נבצר ממנו להמשיך לעדכן פה, אולי מישהו אחר רוצה להרים את הכפפה ולספר על חוויותיו?

בנסיבות אחרות אולי הייתי עושה זאת בעצמי, אבל אין לי את הזווית ה'ישראלית' שלו או את החיבור הפיזי לקהילה כאן מעבר למקלדת.

תרגיש חופשי...או כדברי הגשש זצ"ל "הוסמכת הוסמכת..."

Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk

**The_doctor** · 12-04-20, 15:29

גרתי למעלה מ6 שנים בצפון אירופה, איפה שהמזג אוויר קר, האנשים קרים, וכל אחד עסוק בענינו.
יש יתרונות לזה, אף אחד לא נדחף לך לחיים. ויש לך את הפרטיות שלך (מזכיר לי מה שסבא שלי תמיד אומר, "את החרא שלי אני אוכל לבד, וגם את הדבש").

מבחינת פיננסים וכלכלה, כן החיים שם היו דבש, כמעט הכול זול יותר מבישראל, יש מגוון בכל דבר, מחירים זולים יותר, ודברים שבארץ נראים לא נגישים אלא אם אתה שייך לאלפיון העליון, שם נגישים כמעט לכולם. (רכבי ספורט, מסעדות יוקרה, קניות, כלי עבודה, וכ'ו)

שההיתי בגולה הקפתי את עצמי בישראלים, והחברים שתמיד היו בסביבה היו ישראלים, עד היום אנחנו שומרים על קשר.
לעומת עם עם המקומיים, ועם זרים אחרים כמעט ולא שמרו על קשר למרות שניסתי בתור ההישראלי החם.

אני אישית חושב שלא הכול מתחיל ונגמר בכסף - קשרים, אווירה, הרגשת שייכות שווים יותר מכול סכום, ולכן בסופו של דבר המשפחה עשתה את דרכה חזרה לארץ.

בכללי, משיחות שלי עם זרים אחרים שעשו רייולוקשיין עולה תמיד הבעיה הזאת שלא משנה כמה התאקלמתה, אימצתה את השפה, נימוסין, מנהגים, וכ'ו תמיד תהיה זר. וזוהי האמת. אתה יכול עד מחר לשקר לעצמך שאתה נוורוגי \ גרמני \ אמריקאי אבל בסופו של דבר תמיד תהיה ישראלי, וזר.

ואני חושב שזה מסכם את החוויה שלי באופן הכי קצר וקולע שיש.

**Asaf-a** · 12-04-20, 15:39

+1
לאחר 3 שנים במיניסוטה.
היה חוויה, אבל היה לי ברור שלעולם אהיה הזר ולכן חזרנו ב2000.

Sent from my SM-G950F using Tapatalk

**ליאור מ** · 12-04-20, 18:51

היי חברים
החוויות שלכם בחו"ל יכולות להיות נושא מרתק בפני עצמו . אל תהססו ותשתפו.
אבל יש כאן עניין אחר.
הגיע ברנרד ובמשך כמה שנים תיחזק פוסט סופר מעניין ופופולארי. מעל 1000 תגובות. ועשה זאת כנראה בכשרון גדול, אבל גם משך אש. כמו שקורה לפעמים לנרקומנים של תשומת לב שלא הולכים בתלם.
הסיפור הזכיר לי את הפוסטים הפרועים של חיים רכס, עוד דמות צבעונית שחיה בעולם משלה.
ומה מתברר? גם הוא חסום. האיש שהיה עוף ייחודי, החל מגרוטאות 4X4 רוסיות משונות, דרך דיסקברי שלא הבין מה רוצים ממנו, מתכונים לפנתיאון והמון מור"ק.
אז רגע, אולי אנחנו קצת אובר ריאקטד? אולי אפשר להוציא כרטיס צהוב, ואפילו אדום לכמה משחקים, וחוזרים לשחק?
מזכיר קצת סיפורים על יהודים שלא מדברים בינהם שנים, וכבר לא זוכרים למה.
אני כן סומך על המנהלים בג'יפולוג. עושים עבודה נפלאה ומחזיקים אתר שהוא פנינה של ידע, סובלנות ועוד סופרלטיבים (כולם מוצדקם).
לטעמי האישי, יש פה פיספוס ביכולת ההכלה וקבלת האחר.
יתכן מאד שכל הנושא הזה כבר נדון ונשחק ורק אני לא הייתי בעניינים. ואולי אפשר לחשב מסלול מחדש, אהבה בימי קורונה?

**Derish** · 12-04-20, 19:24

"זר" הוא מונח יחסי, וכנראה שבגלל זה ההגירות שלי עד כה עברו בנימה יותר אופטימית. ישראל מעולם לא הרגישה כמו בית למרות שגרתי בה מגיל מוקדם ושירתתי בצבא, תמיד היה מי שדאג להזכיר לי מי אני ומה מקומי בחברה. המשפחה שלי דווקא לא הייתה מהרוסים האלה של הגטאות - שני ההורים למדו עברית מהר והשתלבו היטב בתעשייה, איבדנו כל קשר עם האקטואליה ועולם הבידור הרוסי למרות שהיו כבלים, וכל הסבים והסבתות נפטרו די מהר אחרי שהגענו. אחותי ואני גדלנו כישראלים לכאורה, אבל מעולם לא הצלחנו ליישר קו ולהיטמע עד הסוף, ובשלב מסויים גם איבדנו את המוטיבציה לנסות. מקרה קלאסי של 'דור 1.5' עם רגל אחת עדיין בתרבות הישנה.

ב-2008 יצאתי לאירופה בפעם הראשונה עם כרית גדולה ומחבקת של מעסיק בינלאומי שדאג לכל צרכיי הלוגיסטיים. אבל הייתי בן 22 ולא כ"כ סגור על עצמי כבן-אדם, תיעדפתי את העבודה מעל הכל כדי לא להיות כפוי טובה לג'וב שהוציא אותי משכונת המצוקה בנתניה ולא השכלתי לנצל את ההזדמנות ולהשקיע בעצמי כמו שצריך, כך שבשורה התחתונה פשוט גרתי בחו"ל אבל לא חייתי שם באמת. וזה נגמר באופן די אומלל, אמנם עם כסף וקשרים שימושיים אבל גם עם הרבה בלבול ותסכול שהצטברו בדרך.

חזרתי לארץ כעבור ארבע שנים וקיבלתי את הכאפה שאף אחד לא מדבר עליה במקרים האלה... הלם התרבות השני. הבנתי שלא אוכל להמשיך כך לטווח ארוך, ושכל שהות שלי שם תהיה זמנית עד שתגיע הזדמנות להגירה נוספת, גם אם אצטרך לייצר אותה בעצמי. ישראל הרגישה כמו ג'ונגל אחרי אירופה, כמו גרסת פיתוח מוקדמת של הדבר האמיתי. הכל היה רועש וצפוף ורופף ועשוי בחצי-כח, ולא כי אין ידע/יכולת/משאבים אלא כי לאף אחד פשוט לא היה אכפת. סדרי עדיפויות שונים ותרבות שונה, על כל המשתמע מכך.

בשנים הראשונות בחו"ל מאד כעסתי על ישראל ועל איך הכל שם 'עקום' לעומת מדינות מפותחות. תגובה טבעית שהתחלפה עם הזמן בהבנה שזו בסה"כ עוד מדינה שגרתי בה, זכותה להיות מה שהיא ולא צריך לקחת את הבאגים שלה באופן אישי. ברגע שהפסקתי לראות אותה כ'בית' (ובלי קשר, התבגרתי קצת ברקע) החיים שם נהיו נסבלים. מצאתי עבודה חדשה ומעניינת שלקחה אותי מסביב לעולם, שכרתי דירה בשכונה נחמדה בכפ"ס, החלפתי שתיים או שלוש מכוניות, ובגדול העברתי קצת יותר משנתיים ברוגע יחסי ובצבירת חסכון נאה.

דא עקא, הסטארט-אפ בו עבדתי לקח כיוון שלילי והבנתי שהגיע הזמן לנטוש. עד לנקודה זו לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד ונמנעתי מהאקדמיה לאור היסטוריה בעייתית עם מערכת החינוך בארץ, אבל ב-2014 זיהיתי שעת כושר ויצאתי ללמוד באנגליה, בעיקר כי רציתי לגור שם וזו הייתה דרך קלה לקבל ויזה. זו כבר הייתה הגירה שונה מאד, קלה יותר בגלל השפה אבל גם כי אני הייתי סגור יותר על עצמי והבנתי מה אני מחפש לקחת מהחוויה. באנגליה חייתי באמת (עד כמה שסטודנט יכול לחיות מהחסכונות שלו) והייתי יכול להמשיך לחיות שם אלמלא משאל העם של 2016. זו לא הייתה תקופה טובה להישאר שם כמהגר, מזג האוויר המגעיל לא עזר וגם הלימודים נהיו קצת משעממים אחרי שנתיים, אז לקחתי את מה שנשאר מהחסכונות וחזרתי לסיבוב נוסף וקצר בישראל.

מ-2017 אני שוב באירופה, וכנראה שהפעם לתקופה ארוכה יותר. את השנה השלישית והתואר סיימתי בלימוד מרחוק, הספרדית שלי הולכת ומשתפרת, ובגיל 32 היה הרבה יותר קל לעשות עוד מעבר כזה. גם כאן וגם באנגליה כבר דאגתי לעצמי לכל אורך התהליך, מלבד קצת עזרה לגאלית מהאוניברסיטה או מהמעסיק, וזה הפך לפרוצדורה מתורגלת עם צ'קליסט וטיימליין מוגדרים. בהינתן ההצעה הנכונה, אני יכול לקום היום ולעבור למדינה הבאה בתוך שבועיים, למרות שבכנות... את ברצלונה כחבילה יהיה קשה לנצח וזו תצטרך להיות חתיכת הצעה.

חשוב להזכיר שאני רווק ללא ילדים ועם צורך מאד מוגבל באינטראקציה אנושית, מה שכנראה תרם גם לניידות שלי וגם ליכולת להתאקלם מהר בכל סביבה שנזרקתי אליה. הרבה מהמתחים אצל משפחות בהגירה או רילוקיישן באות מהכיוון הזה. גם עם המשפחה הקרובה שלי בארץ אני שומר על יחסים די קרים, אנחנו אנשים שונים מאד ומסתדרים הכי טוב ממרחק בטוח, מה שמאד עוזר נגד געגועים ושאר סנטימנטים מעכבי התפתחות.

פעם בכמה שנים אני יוצא לדייט או לאיזו מסיבה עם אנשים זרים, וזה תמיד משעשע לראות את התגובה כאשר ביוגרפיה הקצרה שלי עולה לדיון. כשהם חושבים על סוכן חשאי הם מדמיינים את ג'יימס בונד ולא את מאיר דגן או כרמי גילון, וכשהם חושבים על הייטקיסט עם חינוך בריטי שדובר ארבע שפות ומדלג בין מדינות, הם נוטים לצייר תמונה של מישהו הרבה יותר גבוה וחטוב ממני. השילוב של בלבול ואכזבה בעיניהם כשהם מגלים את האמת - פרייסלס.

**Asaf-a** · 12-04-20, 20:14

מבין אותך,
אני יכול להוסיף, שמאז שחזרתי מאותה שהות בחו"ל, אני בהחלט רואה אחרת עולים חדשים וותיקים ומבין טוב יותר האתגרים שלהם ושל הדור השני.

Sent from my SM-G950F using Tapatalk

**asypeer** · 12-04-20, 20:27

אחרי שנה וחצי באירופה (ברצלונה, שטרסבורג ולוקסמבורג) למטרת לימודים ועבודה, אני יכול להגיד בפה מלא שעם כל החרא שאנחנו אוכלים פה, קצרה היריעה מלמפרט. אני מעדיף לחיות פה כי האנטישמיות עוד שם ותמיד תהיה שם.
וגם אנשים שהיו חברים שלי אמרו מפעם לפעם דברים בהקשר של יהודים וכסף מבלי לחשוב אפילו, זה כבר בDNA שם.
על שנאת ישראל ואהדת פלסטינים אני אפילו לא מדבר, ספרד אנטי-ציונית, קטלוניה בפרט.
בשטרסבורג שהיא הקהילה היהודית השניה בגודלה בצרפת אחרי פריז, כשהייתי מקבל שיחה מהארץ בטראם, הייתי עונה באנגלית.
לוקסמבורג היא אוסף של מהגרי עבודה, אז אין באמת מקומיים שם.
לפני כשנה התחלתי בתהליך של הוצאת דרכון פורטוגלי, כרגע בשלבים הסופיים לקבלתו. את זה אני עושה בשביל הילדים וכסוג של רשת ביטחון אם המצב יתחרדן פה לגמרי. אבל זה יהיה מבחינתי המוצא האחרון.

Sent from my iPhone using Tapatalk

**ד ו ר ו ן** · 12-04-20, 20:45

נכתב במקור על ידי Derish

ישראל מעולם לא הרגישה כמו בית למרות שגרתי בה מגיל מוקדם ושירתתי בצבא, תמיד היה מי שדאג להזכיר לי מי אני ומה מקומי בחברה. המשפחה שלי דווקא לא הייתה מהרוסים האלה של הגטאות - שני ההורים למדו עברית מהר והשתלבו היטב בתעשייה, איבדנו כל קשר עם האקטואליה ועולם הבידור הרוסי למרות שהיו כבלים, וכל הסבים והסבתות נפטרו די מהר אחרי שהגענו. אחותי ואני גדלנו כישראלים לכאורה, אבל מעולם לא הצלחנו ליישר קו ולהיטמע עד הסוף, ובשלב מסויים גם איבדנו את המוטיבציה לנסות. מקרה קלאסי של 'דור 1.5' עם רגל אחת עדיין בתרבות הישנה.
D

אבא שלי עלה לארץ בגיל 17, לבד, סוג של ״ברח מהבית״.
יש לו את הסיפורים על דור הפלמ״ח שניסה לתפוס תחת על העולים החדשים.
אני אומר ״ניסו לתפוס תחת״ כי הוא ובני מחזורו לא נתנו להם לתפוס תחת ומעולם לא הסכימו לקבל יחס של ״אתם לא מכאן/לא ישראלים״.
זו הגישה שלו כל חייו.

אני חושב שהגישה הזו קובעת המון על התפיסה האישית של עולים בארץ, האם הם תופסים את מקומם או מחכים להסכמה של מישהו.

צר לי על הרגשת התלישות שלך, אבל נראה יותר שזה אתה, שלא מוצא מקום בשומקום, אחרת היית מכנה מקום אחר כ-״בית״.

Sent from my iPhone using Tapatalk Pro

נושא: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

כלי נושא

חיפוש נושאים

תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...