חנן-ג'יפולוג
02-10-21, 21:43
יום שישי. אני מציע לטלי לנסוע. אין לי מושג לאן, גם לה לא, אבל הרצון קיים.
בין האפשרות לנסיעה אל הגליל המערבי ונסיעה לאורך ים המלח הוחלט על האחרונה. הגליל יחכה.
התארגנות זריזה בבוקר. גזיה, כסאות, מקרר וצלנית מועמסים על הרכב, ויוצאים לדרך. הסוללה של האיוניק 5 הוגדרה אתמול בערב להיטען ל100 אחוז. נסיעה לא קצרה לפנינו. כ350 ק"מ.
יוצאים מבית גוברין, על כביש 38, לכיוון שער הגיא. מתעוררים עם קולה וקפה. כל אחת ומה שמעיר אותו.
כביש 1, העליה של הקסטל. אני מדבר עם טלי על זה שפעם פעם העלייה הזו היתה אבן בוחן לרכבים בישראל. "אז איך הרכב עולה את הקסטל?" מחליפים דעות באיזה הילוך וסל"ד הכי טוב לעלות ובאיזו טמפרטורת מנוע לעצור את האוטו בצד הדרך שיתקרר. רכבי הגרר היו עומדים בצד. מחכים. רק במשפחה הגרעינית שלי אני זוכר לפחות שני מנועים שקיפחו פה את חייהם.
בקרת השיוט באיוניק מכוונת על 110 קמ"ש. השקט מופתי כמעט. מופר פה ושם כשאנחנו עוברים רכב מיושן עם מנוע בעירה פנימית בהילוך נמוך וסל"ד גבוה.
אצלנו העלייה עוברת כשמסביבנו אוושת רוח קלה, נובעת מתכנון אירודינמי מתקדם של הרכב ובידוד מסיבי, יש גם רחשי צמיגים, שמצוידים בשכבת ספוג פנימית ייעודית להורדת דציבלים. השיחה בתוך הרכב קולחת בנעימים.
אני מבקש מטלי לבדוק בplugshare אלו עמדות טעינה מהירה יש בדרך. אני לא חושב שנצטרך טעינה לפני שנחזור הביתה, אבל זה נותן תחושת בטחון. יש במלונות ים המלח, דימונה, באר שבע ודבירה. אפשר ללחוץ את דוושת ההאצה.
ירושלים. יורדים לכיוון צומת אלמוג. מגיעים לאתר של מערות קומראן. סרט קצר, סיבוב עם מדריך באתר. קצר מדי, ומעורר תיאבון לקריאת המשך בבית על המגילות שנמצאו כאן.
עולים למצוקי דרגות. הבאתי לכאן את הכסאות, הצלנית, הגזיה וכו' בשביל לשבת על משטח אספלט שזכרתי שנמצא למעלה, בתצפית נהדרת על ים המלח וירדן.
מסתבר שהתצפית חסומה ע"י תלוליות עפר. השארנו את הציוד למטה באוטו, תצפתנו קצת וחזרנו לרכב, בלי לממש את התכנית. מאכזב.
העלייה למצוקי דרגות שתתה לנו כחמישה אחוז מהסוללה, שלושה מתוכם חזרו אליה בירידה, בעזרת בלימה רגנרטיבית.
ממשיכים עם הנוף החזק של ים המלח בצד אחד ומצוק ההעתקים בצד שני. ארוחת צהריים בבר-מסעדה בתחנת הדלק של עין בוקק. נחמד.
בזמן הזה הרכב נשאר בUtility mode: המזגן והמקרר נשארים עובדים על חשבון סוללת המתח הגבוה, אבל הרכב לא במצב שמאפשר גניבה שלו. סידור נהדר.
נכנסים לרכב קריר. משם לפארק חדש שנפתח בכניסה לנחל אמציה. פארק חמוד, נקי, שולחנות בצל, ופלגי מים זורמים בגובה הברכיים, וזבובים רעבים וטורדניים שהפכו את השהות לבלתי אפשרית. טבילה קצרצרה וברחנו.
עולים דרך צומת הערבה לדימונה. פה ושם הקו הלבן הופך למקווקו ומאפשר ללחוץ ולעקוף, רק כי זה כיף. רכבי הבנזין מתאמצים ועולים במהירויות סבירות, אבל המנוע החשמלי גורם לנוף התעבורתי מסביב להישאב אחורה במהירות.
טלי טוענת שאני מפצה על החוויות שלי כאן עם ההיילקס. יש בזה משהו.
דימונה. יש לנו עוד 32 אחוז בסוללה, אז אין צורך לטעון.
מגיעים הביתה ומחברים את הרכב לטעינה. ידרשו כ65-70 קוט"ש מחשבון החשמל שלנו כדי לשלם על התענוג. אחלה דיל.
היה ממש כיף. פרטנרית מושלמת, ורכב נהדר.
בין האפשרות לנסיעה אל הגליל המערבי ונסיעה לאורך ים המלח הוחלט על האחרונה. הגליל יחכה.
התארגנות זריזה בבוקר. גזיה, כסאות, מקרר וצלנית מועמסים על הרכב, ויוצאים לדרך. הסוללה של האיוניק 5 הוגדרה אתמול בערב להיטען ל100 אחוז. נסיעה לא קצרה לפנינו. כ350 ק"מ.
יוצאים מבית גוברין, על כביש 38, לכיוון שער הגיא. מתעוררים עם קולה וקפה. כל אחת ומה שמעיר אותו.
כביש 1, העליה של הקסטל. אני מדבר עם טלי על זה שפעם פעם העלייה הזו היתה אבן בוחן לרכבים בישראל. "אז איך הרכב עולה את הקסטל?" מחליפים דעות באיזה הילוך וסל"ד הכי טוב לעלות ובאיזו טמפרטורת מנוע לעצור את האוטו בצד הדרך שיתקרר. רכבי הגרר היו עומדים בצד. מחכים. רק במשפחה הגרעינית שלי אני זוכר לפחות שני מנועים שקיפחו פה את חייהם.
בקרת השיוט באיוניק מכוונת על 110 קמ"ש. השקט מופתי כמעט. מופר פה ושם כשאנחנו עוברים רכב מיושן עם מנוע בעירה פנימית בהילוך נמוך וסל"ד גבוה.
אצלנו העלייה עוברת כשמסביבנו אוושת רוח קלה, נובעת מתכנון אירודינמי מתקדם של הרכב ובידוד מסיבי, יש גם רחשי צמיגים, שמצוידים בשכבת ספוג פנימית ייעודית להורדת דציבלים. השיחה בתוך הרכב קולחת בנעימים.
אני מבקש מטלי לבדוק בplugshare אלו עמדות טעינה מהירה יש בדרך. אני לא חושב שנצטרך טעינה לפני שנחזור הביתה, אבל זה נותן תחושת בטחון. יש במלונות ים המלח, דימונה, באר שבע ודבירה. אפשר ללחוץ את דוושת ההאצה.
ירושלים. יורדים לכיוון צומת אלמוג. מגיעים לאתר של מערות קומראן. סרט קצר, סיבוב עם מדריך באתר. קצר מדי, ומעורר תיאבון לקריאת המשך בבית על המגילות שנמצאו כאן.
עולים למצוקי דרגות. הבאתי לכאן את הכסאות, הצלנית, הגזיה וכו' בשביל לשבת על משטח אספלט שזכרתי שנמצא למעלה, בתצפית נהדרת על ים המלח וירדן.
מסתבר שהתצפית חסומה ע"י תלוליות עפר. השארנו את הציוד למטה באוטו, תצפתנו קצת וחזרנו לרכב, בלי לממש את התכנית. מאכזב.
העלייה למצוקי דרגות שתתה לנו כחמישה אחוז מהסוללה, שלושה מתוכם חזרו אליה בירידה, בעזרת בלימה רגנרטיבית.
ממשיכים עם הנוף החזק של ים המלח בצד אחד ומצוק ההעתקים בצד שני. ארוחת צהריים בבר-מסעדה בתחנת הדלק של עין בוקק. נחמד.
בזמן הזה הרכב נשאר בUtility mode: המזגן והמקרר נשארים עובדים על חשבון סוללת המתח הגבוה, אבל הרכב לא במצב שמאפשר גניבה שלו. סידור נהדר.
נכנסים לרכב קריר. משם לפארק חדש שנפתח בכניסה לנחל אמציה. פארק חמוד, נקי, שולחנות בצל, ופלגי מים זורמים בגובה הברכיים, וזבובים רעבים וטורדניים שהפכו את השהות לבלתי אפשרית. טבילה קצרצרה וברחנו.
עולים דרך צומת הערבה לדימונה. פה ושם הקו הלבן הופך למקווקו ומאפשר ללחוץ ולעקוף, רק כי זה כיף. רכבי הבנזין מתאמצים ועולים במהירויות סבירות, אבל המנוע החשמלי גורם לנוף התעבורתי מסביב להישאב אחורה במהירות.
טלי טוענת שאני מפצה על החוויות שלי כאן עם ההיילקס. יש בזה משהו.
דימונה. יש לנו עוד 32 אחוז בסוללה, אז אין צורך לטעון.
מגיעים הביתה ומחברים את הרכב לטעינה. ידרשו כ65-70 קוט"ש מחשבון החשמל שלנו כדי לשלם על התענוג. אחלה דיל.
היה ממש כיף. פרטנרית מושלמת, ורכב נהדר.