משה מאירי
07-08-10, 12:10
יקיר הפורום PW טוען שארץ ישראל נרכשת ביסורים.אבל לפעמים צריך גם יוזמה,עורמה ו"חוצפה"יהודית..
כולם כבר מכירים את הסיפור על התחרות בין חט' פלמ"ח הנגב (חט'12) לחט' גולני (חט'1)-מי יגיע קודם לאום רשרש היא אילת.מגולני נמנע לתקוף את העמדות הירדניות בשטחנו,והיה צורך לעקוף אותם ולהבהיל אותם עד שברחו.לסיירי חט' הנגב שלא מצאו מעבר לרכב מאזור עין נטפים לנקב עקבה, הוא מעלה אילת שבדרב אל-חאג' הקדום,לא נותרה ברירה.הם חדרו ל"בקעת הירח" בצד המצרי של הגבול,שיחדו את המפקד המצרי ברס א-נקב בעזרת קופסאות סיגריות ו"בולי ביף" וירדו בדרך ששיפצו הבריטים לאילת.
אבל באותו מבצע "עובדה" שסיים את מלחמת השחרור,נעשה מבצע נוסף שסיפח באופן מעשי את מדבר יהודה הדרומי-מעין גדי עד סדום,לשטח מדינת ישראל.מבצע זה שלא ניכלל בפקודות המבצע של המטכ"ל,היה יוזמה אישית של אדם מיוחד במינו-הארכיאולוג שמריהו גוטמן.שמריה שהוביל בשנות ה-40' טיולים וסיורים של תנועות הנוער ויחידות הפלמ"ח למצדה ומדבר יהודה,הבין שכעת זו ההזדמנות האחרונה לספח שטח זה למדינת ישראל.
לשמריה,רס"ן בחיל המודיעין שהקים את יח' "השחר" (המסתערבים של הפלמ"ח) שעברה לצה"ל,נודע על ההכנות לכבוש את אילת,שלא כללו את עין גדי ומצדה.שמריה הגיע נרגש לידידו יגאל אלון-מפקד חזית הדרום,וניסה לשכנע אותו בחשיבות הדבר הזה.יגאל טען שלא קיבל שום הוראה לכך מהמטכ"ל,ולכן אין הוא יכול לבצע את זה.שמריה שראה שהטיעון הערכי לא מספיק-אמר ליגאל שעליו לפעול כמו שהוא יגאל לימד אותם בפלמ"ח:בזמן תיכנון של כיבוש שטח מסוים,יש לתכנן גם השתלטות על עורף האזור,כדי שהאויב לא יוכל להגיע משם בהפתעה.יגאל שהבין את הראש של שמריה ורצה לעזור לו,שאל אותו מה הוא צריך לצורך ההשתלטות.שמריה ביקש מחלקת חיילים ושני סיירים של הפלמ"ח,וכן כיתת ימאים מחיל הים להובלת הכוח בים המלח מסדום לעין גדי.
יגאל אלון נתן לו מחלקת חיילים מחט' אלכסנדרוני שכבשה את דרום הר חברון, וישבה ליד הגשר ההרוס בכביש באר שבע-חברון ליד דהריה.שמריה גייס את שלמה אראל-לימים מפקד חיל הים,שהכיר מעבודתו במפעל האשלג בסדום את הפעלת הדוברות שנעו בים המלח מסדום לקליה.סדום כידוע כבר שוחררה מהמצור בנוב' 48' במבצע "לוט",וניתן היה להגיע אליה מעין חוסוב (חצבה) דרך ואדי אל-קצייב(נחל אמציה).
שמריה אירגן במהירות את הכוח הקטן שלו ודאג להיות צמוד לראש הטור של חט' גולני שירדה במעלה עקרבים המסוכן,כדי למנוע עיכובים.בסדום הם הכינו לשייט את הדוברות שניקראו-מעונות (MAUNOT) בלילה,כדי למנוע מהכוח הירדני בספי ממזרח לסדום,לאתר את פעילות הכוח.
הם יצאו לעין גדי בלילה חשוך וגשום של חודש מרץ ושמריה שזיהה את צוק מצדה המוכר לו,ניווט בדיוק למעגן הדייג של הבדואים בעין גדי.לאחר ההשתלטות על המקום הוא עלה עם כיתה לראש הר ישי ("הפרונקל") ששולט על על כל האזור ועל הדרך הקדומה מעין גדי לחברון ("מעלה הציץ").
כשהגיעו לשם משקיפי האו"מ-הם קבעו את קו הגבול ("הקו הירוק") מהר ישי דרך הר חולד לרכס לסיפר שמדרום לדהריה.
כך הצליח שמריה גוטמן בתעוזה ויוזמה מקורית,לספח חבל זה לתחום מדינת ישראל.
כולם כבר מכירים את הסיפור על התחרות בין חט' פלמ"ח הנגב (חט'12) לחט' גולני (חט'1)-מי יגיע קודם לאום רשרש היא אילת.מגולני נמנע לתקוף את העמדות הירדניות בשטחנו,והיה צורך לעקוף אותם ולהבהיל אותם עד שברחו.לסיירי חט' הנגב שלא מצאו מעבר לרכב מאזור עין נטפים לנקב עקבה, הוא מעלה אילת שבדרב אל-חאג' הקדום,לא נותרה ברירה.הם חדרו ל"בקעת הירח" בצד המצרי של הגבול,שיחדו את המפקד המצרי ברס א-נקב בעזרת קופסאות סיגריות ו"בולי ביף" וירדו בדרך ששיפצו הבריטים לאילת.
אבל באותו מבצע "עובדה" שסיים את מלחמת השחרור,נעשה מבצע נוסף שסיפח באופן מעשי את מדבר יהודה הדרומי-מעין גדי עד סדום,לשטח מדינת ישראל.מבצע זה שלא ניכלל בפקודות המבצע של המטכ"ל,היה יוזמה אישית של אדם מיוחד במינו-הארכיאולוג שמריהו גוטמן.שמריה שהוביל בשנות ה-40' טיולים וסיורים של תנועות הנוער ויחידות הפלמ"ח למצדה ומדבר יהודה,הבין שכעת זו ההזדמנות האחרונה לספח שטח זה למדינת ישראל.
לשמריה,רס"ן בחיל המודיעין שהקים את יח' "השחר" (המסתערבים של הפלמ"ח) שעברה לצה"ל,נודע על ההכנות לכבוש את אילת,שלא כללו את עין גדי ומצדה.שמריה הגיע נרגש לידידו יגאל אלון-מפקד חזית הדרום,וניסה לשכנע אותו בחשיבות הדבר הזה.יגאל טען שלא קיבל שום הוראה לכך מהמטכ"ל,ולכן אין הוא יכול לבצע את זה.שמריה שראה שהטיעון הערכי לא מספיק-אמר ליגאל שעליו לפעול כמו שהוא יגאל לימד אותם בפלמ"ח:בזמן תיכנון של כיבוש שטח מסוים,יש לתכנן גם השתלטות על עורף האזור,כדי שהאויב לא יוכל להגיע משם בהפתעה.יגאל שהבין את הראש של שמריה ורצה לעזור לו,שאל אותו מה הוא צריך לצורך ההשתלטות.שמריה ביקש מחלקת חיילים ושני סיירים של הפלמ"ח,וכן כיתת ימאים מחיל הים להובלת הכוח בים המלח מסדום לעין גדי.
יגאל אלון נתן לו מחלקת חיילים מחט' אלכסנדרוני שכבשה את דרום הר חברון, וישבה ליד הגשר ההרוס בכביש באר שבע-חברון ליד דהריה.שמריה גייס את שלמה אראל-לימים מפקד חיל הים,שהכיר מעבודתו במפעל האשלג בסדום את הפעלת הדוברות שנעו בים המלח מסדום לקליה.סדום כידוע כבר שוחררה מהמצור בנוב' 48' במבצע "לוט",וניתן היה להגיע אליה מעין חוסוב (חצבה) דרך ואדי אל-קצייב(נחל אמציה).
שמריה אירגן במהירות את הכוח הקטן שלו ודאג להיות צמוד לראש הטור של חט' גולני שירדה במעלה עקרבים המסוכן,כדי למנוע עיכובים.בסדום הם הכינו לשייט את הדוברות שניקראו-מעונות (MAUNOT) בלילה,כדי למנוע מהכוח הירדני בספי ממזרח לסדום,לאתר את פעילות הכוח.
הם יצאו לעין גדי בלילה חשוך וגשום של חודש מרץ ושמריה שזיהה את צוק מצדה המוכר לו,ניווט בדיוק למעגן הדייג של הבדואים בעין גדי.לאחר ההשתלטות על המקום הוא עלה עם כיתה לראש הר ישי ("הפרונקל") ששולט על על כל האזור ועל הדרך הקדומה מעין גדי לחברון ("מעלה הציץ").
כשהגיעו לשם משקיפי האו"מ-הם קבעו את קו הגבול ("הקו הירוק") מהר ישי דרך הר חולד לרכס לסיפר שמדרום לדהריה.
כך הצליח שמריה גוטמן בתעוזה ויוזמה מקורית,לספח חבל זה לתחום מדינת ישראל.