היכן צולם?
מה הטעות?
יקירי,
נתחיל מהטעות:
המג"ד היה ג'ון פטרסון, לא ז'בוטינסקי.
ז'בוטינסקי עמד בראש הפלוגה שכבשה לבסוף את הגשר, אחרי שהפלוגה בראשונה שיצאה למשימה נכשלה. על שם הפעולה: מושב נתיב הגדוד בבקעת הירדן.
לגבי השלט, אינני מכיר אותו, אך אני מכיר היטב את הקרב. אני מניח כי הוא מוצב בזור בואכה שרידי הגדר הקיימים עד היום מדרום לנפתול נטוש של נהר הירדן, פחות או יותר בקו הרוחב של קיבוץ נערן.
pw
כרגיל אני המום מהידע המדהים שלך
אנא פרט הסבר ותחלוק גם עם צעירים כמותי כדי שגם אנחנו נוכל להנות מהסיפורים.
אם תוכל לפרט את הסיפור במלואו או להפנות למקום שיעשה את זה זה יהיה מצויין
PW,
יש על מי לסמוך,
לא ז'בוטינסקי אלא פטרסון היה המפקד של גדוד 38 של קלעי המלך ( The 38 Battalion of the Royal Fusiliers) .
[ אחד מתוך ארבעת הגדודים העבריים שאת הקמתם ייזם ז'בוטינסקי:
גדוד נהגי הפרדות
גדוד 38 של קלעי המלך
גדוד 39 של קלעי המלך
גדוד 40 של קלעי המלך]
אכן ז'בוטינסקי היה מפקד פלוגה בגדוד שבאה לעזרת הפלוגה הראשונה שהחלה בכיבוש הגשר ונכשלה.
המיקום שנתת גם אם מעורפל מדוייק.
נתקלתי בשלט (המוזר) הזה, התעניינתי ומצאתי סיפור מעניין.
http://www.shimur.org/article.php?id=1135
pw
כרגיל אני המום מהידע המדהים שלך
אנא פרט הסבר ותחלוק גם עם צעירים כמותי כדי שגם אנחנו נוכל להנות מהסיפורים.
אם תוכל לפרט את הסיפור במלואו או להפנות למקום שיעשה את זה זה יהיה מצויין
יקירי,
כדי להבין את מהלך הקרב, צריך להכיר מעט את ההקשר הקרקעי ומצב יחסי הכוחות, כמו גם מצב המערכה בין התורכים לאנגלים באזור מעברות הירדן בעת הזו.
הצבא התורכי המובס, הנסוג מארץ ישראל, מנהל קרב נסיגה והשהייה מול כוחות בריטיים, הודיים, אוסטרליים וניו זילנדיים נחותים ממנו בכמות, אך חדורי מוטיבציה ובעלי יכולת קרבית משמעותית – וחשוב מכל: עם משימה פשוטה וברורה לסלק את הטורקים מעבר הירדן המערבי מזרחה.
שלושה דברים מדהימים קרו בקרב הזה:
1. למרות יחסי הכוחות הבלתי אפשריים לטובת הצד הטורקי, מצליחים האנגלים להתגבר על האויב, לתפוס את המעברים, למלא את המשימה ואף להתקדם לעבר הירדן המזרחי.
2. עובדת היות הכוח האנגלי מורכב מערב רב של כוחות / לא אורגני כד כדי שיתוק. למרות זאת, מצליחים האנגלים לקעקע את מערך ההגנה הטורקי ולזנב באויב עד גב ההר תוך כדי תיאום מוצלח וסיוע הדדי בין כוחות ממקורות שונים ויחסי עוצמה שונים – לסינרגיה מול מערך טורקי מבוצר היטב בקרקע.
3. את השלישי אפרט בסוף.
אבל, הבה נבין מה התרחש, בסדר הרגיל בו ראוי לפרט אירועים כאלה:
קרקע:
אזור גאון הירדן, ה"זור". איזור מבותר, קשה לתנועה וטובעני. מעברות הירדן הם סדרת מעברים הכרחיים בגזרה הנמצאת בין גשר אל - ע'ורנייה (גשר אלנבי של ימינו) דרך מעבר אום שורט ועד מעבר ג'וזלה / גשר דמיה (גשר אדם של ימינו).
השולט באזור המעברים – שולט במרחב כולו ויכול למנוע או לאפשר תנועת כוחות בצירי האורך ממערב למזרח. ממערב וממזרח – שטחים שולטים על אזור הזור, על המעברים ההכרחיים ועל שטחי המפתח לאורך צירי התנועה, כמו גם על צירי הרוחב מצפון לדרום משני צידי נהר הירדן.
האויב הטורקי:
חטיבה 145: ערוכה במערך קדמי מבוצר, מגמה לפני המעברים, שולטת על ציר הרוחב המרכזי בבקעת הירדן, מונעת אפשרות תנועה מדרום לצפון ולכיוון מזרח, מונעת גישה למעבר ג'וזלה הצפוני ומקיימת מסך מאבטח לחטיבת המערך העיקרי – חט' 2.
חטיבה 2: ערוכה על המעברים עצמם ובשטחים השולטים ממזרח בתצפית ובאש על המעברים בחלק המרכזי, מאזור אום שורט ועד מעבר ג'וזלה בצפון הגזרה.
דיביזיה 6 – דיוויזיית פרשים, ערוכה ממזרח למעבר אום שורט, בעתודה.
דיביזיה 48, דיוויזיית עומק, חלקה ערוך להגנה במתחמים בקרקע, מגמה לפני מרחב א – סלט לכיוון מערב, חלקה בנסיגה מזרחה.
"הדיוויזיה המעורבת" – מורכבת מחטיבות חי"ר ופרשים, חלקה ערוך בקרקע מדרום לדיוויזיה 48, חלקה בנסיגה מזרחה.
הכוחות האנגליים: (כמעט כתבתי "כוחותינו"...)
מפקדה ממונה: "כוח צ'טווד" – מפקדה דיוויזיונית בהרכב: כוח אוסטרלי (חט' 3) וניו זילנדי.
גד' 2 – גד' מעורב בריטי / הודי.
בריגדה 20 ההודית.
גד' קלעי המלך 39 – גד' עברי.
גד' קלעי המלך 38 – גד' עברי, (בפיקוד פיטרסון מיודעינו).
כוחות ומשימות:
כוח צ'טווד – הדיוויזיה האוסטרלית / ניו זילנדית: כיבוש מעבר ג'וזלה בצפון הגזרה.
גד' 38: כיבוש מעבר אום שורט.
גד' 39: בעתודה.
בריגדה 20 ההודית: כיבוש גשר אל – ע'ורנייה בדרום הגזרה.
מהלך הקרב:
גד' 38 הגיע לגזרה ב – 14.8.1918 והחל בסיורים קרביים בגזרה כולה. למרות מזג האוויר הקשה הכיר הגד' באופן זה את הגזרה היטב. ב – 12.9.1918 הצטרף אליו גד' 39.
24 שעות לפני שעת ה – "ש" (תחילת ההתקפה על המעברים), החל כוח צ'טווד האוסטרלי /ניו זילנדי בתנועה לכיון צפון מזרח, בסיוע גד' 2 המעורב האנגלי / הודי – אל מול המערך העיקרי הטורקי של חט' 145 בצפון הגזרה.
גד' 38 החל בהתקפה על הגשר ממערב למזרח, אך הפלוגה הראשונה לא הצליחה במשימתה בשטח המבותר. אז הוביל ז'בוטינסקי את פלוגתו, הפל' השנייה בגד' 38 אל הגשר - וכבש אותו. הפל' המשיכה ופרצה אל הצד המזרחי.
גד' 38 ניצל את ההצלחה ותקף עם יתרת הכוח את אזור המעברים והשטח השולט המזרחי במימד הצר – צפונה ודרומה תוך הרחבת ראש הגשר והמעבר. מדרום לצפון תקף הגדוד את חט' 2 הטורקית מאגפה הדרומי. הגד' הגיע לבסוף צפונה לקצה המערך החטיבתי הטורקי ומיקם את הפל' השלישית – פלוגת הריס - בחיפוי מדרום. במקביל, הבקיע כוח צ'טווד את המערך של חט' 145 הטורקית והטיל את החטיבה הרכובה האוסטרלית 3 לכיבוש מעבר ג'וזלה ממערב תוך שהיא מסתייעת בחיפוי מפל' הריס מדרום.
משהוטל עיקר הסד"כ של גד' 38 לכיוון צפון, נכנס גד' 39 לכיוון דרום וטיהר את המרחב מהמעבר ועד גזרת אל ע'ורנייה.
במקביל תקפה הדיביזיה ההודית והשלימה את משימתה בגשר אל ע'ורנייה.
או אז נסוגה דיוויזיה 6 הטורקית דרומה ונטשה את עמדות החיפוי לכיוון מעבר אום שורט, כדי להצטרף לדיוויזיה 48 והדיוויזיה המעורבת בנסיגתן (בריחתן) לכיוון א – סלט.
המערך הטורקי התמוטט למעשה, וכוחות משולבים של הדיוויזיה ההודית, גד' 39 וגד' 38 המשיכו בקרב התקדמות ורדיפה מול הטורקים עד פאתי א – סלט.
העובדה המדהימה השלישית והמשמעותית ביותר היא בחירת צורת הקרב על ידי האנגלים והטורקים.
נסיגה והשהייה היא צורת קרב שבה בוחר צד נחות בכוח ובסד"כ, אל מול יריב חזק ממנו בכמות ובאיכות, כדי לוותר על שטח ולהרוויח זמן להשלמת נסיגתו. באותו האופן, בצורת קרב של התקדמות ורדיפה בוחר צד חזק ובעל יתרון כמותי, המעריך שלפניו אויב מועט, דל יכולות ומתמוטט.
אמנם, זה היה מצבם של הטורקים בפועל מבחינת מוראלית, אך כאשר בוחנים את יחסי העוצמה, כמות לוחמים טורקיים מול מספר חיילים בצד האנגלי - ההשתאות גוברת. אם היו מנהלים הטורקים קרב הגנה עיקש וחכם כנגד האנגלים, עורכים את כוחם בשני קווי הגנה לפני ואחרי המעברים, מקיימים מערך החזקה במעברים, מחזיקים בעתודה חטיבה או שתיים בעומק להתקפות הנגד לאחר זיהוי המאמץ העיקרי האנגלי - לא היה לאנגלים שום סיכוי לנצח. במקום זאת, בחרו הטורקים באופן מפתיע לסגת כמעט ללא קרב מנכסיהם העיקריים: מין המשמר הקדמי לפני המעברים ומקו ההגנה ממזרח לירדן. באופן זה אפשרו לאנגלים - בסד"כ קטן עד כדי גיחוך – לנצח בקרב.
יחד עם זאת יש לזכור כי מצבם המוראלי והמוטיבציה של הכוחות הטורקיים להמשיך ולהלחם - היו בשפל המדרגה. זהו ההסבר לתבוסה המבישה של הטורקים בקרב הזה, שהצטרפה לשורת תבוסות בקרבות השונים במשך המלחמה ולבסוף במערכה כולה.
What counts is not necessarily the size of the dog in the fight - it's the size of the fight in the dog.
Dwight D. Eisenhower, speech to the Republican National Committee, January 31, 1958
34th president of US 1953-1961 (1890 - 1969)