hadtomer
22-08-11, 17:44
דרור - שלוש שנים לא זכיתי בכלום. שום דבר. נאדה.
זה הסיפור של הקיה:
ראשית, הבהרה- את הקיה ספורטאז' שלי קניתי בדעה צלולה לחלוטין ובידיעה ברורה שהרכב שאני מחפש הוא קיה ספורטאז'. אבל לא סתם ספורטאז'- ספורטאז' אוטומטי בצבע חום אדמה אביבי בהיר, או חום חרא נוזלי עם דיזינטריה-תלוי איך מסתכלים על זה. בכל מקרה-חום, אוטומטי, קיה (לא קאיה – קיה).
עולה השאלה למה שבעצם בן אדם יקנה בכלל קיה ספורטאז' אוטומטי בצבע של משהו שנשאר באסלה אחרי יותר מדי בירה? ובכן, דבר ראשון לא רציתי סוזוקי. סתם לא בא לי על משהו נפוץ (כאילו שקיה זה רכב נדיר, מינימום למבורגיני) וגם היה יקר לי- וגם אהבתי את הצורה. התנהגות- האוטו מתנהג כמו פסיפלורה בכל מקרה-אז לפחיות שיהיה צורה שאני אוהב. דבר שני-רציתי אוטומטי בגלל אשתי. דבר שלישי- רציתי חום אסלה שלשול בגלל שלשכן שלי, עיראקי זקן בשיכון ברמת גן, היה אחד כזה בצבע חום ומשום מה זה נראה לי נורא מגניב, להיות בעלים של ספורטאז' חום. הצבעים האחרים מכוערים על האוטו, לדעתי. יש כבוד בלהיות כמו עיראקי זקן מרמת גן, שמעשן נלסון ונוסע על ספורטאז'. ועוד סיבה מאוד חשובה למה קניתי ספורטאז'- כי ידעתי שאין לי שום כוונה לשפר אותו, אולי לשים לו צמיגים נורמאליים ולנסוע איתו בשבילים. פעם בכמה שנים. אני מכיר הרבה אנשים שהשקיעו את הנשמה שלהם על ג'יפ- אלה שיודעים לספר על ההבדל בין ספאנר פציל של סיגנט לחילוץ שטאנגות ובין ספאנר חצי סגור של בטה לחילוץ שטאנגות הומוגניות, שהתקינו באוטו קיט היגוי ביבוא מיוחד מאוסטרליה, עם תיקוני קאמבר- שמעולם לא ירדו לשטח. לא רציתי להגיע למצב הזה. לפני הספורטאז' היתה שורה של מכוניות יותר ספורטיביות ופחות ספורטיביות, שלחלקן הוחלפו מנועים, סעפות, קאמשפטים, בלון נייטרו אחד שהוחרם, בולמים, קפיצים וכל מיני דברים כאלה. כתוצאה מכך יצאתי עם חור ענק בכיס שבטח היה יכול לממן לי דירה סבבה בגבעתיים כבר בגיל 25 וגם היכרות אינטימית עם צוות מטה משטרת התנועה בבית דגן. בקיצור- בלי שיפורים.
לשכנע את אשתי שקונים קיה בצבע של קקה לא היה כל כך קשה למען האמת. אחרי הXSI ששכבה אצלי בחניה ואכלה לי את הכיס בקצב מפחיד היה אפשר גם לשכנע אותה לקנות משאית פרייטליינר. עם הXSI יצאתי פראייר- קניתי מכונית גרוטאה במצב רחוק ממזהיר בגלל שרציתי אחת שחורה-ואז שפכתי בוחטות בשביל לשפץ ולשפר אותה. הפעם כבר הפקתי לקחים - החשבון בסך הכול היה פשוט מאוד- הקיה אוטומטית, מרווחת בהשוואה לXSI ויש בה מקום לילדים. לא שחשבתי באמת שאני עומד לעשות ילדים, אבל זה תרוץ שעבד על אשתי, שבדיוק התחילה לחשוב על ילדים. אני סתם שמחתי על זה שיש סקס. בכל מקרה, היה ברור לי שלהריון לוקח זמן להיכנס ולי יש כמה שנים עם הקיה. הXSI נמכרה אחרי שבוע, ואני התחלתי לראות קיות באזור רמת גן גבעתיים. את שתי הראשונות, לבנה במצב חדש ואדומה במצב לא רע פסלתי על ההתחלה. בשלישית התאהבתי. היה לה כל מה שדרוש כדי להפוך למכונית האידיאלית בשבילנו – דפיקה מכוערת בצד של הנוסע, צמיגי יוקוהאמה ג'יאולנדר מקדימה וצמיגי כביש מתוצרת אפגניסטן מאחור, רדיאטור יבש מנוזל קירור ושכבה עבה של חרא של ציפורים על הגג. החרא כיסה שכבה נוספת של פירות של עצי פיקוס, מהסוג שנפוץ ברמת גן והגן עליה מפני השמש. אבל מתחת לחרא של הציפורים ולפירות של הפיקוס היא הייתה חומה, כמו של שכן שלי שבינתיים כבר לא היה שכן שלי כי קנינו דירה באזור אחר. את המקדמה על הקיה שמתי באותו היום אחרי כיסוח רציני מאוד במחיר - והלכתי להסביר לאשתי שיש כמה דברים קטנים להשקיע בקיה החדשה שקניתי לה. היא מצידה הודיעה לי שטוב שאני הגעתי הביתה ושלפה ערכה לבדיקת הריון, עם כזה סימן של חיובי.
החילוץ הרציני הראשון שביצעתי עם הקיה היה ביום שלקחתי אותה. היא לא הניעה. בעיה באימובלייזר. על הדרך, כשהחשמלאי סידר את האימובילייזר מילאתי נוזל קירור טרי והמשכתי לקיה יפו. אריאל ודורון עשו סיבוב סביב הקיה החומה והציעו לי בנימוס להשאיר אותה לכמה ימים טובים של ישור קו. אולי כמה שבועות. אה, והיה להם סט קפיצים שמישהו לא רצה. מכיוון שלא התכוונתי בל מקרה לשפר את הקיה אז הסכמתי שאריאל יתקין את הקפיצים- המחיר היה זול. אחרי 3 ימים הקיה יצאה וקיבלה גם סט צמיגים – של מקסיס. ומכיוון שהיו צמיגים של מקסיס אז החלטתי לטייל קצת. למרבה הצער בטיול הראשון שלי עם הקיה פגשתי את רון נחמן ומאז אנחנו מטיילים. יותר מצמיגים רציניים וקפיצי הגבהה, הקיה לא צריכה. באמת. אבל כוח חסר לה. אז היא קיבלה צ'יפ. ומסנן אוויר פתוח. ווסת לחץ דלק. וממיר אחד שהוסר. יותר מזה לא צריך, וחוץ מזה הבטחתי לא לשפר אותה. וחוץ מזה- תאכל'ס- כמו שכל אחד יודע – לקיה אין שיפורים. תחפשו באינטרנט-אין כלום.
אחרי כמה חודשים של טיולים, שבהם הקיה עברה הרבה דברים אבל לא עברה הרבה דברים אחרים, החלטנו להגביה אותה יותר. בקיה זה לא כל כך פשוט. זה לא שיש קיט מוכן. אז דבר ראשון הובא סט ספייסרים שהורכב בפרונט מוטורס מעל לקפיצים הקדמיים ועוד סט ספייסרים שהורכב מאחור. יותר מזה באמת שלא צריך, הרכב מוכן לשטח. וחוץ מזה, גם ככה הבטחתי לא לשפר אותה. הבעיה הייתה שעם הבולמים המקוריים אי אפשר להישאר- הם מגיעים בקלות לסוף מהלך. אה, וגם הגדלתי את הצמיגים-טיפונת יותר גדול. 75 במקום 70. לא רציני. הבטחתי לעצמי שאני אסע ככה יומיים עד שימצאו בולמים. אבל זה לקח חודש וקצת. את התאריך של החלפת הבולמים אני זוכר היטב- 3 באפריל. כי ב1 באפריל ב6 בבוקר יצאנו לחדר יולדות ובדרך, בין הצרחות, אשתי גם ציינה שהרכב קשה כמו אבן ושזה מזרז את הלידה. אני סתם לא רציתי שהבת שלי תיוולד ב1 באפריל כי זה פאדיחה. יובל נולדה למחרת. וב3 באפריל ביקשתי מאשתי חצי יום חופש והלכתי לקנות בולמים. של KYB שמיועדים במקור לאיזה מיניוואן צ'רקסי. הפתיחה המקורית של הקיה היא איזה 52 ס"מ. והצ'רקסיים נפתחו ל55. הישג. יותר לא היה מה לשפר את האוטו. רק צמיגים. גדולים. מקסיס 8060.
אחרי כמה חודשים נשבר לי מהספייסרים. זה חרא של פיתרון. הלכתי לחפש קפיצים. 4 אינטש. כרגיל, בקיה אין כאלה. לא באוסטרליה, לא בארה"ב. בשום מקום. בסוף נמצאה חברה שוודית שסיפקה את הקפיצים. הבעיה היתה שהתחת של האוטו עלה באופן משמעותי – 5 אינטש ליתר דיוק. ושוב היה צריך בולמים. הבולמים שנבחרו היו סט מפלצתי למדי של מונרו שמתאים לפורד F350, שעברו התאמה כך שיולו לשבת איכשהוא על הקיה. הפתיחה- 72 ס"מ היתה מרשימה- אך לא מספיקה. הקפיץ מאפשר יותר, אך התפשרתי- בל מקרה מהלך המתלה קטלני. על הדרך קניתי גם שני מונרו שהותקנו מקדימה.
47023
מבחינתי זה היה באמת הסוף. יותר אין מה לשפר באוטו הזה. אבל כל פעם שירדתי לחניה לא יכולתי להסתכל עליה. לא משנה שאת החרא על הגג ניקיתי מזמן, שמבחינה מכאנית הרכב מושלם, ביאס אותי קשות שהרכב עדיין לא עולה הכול. ואז מישהו בארה"ב אמר שיש בקוריאה נעילות. ראיתי בזה משימה לאומית. טלפונים לשגרירות קוריאה. מתורגמנים, נספח מסחרי אחד ידידותי, מכון לקידום קשרי מסחר ישראל קוריאה (נשבע לכם, יש דבר כזה) וקיה יפו – ואחרי כמה חודשים הגיעה נעילה אחורית. עכשיו הקיה באמת נתנה עבודה ולא היה יותר מה לשפר. האוטו היה מושלם. בערך. החלק הקדמי היה נמוך יותר. לא יכולתי להסתכל עליה. התבאסתי על האוטו. עד שהגיעה עוד חבילה מקוריאה- עם מזלגות קדמיים מוארכים. עכשיו הרכב באמת היה גבוה. מאוד. סה"כ 4 אינטש מקדימה ו5 אינטש מקדימה. אז נוצרה בעיה חדשה- מוט הפאנהארד המקורי משך את הסרן הצידה-צד אחד של המרכב שקע, אני התבאסתי. עד שלפני חודש עידו בנה תושבת חדשה. עכשיו הכל בסדר. האוטו כמו שאני רוצה.אני אוהב לעצור ברמזור ליד עקרות בית עם ספורטאז' נקי ומצוחצח ולראות איך הילדים שמאחור מסתכלים למעלה ומצביעים על האוטו. כשעצר אותי שוטר ושאל אם האוטו "מבוסס על קאיה" הייתי כל כך מבסוט, שהוא לא הבין מה אני כל כך שמח ופשוט ויתר לי. תכל'ס- עכשיו הרכב מושלם כמו שאני רוצה. אין לי יותר מה לשפר בו. חוץ מסט גלגלים שחורים. אולי נעילה קדמית. מישהו אמר שיש בקוריאה חברה שמייצרת יחסי העברה לסרנים ויהיה נחמד גם מדרגות צד. ושנורקל שמישהו מייצר באוסטרליה...
47022
זה הסיפור של הקיה:
ראשית, הבהרה- את הקיה ספורטאז' שלי קניתי בדעה צלולה לחלוטין ובידיעה ברורה שהרכב שאני מחפש הוא קיה ספורטאז'. אבל לא סתם ספורטאז'- ספורטאז' אוטומטי בצבע חום אדמה אביבי בהיר, או חום חרא נוזלי עם דיזינטריה-תלוי איך מסתכלים על זה. בכל מקרה-חום, אוטומטי, קיה (לא קאיה – קיה).
עולה השאלה למה שבעצם בן אדם יקנה בכלל קיה ספורטאז' אוטומטי בצבע של משהו שנשאר באסלה אחרי יותר מדי בירה? ובכן, דבר ראשון לא רציתי סוזוקי. סתם לא בא לי על משהו נפוץ (כאילו שקיה זה רכב נדיר, מינימום למבורגיני) וגם היה יקר לי- וגם אהבתי את הצורה. התנהגות- האוטו מתנהג כמו פסיפלורה בכל מקרה-אז לפחיות שיהיה צורה שאני אוהב. דבר שני-רציתי אוטומטי בגלל אשתי. דבר שלישי- רציתי חום אסלה שלשול בגלל שלשכן שלי, עיראקי זקן בשיכון ברמת גן, היה אחד כזה בצבע חום ומשום מה זה נראה לי נורא מגניב, להיות בעלים של ספורטאז' חום. הצבעים האחרים מכוערים על האוטו, לדעתי. יש כבוד בלהיות כמו עיראקי זקן מרמת גן, שמעשן נלסון ונוסע על ספורטאז'. ועוד סיבה מאוד חשובה למה קניתי ספורטאז'- כי ידעתי שאין לי שום כוונה לשפר אותו, אולי לשים לו צמיגים נורמאליים ולנסוע איתו בשבילים. פעם בכמה שנים. אני מכיר הרבה אנשים שהשקיעו את הנשמה שלהם על ג'יפ- אלה שיודעים לספר על ההבדל בין ספאנר פציל של סיגנט לחילוץ שטאנגות ובין ספאנר חצי סגור של בטה לחילוץ שטאנגות הומוגניות, שהתקינו באוטו קיט היגוי ביבוא מיוחד מאוסטרליה, עם תיקוני קאמבר- שמעולם לא ירדו לשטח. לא רציתי להגיע למצב הזה. לפני הספורטאז' היתה שורה של מכוניות יותר ספורטיביות ופחות ספורטיביות, שלחלקן הוחלפו מנועים, סעפות, קאמשפטים, בלון נייטרו אחד שהוחרם, בולמים, קפיצים וכל מיני דברים כאלה. כתוצאה מכך יצאתי עם חור ענק בכיס שבטח היה יכול לממן לי דירה סבבה בגבעתיים כבר בגיל 25 וגם היכרות אינטימית עם צוות מטה משטרת התנועה בבית דגן. בקיצור- בלי שיפורים.
לשכנע את אשתי שקונים קיה בצבע של קקה לא היה כל כך קשה למען האמת. אחרי הXSI ששכבה אצלי בחניה ואכלה לי את הכיס בקצב מפחיד היה אפשר גם לשכנע אותה לקנות משאית פרייטליינר. עם הXSI יצאתי פראייר- קניתי מכונית גרוטאה במצב רחוק ממזהיר בגלל שרציתי אחת שחורה-ואז שפכתי בוחטות בשביל לשפץ ולשפר אותה. הפעם כבר הפקתי לקחים - החשבון בסך הכול היה פשוט מאוד- הקיה אוטומטית, מרווחת בהשוואה לXSI ויש בה מקום לילדים. לא שחשבתי באמת שאני עומד לעשות ילדים, אבל זה תרוץ שעבד על אשתי, שבדיוק התחילה לחשוב על ילדים. אני סתם שמחתי על זה שיש סקס. בכל מקרה, היה ברור לי שלהריון לוקח זמן להיכנס ולי יש כמה שנים עם הקיה. הXSI נמכרה אחרי שבוע, ואני התחלתי לראות קיות באזור רמת גן גבעתיים. את שתי הראשונות, לבנה במצב חדש ואדומה במצב לא רע פסלתי על ההתחלה. בשלישית התאהבתי. היה לה כל מה שדרוש כדי להפוך למכונית האידיאלית בשבילנו – דפיקה מכוערת בצד של הנוסע, צמיגי יוקוהאמה ג'יאולנדר מקדימה וצמיגי כביש מתוצרת אפגניסטן מאחור, רדיאטור יבש מנוזל קירור ושכבה עבה של חרא של ציפורים על הגג. החרא כיסה שכבה נוספת של פירות של עצי פיקוס, מהסוג שנפוץ ברמת גן והגן עליה מפני השמש. אבל מתחת לחרא של הציפורים ולפירות של הפיקוס היא הייתה חומה, כמו של שכן שלי שבינתיים כבר לא היה שכן שלי כי קנינו דירה באזור אחר. את המקדמה על הקיה שמתי באותו היום אחרי כיסוח רציני מאוד במחיר - והלכתי להסביר לאשתי שיש כמה דברים קטנים להשקיע בקיה החדשה שקניתי לה. היא מצידה הודיעה לי שטוב שאני הגעתי הביתה ושלפה ערכה לבדיקת הריון, עם כזה סימן של חיובי.
החילוץ הרציני הראשון שביצעתי עם הקיה היה ביום שלקחתי אותה. היא לא הניעה. בעיה באימובלייזר. על הדרך, כשהחשמלאי סידר את האימובילייזר מילאתי נוזל קירור טרי והמשכתי לקיה יפו. אריאל ודורון עשו סיבוב סביב הקיה החומה והציעו לי בנימוס להשאיר אותה לכמה ימים טובים של ישור קו. אולי כמה שבועות. אה, והיה להם סט קפיצים שמישהו לא רצה. מכיוון שלא התכוונתי בל מקרה לשפר את הקיה אז הסכמתי שאריאל יתקין את הקפיצים- המחיר היה זול. אחרי 3 ימים הקיה יצאה וקיבלה גם סט צמיגים – של מקסיס. ומכיוון שהיו צמיגים של מקסיס אז החלטתי לטייל קצת. למרבה הצער בטיול הראשון שלי עם הקיה פגשתי את רון נחמן ומאז אנחנו מטיילים. יותר מצמיגים רציניים וקפיצי הגבהה, הקיה לא צריכה. באמת. אבל כוח חסר לה. אז היא קיבלה צ'יפ. ומסנן אוויר פתוח. ווסת לחץ דלק. וממיר אחד שהוסר. יותר מזה לא צריך, וחוץ מזה הבטחתי לא לשפר אותה. וחוץ מזה- תאכל'ס- כמו שכל אחד יודע – לקיה אין שיפורים. תחפשו באינטרנט-אין כלום.
אחרי כמה חודשים של טיולים, שבהם הקיה עברה הרבה דברים אבל לא עברה הרבה דברים אחרים, החלטנו להגביה אותה יותר. בקיה זה לא כל כך פשוט. זה לא שיש קיט מוכן. אז דבר ראשון הובא סט ספייסרים שהורכב בפרונט מוטורס מעל לקפיצים הקדמיים ועוד סט ספייסרים שהורכב מאחור. יותר מזה באמת שלא צריך, הרכב מוכן לשטח. וחוץ מזה, גם ככה הבטחתי לא לשפר אותה. הבעיה הייתה שעם הבולמים המקוריים אי אפשר להישאר- הם מגיעים בקלות לסוף מהלך. אה, וגם הגדלתי את הצמיגים-טיפונת יותר גדול. 75 במקום 70. לא רציני. הבטחתי לעצמי שאני אסע ככה יומיים עד שימצאו בולמים. אבל זה לקח חודש וקצת. את התאריך של החלפת הבולמים אני זוכר היטב- 3 באפריל. כי ב1 באפריל ב6 בבוקר יצאנו לחדר יולדות ובדרך, בין הצרחות, אשתי גם ציינה שהרכב קשה כמו אבן ושזה מזרז את הלידה. אני סתם לא רציתי שהבת שלי תיוולד ב1 באפריל כי זה פאדיחה. יובל נולדה למחרת. וב3 באפריל ביקשתי מאשתי חצי יום חופש והלכתי לקנות בולמים. של KYB שמיועדים במקור לאיזה מיניוואן צ'רקסי. הפתיחה המקורית של הקיה היא איזה 52 ס"מ. והצ'רקסיים נפתחו ל55. הישג. יותר לא היה מה לשפר את האוטו. רק צמיגים. גדולים. מקסיס 8060.
אחרי כמה חודשים נשבר לי מהספייסרים. זה חרא של פיתרון. הלכתי לחפש קפיצים. 4 אינטש. כרגיל, בקיה אין כאלה. לא באוסטרליה, לא בארה"ב. בשום מקום. בסוף נמצאה חברה שוודית שסיפקה את הקפיצים. הבעיה היתה שהתחת של האוטו עלה באופן משמעותי – 5 אינטש ליתר דיוק. ושוב היה צריך בולמים. הבולמים שנבחרו היו סט מפלצתי למדי של מונרו שמתאים לפורד F350, שעברו התאמה כך שיולו לשבת איכשהוא על הקיה. הפתיחה- 72 ס"מ היתה מרשימה- אך לא מספיקה. הקפיץ מאפשר יותר, אך התפשרתי- בל מקרה מהלך המתלה קטלני. על הדרך קניתי גם שני מונרו שהותקנו מקדימה.
47023
מבחינתי זה היה באמת הסוף. יותר אין מה לשפר באוטו הזה. אבל כל פעם שירדתי לחניה לא יכולתי להסתכל עליה. לא משנה שאת החרא על הגג ניקיתי מזמן, שמבחינה מכאנית הרכב מושלם, ביאס אותי קשות שהרכב עדיין לא עולה הכול. ואז מישהו בארה"ב אמר שיש בקוריאה נעילות. ראיתי בזה משימה לאומית. טלפונים לשגרירות קוריאה. מתורגמנים, נספח מסחרי אחד ידידותי, מכון לקידום קשרי מסחר ישראל קוריאה (נשבע לכם, יש דבר כזה) וקיה יפו – ואחרי כמה חודשים הגיעה נעילה אחורית. עכשיו הקיה באמת נתנה עבודה ולא היה יותר מה לשפר. האוטו היה מושלם. בערך. החלק הקדמי היה נמוך יותר. לא יכולתי להסתכל עליה. התבאסתי על האוטו. עד שהגיעה עוד חבילה מקוריאה- עם מזלגות קדמיים מוארכים. עכשיו הרכב באמת היה גבוה. מאוד. סה"כ 4 אינטש מקדימה ו5 אינטש מקדימה. אז נוצרה בעיה חדשה- מוט הפאנהארד המקורי משך את הסרן הצידה-צד אחד של המרכב שקע, אני התבאסתי. עד שלפני חודש עידו בנה תושבת חדשה. עכשיו הכל בסדר. האוטו כמו שאני רוצה.אני אוהב לעצור ברמזור ליד עקרות בית עם ספורטאז' נקי ומצוחצח ולראות איך הילדים שמאחור מסתכלים למעלה ומצביעים על האוטו. כשעצר אותי שוטר ושאל אם האוטו "מבוסס על קאיה" הייתי כל כך מבסוט, שהוא לא הבין מה אני כל כך שמח ופשוט ויתר לי. תכל'ס- עכשיו הרכב מושלם כמו שאני רוצה. אין לי יותר מה לשפר בו. חוץ מסט גלגלים שחורים. אולי נעילה קדמית. מישהו אמר שיש בקוריאה חברה שמייצרת יחסי העברה לסרנים ויהיה נחמד גם מדרגות צד. ושנורקל שמישהו מייצר באוסטרליה...
47022