סיפורי גברים-שטויות שהנשים שלנו אמרו ועשו בטיולים

[sgill]

2 בלילה, אני ואשתי בדרך לצימר ברמת הגולן אחרי שבחדשות הבטיחו "הרמה תתעורר למעטה של שלג לבן וצח" מה לא ניסע?
מגיעים לצומת גונן, קור כלבים, בצומת עומדת לבד ילדה אולי בת 15 עם שלט "מצוק עורבים", מה לא נעצור לקחת אותה?
עצרנו, לקחנו, ובכמה דקות שהיו לנו איתה עד מצוק עורבים בקצה העליה, היא נשמעה לנו נורמטיבית לגמרי, פשוט נאיביות של ישוב קטן שהחיים שלה מתקדמים בטרמפים ממצוק עורבים לחברים בקיבוץ גונן וחזרה.

[boaz avrahami]

לא תמיד (וזה לא קשור לנושא יותר מדי). כשנסעתי דרומה עם יותם לטיול בר מצווה, ביום לפני השטפונות עמדו בטרמפיאדה מדרום לירוחם שתי עלמות חן עם תרמילים גדולים - בלי אותו ברנש. הן עלו לקמפר בהתלהבות ממש 'זה החלום שלנו' וכאלה. לקחנו אותן לשדה בוקר נראה לי...
אני יודע שבראש המלוכלך שלכם זה מתפתח אחרת אבל זה היה רק טרמפ ושיחה בדרך על טיולים ושטפונות. וזהו.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

תשמע, איך שלא תהפוך את זה אנחנו מבינים שלא היה להן מקום מלפנים.
אז מה נשאר אם לא לדמיין אותם מאחור ולחשוב מי מבינכם נהג ומי נהל שיחה עירה על המיטות מאחור.

[חנן-ג'יפולוג]

אוף טופיק וזה, אבל בחייאת (sgill, תקרא), לא חייבים לדווח כאן על כל נאד נשי.

[זוהר לב]

כבר הרבה שנים שאני לא עוצר לטרמפיסטיות. זה רק צרות.
*יוצאים מן הכלל מקרים של פיקוח נפש- מקומות בעייתיים באמצע הלילה וכו...
העולם שלנו עולם ציני ואכזר ולך תדע איזה מטורללת אתה מעלה ואיזה סיפורים היא תמציא עליך.

וואלה קרה לי. מאז לא לוקח בנות/נשים כשאני לבד.
נסעה איתי כברת דרך ארוכה ורצתה שאכניס אותה לאיזה יישוב מרוחק כמה ק"מ מהכביש שבו נסענו. סירוב מנומס ומנומק נענה באיום בתלונה על הטרדה. לא הייתה לי ברירה. מאז נדה, לא לוקח.
מאט לידן, מסתכל בפנים, מגחך, ונותן גז. כמובן שרובן לא כאלו, אבל היום לך תדע.

[יונתןמצפה]

אוף טופיק וזה, אבל בחייאת (sgill, תקרא), לא חייבים לדווח כאן על כל נאד נשי.

דווקא נאד נשי נשמע כמו אירוע ראוי לספר, בהנחה וסיפור הרקע תורם והוא נכתב ע"י מי שיודע לנסח.
דרור, בטוח יש לך משהו בשרוול...

Sent from my POCOPHONE F1 using Tapatalk

[hadtomer]

סתם לידע כללי, הקוויף, או "נפיחה וגינאלית" בשמו המקצועי הוא תופעה תקינה לחלוטין. ובאמת שסיפורי הטרמפיסטיות מעניינים את הקוויף. חזרה לנשותינו האיומות בבקשה:

[ronen7k]

כל פעם לפני חופש סוכות/פסח - בוא ניסע לכמה ימים לפחות 4-5 , אני מתכנן טיול ואיפה נישן , היא - סומכת עליך מראה לה תמונות באינטרנט ובמפות . מגיעים לקראת ערב , היא - פה אתה רוצה לישון ?!! " אין פה אפאחד! , יש פה מלא אנשים , שקט פה , רועש פה לא נראה לי המקום הזה".
למחרת היא - "אני , מצידי עכשיו חוזרת הביתה " .

לך תבין אותן..

[ד ו ר ו ן]

בדיקת שפיות,
זה רק אצלי שגם אחרי 20שנה היא שואלת כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה שיוצאים לשטח, ״מה לארוז בתיק בגדים״?

רכב מסעות קומפלט+קניות+טפ״ש אני מספיק לפני שהתיק בגדים סגור.

[מוטי ג.]

ואני אמשיך את דורון....וכולם כבר יושבים באוטו חגורים ומחכים לגברת שתביא את עצמה לאוטו

[raanan]

בעבר אהבתי להתארח במג'יק סאן רייז
(לא בגלל ההכל כלול, אלא בגלל שאין קומות שנתן הרגשת צימר),
היה שם סידור שיום לפני בשעה 16:00 אפשר להזמין אטרקציות בחינם ליום שמחרת.

אחת מהאטרקציות, טיול ג'יפים בסביבה, כמובן שהזמנתי.
מקבלים שעה לחכות בחוץ לג'יפים.

האישה עם הילדה בלובי, אני מהחדר מתקשר אליה שתשים עין מתי מגיעים הג'יפים לאיסוף של הקבוצה.
עובר הזמן + 7 דקות מטכלי, שואל, מה קורה ? אומרת, לא הגיעו.

אני מגיע ללובי ורואה 3 ג'יפים (כנראה גפ"ס) סטייל גבעת חלפון חונים בחוץ ודיי עמוסים באורחים.

אומר לה, הג'יפים בחוץ, למה לא תפסת מקום ?
אין ג'יפים עונה בנחרצות , יש ג'יפים , הנה תסתכלי מול העיניים שלך.

אה, מה, זה ג'יפ ? בזה נסע בשטח ? ( אצלה בראש ג'יפ = פראדו / פאג'רו )

ההמשך היה טיול בספסל קרש אורכי עם הרבה אבק שדרש בסיום חפיפה ופן.
כמובן שחטפתי חזק עד סוף הנופש.

אני לא יודע אם זה קשור,
אבל מספר הטיולים שהצטרפה אליי אפשר לספור על כף יד אחת וישארו אצבעות עודף.

רענן

[זוהר לב]

מתכננים כבר כחודש וחצי. לוקחים חופש מהעבודה, שבוע עבודה (אחה"צ)בהעמסת הנגרר וערב לפני, כשהכל כבר מוכן, בזמן ארוחת ערב, בולעת הגברת את הכתר בשן הקידמית.
לא יוצאת ככה ....... אומרת, ומשתיקה אותי לכל ענות המחאה החלושה שלי. מבין מבין אבל בעסה.
כמה טלפונים ומתברר שאפשר לקחת מדידות ובנתיים להדביק אירעי מפלסטיק , אלא שכתר חרסינה יחסית יקר וגוחא לא מוכן לשאת בהוצאה......(היא בלעה מה אני אשם?)
טיול בקיבה לוקח בד"כ יומיים שלשה וכאן עולה ההברקה שתחסוך לקמצן עלויות, ותאפשר קיום הטיול.

שמעי, מחר נדביק לך כתר זמני מפלסטיק, ואח"כ נצא כמתוכנן, ויש סיכוי טוב יותר בשטח למצוא את האבידה מאשר באסלה בבית.....
כן..... תצטרכי לחטט עד שיימצא.
וכך היה. האבידה נמצאה. זעקות האושר שנשמעו מבין העצים העידו על כך.
בבית הודבק מחדש.......... ולקח עוד כמה חודשים עד שחזרנו לנישוקים.
במחשבה נוספת, הטוב ביותר מבחינתי היה אילו איבדה את כל הכתרים מקדימה להרבה זמן.

[איל מ]

אחד הנוראיים.
לדעתי ניצחת את השרשור.

[ד ו ר ו ן]

אחד הנוראיים.
לדעתי ניצחת את השרשור.

זה סוג של מקבילה לשלב שמישהו מזכיר את היטלר ונסגר הדיון?

[avikkllk]

אני פשוט לא יודע אם זה סיפורים שכוללים בדמיון או בסיטואציות הזייה..מה שבטוח צוחק בלי סוף

Sent from my Redmi 8A using Tapatalk

[ערן CJ]

ניבי היתה החברה הראשונה שעברתי לגור איתה.
ההחלטה לשכור דירה משותפת בגיל 27, היתה כמעט מיידית (יצאנו אולי חודש). ניבי היתה איסטניסטית, חולת ניקיון.
כל מקלחת שלה היתה שעה במים רותחים, 15 סוגי סבונים שמפואים ומרככים. הנקה 7 הקשיח שלי ישב מהצד וצחקק למראה הטירלול.

את הבית שהשכרנו היא ניקתה עם חומרים שהמיסו את הקירות והשאירו ריח של בית מרקחת למשך שבוע. כל הסדינים השמיכות והציפיות היו לבנות ובוהקות והוחלפו כמעט מידי יום. בקיצור גרתי בחדר נקי יותר מהחדר הנקי של מפעל אינטל.

ניבי דווקא הסכימה לטייל בג'יפ, בתנאי שיהיה נקי ושבסוף כל יום טיול תהיה מקלחת חמה.
לאחר מספר שבועות של מגורים משותפים עם גב' "סנו קלין", ביום חורף גשום יצאתי עם חברים לטיול בוץ עם הג'יפ (בלי ניבי). שקענו, גררנו, חילצנו, והתלכלנו מאוד.

חזרתי הביתה, כבר ירד הערב, ניקיתי את ה CJ עם גרניק. גם את עצמי ניקיתי ככל שיכולתי ופניתי לכיוון דלת הבית. הבנתי שכמות הבוץ שעל הנעליים אינה יכולה להיכנס הביתה וחלצתי את הנעליים בחוץ. פתחתי את הדלת וניבי חסמה לי את הכניסה. "אתה לא נכנס ככה!" פסקה. מצאתי את עצמי יחף, בפתח ביתי על מדרכה רטובה וקרה, גשם ורוח קפואה, ואני בבגדים מלאים בוץ רטוב, מול בלונדינית תוקפנית. "איך את רוצה שאני אכנס?" שאלתי. "תוריד את הבגדים בחוץ!". ניסיתי לשכנע שאוריד את הבגדים בפתח הבית, מאחורי הדלת. "בשום אופן לא! תוריד בחוץ ואז תיכנס." הורדתי את המעיל וקר לי. ניבי הביטה בי ומיד קבעה: "גם את החולצה" הורדתי חולצה וקפוא לי. מבט מתחנן אל הבלונדינית ופניה אינן מביעות חמלה. "אתה לא נכנס. תוריד גם את המכנסיים בחוץ ואז תיכנס!" אמרה וסגרה את הדלת בפני. עמדתי מחוץ לביתי בגשם, חצי גוף ערום קופא מקור. הבחנתי שהשכנה ממול כבר מזמינה את בעלה לחזות באירוע המקסים שמתרחש אצל השכנים החדשים...

בשלב הזה נכנעתי ליצר המרדנות. הורדתי את המכנס אבל... נעלתי את הנעליים מלאות הבוץ ונכנסתי הביתה בשתיקה רועמת, לבוש בתחתונים ונעליים מלאות בוץ. ברקע נשמעו צווחות אימה ואיומים. השארתי בכוונה עקבות בוץ בכל הסלון וקוליסים של בוץ במטבח. משם פניתי אל קודש הקודשים, חדר השינה. בחדר השינה עליתי עם הנעליים על המיטה עם המצעים הצחורים והתיישבתי עליה לחלוץ את הנעליים.

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.
כעבור שבוע, היא הגיעה עם אביה ואספה את כל הסבונים והבגדים שנותרו במגורינו הקצרים והמשותפים.
יצאתי מהבית אל החניה והמתנתי עד שתסיים לאסוף את ענייניה.

אבא שלה "יאנקי", יצא אלי והציע לי סיגריה, אבל אינני מעשן. הוא הדליק סיגריה וחייך אלי. לאחר כמה שאיפות ניקוטין מעושן ושתיקה דו צדדית ממושכת, הוא אמר: "כל הכבוד לך. היא כמו אמא שלה. הייתי צריך לעשות את אותו הדבר לאמא שלה כבר מזמן".

עם ניבי לא דיברתי מאז, אבל בכל פעם שעברתי ליד הנגריה של יאנקי, הייתי נכנס לשתות איתו קפה שחור מתוק וטעים. יאנקי היה מספר לי עידכונים על נישואיה הראשונים ועל גירושיה השניים, של הבת הנקייה. ב- 2011 נסגרה הנגריה. עד היום, הקפה שלי ינקי החייכן, מאוד חסר לי.

[מוטי ג.]

אלוף!

[ד ו ר ו ן]

דרור,
אתה לא צריך לכתוב את הספר, רק לערוך את הסיפורים שכאן..

[Derish]

בשלב הזה נכנעתי ליצר המרדנות. הורדתי את המכנס אבל... נעלתי את הנעליים מלאות הבוץ ונכנסתי הביתה בשתיקה רועמת, לבוש בתחתונים ונעליים מלאות בוץ. ברקע נשמעו צווחות אימה ואיומים. השארתי בכוונה עקבות בוץ בכל הסלון וקוליסים של בוץ במטבח. משם פניתי אל קודש הקודשים, חדר השינה. בחדר השינה עליתי עם הנעליים על המיטה עם המצעים הצחורים והתיישבתי עליה לחלוץ את הנעליים.

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.

בראבו. רק ככה.

[hadtomer]

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.

אני חושב שאם לשרשור הזה היה פרס על מקום ראשון, אתה בהחלט יכול לגשת למשרדים ולקחת אותו. תגיד שכולם שלחו אותך.

[חנן-ג'יפולוג]

מקום ראשון, בהליכה.

אסף, שלח בבקשה לערן חולצה ועט תולה.