יואב פולס
18-01-10, 12:18
סיפור המעשה הוא ביקור שלי אתמול בסניף הדואר בדרך ההגנה בתל-אביב, על מנת לשחרר חבילה שהגיעה. מנוע לחלון חשמלי...
הכל התחיל עם רכישת העגלול. נאמר לי שהמנגנון של החלון החשמלי האחורי מקולקל. טוב, זה בכל זאת חלון אחורי, ברכב שלישי במשפחה, יאללה שיהיה.
שיטוט אקראי באיביי מאתר את המנגנון בבריטניה בעלות של 10 ליש"ט. (שישים שקלים). מזמין, משלם עוד כמה פאונדים למשלוח וממתין.
אתמול מגיעה מעטפה "הנך מוזמן לסור לסניף הדואר על מנת לשחרר את החבילה".
באתי. למי שמכיר יש באמצע אולם של סניף דואר, מימינו עמדות מכס ומשמאלו עמדות החבילות.
נכנס שמאלה - ממתין בתור בשביל שיאמרו לי שאני צריך קודם למכס.
הולך למכס, ממתין בתור קצר מאוד, ופקידת מכס נחמדה מסתכלת ואומרת לי "מה יש בחבילה?" אני עונה לה מנגנון של חלון חשמלי. "אתה חוזר לעמדה 30 ואומר להם "נדרש זיהוי פריט איביי". ליתר בטחון רושמת את זה.
הולך לעמדה 30 שנמצאת באולם הראשון אליו נכנסתי. ממתין כבר בתור ארוך, מוסר את הנייר. הפקיד שמולי מסתכל, הולך לעמדה אחורית, ומבקש איתור החבילה. הדקות נוקפות, והנה החבילה, ממש אפשר לגעת בה, (אם היתה לי יד באורך 2 מטר). "חכה" הוא אומר לי "צריך זיהוי מכס."
"אבל המכס שלח אותי לזהות את החבילה. צריך זיהוי מכס על מנת לזהות את החבילה על מנת לחזור למכס?" אני שואל. המבט שלו היה ברור, בלי מילים הוא אמר לי "ההתחכמות הזו עולה לך 10 דקות", ובקולו, "שב, יקראו לך".
טוב יושב. זה הזמן להביט סביבי, ולחוש אמפטיה אמיתית כלפי העובדים שם.
המדינה שמה אותם בשביל להיות שכפ"ץ כנגד כל תחמני העולם. ההוא שמביא דוגמיות של תרופות "זה יותר זול שם" על ארגז עם עשרות קופסאות של תרופות שונות, זה שקיבל מתנה לילדים, "קצת בגדים" עם ארגז בגודל של מטרX מטרXחצי מטר, של שלל בגדים שיכולים להלביש את חצי מילדי האיטי האומללים. ומולו עומדת אותה פקידת מכס שאומרת לו "מבחינתי זה "מסחרי". אם אתה חושב שזה פרטי, עליך לשכנע את המנהל. לדעתי זה ייבוא מסחרי. קללות לא היו שם, הרבה עצבים כן.
הדקות נוקפות, והנה הגיעה תור החבילה שלי להיפתח. איזה כיף שהבחור האנגלי מילא את המנגנון בגריז. ממש "רגע קטן של נחת". באמת. רק בגלל המבט האומלל של הפקידה לא צחקתי בקול רם.
"מה זה?" היא שואלת.
"מנגנון לחלון חשמלי לרכב." אני עונה. "אבל לא כתוב על זה כלום" היא מקשה. "זה משומש, מהאיביי". היא לוקחת דף צהוב, ורושמת, נשבע לכם "מנגנון כלשהו. הלקוח טוען שזה לרכב מיצובישי. לא רשום כלום חוץ מ MB513245 וגם 12V. נראה משומש".
נותנת לי את הדף, לך למכס. (זה האולם הקודם).
הולכת לשטוף ידיים לקול זעקות של הקהל "איפה הולכת זאתי? החבילה שלי מחכה"
הולך למכס, כעת יש תור ארוך. ממתין, נו מה יש לעשות?
מסתכל. איש אחד הביא 50 נורות, כנראה מיוחדות. קיבל 51 נורות. הספק שלח לו ספייר, למקרה שנורה מתקלקלת.
"זה מסחרי". "איך מסחרי, אני באמצע שיפוצים בבית, בואי תראי, המונית עלי". "אז למה 51? כתוב בנייר שהבאת 50? אתה בטוח שאין לך נייר אחר בבית?"
מגיע תורי, ניגש מלא עזוז ושמחה לפקידה. תראי, אני אומר לה, זה מהאיביי, מנגנון של חלון חשמלי. הנה הוא עלה 10 פאונד.
"אני מצטערת, אתה צריך להביא אישור משרד התחבורה!"
"מה?"
"כן אלו החוקים. כל חלק רכב שאתה מביא, חייב אישור משרד התחבורה."
"גיברת, השתגעת? רק הדלק למשרד התחבורה, שלא לומר הזמן, מה עובר עלייך?"
"לך לחדר 8, למנהל. מה שהוא יאמר לי אני עושה"
הולך למנהל. במבחן התוצאה, האיש נחמד, על אמת. גם ללא מבחן התוצאה האיש נחמד ביותר.
מסביר לו את המצב, והוא מסביר לי בחזרה, בסבלנות, על החוקים, התקנות וכד'.
כמה זה עלה הוא שואל אותי, 10 פאונד אני עונה. בוא נבדוק הוא אומר לי ומייד נכנס לאיביי!!! רואה את אותו המנגנון שמכירתו טרם נסגרה ב 5 פאונד. דפקו אותך במחיר הוא אומר לי בחיוך. יאללה, סע, אתה משוחרר, חותם על מסמך כלשהו, ושולח אותי לדרכי.
עם המסמך שלו, חוזר לפקידת המכס, מראה לה את המסמך. היא מצידה שואלת אותי החל מת.ז. ועד כמה ילדים יש לי, 7000 שאלות, ומוציאה לי אישור שאיתו אני הולך לאולם הראשון, זה עם החבילות. 3 דקות ואני בחוץ.
סיכומים:
1. אני באמת חש אמפתיה כלפי העובדים שם.
2. יש לי תחושה שאם הייתי אזרח איראן או סוריה היה לי יותר קל להביא מנגנון לחלון החשמלי של המיצובישי. מצד שני היה לי יותר קשה לכתוב על זה...
3. בערך שעתיים. מזל שיש שם חניה חופשית על "אפור" בדרך ההגנה.
4. מי שמגיע לשם - חייב להזדיין בהמון סבלנות, ואפילו במידה של חוש הומור. לא לקחת את זה קשה. לא עושים לכם שום דבר אישי רע, זה אותו היחס שמקבלים כל אזרחי המדינה.
5. מזמינים מאיביי - רק עם שילוח בינלאומי. לא עוד דואר רגיל.
המחשבה על אוזן הגרירה שהזמנתי ב 15 פאונד, ושנמצאת בדרכה לארץ, מדירה שינה מעיני...
יואב
הכל התחיל עם רכישת העגלול. נאמר לי שהמנגנון של החלון החשמלי האחורי מקולקל. טוב, זה בכל זאת חלון אחורי, ברכב שלישי במשפחה, יאללה שיהיה.
שיטוט אקראי באיביי מאתר את המנגנון בבריטניה בעלות של 10 ליש"ט. (שישים שקלים). מזמין, משלם עוד כמה פאונדים למשלוח וממתין.
אתמול מגיעה מעטפה "הנך מוזמן לסור לסניף הדואר על מנת לשחרר את החבילה".
באתי. למי שמכיר יש באמצע אולם של סניף דואר, מימינו עמדות מכס ומשמאלו עמדות החבילות.
נכנס שמאלה - ממתין בתור בשביל שיאמרו לי שאני צריך קודם למכס.
הולך למכס, ממתין בתור קצר מאוד, ופקידת מכס נחמדה מסתכלת ואומרת לי "מה יש בחבילה?" אני עונה לה מנגנון של חלון חשמלי. "אתה חוזר לעמדה 30 ואומר להם "נדרש זיהוי פריט איביי". ליתר בטחון רושמת את זה.
הולך לעמדה 30 שנמצאת באולם הראשון אליו נכנסתי. ממתין כבר בתור ארוך, מוסר את הנייר. הפקיד שמולי מסתכל, הולך לעמדה אחורית, ומבקש איתור החבילה. הדקות נוקפות, והנה החבילה, ממש אפשר לגעת בה, (אם היתה לי יד באורך 2 מטר). "חכה" הוא אומר לי "צריך זיהוי מכס."
"אבל המכס שלח אותי לזהות את החבילה. צריך זיהוי מכס על מנת לזהות את החבילה על מנת לחזור למכס?" אני שואל. המבט שלו היה ברור, בלי מילים הוא אמר לי "ההתחכמות הזו עולה לך 10 דקות", ובקולו, "שב, יקראו לך".
טוב יושב. זה הזמן להביט סביבי, ולחוש אמפטיה אמיתית כלפי העובדים שם.
המדינה שמה אותם בשביל להיות שכפ"ץ כנגד כל תחמני העולם. ההוא שמביא דוגמיות של תרופות "זה יותר זול שם" על ארגז עם עשרות קופסאות של תרופות שונות, זה שקיבל מתנה לילדים, "קצת בגדים" עם ארגז בגודל של מטרX מטרXחצי מטר, של שלל בגדים שיכולים להלביש את חצי מילדי האיטי האומללים. ומולו עומדת אותה פקידת מכס שאומרת לו "מבחינתי זה "מסחרי". אם אתה חושב שזה פרטי, עליך לשכנע את המנהל. לדעתי זה ייבוא מסחרי. קללות לא היו שם, הרבה עצבים כן.
הדקות נוקפות, והנה הגיעה תור החבילה שלי להיפתח. איזה כיף שהבחור האנגלי מילא את המנגנון בגריז. ממש "רגע קטן של נחת". באמת. רק בגלל המבט האומלל של הפקידה לא צחקתי בקול רם.
"מה זה?" היא שואלת.
"מנגנון לחלון חשמלי לרכב." אני עונה. "אבל לא כתוב על זה כלום" היא מקשה. "זה משומש, מהאיביי". היא לוקחת דף צהוב, ורושמת, נשבע לכם "מנגנון כלשהו. הלקוח טוען שזה לרכב מיצובישי. לא רשום כלום חוץ מ MB513245 וגם 12V. נראה משומש".
נותנת לי את הדף, לך למכס. (זה האולם הקודם).
הולכת לשטוף ידיים לקול זעקות של הקהל "איפה הולכת זאתי? החבילה שלי מחכה"
הולך למכס, כעת יש תור ארוך. ממתין, נו מה יש לעשות?
מסתכל. איש אחד הביא 50 נורות, כנראה מיוחדות. קיבל 51 נורות. הספק שלח לו ספייר, למקרה שנורה מתקלקלת.
"זה מסחרי". "איך מסחרי, אני באמצע שיפוצים בבית, בואי תראי, המונית עלי". "אז למה 51? כתוב בנייר שהבאת 50? אתה בטוח שאין לך נייר אחר בבית?"
מגיע תורי, ניגש מלא עזוז ושמחה לפקידה. תראי, אני אומר לה, זה מהאיביי, מנגנון של חלון חשמלי. הנה הוא עלה 10 פאונד.
"אני מצטערת, אתה צריך להביא אישור משרד התחבורה!"
"מה?"
"כן אלו החוקים. כל חלק רכב שאתה מביא, חייב אישור משרד התחבורה."
"גיברת, השתגעת? רק הדלק למשרד התחבורה, שלא לומר הזמן, מה עובר עלייך?"
"לך לחדר 8, למנהל. מה שהוא יאמר לי אני עושה"
הולך למנהל. במבחן התוצאה, האיש נחמד, על אמת. גם ללא מבחן התוצאה האיש נחמד ביותר.
מסביר לו את המצב, והוא מסביר לי בחזרה, בסבלנות, על החוקים, התקנות וכד'.
כמה זה עלה הוא שואל אותי, 10 פאונד אני עונה. בוא נבדוק הוא אומר לי ומייד נכנס לאיביי!!! רואה את אותו המנגנון שמכירתו טרם נסגרה ב 5 פאונד. דפקו אותך במחיר הוא אומר לי בחיוך. יאללה, סע, אתה משוחרר, חותם על מסמך כלשהו, ושולח אותי לדרכי.
עם המסמך שלו, חוזר לפקידת המכס, מראה לה את המסמך. היא מצידה שואלת אותי החל מת.ז. ועד כמה ילדים יש לי, 7000 שאלות, ומוציאה לי אישור שאיתו אני הולך לאולם הראשון, זה עם החבילות. 3 דקות ואני בחוץ.
סיכומים:
1. אני באמת חש אמפתיה כלפי העובדים שם.
2. יש לי תחושה שאם הייתי אזרח איראן או סוריה היה לי יותר קל להביא מנגנון לחלון החשמלי של המיצובישי. מצד שני היה לי יותר קשה לכתוב על זה...
3. בערך שעתיים. מזל שיש שם חניה חופשית על "אפור" בדרך ההגנה.
4. מי שמגיע לשם - חייב להזדיין בהמון סבלנות, ואפילו במידה של חוש הומור. לא לקחת את זה קשה. לא עושים לכם שום דבר אישי רע, זה אותו היחס שמקבלים כל אזרחי המדינה.
5. מזמינים מאיביי - רק עם שילוח בינלאומי. לא עוד דואר רגיל.
המחשבה על אוזן הגרירה שהזמנתי ב 15 פאונד, ושנמצאת בדרכה לארץ, מדירה שינה מעיני...
יואב