צפייה בגרסה מלאה : הכי אוף טופיק שיש... למה הישראלים אובססיביים להבאת ילדים?
שאלה שעלתה סביב המדורה ואין לי ספק שמישהו כבר עשה על זה מחקר, השאלה היא מי ואני מנסה כאן, במקום שיודעים בו הכל.
למה אנחנו הישראליים (אולי היהודים?) מחוייבים על פי תפיסתנו החברתית להביא ילדים לעולם?
למה שלושה לפחות?
למה נושא טיפולי הפוריות בארץ כל כך מפותח (אולי לא? תקנו אותי) וקופות החולים מלאות במטופלים בתחום?
כל תשובה מקובלת... ותתעלמו ממקרי הקצה של החברה שלא רוצה ילדים או הזוג שחושבים שזה לא אקולוגי, תתיחסו בבקשה לרוב הפורה.
תודה.
נורמות תרבות של שבטים יחסית קטנים- ״חוזקו של השבט מתבטא בגודלו״
ראשית כתוב בתורה "פרו ורבו"...
שנית זכרונות השואה בחלק מהעדות והרצון להקים שושלת מפוארת....
שלישית, האינטרס הלאומי להשאר רוב יהודי בארץ הזאת...
רביעית, היום זה כבר סמל סטטוס, יש לי 4,5 ילדים, וג'יפ 7 מקומות....
חמישית, יצר התחרותיות הישראלי.. לאח שלי יש שלושה אז אני אביא להורים שלי 4 נכדים.
שישית, חיילים לשמור על המולדת.. כן, גם על זה חשבו בשנות ה 50.60.70 היום פחות.
שביעית, ילדים זה שמחה...
להמשיך?
כי ילדים זה כיף.
נכון יש קטעים קשים.
לפעמים אתה רוצה לשלוח אותם ואת האמא שלהם לאלף עזאזל.
אבל בסיכומו של דבר זה כיף, הם נחמדים ברובם ואני מקווה שמישהו מהשלושה יבוא לבקר אותי בבית אבות לפחות עד שהאלצהיימר ינצח
הסיבה היא כניעה ללחץ חברתי ומוכנות לוותר על החופש שלך כדי להשאר עם האשה שבחרת לחיות איתה.
למה שלושה? מי אמר שלושה?
הפריות?
קשור במידה רבה לציבור הדתי ומצוות פרו ורבו ומלאו את הארץ, ואל תשאו בנטל.
למה דווקא שלושה?
כי יותר מזה לא נכנסים ברכב ממוצע...
כי יותר מזה קשה לפרנס עם משכורת ממוצעת...
כי אחרי 2 בנים רוצים בת או אחרי שתי בנות רוצים בן (ולא תמיד מצליחים).
כי כשיש רק שניים אין גידול טבעי של האוכלוסיה.
- - - Updated - - -
ולמה הפריות?
כי 40 זה ה 30 החדש אבל את הפיזיולוגיה קשה לנצח אז עוזרים לה.
boaz avrahami
10-04-21, 00:15
עד 2045 הרברים לא יהיו פוריים.
הכול עניין של מנטליות עדתית, קצבאות ילדים ולחץ מהאישה שמשולב בפחד להזדקן לבד.
היום עם כל בעיותהדיור והפרנסה שגורמות לצעירי דור Z להישאר לגור אצל ההורים, הילודה תעצר.
אמא שלי אמרה שצריך 3 ילדים כי אם מישהו מהילדים ייהרג בצבא, אז שזה שישאר לא יישאר לבד.
לי ולאחי יש רק 2 ילדים
את הדיון הזה מצאתי עצמי מקיים עם עצמי אחרי שהבת הגדולה שלי נולדה (שטכנית, זה לא חכם. זה דיון שצריך לקיים יותר בפרק הזמן לפני שהכנסת את האישה להריון, ר ערך "לא ניתן להחזיר לשולח"). הסיבה לכך היא שעבורי חוויית האבהות בשנים הראשונות כלל לא הייתה טובה, וגם כיום, 11 שנים מאוחר יותר, כאבא טוב לשתי בנות (ואני מדגיש אבא טוב, יש גם הורים חרא), אני לא ממש סגור הרמטית על למה עושים את זה. אני כן יכול לומר בפה מלא שזו חוויה טובה עבורי כיום-וגם שאני לא אעשה ילד שלישי גם אם יגיעו הנאצים, יכבשו את מדינת ישראל ויתנו את המשך חיינו התקין בהבאת ילד שלישי. טכנית אני גם לא יכול. אשתי עברה כריתת רחם כצעד מניעתי לסרטן-והסיבה לקלות שבה ההחלטה התקבלה הייתה חוסר הרצון של שנינו להביא עוד ילדים לעולם. אגב גם אחרי החתונה לקח לי 5 שנים לעשות ילדים ואני מברך על כך. היה לנו עולם לראות, כסף לבזבז וחיים לחיות-וגם להספיק להתבסס כלכלית.
חשוב לי שוב לציין- הגישה שלי לנושא מאוד פרגמטית. אני אוהב את בנותי מאוד, אבל אני לא מכיר גבר שיום אחד בא לאשתו ואמר לה "חלצי כמהים לילדים". ואם אתם מכירים כזה גבר, אז הוא לא כמונו וכנראה שזה לא אדם שהיתם מרגישים בנוח לשתות איתו בירה. יש סיפור משעשע שהולך ככה: "היה היה נסיך יפה תואר. הלך הנסיך אל הנסיכה ואמר לה: 'התינשאי לי לאישה?'. הנסיכה אמרה לו 'לא'. ואז הנסיך הלך הביתה, קנה אופנוע כביש ואופנוע שטח, עבד על הרנגלר שלו בשבתות, טייל המון, שתה הרבה בירה מהחבית וקוניאק מהבקבוק והיה מאושר. סוף הסיפור". הסיפור הזה מסכם את המסר היטב: אם יש גבר. ואני מדגיש "גבר" שיש לו חיים, אז לעשות ילדים זה לא -באמת- בשבילו. ככל שיש לך חיים יותר טובים, כך הסיכוי שילדים ישבשו לך את אורח החיים הטוב שלך הוא יותר גדול. ולגבי האמירה של "ילדים זה כיף"-זה לא נכון. ילדים זה כיף זה משפט שאתה אומר לחברים בלי ילדים כשאשתך בסביבה, אבל שניה לפני שאתה לוקח את הגב הצידה ולוחש לו "ילדים זה אסון". ילדים זה כיף? אולי כמה עשרות אחוזים מהזמן. ולא עשרות אחוזים שלושים ארבעים אחוז, יותר עשרים אחוז. שאר הזמן ילדים זה נטל, ילדים זו מגבלה, ילדים זה דאגות. אתה מספר לעצמך שזה חרא שאתה אוכל באהבה כי אלה הילדים שלך. וכי אתה צריך להגן עליהם, לטפח אותם, לאהוב אותם, אבל כיף, כיף זו מילה שלא מתארת ילדים. ילדים זה לא צ'רוקי-כלומר זה לא משהו שאתה יודע לפני שנכנסת למשימה איך הוא יצא בסוף אם תשדרג ותעשה ככה וככה. זה חור שחור, אחד הנעלמים הגדולים ביותר בעולם הזה. אתה מניח שהוא יצא בסוף טוב, אתה לא יודע שזה יצא בסוף טוב ואתה לא יודע שזה יהיה סבבה לפני שנכנסת לזה. ואני מצטער לספר אבל ילדים הם משהו שגורם לשיברון לב, אכזבה וגם הרבה כאב. כאב לילדה בת 11 שעברה את תקופת הקורונה, הבידודים, הלחץ, בצורה רעה מאוד, אני יכול לומר לך שאני לא ישנתי בלילות יותר ממה שהבת שלי לא ישנה בלילות. הקטנה שלי מדהימה, אבל ממש לא מושלמת. זה "כיף?". לא. "כיף" לא אוכל כסף, כיף לא מלחיץ אותך, כיף לא גורם לשברון לב ולא לדאגות. ילדים הם משהו שגורם לך להתמודד עם הצדדים הכי רעים שלך. אם אתה אדם אינטיליגנט, אתה מבין היטב מתי אתה עושה את הטעויות של אבא שלך לפניך.
כאן נכנס הטיעון של "אז תתבגר כבר, תמצא מקום לילדים בחייך, אתה לא בן 25". טכנית אתה בהחלט יכול להיות בדיוק כמו בן 25-אם לא היית עושה ילדים. אולי לא לזיין כל לילה אבל בוא, אני ער משש בבוקר בשבת כי הקטנה שלי קמה לפיפי בחמש וחצי ולא חזרה לישון. אם לא היו ילדים ברקע יש מצב שהיתי קם בתשע, וזו כמובן רק דוגמה זעירה, קצה ראש סיכה. יתכן שבשלב זה יש אנשים שמגרדים בראש ואומרים "יא חתיכת שונא אדם, למה עשית בכלל ילדים? אתה בטוח שלא צריך לדווח לרשויות איזה חרא אבא אתה?"- אז לא. אני ממש לא אבא חרא ואני אוהב את בנותי אהבת נפש. אבל זה לא אומר שאני היתי זה שרצה מלכתחילה לעשות ילדים- כאן נכנס השיקול שכתב איל מ- שלדעתי הוא נכון מאוד והוא האמת לאמיתה: אנחנו לא אלה שרוצים את הילדים. אנחנו אלה שמסכימים לעשות את הילדים. רובנו כבר מבוגרים, אבל כולנו מכירים סיפורי אולטימטום, כשהינו בני עשרים ומשהו: "היא אמרה לו שאם אין ילדים אז היא הולכת"- אחת הסיבות, לפחות בתרבות שלנו ובמדינה שלנו ובדת שלנו, לחתונה היא הנושא של פרו ורבו. זה משהו שגם מעוגן בזהות היהודית שלנו, בקוד הגנטי שלנו ובצו ההיסטורי שלנו. וגם בחוקי המדינה. אתה מתחתן כדי להביא ילדים באופן מסודר וחוקי ומקובל חברתית. כמובן שבעיני זה קשקוש אחד גדול אבל ככה זה. כלומר האישה היא זו שדורשת ילדים והגבר מסכים לכך. ואם לא אז מה יש לה לחפש איתו? אני חושב שהצורך בילדים הוא משהו שטבוע בDNA של הנשים, לא של הגברים. אנחנו נגררים לדבר הזה בלי לדעת על זה שום דבר- ומשתדלים פחות או יותר להתמודד עם מה שיש באופן שאנחנו רואים לנכון- ואחרי שנתיים שלוש אנחנו מרימים את הראש ואומרים "אוקיי, זה בן שנתיים שלוש, זה דומה לי, זה מדבר איתי, איזה יופי אני כה מוכן לחוויית האבהות". זה הכל.
כמה נקודות:
1.זה מצווה גדולה ביהדות
2.אצלנו במושב אומרים אם אתה לא תתרבה , הגויים יתרבו פה ..
3.ילדים זה כייף, נכון קשה לא קל,
אני בן 27 הילד הגדול שלי בן 5 , יש לי שלוש ילדים..את הגדול אני לא מרגיש..וזה הגיל הכייפי איתו , הוא רוצה לרכב על הטרקטורון לבוא לטייל בג'יפ ושאני משפץ משהו או רוצה להביא לי את הכלים, כשהוא בא בתום לב אומר לך אבא אני אוהב אותך , מבחנתי אפשר לקפוץ מהגג , הגעתי לאטפ חיי.
ולא לא הכנסתי את אישתי להריון בגיל 22 ומשם זה התפתח..אני ואישתי ביחד מגיל 12,
התחתנו בגיל 22..בהמשך לנקודה הבאה
4. למה להתחתן אם לא להביא ילדים?
שבן אדם יקח לך חצי מהרכוש?
ישאל כל היום איפה אתה?
קח טבעת שים לה באצבע וזהו ..
אחרי זה להיפרד זה סרט רבני
5. אותך ילדו , כן כן אותך שקורא עכשיו..מי אתה שלא תביא ילדים?אולי נחסל אותך?זה שווה ערך ...אתה לא רוצה ילדים אז גם לא מגיע לך להיוולד לא?(הומור שחור מישהו?)
6.מי יהיה איתך שתזדקן?שבן בת הזוג שלך ילכו לעולמים?מי יטפל בך?..לא מספיק לך לראות את הקשישים והניצולי שואה המסכנים שחיים כמו כלבים לבד?
ילדים זה שמחה, עד גיל 5 חרא גדול..לאחר מכן כייף גדול
אגב אמא שלי אומרת ששולחן טוב עומד על 4 רגלים..ואבא שלי מוסיף אם אפשר לחזק עם מוט באמצע מצויין..לשניהם יש כ13 אחים
Sent from my Redmi 8A using Tapatalk
לדעתי העניין של השלושה לפחות נובע מזה שאתה כביכול תורם לעלייה באוכלוסיה. אם הבאת רק 2 סך הכל התקזזת.. [emoji2]
Sent from my SM-G970F using Tapatalk
boaz avrahami
10-04-21, 09:54
זה תלוי בכמות המושבים במשפחתומטית.
מעניין אם יהיה פה האומץ לאנשים שהתגרשו אחרי ילדים ומוצאים את עצמם חיים רק בשביל לשלם מזונות.
יש שהגדילו וחזרו על הטעות הזו כמה פעמים ברצף.
נראה מי יהיה אמיץ לספר שהילדים גמרו לו את הזוגיות ואת החים.
אבל בכל זאת אנשים לא לומדים מהלקח וגם עושים את זה מאגואיזם טהור מה שכנראה מוכיח שהבאת ילדים לעולם הוא צעד קיומי שטבוע בגנים. קשה להשתחרר ממנו גם כשיודעים מה המחיר האישי.
ילדים זה קודם כל הישרדות. בלי זה אף מין לא היה ממשיך להתקיים והמין האנושי לא יוצא מין הכלל.
זה שאנחנו בתקופה בזמן שבה החיים מאד נוחים וקלים בזכות הטכנולוגיה, שימוש באנרגיה וכו לא משנה לתת מודע שלנו לעבוד לפי קודים הישרדותיים קדמונים שאנחנו לא מודעים להם בדרך כלל. בגלל זה הגבר רוצה רק לזיין וללכת והאשה תמיד תשאל אותך לאן אתה הולך מתי אתה חוזר ואם במקרה היא תפשה התקף קנאות הלך עליך.
בדרך כלל ככל שמצב סוציואקונומי נמוך יותר עושים יותר ילדים. תראו באפריקה, מזרח אירופה וכו. תראו גם אצלינו שכונות עשירות ומבוססות בצפון תל אביב לעומת דרום תל אביב. כמובן שנוספים על זה עוד שכבות של דת, הרגלים חברתיים ותרבותים. אני טוען שילדים זה דוקא מה שמחזיק זוגיות הרבה פעמים כי אחרת אין שום טעם להישאר עם בן, בת זוג אחד לכל החיים.
אנחנו היהודים נמצאים באופן קבוע במצב הישרדות. שואה פוגרומים מלחמות טרור איראן ומה לא. אנחנו פשוט נולדנו לזה רגילים לזה עד שלא שמים לב. רובנו יכולים לעבור ממצב נורמלי לחרום במהירות האור כי החיישן הזה אצלנו דלוק כל הזמן. אז ילדים זה אחד הדרכים הידועות כמו בטבע להעביר את הגנים ולהבטיח את הקיום. אישית אם לא הילדים הייתי מזמן מסתובב בעולם על הטויוטה 80 שלי בלי זוגיות ובלי בטיח.
Sent from my SM-A720F using Tapatalk
.
אם יש גבר. ואני מדגיש "גבר" שיש לו חיים, אז לעשות ילדים זה לא -באמת- בשבילו.
.שאר הזמן ילדים זה נטל, ילדים זו מגבלה, ילדים זה דאגות.
ילדים זה לא צ'רוקי-כלומר זה לא משהו שאתה יודע לפני שנכנסת למשימה איך הוא יצא בסוף אם תשדרג ותעשה ככה וככה. זה חור שחור, אחד הנעלמים הגדולים ביותר בעולם הזה. אתה מניח שהוא יצא בסוף טוב, אתה לא יודע שזה יצא בסוף טוב ואתה לא יודע שזה יהיה סבבה לפני שנכנסת לזה. ואני מצטער לספר אבל ילדים הם משהו שגורם לשיברון לב, .
מצטער להרוס לך את התיאוריה המקסימה, אבל אני מאוד רציתי ילדים.
הבכורה נולדה שנה וחצי אחרי החתונה.
לא היינו מבוססים כלכלית ועדיין עשינו ילדה. ואחכ עוד אחת ו5 שנים אחכ עשינו ילד.
נכון, ילד זה לא צ'רוקי. אתה משקיע ולא ברור מה יצא בסוף.
אני גם מסכים איתך שילדים הרבה פעמים גורמים לשברון לב וזה תמיד ים של דאגות והוצאות.
אבל בקו תחתון - לא הייתי מוותר עליהם. טוב, אולי רק על הקטן, כי אישתי לחצה שיהיה לה מישהו שיעבוד איתה על מנועים כשאני סורג ומבשל (אוריה, אם אתה קורא את זה אז את בדיחה. אבא אוהב אותך כמו את האחיות שלך - הכי הרבה בעולם. עד הירח וגם בחזרה)
Sent from my BE2029 using Tapatalk
הגן שגורם לחיה להתרבות, הסיכוי שלו לשרוד, לעבור לדורות הבאים ולהתפשט - גדול משל הגן שגורם לחיה לא להתרבות.
אסף.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalk
ישראלים בסך הכל רוצים לזיין.
הישראליות רוצות ילדים.
הרבה דברים לא מדויקים פה, לא שאני שולל את זה שיש פה הרבה ילדים אבל:
- ילודה רבה לא הוכחה אף פעם שעוזרת במשהו לביטחון המדינה, אין לי נתונים מדוייקים או בכלל, אבל תחושת בטן: האוכלוסיה שיותר תורמת לביטחון היא בד"כ לא אלו עם 5-6 ילדים ומעלה, אלו עם הרבה ילדים, יותר צורכים משתורמים למדינה בד"כ (וכמובן שיש דוגמאות סוטרות)
- דווקא אצל ניצולי שואה, בד"כ יש מעט מאוד ילדים, נדמה לי שראיתי מאמר שבד"כ לא יותר מ 2, וזה גם תואם את המספרים שאני מכיר.
- עזבו אותכם מתיאורים 'פסאדו מדעיים' על גנים יהודים פוגרומים וכו', א. זו גזענות, ב. זה בולשיט, אנחנו פשוט בנויים מכמה אוכלוסיות שחלקן מרבות בילדים: בארצות מסביבנו אין פחות ילדים - להיפך, דתיים בכל העולם עושים ילדים בסיטונאות, יש פה גם אוכלוסיה שמגיעה ממקומות בהם עושים פחות אבל היא רק חלק, בקיצור, אנחנו כמו כולם, לא טובים יותר לא פחות.
עד לפני כמה דורות היו סיבות הגיוניות לילודה רבה:
- לא באמת היו אמצאי מניעה אמיתיים.
- התמותה היתה מטורפת, 1 מכל כמה ילדים בכלל לא עבר את השנה הראשונה של חייו, הרבה מתו עוד לפני שהגיעו לבגרות. אם מדברים על תרבויות 'פרימיטיביות' גם התמותה של מבוגרים היתה גבוהה מאוד, כך שכדי לשמור על המשך המשפחה/שבט/גזע היו צריכים לעשות הרבה תינוקות.
- היה משעמם, כמה כבר אפשר לספר צ'יזבטים ליד המדורה כל ערב? אז הולכים לעשות ילדים - משעמם זה לא.
ארנון
סיפור עצוב מאתמול (9/4/2021),
חבר טוב עוד מתקופת השירות מתקשר ומבקש שאבוא לעזור לו לפנות את הדירה ששכר אחיו הגדול שנפטר לפני שבוע.
הגעתי לסייע בנוסף לעוד שני חברים וזוג התאומים של חברי הטוב.
האח שנפטר היה ערירי והיה לחץ מצד המשכיר לפנות הכל מהדירה.
הוצאנו מעל 60 שנות חיים של אדם לרחוב לאיסוף כל דכיפין ובהמשך ע"י המועצה למזבלה.
אני מדבר על,
ריהוט, ביגוד, מוצרי חשמל, מחשבים כולל סטרימרים חדשים,
ארוניות ענקיות עם תקליטים ואלפי דיסקים מקוריים של שירה עברית (את זה בעל הדירה אימץ),
מאות קלטות טבע וספרייה שלמה של אנצקלופדיות ומאות ספרי טבע בכריכה קשה.
התוכים (עם תעודות) והכלוב נמסרו למגדל תוכים.
אני התעקשתי שאלבומי תמונות לפחות יאופסנו אצל האחיין ברכב.
בערב בבית,
הבנתי את המשמעות של אדם ללא ילדים וללא המשכיות,
כמו עוד עץ שנפל ביער ...
רענן
מצטער להרוס לך את התיאוריה המקסימה, אבל אני מאוד רציתי ילדים.
הבכורה נולדה שנה וחצי אחרי החתונה.
לא היינו מבוססים כלכלית ועדיין עשינו ילדה. ואחכ עוד אחת ו5 שנים אחכ עשינו ילד.
נכון, ילד זה לא צ'רוקי. אתה משקיע ולא ברור מה יצא בסוף.
אני גם מסכים איתך שילדים הרבה פעמים גורמים לשברון לב וזה תמיד ים של דאגות והוצאות.
אבל בקו תחתון - לא הייתי מוותר עליהם. טוב, אולי רק על הקטן, כי אישתי לחצה שיהיה לה מישהו שיעבוד איתה על מנועים כשאני סורג ומבשל (אוריה, אם אתה קורא את זה אז את בדיחה. אבא אוהב אותך כמו את האחיות שלך - הכי הרבה בעולם. עד הירח וגם בחזרה)
Sent from my BE2029 using Tapatalk
רציתי לערוך את מה שכתבתי במקור אבל לא הספקתי להוסיף. כל מה שכתבתי על הקטע של הגבר שרוצה ילדים או לא רוצה ילדים תקף פחות בשני מקרים:
1. אנשים מאמינים, ר ערך פרו ורבו, אלוהים ציווה וכיו"ב. זו דרך חיים ככל דרך חיים אחרת ואם אדם מחליט שהציווי האלוהי הוא לעשות ילדים אז הוא פועל לפי הוראות מלמעלה ודרך חיים שהוא בחר לעצמו.
2. ככל שהאדם נמצא יותר נמוך על שני גרפים: א. השכלה ב. רמה סוציו אקונומית.
3. לעתים מי שנמצא בקבוצה 1 (מאמין) נמצא גם בקבוצה 2 (לא משכיל, סוציו אקונומי נמוך). זה לא תמיד כך אבל קצת קשה להתעלם מכך, בטח לא בישראל. זו בחירה מושכלת וכל אדם שמח בחלקו - ואיש כטוב בעיניו יעשה.
4. יש גם חריגות. כלומר כאשר אדם מגיע דווקא לרמה סוציו אקונומית גבוהה- אז הוא מביא יותר ילדים, ר ערך משפחות מבוססות עם סיפורי "ארבע זה השלוש החדש". אבל זו כבר החלטה להביא ילדים שנובעת גם משכלתנות כלכלית ופרגמטיות - כלומר שיקולים הרבה יותר מציאותיים של "אבא מרוויח יפה, אמא יכולה לטפל בילדים, יש אופר ויש תקציב ויש לכולם מקום בבית הענקי שלנו".
5. לגבי סעיף 2 א'- ככל שאדם יותר משכיל- כך תפיסת עולמו יותר שונה. אני לא מחזיק מעצמי גאון גדול כי אני לא. אני לא מחזיק מאנשים רבים בעלי השכלה גבוהה גאונים גדולים כי הם לא - אבל סביר להניח שאדם משכיל חושב בצורה שונה, כלומר עושה יותר חישובים של "מה יש לי להפסיד בחיי". זה לא משהו שלומדים בשום אוניברסיטה, אבל בוא נגיד בעדינות שאם תיקח מישהו שסיים תואר במשהו ומישהו אהבל (ואני בכוונה מקצין כאן) - בעל התואר יסביר לך שהוא עשוי לדחות את הילדים לצורך הגשמה אישית. האהבל עשוי בהחלט לומר לך שהערבים באים להרוג אותנו, אלוהים אמר לזיין המון והכסף כבר יבוא כי אללה בבאללה. לרוב זה לא עובד, כפי שתוכל לראות בלא מעט עיירות פיתוח.
חשוב לי לציין שיש גם חריגים לסעיף 2. והם חיים איתי בבית. לאשתי יש 4 אחים והם גדלו בדירת 3 חדרים והיא הקטנה ביותר. שני הורים ניצולי שואה הלומים לחלוטין שבאו לישראל ופשוט עשו המון ילדים כדי שהיטלר לא ינצח. מחמשת הילדים האלה שנולדו לשני חסרי ההשכלה יצא רופא אחד, מורה אחת, חתמת בכירה בחברת ביטוח (שלי), יהלומן ואשת עסקים. כולם אגב למדו כמובן. אשת העסקים היא זו שדווקא נהנית כיום כעקרת בית- כי היא חיה בצפון תל אביב עם עסק מאוד מצליח שהיה לה ובעל מבוסס מאוד- ולה יש 4 ילדים. כי הם יכולים להרשות זאת לעצמם.
אני לא משתייך לאף אחת מהקבוצות האלה, כלומר אני מה שמוגדר מבחינת הכנסת משק הבית כמעמד בינוני גבוה אך לא מעמד גבוה, אני לא אדם מאמין, אני אקדמאי. ולכן מערך השיקולים שלי של כסף זמין, זמן פנוי וכיו"ב מוביל אותי למסקנות שלי לגבי ילדים.
זה לא נכתב בקטע מעליב חס וחלילה. וגם כתבו את זה מעלי
boaz avrahami
10-04-21, 11:05
סיפור עצוב מאתמול (9/4/2021),
חבר טוב עוד מתקופת השירות מתקשר ומבקש שאבוא לעזור לו לפנות את הדירה ששכר אחיו הגדול שנפטר לפני שבוע.
הגעתי לסייע בנוסף לעוד שני חברים וזוג התאומים של חברי הטוב.
האח שנפטר היה ערירי והיה לחץ מצד המשכיר לפנות הכל מהדירה.
הוצאנו מעל 60 שנות חיים של אדם לרחוב לאיסוף כל דכיפין ובהמשך ע"י המועצה למזבלה.
אני מדבר על,
ריהוט, ביגוד, מוצרי חשמל, מחשבים כולל סטרימרים חדשים,
ארוניות ענקיות עם תקליטים ואלפי דיסקים מקוריים של שירה עברית (את זה בעל הדירה אימץ),
מאות קלטות טבע וספרייה שלמה של אנצקלופדיות ומאות ספרי טבע בכריכה קשה.
התוכים (עם תעודות) והכלוב נמסרו למגדל תוכים.
אני התעקשתי שאלבומי תמונות לפחות יאופסנו אצל האחיין ברכב.
בערב בבית,
הבנתי את המשמעות של אדם ללא ילדים וללא המשכיות,
כמו עוד עץ שנפל ביער ...
רענן
אז הצידוק מבחינתך לעשות ילדים הוא שיהיה מי שיתאבל עליך ויזכור אותך לאחר מותך?
ינחם אותך לאחר לכתך שיבכו ויעלעלו באלבומים וידברו עם התוכים שלך?
בחיי שלא הבנתי את הטענה שכל כולה נשמעת לי כמו הסיבה הלא נכונה לעשות ילדים ( אם בכלל יש סיבה נכונה לזה מלבד האבולוציונית).
סיפור עצוב מאתמול (9/4/2021),
בערב בבית,
הבנתי את המשמעות של אדם ללא ילדים וללא המשכיות,
כמו עוד עץ שנפל ביער ...
רענן
א. יהי זכרו ברוך.
ב. גם אמי נפטרה - לאחר ניתוחים קשים שלא צלחו וגסיסה שנמשכה חמש שנים. אני בספק אם ממש היה אכפת לה מזה שאני, אחותי ואבא שלי עמדנו לפני 4 שנים מעל הקבר (ועוד נסענו כמעט עד הקריות, כבר לא קוברים בחיפה אם אין שוחד), מהסיבה הפשוטה שהיא מתה, עזבה אותנו ואת העולם הזה והפכה להיות גוש בשר דומם ונטול חיים או דעת. כל ה"המשכיות" שנותרה מאחוריה הייתה אנשים כואבים שקיללו את המציאות שבה אמא שלי מתה בגיל 65 (ילדים לא לעשן, מתברר שמרלבורו לא באמת מכניסה לסיגריות ויטמינים- אלא סרטן) ושאלו את עצמם כיצד ממשיכים מכאן ללא אדם אהוב שחי איתנו שנים כה רבות ומדוע החיים והחלטותיה הגרועות של מי שהביאה אותנו לעולם היו חייבים לגזור עלינו כזה סבל. אני מבין את הצער אך לא מבין את נושא ההמשכיות. העובדה שאדם מת ורכושו חולק לזרים אינה משנה דבר לגביו. ילדים שיסעדו אותך כשתזדקן? בחמש השנים שסעדתי את אמא שלי בין בתי חולים הזדקנתי בעשרים שנים. זו לא המשכיות, זה עונש אכזרי מאין כמוהו.
אז הצידוק מבחינתך לעשות ילדים הוא שיהיה מי שיתאבל עליך ויזכור אותך לאחר מותך?
ינחם אותך לאחר לכתך שיבכו ויעלעלו באלבומים וידברו עם התוכים שלך?
בחיי שלא הבנתי את הטענה שכל כולה נשמעת לי כמו הסיבה הלא נכונה לעשות ילדים ( אם בכלל יש סיבה נכונה לזה מלבד האבולוציונית).
לא יודע מה הצידוק. אבל,
דיי הטריד אותי העניין של זריקת כל החפצים של אדם שצבר כל חייו.
וכן שבעל הדירה סיפר שהנפטר (איפוקרס מושלם)
ביקש שיקרא עליו קדיש (כנראה הרגיש שהאמבולנס הוא חד כיווני).
כנראה שלקראת הסוף מרגישים, מחפשים, מצטערים על משהו
boaz avrahami
10-04-21, 11:34
הכול עניין של מוסכמות חברתיות וחינוך מקומי של מנהגי אבלות.
או שאדם משאיר אחריו יורשים בשביל שיסתכסכו או שרכושו שנותר אחריו נזרק לרחוב.
מה שבאמת חשוב זה שיהיו לאדם חיים בעלי משמעות.
הקשר בין אלו לילדים הוא הכי אגואיסטי שיכול להיות מצד אדם.
להביא לעולם ילדים בשביל שיסעדו ויזכרו אותו. מוזר.
להביא לעולם ילדים בשביל שיסעדו ויזכרו אותו. מוזר.
מכיר יותר ממקרה אחד שבו אנשים הכניסו למערך השיקולים שלהם כמות מספקת של ילדים שיוכלו לסעוד אותם כשיהפכו לסיעודיים, מתוך חוויה שחוו עם הוריהם (חיובית או שלילית).
יש כאן בהחלט שיקול פרקטי שמשקלל בדידות, כלכלה ועומס על המשפחה. אפשר לא להסכים עם המשקל הניתן למרכיבים השונים אצל אנשים שונים ואפשר לרדת על אנשים חשוכים שמאמינים בחבר דמיוני, או שכל העולם התחיל במחבל מתאבד או משהו, אבל לא תמיד הלוגיקה שלנו היא היחידה שנכונה (באופן מוחלט)
- ילודה רבה לא הוכחה אף פעם שעוזרת במשהו לביטחון המדינה, אין לי נתונים מדוייקים או בכלל,
וואו.. שילבת הילוך חמישי ורוורס ביחד.
לפנתיאון.
כשהמדינה הייתה 70% שטחים חקלאים ורצו ידיים עובדות בלי להסתמך על השכנים.... והרבה לפני התאילנדים...
וואו.. שילבת הילוך חמישי ורוורס ביחד.
לפנתיאון.
א. אתה צודק
ב. ממתי נתונים מפריעים לנימוק כלשהו?
ג. אתה יודע שאני צודק גם בלי נתונים
boaz avrahami
10-04-21, 17:02
מכיר יותר ממקרה אחד שבו אנשים הכניסו למערך השיקולים שלהם כמות מספקת של ילדים שיוכלו לסעוד אותם כשיהפכו לסיעודיים, מתוך חוויה שחוו עם הוריהם (חיובית או שלילית).
יש כאן בהחלט שיקול פרקטי שמשקלל בדידות, כלכלה ועומס על המשפחה. אפשר לא להסכים עם המשקל הניתן למרכיבים השונים אצל אנשים שונים ואפשר לרדת על אנשים חשוכים שמאמינים בחבר דמיוני, או שכל העולם התחיל במחבל מתאבד או משהו, אבל לא תמיד הלוגיקה שלנו היא היחידה שנכונה (באופן מוחלט)
כן, גם אני מכיר כאלו אנשים שעשו כאלו שיקולים.
הם לרוב גומרים עם מטפל זר או בית אבות ולא עם אחד הילדים.
אם יש להם ממון אז הם זוכים לעניין מוגדל ואף ריבים למי תהיה הזכות להתחנף יותר כל זמן שהם צלולים ויכולים לרשום/ לשנות צוואה.
תעשיה שלמה של כסף סביב גיל הזקנה בלא כמעט שום חיבה משפחתית ולכן גורמים כמעט בכח להארכה בלי איכות של החיים וזה חוזר אלינו חזרה עוד בחיינו עם העלאת גיל הפנסיה והשחיקה שלה.
נכון, לא כולם ככה אבל זה הרוב הכמעט מוחלט.
אני הרוממטיקן היחיד כאן בין כל הכרישים הציניים, שחושב שילדים זה מה שנוצר כשעושים אהבה?
בלי שיקולים כלכליים
בלי מחשבה על הבית אבות והפיליפיני
בלי איזה בני אדם הם יצאו
סתם אני והאישה שאיתי מייצרים אהבה
Sent from my BE2029 using Tapatalk
אפשר לייצר אהבה בלי ילדים
כמה נקודות:
3.ילדים זה כייף, נכון קשה לא קל,
אני בן 27 הילד הגדול שלי בן 5 , יש לי שלוש ילדים..את הגדול אני לא מרגיש..
ילדים זה שמחה, עד גיל 5 חרא גדול..לאחר מכן כייף גדול
Sent from my Redmi 8A using Tapatalk
מבלי להיכנס לענייני ילדים כן או לא, ברור לך שמה שכתבת מופרך, כן? אם הגדול שלך בן 5 איזה מושג יש לך למה שקורה אחר כך?
להבדיל אלף אלפי הבדלות, מה שכתבת מזכיר את הסיפור על האדם שנופל מגורד שחקים ובאמצע שואלים אותו מה נשמע והוא אומר עד עכשיו הכל בסדר.
כפי שאומרים, ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות.
הבעיות לא נגמרות בזה שהילדים עברו את גיל צמיחת השיניים, הגזים וזה שהם גמולים מחיתולים. כשהם גודלים יש בעיות אחרות.
סתם סיפור שסיפר לי חבר על עמית לעבודה שלו. יש לאותו אדם בן בגיל העשרה המאוחר. הבן פורק עול ובאחד הימים זרק כיסא על האם. בתגובה האב סטר לו. הבן נכנס לחדר והתלונן במשטרה שהאב מכה אותו. האב הוצא מהבית בצו שופט למשך שבועיים.
זה סיפור קצת קיצוני אך יש לזכור שהילדים גודלים ומפתחים אישיות עצמאית משל עצמם. לפעמים זה נהדר ולפעמים לא.
Sent from my SM-G970F using Tapatalk
סתם אני והאישה שאיתי מייצרים אהבה
Sent from my BE2029 using Tapatalk
בלי תמונה או סרטון, מבחינתנו זה לא קרה.
- - - Updated - - -
אני הרוממטיקן היחיד כאן בין כל הכרישים הציניים, שחושב שילדים זה מה שנוצר כשעושים אהבה?
בלי שיקולים כלכליים
בלי מחשבה על הבית אבות והפיליפיני
בלי איזה בני אדם הם יצאו
Sent from my BE2029 using Tapatalk
אני ממליץ לך ולעוד רבים וטובים לראות את תחילת הסרט "אידיוקרטיה". הסרט עצמו לא יצירת מופת, אבל את סצנת ההתחלה ילמדו עוד כ30 שנים באוניברסיטאות, וזאת בהנחה שתהיה השכלה גבוהה
https://www.youtube.com/watch?v=sP2tUW0HDHA&ab_channel=JoBloMovieClips
אני הרוממטיקן היחיד כאן בין כל הכרישים הציניים, שחושב שילדים זה מה שנוצר כשעושים אהבה?
בלי שיקולים כלכליים
בלי מחשבה על הבית אבות והפיליפיני
בלי איזה בני אדם הם יצאו
סתם אני והאישה שאיתי מייצרים אהבה
Sent from my BE2029 using Tapatalkאתה ממש לא היחידי. לי יש 3 בנות הגדולה כבר בצבא. כולן מחפשות כל רגע אפשרי לטיול משפחתי עם ההורים מה שגורם לי לעונג צרוף בלי קשר לטיולי בדד או חברים שאני עושה. ונשבע לכם שאם זה לא היה גורם לי לדפוק ביציאה הייתי עושה עוד 2. זה לא סותר את העובדה שאני מחכה עוד כמה שנים שהקטנה תעוף מהבית ואז אני וסבתא עולים על הקמפר ויאללה לחרוש את העולם כל זמן שהוא קיים ואני עדיין מסוגל
Sent from my SM-A720F using Tapatalk
אי שם ב-1994, חזרתי מירח דבש ישר לאי שם במילואים.
חבר מהפלוגה שממש שמח בשמחתי, אולי אפילו יותר ממני, אחד סאחי שהתחתן בגיל 21 איך שהשתחרר מהסדיר, כמובן עם החברה הראשונה שלו שהיתה האשה היחידה ששכב איתה בחייו והוא היה הגבר הראשון שלה בחייה, לא הפסיק לאחל לי מזלטוב, טען בלהט כשאתה נשוי אתה מזיין הרבה יותר....
11 שנים אחר כך, כשהתגרשתי, הארתי את עיניו שכגרוש, אתה אולי משלם המון מזונות אבל בשבועיים-שלושה אתה עושה יותר סקס משעשית בכל שנות נישואיך. ועם הרבה יותר נשים משהכרת כל חייך לפני שהתחתנת....
כמו שנמרוד כתב:
הגבר הממוצע רוצה רק לזיין. וכמה שיותר נשים. היצר הטבעי של זכרים בטבע.
האישה הממוצעת רק רוצה עוד ילדים.
מעבר למענה ליצר האימהי, הילדים הם גם סוג של תעודת הביטוח עבורה, כדי שלא תחפש את סיפוק צרכיך בחוץ.
אז שניהם מתפשרים. אתה מקבל סקס. היא מקבלת ילדים. אבל גם הסלון המעוצב לשעבר פתאום נראה כמו מחסן צעצועים שעבר בו הוריקן, על כל הקירות יש טביעות ידיים קטנות ושמנוניות והמיטה שפעם היתה הלוקיישן של הדברים הכיפיים, היא עכשיו מגרש חנייה לערימות של כביסות שצריך לקפל.
מכאן ואילך גם הסקס הופך למשהו מכני שעושים רק מכוח האינרציה, ואחר כך כי צריך ולא כי רוצים, ואז תדירותו הולכת ויורדת.
אין לה חשק, אין לך כוח.
היא עייפה, הראש שלה כואב, אתה עצבני מהעבודה, הגב שלך כואב.
היא השמינה/גידלה צלוליטיס, מוזנחת, ולא בא לך עליה.
אתה השמנת/גידלת כרס/הקרחת/מוזנח, ולא בא לה עליה.
מפעמיים-שלוש ביום לפני החתונה, לפעם ביום אחרי החתונה, ואחר כך לפעם בשלושה ימים, ואז לפעם בשבוע, ואחר כך לפעם בשבועיים/חודש/כמה שבועות.
ומכאן זה מתדרדר כולכם יודעים לאן. לפעם באף פעם. אתם לא תאמינו כמה זוגות כבר כמעט לא עושים סקס בכלל. נשארים ביחד כי התרגלו וכי זה חמים ונוח גם אם לא אידיאלי.
לפעמים אתה לא מוכן להמשיך ככה אז אתה מוצא מישהי מהצד שעושה איתך כל מה שאשתך בחיים לא הסכימה לעשות איתך. לפעמים זו החברה הכי טובה של אשתך.
רק קח בחשבון שאשתך לא פראיירית. אולי גם היא תמצא מישהו מהצד ותעשה איתו כל מה שבחיים לא הסכימה לעשות איתך. זה עלול להיות גם החבר הכי טוב שלך.
לפעמים עלול להתברר שהחברה הטובה הזו של אשתך והחבר הטוב הזה שלך הם בכלל נשואים זה לזו והילדים שלכם אפילו ביחד בגן או בכתה בבית הספר... ואז כבר בכלל שמחה גדולה.
זה השלב בו כל חסכונותיכם מועברים לעורכי דין.
תיכף גם אתה והחבר הטוב שלך תישארו בלי בתים ובלי ג'יפים ובלי האשה ובלי החבר הכי טוב שלכם.
הנשים של שניכם יקבלו את הבית ואת הג'יפ ועוד חצי משכורת ויחיו כמו מלכות. ימכרו את הג'יפ ויקנו לעצמן קרוסאובר חדש ועכשיו כגרושות חופשיות ומשוחררות מדאגות, ישקיעו בעצמן, יילכו לחדר כושר, יחזרו להיות כוסיות כמו פעם ואז גם יעשו סקס פרוע ללא הפסקה עם כל שאר החברים של שניכם.
אתה והחבר שלך תעברו לגור במלונה מתפוררת שכורה בפאתי שכונת פשע מוזנחת, תסעו על אופניים חשמליים ואת מה שנשאר מהמשכורת שלכם תשלמו עד שהילדים יסיימו צבא.
תתנחמו בזה שאולי תחזרו להיות חברים. אחוות דפוקים.
על זה נאמר:
אוהב קובה וטבית? תתחתן עם עיראקית
אוהב מלאווח וג'חנון? תתחתן עם תימניה
אוהב דגים חריפים וטאג'ין? תתחתן עם מרוקאית
אוהב גונדי וחורשט סבזי? תתחתן עם פרסיה
אוהב גפילטע פיש וקניידלעך? תתחתן עם פולניה
אוהב את החיים?.... אל תתחתן בכלל! וגם אל תעשה ילדים.
אני חולה על הילדים שלי. באמת.
ילדים זה באמת שמחה גדולה. במיוחד כשיש לך מספיק כסף לבזבז עליהם/לתת להם, כדי שיסתמו.
ובסוף הבן שלך גם יבוא אליך ובלי להתבייש יבקש לוודא שהג'יפ האמיתי שלך רשום על שמו בצוואה.
אז לפחות תחנך אותו כמו שצריך למעשים טובים, כדי שתהיה סמוך ובטוח שישמור על הג'יפ הזה ולא ימכור אותו בנזיד עדשים כדי לקנות בכסף הזה איזה קרוסאובר-אוטומטי-דיגיטלי של קוקסינלים.
הכל בצחוק כמובן. אין דברים כאלה במציאות, כמובן.
ילדים זה כיף, כמובן. תעשו הרבה ילדים.
ובסוף הבן שלך גם יבוא אליך ובלי להתבייש יבקש לוודא שהג'יפ האמיתי שלך רשום על שמו בצוואה.
כלומר שמוות בתאונת דרכים עם הג'יפ, שכולל טוטאל לוס של הג'יפ, לא בא בחשבון? :confused:
בברכה,
יוני5
כלומר שמוות בתאונת דרכים עם הג'יפ, שכולל טוטאל לוס של הג'יפ, לא בא בחשבון? :confused:
בברכה,
יוני5
ברור שלא.
בג'יפ אמיתי אין דבר כזה טוטאל לוס.
אתה אולי מת, אבל הוא לא.
משפצים אותו.
אם צריך מחליפים לו שילדה, בודי, מה שתרצה.
עידו אשכרה מחכה שאני אעשן את עצמי למוות והוא ייקח את הסופה.
שמע דרור,
אין ספק שיש פה חידוש. בדר"כ שאנשים צועקים 'אבא', הם מתכוונים לאבא שלהם. חלק מהדתיים (ואסתי בארץ נהדרת) מתכוונים לאלוהים שבשמיים.
במקרה של עידו, זו הפעם הראשונה לדעתי, שמישהו יקרא 'אבא' ל M-240.
אין הנצחה טובה מזו.
בערב לזכרך, אתה האדם היחיד שיתארו אותו כ: לא מתפשר, אמין, קשוח, נעול כפול עם 33 - הדבר האמיתי.
ואז כולם יגידו: "33, פששש. כל הכבוד" - ונעצור כאן
בברכה,
יוני5
את הדיון הזה מצאתי עצמי מקיים עם עצמי אחרי שהבת הגדולה שלי נולדה (שטכנית, זה לא חכם. זה דיון שצריך לקיים יותר בפרק הזמן לפני שהכנסת את האישה להריון, ר ערך "לא ניתן להחזיר לשולח"). הסיבה לכך היא שעבורי חוויית האבהות בשנים הראשונות כלל לא הייתה טובה, וגם כיום, 11 שנים מאוחר יותר, כאבא טוב לשתי בנות (ואני מדגיש אבא טוב, יש גם הורים חרא), אני לא ממש סגור הרמטית על למה עושים את זה. אני כן יכול לומר בפה מלא שזו חוויה טובה עבורי כיום-וגם שאני לא אעשה ילד שלישי גם אם יגיעו הנאצים, יכבשו את מדינת ישראל ויתנו את המשך חיינו התקין בהבאת ילד שלישי. טכנית אני גם לא יכול. אשתי עברה כריתת רחם כצעד מניעתי לסרטן-והסיבה לקלות שבה ההחלטה התקבלה הייתה חוסר הרצון של שנינו להביא עוד ילדים לעולם. אגב גם אחרי החתונה לקח לי 5 שנים לעשות ילדים ואני מברך על כך. היה לנו עולם לראות, כסף לבזבז וחיים לחיות-וגם להספיק להתבסס כלכלית.
חשוב לי שוב לציין- הגישה שלי לנושא מאוד פרגמטית. אני אוהב את בנותי מאוד, אבל אני לא מכיר גבר שיום אחד בא לאשתו ואמר לה "חלצי כמהים לילדים". ואם אתם מכירים כזה גבר, אז הוא לא כמונו וכנראה שזה לא אדם שהיתם מרגישים בנוח לשתות איתו בירה. יש סיפור משעשע שהולך ככה: "היה היה נסיך יפה תואר. הלך הנסיך אל הנסיכה ואמר לה: 'התינשאי לי לאישה?'. הנסיכה אמרה לו 'לא'. ואז הנסיך הלך הביתה, קנה אופנוע כביש ואופנוע שטח, עבד על הרנגלר שלו בשבתות, טייל המון, שתה הרבה בירה מהחבית וקוניאק מהבקבוק והיה מאושר. סוף הסיפור". הסיפור הזה מסכם את המסר היטב: אם יש גבר. ואני מדגיש "גבר" שיש לו חיים, אז לעשות ילדים זה לא -באמת- בשבילו. ככל שיש לך חיים יותר טובים, כך הסיכוי שילדים ישבשו לך את אורח החיים הטוב שלך הוא יותר גדול. ולגבי האמירה של "ילדים זה כיף"-זה לא נכון. ילדים זה כיף זה משפט שאתה אומר לחברים בלי ילדים כשאשתך בסביבה, אבל שניה לפני שאתה לוקח את הגב הצידה ולוחש לו "ילדים זה אסון". ילדים זה כיף? אולי כמה עשרות אחוזים מהזמן. ולא עשרות אחוזים שלושים ארבעים אחוז, יותר עשרים אחוז. שאר הזמן ילדים זה נטל, ילדים זו מגבלה, ילדים זה דאגות. אתה מספר לעצמך שזה חרא שאתה אוכל באהבה כי אלה הילדים שלך. וכי אתה צריך להגן עליהם, לטפח אותם, לאהוב אותם, אבל כיף, כיף זו מילה שלא מתארת ילדים. ילדים זה לא צ'רוקי-כלומר זה לא משהו שאתה יודע לפני שנכנסת למשימה איך הוא יצא בסוף אם תשדרג ותעשה ככה וככה. זה חור שחור, אחד הנעלמים הגדולים ביותר בעולם הזה. אתה מניח שהוא יצא בסוף טוב, אתה לא יודע שזה יצא בסוף טוב ואתה לא יודע שזה יהיה סבבה לפני שנכנסת לזה. ואני מצטער לספר אבל ילדים הם משהו שגורם לשיברון לב, אכזבה וגם הרבה כאב. כאב לילדה בת 11 שעברה את תקופת הקורונה, הבידודים, הלחץ, בצורה רעה מאוד, אני יכול לומר לך שאני לא ישנתי בלילות יותר ממה שהבת שלי לא ישנה בלילות. הקטנה שלי מדהימה, אבל ממש לא מושלמת. זה "כיף?". לא. "כיף" לא אוכל כסף, כיף לא מלחיץ אותך, כיף לא גורם לשברון לב ולא לדאגות. ילדים הם משהו שגורם לך להתמודד עם הצדדים הכי רעים שלך. אם אתה אדם אינטיליגנט, אתה מבין היטב מתי אתה עושה את הטעויות של אבא שלך לפניך.
כאן נכנס הטיעון של "אז תתבגר כבר, תמצא מקום לילדים בחייך, אתה לא בן 25". טכנית אתה בהחלט יכול להיות בדיוק כמו בן 25-אם לא היית עושה ילדים. אולי לא לזיין כל לילה אבל בוא, אני ער משש בבוקר בשבת כי הקטנה שלי קמה לפיפי בחמש וחצי ולא חזרה לישון. אם לא היו ילדים ברקע יש מצב שהיתי קם בתשע, וזו כמובן רק דוגמה זעירה, קצה ראש סיכה. יתכן שבשלב זה יש אנשים שמגרדים בראש ואומרים "יא חתיכת שונא אדם, למה עשית בכלל ילדים? אתה בטוח שלא צריך לדווח לרשויות איזה חרא אבא אתה?"- אז לא. אני ממש לא אבא חרא ואני אוהב את בנותי אהבת נפש. אבל זה לא אומר שאני היתי זה שרצה מלכתחילה לעשות ילדים- כאן נכנס השיקול שכתב איל מ- שלדעתי הוא נכון מאוד והוא האמת לאמיתה: אנחנו לא אלה שרוצים את הילדים. אנחנו אלה שמסכימים לעשות את הילדים. רובנו כבר מבוגרים, אבל כולנו מכירים סיפורי אולטימטום, כשהינו בני עשרים ומשהו: "היא אמרה לו שאם אין ילדים אז היא הולכת"- אחת הסיבות, לפחות בתרבות שלנו ובמדינה שלנו ובדת שלנו, לחתונה היא הנושא של פרו ורבו. זה משהו שגם מעוגן בזהות היהודית שלנו, בקוד הגנטי שלנו ובצו ההיסטורי שלנו. וגם בחוקי המדינה. אתה מתחתן כדי להביא ילדים באופן מסודר וחוקי ומקובל חברתית. כמובן שבעיני זה קשקוש אחד גדול אבל ככה זה. כלומר האישה היא זו שדורשת ילדים והגבר מסכים לכך. ואם לא אז מה יש לה לחפש איתו? אני חושב שהצורך בילדים הוא משהו שטבוע בDNA של הנשים, לא של הגברים. אנחנו נגררים לדבר הזה בלי לדעת על זה שום דבר- ומשתדלים פחות או יותר להתמודד עם מה שיש באופן שאנחנו רואים לנכון- ואחרי שנתיים שלוש אנחנו מרימים את הראש ואומרים "אוקיי, זה בן שנתיים שלוש, זה דומה לי, זה מדבר איתי, איזה יופי אני כה מוכן לחוויית האבהות". זה הכל.
לא קורא הרבה שאני מסכים עם כל כך הרבה מילים ביחד
סיפור עצוב מאתמול (9/4/2021),
חבר טוב עוד מתקופת השירות מתקשר ומבקש שאבוא לעזור לו לפנות את הדירה ששכר אחיו הגדול שנפטר לפני שבוע.
הגעתי לסייע בנוסף לעוד שני חברים וזוג התאומים של חברי הטוב.
האח שנפטר היה ערירי והיה לחץ מצד המשכיר לפנות הכל מהדירה.
הוצאנו מעל 60 שנות חיים של אדם לרחוב לאיסוף כל דכיפין ובהמשך ע"י המועצה למזבלה.
אני מדבר על,
ריהוט, ביגוד, מוצרי חשמל, מחשבים כולל סטרימרים חדשים,
ארוניות ענקיות עם תקליטים ואלפי דיסקים מקוריים של שירה עברית (את זה בעל הדירה אימץ),
מאות קלטות טבע וספרייה שלמה של אנצקלופדיות ומאות ספרי טבע בכריכה קשה.
התוכים (עם תעודות) והכלוב נמסרו למגדל תוכים.
אני התעקשתי שאלבומי תמונות לפחות יאופסנו אצל האחיין ברכב.
בערב בבית,
הבנתי את המשמעות של אדם ללא ילדים וללא המשכיות,
כמו עוד עץ שנפל ביער ...
רענן
זה הדבר הכי אגואיסטי ששמעתי, להביא ילדים לעולם רק כדי שישמרו לך את האלבומים?
אחרי שאני מת, לא אכפת לי מה יעשו עם האלבומים, הג'יפ והבוקסר עם החור שאני שומר עוד מהסדיר.
כמובן שאם מי מיורשותי תרצה דבר מה - תפדלו, אבל לא בשביל זה הן פה.
אני חושב שרובינו בסוף מביאים ילדים כי "הגיע הזמן" בלי באמת להבין למה, אישית אין לי מושג איך נסוגתי מהעמדה המאוד ברורה שלי נגד, אבל בסוף זה קרה.
כמובן אוהב אותן והכל, אבל לחלוטין לא חושב שיש הסבר רציונאלי לתופעה.
יש תנועה שנקראת "התנועה להכחדות מרצון" שמעודדים אנשים לא להביא ילדים וככה להקל את העומס של האנושות על כדור הארץ .
אחד המשפטים החזקים שלהם הוא "להגיד שהדחף לזיין הוא הדחף להביא ילדים זה כמו להגיד שהדחף לאכול הוא הדחף לחרבן".
החינוך שלנו והתרבות שלנו מבלבלים אותנו לגבי מה הדחף והמשיכה האלו אומרים....
קייס קינום
11-04-21, 13:12
יש לי שני בנים, 5+7, שנולדו לנו בגיל מאוחר יחסית (כי גם אנחנו העדפנו קריירה ולגור בחו״ל וכו׳) ואני מאוהב בהם קשות, הייתי מתחיל קודם ועושה עוד שניים אם הייתי יודע איך זה. אז הדבר שהכי מדאיג אותי בשרשור הזה - אני צריך לצפות לירידה בענין הזה? זה יהיה פחות כיף ויותר קשה ככל שהם יתבגרו?
(מה שנכון, ילדים הפכו לסוג של סמל סטטוס סטייל עקרון ההכבדה, כמו הזנב של הטווס. אני מכיר יישובים, חילוניים לגמרי, שבהם עם פחות מארבעה אתה נחשב קצת מסכן, כמו מישהו שיש לו רק אוטו אחד)
שמע דרור,
אין ספק שיש פה חידוש. בדר"כ שאנשים צועקים 'אבא', הם מתכוונים לאבא שלהם. חלק מהדתיים (ואסתי בארץ נהדרת) מתכוונים לאלוהים שבשמיים.
במקרה של עידו, זו הפעם הראשונה לדעתי, שמישהו יקרא 'אבא' ל M-240.
אין הנצחה טובה מזו.
בערב לזכרך, אתה האדם היחיד שיתארו אותו כ: לא מתפשר, אמין, קשוח, נעול כפול עם 33 - הדבר האמיתי.
ואז כולם יגידו: "33, פששש. כל הכבוד" - ונעצור כאן
בברכה,
יוני5
עד שיהיו 33 אני עלול למות. למרות שבכל חודש אני אומר לעצמי - יאללה, תתארגן על עוד סט גלגלים....
קטעים כאן.
אחרי שצחקנו, מה ההסבר האמיתי?
מהיכן נובע הדחף שלנו להתחתן?... ואני שואל מהפוזיציה של האידיוט שהתחתן ואחר כך החליף חדר בטיטניק....
ולעשות ילדים?... מוכרח להיות הסבר.
אצל נשים זה הכמיהה/יצר/רגש אימהי שהוא חזק מכל. אוקיי, ילד/ה אחד/ת. שניים. ויותר מזה?....
אבל אצל הגברים?... יאללה מסכימים כי האשה רוצה וזהו?.... עם יד על הלב, כמה מהזכרים כאן אשכרה רצה לעשות ילדים והרבה?....
לדתיים כמובן הכי קל - ככה כתוב בתורה. יש ציווי אלוקי. "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
שם לא חיים עם בנות זוג ללא חופה וקידושין, מוכרחים להתחתן.
פעם היו טוענים שהם אשכרה גם לא מקיימים יחסי מין לפני החתונה, למרות שהיום רצות כל מיני שמועות ועדויות שהקרחנות שם חוגגות.
אבל החילונים - כל אחד מתנהל כמו שבא לו וזה אחלה - אז מה באמת הטריגר?.... כמה ילדים יהיו?.... או שהקטע של משפחה וילדים בעיתוי ספציפי ומספר מסוים של צאצאים אלה רק מוסכמות חברתיות? אופנות?... כמו קרוסאוברים?....
עכשיו, אחרי כל התשובות המלאות והמורכבות שעלו כאן, האם אנחנו אלופי העולם בטיפולי פוריות?
האם אנחנו מוכנים להשקיע ולהתאמץ הרבה יותר להביא ילדים גם כשרומזים לנו רמז דק כמו פיל שאולי לא?
וכמובן למה?
נכון שהריון מגדיל ציצים?
אעצור כאן.
עכשיו, אחרי כל התשובות המלאות והמורכבות שעלו כאן, האם אנחנו אלופי העולם בטיפולי פוריות?
האם אנחנו מוכנים להשקיע ולהתאמץ הרבה יותר להביא ילדים גם כשרומזים לנו רמז דק כמו פיל שאולי לא?
וכמובן למה?
1. סמל סטאטוס. בארץ מי שאין לו מסכן, ומנודה, והדודות חופרות לו וכו'....
2. דתיים
3. לפעמים דווקא כשמונעים ממך משהו אתה רוצה יותר.
ואני בכלל חושב שצריך לקחת את הדיון לכיוון אחר:
בגי"ה- קשירת צינורית זרע.
יש לי שני בנים, 5+7, שנולדו לנו בגיל מאוחר יחסית (כי גם אנחנו העדפנו קריירה ולגור בחו״ל וכו׳) ואני מאוהב בהם קשות, הייתי מתחיל קודם ועושה עוד שניים אם הייתי יודע איך זה. אז הדבר שהכי מדאיג אותי בשרשור הזה - אני צריך לצפות לירידה בענין הזה? זה יהיה פחות כיף ויותר קשה ככל שהם יתבגרו?
לא אתה לא צריך לצפות לירידה, ההיפך, מגניב לצפות בהם הופכים להיות בני אדם.
מעניין מה שאמרת על ילדים בגיל מאוחר, אולי הורים 'מבוגרים' פחות חיים בתחושה שהילדים גנבו להם את החיים?
קייס קינום
11-04-21, 16:25
מעניין מה שאמרת על ילדים בגיל מאוחר, אולי הורים 'מבוגרים' פחות חיים בתחושה שהילדים גנבו להם את החיים?
במקרה שלי זה אכן המצב. אני רואה הורים יותר צעירים מקטרים על ההפסקה שנגזרה עליהם בבילויים, קריירה, טיולים בחו״ל וכו׳ - מבחינתי מרגיש שמיציתי את הדברים האלה, עשיתי את הסיבוב שלי לטוב ולרע והתפקיד הכי מעניין עכשיו הוא להיות אבא. מה שכן, קצת קשה יותר כשסבא וסבתא כבר לא בכושר מלא :)
עכשיו, אחרי כל התשובות המלאות והמורכבות שעלו כאן, האם אנחנו אלופי העולם בטיפולי פוריות?
האם אנחנו מוכנים להשקיע ולהתאמץ הרבה יותר להביא ילדים גם כשרומזים לנו רמז דק כמו פיל שאולי לא?
וכמובן למה?
הדוגמה הכי טובה שיש היא: אנחנו. בתי הבכורה נולדה אחרי שבועיים שלושה שגרתיים לחלוטין של זיונים (והריון בין לבין, עדיין אחלה זיונים אבל עזבו את זה, אל תגידו לאישה שאתם מרגישים כמו לזיין את ברבאבא, זה פוגע ברגשות וחלקן לא זוכרות את הסדרה).
אשתי אמרה "הגיע הזמן" ואחרי חודש היא הייתה בהריון. לעומת זאת בתי השניה היתה אסון פוריות. וזו הסיבה לפער הגדול בין הבנות שלי. לפני 12 שנים, כך מתברר, היתי ממש אזור הסהר הפורה. מושבת זרעונים צפופה ומרשימה, נתקלים זה בזה וממלמלים "גם ליברטי זה ג'יפ". לפני שש וחצי שנים הרופא אמר לי שצריך משקפת לראות אותם שוחים. הבעיה היתה אצלי. למה? כי אני משתמש המון בסלולאר. אני סובל מסטרס תמידי שמתבטא בחרדות ודאגות. אני אוכל אדוויל כמו סוכריות. אני משחת זרעי לשווא המון ואני חשוף לקרינה ולאשתי. כשכל זה קרה לנו, אני היתי בקטע של "אז יש ילדה אחת, ביג פאקינג דיל, אנחנו אשכנזים בכל מקרה".
אשתי היתה זו שהסכימה לקבל במשך שנתיים זריקות בבטן, לבכות בלילות וכל זה, בשביל עוד ילדה. אגב כמו באגדות, הילדה השניה הגיעה אחרי שאני אמרתי לאשתי שהגיע הזמן לוותר ושאני לא אזרוק לפח את הבית הזה והזוגיות הזאת בגלל שהיא חייבת עוד ילדה ושאם כל הזריקות והתרופות באלפי שקלים לא עפות לפח, הנישואים ילכו לפח - והכל אכן הלך לפח, יותר נכון נתרם לנשים שלאיכולות להביא ילדים, שזהעדיף על לזרוק לפח תרופות. ו...............אחרי 3 חודשים היא היתה בהריון. אבל: שימו לב לנקודה אחת קריטית. הכל היה אשתי. כל ההחלטות, כל הקטע של עוד ילדה וכו. אני פשוט נסחפתי עם הזרם. זו האמת. אין גבר שאמר לאשתו "אני סוגר הברז" ושרד כדי לספר. ושימו לב לגודלה של הכניעה - זה לא שאני אמרתי לאשתי "אני מוכן למחול על עקרונותי כדי שתיקני אוטו" - אפילו לא "כדי שתקני בית יותר גדול". רוב הגברים שאני מכיר מוחלים על עקרונותיהם כדי לעשות את הדבר הגדול ביותר בעולם - להביא חיים.
יש לי שני בנים, 5+7, שנולדו לנו בגיל מאוחר יחסית (כי גם אנחנו העדפנו קריירה ולגור בחו״ל וכו׳) ואני מאוהב בהם קשות, הייתי מתחיל קודם ועושה עוד שניים אם הייתי יודע איך זה. אז הדבר שהכי מדאיג אותי בשרשור הזה - אני צריך לצפות לירידה בענין הזה? זה יהיה פחות כיף ויותר קשה ככל שהם יתבגרו?
(מה שנכון, ילדים הפכו לסוג של סמל סטטוס סטייל עקרון ההכבדה, כמו הזנב של הטווס. אני מכיר יישובים, חילוניים לגמרי, שבהם עם פחות מארבעה אתה נחשב קצת מסכן, כמו מישהו שיש לו רק אוטו אחד)
כמוך, רק הרבה יותר מבוגר. כשהלכתי לקנות כיפות לברית של הבן שאלה אותי המוכרת כמה נכדים יש לי ומה מספרו של זה......
כן, הייתי צעיר ופוחז גרתי בעיר החטאים הרבה שנים, בעל דירה, מכונית חדשה, ואחד הרקדנים הטובים בחוג לריקודי עם בעיר שהוא אגב (החוג) מפגש חברתי יחיד במינו שבו יש לך לגיטימציה לחבק בחורה זרה, להסתכל לה בעיניים ולמלמל באוזנה משהו בנוגע למראה שלה, ובו בזמן אתה משכיב אותה בטנגו מהיר או שאתה מניף אותה אל על....
האמת, אני לא יודע כמה ילדים יש לי. כמעט בטוח שיותר משני הנוכחים, ואני באמת מצר על כך שמפאת גילי הבאתי רק שניים.
שנים לא רציתי, חייתי חיים כיפיים נסעתי לחול, פגשתי הרבה בנות שרצו, אבל אני לא.
לא יודע מה באמת היה הטריגר באיזה שהוא מקום הרגשתי גלמוד. הריגושים של פעם כבר לא עשו לי את זה. משהו היה חסר.
החוסר הזה מגיע לרמות של השפעה פיזית על תיפקודי הגוף שלך שלא לדבר על ההשפעה הנפשית. אתה הופך לאדם סר ונרגן הכועס על כל
העולם ומקבל את אותו פידבק בחזרה, פורפטו מובילה שמזינה את עצמה ככל שחולף הזמן. סיוטי לילה מתמשכים, גלי זיעה ששוטפים אותך(ולא בגלל הגיל) והתקפי בכי שקט עד צעקות קורעות לב כשניתן.
אז יסלחו לי כל אלו שטוענים שהילדים מקלקלים או מפריעים להם בחיים. כל הקריירות כל הנסיעות והטיולים בעולם כל הבנות שתיהיה איתן...
כל זה כקליפת השום בעיניי. הערך החשוב המשמעותי והמשפיע ביותר על חיי אדם הוא המשפחה הגרעינית והמורחבת, וחברים.
וכך בגיל שרובכם הפכתם או תיהפכו לסבים אני אהיה רק אבא, אבא מאושר מהתא שהקים עם בן ובת מקסימים חכמים ויפים.
שמח שלבסוף הצלחתי להתגבר על עצמי פחדיי וחולשותי ולהקים משפחה.
זוהר, מעכשיו אתה הגיבור שלי !
וכל מה שסיפרת רק מחזק את המתמהמהים. נסיון החיים שלי מלמד שזו הדרך הנכונה אם בכלל עבור גברים - קודם כל לחיות, למצות את החיים כרווק, להתבסס בזכות עצמך, עד שתגיע למצב שזה מה שחסר לך בחיים ואז תמסד קשר (בליווי עו"ד יקר) עם בחורה צעירה ממך באי אלו עשרות שנים שחסרה לה דמות אב והיא מעוניינת בבטחון כלכלי. זה לא ישנה את העובדה שזה צורך אגואיסטי לחלוטין, אבל לפחות זה יהיה הצורך האגואיסטי שלך ולא של בת הזוג שתפסה אותך צעיר ולא מבין מהחיים שלו.
שלא תבין לא נכון....
הילדים הם אושר צרוף.
ה-20-30% מהזמן שאנחנו מתמוגגים ונמסים מהם - שווים, ממש שווים!! את כל שאר הזמן בו הם מטרטרים לנו במוח, מעצבנים, מייצרים לנו בלגן, הוצאות, עצבים ומרוקנים לנו את האנרגיה....
חוג לריקודי עם בעיר שהוא אגב (החוג) מפגש חברתי יחיד במינו שבו יש לך לגיטימציה לחבק בחורה זרה, להסתכל לה בעיניים ולמלמל באוזנה משהו בנוגע למראה שלה, ובו בזמן אתה משכיב אותה בטנגו מהיר או שאתה מניף אותה אל על....
אם רלונטי עדיין למישהו מהצעירים פה, ריקודי עם זה המקום האידאלי להתחיל עם בחורות, אני אומנם הייתי רקדן עלוב למדי אבל זה לא באמת שינה, כמו שזוהר כתב, איפה יש לך אפשרות להניח את היד על בחורה, להצמיד אותה אליך עוד לפני שהוצאת מילה אחת מהפה?
ואחרי קצת הצמדויות הדרך למקומות אחרים כבר קצרה (ביחוד אם יש לך וספה מקרטעת כדי להחזיר את העלמה הביתה בסוף הערב, עדיף אפילו על ג'יפ במקרה זה)
אשתי מאוד התבאסה שהפסקתי ללכת לריקודי עם כשהקשר ניהיה רציני, הייתי צריך להסביר לה שאין לי יותר מה לחפש שם, גברים לא באים לשם לרקוד.
ריקודי עם זה לא שנות התשעים ? זה עוד קיים ?
לצעירים וגם למבוגרים שזה רלבנטי להם - יש טינדר , גם לא נהוג כבר להחזיר הביתה ככל הידוע לי , גם לא לשלם על הבחורה בדייט.
אני בעד שאנחנו האנשים מהשורה נפסיק להגיב פה וניתן לדרור ברלי להגיב לתומר הדר, ואז הדר לברלי וחוזר חלילה.
זה יהיה דיון גיפולוג הטוב בהיסטוריה.
ו...חזרה לנושא הדיון, אני בן 31 היום, בגיל שכבר זיוני המוח על ילדים עולים מדרגה.
לעניות דעתי אתם תתחילו לראות את גיל הבאת הילדים עולה ועולה ועולה ויש לנו הרבה סיבות טובות לכך.
אבל בטופ טופ של הסיבות (ולא בטוח שמקבלת את הבמה כראוי) נמצאת התנפצות הציפיות שלנו ממה שחשבנו שיהיה פה כש"נהיה גדולים".
אנחנו מתחככים במערכות השונות במדינה ולא מאמינים שמה שראינו עולה ועולה ומתקדם ומתקדם כילדים ונערים, תקוע לחלוטין במקום.
אני מדבר על חינוך ואקדמיה, בריאות, משרדי ממשלה, בירוקרטיה, משטרה,בתי משפט, עיריות וכדומה...
בעוטף עזה בכלל שלא נדבר על ביטחון, ויתרנו.
דירה ? על כמה משכורות אנחנו עומדים היום ? 190 ?
ומשבר הקורונה נתן את המסמר האחרון בארון.
תמיד הרגשנו שבמשבר אמיתי בסוף בסוף ישימו בצד הרבה מהזבל, שהchecks and balances העמוקים שעוד נשארו לנו ילחצו על הברקס. ומישהו למעלה יפסיק עם המשחקים של גיל 5. אבל לא.
יתרה מכך, אני חושב שבני דורי שהיו שכירים אבל צמודים לעצמאים בתקופת הקורונה (כמו שיצא לי) בכלל עם הלסת ברצפה מרוב הלם. תחושה שלאף אחד ברשויות לא אכפת ממך אבל ברמות הכי מגעילות הקיימות.
כשאני, ומאמין עוד הרבה אחרים, שואלים את עצמנו האם לילד שלנו יהיה טוב במדינה במצב הזה, התשובה מאוד גבולית.
זה לא מה שרצינו.
ולכן הציבור החילוני השפוי דוחים ודוחים עד שאולי יתבהר פה הערפל.
אם רלונטי עדיין למישהו מהצעירים פה, ריקודי עם זה המקום האידאלי להתחיל עם בחורות,.
אנחנו הינו פוגשים את המיידעלעך הכי ענוגות בריקודי עם. הנועזים היו עושים צ'רקסיה כשבחגורתם דג מלוח, קצת חלה טריה ואקדח מאוזר כדי שלבחורה יהיה משהו טוב לאכול כשנביא אותה לגורן ולנו יהיה משהו לאיים על הפדאיון אם הנוטרים לא היו מצליחים לעצור אותם והיו מגיעים לעשות בנו שמות.
אני בעד שאנחנו האנשים מהשורה נפסיק להגיב פה וניתן לדרור ברלי להגיב לתומר הדר, ואז הדר לברלי וחוזר חלילה.
.
טעות בידך. דרור חבר שלי מעל 15 שנים. לא ברמת ה"חבר שלי" חארטה אלא באמת חבר שלי שמקבל ממני שיחות כשאני מודאג, לחוץ וצריך עזרה במיליון דברים. קודם כל, אני מסכים לחלוטין עם דרור. דעתי אינה שונה משלו. שנית, ההבדל ביני ובין דרור הוא שאני בזוגיות טובה עם אישה טובה. אבל דעותינו בנושא הילדים כלל אינן שונות. ושלישית - דרור מתנסח כאן כהרגלו, כלומר ללא שמץ של עדינות, אבל מי שמכיר את דרור יודע שמה שאתם מקבלים כאן זה הברלי העדין. אתם פשוט לא מבינים וניכר שדרור לא נכנס לפירוט, אבל אני אציין שמה שדרור אכל בחייו מנשים שלקחו אותו לרבנות וניערו עד שיצא כסף, ואז יצא כסף קטן ואז בסוף יצא רק דם - כנראה שרוב האנשים שהיו במצבו של דרור היו מזמן עם חבל סביב הצוואר מנסים לבעוט בכיסא.
אנחנו הינו פוגשים את המיידעלעך הכי ענוגות בריקודי עם...
האם יתכן שאתה וניר צוחקים על הגיל שלי?? כי אם כן אתם צודקים:(
התנפצות הציפיות שלנו ממה שחשבנו שיהיה פה כש"נהיה גדולים".
.
אגב זה היה אחד השיקולים הכי משמעותיים שלי באי - הבאת ילדים במשך הרבה שנים. וזה היה לפני עשור, לא בחרא מדינה שיש לנו כיום.
האם יתכן שאתה וניר צוחקים על הגיל שלי?? כי אם כן אתם צודקים:(
לא, האמת היא שתהיתי אם זה חזר...
קייס קינום
12-04-21, 15:55
ולכן הציבור החילוני השפוי דוחים ודוחים עד שאולי יתבהר פה הערפל.
הציבור החילוני עושה ילדים יותר מאוחר מפעם אבל הוא עושה יותר ילדים. אני לא זוכר תקופה עם כל כך הרבה משפחות חילוניות (או דתיות לייט) עם 4+ ילדים כמו שיש עכשיו, ולא מתוך עוני ובורות אלא להיפך, אצל המבוססים יחסית.
(זה לעומת הציבור בכמה ממדינות אירופה החילוניות והשפויות שהפסיק כמעט לעשות ילדים בכלל)
[QUOTE=hadtomer;939641כשנביא אותה לגורן.[/QUOTE]
ללכת לגורן זה פיקציה רומנטית של מי שלא היה בגורן..
קש/חציר זה דוקר ומגרד.
והמזון להשיב נפש אהובתו המעודנת?
חלה זה אחלה, אבל למה דג מלוח..... מי לוקח דג מלוח למקום שיש בו ממילא ריח של דג מלוח?
boaz avrahami
12-04-21, 17:34
איך אייל יראה את הפוסט הזה לאשתו ?
נראה לי שהוא מחפש נואשות עזרה להינצל מעוד שלישיה
טעות בידך. דרור חבר שלי מעל 15 שנים. לא ברמת ה"חבר שלי" חארטה אלא באמת חבר שלי שמקבל ממני שיחות כשאני מודאג, לחוץ וצריך עזרה במיליון דברים. קודם כל, אני מסכים לחלוטין עם דרור. דעתי אינה שונה משלו. שנית, ההבדל ביני ובין דרור הוא שאני בזוגיות טובה עם אישה טובה. אבל דעותינו בנושא הילדים כלל אינן שונות. ושלישית - דרור מתנסח כאן כהרגלו, כלומר ללא שמץ של עדינות, אבל מי שמכיר את דרור יודע שמה שאתם מקבלים כאן זה הברלי העדין. אתם פשוט לא מבינים וניכר שדרור לא נכנס לפירוט, אבל אני אציין שמה שדרור אכל בחייו מנשים שלקחו אותו לרבנות וניערו עד שיצא כסף, ואז יצא כסף קטן ואז בסוף יצא רק דם - כנראה שרוב האנשים שהיו במצבו של דרור היו מזמן עם חבל סביב הצוואר מנסים לבעוט בכיסא.
אז למה טעות? אדרבה תמשיכו, אני נהנה.
(שאתם כותבים חופשי, לא שדרור אוכל מירורים)
הציבור החילוני עושה ילדים יותר מאוחר מפעם אבל הוא עושה יותר ילדים. אני לא זוכר תקופה עם כל כך הרבה משפחות חילוניות (או דתיות לייט) עם 4+ ילדים כמו שיש עכשיו, ולא מתוך עוני ובורות אלא להיפך, אצל המבוססים יחסית.
(זה לעומת הציבור בכמה ממדינות אירופה החילוניות והשפויות שהפסיק כמעט לעשות ילדים בכלל)
אני אדייק את הניסוח.
התכוונתי לאלו שאין להם עוד ילד ראשון ושהם עוד לא בגיל בו זה נהיה פריט חובה מבחינה חברתית,
לא אלו שכבר אול-אין במשחק אז כבר ממשיכים בתנופה.
-----------------------------------------------
בכל אופן אני מביע את הדעה של הגיל שצמוד אלי (של חלק גדול לדעתי).
אם תחזרו אחורה בהיסטוריה הקרובה ותראו איזה שינויים העולם עבר בשנות ההתבגרות שלנו ובאיזה קצב מסחרר הם קרו,
יהיה לכם ברור הרבה יותר כמה האכזבה ענקית שבסוף נשארנו מדינה , אפעס, קצת מפגרת.
זה היה נראה כאילו הכל פה על הגל ברמת קידמה מעריכית ממש. אבל בשנים האחרונות זה נהיה רק יותר ויותר דפוק (אגב זה לא בהכרח רק בישראל).
כמעט כל שירות שאנחנו מקבלים מהמדינה לא תאם את הציפיות ממנו בעשרות ומאות אחוזים, בעשור האחרון שבני המחזור שלי באזרחות.
ללכת לגורן זה פיקציה רומנטית של מי שלא היה בגורן..
קש/חציר זה דוקר ומגרד.
היה אצלנו מיתוס ש-"קש מפשיט".
מי שהיה חכם דאג לריפוד, מי שלא, נשאר עם גירוד.
אמא שלי אמרה שצריך 3 ילדים כי אם מישהו מהילדים ייהרג בצבא.
לי ולאחי יש רק 2 ילדים
זו מנטאליות מחרידה. אבא שלי נוהג לומר "שיהיה לחלקי חילוף", אבל המשמעות דומה: אנחנו חיים במדינה שיש מצב שהילד שלך ימות. זה לא הקטע של הלמות- אין מה לעשות, כמו שנאמר בסרט ההוא עם סת' מקפרלן שהוא עשה על המערב הפרוע: people die at the fare....זה מה יש, אנחנו לא בצבא ז'נבה.
אבל העובדה ששכבות על גבי שכבות של ישראלים חיים במציאות הזאת וזה מוטמע בהם, זה מטורף. כתבו כאן לפני ובמידה רבה של צדק שאנחנו מגיעים, לפחות בחלקנו, ממנטאליות שואתית. עובדתית זה נכון וזה שאנחנו חושבים שהשואה זה משהו שהתרחש לפני הרבה שנים-זה לא מדויק. כל מי שהוא צאצא של ניצולי שואה יודע את זה ברמה הגנטית. כבר כתבתי, אשתי היא הילדה החמישית במשפחתה-ולו מכיוון שהוריה הם ניצולי שואה שהיו חייבים להביא הרבה ילדים "כדי שיהיה שמח", שזה "ווייט ווש" לזה שהם פשוט מפחדים מאוד מהיטלר. אבא שלי הוא בן לזוג הורים מנוכרים ואיומים- סבתא שלי לדעתי היתה קוקו לחלוטין וסבא שלי היה גבר גבר (הכי נאה בדרוחוביץ',זה משפט של סבא שלי) שסבל אותה, וכל זה רק בגלל שהיה לשניהם חשוב להעמיד משפחה בישראל אחרי שהמשפחה שלהם הפכה לעשן. ההורים שהביאו את הילדים- הביאו בדרך כלל ילדים אומללים. וגם אם הם הביאו ילדים לא אומללים, עדיין זה משהו שהיה ברקע כל הזמן- וזה גרם להורים של הדור שלנו להביא מעט ילדים. ויותר מזה, אם יש נאמר "יעד" של מספר ילדים, אז בדור של ההורים שלנו זינבו חזק מאוד מלחמות ישראל. כשרואים סטטיסטיקות יום כיפור אז מבינים היטב כמה סיכויי ההישרדות בקרב אש של כל מי שהוא בן עד 50 הם סיכויים גבוהים ביחס לגיבורי יום כיפור לדוגמה. ולכן הדור של ההורים שלנו באמת האמין שאם אתה רוצה 2 ילדים אז תעשה שלושה שיהיה אחד לחלפים. זו תפיסה זוועתית, אבל מעוגנת במציאות.
הדור שלנו, כפי שכתב סטיפלר מעלי, זה דור שלדעתי איבד אמונה במדינה ובמוסדותיה. וזה משפיע על הבאת ילדים.
היה אצלנו מיתוס ש-"קש מפשיט".
מי שהיה חכם דאג לריפוד, מי שלא, נשאר עם גירוד.
בעיות של מושבניקים.
לא היה לכם כותנה. ולא ״חברת נעורים״..
ולא ״לנסוע לדיונות״ עם הטרקטור ומזרון בעגלה.
בעיות של מושבניקים.
פייר? אין לי מושג על מה לעזאזל אתם מדברים. גורן, יקב, תחת, גדלתי בחיפה. נווה שאנן. בשנות התשעים, בהן היתי עסוק בלהיכשל קשות עם בנות המין הנשי, שיטת החיזור הרווחת בחיפה הייתה להגיע למקום מדהים שנקרא "החורבה" ולנסות לדבר עם הבחורה שהכי פחות הסריחה מנובלס. מדובר בשיח של חירשים ועיוורים. זה לא עבד וחבל שכך, כי כל חיפאי שמכבד את עצמו נהג לצרוך בין ארבעה לעשרה ז'אנרים של מטאל וזה נורא מעניין בחורות. או שממש לא. למי שאינו יודע, האגדה על זה שהחיפאיות הן היפות בבנות ישראל היא אגדה נכונה לחלוטין. העיר שעל הכרמל מייצרת בחורות זהובות שיער למכביר והשהות בים רק משביחה את הגזע. או שזה זיהום האוויר. אני מסתכל על ספר המחזור שלי וקולט מספר מרשים של בחורות ממש ממש יפות. אבל לכל כתר יש יהלום- היפות שביפות שביפות בבנות האזור, הן מגיעות מישוב ששמו רמת ישי. כך לפחות היה בתקופתי. בדיעבד, מתברר שאשתי היתה כמה פעמים בחורבה. והיא, יש לציין, מעיר האורות שאינה קיימת- פתח תקווה. לדבריה בשנות התשעים היה קשה לבחורות מהמרכז לצאת למקומות נורמאלים שבהם השמיעו בקומה אחת פיקסיז, בקומה אחת ביסטי בויז ובקומה אחת נירוונה. אולי אם הינו נפגשים בשנות התשעים היו לי כן יותר ילדים, ואז באמת היתי אדם אומלל.
אלוהים שיעזור לנו.
עוד דיון שהגיע לפתח תקווה.
אסף.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalk
אלוהים שיעזור לנו.
עוד דיון שהגיע לפתח תקווה.
אסף.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalkדווקא חשבתי שיהיה לך מה להוסיף לגבי רמת ישי
Sent from my POCOPHONE F1 using Tapatalk
בועז אברהמי עכשיו מנסח אמירה על רמת ישי.
היזהרו לכם, אתם המשליכים את הנכון לכם ולחבריכם על כ ו ל ם. הזהרו מביטויים כל מי "ש.. הוא..." או "אין מי ש..."
לגבי המדינה ומה שהיא נותנת, זה לא שהיא הלכה אחורה, פשוט פעם אנשים לא שאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילי אלא מה אני יכול לעשות בשבילה. ואילו היום, אנשים לא שואלים מה המדינה עשתה לי, אלא מה אני יכול לעשות לה בחזרה (הזכויות להוא שגר קומה מתחת לחברה שלו. זאת שמתעקשת להגיד אזרחיות ואזרחי...).
חלה זה אחלה, אבל למה דג מלוח..... מי לוקח דג מלוח למקום שיש בו ממילא ריח של דג מלוח?
סוף-סוף נמצאה האבידה..
אז זה אתה שלא ידע להבדיל בין הגורן לבור תחמיץ ליד הרפת.
סגרת כאן פינה על דאחקות של עשרות שנים.
כן-כן.. דג מלוח בלבלבלה
פשוט פעם אנשים לא שאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילי אלא מה אני יכול לעשות בשבילה.
אתה מחזיר אותי לשיחה שחוזרת פעם בכמה זמן עם דור גילאי היסודי של היום שחלק לא מבוטל ממנו עסוק בתלונות ״אבל הוא עשה פחות ממני/למה מבקשים ממני יותר ממנו?״
כשאצלנו בגילאים האלו היית בעיקר מתבייש אם עשית פחות.
לא מצליח לשחזר את אופן העברת המסרים של פעם להשגת אפקט כזה.
boaz avrahami
12-04-21, 19:24
בועז אברהמי עכשיו מנסח אמירה על רמת ישי.
אני לא.
כמעט הפכתי לאבא בעל כורחי על ידי אחת מבנות המקום ששוכנעה בהמון לחץ ויאוש להפיל. מאז אני לא מוציא שם את הבולבול אפילו להשתין בשדות
האמת היא שפעם אחרונה שעצרתי בחומוסיה שליד היציאה המערבית נתקלתי שם בכמה יפהיפיות שאמנם יכלו כמעט להיות הבנות שלי, אבל גרמו לי להבין איך בני הסביבה יכלו ליפול בקלות בבור ביקוש הזה.
GodsFather
12-04-21, 22:27
אתה מחזיר אותי לשיחה שחוזרת פעם בכמה זמן עם דור גילאי היסודי של היום שחלק לא מבוטל ממנו עסוק בתלונות ״אבל הוא עשה פחות ממני/למה מבקשים ממני יותר ממנו?״
כשאצלנו בגילאים האלו היית בעיקר מתבייש אם עשית פחות.
לא מצליח לשחזר את אופן העברת המסרים של פעם להשגת אפקט כזה.תקרא כמה פוסטים למעלה - האבא שסטר לילד שלו והילד התלונן למשטרה...
פעם, השוטר היה מגיע וסוטר לילד על ההלשנה ונותן צלש לאבא...
זה מה שהשתנה בחינוך... על רגל אחת
-----
2 ילדים, לא יהיה שלישי/ת ושנינו מסכימים על זה. התנאי שלי הוא שאם כן נחליט על שלישי/ת זה יהיה אך ורק באימוץ.
לה אין תנאים, היא פשוט מבינה שאם היא רוצה לפתח קריירה, היא צריכה לא להכנס להריון בשנים הקרובות, אפילו שאנחנו די שוויוניים בהכל (למעט הקטע הביולוגי, למזלי). ואז אנחנו כבר בגיל אחר לחלוטין וגם הפער בין הילדים יהיה גדול מידי, אצל אחרים זה עובד, אצלנו לא... גם ככה הם ילכו לפסיכולוג, אז שיהיה פחות נושא לדבר עליו...
אצלנו זה 50-50% כיף/לא כיף במשוואה לעומת אלה שרשמו 20-30%.... אבל לדעתי גם כאן, זה עניין של תפיסת עולם...
כן,נטל מסוים והקרבות שהקרבנו, אבל גם כיף שיש לך שותפים לחיים ולחוויות. רק שלא יהיו לי טבעוניים והכל בסדר...
לגבי המוות - יש ביטוחים שידאגו לי ולירושה וכל המסביב.. אפילו משפחה פיליפינית יש שאנחנו בקשר איתה כדי שאם יהיה צורך הם ישלחו נציג/ה או שאנחנו נעבור אל הכפר שלהם לימינו האחרונים .
רגע אחרי שאני מת, אין לי דאגות... רק צריך למות לפני כל האחרים ולהזמין מקום במסעדה טובה, שיאכלו כמו שצריך במקום להתאבל...
מה נהיה מהשרשור הזה... בוא נחזור לדבר על ג'יפים
Sent from my HD1903 using Tapatalk
והמזון להשיב נפש אהובתו המעודנת?
חלה זה אחלה, אבל למה דג מלוח..... מי לוקח דג מלוח למקום שיש בו ממילא ריח של דג מלוח?
"הפטריה שלה חזרה?..."
יש היום יופי של תכשירים לטיפול בזה.
האמת היא שפעם אחרונה שעצרתי בחומוסיה שליד היציאה המערבית נתקלתי שם בכמה יפהיפיות שאמנם יכלו כמעט להיות הבנות שלי, אבל גרמו לי להבין איך בני הסביבה יכלו ליפול בקלות בבור ביקוש הזה.
אני דווקא זוכר לטובה את הבנות מתל עדשים
אני לא.
כמעט הפכתי לאבא בעל כורחי על ידי אחת מבנות המקום ששוכנעה בהמון לחץ ויאוש להפיל. מאז אני לא מוציא שם את הבולבול אפילו להשתין בשדות
את זה אני יכול לומר על מושב אחד סמוך לנתב"ג דווקא........
דברים השתנו בכל מקום.
כל הנערות היפות האלה, היום אין מה לנסות לומר להן שלום אפילו. הן שופטות אותך רק לפי חשבון העו"ש שלך ואם הצליח לך איתן, תדאג קודם כל להסכם ממון, כי התכנית שלהן סדורה.
וכל סיפורי הילדים שנהרגים במלחמות... גם זה כבר נחלת העבר. בכיפור נהרגו 2,500 חיילים בערך, טראומה לאומית שעד היום לא מגלידה. אבל בקורונה מתו כאן 6,300 וכולנו אדישים לגמרי. אולי כי רובם זקנים, ולמי אכפת כאן מהזקנים. החל מהקצבה שלהם שלא מתעדכנת כבר שנים ארוכות ועד סניף בנק יחיד ברדיוס של עשרות ק"מ שלא מספק יותר שירותי קופה לפני שתיכף ייסגר לטובת "המהפכה הדיגטלית" ועוד רווח לבנק - וכל הזקנים האלה, שרק צריכים למשוך את הקצבה העלובה שלהם ובחיים לא יצליחו להסתדר עם אפליקציה בטלפון, שיילכו להזדיין. שייסעו בתחב"צ היעילה למופת עשרות ק"מ לעיר אחרת...
דברים השתנו. היום כבר אין תפאורות ומליצות. האמת הפשוטה מכה בפרצוף.
50% מהנוער ממילא בכלל לא מתגייס, אז מוות במלחמות זה כבר לא פרמטר במכלול השיקולים האם לעשות/לא לעשות ילדים.
לא הייתי דואג האם הילד שלי ימות כאן במלחמה, אלא איך הוא יחיה כאן בין המלחמות.
לכן אני יכול להבין את זה שבגיל 31 בכלל לא רואה את עצמו עושה ילדים במדינה הזאת, ששונאת את אזרחיה ומתעללת בהם.
דירה? לבחור שמשתחרר עכשיו מהצבא ואין לו משכורת הייטק והורים מבוססים, לעולם כבר לא תהיה דירה. ואם תהיה, הילדים והנכדים שלו יצטרכו לשלם אותה.
כל חבר כנסת עולה לנו 1,700,000 שקלים לשנה. כל שנה. תמורת כלום - כי כל חצי שנה יש בחירות והח"כים האלה בתכל'ס לא עובדים, אבל את המשכורת שלהם שדופקת כסדרה, זה שלעולם לא יהיה לו בית, צריך לשלם. הם לא בחל"ת ולעולם לא יהיו. עושק הקופה ע"י נבחרי הציבור זה אחד הסימפטומים הכי זועקים של מה שקורה כאן. ממשלה יציבה שאשכרה מנהלת את המדינה מתוך דאגה אמיתית ולא עושקת אותה? נדבר אחרי סיבוב הבחירות ה-38. או ה-86...... או ה-172.
אז לבוא לי עם "אל תשאל מה המדינה עשתה בשבילי אלא מה אני עשיתי בשבילה?..." זה כבר לא מגוחך אפילו. רק עצוב. לכו תספרו את זה לאיציק סעידיאן.
כבר שנים ארוכות יש שבר עמוק ביני לבין המדינה שלי. הזעם שלי עליה ועל נציגיה עצום ורב ואלמלא התאריך שחל היום והכבוד שאני חש כלפי אלה שמסרו את נפשם למענה ותמורת מה.... הייתי מנבל את הפה עליה בלי בושה. במציאות של היום, הייתי חושב 20 פעם אם לעשות כאן ילדים.
עכשיו, כדי להדחיק ולברוח מהמציאות, אפשר לחזור לדבר על דברים חשובים כמו ג'יפים.
השמעתם?.... יצא עדכון נוהל למסמך הטררילפלייר!....
מביאים ילדים, כי זו הדרך היחידה לקבל נכדים.
ונכדים זה כיף נטו בלי האחריות לגדל אותם.
ונכדים הם אלו שבאו להחליף אותך בעולם...
Sent from my SM-N986B using Tapatalk
מביאים ילדים, כי זו הדרך היחידה לקבל נכדים.
ונכדים זה כיף נטו בלי האחריות לגדל אותם.
אני לא יודע איך זה אצלכם-אבל רובנו פחות משקיעים מחשבה בנושא הנכדים כשאנחנו בני עשרים ומשהו ועושים שיקולים של האם לעשות ילד.
אני בעד שאנחנו האנשים מהשורה נפסיק להגיב פה וניתן לדרור ברלי להגיב לתומר הדר, ואז הדר לברלי וחוזר חלילה.
זה יהיה דיון גיפולוג הטוב בהיסטוריה.
ו...חזרה לנושא הדיון, אני בן 31 היום, בגיל שכבר זיוני המוח על ילדים עולים מדרגה.
לעניות דעתי אתם תתחילו לראות את גיל הבאת הילדים עולה ועולה ועולה ויש לנו הרבה סיבות טובות לכך.
אבל בטופ טופ של הסיבות (ולא בטוח שמקבלת את הבמה כראוי) נמצאת התנפצות הציפיות שלנו ממה שחשבנו שיהיה פה כש"נהיה גדולים".
אנחנו מתחככים במערכות השונות במדינה ולא מאמינים שמה שראינו עולה ועולה ומתקדם ומתקדם כילדים ונערים, תקוע לחלוטין במקום.
אני מדבר על חינוך ואקדמיה, בריאות, משרדי ממשלה, בירוקרטיה, משטרה,בתי משפט, עיריות וכדומה...
בעוטף עזה בכלל שלא נדבר על ביטחון, ויתרנו.
דירה ? על כמה משכורות אנחנו עומדים היום ? 190 ?
ומשבר הקורונה נתן את המסמר האחרון בארון.
תמיד הרגשנו שבמשבר אמיתי בסוף בסוף ישימו בצד הרבה מהזבל, שהchecks and balances העמוקים שעוד נשארו לנו ילחצו על הברקס. ומישהו למעלה יפסיק עם המשחקים של גיל 5. אבל לא.
יתרה מכך, אני חושב שבני דורי שהיו שכירים אבל צמודים לעצמאים בתקופת הקורונה (כמו שיצא לי) בכלל עם הלסת ברצפה מרוב הלם. תחושה שלאף אחד ברשויות לא אכפת ממך אבל ברמות הכי מגעילות הקיימות.
כשאני, ומאמין עוד הרבה אחרים, שואלים את עצמנו האם לילד שלנו יהיה טוב במדינה במצב הזה, התשובה מאוד גבולית.
זה לא מה שרצינו.
ולכן הציבור החילוני השפוי דוחים ודוחים עד שאולי יתבהר פה הערפל.
בערך בגילך.. מאוהב במדינה ומוכן לעשות איתה מלא ילדים http://emoji.tapatalk-cdn.com/emoji1.png.
חג שמח!
Sent from my SM-N970F using Tapatalk
-->
vBulletin® v4.2.4, זכויות יוצרים ©2000-2025, Jelsoft Enterprises Ltd, תורגם על ידי vBHeb.