איציק - 4X6ZH
25-09-09, 11:45
סיפור אישי שמצאתי מסתובב באינטרנט
http://uploaded.fresh.co.il/2006/01/22/79193500.doc
יום שלישי התשיעי לאוקטובר
בסיומה של הועדה הרפואית ,בהיותי מצוייד בפרופיל הקרבי שלי התקשרתי לאלה ובישרתי לה על חזרתי לסדק הקרבי של צהל.אלה חברתי הותיקה שרתה באותה עת בשלישות ברמת גן במחלקת נפגעים.תחת ידיה עברו באותה עת רשימות החללים שנפלו מתחילת המלחמה.אלה היתה זאת שעידכנה אותי במספר החללים הרב מאז תחילת הקרבות...עידכון שהמריץ אותי למהר ולהשיג את המלחמה המתחילה לחמוק ממני...בשיחתי הטלפונית עימה הדגשתי בפניה כי פני מועדות עתה עם סיום הוועדה לגוליס על מנת להצטרף לכוחות השריון המתעתדים לרדת דרומה לסיני.ביקשתי מאלה למסור להורי שהתקשרתי אליה מבסיס בארץ וכי אנסה להתקשר אליהם לכשיתאפשר לי וכשאצליח להשיג קו טלפוני...הבטחתי לאלה ליצור עימה קשר טלפוני נוסף לכשיתאפשר ולחילופין אנסה לשלוח לה מכתבים ממקום הצבתי.
לאחר שיחה טלפונית זאת עם אלה הרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי ושמתי פעמי לגוליס,אשר תפקד באותה תקופה כבית ספר לשריון ועתה הבנתי שימש כמוקד גיוס לכוחות השריון במלחמה.עצרתי טרמפ לגוליס ,כבר,בצריפיןועליתי למכונית סטודיבייקר ענקית שהצליחה להורידני בשערי גוליס לפנות ערב.
נכנסתי לבסיס ותרתי בעיני אחר טורי השריון העומדים להישלח דרומה וצפונה.לתדהמתי לא ראית לא טנקי מגח,הטנקים שלי ולא טנקי שוט,צנטריונים.לא נגמשים ולא זחלמים.ולעומת זאת נתקלתי במאות רבות מאד של טנקיסטים שהתהלכו אנה ואנה בחוסר מעש בולט לעין.פגשתי במקום עשרות רבות מחברי בתקופת שירותי במדורי השריון השונים ומתקופות שירת משותפות בסיני או בקורסים שונים שעברנו יחד.חברי אלה אשר סיימו את שירותם הסדיר באוגוסט והיו בטוחים כי נכונה להם שנה תמימה של ניקוי ראש מהצבא ,הובהלו מבתיהם בצווי 8 על מנת לעלות חזרה אל הטנקים ולהצטרף למאבק באויבינו שקמו עלינו...כל הגיוס המיידי התקיים כשורה ,אף אחד לא חשב להתחמק מהגיוס הבלתי צפוי ומהמלחמה המשתוללת בסיני וברמת הגולן.חבל רק שמשהו קטן מאד התפספס בכל הגיוס המוצלח הזה:לא היו כלל טנקים בימחים ואם היו מספר כלים אזי הם לא היו כשירים ללחימה כלל וכלל.וכך מצאתי את עצמי מעורב עם חבריי מהשירות הצכאי בציפייה מורטת עצבים למשהו שיקרה.
לקראת עשר בלילה ניסיתי לתפוס קו צבאי במרפאה ,קו אותו סידר לי ידידי החובש דודי.לשמחתי הצלחתי לאחר נסיונןת חיוג ספורים ליצור קשר עם השלישות הראשית והצלחתי לתפוס את אלה במהלך משמרתה.בישרתחי לאלה שהתמקמתי ,כבר, בגוליס וכי לאור התרחישים העשויים לקרות בימים הקרובים הסיכוי שלה לדווח על נפגעים ןפצועים מאיתנו,אם בכלל,זה רק במקרה ומישהו יפצע במידה וימעד בשבילי המחנה אובמידה ויפצע מחמישיה שתיפול לו על הרגל.לשמחתי אלה בישרה לי כי ייתכן מאד שלמחרת היא תצטרף לבוסית שלה,ראש ענף הנפגעים ,בגייס וכי ייתחן מאד שהנהג יוכל להקפיצה אלי לביקור קצר...קבענו שבכל מקרה אני אחכה לה לקראת השעה 12 בשערי גוליס.
יום רביעי העשירי לאוקטובר
בוקרו של יום זה תפס אותי במצב רוח פילוסופי משהו...הבנתי כבר כי קפיצה קלה וקטנה לסיני לא נראית כרגע באופק.עם מקומות חנייה ריקם בימחים קשה מאד יהייה לבצע פעולות מלחמתיות.פעולות כאלה לאור מצב הטנקים בעת זו נוכל לבצע רק על גבי ארגזי החול.בסיורים שערכתי ברחבי גוליס על מנת למצוא הפתעות קרביות גיליתי רק עוד ועוד חיילים ,אשר,חלקם נכים כמוני וחלקם האחר שייך היה למתנדבי חוץ לארץ שהגיעו בהמוניהם על מנת שלא להפסיד חלילה וחס את המלחמה המתחוללת בגבולותינו.בין סיור רגלי אחד למשנהו שערכתי ברחבי המחנה ,נתקלתי לא פעם בסוס הלבן,רסר מחנה גוליס הידוע שכולנו כל בוגרי קורסי השריון לדורותיהם וללא יוצא מן הכלל רעדנו מפניו ודמינו לעלה נידף.
שעת הצהריים הגיעה בינתיים וניגשתי לשער המחנה כפי שקבעתי אמש עם אלה.לשמחתי התקרבה כרמל צבאית לשער לקראת השעה 1230 ,על יד הנהג זיהיתי מייד את אלה הרבטית לבושת מדי הזית.ניגשתי אליה ולאחר חיבוק אמיץ ונשיקה רטובה ומחליפת נוזלים בפה שאלתיה לכמה זמן היא הגיעה.משהתחוור לי כי ישנה בידינו כשעה עד לאיסופה הצפוי בחזרה למפקדתה,החלטתי לעשות מעשה:פניתי עם אלה למרפאה וביקשתי מדודי את מפתח חדרו לסיאסטה קלה,טוב אם אין מלחמה יש אהבה.השמועה כי חיילת הגיעה לבסיס עשתה לה כנפיים מהר יותר ממהירות הקול.אין לכם מושג מה עושה בחורה צעירה לטונת ביצים כואבות שלבחורים צעירים...החלה נעירה של עשרות לוחמים המסורסים מכלי זינם ויחד עם זאת חרמנים ומרגישים במלו אונם.החברים המכובדים הגיעו תחילה למרפאה ומשם גילו חיש מהר תושיה והגיעו עד לחדר האהבה.חיש מהר גילינו אני ואלה כי מעשה אהבים בקושי ייצא מכאן ...לאחר התמזמזות לוהטת אך מהירה,בסגנון חזק יפה ואלגנטי,החלטנו לוותר הדדית על כיבוש הדדי ולהשאיר זאת לימי הקרבות שבדרך ,ויצאנו.
החוצה אל הקהל ההומה והלוהט על מנת שיוכל אף הוא ליהנות מזיו פניה של אלה ומברכת הדרך שלה. שהייה קצרה נוספת עימנו העלתה לכולנו את מצב הרוח ופרידתה לשלום של אלה מקהל החיילם וממני תרמו רבות להמשך האנרגיה שלנו בהמשך הדרך...
חווירת אלה אלינו בגוליס אין ספק שהרימה פלאים את המורל,אולם אני עדיין תרתי אחר האפשרות היחידה מבחינתי להעלאת המורל והקפצת הדיאדרנלין:תבירה לכוחות הלוחמים בסיני.בשעות הצהריים המאחרות התגנבה שמועה לאוזני כי ישנם בימח של סדנת הימוש הסמוכה מספר טנקים שהוכשרו ללחימה או שעשויים להיות מוכשרים מהר מאד ללחימה.
הגעתי לסדנה ופגשתי בדרך בחור דתי הצועד ביחד עם חייל נוסף שחום עור לכיוון סדנת החימוש.הצגתי את עצמי בשמי ותיארתי בפניהם את תפקידי הצבאי,מפקד טנק,ושאלתיאם באם גם הם שמעו כי עומדים להכשיר ללוחמה טנקים בסדנה.הבחור הדתי הציג עצמו בשם אלי והצהיר כי גם הוא מפקד טנק במקצועו.ובמהרה הסתבר לנו כי נסים,הבחור השחרחר אף הוא מפקד טנק.תוך מספר רגעים במהלך תנועתינו לכיוון הסדנה הבהרנו לעצמינו שאף אחד מאיתנו אינו מוכן להחמיץ את המלחמה וכי נעשה הכל ,אבל הכל,על מנת להשתלב במהירת אל אחת היחידות הלוחמות שתצא מגוליס לסיני.
הגענו לימח ואכן ראינו במתחם הימח כשנים עשר טנקים אשר חיילי חימוש עמלו וטרחו סביבם בעמלנות ראוייה לשמה.שאלנו את החיילים באם הטנקים כשירם ללוחמה ומי אמור לפקד עליהם.אחד מקציני החימוש במקום העיר כי המגחים אמורים להיות מוכשרים ללחימה לכל המאוחר עד למחרת אחרי הצהריים ומייד עם הכשרתם הם יורדים לסיני.בהתייעצות קצרה שערכנו בינינו החלטנו שאין אנו נותנים להזדמנות פז זאת לחמוק מידינו,אלי התנדב לשמור על אחד המגחים עבורינו ,בעוד אני וניסים פונים במהירות לבסיס על מנת להביא את הציוד האישי שלנו לטנק.לכשחזרנו אני וניסים התפנה אלי להביא את ציודו האישי מהבסיס וכשהוא חזר עשינו ביחד את הלילה הראשון ביחד על המגח שאימצנו
...לילה ראשון זה ביחד היה אף הלילה הרגוע ביותר מהלילות הבאים שבילינו וחווינו יחד.
יום רביעי העשירי לאוקטובר.
את ליל אמש בילינו ביחד בשמירה על הטנק שלנו...ומסתבר שלא היינו העופות המוזרים היחידים בסדנה ששמרו כבבת עינם על כלי זינם העתידי...השמועה על הימצאות מגחים מוכשרים לקרב בימח החימוש עשתה לה כנפיים ברחבי גוליס ועשרות טנקיסטים מובטלים וחסרי מעש שמו פניהם לסדנת החימוש/ מוכפפים לסיסמא :אמץ לך טנק...אחד החיילים שחיפש לעצמו טנק וצוות היה חיים שהסתובב בפנים נפולות בין כל הטנקים שנתפסו כבר בידי טנקיסטים זריזים,כמונו,שאימצו לחיקם כל מגח פנוי הנמצא בשטח.חיים זה התקרב אלינו ושאל באם חסר לנו איש צוות ואכן שמחנו לאמצו אלינו.הצטרפות חיים אלינו פתחה את סגור ליבנו ופרצה את שסתום המבוכה בינינו ואפשרה לכל אחד מאיתנו לספר יותר על עצמו ולחשוף יותר מעצמו למרות ההיכרות מועטת השעות בינינו...וכך ישבנו במהלך כל שעות הלילה על חמישיית מנות קרב בהרימנו גריקן לחיי הקרבות שבדרך ,תוך לעיסת מאזטים צהליים:קרקרים,או דיקטים בלעז,מצופים בסלמון הצהלי,קרי סרדינים לא מזוהים שנראו מה זה מתים...אלי סיפר לנו כי הוא תלמיד ישיבה שלומד בישיבה יוניברסיטי בניו יורק וכי רק אתמול נחת בארץ לאחר שעלה על המטוס הראשון שהצליח לתפוס לארץ.הוא סיפר לנו שלא הצליח לעבור דרך הוריו בבני ברק וכי רק יצר עימם קשר טלפוני קצר,משום שמשדה התעופה הוקפץ ישירות לגוליס.את חיים הכרתי הכרות שטחית הןלחלוטין.. מהצבא אולם יותר מבילויים משותפים במסיבות בגבעתיים ובתל אביב וכן ממפגשים משותפים במועדונים מנדיס ומיני קלאב...חים סיפר לנו כי השתחרר לפני מספר חודשים וכי היה אמור לטוס מייד לאחר יום כיפור למשפחתו בארצות הברית על מנת לעבוד באחד מעסקי המשפחה שם...המלחמה שיבשה לו כמובן את כל התכניות ותקוותו היתה כי תוך שבועיים שלושה לכל היותר לאחר שישוחרר מהמילואים יוכל לממש את תכניותיו המקוריות.כדרך אגב ציין חיים שאף הוא במקורו מפקד טנק.נסים שנראה כמופנם שבינינו סיפר לנו כי הוא משוחרר כבר כשנה וכי אלה המילואים הראשונים שלו מאז.בינתיים הוא הצטרף לבית המלאכה של אביו ועוזר לו בעבודתו.להפתעתי הרבה אף אחד מחברי החדשים לא עישן ולשאלתי האם הם נמצאים בהפסקת עישון נעניתי כי כולם ניסו בעברם הרחוק לחטוף סיגריה פה ושם אולם לעולם לאהגיעו לכדי עיסוק רציני בעניין וכי סיגריה בכלל מגעילה אותם.אותי כמעשן צנוע של שלוש חפיסות ברודווי 100 ליום,לפחות ,חוסר עניינם בסיגריות שיעשע אותי למדי.יחד עם זאת ייאמר לזכות חבריי החדשים
כי אף לא אחד מהם ניסה להעיר לי או להטיף מוסר על הרגלי העישון האינטנסיביים שלי.אף
אניהצגתי את עצמי מחדש בפני כל הפורום הלוחם שישב מולי כשאני מדגיש בפניהם חזור והדגש כי איני מתכוון להחמיץ בשום פנים ואופן את המלחמה וכי אני מבקש להיות המטק לפחות בשלבי הלחימה הראשונים ...
עם פציעת קרני השמש הראשונות לקראת השעה שש בבוקר מצא אותנו ,את כל חבורת הטנקיסטים בסדנה,ערים ועירניים לחלוטין.לפתע נכנס למתחם הסדנה סגן אלוף נמוך קומה לבוש סרבל טנקיסטים נוצץ וחגור באקדח צהלי תקני על ירכו הימנית.הקצין שנראה כבו שלושים ביקש מאיתנו להץתכנס לפני אחד הטנקים.
שמי אהוד הציג עצמו הסגן אלוף בפנותו אלינו.הטילו עלי לארגן עוד היום יחדת שריון על מנת שנוכל לרדת לסיני לעזור לקוחות הלוחמים מול המצרים.אנו נצא עכשיו עם הטנקים לסיבוב שמשטחי האימונים של גולי ס על מנת לבדוק את כשירותם הטכנית ומייד אחרי זה נחזור לימח עלמנת להתחמש ועל מנת לתדלק את הטנקים.היום בסף היום או מחר על הבוקר יגיעו גוררים ויורידו אותנו לסיני.
התרגשות רבה אחזה בנו והעבירה רעד בגופינו ,הרגשנו כולנו כי עומד לקרות הדבר האמיתי וכי הנה או טו טו אנו מצטרפים לחזית לעזור בהדיפת הפולש המצרי מסיני ובהגנה על המולדת.חילקנו בינינו את התפקידים בטנק:חיים שימש כנהג,אלי החמקם בתא התותחן כשנסים לידו בצריח כטען קשר ואילו אנוכי התמקמתי במעלה הצריח מעל אלי בתפקיד המטק.
שכרות חושים אחזה בי בהיותי שוב במרומי הטנק.הרגשתי ברעד אדיר החולף בכל גיד משסע גידי.הרגשתי שאני חוזר למקומי הטבעי,מפקד טנק ,שאף אחד לא יכול עליו.ביצעתי את בדיקת הקשר המקומית בטנק וכן וידעתי כי כל אנשי הצוות מחוברים הן לרשת הטק הפנימית והן לחיצונית.אהוד נתן פקודה ברשת להתניע מנועים.נהג התנע,פקדתי על חיים.הטנק הותנע בו זמנית עם שאר הטנקים.רעם המנועים האדירים פילח ושבר בבת אחת את שלוות הבוקר והפר את הדממה היחסית ששררה במחנה.חימום מנועי הטנקים שנמשך דקות ארוכות נסך שלווה מוזרה באיברי ודמה למנגינה ערבה באוזני.לאחר חימום מנועים נאות קיבלנו פקודה לנוע בטור לעבר מרחבי האימונים הסובבים את גוליס.חצינו בשדרה את הבסיס כשמאות זוגות עיניים מקנאות מלוות אותנו...עמדתי זקוף במושבי במרומי הצריח כשגאווה אדירה ממלאה אותי ומאיימת עוד מעט לפוצץ את חזי המורחב עד אין גבול.בכלל תנועה זו של הטנקים שנועדה בסך הכל לבדוק מצב קשירתם הטכני נטעה בכולנו הרגשה שהנה מתחילים לזוז דברים...תוך דקות ספורות הגענו למטחמי האימונים של גוליס ושם הוריתי לחיים להגביר מהירת ולעבור מכשולים פיסיים קשים ומסובכים כמה שיותר בשטח על מנת לבחון כשירותו האמיתית של הטנק.חיים ביצע את פקודתי כלשונה ועלה על כל מכשול אפשרי שמצא בדרך עובדה שהכניסה את הטנק למצב קפיצי תזזיתי והקפיצה אותי מתפקידי כמפקד טנק,הקפיצות גרמו לי להיחבט בצריחון המפקד עובדה שגרמה לכאב עז בפגיעה בבטני הפצועה והקרועה עדיין...כאבים אלה גרמו לי להפסיק מיידית את התרגול ,לעצור את הטנק בצד ולהתחלף במהירות עם חיים בתפקידים כשאני עובר לתא הנהג ואילו חיים מחליפני בצריח המפקד.ואכן עתה לכשהתיישבתי בתא הנהג והתחלתי לנהוג הרגשתי אחרת לגמרי,בטני לא סבלה מתנודות הטנק גם אם היו חריפות ביותר,והצלחתי לתפקד היטב בלא שפציעתי משפיעה עלי כלל וכלל.לאחר כשעתיים של תרגולים בשטח,טכניים במהותם,קיבלנו מאהוד פקודה לחזור לבסיס להתארגנות.
חזרתינו לבסיס התבצעה במהירות וללא שהיות מיותרות חולקו הטנקים,לפלוגת מצומצמות כאשר בפני כל פלוגה ניצבים נשקים ,אפסנאים ,אנשי חימוש ותחזוקה.הטנקים צויידו בכל הציוד האפסנאי התקני,החל מרשתות הסוואה ועבור בכלי עבודה ואף חמישיות מנות קרב דחסו בתוך ארגזי הזיווד העוטפים את הצריח.הנשקים העבירו לנו ארגזי תחמושת לחימוש מלא ותקני של הטנק בפגזים ובתחמושת קלה למקלעי ה03 וה05 וכן לעוזים שניתנו לנו.בנוסף דרשתי מהנשקים מספר ארגזי רימונים לטנק.רק לאחר ויכוח נוקב עימם ואיום בעירוב קצינים בכירים שוכנעו הנשקים לההביר לידי חמישה ארגזי רימונים ושני מקלעי 03 נוספים.אלי וחיים שאלו אותי למה התעשתי על חמישה ארגזי רימונים ואני עניתי להם שזה בשביל המצריםבמידת הצורך...אלי קלט מייד את כוונתי ואימץ לחיקו ארגז רימונים אחד ואילו אני לאחר איפסון שני ארגזים בצריח לקחתי עימי לתא הנהג את שני הארגזים הנותרים כאשר אחד מהם אני פורק לתוך כיסי סרבלי כאשר אני ממלאם ברימונם ואילו את הארגז השני אני ממקם מתחת לכסאי,כס הנהג.
לאחר שעות מספר גמרנו לחמש ולזווד את הטנקים וחיכינו בקוצר רוח להוראה האומרת לנו להתכונן לעלו על גררים שיורידו אותנו דרומה לסיני.את הזמן העברנו במשחקי שש בש באכילת דיקטים
ובנסיונות כושלים ליצירת קשר טלפוני עם הקרובים לנו.
יום חמישי ה11 לאוקטובר
חמישי בבוקר תפס אותנו מכורבלים עמוק בתוך שקי השינה כאילו בת קול נעלמה עברה בינינו ואמרה לנו:יאללה חבריה תפסו שינה עמוקה וארוכה ככל האפשר,כי הזדמנות נוספת כזאת לא תיקלע לידיכם בימים הקרובים...נהמות במבטא בולגרי עמוק העירו אותנו משנתינו העמוקה,היה זה הסוס הלבן רסר גוליס האגדי שטרח ובא בכבודו ובעצמו להעירנו.יאללה חברה נבח עלינו בקולו הסוס הלבן ,קומו ,התרחצו ולכו לחדר האוכל לאכול ארוחה חמה ולשתות תה או קפה חם,בשבע ורבע אתם מתייצבים על יד הכלים מוכנים לתנועה.לא היינו זקוקים ליותר מזה,הבנו מייד כי אנו אמורים לרדת מיידית לסיני ותוך דקות התייצבנו בחדר האוכל כאשר עובדי המטבח מכרכרים סביבנו לשרתינו.הרבצנו ארוחת בוקר דשנה שלוותה לשם שינוי בביציות מטוגנות ןבחביתות וביצים מקושקשות,שינוי אדיר לביצים הקשות והקרות שהורגלנו אליהן...אף התה והקפה שהוגשו לשולחנות היוו שינוי מרענן בטעם הקתה שנהגנו לשתות עדכה.אגב הקתה היה משקה נפוץ במחוזותינו הצבאיים בשריון שאיפשר לכל אחד מהשותים אותו להגדיר טעמו לעצמו:אותו משקה בדיוק היה בשביל מישהו מעדן תה ואילו חברו שמזג לכוסו את אותו משקה מאותו קנקן אלומיניום משופשף דימה לשתות קפה מרענן...
סיימנו את ארחת הבוקר וחזרנו והתייצבנו לפני הטנקים מחכים להראות...ב0715 בדיוק התייצב בפנינו סגן אלוף אהוד ונשא בפנינו נאום קצר ותכליתי ביותר.אהוד הדגיש בפנינו כי אנו עומדים לרדת עתה לסיני להצטרף כעזרה לאחד הכוחות הלוחמים בסיני.לשאלתינו באיזו גיזרה אנו אמורים להילחם ולאיזה כוח אמורים לספח אותנו נענינו כי אין לו כל מושג וכי ההוראות שקיבל הן להגיע לרפידים ולחכות ברפידים להנחיות נוספות.להפתעתינו נאמר לנו כי הירידה לסיני תתבצע על שרשראות מכיוון שלא נמצאו מובילים להוריד אותנו לסיני.בימים הקרובים הסתבר לנו כי הפתעה זאת היתה זניחה לעומת ההפתעות שעמדו להנחיל לנו בהמשך...
עם סיום דבריו הורה לנו אהוד לעלות על הטנקים ולהתכונן לתנועה.התמקמנו בכלים ושאלתי את החברה מניבכי תא הנהג באם מישהו מעוניין בכל זאת בסיגרייה ,נעניתי בו זמנית בקשר הפנים כי אף אחד אינו מעוניין בזאת...חייכתי לעצמי כרואה את הנולד ומילמלתי לעצמי באם אקבל תשובה דומה לשאלתי במהלך הקרבות או לאחריהם.ב0740 בדיוק קיבלנו פקודה להניע מנועים ולנוע לעבר שער היציאה של גןליס לכיוון צומת סילבר ומשם בצומת שמאלה,דרומה,לכיוון רצועת עזה ןסיני...נסענו בשיירה במדפים פתוחים.כח טנקים של כעשרים כלים בתוספת מספר נגמשי מפקדה ומספר נון נונים וגיפים הנוסע על שרשראותיו וגלגליו הינו כח המשדר עוצמה אדירה כשהוא נע על כבישים רגילים ובין ישובים אזרחיים.ואכן אנו הרגשנו ככאלה העומדים לעצב את פני ההיסטוריה של מדינתנו ,כאשר שמץ של נימה צינית לא מתגנבת לאמירה זאת.על כביש אשקלון עזה נעצרו בצד ונעמדו מאות מכוניות שנהגיהן יצאו ממושבם ומחאו לנו כפיים חוך הפרחת ברכות אלינו בצירוף תפילה לחזרה הביתה בשלום.נשים שהיו בשולי הכביש זרקו עלינו פרחים וסוכריות בליווי צעקות :תחזרו בשלום.נסיעה זאת בין מאות האזרחים שהתקבצו אל שולי הכביש ריגשה אותנו מאד ומצאה אותנו מנפנפים חזרה לשלום במהלך כל הדרך עד קיבוץ יד מרדכי.מכאן נתקלנו בתופעה שונה לחלוטין ובמקום הברכות החמות שליוונו עד כה עברנו את כביש הרצועה מלווים מבטים מלאי שיטנה ,כאשר לא פעם מלווים אותנו התושבים המקומיים במטחי קללות בערבית ובמטחי אבנים וסלעים,עובדה שאילצה אותנו להמשיך בנסיעה במדפים סגורים.על כל פנים במהלך הנסיעה עד אל עריש הועברה לנו פקודה חד משמעית בקשר שאסור לנו לפתוח באש על המקומיים כל עוד ההתנכלויות בנו אינן מלוות בירי וגם אז הפתיחה באש תהיה עלפי פקודה בלבד.לקראת שעות הצהריים הגענו לאל עריש ושם חנינו להתרעננות ןהתארגנות.
באל עריש כבר יכולנו לחוש את תוצאות המלחמה על קצה המזלג...נתקלנו בשקם במספר לוחמים שהיו מעורבים בקרבות עם המצרים.למרות שהם לא סיפרו הרבה הבנו בין השורות כי המצב בחזית הינו בכי רע וכי המצרים הצליחו להפציע אותנו כהוגן עם פרוץ הקרבות.קמצוץ הסיפורים שדלינו מהלוחמים רק הפיחה בנו אנרגיה נוספת ורצון עז להגיע כבר לחזית על מנת לעזור לכוחות הלוחמים...
שהייה של כשעתיים במקום הספיקה לנו להצטיידות שקמית תקנית,בתוספת סיגריות כמובן,וגם לבדיקת תקינות הכלים.מכאן החל המסע הארוך יותר לכיוון רפידים,מסע שהתנהל רובו ככולו על משטחי החול האין סופיים לצידי הצירים הסלולים.מסע ביזרי לצידי כוחות שונים ומשונים שנעו על הצירים,כוחות שצויידו בחלקם באביזרי הגנה שכמותם נראו במלחמת העולם השנייה:קסדות בריטיות עגולות,אשר לא ראיתי כמותן מעודי בצבא,רובים צכיים אשר התאמנו בירי בהם בשיעורי הגדנע בבית הספר,מעילי שנל בריטיים,מעילי צמר ארוכים אשר זכיתי ללבשם רק בטירונות וחגורי קרב משונים ומיושנים.הכוחות נעו על הכביש בצורה שנראתה לפחות למביט מהצד ,כמוני,בלא סדר מסויים כי אם באיזו תנועה עדרית האומרת:לאן שאתה הולך אני אלך.זה היה משונה אבל חשבנו אז כי כך הדברים צריכים להיעשות...
לפנות ערב הגענו לרפידם והתמקמנו לחנייה גדודית באחד המרחבים השוממים שממול לקנטינת הקם הגדולה במקום.
http://uploaded.fresh.co.il/2006/01/22/79193500.doc
יום שלישי התשיעי לאוקטובר
בסיומה של הועדה הרפואית ,בהיותי מצוייד בפרופיל הקרבי שלי התקשרתי לאלה ובישרתי לה על חזרתי לסדק הקרבי של צהל.אלה חברתי הותיקה שרתה באותה עת בשלישות ברמת גן במחלקת נפגעים.תחת ידיה עברו באותה עת רשימות החללים שנפלו מתחילת המלחמה.אלה היתה זאת שעידכנה אותי במספר החללים הרב מאז תחילת הקרבות...עידכון שהמריץ אותי למהר ולהשיג את המלחמה המתחילה לחמוק ממני...בשיחתי הטלפונית עימה הדגשתי בפניה כי פני מועדות עתה עם סיום הוועדה לגוליס על מנת להצטרף לכוחות השריון המתעתדים לרדת דרומה לסיני.ביקשתי מאלה למסור להורי שהתקשרתי אליה מבסיס בארץ וכי אנסה להתקשר אליהם לכשיתאפשר לי וכשאצליח להשיג קו טלפוני...הבטחתי לאלה ליצור עימה קשר טלפוני נוסף לכשיתאפשר ולחילופין אנסה לשלוח לה מכתבים ממקום הצבתי.
לאחר שיחה טלפונית זאת עם אלה הרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי ושמתי פעמי לגוליס,אשר תפקד באותה תקופה כבית ספר לשריון ועתה הבנתי שימש כמוקד גיוס לכוחות השריון במלחמה.עצרתי טרמפ לגוליס ,כבר,בצריפיןועליתי למכונית סטודיבייקר ענקית שהצליחה להורידני בשערי גוליס לפנות ערב.
נכנסתי לבסיס ותרתי בעיני אחר טורי השריון העומדים להישלח דרומה וצפונה.לתדהמתי לא ראית לא טנקי מגח,הטנקים שלי ולא טנקי שוט,צנטריונים.לא נגמשים ולא זחלמים.ולעומת זאת נתקלתי במאות רבות מאד של טנקיסטים שהתהלכו אנה ואנה בחוסר מעש בולט לעין.פגשתי במקום עשרות רבות מחברי בתקופת שירותי במדורי השריון השונים ומתקופות שירת משותפות בסיני או בקורסים שונים שעברנו יחד.חברי אלה אשר סיימו את שירותם הסדיר באוגוסט והיו בטוחים כי נכונה להם שנה תמימה של ניקוי ראש מהצבא ,הובהלו מבתיהם בצווי 8 על מנת לעלות חזרה אל הטנקים ולהצטרף למאבק באויבינו שקמו עלינו...כל הגיוס המיידי התקיים כשורה ,אף אחד לא חשב להתחמק מהגיוס הבלתי צפוי ומהמלחמה המשתוללת בסיני וברמת הגולן.חבל רק שמשהו קטן מאד התפספס בכל הגיוס המוצלח הזה:לא היו כלל טנקים בימחים ואם היו מספר כלים אזי הם לא היו כשירים ללחימה כלל וכלל.וכך מצאתי את עצמי מעורב עם חבריי מהשירות הצכאי בציפייה מורטת עצבים למשהו שיקרה.
לקראת עשר בלילה ניסיתי לתפוס קו צבאי במרפאה ,קו אותו סידר לי ידידי החובש דודי.לשמחתי הצלחתי לאחר נסיונןת חיוג ספורים ליצור קשר עם השלישות הראשית והצלחתי לתפוס את אלה במהלך משמרתה.בישרתחי לאלה שהתמקמתי ,כבר, בגוליס וכי לאור התרחישים העשויים לקרות בימים הקרובים הסיכוי שלה לדווח על נפגעים ןפצועים מאיתנו,אם בכלל,זה רק במקרה ומישהו יפצע במידה וימעד בשבילי המחנה אובמידה ויפצע מחמישיה שתיפול לו על הרגל.לשמחתי אלה בישרה לי כי ייתכן מאד שלמחרת היא תצטרף לבוסית שלה,ראש ענף הנפגעים ,בגייס וכי ייתחן מאד שהנהג יוכל להקפיצה אלי לביקור קצר...קבענו שבכל מקרה אני אחכה לה לקראת השעה 12 בשערי גוליס.
יום רביעי העשירי לאוקטובר
בוקרו של יום זה תפס אותי במצב רוח פילוסופי משהו...הבנתי כבר כי קפיצה קלה וקטנה לסיני לא נראית כרגע באופק.עם מקומות חנייה ריקם בימחים קשה מאד יהייה לבצע פעולות מלחמתיות.פעולות כאלה לאור מצב הטנקים בעת זו נוכל לבצע רק על גבי ארגזי החול.בסיורים שערכתי ברחבי גוליס על מנת למצוא הפתעות קרביות גיליתי רק עוד ועוד חיילים ,אשר,חלקם נכים כמוני וחלקם האחר שייך היה למתנדבי חוץ לארץ שהגיעו בהמוניהם על מנת שלא להפסיד חלילה וחס את המלחמה המתחוללת בגבולותינו.בין סיור רגלי אחד למשנהו שערכתי ברחבי המחנה ,נתקלתי לא פעם בסוס הלבן,רסר מחנה גוליס הידוע שכולנו כל בוגרי קורסי השריון לדורותיהם וללא יוצא מן הכלל רעדנו מפניו ודמינו לעלה נידף.
שעת הצהריים הגיעה בינתיים וניגשתי לשער המחנה כפי שקבעתי אמש עם אלה.לשמחתי התקרבה כרמל צבאית לשער לקראת השעה 1230 ,על יד הנהג זיהיתי מייד את אלה הרבטית לבושת מדי הזית.ניגשתי אליה ולאחר חיבוק אמיץ ונשיקה רטובה ומחליפת נוזלים בפה שאלתיה לכמה זמן היא הגיעה.משהתחוור לי כי ישנה בידינו כשעה עד לאיסופה הצפוי בחזרה למפקדתה,החלטתי לעשות מעשה:פניתי עם אלה למרפאה וביקשתי מדודי את מפתח חדרו לסיאסטה קלה,טוב אם אין מלחמה יש אהבה.השמועה כי חיילת הגיעה לבסיס עשתה לה כנפיים מהר יותר ממהירות הקול.אין לכם מושג מה עושה בחורה צעירה לטונת ביצים כואבות שלבחורים צעירים...החלה נעירה של עשרות לוחמים המסורסים מכלי זינם ויחד עם זאת חרמנים ומרגישים במלו אונם.החברים המכובדים הגיעו תחילה למרפאה ומשם גילו חיש מהר תושיה והגיעו עד לחדר האהבה.חיש מהר גילינו אני ואלה כי מעשה אהבים בקושי ייצא מכאן ...לאחר התמזמזות לוהטת אך מהירה,בסגנון חזק יפה ואלגנטי,החלטנו לוותר הדדית על כיבוש הדדי ולהשאיר זאת לימי הקרבות שבדרך ,ויצאנו.
החוצה אל הקהל ההומה והלוהט על מנת שיוכל אף הוא ליהנות מזיו פניה של אלה ומברכת הדרך שלה. שהייה קצרה נוספת עימנו העלתה לכולנו את מצב הרוח ופרידתה לשלום של אלה מקהל החיילם וממני תרמו רבות להמשך האנרגיה שלנו בהמשך הדרך...
חווירת אלה אלינו בגוליס אין ספק שהרימה פלאים את המורל,אולם אני עדיין תרתי אחר האפשרות היחידה מבחינתי להעלאת המורל והקפצת הדיאדרנלין:תבירה לכוחות הלוחמים בסיני.בשעות הצהריים המאחרות התגנבה שמועה לאוזני כי ישנם בימח של סדנת הימוש הסמוכה מספר טנקים שהוכשרו ללחימה או שעשויים להיות מוכשרים מהר מאד ללחימה.
הגעתי לסדנה ופגשתי בדרך בחור דתי הצועד ביחד עם חייל נוסף שחום עור לכיוון סדנת החימוש.הצגתי את עצמי בשמי ותיארתי בפניהם את תפקידי הצבאי,מפקד טנק,ושאלתיאם באם גם הם שמעו כי עומדים להכשיר ללוחמה טנקים בסדנה.הבחור הדתי הציג עצמו בשם אלי והצהיר כי גם הוא מפקד טנק במקצועו.ובמהרה הסתבר לנו כי נסים,הבחור השחרחר אף הוא מפקד טנק.תוך מספר רגעים במהלך תנועתינו לכיוון הסדנה הבהרנו לעצמינו שאף אחד מאיתנו אינו מוכן להחמיץ את המלחמה וכי נעשה הכל ,אבל הכל,על מנת להשתלב במהירת אל אחת היחידות הלוחמות שתצא מגוליס לסיני.
הגענו לימח ואכן ראינו במתחם הימח כשנים עשר טנקים אשר חיילי חימוש עמלו וטרחו סביבם בעמלנות ראוייה לשמה.שאלנו את החיילים באם הטנקים כשירם ללוחמה ומי אמור לפקד עליהם.אחד מקציני החימוש במקום העיר כי המגחים אמורים להיות מוכשרים ללחימה לכל המאוחר עד למחרת אחרי הצהריים ומייד עם הכשרתם הם יורדים לסיני.בהתייעצות קצרה שערכנו בינינו החלטנו שאין אנו נותנים להזדמנות פז זאת לחמוק מידינו,אלי התנדב לשמור על אחד המגחים עבורינו ,בעוד אני וניסים פונים במהירות לבסיס על מנת להביא את הציוד האישי שלנו לטנק.לכשחזרנו אני וניסים התפנה אלי להביא את ציודו האישי מהבסיס וכשהוא חזר עשינו ביחד את הלילה הראשון ביחד על המגח שאימצנו
...לילה ראשון זה ביחד היה אף הלילה הרגוע ביותר מהלילות הבאים שבילינו וחווינו יחד.
יום רביעי העשירי לאוקטובר.
את ליל אמש בילינו ביחד בשמירה על הטנק שלנו...ומסתבר שלא היינו העופות המוזרים היחידים בסדנה ששמרו כבבת עינם על כלי זינם העתידי...השמועה על הימצאות מגחים מוכשרים לקרב בימח החימוש עשתה לה כנפיים ברחבי גוליס ועשרות טנקיסטים מובטלים וחסרי מעש שמו פניהם לסדנת החימוש/ מוכפפים לסיסמא :אמץ לך טנק...אחד החיילים שחיפש לעצמו טנק וצוות היה חיים שהסתובב בפנים נפולות בין כל הטנקים שנתפסו כבר בידי טנקיסטים זריזים,כמונו,שאימצו לחיקם כל מגח פנוי הנמצא בשטח.חיים זה התקרב אלינו ושאל באם חסר לנו איש צוות ואכן שמחנו לאמצו אלינו.הצטרפות חיים אלינו פתחה את סגור ליבנו ופרצה את שסתום המבוכה בינינו ואפשרה לכל אחד מאיתנו לספר יותר על עצמו ולחשוף יותר מעצמו למרות ההיכרות מועטת השעות בינינו...וכך ישבנו במהלך כל שעות הלילה על חמישיית מנות קרב בהרימנו גריקן לחיי הקרבות שבדרך ,תוך לעיסת מאזטים צהליים:קרקרים,או דיקטים בלעז,מצופים בסלמון הצהלי,קרי סרדינים לא מזוהים שנראו מה זה מתים...אלי סיפר לנו כי הוא תלמיד ישיבה שלומד בישיבה יוניברסיטי בניו יורק וכי רק אתמול נחת בארץ לאחר שעלה על המטוס הראשון שהצליח לתפוס לארץ.הוא סיפר לנו שלא הצליח לעבור דרך הוריו בבני ברק וכי רק יצר עימם קשר טלפוני קצר,משום שמשדה התעופה הוקפץ ישירות לגוליס.את חיים הכרתי הכרות שטחית הןלחלוטין.. מהצבא אולם יותר מבילויים משותפים במסיבות בגבעתיים ובתל אביב וכן ממפגשים משותפים במועדונים מנדיס ומיני קלאב...חים סיפר לנו כי השתחרר לפני מספר חודשים וכי היה אמור לטוס מייד לאחר יום כיפור למשפחתו בארצות הברית על מנת לעבוד באחד מעסקי המשפחה שם...המלחמה שיבשה לו כמובן את כל התכניות ותקוותו היתה כי תוך שבועיים שלושה לכל היותר לאחר שישוחרר מהמילואים יוכל לממש את תכניותיו המקוריות.כדרך אגב ציין חיים שאף הוא במקורו מפקד טנק.נסים שנראה כמופנם שבינינו סיפר לנו כי הוא משוחרר כבר כשנה וכי אלה המילואים הראשונים שלו מאז.בינתיים הוא הצטרף לבית המלאכה של אביו ועוזר לו בעבודתו.להפתעתי הרבה אף אחד מחברי החדשים לא עישן ולשאלתי האם הם נמצאים בהפסקת עישון נעניתי כי כולם ניסו בעברם הרחוק לחטוף סיגריה פה ושם אולם לעולם לאהגיעו לכדי עיסוק רציני בעניין וכי סיגריה בכלל מגעילה אותם.אותי כמעשן צנוע של שלוש חפיסות ברודווי 100 ליום,לפחות ,חוסר עניינם בסיגריות שיעשע אותי למדי.יחד עם זאת ייאמר לזכות חבריי החדשים
כי אף לא אחד מהם ניסה להעיר לי או להטיף מוסר על הרגלי העישון האינטנסיביים שלי.אף
אניהצגתי את עצמי מחדש בפני כל הפורום הלוחם שישב מולי כשאני מדגיש בפניהם חזור והדגש כי איני מתכוון להחמיץ בשום פנים ואופן את המלחמה וכי אני מבקש להיות המטק לפחות בשלבי הלחימה הראשונים ...
עם פציעת קרני השמש הראשונות לקראת השעה שש בבוקר מצא אותנו ,את כל חבורת הטנקיסטים בסדנה,ערים ועירניים לחלוטין.לפתע נכנס למתחם הסדנה סגן אלוף נמוך קומה לבוש סרבל טנקיסטים נוצץ וחגור באקדח צהלי תקני על ירכו הימנית.הקצין שנראה כבו שלושים ביקש מאיתנו להץתכנס לפני אחד הטנקים.
שמי אהוד הציג עצמו הסגן אלוף בפנותו אלינו.הטילו עלי לארגן עוד היום יחדת שריון על מנת שנוכל לרדת לסיני לעזור לקוחות הלוחמים מול המצרים.אנו נצא עכשיו עם הטנקים לסיבוב שמשטחי האימונים של גולי ס על מנת לבדוק את כשירותם הטכנית ומייד אחרי זה נחזור לימח עלמנת להתחמש ועל מנת לתדלק את הטנקים.היום בסף היום או מחר על הבוקר יגיעו גוררים ויורידו אותנו לסיני.
התרגשות רבה אחזה בנו והעבירה רעד בגופינו ,הרגשנו כולנו כי עומד לקרות הדבר האמיתי וכי הנה או טו טו אנו מצטרפים לחזית לעזור בהדיפת הפולש המצרי מסיני ובהגנה על המולדת.חילקנו בינינו את התפקידים בטנק:חיים שימש כנהג,אלי החמקם בתא התותחן כשנסים לידו בצריח כטען קשר ואילו אנוכי התמקמתי במעלה הצריח מעל אלי בתפקיד המטק.
שכרות חושים אחזה בי בהיותי שוב במרומי הטנק.הרגשתי ברעד אדיר החולף בכל גיד משסע גידי.הרגשתי שאני חוזר למקומי הטבעי,מפקד טנק ,שאף אחד לא יכול עליו.ביצעתי את בדיקת הקשר המקומית בטנק וכן וידעתי כי כל אנשי הצוות מחוברים הן לרשת הטק הפנימית והן לחיצונית.אהוד נתן פקודה ברשת להתניע מנועים.נהג התנע,פקדתי על חיים.הטנק הותנע בו זמנית עם שאר הטנקים.רעם המנועים האדירים פילח ושבר בבת אחת את שלוות הבוקר והפר את הדממה היחסית ששררה במחנה.חימום מנועי הטנקים שנמשך דקות ארוכות נסך שלווה מוזרה באיברי ודמה למנגינה ערבה באוזני.לאחר חימום מנועים נאות קיבלנו פקודה לנוע בטור לעבר מרחבי האימונים הסובבים את גוליס.חצינו בשדרה את הבסיס כשמאות זוגות עיניים מקנאות מלוות אותנו...עמדתי זקוף במושבי במרומי הצריח כשגאווה אדירה ממלאה אותי ומאיימת עוד מעט לפוצץ את חזי המורחב עד אין גבול.בכלל תנועה זו של הטנקים שנועדה בסך הכל לבדוק מצב קשירתם הטכני נטעה בכולנו הרגשה שהנה מתחילים לזוז דברים...תוך דקות ספורות הגענו למטחמי האימונים של גוליס ושם הוריתי לחיים להגביר מהירת ולעבור מכשולים פיסיים קשים ומסובכים כמה שיותר בשטח על מנת לבחון כשירותו האמיתית של הטנק.חיים ביצע את פקודתי כלשונה ועלה על כל מכשול אפשרי שמצא בדרך עובדה שהכניסה את הטנק למצב קפיצי תזזיתי והקפיצה אותי מתפקידי כמפקד טנק,הקפיצות גרמו לי להיחבט בצריחון המפקד עובדה שגרמה לכאב עז בפגיעה בבטני הפצועה והקרועה עדיין...כאבים אלה גרמו לי להפסיק מיידית את התרגול ,לעצור את הטנק בצד ולהתחלף במהירות עם חיים בתפקידים כשאני עובר לתא הנהג ואילו חיים מחליפני בצריח המפקד.ואכן עתה לכשהתיישבתי בתא הנהג והתחלתי לנהוג הרגשתי אחרת לגמרי,בטני לא סבלה מתנודות הטנק גם אם היו חריפות ביותר,והצלחתי לתפקד היטב בלא שפציעתי משפיעה עלי כלל וכלל.לאחר כשעתיים של תרגולים בשטח,טכניים במהותם,קיבלנו מאהוד פקודה לחזור לבסיס להתארגנות.
חזרתינו לבסיס התבצעה במהירות וללא שהיות מיותרות חולקו הטנקים,לפלוגת מצומצמות כאשר בפני כל פלוגה ניצבים נשקים ,אפסנאים ,אנשי חימוש ותחזוקה.הטנקים צויידו בכל הציוד האפסנאי התקני,החל מרשתות הסוואה ועבור בכלי עבודה ואף חמישיות מנות קרב דחסו בתוך ארגזי הזיווד העוטפים את הצריח.הנשקים העבירו לנו ארגזי תחמושת לחימוש מלא ותקני של הטנק בפגזים ובתחמושת קלה למקלעי ה03 וה05 וכן לעוזים שניתנו לנו.בנוסף דרשתי מהנשקים מספר ארגזי רימונים לטנק.רק לאחר ויכוח נוקב עימם ואיום בעירוב קצינים בכירים שוכנעו הנשקים לההביר לידי חמישה ארגזי רימונים ושני מקלעי 03 נוספים.אלי וחיים שאלו אותי למה התעשתי על חמישה ארגזי רימונים ואני עניתי להם שזה בשביל המצריםבמידת הצורך...אלי קלט מייד את כוונתי ואימץ לחיקו ארגז רימונים אחד ואילו אני לאחר איפסון שני ארגזים בצריח לקחתי עימי לתא הנהג את שני הארגזים הנותרים כאשר אחד מהם אני פורק לתוך כיסי סרבלי כאשר אני ממלאם ברימונם ואילו את הארגז השני אני ממקם מתחת לכסאי,כס הנהג.
לאחר שעות מספר גמרנו לחמש ולזווד את הטנקים וחיכינו בקוצר רוח להוראה האומרת לנו להתכונן לעלו על גררים שיורידו אותנו דרומה לסיני.את הזמן העברנו במשחקי שש בש באכילת דיקטים
ובנסיונות כושלים ליצירת קשר טלפוני עם הקרובים לנו.
יום חמישי ה11 לאוקטובר
חמישי בבוקר תפס אותנו מכורבלים עמוק בתוך שקי השינה כאילו בת קול נעלמה עברה בינינו ואמרה לנו:יאללה חבריה תפסו שינה עמוקה וארוכה ככל האפשר,כי הזדמנות נוספת כזאת לא תיקלע לידיכם בימים הקרובים...נהמות במבטא בולגרי עמוק העירו אותנו משנתינו העמוקה,היה זה הסוס הלבן רסר גוליס האגדי שטרח ובא בכבודו ובעצמו להעירנו.יאללה חברה נבח עלינו בקולו הסוס הלבן ,קומו ,התרחצו ולכו לחדר האוכל לאכול ארוחה חמה ולשתות תה או קפה חם,בשבע ורבע אתם מתייצבים על יד הכלים מוכנים לתנועה.לא היינו זקוקים ליותר מזה,הבנו מייד כי אנו אמורים לרדת מיידית לסיני ותוך דקות התייצבנו בחדר האוכל כאשר עובדי המטבח מכרכרים סביבנו לשרתינו.הרבצנו ארוחת בוקר דשנה שלוותה לשם שינוי בביציות מטוגנות ןבחביתות וביצים מקושקשות,שינוי אדיר לביצים הקשות והקרות שהורגלנו אליהן...אף התה והקפה שהוגשו לשולחנות היוו שינוי מרענן בטעם הקתה שנהגנו לשתות עדכה.אגב הקתה היה משקה נפוץ במחוזותינו הצבאיים בשריון שאיפשר לכל אחד מהשותים אותו להגדיר טעמו לעצמו:אותו משקה בדיוק היה בשביל מישהו מעדן תה ואילו חברו שמזג לכוסו את אותו משקה מאותו קנקן אלומיניום משופשף דימה לשתות קפה מרענן...
סיימנו את ארחת הבוקר וחזרנו והתייצבנו לפני הטנקים מחכים להראות...ב0715 בדיוק התייצב בפנינו סגן אלוף אהוד ונשא בפנינו נאום קצר ותכליתי ביותר.אהוד הדגיש בפנינו כי אנו עומדים לרדת עתה לסיני להצטרף כעזרה לאחד הכוחות הלוחמים בסיני.לשאלתינו באיזו גיזרה אנו אמורים להילחם ולאיזה כוח אמורים לספח אותנו נענינו כי אין לו כל מושג וכי ההוראות שקיבל הן להגיע לרפידים ולחכות ברפידים להנחיות נוספות.להפתעתינו נאמר לנו כי הירידה לסיני תתבצע על שרשראות מכיוון שלא נמצאו מובילים להוריד אותנו לסיני.בימים הקרובים הסתבר לנו כי הפתעה זאת היתה זניחה לעומת ההפתעות שעמדו להנחיל לנו בהמשך...
עם סיום דבריו הורה לנו אהוד לעלות על הטנקים ולהתכונן לתנועה.התמקמנו בכלים ושאלתי את החברה מניבכי תא הנהג באם מישהו מעוניין בכל זאת בסיגרייה ,נעניתי בו זמנית בקשר הפנים כי אף אחד אינו מעוניין בזאת...חייכתי לעצמי כרואה את הנולד ומילמלתי לעצמי באם אקבל תשובה דומה לשאלתי במהלך הקרבות או לאחריהם.ב0740 בדיוק קיבלנו פקודה להניע מנועים ולנוע לעבר שער היציאה של גןליס לכיוון צומת סילבר ומשם בצומת שמאלה,דרומה,לכיוון רצועת עזה ןסיני...נסענו בשיירה במדפים פתוחים.כח טנקים של כעשרים כלים בתוספת מספר נגמשי מפקדה ומספר נון נונים וגיפים הנוסע על שרשראותיו וגלגליו הינו כח המשדר עוצמה אדירה כשהוא נע על כבישים רגילים ובין ישובים אזרחיים.ואכן אנו הרגשנו ככאלה העומדים לעצב את פני ההיסטוריה של מדינתנו ,כאשר שמץ של נימה צינית לא מתגנבת לאמירה זאת.על כביש אשקלון עזה נעצרו בצד ונעמדו מאות מכוניות שנהגיהן יצאו ממושבם ומחאו לנו כפיים חוך הפרחת ברכות אלינו בצירוף תפילה לחזרה הביתה בשלום.נשים שהיו בשולי הכביש זרקו עלינו פרחים וסוכריות בליווי צעקות :תחזרו בשלום.נסיעה זאת בין מאות האזרחים שהתקבצו אל שולי הכביש ריגשה אותנו מאד ומצאה אותנו מנפנפים חזרה לשלום במהלך כל הדרך עד קיבוץ יד מרדכי.מכאן נתקלנו בתופעה שונה לחלוטין ובמקום הברכות החמות שליוונו עד כה עברנו את כביש הרצועה מלווים מבטים מלאי שיטנה ,כאשר לא פעם מלווים אותנו התושבים המקומיים במטחי קללות בערבית ובמטחי אבנים וסלעים,עובדה שאילצה אותנו להמשיך בנסיעה במדפים סגורים.על כל פנים במהלך הנסיעה עד אל עריש הועברה לנו פקודה חד משמעית בקשר שאסור לנו לפתוח באש על המקומיים כל עוד ההתנכלויות בנו אינן מלוות בירי וגם אז הפתיחה באש תהיה עלפי פקודה בלבד.לקראת שעות הצהריים הגענו לאל עריש ושם חנינו להתרעננות ןהתארגנות.
באל עריש כבר יכולנו לחוש את תוצאות המלחמה על קצה המזלג...נתקלנו בשקם במספר לוחמים שהיו מעורבים בקרבות עם המצרים.למרות שהם לא סיפרו הרבה הבנו בין השורות כי המצב בחזית הינו בכי רע וכי המצרים הצליחו להפציע אותנו כהוגן עם פרוץ הקרבות.קמצוץ הסיפורים שדלינו מהלוחמים רק הפיחה בנו אנרגיה נוספת ורצון עז להגיע כבר לחזית על מנת לעזור לכוחות הלוחמים...
שהייה של כשעתיים במקום הספיקה לנו להצטיידות שקמית תקנית,בתוספת סיגריות כמובן,וגם לבדיקת תקינות הכלים.מכאן החל המסע הארוך יותר לכיוון רפידים,מסע שהתנהל רובו ככולו על משטחי החול האין סופיים לצידי הצירים הסלולים.מסע ביזרי לצידי כוחות שונים ומשונים שנעו על הצירים,כוחות שצויידו בחלקם באביזרי הגנה שכמותם נראו במלחמת העולם השנייה:קסדות בריטיות עגולות,אשר לא ראיתי כמותן מעודי בצבא,רובים צכיים אשר התאמנו בירי בהם בשיעורי הגדנע בבית הספר,מעילי שנל בריטיים,מעילי צמר ארוכים אשר זכיתי ללבשם רק בטירונות וחגורי קרב משונים ומיושנים.הכוחות נעו על הכביש בצורה שנראתה לפחות למביט מהצד ,כמוני,בלא סדר מסויים כי אם באיזו תנועה עדרית האומרת:לאן שאתה הולך אני אלך.זה היה משונה אבל חשבנו אז כי כך הדברים צריכים להיעשות...
לפנות ערב הגענו לרפידם והתמקמנו לחנייה גדודית באחד המרחבים השוממים שממול לקנטינת הקם הגדולה במקום.