raanan
01-10-11, 19:25
שלום לכולם,
הקדמה (ופירגון),
מכיוון שזה הפורום המקצועי ביותר בארץ, רוצה לפתח דיון בנושא שלא הצלחתי לקבל החלטה חד משמעית גם בקריאה אין סופית של מידע מפורומים מקבילים בחו"ל .
הדילמה,
איזה שיטה עדיפה בחיבור קולר נוסף "לחליל" :
שיטה א' - יציאה מהגיר וכניסה "לחליל", יציאה "מהחליל" וכניסה לקולר החדש, יציאה מהקולר בחזרה לגיר.
49471
שיטה ב' - יציאה מהגיר וכניסה לקולר החדש, יציאה מהקולר וכניסה "לחליל", יציאה "מהחליל" בחזרה לגיר.
49472
הערה - מבחינתי נושא ביטול "החליל" לא קיים על הפרק. בבקשה לא לחזור לויכוח נושן זה.
אתחיל מהסוף,
שיטה א' היא הנפוצה ביותר במימוש בחו"ל. בנוסף היא השיטה שמופיעה באתרי יצרני קולרים רציניים (היידן , B&M ) .
יתרונות שיטה א' :
1. בוודאות יעילה יותר בקירור שמן הגיר לעומת שיטה ב .
עפ"י אחד המאמרים שקראתי, בשיטה זו הטמפרטורה של השמן החוזר נמוכה ב-5% .
2. מימוש קל יותר מבחינת ניתוב הצנרת.
3. בחורף חימום מהיר יותר של נוזל הקירור ברדיאטור המנוע.
חסרונות שיטה א' :
1. השמן הרותח שיוצא מהגיר מחמם את נוזל הקירור בחלק התחתון שהוא יותר קר, למעשה מחזירים למנוע נוזל חם יותר ממה שהיה צריך
להיות ללא ספיחת החום של שמן הגיר.
כלומר, מע' הקירור של המנוע צריכה לעבוד קשה יותר. ייתכן שטמפ' המנוע תעלה בעקבות כך.
2. בחורף ייתכן קירור יתר של שמן הגיר (בעיקר בבוקר ובנסיעת שיוט שהטורק נעול).
יתרונות שיטה ב' :
1. הולכת החום של שמן הגיר לאוויר נעשית בעיקר ע"י הקולר. כך שהשמן שחוזר דרך "החליל" פחות מעיק על מע' הקירור של המנוע.
2. המעבר דרך "החליל" מייצב את הטמפ' של השמן לכיוון 80-85 מעלות (מה שבד"כ קיים בחלק התחתון של הרדיאטור) וזה מצוין לחורף.
3. עבור מצבים קיצוניים (גרירה בעליה ביום חמסין), לדעתי יעילות הקירור זהה לשתי השיטות.
פשוט כי הקולר לא יצליח לקרר השמן מתחת ל 85 מעלות, לכן נוזל קירור המנוע יספח אליו את חום השמן "מהחליל" כמו בשיטה א' .
חסרונות שיטה ב' :
1. השמן המוחזר לגיר בטמפ' גבוהה יותר לעומת שיטה א' (לא במצבי קיצון).
2. ניתוב מוסבך ומעט ארוך יותר של הצנרת.
אשמח לקבל הערות/הארות או תובנות חדשות שיעזרו לי להחליט (אני נוטה לכיוון שיטה ב').
אגב, מאמר מקיף יותר לעקרונות התקנת קולר וטיפים למימוש, ניתן לקרוא כאן :
http://www.isuzu.org.il/isuzu/index.php?showtopic=9457
שנה טובה
רענן
הקדמה (ופירגון),
מכיוון שזה הפורום המקצועי ביותר בארץ, רוצה לפתח דיון בנושא שלא הצלחתי לקבל החלטה חד משמעית גם בקריאה אין סופית של מידע מפורומים מקבילים בחו"ל .
הדילמה,
איזה שיטה עדיפה בחיבור קולר נוסף "לחליל" :
שיטה א' - יציאה מהגיר וכניסה "לחליל", יציאה "מהחליל" וכניסה לקולר החדש, יציאה מהקולר בחזרה לגיר.
49471
שיטה ב' - יציאה מהגיר וכניסה לקולר החדש, יציאה מהקולר וכניסה "לחליל", יציאה "מהחליל" בחזרה לגיר.
49472
הערה - מבחינתי נושא ביטול "החליל" לא קיים על הפרק. בבקשה לא לחזור לויכוח נושן זה.
אתחיל מהסוף,
שיטה א' היא הנפוצה ביותר במימוש בחו"ל. בנוסף היא השיטה שמופיעה באתרי יצרני קולרים רציניים (היידן , B&M ) .
יתרונות שיטה א' :
1. בוודאות יעילה יותר בקירור שמן הגיר לעומת שיטה ב .
עפ"י אחד המאמרים שקראתי, בשיטה זו הטמפרטורה של השמן החוזר נמוכה ב-5% .
2. מימוש קל יותר מבחינת ניתוב הצנרת.
3. בחורף חימום מהיר יותר של נוזל הקירור ברדיאטור המנוע.
חסרונות שיטה א' :
1. השמן הרותח שיוצא מהגיר מחמם את נוזל הקירור בחלק התחתון שהוא יותר קר, למעשה מחזירים למנוע נוזל חם יותר ממה שהיה צריך
להיות ללא ספיחת החום של שמן הגיר.
כלומר, מע' הקירור של המנוע צריכה לעבוד קשה יותר. ייתכן שטמפ' המנוע תעלה בעקבות כך.
2. בחורף ייתכן קירור יתר של שמן הגיר (בעיקר בבוקר ובנסיעת שיוט שהטורק נעול).
יתרונות שיטה ב' :
1. הולכת החום של שמן הגיר לאוויר נעשית בעיקר ע"י הקולר. כך שהשמן שחוזר דרך "החליל" פחות מעיק על מע' הקירור של המנוע.
2. המעבר דרך "החליל" מייצב את הטמפ' של השמן לכיוון 80-85 מעלות (מה שבד"כ קיים בחלק התחתון של הרדיאטור) וזה מצוין לחורף.
3. עבור מצבים קיצוניים (גרירה בעליה ביום חמסין), לדעתי יעילות הקירור זהה לשתי השיטות.
פשוט כי הקולר לא יצליח לקרר השמן מתחת ל 85 מעלות, לכן נוזל קירור המנוע יספח אליו את חום השמן "מהחליל" כמו בשיטה א' .
חסרונות שיטה ב' :
1. השמן המוחזר לגיר בטמפ' גבוהה יותר לעומת שיטה א' (לא במצבי קיצון).
2. ניתוב מוסבך ומעט ארוך יותר של הצנרת.
אשמח לקבל הערות/הארות או תובנות חדשות שיעזרו לי להחליט (אני נוטה לכיוון שיטה ב').
אגב, מאמר מקיף יותר לעקרונות התקנת קולר וטיפים למימוש, ניתן לקרוא כאן :
http://www.isuzu.org.il/isuzu/index.php?showtopic=9457
שנה טובה
רענן