הספר של עימרי - יומן מסע על פוסט טראומה

[im_ri]

את הסמוראי טנדר ששיפצתי רובכם מכירים מהשרשור המפורסם (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php/84258).

את סיום פרויקט הטנדר ציינתי במסע שנמשך 30 ימים לאורכה של ישראל. מסע שבמהלכו כבר התחלתי את הפרויקט הבא – כתיבת ספר על ההתמודדות שלי עם פוסט טראומה.

התוכנית המקורית הייתה להתמקם בכל פעם לכמה ימים בנקודות יפות במסלול ולכתוב על כל מה שעברתי מאז סיום מלחמת לבנון השנייה ועד היום. מהר מאוד הבנתי שהמסע הפיזי עם הטנדר הפך לחלק בלתי נפרד מהמסע הנפשי עליו רציתי לכתוב.
הספר שכתבתי הוא יומן מסע שדרכו אני מספר על התמודדות היומיומית שלי עם הפוסט טראומה: מהדחקה מוחלטת ובריחה ממציאות חדשה ועד להבנת הקונפליקט שמונע ממני לקבל את החיים החדשים שלי.

ארבע שנים עבדתי על הספר, מתוכן שלוש שנים הוקדשו לכתיבה ועוד שנה של עבודה אינטנסיבית עם עורכי ספרות ולשון.
ועכשיו - אני וגם הספר מוכנים ליציאה לאור.

אני מוציא את הספר לאור בהוצאה עצמית וניתן להזמין אותו לכל העולם מהאתר שלי (https://www.omrigi.com/book) או ישירות מאמזון.
אין כאן תקציב שיווק מפואר וגם לא סיוע במימון מאף גורם חיצוני - הדרך היחידה שלי להגיע לכמה שיותר אנשים היא העזרה שלכם.
אם הנושא מעניין אתכם אודה לשיתוף וסיוע בהפצת הבשורה.

כל קישור לגורמים שיוכלו לסייע לי להגיע לעוד קהלים יתקבל בברכה (אנשי תקשורת, עמותות הקשורות לנושא או כל רעיון אחר).
קישור לאתר:
www.omrigi.com
(http://www.omrigi.com)
מצרף גם קישור לפוסט בנושא בפייסבוק:
https://www.facebook.com/omri.gin/posts/10159004767174900
(https://www.facebook.com/omri.gin/posts/10159004767174900)
136263

[Snir]

הזמנתי.
לגבי חיבורים - הייתי לפני מספר שבועות בסטנד-אפ של אודי כגן. באמצע ההופעה, משום מקום, הבחור מתחיל לספר (בדרכו המיוחדת) על ההתמודדות שלו עם הפוסט טראומה. ולא בהכרח באופן קומי. אולי הוא ישמח לסייע בנושא.
שיהיה המון בהצלחה, מצפה לקרוא!

[sus]

הזמנתי, בהצלחה..

[amitaikl]

פורסם בקבוצה של לבנון
https://m.facebook.com/groups/209634923658154/permalink/594271315194511/
שיתפתי שם את הפוסט מהקבוצה של השריון

Sent from my BE2029 using Tapatalk

[Mor Gurevich]

הוזמן ושותף בקבוצות הרלוונטיות שלי…

[hadtomer]

התואר "גיבור ישראל" לא ניתן לצערי למספיק אנשים. לא משנה מה אכתוב, זה לא מבטא את הכבוד וההערכה.

[גיא]

תודה

אזמין את הספר.

מכיר את הקטע של ההדחקה מקרוב. אני עוד שם.

[נדב ש.]

Imri...
אני לא יזמין את הספר... כי אני לא יקרא אותו...
אני ישתף את הקישורים עם מי שרק אוכל... זה המעט שאוכל לעשות עבורך.
את לבנון אני סוחב איתי מעל 20 שנה, גם בסדיר, בעיקר במילואים 33 ימים לא פשוטים בפנים... זוועות ומה לא, כולל פציעה, כולל התמודדות(חלקית, פשוט כי נימאס ואין כוח כבר) מול מ. הביטחון ובלה בלה בלה, ברור שאנשים ישרפו את עצמם.

[omri_t]

הזמנתי.
ושיהיה הרבה בהצלחה.

[nirs]

הוזמן.
הבן מתגייס אוטוטו ליחידה מובחרת.
אתן לו את הספר במתנה (את הסיפורים שלי הוא כבר מכיר….)


Sent from my iPhone using Tapatalk

[איל מ]

אתה בטוח?

[nirs]

אתה בטוח?

למען האמת, לא. אקרא לפניו….


Sent from my iPhone using Tapatalk

[boaz avrahami]

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראה

[GodsFather]

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראהבשנים האחרונות יש יותר מודעות, יותר מדברים על זה וזו לא בושה כבעבר (ראה תופעת 73). ואז מגלים את גודל הבעיה...

Sent from my HD1903 using Tapatalk

[boaz avrahami]

אני יכול לתת עוד כמה הסברים. חלקם לא PC אבל באמת הייתי שמח לראות מחקר רציני. נושא מעניין.

[im_ri]

פורסם בקבוצה של לבנון
https://m.facebook.com/groups/209634923658154/permalink/594271315194511/
שיתפתי שם את הפוסט מהקבוצה של השריון
Sent from my BE2029 using Tapatalk

תודה רבה!!! עכשיו ראיתי שזה הגיע למשטח.

- - - Updated - - -


תודה
אזמין את הספר.
מכיר את הקטע של ההדחקה מקרוב. אני עוד שם.

תודה לך! מקווה שלא יהיה קשה מידי.

- - - Updated - - -


Imri...
אני לא יזמין את הספר... כי אני לא יקרא אותו...
אני ישתף את הקישורים עם מי שרק אוכל... זה המעט שאוכל לעשות עבורך.


מובן לגמרי. תודה על התמיכה!

- - - Updated - - -


למען האמת, לא. אקרא לפניו….
Sent from my iPhone using Tapatalk

נראה לי שזה רעיון טוב.

במהלך הכתיבה חשבתי הרבה פעמים שהייתי רוצה שמישהו יספר על פוסט טראומה, אולי זה גם חלק מהמניע. ואם לא לפני הצבא, בטח שלפני השחרור. אולי זה היה מקל במשהו.

- - - Updated - - -


תודה רבה לכולכם, באמת, לא מובן מאליו ומחזק מאוד.

[חנן-ג'יפולוג]

אשתף בשמחה, גם אם כנראה אמנע מלקרוא את הספר. אני לא מספיק אמיץ בשביל זה.

בהצלחה, בכל הגזרות.

לגבי המלש"בית שלי, אני לא רואה מצב שאני נותן לה לקרוא את הספר. חיינו תלויים במוכנות להקרבה של הילדים האלה.

[חנן-ג'יפולוג]

סיימתי בשבוע שעבר סדרת נהיגה במילואים. הופתעתי מכמות ופומביות השיחות על פוסט טראומות. מסתבר שצוותים עורכים טיפולים קבוצתיים וגם פרטיים, גם במימון וארגון צה"ל וגם בפרטי. פער מדהים בין הדורות.

זו ממש לא ביקורת. פשוט הופתעתי, לא לרעה ולא לטובה, אבל זה הרגיש שונה מאוד ממה שהיה פעם. בוואטסאפ של הצוות שלי מהסדיר (נוב' 88) לא תמצא אף בדל מילה על תחושות שליליות מהסדיר.

[amitaikl]

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראהאין פה הרבה מה לחקור.
אנחנו חברת שפע. יש לנו זמן, יש לנו כסף, אין לנו מלחמות קיום. אנחנו יכולים לבחוש פנימה.
הייתי בסדיר 3 קוים בלבנון. עוד הרבה זמן בעזה. הסתובבתי בכמה מקומות בצבא. הלכתי להרבה יותר מדי לוויות צבאיות של חברים.
כשהשתחררתי הלכתי ללמוד ולהורים שלי היה מספיק שכל ומספיק כסף לממן לי פגישות עם פסיכולוגית. פשוט זה לא היה.


Sent from my BE2029 using Tapatalk

[איל מ]

פוסט טראומה זה לא דבר חדש בועז, במסגרת תואר ראשון עשיתי על זה עבודה שטחית (מה נקרא סימנריון). ההבדל הוא שהיום כל מי שיש לו אפילו חלק מהתסמינים מודע לזה ומדבר על זה. בעבר פשוט סתמו את הפה ומתו מבפנים במקרה הטוב, או הרסו חיים שלהם ושל אחרים בלי להבין למה במקרה הרע.
ואני מכיר מקרוב, מאוד מקרוב, כמה אנשים (מהדור "ההוא") שחווים את כל התסמינים, בפריחה מלאה, בלי להיות מאובחנים.
חלק מהתאוריות, מדברות על כך, שדווקא מודעות לנושא, ויותר מכך, לקראת מה אתה הולך בקרב, או מה קורה איתך ומסביבך, מסייעות בהפחתת הסיכוי לתופעה. ובזה הצבא התקדם שנות דור. לא עוד חיילים שהולכים בעיוורון וממלאים פקודות.
וכאן אנחנו פותחים פתח לדיון שלם של מה עדיף, וכיצד מדינה מודרנית מנהלת מלחמה, כשכל זה כמובן לא החלטות של מצביא כזה או אחר, אלא של האוכלוסיה, והאם היא מוכנה לספוג אבידות בנפש.

הלכתי להזמין ספר. עדיף שמישהו כאן יהנה מהשקלים מאשר איזה סיני, או אמאזונה, על משהו אחר שאני לא חייב.

[דרור ברלי]

בכל רגע נתון אני מרגיש שאני יכול להעביר לילות שלמים בסיפורים על תקופות לבנון.
גם מהצד השני, הצד של למרות שאף פעם לא היה שם קל, בטוח, נקי, חמים, בטח לא נעים, זה הצד של האין-טראומות ושל התחושה שזו היתה התקופה המשמעותית, החשובה, המעצבת ובסה"כ הכי טובה שלי בצבא....
אני אזרוק כאן פצצה - אני נהניתי בלבנון. אשכרה נהניתי. מכל יום ויום. לכל פרט ופרט היתה שם משמעות ולקחתי את זה ברצינות תהומית. ברמת הבשלות של בן 19 אהבל, הרגשתי שאני לוחם על אמת ואשכרה שומר על המדינה והבית. אני ממש פרחתי שם. כן, יש גם דפוקים כאלה.

אבל התקופה שלנו שם (ההתחלה של רצועת הבטחון באמצע שנות ה-80') היתה כנראה אחרת לחלוטין מזו שאתם עברתם, בוודאי ב-2006, ואי אפשר שלא להזדהות עם הכאב והאימה שעברו אלה שבאו לשם הרבה אחרינו.

ברור שהזמנתי. ואקרא גם אקרא.

[shmil]

לא אזמין את הספר ולא אקרא אותו, אני מהדור של אלו שלכאורה זה לא קורה אצלם, ואני גם מאלו ש"אצלם זה לא יכול לקרות".
מאידך, אבל, אני מכיר ויודע איך באמת נראים הדברים מצידו של מי שחי עם PTSD, ואני חייתי בלבנון שנים רבות, החל ב-82 וכלה בשנת 2000.

החיים לא קלים, לפעמים, תלוי בעוצמת החזרה של הדברים - גם בלתי נסבלים.

קבל חיזוק, אימרי/עומרי, על הפתיחות, על השיתוף, על הכתיבה, על מציאת מה שמוציא אותך מזה, וצל"ש!.

אמנם ה"PTSD" שלי לכאורה לא קיים, אבל גם לי חוזרים לפעמים ריחות, מראות, או סתם תמונות של חיים שלמים ברגע.

כשנפתחה הקבוצה "לבנון המוצבים", כמו גם זו של שלום הגליל, הופתעתי לראות את כמויות הPTSD שרצו בקבוצה הזו, וכמה פעמים יצא לי גם לראות איך עובדת המטוטלת - מה שלי היה נראה מן הקצה העליון של חוט המטוטלת, נראה אחרת לגמרי בעיניים של מי שהיה בקצה התחתון, בחיבור לכדור.

מצדיע לך!

[אומי5]

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראה

כל המדינה הזו על רצף של פוסט טראומה, וזו חלק מהבעיה בטיפול.
כשאתה חי בקהילה אמריקאית שלווה, ואתה היחיד שחזר מעירק, אז לכולם ברור שאתה מושפע מהמלחמה, אין לי מושג מה עושים עם זה שם, אבל אתה לפחות "עם תרוץ".

כשאתה חי בקהילה שבה גם מי שלא היה לוחם כבר רץ מליון פעם למקלט בהתקפה טילים, אז "יאללה מה כבר עברת...".
היאללה הזה יכול להיות בכלל פנימי ולא מהסביבה, וככה הסביבה אפילו לא תדע שאתה סוחב משהו.

לדעתי, אף אדם שפוי לא נשאר ללא שריטה כלשהי מארועי קרבות.
יש מי שיושפע מעט (אולי דרור, אולי הוא מדחיק), יש מי שיושפע הרבה מארוע שולי, ויש מי שרק התצברות הארועים תשפיע עליו.
כולם יושפעו, השאלה כמה ומה ההשלכות.

מהצד השני, יש אנשים שיצליחו לחזור למסלול החיים לבד, לפעמים אפילו מתוך תהומות גדולים מאוד, ויש כאלו שלא יצליחו להפטר מטראומה לכאורה שולית.

כשהייתי בסדיר אחד הצלפים שלנו "נדפק" הוא קיבל כמה פגישות, תפקיד "עורפי" (רס"פ במוצב היה מסוכן בגזרה) וצו 8 שלוש שנים אחר כך.
בלבנון הוא כבר איבד את זה לגמרי, היינו צריכים להשתיק אותו בכוח כדי שיפסיק לצעוק מטר מבינת ג'בל.

כיום, עם המודועות שעלתה, לא היינו נותנים לו להכנס לשם, והיינו ניגשים לטיפול צוותי מיד היציאה, זה מה שצוותים עושים. אנחנו כנראה שארית הדור שמדחיק באופן קולקטיבי.


אגב, אני בהחלט מאמין שהכנה נפשית נכונה, יכולה לשנות הרבה, כשאתה בא במודעות למה שעלול לקרות ובהבנה של החשיבות של ההקרבה שלך התסמינים יפחתו, עדין יכול להיות אדם מוכן מאוד ש"ידפק" חזק והפוך, אבל פחות.

[נדב ש.]

דרור, הנאה? לא. 2 תקופות שם, החל בשנות ה 90' -2000 עד הנסיגה וגם אחרי(כל המוצבים ששמעתם עליהם בחדשות, פעילויות מיוחדות, על הנופלים כנראה שמעתם בחדשות באופן די קבוע), וב 2006(מילואים), ידענו לאן אנחנו ניכנסים בניגוד לחיילי הסדיר דאז.
תקופה מעצבת חיים? בהחלט יש מצב, למי שאני היום, חזק נפשית(בגלל זה כנראה לא צריך טובות מאף משרד מזדיין) ועברתי כמה וכמה משברים בחיים האלה, ושרדתי, בינתיים.

[רונןש]

עימרי, מפרגן על הדרך ומסע אל עצמך,
אני קצת חושש לקרוא את הספר שלך. הפסקתי לחפור בפצעים של לפני הנסיגה ו2006 בשנים האחרונות ואני משתדל לא לגרד אותם.

לגבי הדיון שהתפתח על האם מודעות מוקדמת עוזרת למנוע או למתן PTSD ? אצלי כן. ב2006 הייתי סטודנט לפסיכולוגיה. כשהבנתי כשאני בבעיה הלכתי לפי הכללים שלמדתי ונראה לי שנפלתי אבל לא עמוק .
רונן

[boaz avrahami]

אני לא חושב שזה לא קיים ולא מקנא במי שיש לו את זה על אמת.
זה רק מרגיש לי בשנים האחרונות פופולרי כמעט כמו אלו שיש להם הפרעות קשב וריכוז.
טרנד שכזה?!

האם זה קשור בטרנד או במודעות?
האם זה בגלל שהחיילים היום קשוחים פחות או מפונקים יותר ואז החוויות ישר טראומויות?
האם זה אולי בגלל שאפשר לקבל פיצויים?

ואללה, אין לי תשובה וזה נושא שאני מהרהר בו לא פעם. במיוחד אחרי איציק סעידאן.
הייתי שמח ללמוד יותר ממחקר מעמיק וללמוד.
נושא שמצדיק מחקר.

[נדב ש.]

באמת בועז??
איזה טרנד? מה טרנד?
איזה מחקר אתה רוצה לעשות? מי עושה את עצמו ומי לא?
איזה פיצויים אתה מדבר?? מי רוצה בכלל פיצויים? אנשים מבקשים עזרה נפשית, תמיכה, ומה נותנים לך? 2 פגישות עם פסיכולוג/פסיכיאטר (בחור נידח שקוראים יחידה להלם קרב) שיגיד לך מה שאתה כבר יודע יסמנו v ולא יעשו עם זה כלום!

ומה תגיד על הפצועים בגוף? אני מכיר אישית כמה, אחרי כמה ניתוחים ועם נכות, מה אמרו להם בוועדות? "אתה בריא" סע לשלום.

[גיא]

בועז,

אם אין אנטי וירוס במחשב, אז אין וירוסים .. ( או שאולי יש אבל אתה לא יודע שיש .. אז זה כאילו שאין )

סתם כי זאת שאלה שעלתה אצלנו לא מזמן ..

עד שלא זיהוי שיש בעיה , לא היתה בעיה .. עכשיו שזיהוי שיש בעיה .. פתאום רואים אותה .. לא בגלל שאנשים עושים בכוונה אלא כי יש אפשרות לזהות אותה .. שלא היתה קודם.

כן .. קצת מבלבלב ..

[נמרוד]

רבותי: "רגע לפני שגולש..." (לפוליטיקה) - תעצרו. לא מתאים.

[mugi8675]

חוץ מלבנון הראשונה (כבר אז מילואימניק), ביליתי כשנתיים במצטבר בחורים כמו דלעת וכאוכבה. אני חושב שהיינו יותר מחוספסים. אבל בלי להכנס לפרטים, אני רואה את הדור של ״צוק איתן״ למשל, וכל מי שהיה שם נדפק איכשהו. אם נמרוד היה מאפשר, הייתי מספר לכם איך מתנהלת וועדה רפואית ממקור ראשון.

[im_ri]

מעניין אותי לאן השיחה הזו תתפתח אחרי שתקראו את הספר.
ולאלה שבוחרים שלא לקרוא - מעריך את הכנות, מבין ומכבד את ההחלטה - לפני עשור גם אני לא הייתי לוקח ליד ספר על פוסט טראומה.

לספר לוקח שבועיים שלושה כי הוא מודפס בארה"ב ומגיע עם אמזון. כדי לעשות את זה יותר מעניין - למי שהזמין, שלחו לי שם בפרטי או מספר הזמנה ואשלח לכם במשלוח מהיר כבר בתחילת השבוע (רון, דרור, חנן, בועז, אליק, נמרוד - ראיתי את ההזמנות).

[im_ri]

הייתי מספר לכם איך מתנהלת וועדה רפואית ממקור ראשון.

זה בהחלט נוראי. בגלל זה שלושת הוועדות שעברתי מופיעות בספר. בעיני אלה דברים צריך לספר.

[avuv]

הוזמן!

[Aifer]

היי,
חיפשתי את הספר באמזון ארה"ב ולא מצאתי. האם אפשרי פשוט להזמין לכתובת בארה"ב?
תודה
אומר

Sent from my IN2013 using Tapatalk

[im_ri]

חיפשתי את הספר באמזון ארה"ב ולא מצאתי. האם אפשרי פשוט להזמין לכתובת בארה"ב?
Sent from my IN2013 using Tapatalk

היי,
כן, קצת קשה למצוא אותו באמזון, זה לוקח זמן עד שהוא מופיע בחיפוש, בנתיים צריך לחפש עם שם הספר ולמיין לפי books

בכל מקרה, זה הלינק הישיר:
https://amzn.to/3CsXUzX

[nirs]

זה בהחלט נוראי. בגלל זה שלושת הוועדות שעברתי מופיעות בספר. בעיני אלה דברים צריך לספר.

לצערי, במהלך השירות נאלצתי לעבור מספר ועדות רפואיות. לי אישית אין תלונות וטופלתי כנדרש.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[mrivel]

הוזמן.

[דרור ברלי]

דרור, הנאה? לא. 2 תקופות שם, החל בשנות ה 90' -2000 עד הנסיגה וגם אחרי(כל המוצבים ששמעתם עליהם בחדשות, פעילויות מיוחדות, על הנופלים כנראה שמעתם בחדשות באופן די קבוע), וב 2006(מילואים), ידענו לאן אנחנו ניכנסים בניגוד לחיילי הסדיר דאז.
תקופה מעצבת חיים? בהחלט יש מצב, למי שאני היום, חזק נפשית(בגלל זה כנראה לא צריך טובות מאף משרד מזדיין) ועברתי כמה וכמה משברים בחיים האלה, ושרדתי, בינתיים.

כן, נהניתי.

כמה נכון המשפט על לבנון - "אם יש גן עדן, ככה הוא נראה. אם יש גהינום, ככה הוא מרגיש". משפט פשוט וישיר, של לוחמים מהשטח, כזה שמדפיסים על חולצות סוף מסלול וסוף-קו.

ואני, למרבה האימה, נהניתי מכל רגע שם.

בדיוק בגלל זה מגייסים אותך לצבא בגיל 18-19. שזה הגיל שאצל זכרים צעירים משלב את השיא הפיזי והשפל המנטלי. זה הגיל שבו קל למערכת "להרעיל" אותך. לתקוע לך לראש ציות עיוור ופטריוטיות מזוייפת. חשיבה פשטנית על מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח. על עולם שיש בו רק טובים ורעים, רק שחור ולבן, על "המשימה - הגנה על יישובי הצפון", "קדימה הסתער" בלי לחשוב, על אויב שאתה קורא לו "מלוכלך" ומתישהו אשכרה מאמין שהוא באמת מלוכלך ולא מתקלח. כשאתה בן 19 אתה צעיר, אתה חזק ואתה בעיקר כל כך מטומטם כדי לקבל את זה בהתלהבות ואפילו להינות.

לא הייתי בלבנון במילואים. את שנות המילואים שלי, למעט תעסוקה אחת בודדת ברמת הגולן, השחתתי לריק בגזרות דרומיות בעיקר. לא הספקתי לחזור ללבנון, גם לא ב-2006 כי הייתי כבר משוחרר גם מהמילואים, ובכל מקרה חטיבת המילואים ששירתתי בה (חטיבה 14) לא השתתפה במלחמה. אם הייתי נכנס ב-2006, בהחלט יש מצב שדעתי על גן העדן מהגהינום הייתה שונה.

[boaz avrahami]

בתקופה שלך למחבלים היה פוסט טראומה. אם הם בכלל נשארו בחיים… שגם זה היה נדיר.

אחר כך פתאום נהיה לגיטימי לבכות בלוויות, הגברים התחברו לצד הנשי שלהם, הנשים התחילו לשרת כלוחמות, הצבא התחיל להילחם במדרון אחורי והפסיק לחתור למגע במטרה להשמיד את האוייב, ואם הוא כבר השמיד את האוייב נפתחת וועדת חקירה לוודא ששוב לא ישמידו אוייבים כי זה גורם לפוסט טראומה….

געגועי לימים שהיה גברי להתבהם ולנצח במלחמות

[mugi8675]

זה בהחלט נוראי. בגלל זה שלושת הוועדות שעברתי מופיעות בספר. בעיני אלה דברים צריך לספר.

עימרי, אני מדבר על פצוע אנוש פיזית שהפגיעות הוא נראות לעין ולצלומי המכשור הרפואי. אי אפשר לטעות, ובכל זאת, הרופאים לא טען. פשוט הכחישו מה שהמעבדות של בית החולים שלהם דיווחו.

זה מזכיר לי שלאח רכמה שנים במלואים הגיע לקו בלבנון בחור שהיה צנחן במחמת ההתשה, היה הלום קרב וירד מהארץ. מסיבה כלשהי חזר וחוייב להגיע ליחידת חי״ר איכותית שלא היו לו הכישורים הפיזיים והנפשיים לשרת בה.

גם לי יש ילד בחו״ל, זה מהפיסקה הראשונה. מקווה ומאחל שמצבך טוב יותר מהתקופה עליה מספר הספר.

[דרור ברלי]

בתקופה שלך למחבלים היה פוסט טראומה. אם הם בכלל נשארו בחיים… שגם זה היה נדיר.

אחר כך פתאום נהיה לגיטימי לבכות בלוויות, הגברים התחברו לצד הנשי שלהם, הנשים התחילו לשרת כלוחמות, הצבא התחיל להילחם במדרון אחורי והפסיק לחתור למגע במטרה להשמיד את האוייב, ואם הוא כבר השמיד את האוייב נפתחת וועדת חקירה לוודא ששוב לא ישמידו אוייבים כי זה גורם לפוסט טראומה….

געגועי לימים שהיה גברי להתבהם ולנצח במלחמות


לא דיברו אז על "פוסט-טראומה". ידענו שיש דבר כזה "הלם קרב" וייחסנו את זה לאנשים שחוו לחימה בסיטואציות איומות כמו החווה הסינית למשל.

לא יודע מה עבר על המחבלים ולא היה אכפת לי אז (וגם היום אין לי שמץ של אמפטיה אליהם. כל מראות הזוועה שראיתי בלבנון היו בצד שלהם, אולי בגלל זה אני לא מוטרד מהעניין כהוא זה) אבל אסור גם לשכוח ב"לבנון שלי" אנחנו היינו החזקים ומולנו אויב שחד משמעית היה לא שקול, אבל ידע לעקוץ את מי שהיה שאנן.

[OFF-RoaD]

למי שצריך, או חושב שהוא צריך, מוזמן לפנות אלי בפרטי בנושא היחידה לתגובות קרב.

חדורי מטרה, עושים עבודת קודש, בשקט ובנחישות. אמנם בלי פיצויים ואחוזים, אבל גם בלי סחבת ובירוקרטיה. טיפול נטו.

לא יודע איפה אני היום אם לא הם. ואני מכיר ממקור ראשון עוד די הרבה אנשים שהם הצילו.

Sent from my SM-G998B using Tapatalk

[זיף]

בתקופה שלך למחבלים היה פוסט טראומה. אם הם בכלל נשארו בחיים… שגם זה היה נדיר.

אחר כך פתאום נהיה לגיטימי לבכות בלוויות, הגברים התחברו לצד הנשי שלהם, הנשים התחילו לשרת כלוחמות, הצבא התחיל להילחם במדרון אחורי והפסיק לחתור למגע במטרה להשמיד את האוייב, ואם הוא כבר השמיד את האוייב נפתחת וועדת חקירה לוודא ששוב לא ישמידו אוייבים כי זה גורם לפוסט טראומה….

געגועי לימים שהיה גברי להתבהם ולנצח במלחמות

אין שום קשר ל"להתבהם" או לנצח. בסופו של יום כולנו (כולל כל הגיבורים האמיתיים או מאחורי מקלדת) בני אדם ולכולנו "מערכת הפעלה" דומה. היום פשוט קיים הרבה ידע על איך לטפל או למנוע מצבי פוסט טראומה, ומהצד השני הלחימה שינתה את פניה מאוייב מאד ברור של חייל של מדינה אחרת לאויב שטמוע בתוך אוכלוסיה אזרחית ומסבך את הלחימה.

אין קשר לבכי בלוויות או נשים בתפקידי לחימה. וגם אין קשר למשפטיזציה שהעלית. אלו בהחלט נושאים מורכבים שדורשים דיון, אך אינם קשורים לעניין הטראומה.

[boaz avrahami]

איך אתה יודע?

[זיף]

איך אתה יודע?

אני עובד סביב תחום בריאות הנפש בכמה ממשקים ב12 השנים האחרונות. יצא לי להכיר , לעבוד עם אנשים אחרי או עם PTSD פעיל וללמוד את התחום. פגשתי מצעירים ועד אנשים שלחמו ב67 ו73. זה שפעם לא היה לזה שם לא אומר שזה לא היה קיים. היום פשוט יודעים טוב יותר איך זה עובד. לכן לטעמי הקישור שלך אינו מדוייק.

[boaz avrahami]

קיים מחקר בנושא שיכול לתמוך בטענותיך?
כי בלי מחקר רציני דעתך לא נחשבת יותר מכל דיעה אחרת.

[asafk]

ואם זו דעתו? במה היא פחות טובה מכל דעה אחרת שהובעה כאן בדיון?


כדי לא להיכנס לפינה תחשבו שכל תגובה כאן מתחילה ב'לדעתי' יהיה לכם יותר קל.
אלא אם כן, כמובן, מישהו פותח ב'מחקרים קובעים ש...' ואז הוא צריך להביא סימוכין.

אוקיי..??

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

[boaz avrahami]

אם הוא היה כותב לדעתו לא היה עניין.
אבל הוא לא כתב וגם בהמשך הוסיף מימד של מי של מי שעמד קרוב לתחום הרפואה הנפשית…

לאף דיעה אין יתרון על אחרת עד שמדובר במשהו מגובה מדעית.

[זיף]

קיים מחקר בנושא שיכול לתמוך בטענותיך?
כי בלי מחקר רציני דעתך לא נחשבת יותר מכל דיעה אחרת.

אתה מוזמן לחפש חומרים ולראות שיש עלייה משמעותית בהתפתחות של המודלים הללו בשנים האחרונות- כדוגמת מודל מעש"ה שמסביר בצורה מאד ברורה את הדינמיקה שיוצרת PTSD.

הסבר טוב תמצא כאן :
https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C %D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D 7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99_%D7%9C%D7% 90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%99%D 7%94_%D7%91%D7%A9%D7%A2%D7%AA_%D7%97%D7% 99%D7%A8%D7%95%D7%9D_-_%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8_%D7%9E%D7%A9%D 7%A8%D7%93_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9 0%D7%95%D7%AA (https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C %D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D 7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99_%D7%9C%D7% 90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%99%D 7%94_%D7%91%D7%A9%D7%A2%D7%AA_%D7%97%D7% 99%D7%A8%D7%95%D7%9D_-_%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8_%D7%9E%D7%A9%D 7%A8%D7%93_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9 0%D7%95%D7%AA)

[asafk]

גם אתה ואחרים לא כתבתם 'לדעתי' ובכל זאת.... כתבתם דעה או אבחנה אישית והיא לא טובה יותר או פחות משל כל אחד אחר.
כמאמר הפתגם - דעות הם כמו חורי תחת. לכל אחד יש.
זה דיון קשה גם ככה - למה לקחת אותו למקום הזה?

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

[boaz avrahami]

אם ניצמד לעובדות, כתבתי לאורך השרשור שאני חושב שזה נושא ראוי למחקר.
יש לי כל מיני דעות והשערות אבל אני ממש לא מבין בתחום והייתי שמח לקרוא משהו מדעי.

[איל מ]

בועז,
הנה משהו מדעי שתומך בדיעה של "אבחון יתר":
https://www.scientificamerican.com/article/post-traumatic-stress-trap/
אישית, זה לא מסתדר עם התמונה שאני מכיר במציאות. ויש הרבה "חורים" שהמחקר הזה לא מתייחס אליהם.
זה טוען שאין אבחון יתר, אלא שהכלים לאבחון נעשו טובים יותר (קישור להורדת pdf):
https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/070674370705200805&ved=2ahUKEwil6s2K3s30AhXGgv0HHW1ZDMIQFno ECAgQBg&usg=AOvVaw1kCWEBpyJsqf8Je00sVfqH

[גיא]

הגיע

תודה

https://uploads.tapatalk-cdn.com/20211206/0c79f418b6608f53600e127e42f67885.jpg

[גיא]

ואחרי התחלת קריאה …

העובדה שקראתי גם את יומן הטיול שלך מוסיפה לדמיון של החלק של הטיול.

הנסיון מהצבא עוזר לחלק השני.

שפו. !

כתוב יפה מאד. זורם וקשה להניח את הספר.

[assafy]

הגיע גם אלי

[Snir]

אני כבר אחרי הפרק הראשון, מאוד סוחף וקשה לעצור את הקריאה.
אפילו חזרתי לרפרוף קצר ביומן שיפוץ של הטנדר בשביל להשלים לעצמי את התמונה.

[boaz avrahami]

זה מגיע עם שליח או בדואר?

[גיא]

זה מגיע עם שליח או בדואר?

שליח עד הבית

אני כבר בעתלית.

[rantop]

הוזמן!

[דרור ברלי]

הגיע.
אין לי סבלנות לנסוע לחולון לאסוף אותו.

[ADaShim]

הוזמן

[tu3s]

יש כתבה על עמרי והטנדר.
המוסף לשבת ידיעות אחרונות.
https://i.ibb.co/fdFXjDW/IMG-20211210-080120.jpg (https://ibb.co/v4qc0XW)

[גיא]

סיימתי.

חזק !

[boaz avrahami]

סחטיין…אני אפילו עוד לא קיבלתי אותו

[assafy]

שאפו על החשיפה המלאה והמסע האישי.
מקווה שתמצא שלווה ושההוא שם בחוץ לא יטריד.
מהכתבה אני למד ששרתנו באותו גדוד ואולי אפילו באותה פלוגה (ב'?) אך כמובן שבזמנים שונים. המח"ט שלך שיטרית היה המ"פ שלי.
דווקא מלבנון אני לא נושא עימי משאות כבדים למרות שהייתי מעורב מהצד באירוע ואדי צבארין (באותה תקופה חיזבאללה עדיין היה עסוק מאוד בלחימה פנימית מול אמל), אך יש לי חוויות לא פשוטות מהימים ה"עליזים" של האינתיפאדה הראשונה ואחר כך גם השניה במילואים וכל היתר.

[im_ri]

תודה!
שטרית אכן היה המח"ט.

[airzax3]

הוזמן
שיהיה בהצלחה

[ניר ל]

פוסט טראומה זה לא דבר חדש בועז, במסגרת תואר ראשון עשיתי על זה עבודה שטחית (מה נקרא סימנריון). ההבדל הוא שהיום כל מי שיש לו אפילו חלק מהתסמינים מודע לזה ומדבר על זה. בעבר פשוט סתמו את הפה ומתו מבפנים במקרה הטוב, או הרסו חיים שלהם ושל אחרים בלי להבין למה במקרה הרע.
ואני מכיר מקרוב, מאוד מקרוב, כמה אנשים (מהדור "ההוא") שחווים את כל התסמינים, בפריחה מלאה, בלי להיות מאובחנים.
חלק מהתאוריות, מדברות על כך, שדווקא מודעות לנושא, ויותר מכך, לקראת מה אתה הולך בקרב, או מה קורה איתך ומסביבך, מסייעות בהפחתת הסיכוי לתופעה. ובזה הצבא התקדם שנות דור. לא עוד חיילים שהולכים בעיוורון וממלאים פקודות.
וכאן אנחנו פותחים פתח לדיון שלם של מה עדיף, וכיצד מדינה מודרנית מנהלת מלחמה, כשכל זה כמובן לא החלטות של מצביא כזה או אחר, אלא של האוכלוסיה, והאם היא מוכנה לספוג אבידות בנפש.

הלכתי להזמין ספר. עדיף שמישהו כאן יהנה מהשקלים מאשר איזה סיני, או אמאזונה, על משהו אחר שאני לא חייב.

קראתי את השרשור כולו והכי התחברתי לזה. גם אני מכיר מקרוב לצערי שני גיבורים הלומים "מהדור ההוא" שניהם הלכו לעולמם על הרקע הזה בשנים האחרונות. אחד נשרף כולו בטנק ביוה"כ ועבר מאות ניתוחים במשך השנים, זה היה כלום לעומת מה שעבר מבפנים ומה שעולל למשפחתו (התחתן כמה ימים לפני המלחמה) אנחנו במשפחה הקצת יותר רחוקה לא היינו מודעים לזה - כי הסתירו.
השני היה לוחם סדיר ב 890, השתתף וניצל מקרב החווה הסינית שבו פינה במשך כיממה את מה שנשאר מהחברים שלו, ניהל חיים נורמאליים לחלוטין, אבל זהו שלא... בשנות החמישים שלו הוא התפלף והכל חזר, כבר לא יצא מזה, הוכר ע"י משהב"ט יומיים לפני שנפטר.

לדרור אולי אין פוסט טראומה, גם לי לא, למרות שקיבלתי בדואר את אות המערכה בלבנון עם ההקדשה מהרמטכ"ל, פשוט כי החוויות שאני עברתי בצבא לא היו קשות או מטלטלות, תכלס היה לי שירות זולה, לא הגעתי למצבים שבהם הפנמתי שאין לי סיכוי לשרוד או ראיתי את חבריי הטובים מתפרקים מטר ממני, איבדתי חברים בצבא בתאונות מבצעיות או כתוצאה מהתאבדויות (שגם הן לא נבעו מפוסט טראומה). ראיתי גופות מרוטשות של מחבלים או של כאלו שנרצחו ע"י חבריהם - הייתה תקופה כזו באינתיפאדה הראשונה שהם היו רוצחים בצורות אכזריות מאד ומתעללים בגופות והכל תחת הכיסוי של "משת"פ" ואני הייתי תקופה קצרה בתפקיד שיצא לי להתממשק עם הגופות האלו ... זה הכי קרוב לזוועה שאני מכיר, אותי זה מאד סיקרן בזמנו - היום כשאני נכנס למרפאה ומריח דם אני מתעלף, גם ריח של בשר חרוך, אבל לא של סטייקים... אולי זה קשור ? אין לדעת.

בועז, עזוב אותך ממחקרים, יצאת פיתה, תפוס מישהו קרוב לך גם מדור תש"ח שחווה קרב אמיתי וממושך עם סכנת חיים מוחשית או נכח בזירות פיגועים קשים ותתחקר אותו, תהיה בטוח שגם הוא שרוט. גם ניצולי מחנות השמדה הדחיקו בזמנו, זה בדיוק אותו סיפור.

[boaz avrahami]

ניר, לדעתי כולנו אוספים שריטות כאלו ואחרות במהלך החיים. ככה אנחנו מתעצבים נפשית כבוגרים ומנוסים. לא הייתי מגדיר את כולנו כפוסט טראומתיים.
אפשר שנהיה בקרב/ סכנת חיים בלי פוסט טראומה?

לא יודע אבל נראה לי מוזר האופנה הזו של הפוסט טראומה.
אני חלילה לא מבקר את מי שבאמת עובר חוויות פוסט טראומתיות וקשה לו אבל יש לי הרגשה לא מבוססת שזה נהיה אצל חלק טרנד או מפלט לקשיי הקיום…

פיתה? שיהיה

[גיא]

בועז אתה יכול לרדת מהסולם ..

זה שיש דיבור עכשיו זה בגלל שיש דיבור עכשיו .. קודם לא היה דיבור.
פגיעה נפשית כתוצאה מפחדים מבוססים מאד .. כמו למשל שיש מישהו מולך שם בחושך שאתה לא רואה אבל אתה אצלו על הכוונת .. זה משהו מאד !! אמיתי.

גם אם אתה אישית לא חווית את זה.

[ניר ל]

https://www.haaretz.co.il/misc/1.1072400
מצטער שמצאתי את הסיפור רק בעיתון הארץ ... אבל נראה לך שקיים מישהו קשוח יותר מרפול ?

ומה לגבי יצחק רבין שהיה הלום קרב ממלחמת השחרור ואושפז ערב ששת הימים בבי"ח פסיכיאטרי ?

לשאלתך, לדעתי כן, כל מי שבאמת עבר חוויות מטלטלות נשרט, זה לא אומר שלא יכל לקיים חיים מלאים ופוריים לאחר מכן, פשוט הצליח להדחיק וגם היה עניין של להסתיר - עובדה שעד היום רק מעטים מודעים לשני הנ"ל ומניח שאם הציבור היה חשוף לפוסט טראומה של רבין באותה תקופה אז כנראה שלא היתה לו קריירה בטחונית/ פוליטית.

תגיד לי אתה - אפשר שמישהו יצא ממחנה השמדה ללא פוסט טראומה ? אז איך זה שניצולי מחנות נראו ותפקדו ברובם בצורה נורמטיבית (למעט העניין של לא לזרוק אוכל נניח) ?

נ.ב. פעם גם לא היו בכלל הומוסקסואלים והיום הם בכל מקום, גם זה טרנד לדעתך אני מניח...

[boaz avrahami]

ניר, אתה מתחיל להתקרב למה שאני טוען.

את ההמשך נעשה במפגש או בארוחת צהריים בשוק צפון.
מה שיש לי לומר עלול להתקבל כאן בצורה לא טובה כי הטרנד עכשיו שונה.

פעם המושג גבר היה מתפרש אחרת ואני לא מפרש אותו כאן

[ניר ל]

פעם היה הרבה יותר גרוע מהיום, הכל היה מתחת לשולחן, עושה רושם שאתה מתגעגע לתקופה ההיא...

[אומי5]

בועז, אני לא בטוח מה אתה מנסה להגיד, אבל מה שאני מבין ממך זה : פעם היו מתלוננים פחות.

זה כאילו הראה על חוזק אבל הוביל למצב הפוך, בתים מפורקים, אנשים שסבלו עשרות שנים בשקט לבד, התאבדויות לא מוסברות ובמקרים מאוד קיצוניים התפרצויות הזויות כדוגמת רצח התיירים בדרך לאילת.

אני חושב שאצל חלק מהאנשים (אולי גם אצלך) התפיסה היא שמי שמדווח על עצמו כפוסט טראומתי אוטומטית הופך לאחד שלא יכול לעשות כלום ועובר לחיות על "חשבון" החברה.

בפועל יש הרבה שמתפקדים רק בזכות זה שהם התלוננו, עברו טיפול, והשתקמו או למדו איך לחיות עם המשקולת הזו.

[דרור ברלי]

פעם גם לא דיברו על הטרדות מיניות.
שכל אחד כאן, גם בני ה-50+, ישאל בבקשה את אמא שלו. אתם תהיו המומים מהסיפורים על ההטרדות וההצקות.
זה היה מקובל, "כולם עשו את זה" - אבל גם היה דיסקרטי. מתחת לשולחן. אף אחד לא דיבר על זה בפומבי.

פעם גם לא ידעו מה זה פדופיל.
היום רוב האנשים שאני מכיר לא מאפשרים לילדים שלהם לשחק ברחוב "כי מסתובבים בחוץ כל מיני סוטים".

היום הכל חשוף והכל מתפרסם וכולם מדברים. על הכל. ואולי טוב שכך.

ומסתבר שתגובות קרב זה עניין רציני וכואב שצריך לטפל בו, כי הוא הורס לאנשים את החיים ואת איכות החיים.


הספר מאלף. נקרא בנשימה עצורה.

[boaz avrahami]

פעם גם לא דיברו על פמיניזם והיום לא מפסיקים לדבר על פמיניזם ורוב הנשים שאני מכיר לא מגדירות עצמן כפמניסיות. במיוחד לא כשצריך לשלוף ארנק.

אני לא טוען שאין…
אני טוען שיש אינפלציה לא מוסברת(!)

[ניר ל]

אולי זה היה שונה אם הן לא היו מרוויחות 30% פחות ממך באותו תפקיד ...

[זיף]

ניר, לדעתי כולנו אוספים שריטות כאלו ואחרות במהלך החיים. ככה אנחנו מתעצבים נפשית כבוגרים ומנוסים. לא הייתי מגדיר את כולנו כפוסט טראומתיים.
אפשר שנהיה בקרב/ סכנת חיים בלי פוסט טראומה?

לא יודע אבל נראה לי מוזר האופנה הזו של הפוסט טראומה.
אני חלילה לא מבקר את מי שבאמת עובר חוויות פוסט טראומתיות וקשה לו אבל יש לי הרגשה לא מבוססת שזה נהיה אצל חלק טרנד או מפלט לקשיי הקיום…

פיתה? שיהיה

אפשר שנהיה בקרב או סכנה בלי טראומה. אבל יש פה לא מעט משתנים שנכנסים ויכולים לנבא (והיום פשוט מכירים בהם) אם הארוע ייהפך טראומטי או לא ואם יש לו פוטנציאל להפוך לארוע פוסט טראומטי עם כל האפקטים המאפיינים.

[im_ri]

בועז - מקווה שהנושא עם המשלוח שלך ייפתר במהרה (צפי לרביעי).
מקווה גם שעם קריאת הספר תצליח להבין קצת יותר טוב את העולם שבו אני חיי - ואולי גם את עולמם של אחרים שחיים ככה.

[amirmoshe]

בסופו של דבר אני מאמין שכל מי שהיה בסיטואציות כאלו לוקח עימו דברים. חלק יותר וחלק פחות.

היום יש יותר פתיחות ופחות מביש לדבר על הכל.

רק לפני שבועיים אחרי הפיגוע בעיר העתיקה לקחתי חבר טוב, שוטר, שהיה בזירה לבית חולים. 4 ימים אחרי הארוע שהבן אדם ללא שינה וכל פיפס מקפיץ אותו.

אף אחד לא יודע איך הנפש תגיב בארועים שכאלו.

מרגיש לי שאתה עושה דרך טובה ונכונה בהתמודדות. הלוואי ותצליח בכל.

Sent from my SM-G970F using Tapatalk

[אורי ק.]

אני לא טוען שאין…
אני טוען שיש אינפלציה לא מוסברת(!)

בחודשים האחרונים, יצרתי קשר מחדש עם שני חברים מהסדיר, שחוו כמה מהמראות הקשים שהיו למלחמת לבנון השניה להציע. שירתנו יחד אז, וגם שנה אחרי המלחמה עד השחרור, ואף פעם לא דמיינתי שהם יכולים להיות פוסט טראמוטיים.
עם השנים ואחרי השחרור הקשר התרופף וחודש כאמור רק לאחרונה, כשאחד מהם החליט שהוא מתחיל, סוף סוף, לטפל בעצמו והיה זקוק לעדות שלי.
כשאתה לוחם משוחרר בן 21, 24, 26, לא ממש קל ופשוט לבוא ולבכות ולהעיד ולפתוח את הפצעים.
"אני לוחם", "אצלנו לא בוכים", "רבים נהרגו ונפצעו פיזית, מה זה קצת פציעה נפשית".
הרבה יותר פשוט להדחיק. במיוחד אם לא קיבלת שום הכוונה או טיפול בזמן אמת.
אבל ההדחקה טובה לזמן מסוים, שנה שנתיים, חמש, עשר שנים. בסוף- הלילות הרטובים מפיפי, והגירושים מהאשה שלא יכולה לסבול גבר אפתי שמרוכז בהתקפי החרדה של עצמו רוב היום, והבריחה לחול לשנים רבות כי פה כל כמה חודשים יש אזעקות, והתקף החרדה בחניון מתחת לעבודה שלא מאפשר לך לצאת מהרכב ולך תסביר לבוס למה איחרת, והמראות והריחות שעולים ושבים עם כל אסוציאציה מטופשת שפוגשת אותך ברחוב בלי כוונה- כל אלה לא מאפשרים להדחיק יותר.
ואנשים "יוצאים מהארון".
ומבינים שאלה לא חיים. ושצריך לטפל, ושיש איך לטפל. וגם אם הדרך אל מול היחידה לתגובות קרב ומשרד הביטחון היא דרך חתחתים, המסע שווה רק בשביל ההכרה, והטיפול והפתרונות שיש לתת להם.

אין אינפלציה בועז, פשוט כנראה שעם הזמן יותר ויותר מקרים מתגלים, וכנראה שיש יותר ויותר פתרונות לתת להם, אז הדברים צפים על פני השטח.

[rantop]

עמרי, סיימתי לקרוא את
הספר אתמול. בהחלט מרתק! לא הצלחתי לעצור.
(מט״ק ב7 בדימוס)

[im_ri]

עמרי, סיימתי לקרוא אתהספר אתמול. בהחלט מרתק! לא הצלחתי לעצור.(מט״ק ב7 בדימוס)תודה רבה, רן.

[sus]

היה קשה להוריד את הספר מהיד.
כל הכבוד לך!

[ניר ל]

הספר נשלח מארה"ב ?

[im_ri]

הספר נשלח מארה"ב ?
אכן, שלך מגיע מ Cincinnati


:)

- - - Updated - - -


היה קשה להוריד את הספר מהיד.
כל הכבוד לך!
תודה שלקחת אותו ליד מלכתחילה !

[דרור ברלי]

לא בדקתי מאיפה נשלח אלי.
כתוב עליו שהודפס בפולין.... נו שויין. סגירת מעגל.

עמרי, הספר מהפנט.
קבל חיבוק וטפיחה רצינית, כזו של טנקיסטים (נוב' 84, חטיבה 500, מגח 6מ. טיילנו עליו לא מעט בחלק מהמקומות שמוזכרים בספר)

[im_ri]

תודה דרור.
אכן מפולין, הוא גם עבר בספרד לפני שהגיע אלייך.

[מיכה100]

ספר חזק מאוד עמרי, שאפו גדול.

Sent from my HD1903 using Tapatalk

[im_ri]

תודה רבה מיכה.
זה ממש יעזור אם את המילים החמות (או את הספר הפיזי) תעבירו גם לאנשים שסביבכם.

שוב תודה!

[מיכה100]

זה ממש יעזור אם את המילים החמות (או את הספר הפיזי) תעבירו גם לאנשים שסביבכם.

Way ahead of you.
כבר גיליתי קרובת משפחה שהיתה משקית ת"ש בגדוד שלך :).

[im_ri]

רעות?

[מיכה100]

אכן

Sent from my HD1903 using Tapatalk

[im_ri]

אוי מדהים. היא כתבה לי

[kd2]

שלום עימרי,

קראתי ואני מצטרף לממליצים.
ראשית מאחל לך שכל מה שתיארת בספר יהיה מאחוריך, והלוואי והחשיפה הזאת תעזור. מגיע לך !
מרגיש שיש לי כל מיני שאלות, אבל יותר למדורה מאשר פה על דפי הפורום...

כמה דברים שהיה לי בכל זאת להגיד בעניין :

1. אני מניח שהתשובה למה שאגיד עכשיו היא ש"הספר מנסה להתמקד חזק בפוסט טראומה ולא במסביב" , אבל:

א. לא מאמין שלא הגיעה אפילו תמונה אחת של הטנדר לספר.
ב. ביקורת בונה בלבד, לטעמי החלק שמתאר את השתלשלות האירועים בלחימה, אולי יכול להיות "מסודר" יותר,
אני קראתי אותו פעמיים כדי ממש להתאפס עליו.
אני חושב ש-מפה אולי הייתה עוזרת לתחושת ההתמצאות וההבנה מי נגד מי (או שאולי מבחינה ספרותית ניסיתם להמחיש קצת מהכאוס
ועירבוב הימים אחד עם השני).


2. קניתי את הספר...
גם כי המליצו פה,
גם כי עקבתי אחרי הטנדר בזמנו,
גם במן אחווה גיפולוגית בקטנה,
וגם כי חשבתי להעביר אותו הלאה לאנשים סביבי שהכל איתם לכאורה "בסדר", שחשבתי אולי אולי שהם צריכים את הגב הרשמי הזה להגיד - זה בסדר, זה קורה לטובי בנינו, זה לא בושה בשום צורה ושאם צריך - אז לטפל.
ובסוף הספר יצאתי עם התלבטות גדולה אם בכלל לעשות דבר כזה, שעלול לעורר שדים שכרגע לא קיימים.
על משקל, if it aint broken, dont fix it.
אם יש מישהו שעבר מה שעבר והצליח להכיל/למסגר/לשכוח, אז אני בטח לא רוצה להיות זה שיהיה חתום על זה שפתחתי תיבת פנדורה.
אולי יש לך תובנות בנושא (חושב שזאת שאלה שעלתה להמון המון קוראים).

בהצלחה עם הספר ובכלל
ים

[im_ri]

התשובה שלי היא: It's already broken, או לפחות דורש התייחסות.
ובגלל שאנחנו בפורום של ג'יפים אתן לך דוגמה. זה כמו שאחרי טיול בבוץ נכנסו מים לסרנים - מבחוץ הכל נראה ונשמע תקין ואולי תוכל לנסוע ככה עוד הרבה שנים, בסוף זה מתפוצץ.

אני לא מכיר מישהו אחד שפתח את מה שאתה קורה לו 'תיבת פנדורה' והצטער.
עם זאת, אני כן מכיר עשרות שלא פותחים ובינתיים משלמים מחיר בלי בכלל להבין שמשהו לא בסדר או מנהל להם את החיים.
אבל מה אני מבין, תתייעץ עם בעל מקצוע מתאים - למרות שקשה לי להאמין שתמצא אחד שיגיד שעדיף להדחיק או לשמור בבטן.

תודה על הביקורת - יש הרבה מחשבה מאחורי כל החלטה על מבנה הספר והתיאורים שמופיעים בו. זה תקף בעיקר להחלטה להשאיר את המחברות בדיוק כפי שנכתבו לפני 15-16 שנים והבחירה לא לכלול מפה או תמונה של הטנדר :)

[מיכה100]

אני לא מכיר מישהו אחד שפתח את מה שאתה קורה לו 'תיבת פנדורה' והצטער.
עם זאת, אני כן מכיר עשרות שלא פותחים ובינתיים משלמים מחיר בלי בכלל להבין שמשהו לא בסדר או מנהל להם את החיים.

תשובה מדהימה, גזרתי ושמרתי.
מזכיר לי חבר שהמלצתי לו על 'דלעת', ספר עוצר נשימה שקראתי בלגימה אחת. החבר (עם שירות ארוך בלבנון) החזיר לי את הספר תוך אמירה שהוא החליט לא לקרוא אותו.

Sent from my HD1903 using Tapatalk

[boaz avrahami]

עם קצת היסוסים ולא פוליטיקלי קורקט כהרגלי אבל לדעתי מתבקש אחרי שההחלטה להיחשף הייתה שלך.

לא יודע אם הוגן לכתוב לפני שסיימתי את הקריאה ובמיוחד שבפורום יש לי סימפטיה גדולה לעמרי.

אני חייב לומר שאני נעצרתי בשלב שהגעת לרמת
הגולן אחרי תאורי הפחד מהחושך.
יש לי כרגע קושי גדול לגעת בספר ועם שאלות גדולות מאז שעצרתי ביני לבין עצמי לגבי תהליכי המיון בצבא לתפקידי פיקוד ועוד קרביים מבחינת חסינות נפשית.
מטריד אותי מאוד שהכותב אפילו לא היה בתוך קרב של ממש וכבר התפרק.
לא יודע….
אני אנסה להתגבר על המחסומים שיש לי כרגע. בקרוב מתפנה לי גם קצת זמן לקריאה.
מקווה שדעתי תשתנה בסוף

[im_ri]

מטריד אותי מאוד שהכותב אפילו לא היה בתוך קרב של ממש וכבר התפרק.

אחרי 10 שנים של טיפול שבועי, חמש שנים של כתיבה ומאות שיחות בנושא רק בחודש האחרון - אני חושב שרק עכשיו, אחרי שקראתי את ההודעה שלך, הצלחתי להבין למה היה חשוב להוציא את הסיפור הזה לאור ולעורר את השיח.

[גיא]

חשוב חשוב.

אבל לא הבנתי מילה ממה שבועז כתב.

למה לא היה בתוך קרב ?

[im_ri]

אבל לא הבנתי מילה ממה שבועז כתב.
למה לא היה בתוך קרב ?

למה? כי הוא לא קרא את הספר ....
(והשאלה בכלל לא אמורה להיות סביב היה או לא היה בקרב... זה חלק גדול מהבעיה)

[גיא]

למה? כי הוא לא קרא את הספר ....
(והשאלה בכלל לא אמורה להיות סביב היה או לא היה בקרב... זה חלק גדול מהבעיה)

מאז סיימתי את הספר ( ובעצם כמה שנים כבר ) אני מנסה להבין אם יש איזו תיבת פנדורה מסתתרת אצלי או שאני סתם דפוק.

[kd2]

עימרי תודה על התשובה.
בעודי מתלבט בסוגיה, הפיתרון הזמני הקל שלי היה לרכוש עוד עותק ובכך לחלוק את האחריות עם מישהו אחר :p

[airzax3]

אני כבר לא זוכר כמה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שבה לקחתי ספר ליד וקראתי אותו ברצף מתחילתו ועד סופו...

אני מקווה שלא תזניח את האוצר שיש לך בידיים ותמשיך לכתוב!

מאחל לך שתצליח להשאיר את האור דולק גם כשחשוך בחוץ...

נחום.

[im_ri]

תודה רבה נחום.

[im_ri]

מי שקרא ומי שרוצה לעזור - מעכשיו, ניתן לתרום ספר במחיר עלות למי שתבחרו.

זו יכולה להיות עמותה או גוף שעוסק בטיפול וסיוע לכאלה שחוו טראומה או מתמודדים עם תגובות קרב, משוחררים טריים, חבר או חברה שלדעתכם צריכים לקרוא את הספר, ספריות – או כל רעיון אחר.
מוזמנים להפיץ ולשתף לארגונים או תורמים רלוונטיים.

איך זה עובד?
רוכשים עותק לתרומה בעלות 40 ₪ המכסה את עלות הדפסת הספר ומחיר המשלוח ואני אדאג שהספר יגיע לאן שתבחרו.
https://www.omrigi.com/donate-book


עד כה נתרמו ספרים לעמותת "לא מפקירים פצועים בשטח", עמותת "אחים לחיים", נט"ל - קו הסיוע של משרד הביטחון, רמפה - קהילת קציני השריון, פרויקט ספריית שביל ישראל ועוד עשרות עותקים שחולקו במתנה כדי להגביר את המודעות לנושא.
טנקס!

[איל מ]

אז קראתי את הספר.
מעבר לתובנות וההצצה המאוד אינטימית שהוא נותן לעולם של פגועי הפוסט טראומה (לא נתקלתי בפתיחות כזאת מעולם), הוא גם כתוב בכשרון רב ולמעשה לא ניתן להורידו מהידיים.
יש לך כשרון להכניס עניין לכל פרט שאתה מספר, גם אם זה משהו איזוטרי כמו מישהו שלא מצליח למנוע מחתול להכנס לבית. אתה יודע לספר סיפור וגם לרגש.
כל הכבוד, ומאחל לך לילות שקטים.

[ברק לוי1]

הזמנתי, הגיע, קראתי כמעט רצוף.
בהחלט כתוב בכשרון רב וערוך היטב. רמת הפתיחות והאינטימיות יוצאת דופן ונדירה. מאחל לילות שקטים ושלווים וימים מוצלחים. אעביר את הספר בזהירות למכרים טובים.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[im_ri]

תודה רבה ברק ואיל, על הזמן שהקדשתם לספר ועל המילים החמות.

[alto]

קראתי כמעט רצוף תוך 36 שעות, כתוב מעולה!

[im_ri]

קראתי כמעט רצוף תוך 36 שעות, כתוב מעולה!

הודעות כאלה משאירות אותי ללא מילים.
אז רק אגיד תודה רבה.

[מיכה100]

https://www.haaretz.co.il/news/education/1.10773903?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share לדעתי שאפו לעיריות המדוברות.

Sent from my HD1903 using Tapatalk

[איל מ]

https://www.haaretz.co.il/news/education/1.10773903?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share לדעתי שאפו לעיריות המדוברות.

Sent from my HD1903 using Tapatalk

בסטיה קטנה מהנושא,
דווקא בניגוד לעיריות אחרות (וגם רוב תנועת הקיבוצים), שהורידו או הפחיתו את הזיקוקים ביוזמתן, או אחרי שהנושא הובא לתשומת ליבם, דווקא עיריית תל אביב התעקשה להתבצר בעמדתה, ורק אחרי שעירבו כל מיני גורמים ואיומים בסקנדל, הם עשו טובה.
אבל... בסוף התוצאה חיובית, אז יאללה. שיהיה יום עצמאות שמח ושקט.

[im_ri]

משתף בכתבה שהתפרסמה במאקו על הספר
https://bit.ly/3ncLSo3 (https://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-f0ca5ab70818181026.htm?sCh=3d385dd2dd5d4 110&utm_source=Jeepolog&utm_medium=post&utm_campaign=post)

לרגל שבוע הספר העברי ובכל חודש יוני הספר נמכר בהנחה.
www.omrigi.com (http://www.omrigi.com)

[im_ri]

בשעה טובה גם פרויקט תרגום הספר לאנגלית הסתיים.
מוזמנים להעביר הלאה.
www.omrigi.com/amazon (http://www.omrigi.com/amazon)
(http://www.omrigi.com)
ואם למישהו מתחשק לסייע ולכתוב ביקורת בעמוד באמזון, זה ממש יעזור לקדם את הספר בהמשך (אפשר לכתוב ביקורת גם אם לא רכשתם את הספר באמזון).
/https://www.amazon.com/review/out-there (https://www.amazon.com/review/create-review/?ie=UTF8&channel=glance-detail&asin=8409507684)

תודה :)

144456

[גיא]

ואללה .. מזל טוב. אזמין לטובת קוראי הלא עברית שלי.

Sent from my DN2103 using Tapatalk

[im_ri]

ואללה .. מזל טוב. אזמין לטובת קוראי הלא עברית שלי.

Sent from my DN2103 using Tapatalk
תודה :)

[im_ri]

לצערי פוסט-טראומה הפך נושא רלוונטי מתמיד.
התארחתי אצל יואב ואייל בפודקאסט 4 על 4 בשבילים כדי לדבר על השיפוץ של הטנדר והסיוע שלו להתמודדות עם פוסט-טראומה.
מוזמנים להאזין לפרק.

https://www.omrigi.com/podcast-shvilim

עימרי