ערן CJ
07-03-21, 23:33
ערב שישי בתום שבוע חורפי, סיימנו את ארוחת הערב המשפחתית. ב- 20:40 כבר כמעט סיימתי לשטוף את הכלים, לפני הכנסתם למדיח הכלים (פעולה לא הגיונית בעליל).
ימית הקטנה, בת 5.5, ביקשה ללכת לישון. בזמן שהיא צחצחה שיניים, התפניתי להציץ בטלפון הנייד שזנחתי כבר שלוש שעות. העין מיד צדה הודעה מקבוצת חילוץ ג'יפולוג: "סליחה על השעה, תקוע בבוץ. שני כלים. יש כננת, אבל אין עוגן".
העמסתי ציוד חילוץ, חשבתי שאצא לתת משיכה קלה, אולי לעמוד כעוגן לכננת, ואחזור הביתה לעוד שבת שקטה.
פתחתי את תכנת המפות, ומצאתי: מקום החילוץ בלב בקעת נטופה.
בעמוד ענן יש הערה מיוחדת על הנ.צ:
הסמ"ש האדום
נ.צ. 745378 / 228942 גובה: 150
בחורף ואחרי גשמים(גם שבועות אחרי גשמים),השביל גיפים שחוצה את בקעת בית נטופה, מנקודה זו לכיוון רומאנה לא עביר בכלל!! הכל מכוסה בשלוליות ענק וזה טובעני רצח!!
133089
מתוך עמוד ענן
למי שלא מכיר, אחת לכמה חורפים הבקעה הזו מוצפת ונראית כעוד ימת מים בצפון הארץ. מידי חורף, הבוץ הכבד והטובעני של בקעת נטופה הופך למלכודת מרושעת שממתינה בסבלנות של עכביש שפרס את קוריו, לרכבי שטח וכלים חקלאיים שיעיזו לנסות לחצותה. זכור לי טיול חורפי בעמק נטופה, שנת 2000, ה-CJ שלי ועוד שניים קצרים התחלנו בבוקר ליד אנדרטת החייל הבדואי וסיימנו מיואשים ותשושים כעבור 600 מ' ו12 שעות של חילוצים הדדיים. התקשרתי אל מבקש החילוץ ושאלתי מאיפה לדעתו כדאי להגיע. אמיר, מבקש החילוץ, קישר אותי עם עוד שני מחלצים שהיו בדרכם מכיוון יודפת. כבר הייתי במחלף המוביל כשהבינותי מאמיר פרטים רבים על החילוץ המצפה לנו: מדובר בשני רכבי שטח, הם תקועים כבר משעה 15:00 לערך, לרכב אחד נכנסו מים למנוע והוא אינו יכול להתניע, ויש להם ילדים במכוניות. החלטתי להגיע דרך השביל שמלווה את תעלת המוביל. היה חשוך וקר ובחלק מהדרך היו שלוליות ומלכודות בוץ שהמוסו חצה בנחישות.
כשהגעתי יצאתי מהרכב ופגשתי את עמי. את עמי הכרתי במפגש ג'יפולוג האחרון בחורשן. עמי הגיע בדיפנדר המאובזר וכבר התייצב בשביל הבוצי. הוא יצא אלי בסנדלים ומכנסיים קצרים (כן זה עמי. אולי אין לו תחושת קור?). סנדליו כבר היו שקועים בבוץ. כשנגשתי מיד הרגשתי קור רטוב חודר לנעלי שכבדו מהבוץ. ביתו הצעירה של עמי תפקדה כקשר מ"פ עם טלפון נייד מול המחולצים. "איפה הם?" שאלתי. עמי הצביע לכיוון דרום. מן המרחק ניתן היה להבחין באור פנס עמום ורחוק (כ-150 עד 200 מ'). מתוך החושך הגיח לקראתנו אמיר שצעד בביצה הטובענית, רטוב עד מותניו. אמיר תיאר כיצד הרכב של חברו נ' "שתה" מים ונגרר מאחוריו ללא מנוע. עוד תיאר בפנינו כיצד הצליחו לקדם עצמם עם כננות ובזנט שמצאו בשטח. בין אמיר ובין נ' נוהלה תקשורת במכשיר קשר ידני קטן שעבד על תדר מקודד. לא יכלנו לתקשר עימם בתדרים אירופאים או אמריקאים.
133088
מבט אל הביצה מהרכב של עמי.
בעודנו בונים את "תמונת הקרב" הגיעו מכיוון יודפת, מוטי עם דיסקו 1 ואמיתי עם פג'ארו. אספנו את כל הרצועות והשאקלים שהיו לנו בכלי הרכב וניסינו לחבר את הכננת של הדיפנדר אל כלי הרכב השקועים. כולם היו מגוייסים למשימה. ההליכה בבוץ הרטוב הטביעה את הרגליים כמעט עד הברכיים. הרגליים הפכו כבדות והנעליים של שניים מהמחלצים סירבו להמשיך בהליכה, הן נותרו עמוק בתוך הבוץ הדביק. מתיחת הרצועות בין כבלי הכננת נמשכה שעה ארוכה, החושך המוחלט והיעדר מכשירי קשר, לא עזרו למלאכה.
מתחילים לגרור.
פתחנו שיחת ועידה סלולארית בין כל הגוררים והנגררים. הדיפנדר עוגן לדיסקו ולמוסו ועמי הפעיל את הכננת. "נוווו זזים?" כן זזים... אבל במקום שהשקועים יזוזו לכיווננו, נמשכנו אנחנו לעברם, לכיוון הבוץ הכבד.
החלטנו לנסות גרירת רכבת. אמיתי פתח את תא המטען והוציא מהניילונים עוד שתי רצועות גרירה "דנדשות", כאלו שממש חבל ללכלך... ברצועות האחרונות חיברנו את כלי הרכב זה לזה וב"רכבת" גרירה הצלחנו להזיז את השקועים. רגע של אופטימיות, אבל כעבור עשרה מטרים נקרעה אחת הרצועות. עכשיו היו לנו 150 מטרים של רצועות טבולות בבוץ, בין כבלי הכננות. לך תמצא את מקום הניתוק, עכשיו בחושך...
מוטי התנדב ללכת עם מגפיו הגבוהים, לאורך הכבלים, לכיוון השקועים. אמיר מצד השקועים צעד בכיוון הנגדי. ה"אאוריקה" נשמעה מצידם של השקועים. "כבל צהוב נקרע!". מכיוון שכבר הרווחנו 10 מטרים, ניתן להשיב את הגוררים לאחור ולבטל את הרצועה הקרועה.
133092
המגפיים של מוטי...
השעה כבר 01:30, ערפילי העמקים החלו להסתיר את הירח שהאיר במחצית מילואו. החלטנו לגרור את השקועים לחוד. מתחברים למצב "רכבת" ומושכים. הגרירה התקדמה לאט לאט, מרחוק ראינו את אורות הפג'ארו הנגרר של אמיר עולים ויורדים, כמו הייתה זו ספינה בים גלי. גדר התעלה של המוביל הארצי הגבילה את קטע הגרירה ל- 30 מטרים. לכן נאלצנו פעם אחר פעם לעצור ולנתק חלק מהרצועות כדי לקצר טווח אל הנגרר. נותרו עוד 10 מ', אנחנו כבר רואים ושומעים את נהימת המנוע של הפג'ארו הנגרר מנסה בכל כוחו לסייע לנו, אבל כלום לא זז! כשחשבנו שהפג'ארו כבר תיכף בחוץ הוא התיישב על סלע שהיה חבוי בבוץ. ואם לא די בכך, הוא גם נכנס לשפ"צ לא נעים.
ב- 02:05 הגיע מכפר חסידים, כמו בסיפור "אליעזר והגזר", רועי עם השירוקי האימתני לעזר. אחת ושתיים חיבר כבליים ומשכו בגזר... סלע לא סלע, הפג'ארו בחוץ.
עכשיו היה זמן לעדכן את רועי ולצרפו לשיחת הועידה של הגוררים. הבטנו אחד בשני בידיעה שהחלק הקל של החילוץ מאחורינו. לאמיר עוד היה מנוע לסייע לנו בגרירה. ללנדקרוזר התקול לא היה מנוע והמצבר שלו מת מניסיונות החילוץ העצמיים עם הכננת.
133093
שיירת הגרירה בשיטת "רכבת".
שוב אספנו את כל הכבלים והרצועות והלכנו אל תוך הביצה כדי להתחבר אל נ' עם הלנדקרוזר. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" כתב שלום חנוך. ואני מוסיף לידיעתכם, שגם הכי קפוא לפני עלות השחר. המרחק אל הל"ק ארוך יותר כי עכשיו היה עלינו להשלים את המרחק שהיה בין הפג'רו של אמיר לל"ק של נ'. המרחק הוא בדיוק אורך הכננת של אמיר. מצד שני, אמיר נכנס לצוות הגוררים. עמי עם הדיפנדר נקשר אל הכננת של אמיר ונכנס אל עומק הביצה כדי להשלים את אורך הכבל החסר. כולנו שוב התחברנו למבנה ה"רכבת" והתחלנו שוב לגרור ב"פעימות" של 30 מ'. גוררים ומקצרים כבלים, גוררים ומקצרים. לקראת סוף הגרירה נאלצנו להפחית את מספר הגוררים. זאת מכיוון שהכננת של הל"ק הנגרר הייתה פתוחה באורכה הכמעט מלא ובקטע הקצר שבין הביצה לגדר תעלת המוביל הארצי, לא נותר מקום לכולנו. ללנד קרוזר לא נותר אפילו וולט אחד כדי לגלול את הכננת ולקצר את המרחק. הגרירה עם פחות גוררים קידמה אותנו בעשרה מטרים נוספים ושם זה נעצר.
אלומת הפנס חשפה לעיננו תמונה קשה. לפני הל"ק הנגרר, נערמה ערמת בוץ בגובה מכסה המנוע. לא היה סיכוי ששני כלי רכב גוררים יצליחו להזיז את הדבר הזה. ברור היה שמערום בוץ שכזה אינו מתאים לכלי חפירה ידניים. מבט מעמיק יותר לימד ש"את אשר יגורנו בא לנו". טמבון המתכת של הל"ק כבר התפרק. חשבנו להשתמש במכפיל כוח כדי לקצר את הכבל, אבל ערמת הבוץ לא איפשרה להכפיל את הכבל הארוך. פשוט לא ניתן היה להגיע אל נק' הגרירה שבתחתית השילדה.
לרגע חשבתי שאני הוזה, כשמהצד השני של הביצה ראינו אורות של רכב מנסה להגיע אלינו. מי זה? שאלנו זה את זה. נ' שכבר היה תשוש משך את רגליו מהבוץ, הנעליים נותרו בפנים. הוא הביט לכיוון האורות ונזכר: "זה חבר מהיישוב שלנו. הוא בא עם הטרנו שלו, לסייע בחילוץ". למזלנו נ' ואמיר הצליחו ליצור קשר עם המחלץ האמיץ ומנעו ממנו כניסה אל האזור הביצתי.
כמעט מיואשים אבל לא מוותרים. רועי עם השירוקי נכנס אל הביצה הטובענית. על צמיגי שטח מלא, 37 אינצ'. השירוקי ממש חתר בבוץ עד שנצמד אל הל"ק. בנותיו הקטנות של נ' הועברו מהל"ק אל הג'יפ וזכו סוף סוף לחימום אחרי שעות ארוכות וקפואות בל"ק. חיברנו כבלי חשמל בין הל"ק והג'יפ וגללנו את הכננת. שוב ניתן היה לגרור בשיטת ה"רכבת". חיברנו את "רכבת" הגרירה וב- 03:45 הל"ק חולץ מהביצה הטובענית.
133096
הלנדקרוזר עם ערמת הבוץ. עומק הבוץ מומחש ע"י עומק רגליו של נ' שעומד לפני הרכב.
אספנו את כל הכבלים והרצועות לקצה השביל. כל אחד זיהה את הרצועות והשאקלים שלו מתוך ה"ספגטי ברוטב בוץ" שהוגש קר על השביל... העמסנו הכל על הגגונים. ניקיונות? אולי מחר בבוקר.
דרך איפה נוכל לגרור את הל"ק אל הכביש הקרוב? הטיפוס בגרירה אל יודפת אפשרי אבל לא פשוט. אמיתי הציע לצאת חלוץ כדי לבדוק את העבירות של המסלול לכיוון צומת מסלחית. לדעתו יש לשם דרך כורכר טובה. אמיתי בדק את המסלול בזמן שאנחנו נערכנו לגרירת הל"ק. המסלול אכן היה עביר ועם מעט עזרה הדדית הל"ק נגרר אל חוף מבטחים מאוספלט.
אל ביתי הגעתי בשעה 04:50. ב 05:10 כבר הייתי אחרי מקלחת. קפצתי אל המיטה ולדעתי נרדמתי עוד באוויר.
חוויות לחיים? עברתי בחיי לילות מעניינים מכל מיני סוגים. חלק מהלילות הללו דאגתי לשחזר לכדי קשרים מתמשכים. עם אחד השיחזורים אפילו התחתנתי... גם בליל החילוצים זה קרה. נפרדנו לשלום בידיעה שאנשים נפלאים ומיוחדים כל כך, חייבים להיפגש שוב. קשה לכמת את מידת הנחישות של הקבוצה ואת הנכונות לסייע ולסיים את משימת החילוץ בהצלחה. התיאורים הכתובים אינם דומים בעצמתם לאירוע האמיתי. הייתה אווירה טובה של אחוות ג'יפאים מרגשת. אוירה מיוחדת כזו שלא יכולה להתפוגג בקלות.
133094
133095
ניקוי הכבלים ושאר ציודי החילוץ.
היום בבוקר פנו אמיר ונ' אל כל המחלצים וביקשו להזמין את כולנו למפגש בביתם שבדרום רמה"ג. לפגישה עם אנשים מהסוג המיוחד שפגשתי, אבוא תמיד ולכל מקום.
ערן CJ
ימית הקטנה, בת 5.5, ביקשה ללכת לישון. בזמן שהיא צחצחה שיניים, התפניתי להציץ בטלפון הנייד שזנחתי כבר שלוש שעות. העין מיד צדה הודעה מקבוצת חילוץ ג'יפולוג: "סליחה על השעה, תקוע בבוץ. שני כלים. יש כננת, אבל אין עוגן".
העמסתי ציוד חילוץ, חשבתי שאצא לתת משיכה קלה, אולי לעמוד כעוגן לכננת, ואחזור הביתה לעוד שבת שקטה.
פתחתי את תכנת המפות, ומצאתי: מקום החילוץ בלב בקעת נטופה.
בעמוד ענן יש הערה מיוחדת על הנ.צ:
הסמ"ש האדום
נ.צ. 745378 / 228942 גובה: 150
בחורף ואחרי גשמים(גם שבועות אחרי גשמים),השביל גיפים שחוצה את בקעת בית נטופה, מנקודה זו לכיוון רומאנה לא עביר בכלל!! הכל מכוסה בשלוליות ענק וזה טובעני רצח!!
133089
מתוך עמוד ענן
למי שלא מכיר, אחת לכמה חורפים הבקעה הזו מוצפת ונראית כעוד ימת מים בצפון הארץ. מידי חורף, הבוץ הכבד והטובעני של בקעת נטופה הופך למלכודת מרושעת שממתינה בסבלנות של עכביש שפרס את קוריו, לרכבי שטח וכלים חקלאיים שיעיזו לנסות לחצותה. זכור לי טיול חורפי בעמק נטופה, שנת 2000, ה-CJ שלי ועוד שניים קצרים התחלנו בבוקר ליד אנדרטת החייל הבדואי וסיימנו מיואשים ותשושים כעבור 600 מ' ו12 שעות של חילוצים הדדיים. התקשרתי אל מבקש החילוץ ושאלתי מאיפה לדעתו כדאי להגיע. אמיר, מבקש החילוץ, קישר אותי עם עוד שני מחלצים שהיו בדרכם מכיוון יודפת. כבר הייתי במחלף המוביל כשהבינותי מאמיר פרטים רבים על החילוץ המצפה לנו: מדובר בשני רכבי שטח, הם תקועים כבר משעה 15:00 לערך, לרכב אחד נכנסו מים למנוע והוא אינו יכול להתניע, ויש להם ילדים במכוניות. החלטתי להגיע דרך השביל שמלווה את תעלת המוביל. היה חשוך וקר ובחלק מהדרך היו שלוליות ומלכודות בוץ שהמוסו חצה בנחישות.
כשהגעתי יצאתי מהרכב ופגשתי את עמי. את עמי הכרתי במפגש ג'יפולוג האחרון בחורשן. עמי הגיע בדיפנדר המאובזר וכבר התייצב בשביל הבוצי. הוא יצא אלי בסנדלים ומכנסיים קצרים (כן זה עמי. אולי אין לו תחושת קור?). סנדליו כבר היו שקועים בבוץ. כשנגשתי מיד הרגשתי קור רטוב חודר לנעלי שכבדו מהבוץ. ביתו הצעירה של עמי תפקדה כקשר מ"פ עם טלפון נייד מול המחולצים. "איפה הם?" שאלתי. עמי הצביע לכיוון דרום. מן המרחק ניתן היה להבחין באור פנס עמום ורחוק (כ-150 עד 200 מ'). מתוך החושך הגיח לקראתנו אמיר שצעד בביצה הטובענית, רטוב עד מותניו. אמיר תיאר כיצד הרכב של חברו נ' "שתה" מים ונגרר מאחוריו ללא מנוע. עוד תיאר בפנינו כיצד הצליחו לקדם עצמם עם כננות ובזנט שמצאו בשטח. בין אמיר ובין נ' נוהלה תקשורת במכשיר קשר ידני קטן שעבד על תדר מקודד. לא יכלנו לתקשר עימם בתדרים אירופאים או אמריקאים.
133088
מבט אל הביצה מהרכב של עמי.
בעודנו בונים את "תמונת הקרב" הגיעו מכיוון יודפת, מוטי עם דיסקו 1 ואמיתי עם פג'ארו. אספנו את כל הרצועות והשאקלים שהיו לנו בכלי הרכב וניסינו לחבר את הכננת של הדיפנדר אל כלי הרכב השקועים. כולם היו מגוייסים למשימה. ההליכה בבוץ הרטוב הטביעה את הרגליים כמעט עד הברכיים. הרגליים הפכו כבדות והנעליים של שניים מהמחלצים סירבו להמשיך בהליכה, הן נותרו עמוק בתוך הבוץ הדביק. מתיחת הרצועות בין כבלי הכננת נמשכה שעה ארוכה, החושך המוחלט והיעדר מכשירי קשר, לא עזרו למלאכה.
מתחילים לגרור.
פתחנו שיחת ועידה סלולארית בין כל הגוררים והנגררים. הדיפנדר עוגן לדיסקו ולמוסו ועמי הפעיל את הכננת. "נוווו זזים?" כן זזים... אבל במקום שהשקועים יזוזו לכיווננו, נמשכנו אנחנו לעברם, לכיוון הבוץ הכבד.
החלטנו לנסות גרירת רכבת. אמיתי פתח את תא המטען והוציא מהניילונים עוד שתי רצועות גרירה "דנדשות", כאלו שממש חבל ללכלך... ברצועות האחרונות חיברנו את כלי הרכב זה לזה וב"רכבת" גרירה הצלחנו להזיז את השקועים. רגע של אופטימיות, אבל כעבור עשרה מטרים נקרעה אחת הרצועות. עכשיו היו לנו 150 מטרים של רצועות טבולות בבוץ, בין כבלי הכננות. לך תמצא את מקום הניתוק, עכשיו בחושך...
מוטי התנדב ללכת עם מגפיו הגבוהים, לאורך הכבלים, לכיוון השקועים. אמיר מצד השקועים צעד בכיוון הנגדי. ה"אאוריקה" נשמעה מצידם של השקועים. "כבל צהוב נקרע!". מכיוון שכבר הרווחנו 10 מטרים, ניתן להשיב את הגוררים לאחור ולבטל את הרצועה הקרועה.
133092
המגפיים של מוטי...
השעה כבר 01:30, ערפילי העמקים החלו להסתיר את הירח שהאיר במחצית מילואו. החלטנו לגרור את השקועים לחוד. מתחברים למצב "רכבת" ומושכים. הגרירה התקדמה לאט לאט, מרחוק ראינו את אורות הפג'ארו הנגרר של אמיר עולים ויורדים, כמו הייתה זו ספינה בים גלי. גדר התעלה של המוביל הארצי הגבילה את קטע הגרירה ל- 30 מטרים. לכן נאלצנו פעם אחר פעם לעצור ולנתק חלק מהרצועות כדי לקצר טווח אל הנגרר. נותרו עוד 10 מ', אנחנו כבר רואים ושומעים את נהימת המנוע של הפג'ארו הנגרר מנסה בכל כוחו לסייע לנו, אבל כלום לא זז! כשחשבנו שהפג'ארו כבר תיכף בחוץ הוא התיישב על סלע שהיה חבוי בבוץ. ואם לא די בכך, הוא גם נכנס לשפ"צ לא נעים.
ב- 02:05 הגיע מכפר חסידים, כמו בסיפור "אליעזר והגזר", רועי עם השירוקי האימתני לעזר. אחת ושתיים חיבר כבליים ומשכו בגזר... סלע לא סלע, הפג'ארו בחוץ.
עכשיו היה זמן לעדכן את רועי ולצרפו לשיחת הועידה של הגוררים. הבטנו אחד בשני בידיעה שהחלק הקל של החילוץ מאחורינו. לאמיר עוד היה מנוע לסייע לנו בגרירה. ללנדקרוזר התקול לא היה מנוע והמצבר שלו מת מניסיונות החילוץ העצמיים עם הכננת.
133093
שיירת הגרירה בשיטת "רכבת".
שוב אספנו את כל הכבלים והרצועות והלכנו אל תוך הביצה כדי להתחבר אל נ' עם הלנדקרוזר. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" כתב שלום חנוך. ואני מוסיף לידיעתכם, שגם הכי קפוא לפני עלות השחר. המרחק אל הל"ק ארוך יותר כי עכשיו היה עלינו להשלים את המרחק שהיה בין הפג'רו של אמיר לל"ק של נ'. המרחק הוא בדיוק אורך הכננת של אמיר. מצד שני, אמיר נכנס לצוות הגוררים. עמי עם הדיפנדר נקשר אל הכננת של אמיר ונכנס אל עומק הביצה כדי להשלים את אורך הכבל החסר. כולנו שוב התחברנו למבנה ה"רכבת" והתחלנו שוב לגרור ב"פעימות" של 30 מ'. גוררים ומקצרים כבלים, גוררים ומקצרים. לקראת סוף הגרירה נאלצנו להפחית את מספר הגוררים. זאת מכיוון שהכננת של הל"ק הנגרר הייתה פתוחה באורכה הכמעט מלא ובקטע הקצר שבין הביצה לגדר תעלת המוביל הארצי, לא נותר מקום לכולנו. ללנד קרוזר לא נותר אפילו וולט אחד כדי לגלול את הכננת ולקצר את המרחק. הגרירה עם פחות גוררים קידמה אותנו בעשרה מטרים נוספים ושם זה נעצר.
אלומת הפנס חשפה לעיננו תמונה קשה. לפני הל"ק הנגרר, נערמה ערמת בוץ בגובה מכסה המנוע. לא היה סיכוי ששני כלי רכב גוררים יצליחו להזיז את הדבר הזה. ברור היה שמערום בוץ שכזה אינו מתאים לכלי חפירה ידניים. מבט מעמיק יותר לימד ש"את אשר יגורנו בא לנו". טמבון המתכת של הל"ק כבר התפרק. חשבנו להשתמש במכפיל כוח כדי לקצר את הכבל, אבל ערמת הבוץ לא איפשרה להכפיל את הכבל הארוך. פשוט לא ניתן היה להגיע אל נק' הגרירה שבתחתית השילדה.
לרגע חשבתי שאני הוזה, כשמהצד השני של הביצה ראינו אורות של רכב מנסה להגיע אלינו. מי זה? שאלנו זה את זה. נ' שכבר היה תשוש משך את רגליו מהבוץ, הנעליים נותרו בפנים. הוא הביט לכיוון האורות ונזכר: "זה חבר מהיישוב שלנו. הוא בא עם הטרנו שלו, לסייע בחילוץ". למזלנו נ' ואמיר הצליחו ליצור קשר עם המחלץ האמיץ ומנעו ממנו כניסה אל האזור הביצתי.
כמעט מיואשים אבל לא מוותרים. רועי עם השירוקי נכנס אל הביצה הטובענית. על צמיגי שטח מלא, 37 אינצ'. השירוקי ממש חתר בבוץ עד שנצמד אל הל"ק. בנותיו הקטנות של נ' הועברו מהל"ק אל הג'יפ וזכו סוף סוף לחימום אחרי שעות ארוכות וקפואות בל"ק. חיברנו כבלי חשמל בין הל"ק והג'יפ וגללנו את הכננת. שוב ניתן היה לגרור בשיטת ה"רכבת". חיברנו את "רכבת" הגרירה וב- 03:45 הל"ק חולץ מהביצה הטובענית.
133096
הלנדקרוזר עם ערמת הבוץ. עומק הבוץ מומחש ע"י עומק רגליו של נ' שעומד לפני הרכב.
אספנו את כל הכבלים והרצועות לקצה השביל. כל אחד זיהה את הרצועות והשאקלים שלו מתוך ה"ספגטי ברוטב בוץ" שהוגש קר על השביל... העמסנו הכל על הגגונים. ניקיונות? אולי מחר בבוקר.
דרך איפה נוכל לגרור את הל"ק אל הכביש הקרוב? הטיפוס בגרירה אל יודפת אפשרי אבל לא פשוט. אמיתי הציע לצאת חלוץ כדי לבדוק את העבירות של המסלול לכיוון צומת מסלחית. לדעתו יש לשם דרך כורכר טובה. אמיתי בדק את המסלול בזמן שאנחנו נערכנו לגרירת הל"ק. המסלול אכן היה עביר ועם מעט עזרה הדדית הל"ק נגרר אל חוף מבטחים מאוספלט.
אל ביתי הגעתי בשעה 04:50. ב 05:10 כבר הייתי אחרי מקלחת. קפצתי אל המיטה ולדעתי נרדמתי עוד באוויר.
חוויות לחיים? עברתי בחיי לילות מעניינים מכל מיני סוגים. חלק מהלילות הללו דאגתי לשחזר לכדי קשרים מתמשכים. עם אחד השיחזורים אפילו התחתנתי... גם בליל החילוצים זה קרה. נפרדנו לשלום בידיעה שאנשים נפלאים ומיוחדים כל כך, חייבים להיפגש שוב. קשה לכמת את מידת הנחישות של הקבוצה ואת הנכונות לסייע ולסיים את משימת החילוץ בהצלחה. התיאורים הכתובים אינם דומים בעצמתם לאירוע האמיתי. הייתה אווירה טובה של אחוות ג'יפאים מרגשת. אוירה מיוחדת כזו שלא יכולה להתפוגג בקלות.
133094
133095
ניקוי הכבלים ושאר ציודי החילוץ.
היום בבוקר פנו אמיר ונ' אל כל המחלצים וביקשו להזמין את כולנו למפגש בביתם שבדרום רמה"ג. לפגישה עם אנשים מהסוג המיוחד שפגשתי, אבוא תמיד ולכל מקום.
ערן CJ