tzurlis
28-07-07, 12:53
נווטתי לדיסקברי 97 של צוות ניר, דיזל 2500 אוטומט, במקור לתחרויות עבירות. הרכב בקטגוריית פרטיים - משופר ומוגן, אך ללא קסדות, ללא קשת התהפכות וללא כסאות מירוץ וללא חגורות בטיחות 4 צדדים. כל הראלי בוצע ללא נעילות משום סוג.
הראלי הורכב מארבעה מקטעים (סטייג'ים) בני 95- 180 ק"מ כל אחד, ומקטעי נסיעה מנהלתית בינהם: כלומר- כמו לבצע ראלי רייד רגיל, 4 פעמים ברציפות, ובנוסף ליסוע בכביש כ- 250 ק"מ. מכנית ופיזית, הרכב והנהג היו צריכים להתאים.
בהכנות המכניות הושקע סכום רציני ביותר בידי בעל הרכב. לפני התחרות, חודש לפני, הגיר עבר שיפוץ מלא. רוב צנרת הגומי במנוע, הוחלפה בחדשה. ברקסים נעשו לפני 25K והיו במצב מצויין. משאבות עברו בדיקה לחומרה ומה שלא היה תקין הוחלף. מנוע נבדק לעומק, מה שעשה בעיות תוקן \ הוחלף. צמיגים הוחלפו לשטח 265, מפירוק אך חדשים יחסית. צלבים ושאפטים נבדקו, מה שעורר חשד הוחלף. יום לפני, הוחלפו כל הקפיצים והבולמים לבילשטיין, ועקב כך - ממש לפני הזינוק, הוסף בשטח סטייבליייזר קדמי. נעשתה סיכה מלאה וגירוז כללי לצלבים ולמכלולים, לפני הראלי.
על רכב הסיוע היו ציריה ארוך וקצר, צמיג ספר נוסף, סרן קדמי, מוט היגוי, ושאפט, שמנים, צינורות נוספים, פעמון, ועוד. עלינו - הרבה בנדים בקטרים שונים, ברגייה, כלים ופטיש 3 קילו, צינורות מתכת בקטרים שונים לתיקוני צנרת, צינור רדיאטור מלא, שמנים, בוקסות סט מפתחות פתוחים מברגה חזקה לברגים ומפתח 32" לפאן קלאצ', ציוד חילוץ בסיסי, ספר אחד.
זנקנו אחרונים. הגיר (אוטומטי), שעבר שיפוץ כללי חודש לפני התחרות, התחיל לעשות בעיות מהתחלה והיה קשה להאיץ, עד ההילוך השלישי. זה מאוד האט את העסק.
סטייג' ראשון רץ בצורה סבירה. הנווט הלך טוב ולא היו טעויות, רק האיטיות בגיר בהילוכי ההתחלה הבהירה כי המטרה הפכה מ "סיום במקום ריאלי" ל "סיום" בלבד. הבעייה בגיר שיגעה אותי כנווט וחישובי המהירות ללקיחת מקום התרחקו... חלק ניכר מהראלי בקטע הזה היה במקטעים עם עבירות בינונית או עליות - ציר הנפט על עיקוליו והעליות, או מדרגות בשבילים על בזלת שטנקים טחנו, עיקולים חדים, חריצים ומהמורות עמוקות גם בקטעי המהירות. חוסר היכולת לפתח מהירות בהילוכים 1-3 היה מאוד בעייתי. מלבד זה, לא היו בעיות טכניות בסטייג'. בסטייג' הזה המהירות המכסימלית שלנו, לפי הג'פס, הייתה 98.3 קמ"ש, והממוצעת - 57 קמ"ש.
הרכב נכנס כמה פעמים בבורות גדולים במהירות גבוהה, בלי בעייה. לא עפנו ברכב אלא בכניסה לבור ענק במהירות גבוהה וגם אז הרכב טס הלאה. הבולמים והקפיצים עשו עבודה מצויינת, אבל במקרה כזה מחשב הרכב היה מקפיץ כל מיני מערכות ומגביל אותנו, ובשלב מסויים היה צריך לעצור, להדליק ולכבות.
בעיות שהתגלו - קושי קריטי בפיתוח מהירות בהילוך נמוך, קושי בבלימה במהירות גבוהה בירידה + חריצים. הרכב כבד, ולמרות אחיזה טובה מאוד של הצמיגים, היה קטע מעניין עם זווית התהפכות ורק גז מהיר (בירידה, על חריץ מטורף, תו"כ עיקול על תהום...) העביר אותנו.
בסטייג' השני הצלחנו להגיע ל- 108 קמ"ש, לאורך זמן, בישורות הגדולות על גדר ההפרדה או באזור, כולל גיהוץ מהמורות וחריצים וגשרי אירי. הנווט היה מדוייק אבל עם קטעים מלאי פניות קצרות כל 300- 1000 מטר שהאטו אותנו, במיוחד שעקב מגבלת הגיר, לא יכולנו לפתח בהן תאוצה וזחלנו.
למרות זה, עד רמות מנשה היינו בזמן טוב יחסית - כשעה ל- 85 ק"מ בשטח- וסגרנו פערים לצוותים שזינקו לפנינו. בכניסה לרמות מנשה נקרע צינור הטורבו, ביצענו תיקון והמשכנו (עיכוב של כ- 10 דקות). מייד אחר כך התחילה נפילת לחץ והתחממות מנוע קלה, נזילת שמן רצינית, מילאנו 2.5 קילו, ובעל הרכב חיזק ברגים ואילתר אטם חיצוני אטם להקלת הדליפה. (עוד 15 עיכוב דקות). לאחר 3 ק"מ נוספים, הרכב נטה והתחיל להשמיע קולות של מחרשה, ונגד עינינו המשתאות נראה הגלגל הקדמי - שמאלי כשהו משיג אותנו לאיטו.... הג'אנט נהרס, ברגים השתחררו ונעלמו, נשבר גוז'ון על הנאבה+ הלכה הברגה על עוד גוז'ון. שמנו גלגל ספר, הורדנו בורג מגלגל אחר, והמשכנו בזהירות.
בסטייג' השלישי נכנסנו יפה. לפני הסטייג' חברנו לסיוע והחלפנו לגמרי את צינור הטורבו, שכבר נקרע לחתיכות, קיבלנו נאבה חדשה אבל לא היה זמן להחליף אותה.
בישורות של דרך העפר המקבילה לכביש 6 הגענו למהירות מכסימלית של מעל 116 קמ"ש, לפי הג'פס. הבולמים והקפיצים נתנו מה שיש להם, הרכב גיהץ מהמורות ובמיוחד גשרי אירי שנמצאים שם. זו הייתה חוויה יפה מאוד ומלאת אדרנלין.
הגיר הלך ונהייה רע. בנקודה 10 איבדנו את הרוורס, למרות דרכי עפר נוחות למהירות - הקצב הואט משמעותית ולא עלה על 55 קמ"ש ממוצע כללי לסטייג', במקרה הטוב, כולל הטיסה מקודם.
בכניסה ליער יתיר סירב הגיר לעלות מראשון. החלפנו שמן גיר - לא עזר. להגיע לאילת ב- 30 קמ"ש, לא ריאלי. בזאת הסתיים הראלי מבחינתנו, ופרשנו. הרגשתי שעשינו כמיטב יכולתנו,ונתנו "פייט טוב" למרות התקלות, ובמגבלות הרכב. יש בזה גאווה.
סה"כ, הייתה חוויה מאוד יפה.
מסקנות:
1. במנוע הדיזל 2500 - דיסקברי לא חדש, מתוחזק היטב (החלפת חצי אוטו ושיפוץ \ שיפור מקיף של החצי השני) יכול לעשות ראלי רייד, לא יכול להגיע למהירויות תחרות אמיתיות אבל נחמד בקטגוריה הפרטית.להערכתי הצנועה, ההשקעה הנדרשת היא כ- 50K.
2. דיסקברי כנ"ל עם מנוע V8 בנזין יוכל להגיע למהירות תחרות בקטיגוריית T3, כלומר- יסגור 120- 150 בשטח, יאיץ מהר, ויפתח מהירות יפה בהילוכים הנמוכים. הבעייה היא המשקל שלו. בתאוצות האלה, לרכב במסה כזו, כל מהירות מעל 75 קמ"ש תהווה בעיית בלימה והחלקה, ובמהירויות הגבוהות, עם מרכז הכובד הגבוה - סיכוי מצויין להתהפכות. אז חוץ מכלוב התהפכות כמו שצריך (....), צריכים בוני הרכב לחשוב על שיפור מערכת הבלימה מכל הבחינות, ועל הנמכת מרכז הכובד, תוך שמירה על מהלך המתלה הארוך יותר ועל יכולות הבולמים \ קפיצים. להערכתי, הבלתי מקצועית בעליל, כל מרווח גחון סופי של 45 ס"מ ומעלה יעשה את העבודה.
3. הגיר הוא נקודת תורפה חזקה. כדאי מאוד שיהיה גיר ידני עם רפידות קרמיות....או גיר אוטומט עם מאוורר כפול, משולש, או חיצוני, או מיזוג על הגיר: וגיר להחלפה על רכב הסיוע...שוב, לא הייתי סומך על אוטומטי במקרים האלה וההעדפה היא לידני.
4. המנוע: צנרת ומחזירי שמן צריכים להיות חדשים, בדוקים, ועשויים בצורה מקצועית. אין פשרות. זה מנוע חדש אבל יש הרבה חוסר ידע בעבודה עליו. לא שאני יודע איך, אבל ראיתי מה קורה כשיוצאים ומישהו שוגה בטיפול או סגירה של משהו...
5. לפני יציאה, גם לטיול אך במיוחד לראלי, אסור לסמוך על חיזוק בפטיש אוויר של ברגים, במיוחד לא ברגי הגלגל. בגלל זה עף לנו הגלגל - הברגים לא היו ממש סגורים עד הסוף, מלבד אחד שבעצם החזיק הכל. בגלל זה הוא נשבר והגלגל, על ברגיו, יצאו לטייל עצמאית. אחרי החיזוק בפטיש אוויר, צריך לעבור עם מפתח ידני על כל הברגים: וכך גם בין הסטייג'ים. בברגייה צריך לקחת כמה ברגי גלגל.
6. התחממות מנוע ומיזוג אוויר: הראלי נערך בתנאי חום קשים מאוד, 38 - 40 מעלות. כל הנווטים קינאו בי על הנסיעה ברכב ממוזג. כמובן שהמיזוג הופעל בקטעי הקישור בלבד. בשביל הניסוי הטהור, הפעלנו מיזוג בקטע קצר והמנוע התחמם. חלק מזה נבע מאבדן השמן, אבל לא הייתי ממש בונה על המיזוג הזה...
7. איני יודע אם אפשרי מבחינה טכנית, אך ביטול, או ריסוט ידני תו"כ נסיעה, של מחשב הרכב בנעילת מערכות אחרי במפ רציני - חובה.
הראלי הורכב מארבעה מקטעים (סטייג'ים) בני 95- 180 ק"מ כל אחד, ומקטעי נסיעה מנהלתית בינהם: כלומר- כמו לבצע ראלי רייד רגיל, 4 פעמים ברציפות, ובנוסף ליסוע בכביש כ- 250 ק"מ. מכנית ופיזית, הרכב והנהג היו צריכים להתאים.
בהכנות המכניות הושקע סכום רציני ביותר בידי בעל הרכב. לפני התחרות, חודש לפני, הגיר עבר שיפוץ מלא. רוב צנרת הגומי במנוע, הוחלפה בחדשה. ברקסים נעשו לפני 25K והיו במצב מצויין. משאבות עברו בדיקה לחומרה ומה שלא היה תקין הוחלף. מנוע נבדק לעומק, מה שעשה בעיות תוקן \ הוחלף. צמיגים הוחלפו לשטח 265, מפירוק אך חדשים יחסית. צלבים ושאפטים נבדקו, מה שעורר חשד הוחלף. יום לפני, הוחלפו כל הקפיצים והבולמים לבילשטיין, ועקב כך - ממש לפני הזינוק, הוסף בשטח סטייבליייזר קדמי. נעשתה סיכה מלאה וגירוז כללי לצלבים ולמכלולים, לפני הראלי.
על רכב הסיוע היו ציריה ארוך וקצר, צמיג ספר נוסף, סרן קדמי, מוט היגוי, ושאפט, שמנים, צינורות נוספים, פעמון, ועוד. עלינו - הרבה בנדים בקטרים שונים, ברגייה, כלים ופטיש 3 קילו, צינורות מתכת בקטרים שונים לתיקוני צנרת, צינור רדיאטור מלא, שמנים, בוקסות סט מפתחות פתוחים מברגה חזקה לברגים ומפתח 32" לפאן קלאצ', ציוד חילוץ בסיסי, ספר אחד.
זנקנו אחרונים. הגיר (אוטומטי), שעבר שיפוץ כללי חודש לפני התחרות, התחיל לעשות בעיות מהתחלה והיה קשה להאיץ, עד ההילוך השלישי. זה מאוד האט את העסק.
סטייג' ראשון רץ בצורה סבירה. הנווט הלך טוב ולא היו טעויות, רק האיטיות בגיר בהילוכי ההתחלה הבהירה כי המטרה הפכה מ "סיום במקום ריאלי" ל "סיום" בלבד. הבעייה בגיר שיגעה אותי כנווט וחישובי המהירות ללקיחת מקום התרחקו... חלק ניכר מהראלי בקטע הזה היה במקטעים עם עבירות בינונית או עליות - ציר הנפט על עיקוליו והעליות, או מדרגות בשבילים על בזלת שטנקים טחנו, עיקולים חדים, חריצים ומהמורות עמוקות גם בקטעי המהירות. חוסר היכולת לפתח מהירות בהילוכים 1-3 היה מאוד בעייתי. מלבד זה, לא היו בעיות טכניות בסטייג'. בסטייג' הזה המהירות המכסימלית שלנו, לפי הג'פס, הייתה 98.3 קמ"ש, והממוצעת - 57 קמ"ש.
הרכב נכנס כמה פעמים בבורות גדולים במהירות גבוהה, בלי בעייה. לא עפנו ברכב אלא בכניסה לבור ענק במהירות גבוהה וגם אז הרכב טס הלאה. הבולמים והקפיצים עשו עבודה מצויינת, אבל במקרה כזה מחשב הרכב היה מקפיץ כל מיני מערכות ומגביל אותנו, ובשלב מסויים היה צריך לעצור, להדליק ולכבות.
בעיות שהתגלו - קושי קריטי בפיתוח מהירות בהילוך נמוך, קושי בבלימה במהירות גבוהה בירידה + חריצים. הרכב כבד, ולמרות אחיזה טובה מאוד של הצמיגים, היה קטע מעניין עם זווית התהפכות ורק גז מהיר (בירידה, על חריץ מטורף, תו"כ עיקול על תהום...) העביר אותנו.
בסטייג' השני הצלחנו להגיע ל- 108 קמ"ש, לאורך זמן, בישורות הגדולות על גדר ההפרדה או באזור, כולל גיהוץ מהמורות וחריצים וגשרי אירי. הנווט היה מדוייק אבל עם קטעים מלאי פניות קצרות כל 300- 1000 מטר שהאטו אותנו, במיוחד שעקב מגבלת הגיר, לא יכולנו לפתח בהן תאוצה וזחלנו.
למרות זה, עד רמות מנשה היינו בזמן טוב יחסית - כשעה ל- 85 ק"מ בשטח- וסגרנו פערים לצוותים שזינקו לפנינו. בכניסה לרמות מנשה נקרע צינור הטורבו, ביצענו תיקון והמשכנו (עיכוב של כ- 10 דקות). מייד אחר כך התחילה נפילת לחץ והתחממות מנוע קלה, נזילת שמן רצינית, מילאנו 2.5 קילו, ובעל הרכב חיזק ברגים ואילתר אטם חיצוני אטם להקלת הדליפה. (עוד 15 עיכוב דקות). לאחר 3 ק"מ נוספים, הרכב נטה והתחיל להשמיע קולות של מחרשה, ונגד עינינו המשתאות נראה הגלגל הקדמי - שמאלי כשהו משיג אותנו לאיטו.... הג'אנט נהרס, ברגים השתחררו ונעלמו, נשבר גוז'ון על הנאבה+ הלכה הברגה על עוד גוז'ון. שמנו גלגל ספר, הורדנו בורג מגלגל אחר, והמשכנו בזהירות.
בסטייג' השלישי נכנסנו יפה. לפני הסטייג' חברנו לסיוע והחלפנו לגמרי את צינור הטורבו, שכבר נקרע לחתיכות, קיבלנו נאבה חדשה אבל לא היה זמן להחליף אותה.
בישורות של דרך העפר המקבילה לכביש 6 הגענו למהירות מכסימלית של מעל 116 קמ"ש, לפי הג'פס. הבולמים והקפיצים נתנו מה שיש להם, הרכב גיהץ מהמורות ובמיוחד גשרי אירי שנמצאים שם. זו הייתה חוויה יפה מאוד ומלאת אדרנלין.
הגיר הלך ונהייה רע. בנקודה 10 איבדנו את הרוורס, למרות דרכי עפר נוחות למהירות - הקצב הואט משמעותית ולא עלה על 55 קמ"ש ממוצע כללי לסטייג', במקרה הטוב, כולל הטיסה מקודם.
בכניסה ליער יתיר סירב הגיר לעלות מראשון. החלפנו שמן גיר - לא עזר. להגיע לאילת ב- 30 קמ"ש, לא ריאלי. בזאת הסתיים הראלי מבחינתנו, ופרשנו. הרגשתי שעשינו כמיטב יכולתנו,ונתנו "פייט טוב" למרות התקלות, ובמגבלות הרכב. יש בזה גאווה.
סה"כ, הייתה חוויה מאוד יפה.
מסקנות:
1. במנוע הדיזל 2500 - דיסקברי לא חדש, מתוחזק היטב (החלפת חצי אוטו ושיפוץ \ שיפור מקיף של החצי השני) יכול לעשות ראלי רייד, לא יכול להגיע למהירויות תחרות אמיתיות אבל נחמד בקטגוריה הפרטית.להערכתי הצנועה, ההשקעה הנדרשת היא כ- 50K.
2. דיסקברי כנ"ל עם מנוע V8 בנזין יוכל להגיע למהירות תחרות בקטיגוריית T3, כלומר- יסגור 120- 150 בשטח, יאיץ מהר, ויפתח מהירות יפה בהילוכים הנמוכים. הבעייה היא המשקל שלו. בתאוצות האלה, לרכב במסה כזו, כל מהירות מעל 75 קמ"ש תהווה בעיית בלימה והחלקה, ובמהירויות הגבוהות, עם מרכז הכובד הגבוה - סיכוי מצויין להתהפכות. אז חוץ מכלוב התהפכות כמו שצריך (....), צריכים בוני הרכב לחשוב על שיפור מערכת הבלימה מכל הבחינות, ועל הנמכת מרכז הכובד, תוך שמירה על מהלך המתלה הארוך יותר ועל יכולות הבולמים \ קפיצים. להערכתי, הבלתי מקצועית בעליל, כל מרווח גחון סופי של 45 ס"מ ומעלה יעשה את העבודה.
3. הגיר הוא נקודת תורפה חזקה. כדאי מאוד שיהיה גיר ידני עם רפידות קרמיות....או גיר אוטומט עם מאוורר כפול, משולש, או חיצוני, או מיזוג על הגיר: וגיר להחלפה על רכב הסיוע...שוב, לא הייתי סומך על אוטומטי במקרים האלה וההעדפה היא לידני.
4. המנוע: צנרת ומחזירי שמן צריכים להיות חדשים, בדוקים, ועשויים בצורה מקצועית. אין פשרות. זה מנוע חדש אבל יש הרבה חוסר ידע בעבודה עליו. לא שאני יודע איך, אבל ראיתי מה קורה כשיוצאים ומישהו שוגה בטיפול או סגירה של משהו...
5. לפני יציאה, גם לטיול אך במיוחד לראלי, אסור לסמוך על חיזוק בפטיש אוויר של ברגים, במיוחד לא ברגי הגלגל. בגלל זה עף לנו הגלגל - הברגים לא היו ממש סגורים עד הסוף, מלבד אחד שבעצם החזיק הכל. בגלל זה הוא נשבר והגלגל, על ברגיו, יצאו לטייל עצמאית. אחרי החיזוק בפטיש אוויר, צריך לעבור עם מפתח ידני על כל הברגים: וכך גם בין הסטייג'ים. בברגייה צריך לקחת כמה ברגי גלגל.
6. התחממות מנוע ומיזוג אוויר: הראלי נערך בתנאי חום קשים מאוד, 38 - 40 מעלות. כל הנווטים קינאו בי על הנסיעה ברכב ממוזג. כמובן שהמיזוג הופעל בקטעי הקישור בלבד. בשביל הניסוי הטהור, הפעלנו מיזוג בקטע קצר והמנוע התחמם. חלק מזה נבע מאבדן השמן, אבל לא הייתי ממש בונה על המיזוג הזה...
7. איני יודע אם אפשרי מבחינה טכנית, אך ביטול, או ריסוט ידני תו"כ נסיעה, של מחשב הרכב בנעילת מערכות אחרי במפ רציני - חובה.