amitaikl
13-09-20, 09:56
לפני 7 שנים (פאק, עבר הרבה זמן), רכשתי את רכב השטח הראשון שלי, סוזוקי גרנד ויטרה XL7, שנת 2005.
גם אני עניתי בשאלון "רוצים ג'יפ ויש לכם שאלות - אנחנו צריכים הבהרות! (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php/28546-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%92-%D7%99%D7%A4-%D7%95%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%9B%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA%21)"
על שאלה 3 "ג. האם כל התחזוקה תתבצע במוסכים / בעלי מקצוע או שיש ידע טכני / רצון / כוונה לביצוע תחזוקה עצמית (לפחות חלקית)?" בטח! ברור! כמובן! יש רצון. יש אפילו ידיים טובות. אבל היה יותר קל ללכת למוסך.
3 שנים חלפו בנעימים עם הסוזוקי, והתיישנו בטרופר בנזין שנת 96 בתור רכב ג'.
השנים הראשונות עם הטרופר, באמת חלפו בנעימים. נעשה יישור קו רציני עם הקניה, הרכב הוגבה ומוגן, מצאתי איזה מוסכניק מומלץ באחד הכפרים והכל היה סבבה.
ואז הוא התחיל לעשות קולות.
לא מניע בניוטרל? הוזמן מחו"ל כבל NSS והוחלף ע"י המוסכניק
הגיע זמנה של הטיימינג? הוחלף
רעשים מהמתלה הקדמי? אין בעיה, הולך למוסכניק. מת עליו, באמת. ואז המוסכניק מתחיל לעשות קולות... "צריך לפרק, ואז להרכיב, ואז תזמין חלק מחו"ל ואז שוב לפרק, ואין לי מקום לשים אותו. אולי פשוט נחליף לך לסרנים של דיזל? רק 4000 ₪".
הבנתי, שהמוסכניק שלי שיודע לפרק דיזלים בעיניים עצמות ועם יד אחת מאחרי הגב, לא בא לו להתעסק עם הטרופר בנזין.
אז המליצו לי על מוסכניק אחר, ואח"כ על עוד אחד ואני הבנתי שזה הולך להתדרדר.
ומישהו, שלא אנקוב בשמו, אמר לי "למה שלא תעשה קורס של סוויץ' בראש? דבר עם גיתאי"
טוב, אז דיברתי עם גיתאי ואח"כ נרשמתי לקורס. ימי ראשון אחרי הצהריים ועד הלילה.
ואז הגיע הקורנה והקורס נדחה לאחרי פסח.
6 חבר'ה, נפגשים בחמש אצל גיתאי.
שיחת פתיחה, מפגש ראשון, הכנה
"כולכם הייטקיסטים. הייתם באלף קורסים מהעבודה. לקראת סוף היום כבר אין על מה לדבר, אז מורחים את הזמן. נכון? לא אצלי! יש הרבה חומר ולא מספיק זמן. כשהראש נפוח מהתיאורטי, יוצאים החוצה להפסקת עבודה על הרכב"
אין ספק, התיאום ציפיות היה למופת. התחלנו בחמש, סיימנו באחת עשרה וחצי, נשארנו לדבר עוד קצת ויציאה מסלעית לקראת חצות.
נוסע הביתה מפוצץ אדרנלין, עובר על הקורס בראש. מגיע, מתקלח ושוכב עוד איזו שעה ער, משחזר את הדברים.
התחלתי לראות לפני השינה סרטונים ביוטיוב על מכונאות רכב. מתחילות להגיע הביתה חבילות עם כלי עבודה.
ממפגש למפגש הדברים מתחילים להתחבר. מתחיל להיווצר סדר בראש, איך הרכיב הזה עובד ואיך הוא משפיע על הרכיב האחר. מרתק! אף פעם לא היה לי כל כך כיף להכין שיעורי בית.
איך עובד המנוע? צ'ק!
מערכות קירור? צ'ק!
בלימה? היגוי? חשמל? צ'ק! צ'ק! צ'ק!
מה עושה כל חיישן? מה הוא מודד? איך הוא עובד? צ'ק כפול 16!
עוברים על הספר רכב, הWorkshop manual. הדברים מסתדרים, נהיים ברורים. מה מתחבר לאן ולאיפה זה הולך.
מפה לשם, מתחיל לעבוד על הרכב. קצת פה, קצת שם. עוזר לחבר לעשות טיפול 10,000 (כשאחרי הסדנאת 10,000 מתברר שזה לא רק 2 פילטרים, שמן וסע לשלום, אלא מעבר ייסודי וקפדני על הרכב).
יום אחד היה לילה, הרכב לא נטען כמו שצריך. קונה אלטרנטור מפירוקיה, ומנצל את ההזדמנות שם להבין איך לפרק, חוזר לטרופר שלי. מפרק, מרכיב, מניע וואלה עובד! אבל לא טוען כמו שצריך.
הולך לשפץ אלטרנטור. הרכיבו אותו יופי מחדש, אבל עם שקע אחר. נתנו גם את התקע המתאים, אבל עכשיו צריך להלחים, על הרכב. החלטתי שגם מזה אני לא מפחד. ישבתי שעה על יוטיוב להבין איך עושים את זה ועוד שעה תרגלתי על שולחן עבודה. ואז בנחישות וברגישות, חתכתי את התקע הישן והלחמתי את החדש.
שוב להרכיב, שוב למתוח רצועה, וואללה, מניע! ועובד וטוען!
חברים שאלו את אישתי אם לא מפריע לה שאני כל הזמן עובד על הרכב. התשובה שלה היתה שהיא יודעת שאני שוכב מתחת למאהבת, אבל שהמאהבת בחניה ואין לה שום בעיה עם זה.
וזה הסיפור על איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב מכונאות רכב
130795
130796
130797
גם אני עניתי בשאלון "רוצים ג'יפ ויש לכם שאלות - אנחנו צריכים הבהרות! (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php/28546-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%92-%D7%99%D7%A4-%D7%95%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%9B%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA%21)"
על שאלה 3 "ג. האם כל התחזוקה תתבצע במוסכים / בעלי מקצוע או שיש ידע טכני / רצון / כוונה לביצוע תחזוקה עצמית (לפחות חלקית)?" בטח! ברור! כמובן! יש רצון. יש אפילו ידיים טובות. אבל היה יותר קל ללכת למוסך.
3 שנים חלפו בנעימים עם הסוזוקי, והתיישנו בטרופר בנזין שנת 96 בתור רכב ג'.
השנים הראשונות עם הטרופר, באמת חלפו בנעימים. נעשה יישור קו רציני עם הקניה, הרכב הוגבה ומוגן, מצאתי איזה מוסכניק מומלץ באחד הכפרים והכל היה סבבה.
ואז הוא התחיל לעשות קולות.
לא מניע בניוטרל? הוזמן מחו"ל כבל NSS והוחלף ע"י המוסכניק
הגיע זמנה של הטיימינג? הוחלף
רעשים מהמתלה הקדמי? אין בעיה, הולך למוסכניק. מת עליו, באמת. ואז המוסכניק מתחיל לעשות קולות... "צריך לפרק, ואז להרכיב, ואז תזמין חלק מחו"ל ואז שוב לפרק, ואין לי מקום לשים אותו. אולי פשוט נחליף לך לסרנים של דיזל? רק 4000 ₪".
הבנתי, שהמוסכניק שלי שיודע לפרק דיזלים בעיניים עצמות ועם יד אחת מאחרי הגב, לא בא לו להתעסק עם הטרופר בנזין.
אז המליצו לי על מוסכניק אחר, ואח"כ על עוד אחד ואני הבנתי שזה הולך להתדרדר.
ומישהו, שלא אנקוב בשמו, אמר לי "למה שלא תעשה קורס של סוויץ' בראש? דבר עם גיתאי"
טוב, אז דיברתי עם גיתאי ואח"כ נרשמתי לקורס. ימי ראשון אחרי הצהריים ועד הלילה.
ואז הגיע הקורנה והקורס נדחה לאחרי פסח.
6 חבר'ה, נפגשים בחמש אצל גיתאי.
שיחת פתיחה, מפגש ראשון, הכנה
"כולכם הייטקיסטים. הייתם באלף קורסים מהעבודה. לקראת סוף היום כבר אין על מה לדבר, אז מורחים את הזמן. נכון? לא אצלי! יש הרבה חומר ולא מספיק זמן. כשהראש נפוח מהתיאורטי, יוצאים החוצה להפסקת עבודה על הרכב"
אין ספק, התיאום ציפיות היה למופת. התחלנו בחמש, סיימנו באחת עשרה וחצי, נשארנו לדבר עוד קצת ויציאה מסלעית לקראת חצות.
נוסע הביתה מפוצץ אדרנלין, עובר על הקורס בראש. מגיע, מתקלח ושוכב עוד איזו שעה ער, משחזר את הדברים.
התחלתי לראות לפני השינה סרטונים ביוטיוב על מכונאות רכב. מתחילות להגיע הביתה חבילות עם כלי עבודה.
ממפגש למפגש הדברים מתחילים להתחבר. מתחיל להיווצר סדר בראש, איך הרכיב הזה עובד ואיך הוא משפיע על הרכיב האחר. מרתק! אף פעם לא היה לי כל כך כיף להכין שיעורי בית.
איך עובד המנוע? צ'ק!
מערכות קירור? צ'ק!
בלימה? היגוי? חשמל? צ'ק! צ'ק! צ'ק!
מה עושה כל חיישן? מה הוא מודד? איך הוא עובד? צ'ק כפול 16!
עוברים על הספר רכב, הWorkshop manual. הדברים מסתדרים, נהיים ברורים. מה מתחבר לאן ולאיפה זה הולך.
מפה לשם, מתחיל לעבוד על הרכב. קצת פה, קצת שם. עוזר לחבר לעשות טיפול 10,000 (כשאחרי הסדנאת 10,000 מתברר שזה לא רק 2 פילטרים, שמן וסע לשלום, אלא מעבר ייסודי וקפדני על הרכב).
יום אחד היה לילה, הרכב לא נטען כמו שצריך. קונה אלטרנטור מפירוקיה, ומנצל את ההזדמנות שם להבין איך לפרק, חוזר לטרופר שלי. מפרק, מרכיב, מניע וואלה עובד! אבל לא טוען כמו שצריך.
הולך לשפץ אלטרנטור. הרכיבו אותו יופי מחדש, אבל עם שקע אחר. נתנו גם את התקע המתאים, אבל עכשיו צריך להלחים, על הרכב. החלטתי שגם מזה אני לא מפחד. ישבתי שעה על יוטיוב להבין איך עושים את זה ועוד שעה תרגלתי על שולחן עבודה. ואז בנחישות וברגישות, חתכתי את התקע הישן והלחמתי את החדש.
שוב להרכיב, שוב למתוח רצועה, וואללה, מניע! ועובד וטוען!
חברים שאלו את אישתי אם לא מפריע לה שאני כל הזמן עובד על הרכב. התשובה שלה היתה שהיא יודעת שאני שוכב מתחת למאהבת, אבל שהמאהבת בחניה ואין לה שום בעיה עם זה.
וזה הסיפור על איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב מכונאות רכב
130795
130796
130797