גלעד מהמרכז
14-04-25, 17:11
איך הזמן טס כשנהנים... עכשיו כשאני חושב על זה ומסתכל אחורה, כבר כמעט 20 שנה אנחנו נוהגים, מטיילים ונהנים בסובארו ארבע על ארבע גם בכביש וגם בשטח. 14 שנה גדלו הילדים באחורה של סובארו פורסטר דור שני, בקורונה שידרגנו ל-XV כחול גואש. לפני כמעט שנה התגלגלה לפיתחנו עיזה- אאוטבק 17 במצב אחלה. קפצנו על ההזדמנות.
דבר ראשון החלפתי לו את הגלגלים מהאלומיניום המפונפן (18 אינצ') לגלגלי פח מקוריים (17 אינצ'). זה איפשר לעלות בחתך הצמיגים ל-65 ולחזור לצמיג הכי אהוב עלי – מישלן לטיטיוד. קצת יותר מרעיש בכביש, אבל אחלה אחיזה גם וגם. וגם פעם כשרציתי להעביר את אחד הצמיגים ישנים לספייר שאל אותי שי בפנצ'ריית פרויד (חיפה)- תגיד, כמה פנצ'רים היו לך ב-120 אלף ק"מ האחרונים על הסט שאתה מחליף? ובסט הקודם? – האמת ש..לא היו לי.
התפתח סיפור אהבה. אוטו גדול, מרווח, נוח, שקט- כזה שמחפשים כל תירוץ לקחת דווקא אותו ולא את זה עם הדלקן. אלוף המרחקים הארוכים. יום שלם לנגב וחזרה- ללא עייפות נראית לעין או מורגשת בגב. האוטו מאוד רך, קצת יותר מתפזר מה-XV, אבל יופי של פשרה בין הנוחות ליכולת.
זה הטוב. מה שעוד יותר טוב- ב-S של העליה לטבעון אין לו מתחרים. בשטח- הוא מגהץ בשבילים במהירויות גבוהות יחסית לקודמיו, והכי מפתיע- האחיזה בתנאים יותר קשים- טובה יותר. הצלבות, שיפועים וכל מה שזרקתי לו מול הגלגלים- לא ממש עצרו את הרכב.
למען הסר ספק- אין הכוונה למעלה עשוש או דומה לו. אותי מעניין לטייל בשבילים ושבולדר או מעלון קטן כזה או אחר לא יגרום לי לשנות תוכניות בדרך ובעיקר לחשוש מהמבט המצמית הזה של -אמרתי לך, מה נכנסת לצרה הזו עם אוטו כזה. ופה הגיע הפחות טוב. האוטו הזה חטף מלמטה יותר מהאוטואים הקודמים. אולי בגלל בסיס הגלגלים הארוך. אולי בגלל שהעזתי יותר. בטח גם וגם. וכשהוא חטף, גם המבטים הגיעו...
היה ברור שצריך הגבהה. אין הרבה חומר ואפשרויות ממה שחיפשתי אצל הספקים השונים. וגם אני כבר הרבה זמן ושלושה סוברואים חופר ומקשקש עם נתי ושי מפנצ'ריית פרויד בחיפה. יש להם הצעה שכוללת:
- קפיצים כאלה או אחרים קשוחים יותר מהמקוריים במידה כזו שהם תומכים יותר טוב את משקל הרכב ומגביהים אותו.
- הנמכה של תת השלדה במקומות הנדרשים של פרימיטיב רייסינג, כולל הארכות לצינורות הבלם. זה מאפשר שמירה על זויות עבודה מקוריות ונכונות של מערכת המיתלים, הציריות ולא מצרה את מפסק הגלגלים.
- נאמנות לבולמים המקוריים המאוד מוצלחים של סובארו (או KYB). אין טעם להחליף אם הם תקינים.
- סט חוקי ומאושר.
אחרי כמה דפיקות השכמה מלמטה על המיגון שהאוטו הגיע איתו מהבעלים הקודמים, הלכנו על זה.
קבעתי עם נתי יום ושעה. העבודה כללה את הפירוק וההרכבה, איזון פרונט, רישום במשרד התחבורה. הקפיצים שהורכבו- איירונמן ירוקים מחוזקים. הבולמים המקוריים כאמור נבדקו למצבם ונשארנו איתם.
האוטו חזר אחה"צ. חתיך. גבוה. מלכלך את המכנס בגלל זוית הכניסה החדשה...
בפנים הכל מרגיש אותו דבר משום מה. לא מרגיש יותר גבוה. מתחילים לנסוע. מיד מרגישים בהאצה ובבלימה סטנדרטיים שהאוטו רוכן פחות. ה ר ב ה פחות. בלילה זה מגניב לראות כמה קו האור של הפנסים יציב ולא זז כמעט בהפרעות בכביש. האוטו מרגיש פחות רחפת, אבל הרבה יותר סופג באופן מפתיע הכל. במפרים שדרשו האטה, עכשיו מפרגנים גם להאצה. אני מנהג בכוונת מכוון לבורות על הכביש. הכל נספג. ועכשיו הוא ממש מהיר ב-S בעליה לטבעון... לתחושתי עוד לא מיצינו את כל היכולת שם.
ואז יורדים לשטח..
קודם כל הנוחות הנהדרת נשמרה, אבל כאמור זה מרגיש פחות רחפת ויותר ספיגה. כלום לא נדפק יותר מלמטה. הכל עובר מתחת- בלי לגעת. כמובן שגם בגלל הקשיחות היחסית של הקפיצים, המרווח הדינמי השתפר באופן מורגש בהחלט. והסטנדרט של מה מנסים לעבור עלה. ממש עלה. גם האחיזה השתפרה. איךשהוא מערכת המשיכה עובדת פחות, וגם פחות קשה. אתמול נסענו אני והילדה לטיול באיזה ציר מסולע ומקפיץ מעל תמרת. לפנינו נכנס לציר פולריס ריינג'ר. היינו עסוקים בלהסתכל על הנוף לעמק ולצלם. לקראת סוף הציר הייתי צריך להאט בגלל הריינג'ר...
תחושת הביטחון בעיזה עלתה פלאים. מצאתי את עצמי בודק צירים באיזה הכנת מסלול בסביבות בית ג'אן שלא הייתי מתקרב אליהם קודם, הנסיעה בחושך לשער אשמדאי- בכניסה למכתש הקטן הפכה לאוטוסטרדה. כל הקטע של לרדת מהאוטו ולבדוק רגע את המדרגה והזויות- לא קורה יותר. זוית כניסה ויציאה של הפגושים- נקודת תורפה ידועה בסובארו – כבר לא מעסיקה אותי.
שוב- הכל בפרופורציות. זה לא לנדקרוזר אפילו. בעוונותי, אני תמיד מעדיף את העוקף של העשוש, אבל אני חושב שאכנס אליו בלי פחד עם עיזה.
חסרונות?
- צריכת הדלק עלתה. נוסעים הרבה יותר בשטח בדרך לחוגים, ובכל הזדמנות אחרת... יש לזה מחיר.
- המגבלות לעבירות בשטח עלו, אבל הגעתי כבר למצב שבניסיון זינוק מול סלע (יותר גדול ממה שניסיתי קודם כנראה) התמסורת חתכה כח לגלגלים. זה עדיין לא קרה לי בעבר. לא משהו ששינוי קו וקצת תנופה לא פתרו.
- לא זול ביחס לעלות של הרכב. 8500 ₪ כולל מע"מ. מזכיר שלא כולל בולמים.
הסיכום של הארוע הוא שאחרי הרבה שנים של סובארו ושטח, אני חש שסופסוף עליתי על הנוסחה הנכונה. אאוטבק מוגבה נכון. עד עכשיו הופתעתי מהעבירות הבסיסית של הסובארואים למינהם ואהבתי את המכלול- בעיקר בכביש. בכל זאת היתה התפשרות בשטח, גם מול שבילים שרציתי. נגיד הירידה מהכביש לגבי פרס. עכשיו הגעתי לנקודת האיזון שבדיוק חיפשתי. כל מה שאני מחפש בשטח- לא עבירות לשמה, אלא טיול סביר ומהנה עם המשפחה- הרבה מעבר למה שפורסטר רגיל יאפשר, בלי לוותר על הנוחות המפנקת, החיסכון בדלק ועלויות החזקה מול רכבי שטח קשוחים יותר.
מומלץ בחום!
נ.ב. קצת מוזר שלא הזכרתי את גובה ההגבהה- האמת שלא מדדתי. אני מעריך שסביב ה- 5 ס"מ+/-. לא באמת מעניין אותי. השיפור כלכך מורגש דינמית, שהסטטי פחות קריטי לי. ומי שמגביה בשביל הרושם- הטאסות הצהובות מושכות הרבה יותר תשומת לב...
ע.נ.ב- סובארו מייצרים אוטו כזה ישר מפס היצור- ווילדרנס הם קוראים לגרסה הזאת וגם מקצרים לו קצת את יחס ההעברה בגיר. איך סמלת עוד לא מייבאים כזה לארץ?
דבר ראשון החלפתי לו את הגלגלים מהאלומיניום המפונפן (18 אינצ') לגלגלי פח מקוריים (17 אינצ'). זה איפשר לעלות בחתך הצמיגים ל-65 ולחזור לצמיג הכי אהוב עלי – מישלן לטיטיוד. קצת יותר מרעיש בכביש, אבל אחלה אחיזה גם וגם. וגם פעם כשרציתי להעביר את אחד הצמיגים ישנים לספייר שאל אותי שי בפנצ'ריית פרויד (חיפה)- תגיד, כמה פנצ'רים היו לך ב-120 אלף ק"מ האחרונים על הסט שאתה מחליף? ובסט הקודם? – האמת ש..לא היו לי.
התפתח סיפור אהבה. אוטו גדול, מרווח, נוח, שקט- כזה שמחפשים כל תירוץ לקחת דווקא אותו ולא את זה עם הדלקן. אלוף המרחקים הארוכים. יום שלם לנגב וחזרה- ללא עייפות נראית לעין או מורגשת בגב. האוטו מאוד רך, קצת יותר מתפזר מה-XV, אבל יופי של פשרה בין הנוחות ליכולת.
זה הטוב. מה שעוד יותר טוב- ב-S של העליה לטבעון אין לו מתחרים. בשטח- הוא מגהץ בשבילים במהירויות גבוהות יחסית לקודמיו, והכי מפתיע- האחיזה בתנאים יותר קשים- טובה יותר. הצלבות, שיפועים וכל מה שזרקתי לו מול הגלגלים- לא ממש עצרו את הרכב.
למען הסר ספק- אין הכוונה למעלה עשוש או דומה לו. אותי מעניין לטייל בשבילים ושבולדר או מעלון קטן כזה או אחר לא יגרום לי לשנות תוכניות בדרך ובעיקר לחשוש מהמבט המצמית הזה של -אמרתי לך, מה נכנסת לצרה הזו עם אוטו כזה. ופה הגיע הפחות טוב. האוטו הזה חטף מלמטה יותר מהאוטואים הקודמים. אולי בגלל בסיס הגלגלים הארוך. אולי בגלל שהעזתי יותר. בטח גם וגם. וכשהוא חטף, גם המבטים הגיעו...
היה ברור שצריך הגבהה. אין הרבה חומר ואפשרויות ממה שחיפשתי אצל הספקים השונים. וגם אני כבר הרבה זמן ושלושה סוברואים חופר ומקשקש עם נתי ושי מפנצ'ריית פרויד בחיפה. יש להם הצעה שכוללת:
- קפיצים כאלה או אחרים קשוחים יותר מהמקוריים במידה כזו שהם תומכים יותר טוב את משקל הרכב ומגביהים אותו.
- הנמכה של תת השלדה במקומות הנדרשים של פרימיטיב רייסינג, כולל הארכות לצינורות הבלם. זה מאפשר שמירה על זויות עבודה מקוריות ונכונות של מערכת המיתלים, הציריות ולא מצרה את מפסק הגלגלים.
- נאמנות לבולמים המקוריים המאוד מוצלחים של סובארו (או KYB). אין טעם להחליף אם הם תקינים.
- סט חוקי ומאושר.
אחרי כמה דפיקות השכמה מלמטה על המיגון שהאוטו הגיע איתו מהבעלים הקודמים, הלכנו על זה.
קבעתי עם נתי יום ושעה. העבודה כללה את הפירוק וההרכבה, איזון פרונט, רישום במשרד התחבורה. הקפיצים שהורכבו- איירונמן ירוקים מחוזקים. הבולמים המקוריים כאמור נבדקו למצבם ונשארנו איתם.
האוטו חזר אחה"צ. חתיך. גבוה. מלכלך את המכנס בגלל זוית הכניסה החדשה...
בפנים הכל מרגיש אותו דבר משום מה. לא מרגיש יותר גבוה. מתחילים לנסוע. מיד מרגישים בהאצה ובבלימה סטנדרטיים שהאוטו רוכן פחות. ה ר ב ה פחות. בלילה זה מגניב לראות כמה קו האור של הפנסים יציב ולא זז כמעט בהפרעות בכביש. האוטו מרגיש פחות רחפת, אבל הרבה יותר סופג באופן מפתיע הכל. במפרים שדרשו האטה, עכשיו מפרגנים גם להאצה. אני מנהג בכוונת מכוון לבורות על הכביש. הכל נספג. ועכשיו הוא ממש מהיר ב-S בעליה לטבעון... לתחושתי עוד לא מיצינו את כל היכולת שם.
ואז יורדים לשטח..
קודם כל הנוחות הנהדרת נשמרה, אבל כאמור זה מרגיש פחות רחפת ויותר ספיגה. כלום לא נדפק יותר מלמטה. הכל עובר מתחת- בלי לגעת. כמובן שגם בגלל הקשיחות היחסית של הקפיצים, המרווח הדינמי השתפר באופן מורגש בהחלט. והסטנדרט של מה מנסים לעבור עלה. ממש עלה. גם האחיזה השתפרה. איךשהוא מערכת המשיכה עובדת פחות, וגם פחות קשה. אתמול נסענו אני והילדה לטיול באיזה ציר מסולע ומקפיץ מעל תמרת. לפנינו נכנס לציר פולריס ריינג'ר. היינו עסוקים בלהסתכל על הנוף לעמק ולצלם. לקראת סוף הציר הייתי צריך להאט בגלל הריינג'ר...
תחושת הביטחון בעיזה עלתה פלאים. מצאתי את עצמי בודק צירים באיזה הכנת מסלול בסביבות בית ג'אן שלא הייתי מתקרב אליהם קודם, הנסיעה בחושך לשער אשמדאי- בכניסה למכתש הקטן הפכה לאוטוסטרדה. כל הקטע של לרדת מהאוטו ולבדוק רגע את המדרגה והזויות- לא קורה יותר. זוית כניסה ויציאה של הפגושים- נקודת תורפה ידועה בסובארו – כבר לא מעסיקה אותי.
שוב- הכל בפרופורציות. זה לא לנדקרוזר אפילו. בעוונותי, אני תמיד מעדיף את העוקף של העשוש, אבל אני חושב שאכנס אליו בלי פחד עם עיזה.
חסרונות?
- צריכת הדלק עלתה. נוסעים הרבה יותר בשטח בדרך לחוגים, ובכל הזדמנות אחרת... יש לזה מחיר.
- המגבלות לעבירות בשטח עלו, אבל הגעתי כבר למצב שבניסיון זינוק מול סלע (יותר גדול ממה שניסיתי קודם כנראה) התמסורת חתכה כח לגלגלים. זה עדיין לא קרה לי בעבר. לא משהו ששינוי קו וקצת תנופה לא פתרו.
- לא זול ביחס לעלות של הרכב. 8500 ₪ כולל מע"מ. מזכיר שלא כולל בולמים.
הסיכום של הארוע הוא שאחרי הרבה שנים של סובארו ושטח, אני חש שסופסוף עליתי על הנוסחה הנכונה. אאוטבק מוגבה נכון. עד עכשיו הופתעתי מהעבירות הבסיסית של הסובארואים למינהם ואהבתי את המכלול- בעיקר בכביש. בכל זאת היתה התפשרות בשטח, גם מול שבילים שרציתי. נגיד הירידה מהכביש לגבי פרס. עכשיו הגעתי לנקודת האיזון שבדיוק חיפשתי. כל מה שאני מחפש בשטח- לא עבירות לשמה, אלא טיול סביר ומהנה עם המשפחה- הרבה מעבר למה שפורסטר רגיל יאפשר, בלי לוותר על הנוחות המפנקת, החיסכון בדלק ועלויות החזקה מול רכבי שטח קשוחים יותר.
מומלץ בחום!
נ.ב. קצת מוזר שלא הזכרתי את גובה ההגבהה- האמת שלא מדדתי. אני מעריך שסביב ה- 5 ס"מ+/-. לא באמת מעניין אותי. השיפור כלכך מורגש דינמית, שהסטטי פחות קריטי לי. ומי שמגביה בשביל הרושם- הטאסות הצהובות מושכות הרבה יותר תשומת לב...
ע.נ.ב- סובארו מייצרים אוטו כזה ישר מפס היצור- ווילדרנס הם קוראים לגרסה הזאת וגם מקצרים לו קצת את יחס ההעברה בגיר. איך סמלת עוד לא מייבאים כזה לארץ?